רשלנות מקצועית רואה חשבון | עו"ד רונן פרידמן

##(1) רשלנות מקצועית של רואה חשבון - הקדמה:## רואה חשבון המקבל על עצמו טיפול בעניניו של לקוח נושא בחובת זהירות כלפי הלקוח, שמשמעותה נקיטת מיומנות מקצועית מקובלת, מידת אחריות, וזהירות סבירה על מנת שיפעיל כישורים אלו לטובת עניניו של הלקוח. חובת הזהירות של רואה חשבון נעוצה ונגזרת מחובת הזהירות הכללית שחב בעל מקצוע במתן שירות ללקוחו מחד גיסא, ומזיקת האמון החייבת לשרור בין הלקוח ובין בעל המקצוע מאידך גיסא. ##(2) רשלנות מקצועית של רואה חשבון - באילו מקרים ?## רואה חשבון חב הוא חובה לניזוק אם התכוון שאחרון יסמוך על חוות דעתו, בין אם ידע אותה שעה את זהותו של העתיד לסמוך עליה, בין שידע שמדובר באדם שזהותו עתידה להקבע. הסטנדרטים הגבוהים של זהירות ומיומנות הדרושים מבעל מקצוע ככלל ומרואה חשבון בפרט, מצאו הד בפסיקת בתי המשפט בארץ בפסקי דין שונים. בעל מקצוע חב חובה שלא להתרשל בהכנת חוות דעת מקצועית אם הוא עורכה למטרה עיסקית מסויימת בעלת היקף מוגדר. על רואה החשבון למלא תפקידו בתום לב ובזהירות מקצועית ראויה הן בתחום הגילוי מול הלקוח והן בתחום הביקורת שבסיסה מניעת הטעיה שמקורה בחוסר מיומנות ורשלנות עקב עצימת עינים נוכח המציאות. ##(3) רשלנות מקצועית של רואה חשבון - מה אומר החוק ?## כאמור, רואה חשבון נותן ללקוחותיו שירות של "בעל מקצוע" ובתור שכזה הינו נושא בחובת זהירות, הן מכח חובת הזהירות הכללית הקבועה בחוק והן מכח המעמד המיוחד שמקנות תקנות רואי חשבון (התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע), תשכ"ה-1965. תנאי לרשלנות תחת סעיפים אלו הוא כי המעשה נעשה ללא "הצדק הסביר". במסגרת דיני הנזיקין נדרש אדם לנהוג לפי סטנדרט מסויים - הוא המבחן של האדם הסביר שאם לא ינהג כך חייב יהיה לשלם פיצויים לקורבן רשלנותו. יחד עם זאת, אין אדם אחראי בנזיקין אם יוכח שטעה טעות כנה בהפעלת שיקול דעתו. מבחנו של "הצדק הסביר" הוא מבחן אוביקטיבי ובית המקרים של תביעות רשלנות מקצועית נגד רואה חשבון, בית המשפט מציב את השאלה: אם רואה חשבון סביר היה נוהג כך באותן נסיבות ? ##(4) להלן פסק הדין בנושא רשלנות מקצועית של רואה חשבון:## א. מהות התובענה זו תביעה כספית בגין נזקים אשר נגרמו לתובעת לטענתה כתוצאה מיעוץ רשלני המיוחס לנתבעים, בעקבות מתן שירותי ראיית חשבון ויעוץ בענייני מס לתובעת, תמורת תשלום. ב. הפלוגתאות בין הצדדים מכתבי בית הדין של הצדדים עלו הפלוגתאות הבאות: 1. האם התיישנה התביעה? 2. האם הפרו הנתבעים את חובת הזהירות כלפי התובעת? 3. גובה הנזק? ג. עובדות רלבנטיות התובעת הינה חברת אם הרשומה באוסטרליה. בשנת 1978ביקשה התובעת לערוך ארגון מחדש במבנה העולמי שלה ושל החזקותיה במניות חברות הבת שלה, ובמסגרת זו להעביר מניות של חלק מחברות הבת לחברת החזקות הולנדית שבבעלותה המלאה, (.picon international investments b.v) (להלן: "פיקון"). פיוניר קונקריט (ישראל) בע"מ (להלן: "פיוניר ישראל") הינה אחת מאותן חברות הבת לגביהן ביקשה פיוניר לערוך שינוי כאמור. התובעת התכוונה לבצע את העברת המניות באופן שהעסקה לא תחוייב במס רווח הון. לצורך זה, פנתה התובעת למשרד רואה חשבון בבלי מילנר ושות' (להלן: "משרד בבלי") ולרו"ח דן בבלי (להלן: "רו"ח בבלי"), אשר היה ממונה ואחראי על תיקי פיוניר במשרד בבלי באותה עת, לקבלת יעוץ בעניני מס. בתאריך 3.12.78 עת התקיימה ישיבה בין נציגי פיוניר לבין נציגי משרד בבלי ביקשה התובעת לברר האם העברת המניות תהא כרוכה בתשלום מס רווח הון. לענין זה יעצו הנתבעים כי ניתן להסתמך על סעיף 95 לפקודת מס הכנסה וכי העסקה תהא פטורה מתשלום מס רווח הון. בתאריך 21.12.78 השיבו הנתבעים בהמשך לעצתם כי ניתן להסתמך על החלטת שר האוצר מיום 20.11.78 הקובעת כי רווח אינפלציוני של תושב זר יהא פטור ממס רווח הון. בתאריך 10.1.79 פנתה התובעת שוב אל הנתבעים, לאחר שהציגה בפניהם את מלוא פרטי העסקה המתוכננת, ובקשה חוות דעת רחבה יותר לבירור עניינה, ובמידת הצורך בדבר אלו צעדים הדרושים להמנעות ממס זה. בתאריך 1.2.79 קבעו הנתבעים נחרצות כי העברת המניות מן התובעת לפיקון לא תחוייב במס רווח הון. בהסתמך על חוות דעת זו, ביצעה התובעת בתאריך 19.3.79 את העברת המניות וקיבלה בתמורה מפיקון את ערכן הרשום בספרים של מניות אלה, בסך 052, 97 דולר אוסטרלי. בדיעבד, התברר כי העסקה כפי שנעשתה היתה חייבת במס רווח הון הדרך להמנע מתשלום המס היתה לבצע את העברת המניות בדרך המתוארת בסעיף 95 לפקודת מס הכנסה. ביום 9.8.84 קבע מר רפאל רונן, סגן פקיד שומה מפעלים גדולים (להלן:"פשמ"ג"), במכתבו אל התובעת כי עסקת העברת המניות שבוצעה הינה עסקת מכר לכל דבר, המחויבת בדיווח ובתשלום מס רווח הון, וכי על התובעת להעביר את המיסים הנגזרים מן העסקה. בתאריך 8.10.91 נחתם הסכם בין שלטונות המס ובין התובעת, בהסכם צויין שהעברת המניות כפי שהתבצעה אינה עונה על תנאי סעיף 95 לפקודת מס הכנסה, וכי אם העסקה היתה מבוצעת על פי התנאים, לא היתה התובעת מחוייבת במס. לאחר משא ומתן ממושך עם שלטונות המס חויבה התובעת במסגרת ההסכם לשלם מס רווח הון בסך 500,000 $, אותו שילמה ביום 27.10.91. לטענת התובעת הפרו הנתבעים את חובת הזהירות כלפיה וכתוצאה מרשלנותם המקצועית נגרם לה נזק כספי בסכום של 664,412, 1 ש"ח, ומכאן התביעה הכספית. ד. האם התיישנה התביעה? קביעת העובדות על פי הסכמת באי כח הצדדים הוקפא מרוץ ההתיישנות ביום 7.1.90. טענו הנתבעים כי אפילו היתה עילת תביעה, הרי זו התיישנה, ומאחר והנזק שנתבע, התיישן 10 שנים לאחר יום אירוע הנזק. לטענת הנתבעים יום אירוע הנזק היה למיצער כבר בשנת 1979- עם תחילת מתן היעוץ, ומכאן שהתביעה התיישנה כבר עובר ליום - 7.1.90 המועד המוסכם על הצדדים להקפאת מרוץ ההתיישנות. מנגד גרסה התובעת כי עילת התביעה התגבשה ביום .30.1.84 עת דרישת שלטונות המס לתשלום מס בגין העברת המניות, ומאחר שממועד זה ועד למועד המוסכם להקפאת מרוץ ההתישנות לא חלפו 10 שנים, יש לדחות את טענת ההתיישנות. הדין סעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע: " 89. לענין תקופת התיישנות בתובענות על עוולות" - היום שנולדה עילת התובענה הוא אחד מאלה: 1. מקום שעילת התובענה הוא מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו מעשה או מחדל, היה המעשה או המחדל נמשך והולך - היום שבו חדל; 2. מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על-ידי מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך 10שנים מיום אירוע הנזק". עילת תובענתה של התובעת - כעולה מן הטענות העובדתיות שעליהן ביססה את תביעתה הינה מעשה או מחדל רשלני, שבנסיבות הענין עלה כדי הפרת חובת הזהירות של הנתבעים כלפי התובעת. ומכאן שדין התיישנותה צריך להיגזר מהוראת סעיף זה. מועד התגלות הנזק לעניינה של תביעה זו חל ביום 30.1.84, עת נערכה פגישה בין מר רפאל רונן, סגן פקיד שומה למפעלים גדולים (להלן: "פשמ"ג") ובין מר קולין לוין נציג פיוניר (ישראל) (להלן: "מר לוין") בה הובהר לתובעת כי עסקת העברת המניות תהא כרוכה במס רווח הון (ת/4). סבורני כי עד למועד זה לא היה ביכולתה של התובעת לדעת כי קיבלה יעוץ מוטעה ורשלני ולא קמה לה כל עילת תביעה כנגד הנתבעים. הואיל ומועד התגלות הנזק במקרה דנא חל כאמור ב- 30.1.84 והמועד המוסכם על הצדדים להקפאת מרוץ ההתיישנות חל ביום 7.1.90 ובלוקחי בחשבון מעבר 10 שנים עפ"י הוראות סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מכח ע"א 506/82 זונטג נ' עזבון המנוח מנדלסון (פ"ד מב(3) 113), אזי הנתבעת לא השכילה בכלל להרים את הנטל המוטל עליה, שאכן חלפה תקופת ההתיישנות. ה. ההפרו הנתבעים את חובת הזהירות כלפי התובעת? 1. ההיתה קיימת חובת זהירות? המדובר בחברה אשר שכרה שירותי ראיית חשבון ויעוץ בעניני מס מהנתבעים. רואה חשבון המקבל על עצמו טיפול בעניניו של לקוח נושא בחובת זהירות כלפי הלקוח, שמשמעותה נקיטת מיומנות מקצועית מקובלת, מידת אחריות, וזהירות סבירה על מנת שיפעיל כישורים אלו לטובת עניניו של הלקוח. חובה זו נעוצה ונגזרת מחובת הזהירות הכללית שחב בעל מקצוע במתן שירות ללקוחו מחד גיסא, ומזיקת האמון החייבת לשרור בין הלקוח ובין בעל המקצוע מאידך גיסא. על רואה החשבון למלא תפקידו בתום לב ובזהירות מקצועית ראויה הן בתחום הגילוי (disclosure) - כאשר העקרון המנחה טעון בחובה לגלות מידע רלבנטי הדרוש ללקוח בלא להטעותו, והן בתחום הבקורת (andit)- שבסיסה מניעת הטעיה שמקורה בחוסר מיומנות ורשלנות עקב עצימת עינים נוכח המציאות הברורה (ד"ר יובל לוי, תפקידו ואחריותו של רואה חשבון, הפרקליט כרך ל' 259-258). ב-המ' 106/54 וינשטיין נ' קדימה אגודה שיתופית להספקת מים בע"מ (פ"ד ח 1317) נקבע כי: "בעל מקצוע חב חובה שלא להתרשל בהכנת חוות דעת מקצועית אם הוא עורכה למטרה עיסקית מסויימת בעלת היקף מוגדר". וכי: "כן חב הוא חובה לניזוק אם התכוון שאחרון יסמוך על חוות דעתו, בין אם ידע אותה שעה את זהותו של העתיד לסמוך עליה, בין שידע שמדובר באדם שזהותו עתידה להקבע". הסטנדרטים הגבוהים של זהירות ומיומנות הדרושים מבעל מקצוע ככלל ומרואה חשבון בפרט, מצאו הד גם בפסיקה האנגלית: . . 465A.c(1964) ,hedley byrne co. Ltd. V heller ב: All1] . Ltd. V. Selsdon fountain pen co. Ltd(sterling area) fomento [(1958) 23,. 11e.r אמר הלורד דנינג דברים אלה: An auditor is not to be confined to the mechanics of checking" ...vouchers and making arithmetical compntations Downright untrnths. To perform this task properly, he mnst come to they errors of computation, or errors of omission or comission, or his vital task is to take care to see that errors are not made, be But-not snspicions of dishonesty. I agree- suspecting that someone may have made a mistake somewhere and that a it with an inquiring mind "check must be made to ensure that there has been none הונחה דעתי שבנסיבות המקרה קמה לנתבעים חובת זהירות ברורה ומוחלטת כלפי התובעת. חובה הדורשת אחריות מקצועית ראויה תוך הקפדה מירבית של שיקול דעת סביר במתן שירות על-פי הכללים, התקנות והנוהלים המקובלים במקצוע זה. 2. האם חובה זו הופרה? כאמור, רואה חשבון נותן ללקוחותיו שירות של "בעל מקצוע" ובתור שכזה הינו נושא בחובת זהירות, הן מכח חובת הזהירות הכללית הקבועה בחוק והן מכח המעמד המיוחד שמקנות תקנות רואי חשבון (התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע), תשכ"ה-1965. ולאחרונה מכח תדריך כללי התנהגות מקצועית לרואי חשבון בפרקטיקה במסים אשר פרסמה לשכת רואי החשבון ואומצה ע"י נציבות מס הכנסה (חוזר מס הכנסה 91/17 מ-29.5.91). הבאתי מקצת ההערות הכלליות הנ"ל בדבר היקף תפקידם ואחריותם של רואי-חשבון כדי להדגיש את חשיבות תפקידם בחיי הכלכלה והחברה, ולנזק הכרוך בכל סטייה מהסטנדרטים המקצועיים הגבוהים שהציבור הרחב מצפה מהם. הדין סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע: "עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח-יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות , שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח-יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ואם התרשלו כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה". סעיף 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע: "החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של הדברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף". ישום הדין על נסיבות המקרה תנאי לרשלנות תחת סעיפים אלו הוא כי המעשה נעשה ללא 'הצדק הסביר'. במסגרת דיני הנזיקין נדרש אדם לנהוג לפי סטנדרט מסויים - הוא המבחן של האדם הסביר שאם לא ינהג כך חייב יהיה לשלם פיצויים לקורבן רשלנותו. יחד עם זאת, אין אדם אחראי בנזיקין אם יוכח שטעה טעות כנה בהפעלת שיקול דעתו. מבחנו של 'הצדק הסביר' הוא מבחן אוביקטיבי, ואם המדובר ברואה חשבון כמקרה דנא שהעביר יעוץ בנוגע לענין לו התבקש, ושיש בו להשפיע על חיובו במס של הלקוח בעל כורחו, כי אז תוצב השאלה, אם רואה חשבון סביר היה נוהג כך באותן נסיבות? נדון בטענות הצדדים לאור השתלשלות האירועים: גרסה התובעת בסיכומיה כי עקב היעוץ הרשלני למיצער של הנתבעים חויבה בעל כורחה בתשלום מס רווח הון, ובכך נגרם לה נזק כספי כבד. הנתבעים טענו כי נהגו באופן מקצועי בכך שנתנו חוות דעת מיסויית נכונה, לפי שיקול דעת ראוי ומקצועי. ביום 3.12.78 התקיימה ישיבה בין נציג פיוניר ובין נציג משרד בבלי (נ/6/2). בישיבה זו ביקשה התובעת לדעת באופן מפורש וברור מה המצב החוקי בישראל לפי חוק פיקוח על מטבע חוץ וחוק מס הכנסה לענין מס רווח הון. לענין זה השיבו הנתבעים (סעיף 3ב' לפרוטוקול הישיבה) כי "לדעתנו אפשר להסתמך על סעיף 95 לפקודה. . . ". ובסעיף 4: "מר סטיבנס - יהיה אתנו בקשר לבצוע התכנית (המחוייבת להגמר לפני 31.3.79) ויבקש מאתנו כי נשתף פעולה עם עורך הדין, ונהיה ערים לאספקט המיסוי". בהמשך להתקשרותם עם התובעת ציינו הנתבעים במכתבם אל התובעת מיום 21.12.78 (נ/3/6) כי לאור החלטתו של שר האוצר מיום 20.11.78 כל רווח אינפלציוני של תושב זר יהא פטור ממס רווח הון. מוסיף רו"ח בבלי בסעיף 2 וקובע: This new order will bear on any decision yon wish to make on the" .transfer of the sharesn ב- 10.1.79 פנתה התובעת שוב אל משרד בבלי על מנת להסיר כל ספקות בנוגע לעסקת העברת המניות ולאחר שהוצגו בפני הנתבעים כל פרטי העסקה ניתן היה להסיק מדבריו של מר סטיבנס במכתבו (ת/2/1) כי התובעת הסתמכה על היעוץ שניתן לה ע"י משרד בבלי, שאכן העיסקה לא תחוייב במס רווח הון. אומר מר סטיבנס בסעיף 2 למכתבו: It was my understanding from discnssions with mr. Givon that there" "...wonld be no liability whatsoever for capital gains tax גם בשלב זה לא קפאה התובעת על שמריה וביקשה להדגיש שוב בפני הנתבעים כי היא מבקשת לבצע את העברת המניות תמורת מזומנים לפי הערך בספרים של ההשקעה המקורית בפיוניר ישראל מבלי לשלם מס רווח הון. המשיך מר סטיבנס בסעיף 2: Tax-under no circumstances do we wish to be assessed for capital gains". On this point i would like your"specific advicen. On the transfer of sharesn את האישור הסופי לכך שהעיסקה לא תהא מחוייבת במס רווח הון, נתן רו"ח בבלי במכתבו מיום 1.2.79 (ת/3/1), בו קבע: We confirm that no capital gains tax will be levied in israel if the" and picon industries- limited(israel) shares in pioner concrete Ltd. Will be translerred to picon international b.v. at there(israel) ."...value as shown in the book of p.c.s התרשמתי כי ממשרד רו"ח בבלי מילניר ושות', אשר טוען למוניטין רב ומיומנות מקצועית רחבה, ניתן לצפות כשם שניתן לצפות מרו"ח סביר, להציג בפני לקוחו חוות דעת מקצועית רחבה ומעמיקה יותר תוך הצגת החוק והשלכותיו לענין לו נדרש. דבר זה לא נעשה בפועל. משרד בבלי הסתפק בתשובות קצרות וחסרות, שאינן מקרינות שליטה רחבה ומעמיקה בידיעת החוק, אשר לבטח לא תרמו להגברת האמון בין הצדדים. כאשר התובעת שכרה את שירותו המקצועי של משרד בבלי היא שכרה גם את אמונו המקצועי, שניתן להסתמך על חוות דעתו המקצועית מתוך הנחה שהינה מבוססת על ידיעת החוק הרלבנטי והשלכותיו הכלכליות על הלקוח. על בסיס היעוץ הנ"ל בוצעה העברת המניות ביום 19.3.79 כנגד הערך הרשום בספרים של המניות האלה, בסך של 052, 97 דולר אוסטרלי. העברה זו בדרך שבוצעה היתה חייבת במס רווח הון, דבר שנודע לתובעת ב-30.1.84. האם העברת מניות לפי סעיף 95 פטורה ממס? סעיף 95 לפקודת מס הכנסה קובע: "א. הגיע לאדם או למספר בני אדם רווח הון ממכירת נכס לחברה תמורת מניות בלבד באותה חברה, לא יחוייב ריווח ההון במס אם מיד לאחר המכירה היה בידי המוכר או המוכרים 90 אחוז לפחות מכוח ההצבעה של אותה חברה". על מנת שהעברת הנכס תהא פטורה ממס דורש סעיף 95, כי תמורת ההעברה תהיה במניות בלבד. אסור שתשולם כל תמורה נוספת למשל תמורת מזומנים, למעט המניות המוקצות, אמנון רפאל, דוד אפרתי (דיני מס הכנסה כרך 2, עמ' 123). לענין סעיף זה העיד מר רפאל רונן, נציג פשמ"ג (ת/8) בסעיף 12ב' לתצהירו: "אלמלא הועברו מזומנים בעסקה הנדונה, היתה יכולה . P.c.s להעביר את מניותיה של p.c.iל- picon מבלי שתצמח כל חבות מס כתוצאה מעסקה זו". ובסעיף 15 העיד: "לא מוכרת לי כל מדיניות של מס הכנסה המאשרת להחיל את הפטור בסעיף 95 לפקודה כאשר מועברים מזומנים במהלך העסקה ולא זכור לי שאישרתי אי פעם פטור על פי סעיף 95 לפקודה בעסקה בו הועברו מזומנים". כלומר, ניתן היה לבצע את העברת המניות מבלי כל חבות מס במידה ואותה העברה היתה מתבצעת תמורת מניות בלבד, ולא תמורת מזומנים כמקרה דנא. לשון סעיף 95 ברורה לחלוטין ואינה מאפשרת כל תמרון לביצוע העברת מניות תמורת דבר אחר זולת מניות בלבד. פרטי ההעברה במלואם הוגשו לנתבעים ע"י התובעת ואף על פי כן בחרו הנתבעים להתעלם מפרטי העברה ונמנעו מלתת חוות דעת מקצועית ורחבה יותר לבירור עסקה זו. סבורני כי יעוץ זה נבע מחוסר בדיקה מעמיקה ומקיפה של הענין לו נדרשו ומכאן שהתרשלו מקצועית. אמנם רו"ח סביר העושה מלאכתו למען לקוחו אינו חייב לדעת ולהכיר את כל חוקי המדינה, אך יחד עם זאת עליו לגלות רמה מסויימת ושליטה איתנה בחוקים הבסיסיים בהם הוא עוסק, וכן להכיר את הוראות החקיקה הנוגעות לענין הספציפי בו הוא נדרש. טענו הנתבעים כי היתה קיימת מדיניות פטור ממס הכנסה בגין העברת מניות על-פי סעיף 95 תמורת מזומנים. טענה זו לא הוכחה כי אכן היתה קיימת מדיניות כזו. יתר על כן גם לו היתה קיימת הרי שהנתבעים לא השכילו להעלות ענין זה בפני התובעת, דבר המחזק את היקף רשלנותם. על כן התרשמתי כי עצם החמצת הפטור אשר היה בעוכריה של התובעת, לא נבעה מטעות שבשיקול הדעת אלא מיעוץ רשלני הלוקה בחסר מצד הנתבעים ומאי-נקיטת מיומנות ומידת זהירות, שרו"ח סביר היה נוקט באותן נסיבות. האם במסגרת היעוץ הוצעו לתובעת דרכים חלופיות? לאחר שנודע לתובעת כי עסקת העברת המניות כפי שבוצעה מחוייבת במס, פנתה התובעת שוב אל הנתבעים וביקשה כל מידע חיוני שיאפשר לה להימנע מתשלום המס. נסיבות חדשות אלו היו צריכות לעורר את חשדם של הנתבעים ולחייבם להעמיק בבדיקת הנושא יתר על המידה. בבוחני את תכתובת הצדדים (ת/5, ת/6, ת/7), התרשמתי כי הנתבעים המשיכו ברשלנותם ולא טרחו כלל לספק אינפורמציה חדשה או לחלופין מידע מעמיק יותר. כל התיחסותם היתה להליכי מס פרוצדורליים. ולא לענין בו נדרשו. יש לשער שרו"ח סביר הפועל למען לקוחו ינסה להפעיל את מיטב כשרונו המקצועי, גם אם הדבר כרוך ביעוץ חיצוני, על מנת להציע ללקוחו דרכים חלופיות או פתרונות, אשר יש בהם למנוע את הנזק העתידי או לפחות להקטינו. טענו הנתבעים כי הוצעו לתובעת מס' דרכים לביצוע העברת המניות מבלי חבות במס. בפגישתם מיום 3.12.78 לא העלו הנתבעים דרכים חלופיות אחרות או כל פתרונות אחרים בפני נציגי התובעת, למעט הדרך הקבועה בחוק תחת סעיף 95 ואזכור החלטתו של שר האוצר מיום 20.11.78 לענין רווח אינפלציוני של תושב זר הפטור ממס, אשר אינה רלוונטית לענינה של התובעת. העיד רו"ח בבלי בעמ' 299 לפרוטוקול: "אני לא יודע, אני גם לא זוכר את החלופות כשהן היו קיימות שם..." וזאת בניגוד לעדותו בסעיף 10לתצהירו (נ/6): "בפני התובעת הוצג, כי קיימות מספר חלופות לאופן ביצוע ההעברה ובכללן, העברת המניות לפי סעיף 95 לפקודת מס הכנסה". בכללי התנהגות מקצועית לרואי חשבון בפרקטיקה במיסים, אשר פרסמה לשכת רואי החשבון בשנת 1991, נקבע בין היתר: "רואה החשבון הנותן ללקוחו שירותי מיסים, רשאי לסייע ללקוחו למצוא דרכים נאותות למיצוי נכון של הטוב והמועיל ללקוח, במסגרת החוק". על מנת לצאת ידי חובת הזהירות היו חייבים הנתבעים לקבוע סדרי בדיקה ובקורת, בדבר אמיתות תשתית המידע שהוצג בפני התובעת, כשהיה עליהם להיות ערים לעובדה כי מוטלת בכפם אחריות לסייע ככל יכולתם במציאת דרכים חלופיות שיענו על צרכי התובעת. פעולות אלו לא ננקטו ע"י הנתבעים, יתרה מזאת גם לאחר שנודע על דרישת מס הכנסה בדבר תשלום המס לא טרחו לספק מידע הולם שיש בו להועיל לתובעת והסתפקו בתשובות חסרות ולא מספקות לענין בו נדרשו. אשר לענין סעיף 45א' לחוק לעידוד השקעות הון סעיף 45א' לחוק לעידוד השקעות הון, תשי"ט-1959 (תיקון מ' 3), תשכ"ה-1965 קובע: "(א) לגבי השקעה, נכס או מפעל שביצועם הוא נושא לתכנית שאושרה לפני תחילתו של החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 6), תשכ"ה-1965, יהיו פטורים ממס: (1) רווח הון שנבע לתושב חוץ ממכירת הנכס המאושר או ההשקעה המאושרת במטבע חוץ כמשמעותה בסעיף 56". משמעותו של סעיף 45א' הוא מתן פטור ממס רווח הון למשקיע במכירת מניותיו. טענו הנתבעים בסיכומיהם כי סעיף זה הוצע לתובעת לראשונה בשנת 1968 ובשנית בשנת 1979, כדרך העיקרית להשגת הפטור ממס. בנוסף גרסו הנתבעים כי רשלנותה של התובעת, באמצעות משרד רו"ח סומך (חייקין להלן: "רו"ח סומך") אותו שכרה על מנת להגיע לידי הסדר עם שלטונות המס, היא זו שגרמה להחמצת הפטור באי מיצויו של סעיף זה. טענה זו אינה מקובלת עלי כלל וכלל. הנתבעים לא העלו טענה זו בכתב ההגנה, והיא מהווה שינויי חזית מלא מטעם הנתבעים, שכל מטרתה הוא ניסיון להפוך את הקערה על פיה. ארחיק יתר על המידה ואומר כי סעיף 45א' כלל לא הוצע לתובעת לאור תכתובות הצדדים, כדרך העיקרית או כחלופה אפשרית להשגת הפטור. סבורני כי מצוייה של דרך זו בשלב המוקדם של העברת המניות היתה יכולה לסייע רבות לתובעת, ועל אחת כמה וכמה במהלך המשא ומתן עם שלטונות המס. מחדל זה יש בו להדגיש את המשך רשלנותם המקצועית של הנתבעים. כל האמור לעיל הוליכוני למסקנה כי הנתבעים הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם כבעלי מקצוע. במעשיהם ובמחדליהם הרשלניים לאורך כל הדרך חרגו הנתבעים מן הסטנדרטים המקצועיים, שהתובעת היתה יכולה לצפות מהם כנותני שירות. מחדלים אלו נוגדים את תקנות רואי-חשבון (התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע), התשכ"ה- 1965 הקובעים: " 1. המעשים והמחדלים של רואה חשבון הפנויים להלן יש בהם משום התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע של ראיית חשבון; (1) מתן שירות מקצועי שלא בהקפדה על הגינות, או מתוך משוא-פנים, או שלא לפי הכללים, התקנים והנוהלים המקובלים במקצוע, או שלא לפי מיטב שיקול הדעת". מצאתי לנכון כי רו"ח סביר היה נוקט ביתר זהירות, אחריות ומיומנות מקצועית לבירור ענינה של התובעת. היעוץ הרשלני של משרד בבלי לא נבע מטעות שבהפעלת שיקול הדעת אלא במתן שירות מקצועי שלא לפי הכללים, התקנים והנוהלים המקובלים במקצוע. התובעת לא צפתה, ולא היתה צריכה או יכולה לצפות כי חוות הדעת המקצועית עליה הסתמכה הינה מוטעית ולא מספקת, אשר בעקבותיה הוטלה עליה חבות במס. אמנם לא ניתן לצפות מרואה חשבון שידע התשובה הנכונה לכל שאלה סבוכה, הרי שדבר זה אינו עומד במבחן המציאות. ככל אדם אחר כן גם רואה חשבון הוא רק בשר ודם והוא עלול לטעות, אך במקרה דנא כפי שקבעתי לעיל אין מדובר בטעות שבשיקול הדעת. נסיבות המקרה חייבו את הנתבעים לחקירה יסודית ומעמיקה של הענין בו נדרשו הן מכח חובת הזהירות אותה חבו לתובעת, והן מזיקת האמון החייבת לשרור בין בעל מקצוע הנותן שירות ובין לקוחו, ובמקום לנהוג כרו"ח סביר ואמין, נהגו הנתבעים בחוסר אכפתיות וברשלנות כלפי המידע שהוצג בפניהם ע"י התובעת, תוך התעלמויות חוזרות ונשנות מהוראות חוק מפורשות. ו. גובה הנזק בטרם אדון בראש פרק זה אתייחס בקצרה לטענת הנתבעים כי התובעת לא עשתה די להקטנת הנזק. עצם פנייתה של התובעת למשרד רו"ח סומך חייקין, הינו דבר שהתבקש מכוח המציאות החדשה בה נדרשה לעמוד בתשלום המס, וכמו כן מעצם הפרת האמון במשרד בבלי. פניה זו מתחייבת מכח חובתו של ניזוק לפעול להקטנת נזקו. לאחר שהעבירה התובעת את מלוא פרטי העסקה שבוצעה הנחתה התובעת את רו"ח סומך לנהל את המו"מ עם שלטונות המס באופן שיבטיח עד כמה שניתן את הקטנת החבות במס וזאת לאור עמדתו האיתנה של נציג הפשמ"ג כי התובעת לא תוכל להמנע מתשלום המס. סכום המס המירבי מהעברת המניות אותו היה רשאי נציג הפשמ"ג לדרוש מהתובעת עמד בסך של 000,100, 2 $ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. העיד רו"ח סומך (ת/2) בתצהירו (סעיף 8): "מסקנתי היתה כי שווי החברה אינו פחות מ- 4.6 מליון דולר וכי חבות המס הנצמחת בגין ביצוע עסקה כאמור אינו פחות מ- 2.1 מליון דולר כאשר על סכום זה, בערכו השקלי, מוטלים הצמדה, ריבית וקנסות בגין איחור תשלום". לאחר מו"מ ממושך עם שלטונות המס הגיעה התובעת באמצעות רו"ח סומך להסכם עם שלטונות המס, ביום 8.10.91, כי סכום חבותה במס בגין העברת המניות הינו סך של 500,000 $ אותו שילמה ביום 27.10.91, כשהוא בשקלים סך של 590,198, 1 ש"ח. סבורני כי התובעת פעלה כמיטב יכולתה להקטנת הנזק הכספי אשר נגרם לה כתוצאה מהיעוץ הרשלני ולראיה גובה הסכום אותו השיגה באמצעות רו"ח סומך, הישג שאני מטילה ספק אם היה ביכולתם של הנתבעים להשיג לזכות התובעת לאור רשלנותם המקצועית. לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הסך של 965,720, 2 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין. כמו כן ישלמו הנתבעים לתובעת שכ"ט עו"ד בשיעור 10% בתוספת מע"מ וכן את הוצאות המשפט אותן ישום הרשם. מיסיםרשלנות מקצועיתרשלנותרואה חשבון