תביעה לתשלום יתרת שכר

המחלוקת   1. תביעה לתשלום כ-.112,000 ₪ יתרת שכר המגיעה לתובעת (להלן לשם הנוחות גם: "טים") לטענתה מאת הנתבעת 1 (להלן לשם הנוחות גם: "דדש") ו/או מאת הנתבעת 2 (להלן לשם הנוחות גם: "ויצ"ו").   2. דדש הינה חברה קבלנית לעבודות בניין ואילו טים היא חברה העוסקת בעבודות אינסטלציה, צנרת, מיזוג אויר וכו'.   בנובמבר שנת 1995 התקשרו דדש וויצ"ו בחוזה על פיו קיבלה על עצמה דדש עבודת שיפוץ רחבת היקף בבניין בית התינוקות של ויצ"ו ברח' החלוץ 47 בבית הכרם בירושלים;   ביולי 1996 התקשרו דדש וטים בהסכם על פיו קיבלה על עצמה טים לבצע את עבודות צנרת ההסקה שבאותו בניין, כקבלן משנה של דדש. טים התחייבה לבצע העבודות עפ"י המפרט הטכני (עפ"י התחייבות דדש כלפי ויצ"ו) ועל פיו אף הוגשה הצעת מחיר של טים שהתקבלה ע"י דדש.   3. בראשית אוגוסט 1996 במהלך ביצוע העבודה נדרשה ע"י ויצ"ו עבודה נוספת שאיננה קשורה בעבודות חדר ההסקה: החלפת צנרת מים קרים וחמים במבנה. טים הגישה הצעת מחיר נפרדת לעבודה זו וביצוע העבודה הוטל עליה.   4. אין מחלוקת שטים ביצעה את כל העבודות המוטלות עליה לשביעות רצון כל הנוגעים בדבר.   5. אין מחלוקת כי דדש שילמה לטים בעבור כל עבודותיה -.268,300 ₪ בצירוף מע"מ.   6. עפ"י הנטען בכתב התביעה נפלה בין הצדדים מחלוקת (יאמר כבר כאן: לטענת טים המחלוקת היא אך ורק בינה לבין דדש) בשני נושאים: (א) תשלום עבור "תוספות" קרי: עבודות נוספות אשר בוצעו במסגרת עבודות חדר ההסקה ואשר לא נכללו בהצעת המחיר המקורית שהוגשה ע"י טים ואושרה ע"י דדש. (ב) תשלום עבור עבודת "צנרת מים קרים וחמים" אשר לא נכללה בהצעת המחיר המקורית.   7. דדש, בכתב הגנתה חולקת על התביעה על שני ראשיה:   לעניין ה"תוספות" טוענת היא כי התשלום עבור התוספות נכלל בהצעת המחיר המקורית ועל כן לא הגיעה לטים כל תוספת בעבור העבודות הללו;   עוד טוענת היא בהקשר זה כי מתחילה נאותה לקבל את הצעת המחיר של טים אף שזו היתה גבוהה ולא הותירה כל רווח בידיה (אף הביאה להפסד) בשל לחץ זמן בו היתה נתונה.   דדש מאשרת כי בשולי הצעת המחיר אשר הוגשה ע"י טים הוסיפה זו דרישה לתוספת בעבור "עבודות שונות", אך מנהלה של דדש, מר יצחק דדש, סבר כי העבודות הללו כלולות בהצעת המחיר המוסכמת עפ"י המפרט אשר היה חלק מן ההתקשרות בין דדש לויצ"ו. על כן הוסיף בשולי הצעת המחיר ולאחר הדרישה (המופיעה בכתב יד של מר טל מנהל טים) את המילים: "תשלומים אלה כפופים לאישור המפקח בשטח" (ואין מחלוקת כי הכוונה למפקח של ויצ"ו) ומשלא אושר ע"י המפקח תשלום נוסף בעבור "התוספות" אין דדש חייבת בתשלום לטים.   לעניין עבודת "צנרת מים קרים וחמים" טוענת דדש כי כל הקשור בעבודה זו איננו מעניינה כלל; היה זה הסכם נפרד אשר נקשר ישירות בין טים לבין ויצ"ו בלא התערבות של דדש. לבקשת ויצ"ו אמנם נעשו הרישומים וההתחשבנות בקשר לעבודה זו "באמצעות" דדש - כך, הועברה הצעת המחיר של טים (כפי שהיא ובלא כל תוספת) ע"י דדש לויצ"ו וכך גם הועברו התשלומים אשר התקבלו מויצ"ו בעבור עבודה זו ישירות לטים, בלא שדדש נטלה לעצמה חלק מאלו כ"רווח קבלני" שלה. במלים אחרות, לטענת דדש לא היתה פעילותה בכל הקשור לעבודה זו אלא בבחינת "צינור מקשר" בין ויצ"ו לטים.   8. ויצ"ו מכחישה בהגנתה את גירסת דדש מכל וכל (ובנקודה זו תואמת גירסת ויצ"ו לזו של טים); לטענת ויצ"ו לא היתה כל התקשרות ישירה בינה לבין טים. גם ההתקשרות בעניין עבודת "צנרת מים קרים וחמים", ככל עבודות השיפוץ בפרוייקט היתה בינה לבין דדש, וזו בלבד. במסגרת זו קיבלה ויצ"ו מדדש (ולא מטים) הצעת מחיר ובעבור עבודה זו שילמה ויצ"ו את כל המגיע לדדש, ודדש אף אישרה שקיבלה את כל המגיע לה ועל כן אין לתבוע עוד מויצ"ו דבר וחצי דבר.   ההליך   9. דרך ההליך נפתלה קמעה;   התביעה הוגשה בראשיתה נגד דדש בלבד (כפועל יוצא מטענת טים כי לא נקשר כל קשר חוזי בינה לבין ויצ"ו); בקדם משפט אשר התקיים בתאריך 11/02/98 (לאחר שהוחלפו כתבי טענות) הגדיר ב"כ המלומד של טים, עו"ד ר. דובר, את המחלוקת בשתיים: (א) תוספות שבוצעו מעבר למפרט "ובעניין זה טוענת הנתבעת שהמפקח מטעם המזמין לא אישר את ביצוע העבודה" (לשון עו"ד דובר). (ב) עבודות צנרת מים חמים וקרים בחדר ההסקה.   ב"כ המלומד של דדש, עוה"ד א. פלג, טען שטים קיבלה את כל המגיע לה מדדש עפ"י החוזה אשר נקשר בין השתיים. כמו גם דרישותיה עבור תוספות שהצורך בהם התברר במהלך העבודה ואילו (כמבואר לעיל) בעניין עבודת צנרת מים קרים חמים - היה קשר ישירות בין טים לבין ויצ"ו כאשר דדש העבירה את הצעת המחיר בטרם תחילת העבודה ואת החשבונות אשר הוגשו ע"י טים במהלך ובסוף העבודה אל ויצ"ו והעבירה את הכסף שהתקבל מויצ"ו לטים. על כן לא מגיעה לטים כל תוספת תשלום מדדש.   בהמשך דבריו ולאחר שבית המשפט העלה אפשרות לצירוף ויצ"ו כצד למשפט טען עוה"ד פלג כי אם יקבע בית המשפט שכל מה שהוזמן ע"י דדש מטים בוצע ושולם "והיו קשרים ישירים בין התובעת לבין ויצ"ו אז התביעה נגדי תידחה וחברי ייאלץ לתבוע את ויצ"ו".   בסיומו של קדם משפט זה ביקש עו"ד פלג שהות לשקול אפשרות לצירוף ויצ"ו כצד וניתנה לו שהות של 30 יום לעשות כן.   משלא הוגשה בקשה ניתן, ב-23/03/98, צו המטיל על הצדדים להגיש תצהירי עדויות;   התובעת, טים, פעלה בהתאם ואולם הגשת תצהירי הנתבעת, דדש, התעכבו משחזר בא כחה וביקש לשקול הגשת הודעת צד ג' כנגד ויצ"ו. בסופו של דבר הוגשה בתאריך 17/11/98 הודעת צד ג' של דדש כנגד ויצ"ו.   ימים ספורים לאחר מכן אף הוגש תצהיר עדות (ראשון - בהמשך הוגשו עוד שניים) מטעם דדש.   בתאריך 24/12/98 הוגשה בקשת ויצ"ו (בש"א 7572/98) למחיקת הודעת צד ג' כנגדה על הסף משני טעמים: חוסר סמכות - בהתבסס על סעיף בחוזה שבין ויצ"ו לבין דדש המייחד את סמכות השיפוט לבית המשפט בתל-אביב ומניעות - בהסתמך על מסמך על פיו אישרה דדש שאין לה עוד כל תביעות כנגד ויצ"ו בקשר לפרוייקט הבניה של בית התינוקות.   בסיומו של דיון נוסף בו חזרה ויצ"ו על טענותיה הגעתי למסקנה שראוי שויצ"ו תהיה צד גם בהליך העיקרי ולפיכך הוריתי בהחלטה מ-14/10/99 על צירוף ויצ"ו כנתבעת נוספת. בקשת רשות ערעור על החלטה זו שהוגשה לבית המשפט המחוזי נדחתה.   לאחר הדברים הללו הוגשו כתבי תביעה מתוקנים ורק לאחר מכן ניתן היה "לצאת לדרך" הדיון עצמו.   הושלמה הגשת תצהירי העדות של הנתבעות ולאחר זאת נשמעו ראיות הצדדים; מטעם טים העיד מנהלה מר יעקב טל; מטעם דדש העיד מנהלה מר יצחק דדש ומטעם ויצ"ו העיד מר חנוך בוט.   [הצעה למנות מומחה אשר יבחן את חישובי התמחיר והתשלומים המגיעים לתובעת עפ"י המוסכם - נדחתה].   דיון והכרעה   10. הצדדים, יש לומר, לא הקלו על בית המשפט את מלאכת ההכרעה, בראש ובראשונה בשל ניסוח "מעורפל" של כתבי הטענות (אלו של טים ובעיקר דדש).   בכתב התביעה מצויינים הסכומים שנדרשו בעבור כל אחד מפרקי העבודה השונים והסכום הכולל אשר התקבל - בלא לייחס את התשלומים לפרקי העבודה השונים. כך גם במהלך הדיון נקבו הצדדים בסכומים גלובליים בלא לייחס תשלומים לעבודות בעבורן ניתנו.   מכתב ההגנה של טים ניתן היה להבין (וציינתי זאת מספר פעמים במהלך הדיונים) שהמחלוקת איננה בשאלת הסכומים המגיעים לטים בעבור עבודת "צנרת מים קרים וחמים" אלא בשאלה מי היא החייבת לשאת באלו כלום דדש או ויצ"ו.   ועוד, בסעיף 15 בכתב ההגנה (המתוקן) של דדש מכחישה היא "מחוסר ידיעה" את הנטען בסעיף 13 של כתב התביעה המתוקן; באותו סעיף (13) מפרטת טים מהם הסכומים המגיעים לה, לטענתה, בעבור כל אחד מפרקי העבודה. ההכחשה "מחוסר ידיעה" בלא לתת גירסה נגדית מלמדת לכאורה שדדש איננה יודעת מהם הסכומים המגיעים לטים.   הצדדים אף דחו את ההצעה למנות מומחה אשר יבחן וינתח את הצעות המחיר, התכניות, העבודה שבוצעה, התשלומים המגיעים כמו אף הקשר ויחסי הגומלין בין כל אלה.   ועוד - משטענה דדש כי הסכימה להצעות המחיר של טים אף שאלו לא הותירו כל רווח קבלני בידיה ואף גרמו לה להפסד - ממילא אף לא ניתן לאמוד את המגיע לטים בדרך חיסור הרווח הקבלני המקובל מתשלומי ויצ"ו לדדש.   "גמר חשבון"   11. שקלתי שמא ניתן להכריע במחלוקת על פניה עפ"י טענת דדש כי למעשה נסגר החשבון וטים מנועה מלהעלות כל טענות נוספות. הטענה נסמכת בשניים: פרוטוקול ישיבה שהתקיימה בתאריך 06/02/97 בהשתתפות נציגי ויצ"ו, דדש וטים (צרופה א' לתצהיר דדש). לשון סעיף 3 של סיכום זה: "לא תשולם כל תוספת בגין טענות של יעקב טל כלפי הקבלן בהשלכה לויצ"ו" וכן - שיק ע"ס -.34,811 ₪ אשר שולם לטים ע"י דדש למחרת אותה ישיבה, ב-07/02/97, כאשר על גבי ספח השיק נכתב (ככל שניתן לפענח): "גמר חשבון ויצ"ו הסקה". לטענת דדש נערכה הישיבה ב-06/02/97 דווקא בשל טענות טים כי היא זכאית לתשלומים נוספים ומר דדש ביקש "לסגור" את כל המחלוקות בין כל הצדדים. לאחר שנקבע (עפ"י פרשנותו) שטים אינה זכאית עוד לכל תשלום נוסף בעבור "צנרת מים קרים וחמים" שילם למחרת את יתרת חובו (עפ"י החשבונות שאושרו עד אז) והבהיר, ואף כתב על גבי ספח השיק, כי זהו "גמר חשבון". הצדדים לחצו ידיים ובזה סבר כי העניין הסתיים. להפתעתו הוגשה התביעה ימים ספורים לאחר מכן (בתאריך 19/03/97).   על פניה נראתה הטענה סבירה גם בשל סמיכות הזמנים. ואולם לאחר בחינה מדוקדקת יותר לא כך הוא: נוסח סעיף 3 של אותו פרוטוקול ובעיקר המלים "בהשלכה לויצ"ו" סתום. עדה של ויצ"ו, מר בוט, הוא אשר ניסח את המסמך ובעדותו אישר כי הנוסח איננו מוצלח וכי כוונתו היתה להבהיר שויצ"ו איננה חייבת עוד דבר בלא שהתכוון לקבוע דבר ביחס לחשבון בין טים לדדש; אשר לשיק אשר ניתן למחרת העיד מר טל, מנהל טים, כי קיבל לידיו את השיק בלא הספח וכי הוא לא הסכים לכך שמדובר בגמר חשבון ולא ידע שכך נכתב על גבי ספח השיק. על כן לא ניתן להסתמך על הכתוב על גבי ספח השיק כבסיס להכרעה.   יש איפוא צורך להיכנס לטענות השונות לגופן.   12. "צנרת מים קרים חמים" - התקשרות ישירה טים - ויצ"ו ?   כאמור לעיל גורסת דדש כי בנושא זה שימשה "צינור העברות" בלבד כאשר ההתקשרות נעשתה ישירות בין טים לבין ויצ"ו ולפיכך, משהעבירה דדש לטים את כל התשלומים אותם קיבלה מויצ"ו בעבור עבודה זו, אם יש לטים עוד טענות עליה להפנותן לויצ"ו ולא אל דדש. גירסה זו איננה מקובלת לא על טים ולא על ויצ"ו. שתיהן סבורות כי הקשר החוזי המחייב ביחס לכל העבודות היה אך ורק בין טים לדדש ולא נקשר כל הסכם בין טים לבין ויצ"ו.   מעדיף אני בסוגיה זו את גירסת טים וויצ"ו על פני זו של דדש, הן בהיבט עובדתי והן בהיבט משפטי; לא זו בלבד שכנגד עדות מר דדש עומדות עדות מר טל ומר בוט, המקובלות עלי בנושא זה, אלא שגם נסיבות העניין ומבנה העיסקה בין שלושת הצדדים המעורבים מלמד על כך. אין מחלוקת שהכל "הלך דרך דדש" ורק לזו היתה התקשרות ישירה מעוגנת בחוזה עם ויצ"ו. די בכך כדי להצביע על כוונת כל הצדדים שאכן אותו דין ואותה שיטה יחולו גם על העבודה הנוספת, ובפועל אכן כך נהגו הצדדים. דדש מנסה ליצור בהבל פה חוזה בין ויצ"ו לטים בלא שיש לכך אחיזה כלשהי במסמכים ובראיות. ראיה נוספת לכך שהצדדים התכוונו להחיל גם על עבודת הצנרת הזו את דין ההתקשרות הקודמת ולא ליצור התקשרות ישירה בין טים לדדש ניתן למצוא גם בעובדה שבשתי עבודות אחרות (אמנם קטנות) שבאותו אתר אכן נוצרה התקשרות ישירה בין ויצ"ו לטים ודדש כלל לא עורבה בעבודות הללו.   לא נעלמה מעיני העובדה שהצעת המחיר שהועברה לדדש ע"י טים ביחס לעבודה זו הועברה ע"י דדש לויצ"ו כפי שהיא ללא תוספת רווח קבלני מקובל ואולם אינני סבור כי די בכך כדי לסתור את גירסת ויצ"ו וטים. מר דדש אישר בעדותו שגם בעבודה המקורית, עבודת חדר ההסקה, קיבל את הצעת טים למרות שהמחירים שנדרשו עלו על המחיר אשר סוכם, לעבודה זו, בינו לבין ויצ"ו. משמע עבודת הצנרת שבוצעה ע"י טים היתה, מבחינת דדש, במחירי הפסד. מן הסתם היו לדדש שיקולים משלה בין שיקולי טיב העבודה ובין שיקולי לחץ זמן אשר גרמו לה לבצע עבודה זו באמצעות טים אף שמבחינתה היה בכך משום הפסד. אחרי ככלות הכל יש לזכור כי עבודת הצנרת לא היתה אלא פרק לא גדול בעבודה הכוללת אותה ביצעה דדש עבור ויצ"ו וערכה הכולל היה כ-3 מיליון ₪ בקירוב.   13. משקיבלתי גירסה זו ולאור המסמך אשר נחתם ע"י דדש בתאריך 03/06/97 ובו מאשרת היא כי אין לה עוד כל תביעות כלפי ויצ"ו ביחס לעבודות השיפוץ במעונות ויצ"ו יוצאת ויצ"ו מן התמונה, כפי שנכנסה אליה - בלא כל חיוב. משדחיתי טענת דדש בדבר קשר ישיר בינה לבין טים לא ניתן לחייב את ויצ"ו בכל חיוב כלפי טים ומאידך ברור כי אין לדדש עוד כל טענה נגד ויצ"ו.   14. "תוספות" עבודת שיפוץ חדר ההסקה   עפ"י גירסת טים מדובר ב"עבודות שונות" אליהם התיחס מנהלה מר טל בשולי הצעת המחיר ובהן קשתות, חיבורי T, עבודות בשעות שאינן רגילות ("שעות רג'י" שטיבן לא הובהר לי במדוייק). טענת דדש היתה, כמבואר לעיל, כי כל אלו נכללו בהצעת המחיר שם בשורתה הראשונה אכן מצויין "07.01.0010 צינור ... כולל ספחים ובידוד ... ועטיפת פח". לטענת דדש ספחים אלו הן הן העבודות הנוספות להן התכוונה טים בתוספת שהוסיפה בכתב יד בשולי הצעת המחיר.   כפי שציינתי כבר, הוסיף מר דדש בשולי הצעת המחיר של טים את המלים "תשלומים אלו כפופים לאישור המפקח בשטח" (מדובר ב"עבודות נוספות"). לטענתו, הוסיף פסקה זו במעמד החתימה על ההסכם ולא לאחר מכן. הוא העיד שמשהסב את תשומת לב מר טל לכך שה"עבודות הנוספות" הללו כלולות בהצעת המחיר (כנ"ל) טען מר טל כי הוא מכיר את המפקח מטעם ויצ"ו ובטוח שיעלה בידיו לשכנע אותו כי יסכים לתוספת תשלום בעבור העבודות הללו.   מר טל איננו מכחד כי אכן אמר את הדברים הללו ואולם, לדבריו, הדגיש כי כל שישיג יהא בעבור דדש בלא שהדבר יוסיף או יגרע מחיובי דדש כלפי טים.   לטענת מר טל לא הוספה התוספת בכתב יד מר דדש בעת חתימת ההסכם אלא בסיום העבודה וההתחשבנות משהתגלעה המחלוקת ביחס לתשלומים בעבור התוספות.   מעדיף אני, גם בנושא זה, את גירסתו של מר טל. הוא הציג בפני את מקור אותו מסמך (נ/1) כשעל גביו לא מצויה אותה הערה בכתב ידו של מר דדש; מר טל העיד שמלבד המקור נערך רק עותק אחד אשר צולם בעת ההתקשרות. אילו אכן נרשמה התוספת של מר דדש במעמד החתימה סביר להניח שהיתה מופיעה גם על המקור ולא רק על העותק שהושאר בידי דדש. זאת ועוד, ההערה נרשמה לאחר התאריך וחתימת טים. אילו נחתמה גם התוספת באותו מועד סביר להניח שהיה דואג להחתים את מר טל גם על תוספת זו.   15. עם כל זאת אינני סבור שיש בקביעתי דלעיל כדי לסייע לטים ביחס לתוצאה הסופית שכן גם אם ברור (והצדדים למעשה אינם חלוקים בכך) שהיו תוספות אשר לא תומחרו במקורן וטים זכאית לתשלומים הללו ובפועל אף קיבלה תשלומים שונים על חשבון אותן תוספות - אין לי כל דרך לדעת מה הן אותן תוספות שאינן כלולות בהצעת המחיר הבסיסית ובעבורם זכאית טים לתשלום אותו לא קיבלה וכמה שולם לטים בעבור אותן תוספות.   טים מתבססת בנושא זה על חשבון אותו הגישה לדדש ועל פיו בעבור התוספות זכאית היא לתשלום 114,257.50 ₪ בנוסף על -.204,890 ₪ עבור העבודה המקורית. דא עקא, כפי שציינתי אין בפני כל עדות וראיה כיצד מתקשרים החשבונות הללו אל הצעת המחיר המקורית, מה אושר לתשלום, מה מגיע לטים עפ"י הצעת המחיר, מה הן התוספות ומה התשלום המגיע בעבורן ומה בפועל שולם בעבור כל אחד מן הסעיפים הללו.   יתרה מכך, בחקירתו הנגדית (בעמ' 12 ש' 22), מאשר מר טל כי החשבון שהגיש בעבור שינויים ותוספות בחדר ההסקה - נספח ח' לתצהירו - המסתכם ב-.61,387 ₪ כולל גם חלק מהעבודות של צנרת מים קרים וחמים. בהעדר כל אפשרות לברר מה מתוך חשבון זה הוא עבור התוספות לחדר ההסקה ומה עבור עבודת צנרת מים קרים וחמים ונוכח דברי מר טל (עמ' 35 ש' 12) שאיננו יודע מה שולם על חשבון מים חמים ומה על חשבון הסקה, ובהעדר אפשרות לייחס תשלומים ששולמו באופן כולל לחשבון זה או אחר, לא ניתן לקבוע האם קיבלה טים את המגיע לה בעבור התוספות אם לאו ולא ניתן לפסוק לה כל מאומה על חשבון התוספות הללו.   16. צנרת מים קרים וחמים   אין מחולקת שטים קיבלה מדדש תשלומים גם עבור עבודה זו והשאלה היא האם קיבלה את כל המגיע לה. חרף עדות מר טל (עמ' 35 ש' 14) שאין הוא יודע כמה קיבל בעבור עבודה זו, בנושא זה בניגוד לתביעת התוספות ניתן לעקוב אחר החשבון ולברר האם שולם כל המגיע לטים.   הצעת המחיר אשר הוגשה ע"י טים בקשר לעבודות אלו (נספח ה' לתצהיר מר טל) והתקבלה ע"י דדש בלא הסתייגות בנויה משתי "קבוצות": סעיפים 1, 2 ו-4 נוקבים בסכומים קבועים המסתכמים ב-.27,500 ₪ וסעיף 3 שאינו נוקב בסכום אלא מדבר על "תוספת מחיר לצנרת 50%" עבור עבודות שונות (המפורטות שם). כפי שעולה מתוך החשבון הסופי המפרט את תשלומי ויצ"ו לדדש - (צרופה ה' לתצהיר העדות של מר חנוך בוט) - שולמו הסכומים הנקובים בסעיפים 1, 2 ו-4 הנ"ל במלואם, ומן הסתם הועברו ע"י דדש לטים (ראה סעיפים 99.952, 99.953, 99.954 באותו נספח ה'). עוד עולה מתצהירו של מר בוט, סעיפים 14 ו-15, כי אושרו ושולמו מרבית התוספות אשר נדרשו ע"י טים בגין עבודה זו (השווה לסעיפים 4-17 לנספח ז' לתצהירו של מר טל) לעומת זאת לא שולמו אותם 50% עפ"י סעיף 4 להצעת המחיר (המפורטים בסעיפים 18-21 של נספח ז' לתצהיר טל) משלא שולמו ע"י ויצ"ו לדדש ממילא אף לא שולמו ע"י דדש לטים. משקבעתי לעיל כי דדש מחוייבת כלפי טים לתשלום עפ"י הצעת המחיר של טים וכי טים איננה קשורה בנושא זה להסכמה או אי הסכמה של ויצ"ו, ממילא זכאית טים לקבל מדדש את הסכומים המפורטים בסעיפים אלו בסכום כולל -.27,537 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.   17. תשלום ההוצאות לויצ"ו   ויצ"ו הוכנסה כצד לדיון ע"י דדש עפ"י הודעת צד ג'. היא הפכה לנתבעת, כמבואר לעיל, עפ"י החלטה של בית המשפט, אשר התבקשה כפועל יוצא מטענת דדש שבנושא צנרת מים קרים חמים לא היה לה עצמה כל קשר ואם חייב מישהו בתשלום בגין עבודה זו הרי זו ויצ"ו (במצב דברים זה, אילו הושארה ויצ"ו כצד שלישי בלבד ובית המשפט היה מקבל את טענת דדש, היה על טים להגיש תביעה נוספת, נפרדת, כנגד ויצ"ו).   על כן, משנדחתה טענת דדש בדבר הקשר הנפרד בין טים לויצ"ו יש לחייב את דדש בתשלום ההוצאות לויצ"ו למרות שהתביעה שהוגשה ע"י טים כנגד ויצ"ו נדחתה.   התוצאה   18. אני מחייב את דדש לשלם לטים -.27,537 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מתאריך 06/02/97 ובנוסף על כך רבע מאגרת התביעה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ובנוסף על כך שכ"ט עו"ד (בשים לב ליחס בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק) בסך -.5,000 ₪. עוד אני מחייב את דדש לשלם לויצ"ו שכ"ט עו"ד בסך -.8,000 ₪ בצירוף מע"מ.   ניתן היום י"ב בתשרי, תשס"ג (18 בספטמבר 2002) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.   מותר לפרסום מיום 18/09/02.   רפי שטראוס, שופט שכר עבודה