קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צ'ק בלי כיסוי למתווך: 1. בפניי תביעת התובע, מתווך במקצועו, לחייב את הנתבעת בפירעונם של שני שיקים שמצויים תחת אחזקתו, האחד ע"ס 3,100.- ש"ח והאחר ע"ס 6,400.- ש"ח שמשוכים לפקודת "עצמי" אשר הסבה הנתבעת לתובע כדמי תיווך בהם התחייבה, לטענתו, לאחר פנייתה אליו למציאת דירה בעבור בנה (לאחר שנדחה פירעונם משניתנה לנתבעת רשות להתגונן לאור התנגדותה לביצוע השיקים במסגרת תיק הוצל"פ 26-04421-94-96 ביום 09/03/1999 ע"י כב' הרשם א. שוורץ). לטענת התובע סוכנו הוא שמצא לנתבעת את הדירה, נשוא זיכרון הדברים מיום 04/07/1994 שנערך על ידו ושמכוחו מבוקש לחייב את הנתבעת, והוא אשר ניהל את המו"מ בין הנתבעת לבין מוכרי הדירה. ייאמר מיד וכבר עתה כי ה"התקשרות" בין הנתבעת לבין המוכרים בדבר רכישת הדירה בוטלה לאור פנייתה של הנתבעת למוכרים (אשר פוצו ע"י הנתבעת בסך 1,500.- ש"ח). אין חולק כי מחיר הדירה המקורי שסוכם בין הצדדים עמד ע"ס של 104,000.- $US והועלה בהסכמת הנתבעת לסך של 106,000.- $US כהצעת התובע לאחר שהמוכרים הביעו התנגדות לשלם דמי תיווך לתובע. כמו כן אין חולקין כי אכן התחייבה הנתבעת בזכ"ד בדמי תיווך בשיעור של 2%, והמחלוקת הינה האם התובעת התחייבה לשלם לתובע 2% נוספים בגין חלקם של המוכרים בדמי התיווך. לטענת התובע בתחילת ההתקשרות בין התובע לנתבעת הפקידה הנתבעת בידי התובע שט"ב בסך 2,000.- $US - התובע טוען כי השטר ניתן להבטחת תוספת המחיר האמורה, ואילו הנתבעת טוענת כי ללאחר חתימת הנתבעת על זיכרון הדברים החתים התובע את הנתבעת על אזהרה בשפה הרוסית וכן על השטר כביטחון לדמי התיווך ולא למקדמה, ולאחר מכן דרש הימנה את ארבעת האחוזים הנדרשים בתביעה זו כתנאי להחזרת השטר. לטענתו של התובע, השיק שהנתבעת התחייבה לתתו למוכרים (כדמי קדימה) לתשלום הסכום האמור של 2,000 $US היה אמור לשמש, בדרך הסבתו לתובע, כדמי התיווך שהתחייבו המוכרים לשלם לתובע בגין שירות התיווך להם, כפי שהוסכם ביניהם - וזאת ללא כל קשר לתשלומה של הנתבעת לתובע את דמי התיווך שהיא עצמה אמורה הייתה לשלם לו 2,000 $US בגין שירות התיווך שלו, והנתבעת חייבת בתשלום דמי התיווך במלואם של 4% הן של חלקם של המוכרים והן בגין חלקה כקונה. לטענת התובע הנתבעת אכן מסרה לתובע שלושה שיקים לתשלום סכום כולל של 12,500.- ש"ח שכללו את דמי הקדימה למוכרים (סך השווה ל- 4,000 $US) וקיבלה כנגדם את שטה"ב. לטענת התובע הוא היווה את הגורם היעיל לעסקה, והתחייבות הנתבעת מחייבת אותה, גם אם כוונתה הייתה שבנה ירכוש את הדירה. עמדת הנתבעת להעדר כל צידוק וחבות משפטית בחיובה בפירעון השיקים כנתבע הימנה נסמכת על טיעונים שונים דוגמת הטענה שלא זו בלבד שהתובע לא הוכיח כי הוא היה הגורם היעיל לקיום העסקה שכלל לא יצאה אל הפועל, אלא שהעסקה באה לסיומה בעקבות התנהגותו שלו עצמו, משום חששה מאי ניקיון כפיו של התובע. כמו כן גורסת הנתבעת כי התובע לא הפגיש את המוכרים עם בנה שהוא הוא הלקוח האמיתי והוא שצריך היה להתחייב בדמי התיווך. לטענת הנתבעת זיכרון הדברים שהנתבעת הוחתמה עליו - בעקבות לחצים שהופעלו על הנתבעת (עולה חדשה ומורה למוסיקה במקצועה) מצד התובע לאחר שזו בקשה לדחות ביומיים את מועד החתימה על חוזה המכר בכדי לחכות לבנה שיחליט סופית אם הוא חפץ בקניית הדירה - הוא מלאכותי לצורך דמי התיווך בלבד ונעשה ע"י התובע אשר קבע לו במרמה וע"י הצגת מצג שווא דמי תיווך בשיעור של 4%, כאשר משמעות חתימתה ותוכנו של זיכרון הדברים נודעו לה לאחר מעשה ולכן אין כל קשר חוזי בין הצדדים. הנתבעת טוענת שהתובע הפעיל עליה לחץ כשהסכימו למתן השיקים שהתובע עצמו מילאם. עו"ד מבקשת הנתבעת להדגיש את חוסר ניקיון כפיו של התובע תוך מתן פרשנותה לדבר הקטנת הסכומים המצוינים בחשבוניות, שהוצאו כביכול כנגד כל אחד מן השיקים שניתנו לו ע"י התובעת בכ- 1,000 ש"ח, והיא מאשימה אותו בכך שזהו ניסיון להסתרת 3,000.- ש"ח ממס ההכנסה, וכן טוענת לאי חבות שטרית. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי במסמכים, בראיות שבתיק ובסיכומי הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה לגבי השיק של 3,100.- ש"ח בלבד ולדחות את התביעה לגבי השיק של 6,400.- ש"ח, וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. לגבי היות המתווך-התובע "הגורם היעיל" להתקשרות והאם נקשר בין התובע לנתבע קשר חוזי שמחייב תשלום דמי תיווך בגין עסקת מכירת הדירה, גם לאחר שזו בוטלה, אני קובע שאכן התובע היווה את הגורם היעיל להתקשרות וישנה חבות של הנתבעת בתשלום דמי תיווך לתובע, העולה מזכה"ד ומהעסקה. כאשר עולה דרישה לתשלום דמי תיווך בעקבות עסקה במקרקעין יש לבחון את קיומם של שני תנאים מצטברים: קשירת הסכם לגבי פעולת תיווך מתבקשת.ב האם פעולתו של המתווך הייתה "הגורם היעיל" אשר הביא להתקשרותם של הצדדים לעסקה בה תיווך המתווך. באשר לתנאי השני האמור, נקבע בפסיקה כי עצם הפגשת הקונה עם המוכר, אף שהייתה ביוזמת המתווך, לא יוצרת קשר חוזי בין המתווך לבין הנתבעת לעניין תשלום דמי תיווך. הקשר החוזי המחייב בין המתווך לבין האדם, שלמענו הוא מבקש לבצע את מלאכת התיווך, צריך להיווצר בדרך הצעה וקיבול, היינו, כי המתווך הגיע עם הנתבע לגמירות דעת בדבר תשלום דמי התיווך, ובהעדר הסכמה, כאמור, לא קמה חובה על הנתבעת לשלם דמי תיווך [ראה בעניין זה ע"א 256/76 קלוגמן נ' לוי ואח', פ"ד לא(1) 405, ע"א 2821/91 מרכזי שליטה בע"מ ואח' נ' משיאן, פ"ד מח(4) 107, ע"א 2144/91 מוסוקוביץ נ' עזבון המנוח טוביה ביר ז"ל, פ"ד מח(3) 116, וע"א 74/89 חסינים חב' להחזרת נכסים בע"מ נ' שפירא, פ"ד מו(1) 845]. בענייננו, אני קובע כי התקיים התנאי הראשון. פעולתו של המתווך הייתה "הגורם היעיל" אשר הביא להתקשרותם של הצדדים לעסקת רכישת הדירה ע"י הקונה, וכן אני קובע שהתקיים גם התנאי השני של נכונות הנתבעת לשלם דמי תיווך כעולה מזכה"ד עצמו. סבורני, כי אין לקבל את טענת הנתבעת לביטול חיוביה כלפי התובע בשל אי היותו הגורם היעיל להתקשרות - אם בשל הרחבת חזית, כנטען ע"י התובע ואם בשל העובדה שאין כל ספק כי התובע אכן היה הגורם היעיל להתקשרות וכי הוא שהביא להתקשרות בין הנתבעת לבין המוכרים על פי פנייתה שלה (אף אם כוונתה הייתה למצוא דירה לבנה). מהעדויות בתיק עולה שהתובע אכן פעל להביא להתקשרות, והנתבעת חתמה על זכה"ד לאחר שהבינה את מהות העסקה לגבי רכישת הדירה כפי שהדברים עולים גם מדברי הנתבעת עצמה. ב. לגבי גובה דמי התיווך, אני סבור שהתובע היה זכאי לדמי תיווך בשיעור של 2% בלבד כפי שסיכם עם הנתבעת וכפי שהבינה הנתבעת, וניסיונו של התובע להוציא מהנתבעת 4% שכ"ט בגין דמי תיווך נעשה בחוסר תום לב מצדו ותוך ניסיון להטעות את הנתבעת, להפעיל עליה לחצים ולנצל את אי הבנתה את השפה העברית ואת ההליכים המשפטיים הכרוכים ברכישת דירה. הדבר נלמד ממספר גורמים כמו העובדה שבזיכרון הדברים ת2/ שהגיש התובע ישנה תוספת בכתב יד בעט בצבע שונה (כחול יותר בהיר) בסעיף 5א' שבניגוד להעתק שבידי הנתבעת מופיע שם 4%. גם הקבלה 0643 שצרף התובע לגבי הסכומים ממולאת בעט אדום, וזאת לאחר שקודם לכן מולאו סכומים לא נכונים הפחותים בכ- 3,000 ש"ח מהסכומים שקיבל התובע. אני קובע כי אין לקבל את גרסת התובע לכך שהנתבעת הסכימה לשלם לו 4% שכ"ט בגין דמי תיווך ומקבל את גרסת הנתבעת כאמינה ומהימנה עליי בעניין זה שהיא הסכימה לשלם 2% דמי תיווך והיא סברה שהעלאת המחיר מ- 104,000 דולר ל- 106,000 דולר כוללת את שכה"ט שהתחייבה לשלם לתובע בסך 2% (ראה גרסתה בעמ' 3 לפרוטוקול שורות 8-3). אני קובע כי ניסיונו של התובע לגבות מהנתבעת עוד 2% נוספים והוצאת השיק של 6,400.- ש"ח ממנה למחרת נעשו תוך ניצול מצוקתה, אי הבנתה והלחץ בו הייתה, והתובע היה זכאי להשלמת שכרו ל- 2% בלבד, דהיינו לשיק של 3,100.- ש"ח בלבד. אי זכאות התובע לשכ"ט בגין דמי התיווך של המוכרים עולה גם מזיכרון הדברים עצמו בו נמחק בסעיף 11 שהמוכרים ישלמו 2% מהתמורה בגין דמי תיווך ונשאר רק 2% מהתמורה שישלם הקונה, דהיינו, בהעדר חוזה, שלא נחתם (שכן העסקה בוטלה בהסכמה תוך תשלום פיצוי של 1,500.- ש"ח ששילמה הנתבעת למוכרים) לא היו המוכרים עפ"י זכה"ד מחויבים כלל בתשלום דמי תיווך לנתבע והדבר תומך בגרסת הנתבעת ומחליש את גרסת התובע. הדבר עולה מהצטברות האמור בסעיף 11 לזכה"ד ומכך שבסוף זכה"ד נכתב בכתב יד שהזוכה מתחייב לשלם דמי תיווך עם חתימה על החוזה בסך 2,000.- דולר. יוצא עם כך שגם אם התחייב המוכר לשלם דמי תיווך הרי התחייבות זו הייתה מותנית בחתימת חוזה ולא בחתימת זכה"ד (כי סעיף 11 נמחק לגבי המוכרים), ומשלא נחתם חוזה אין התובע זכאי לקבל דמי תיווך מהמוכרים, ואם קיבל אותם מהנתבעת עליו להשיב לה אותם, שכן אינו זכאי לכך והדבר מהווה פעולה בניגוד להסכם ואף עשיית עושר ולא במשפט. כלומר, בהעדר זכות לקבלת דמי תיווך מהמוכרים אין לתובע בוודאי זכות לקבלת תשלום זה מהקונים, גם אם הקונים התחייבו לשלם במקום המוכרים (דבר שגם הוא לא הוכח). אני קובע כי הנתבעת לא הסכימה לשלם 4% דמי תיווך ולכך שמחיר הדירה יהיה למעשה 108,000.- דולר והיא הסכימה לשלם סך כולל של 106,000.- דולר הכולל גם את דמי התיווך בגובה 2% בלבד. בניגוד לדברי התובע בהצהרותיו, בתצהיר ובבימ"ש ביום 07/12/1998 שהמוכר שילם לו את התיווך מהשיקים שהנתבעת נתנה כמקדמה התברר שהתשלום לא נעשה ע"י המוכרים ואף לא נעשה במעמד חתימת זכה"ד אלא למחרת, בנסיבות הפעלת לחץ של התובע על הנתבעת לפחות לגבי התשלום העודף מעבר ל- 2%, ולא ישירות ע"י המוכרים. יש לציין שהמוכרים של הדירה לא הובאו לעדות ע"י מי מהצדדים והם לא תומכים בגרסת התובע לגבי מסירת השיקים ולגבי הסיכומים שהיו לגבי דמי התיווך, ואני מעדיף כאמור את גרסת הנתבעת לגבי הסיכום על 2% דמי תיווך, דבר הנתמך גם כאמור בסעיף 11 לזכה"ד, וכן בכך שהתובע צירף מסמכים שנערכו בהם "שינויים" כמו ס' 5א' לזכה"ד והקבלה. גם השיקים עצמם מצביעים על כך שהשיקים לא הוסבו ע"י המוכרים לתובע אלא נלקחו ישירות על ידו למחרת מהנתבעת עצמה שהסבה את השיקים שנרשמו לפקודת "עצמי" כפי שהעידה הנתבעת, ולכן הניסיון ליצור לתובע מעמד של מוסב ואוחז כשורה הנו ניסיון סרק עקב הנסיבות של מתן השיקים ישירות אליו כצד קרוב בחוסר תום לב לפחות לגבי השיק של 6,400.- ש"ח שהתובע לא היה זכאי לו, כשהתובע הוא זה שמילא את השיקים בעצמו, מסרב לתת קבלה לנתבעת ומצרף חשבוניות באיחור על סכום נמוך יותר, בלא שהשיק נמסר למוכרים והוסב על ידם ובלא שהייתה אף חבות של המוכרים בתשלום דמי תיווך. אני קובע כי התובע לא זכאי לתמורה בגין השיק ע"ס 6,400.- ש"ח, ואני קובע כי הוא אוחז בשיק זה שלא כדין. אם השיקים שמסרה הנתבעת למחרת היו מיועדים בחלקם לדמי קדימה למוכרים, מדוע נרשמו "עצמי" ולא נרשם סכום לפקודת המוכרים שיוסב על ידם? גם אם הנתבעת התחייבה לשלם את חלקם של המוכרים בדמי התיווך, דבר שלא הוכח בפניי, הרי היא פטורה מכך עקב העובדה שהמוכרים לא חייבים בתשלום דמי תיווך משלא נחתם חוזה, וזאת מהאמור בזכה"ד עצמו בסעיף 11 והתוספת בכתב יד בסוף זכה"ד. אני קובע שהתובע לא זכאי לתשלום מעבר ל- 2% בגין דמי תיווך שהנתבעת חבה בהם, כשמדובר בסכום מופקע שהוא ניסה להוציא מהנתבעת תוך ניצול הסיטואציה שבה היו נתונים הצדדים, כולל תמימותה ואי הבנתה של הנתבעת וחוסר יכולתה להתמודד עמו בצורה שווה, כשאני קובע שלא הוכחה התחייבות של הנתבעת לשלם לתובע 4% דמי תיווך. יש לציין ש- 2% תשלום למתווך הוא אחוז ראוי והוא גם הנוהג בתשלום דמי תיווך [ראה ע"א 2144/95 מוסקוביץ נ' עזבון המנוח טוביה ביר ז"ל, פ"ד מח(3) 116] כשהדבר גם בא לידי ביטוי לצורך הסדר יותר מפורט בחוק המתווכים במקרקעין התשנ"ו1996- (שלא היה בתוקף בזמן העסקה נשוא תיק זה), ומדובר בשכר על הצד הגבוה שלו ואני סבור שמדובר בשכר ראוי והוגן בעסקת מכר דירה (שבסופו של דבר לא יצא לפועל) והנתבע היה צריך להסתפק בכך. אני קובע כי הנתבעת הוכיחה את גרסתה לגבי אי התחייבותה לשלם דמי תיווך של 4%, והתובע לא הוכיח את גרסתו לגבי זכאותו לתשלום דמי התיווך הנ"ל מהנתבעת, מה גם שעפ"י זכה"ד התובע לא היה זכאי כלל לקבל דמי תיווך מהמוכרים. 3. התוצאה הינה שאני מקבל את התביעה לגבי השיק של 3,100.- ש"ח מס' 534470 ולגביו רשאי התובע להמשיך בהליכי הוצל"פ ודוחה את התביעה לגבי השיק של 6,400.- ש"ח שיק מס' 5344703 ולגביו התובע לא רשאי להמשיך בהליכי הוצל"פ. נוכח התוצאה המעורבת אין צו להוצאות. תיווךשיקיםשיקים ללא כיסוי