א. ההליך ונימוקי השומה. זהו ערעור המתיחס לשנות המס 1996 - 1994. המערער יליד 1944 הינו נהג מונית מאז שנת 1977. עיקר עבודתו הינה הסעת נוסעים בקו שירות חדרה ערערה ולעתים בקו ת"א-נתניה וכן הוא מבצע מידי פעם נסיעות מיוחדות. בשנים הנדונות עמדו לרשות המערער המכוניות הבאות: 1.1.94 - 31.12.94: מונית דיזל מסוג מרצדס ובה 8 מקומות נוסעים המונעת בסולר. 1.1.95 - 31.12.95: מונית דיזל מסוג מרצדס ובה 8 מקומות נוסעים המונעת בסולר. 1.1.96 - 25.3.96: מונית מסוג מרצדס ובה 8 מקומות נוסעים המונעת בסולר. 25.3.96 - 31.12.96: מונית דיזל (מיניבוס) מסוג מיצובישי ובה לפחות 8 מקומות נוסעים. כמו כן יצוין, כי למערער "זכות ציבורית". המערער דיווח על הכנסותיו בשנות המס 1994, 1995 ו1966- (להלן: "השנים הנדונות") בסך 24,078 ש"ח, 35,398 ש"ח ו29,027- ש"ח בהתאמה. בביקורת ניהול ספרים שנערכה ב- 3/94 נתפס המערער באי רישום תקבול וספריו לשנת המס 1994 נפסלו לפי סעיף 145ב(א)(1) לפקודת מס הכנסה (קוד 7). בביקורת ניהול ספרים שנערכה ב- 2/95 נתפס המערער באי רישום תקבול וספריו לשנת המס 1995 נפסלו לפי סעיף 145ב(א)(1) לפקודת מס הכנסה (קוד 7). המשיב בדק את הדו"חות שהגיש המערער והגיע למסקנה שההכנסות המוצהרות אינן סבירות ולא מתקבלות על הדעת. המערער נדרש להמציא פנקסי חשבונותיו לשנות המס נשוא הערעור ולא המציאם. כמו כן, לא ניתן פירוט למספר הק"מ בכל שנה במונית. אי המצאת ספרי החשבונות לשנות המס נשוא הערעור מנע מהמשיב בדיקתם. בהשוואת הון של המערער מיום 31.12.91 עד 31.12.97, נתגלה הפרש הון בלתי מוסבר בסך 20,912 ש"ח. המשיב קבע את הכנסת המערער כדלקמן: 1994 1995 1996 הכנסה מוצהרת מעסק 24,078 35,398 29,027 פדיון לפי חישוב 100,548 100,548 115,630 בניכוי פדיון מוצהר (35,905) (44,393) (46,665) סה"כ הכנסה מעסק 88,721 91,553 97,992 א. ימי פעילות בשנה (לפי התדריכים הכלכליים של נציבות מס הכנסה): 285; ב. מסלול הנסיעה : חדרה - ערערה (כ-20 ק"מ); ג. מספר נסיעות ביום: 12 (6 נסיעות הלוך ושוב); ד. מספר הנוסעים בנסיעה: 7; ה. מחיר ליחיד לנסיעה (כולל מע"מ): 6 ₪ בממוצע בשנים 1994-1995 ו- 6.9 ₪ בשנת 1996; ו. תפוסה: 70%. הפדיון לשנה לפי תחשיב זה הינו 100,548 ש"ח בכל אחת מהשנים 1994 ו1995-, ו- 115,630 ש"ח בשנת 1996. בשלב הסיכומים, הסכים המשיב, כי מרכיב המע"מ במחיר הנסיעה נכלל שלא כדין בחישוב הפדיון השנתי של המערער. המשיב הסכים, איפוא, כי המחזור המחושב ממנו תלמד תוספת ההכנסה המחייבת יהיה 85,938 ש"ח בכל אחת מהשנים 1994 ו1995-, ו98,829- ש"ח בשנת 1996, והשומה תוקנה בהתאם. המשיב הציג אף חישוב חלופי של הפדיון השנתי בהסתמך על סכום הוצאות הדלק שהציג בפניו המערער. לפי חישוב זה סכום הפדיון השנתי של המערער בכל אחת משנות המס הנדונות הינו גבוה יותר מזה שנתקבל לפי החישוב העיקרי. ב. עמדת המערער. 1. לטענת המערער, הדו"חות שהגיש משקפים את תוצאות עסקיו האמיתיות. לטענתו, התוצאה העסקית נמוכה, הואיל ונפגע בתאונת דרכים קשה באופן שמנע ממנו לעבוד בהיקף מלא. תאונת הדרכים בה נפגע המערער ארעה ביום 16.12.93. כתוצאה מהתאונה עבר המערער ביום 23.3.94 ניתוח של כריתת דיסק בגבו בבית החולים אסותא בתל אביב. דרגות הנכות של המערער בתקופה הרלבנטית לפי קביעת הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי הן 30% מיום 13.6.94 ועד ליום 30.9.1994, 10% מיום 1.10.94 ועד ליום 31.3.95, ו- 0% מיום 1.4.95 ועד ליום 11.5.97 (ראה מש1/). המערער טוען, (הגם שהדבר לא מופיע באישור הביטוח הלאומי) שלתקופה מיום התאונה ועד 12.6.94, נקבעה לו נכות של 100%. המערער עבר ניתוח נוסף בעקבות התאונה ביום 13.5.97. לאחר הניתוח השני נקבע כי נכותו של המערער הינה בדרגה של 25% לצמיתות. לטענת המערער, במהלך מחצית השנה הראשונה לאחר התאונה לא היה מסוגל לעבוד כלל, ולפיכך העסיק בחודשים אלה נהג שכיר. לטענתו רק ביום 13.6.94 חזר לעבוד, וגם אז למשך 4 שעות ביום בלבד. 2. המערער העלה טענות אף כנגד אופן עריכת השומה. לטענתו, שומת המשיב רובה ככולה מבוססת על ניחוש והשערה. על המשיב היה להיעזר בתדריכים הכלכליים של נציבות מס הכנסה, להשוות את הכנסותיו של המערער עם הכנסות של נהגי מוניות אחרים ועם הכנסותיו של המערער עצמו בשנים קודמות. המערער מוסיף וטוען, כי שומתו של המשיב אינה יכולה לעמוד הואיל והיא מושתתת על ההנחה, שהנישום הוא אדם בריא המסוגל לעבוד כ- 12 שעות ביום, ואילו המערער, כאמור לעיל, סובל מפגיעה קשה. 3. המערער מעלה גם טענות לגבי הדיון בהשגה. לדבריו, לא ניתנה לו אפשרות להעלות את טענותיו. הוא לא נשאל אם יש ברשותו מסמכים כדין. הדיון התמקד בנסיונות של המפקח לשכנע את המערער כי ראוי לו להתפשר. הוא מעלה גם טענות כנגד פסילת ספריו בשנים 94 ו95-. ג. הראיות. המערער הגיש תצהיר שלו ובו תמך באמור לעיל, אליו צירף מסמכים שונים לגבי מצב בריאותו. כן צירף מכתב של רואה חשבון, ריאד כליפה. רוה"ח מציין, כי הוא מייצג מספר נהגים באיזור, אשר בריאותם תקינה והכנסתם הממוצעת בשנים 94-96 נעה בין 35,000 ש"ח ל50,000- ש"ח לשנה. הוא המציא גם שומה שהוצאה לאחד הנהגים בשנים הנדונות שבה נקבעה הכנסת חייבת לשנת 96 בסכום של 52,113 ש"ח, לשנת 95 סכום של 47,509 ש"ח, ולשנת 97 סכום של 58,851 ש"ח. מדובר, בנהג בריא העובד 10-12 שעות ליום. הוא גם צירף אישור של משרד להנה"ח בדבר הוצאות דלק וסיכה בסכום של 5,625 ש"ח לשנת 94, 5,160 ש"ח לשנת 95 ו4,508- ש"ח לשנת 96. המשיב מצידו הגיש תצהיר של מפקח בכיר, אלי בוסקילה, שערך את השומות והתומך באמור בנימוקי השומה. לדבריו, בהזמנה לדיון בהשגה ציין מפורשות, כי על המערער להביא את ספרי חשבונותיו. המערער על אף זאת הגיע ללא ספרי חשבונות. גם בהזמנות לשלב א' נדרש המערער להמציא ספרי חשבונות, אך המערער נמנע מלהציגם. לדבריו, בבניית השומה, הקל עם המערער בנקודות אלה: מסלול הנסיעה: נלקחו בחשבון רק נסיעות חדרה-ערערה, בעוד שבפועל המונית נוסעת במסלול ת"א-נתניה ונסיעות מיוחדות (ספיישל), בהם התעריפים גבוהים יותר. מספר נוסעים: נלקחו בחשבון מספר נוסעים 7, בעוד שבפועל מספר המקומות במונית גדול מכך. מחיר נסיעה: בשנת 1995 מחיר הנסיעה כאמור לעיל היה 7 ש"ח, ואילו בפועל בחישוב הפדיון חושב לפי 6 ש"ח (הדבר נכון גם לשנת המס 1996). תפוסה: התפוסה בשיעור 70% נלקחה הן לגבי נסיעות הלוך והן לגבי נסיעות חזור, למרות שבפועל המונית יוצאת לדרכה כשהיא בד"כ מלאה. תחלופה: כפי שצוין לעיל למונית עצירות במהלך המסלול בהן יורדים נוסעים ועולים חדשים. תחלופה זו לא נלקחה כלל בחשבון בבניית השומה. מספר נסיעות: מספר הנסיעות שנלקחו בחשבון במסלול נמוך יחסית. בתצהיר מופיע גם החישוב החילופי, דהיינו, לפי תצרוכת הסולר (בהנחה שהיא משקפת תצרוכת אמיתית) כדלקמן: שנת המס 1994: עלות ליטר סולר: 0.90 ש"ח ק"מ לליטר: 10 ק"מ הוצאות סולר: 5,625 ש"ח סה"כ ליטר: 5,625/0.9 = 5,265 סה"כ קילומטר: 52,265 פדיון לק"מ: מחיר נסיעה בקו X מספר מושבים = 7 X 6.00 = 2.1 אורך קו הנסיעה 20 פדיון מחושב: 2.1 X 62,500 = 131,250 ש"ח שנת המס 1995: עלות ליטר סולר: 0.98 ק"מ לליטר: 10 ק"מ הוצאות סולר: 5,160 ש"ח סה"כ ליטר: 5,160/0.98 = 5,265 סה"כ קילומטר: 52,265 פדיון לק"מ: מחיר נסיעה בקו X מספר מושבים = 6.00 X 7 = 2.1 ש"ח אורך קו הנסיעה 20 פדיון מחושב: 2.1 X 52,265 = 109,756 ש"ח שנת המס 1996: עלות ליטר סולר: 1.22 ש"ח ק"מ לליטר: 11.2 ק"מ (עפ"י נתונים מהיצרן) הוצאות סולר: 4,508 ש"ח סה"כ ליטר: 4,508/1.22 = 3,695 סה"כ קילומטר: 41,384 פדיון לק"מ: מחיר נסיעה בקו X מספר מושבים = 6.90 X 8 = 2.76 ש"ח אורך קו הנסיעה 20 פדיון מחושב: 2.76 X 41,384 = 114,219 ש"ח המפקח מבהיר, כי לפי נסיונו מונית כמוניתו של המערער לא נוסעת פחות מ- 100,000 ק"מ בשנה וזה על "הצד הנמוך". דא עקא, מספר הק"מ המחושב לעיל הינו נמוך בצורה בלתי סבירה: 62,500 ק"מ בשנת המס 1994, 52,265 ק"מ בשנת 1995 ו- 41,384 ק"מ בשנת 1996. יתרה מכך: בדיון שקיים המערער במשרדי המשיב ביום 28.8.94, ציין המערער, כי במשך 11 שנה נסעה המונית כ- 830,000 ק"מ שהם כ- 75,500 ק"מ. כמות הגבוהה משמעותית ממה שמתקבל בחישוב החילופי. החישוב נעשה בהנחה, כי הוצאות הדלק שנדרשו הינן אמיתיות ואולם נתון זה לא נבדק כיוון שספרי המערער לא הוצגו וממילא נתונים אלה נמוכים ובלתי סבירים בעליל, אף אם היו מוצגים לגביהם מסמכים. החישוב החליפי נותן אף הוא את ההקלות שניתנו בשומה. המפקח מתיחס בתצהיר לשומה שהוצאה לנהג האחר ושצורפה לתצהיר המערער ולדבריו, אין הנידון דומה לראיה, שכן מדובר בשומות שהוצאו בעקבות הסכם פשרה, מבלי שספריו של אותו נישום נפסלו. ההכנסות המוצהרות של הנישום הנ"ל לשנים 94 ו- 95 עלו מעל 50,000 ש"ח. המערער בחקירתו (ישיבה 13.12.00) אמר, כי שילם לשכיר שעבד עבורו כ- 2,300 ש"ח לחודש, אך הוא לא דיווח למס הכנסה על הוצאה זו. השכיר עבד על המונית מיום ראשון עד יום שישי. המונית נסעה בין 150 ל- 300 ק"מ ביום. בנו של המערער, ינס סאמר, לא עבד כנהג על מוניתו של המערער, הגם שבביקורת מיום 17.2.95 (עליה התבססה הפסילה השניה) התגלה שהבן לא רשם תקבול. הוא ביצע רק נסיעות פרטיות. הבן עובד כמורה בבוקר ואחה"צ הוא עובר השתלמויות בבית ברל. במהלך חקירתו הוצג למערער פרוטוקול ישיבה עם מפקח קליין צבי מיום 28.8.94 (מש3/), בה ציין המערער שהמונית שברשותו נמצאת על הכביש כבר 11 שנה ללא הוצאות תיקונים מיוחדות וללא "אוברהול", דבר המוכיח לדבריו שנעשה שימוש מועט במונית. להלן אומר המצהיר כי בשנת 96 קנה מונית חדשה. לצורך כך, נטל הלוואה בגובה של כ- 45,000 ש"ח אותה הוא מחזיר בתשלומים חודשיים של 1,300 ש"ח לחודש ולצורך החזרת הלוואה זו הוא נעזר על-ידי בניו - האחד, עו"ד ואחד מורה. המפקח בחקירתו אומר, כי הנתונים לגבי קיבולת המונית מבחינת נוסעים, הוא השיג בעת עריכת ביקורת ניהול ספרים. את הנתונים של 70% תפוסה במונית קבע לטובת המערער, הגם שהוא יודע שאין הנהגים העובדים בתחנה אליה קשור המערער יוצאים לדרך אלא אם המונית מלאה ב- 7 נוסעים. ג. דיון ומסקנות. 1. דין הערעור להידחות ברובו. סעיף 155 לפקודת מס הכנסה קובע, כי בערעור על גובה שומה, על המערער חובת הראיה שהשומה הינה מופרזת, אולם אם המערער ניהל ספרים קבילים, הרי שעל פקיד השומה להצדיק את החלטתו. בין אם יש בסיפא הסעיף כדי להעביר את נטל הראיה לפקיד השומה ובין אם לאו, בערעור דנן נטל הראיה הינו על המערער. ספריו של המערער לשנים 1994 ו1995-, כאמור לעיל, נפסלו. המערער לא העלה בסיכומיו כל טענה בדבר צדקת הפסילה לשתי השנים, למרות שרשאי היה לעשות כן לפי סעיף 145ב(א)(2)(ב) לפקודה. 2. באשר לשנת המס 1996, אמנם ספריו של המערער לשנה זו לא נפסלו באופן פורמאלי, אך הואיל ומעולם הם לא הוצגו בפני המשיב, הרי דינם כדין ספרים שאינם קבילים, "כאשר אין בנמצא ספרי חשבונות - בין מחמת שלא נוהלו כלל ובין מחמת שהנישום נמנע באופן חוזר ונשנה מלהציגם - הרי שבוודאי אין לומר שאלו ספרים קבילים" (ע"א 718/86 אשקר נ' פקיד שומה נצרת, פ"ד מג(3) 52, בעמ' 54; והשוה גם ע"ש 113/93 ממון נ. פ"ש חיפה מיסים ט2/ ה13-; עמ"ה 1019/99 צנעני נ. פ"ש רחובות מיסים י"ד5/ ה29-). יצויין שהמערער בעדותו אמר שהספרים היחידים שהוא מנהל לגבי המונית הם סרטי קופה רושמת, ואף אלה לא הומצאו למשיב. יצוין, כי לפי סעיף 4 לתוספת י"א להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) מס' 2 התשל"ג1973-, חייב נותן שירות שעסקו או חלק מעסקו הסעת נוסעים במונית, לנהל פרט לקופה רושמת, גם ספר תקבולים ותשלומים ותיק תעוד חוץ. 3. להעדר ספרים חשיבות גם לענין טיעונו של המערער, כי המשיב לא נתן בידו את זכות הטיעון בשלב ההשגה. המשיב זומן לדיון אצל המפקח. הוא התבקש להביא את ספרי חשבונותיו, הן בשלב עריכת השומה והן בשלב ההשגה, אך נמנע מעשות כן. טענותיו של המערער לגופו של ענין נשמעו מפי מיצגו ראיד כליפה וכן מפיו, אך בהעדר תיעוד, אין תימה שלא היה להם משקל רב. אין זה נכון שהמשיב לא האזין לטענותיו, שהרי המערער מודה בעדותו, כי המפקח האזין לטענותיו, אלא לדבריו הדיון ארך 5 דקות בלבד (ע' 1), אך בהעדר תיעוד, ממילא לא ניתן היה לבחון את גירסתו לעומקה. 4. המערער בענין דנן, לא עמד בנטל להוכיח שהשומה הינה מופרזת. המערער לא הביא ולו ראיה אחת באשר לפעילותו העסקית בפועל, להבדיל מראיות באשר לפגיעה ביכולתו להפיק הכנסות מיגיעתו האישית. גם טענותיו של המערער באשר לליקויים באופן עריכת השומה על ידי המשיב אינן עומדות. 5. התחשיב מבוסס על נתונים עובדתיים הקשורים לעסקו של הנישום (מסלול הנסיעה, מספר נסיעות ביום, מספר הנוסעים בנסיעה ומחיר לאדם לנסיעה). יתר על כן, התחשיב מקל עם המערער: ראשית, המשיב ביצע בנוסף לנסיעות בקו חדרה ערערה גם נסיעות בקווים יקרים יותר ואף נסיעות מיוחדות, ואילו בעריכת שומתו נלקחו בחשבון הנסיעות בקו חדרה ערערה בלבד. שנית, במוניתו של המערער יש מקום לשמונה נוסעים, ואילו התחשיב מבוסס על תחולה של שבעה נוסעים בלבד. שלישית, המפקח אלי בוסקילה העיד (בעמ' 8 לפרוטוקול) על סמך היכרותו את אזור עבודתו של המערער ועריכת ביקורות שם, כי מוניות השירות אינן יוצאות מתחנת המוצא בטרם התמלאו. כמו כן, במהלך הנסיעה יש תחלופה של נוסעים, כך שבפועל התפוסה עולה על 100%, ואילו התחשיב מבוסס על תפוסה של 70% בלבד. המערער לא הוכיח, כי הנתונים העובדתיים שעליהם התבסס פקיד השומה יסודם בטעות. הוא לא הציג נתונים הקשורים לעסקו, למעט מצב בריאותו, שעשויים היו לשמוט את הבסיס לחישוב, כמו למשל: מס' קילומטרים, ספרי חשבונות וכיו"ב. לעומת זאת, נתוני הדלק של המערער, כאמור לעיל, מאששים את השומה שנקבעה לו. 6. שומתו של המשיב מבוססת, איפוא, על נתונים הקשורים לעסקו של המערער ועל ניסיונו של המפקח המטפל בנישומים רבים שפרנסתם נהיגה במונית, באזור עבודתו של המערער. מספר ימי הפעילות בשנה בלבד נקבע לפי התדריך הכלכלי. יכולתו של המשיב לברר נתונים קונקרטים לגבי עסקו של הנישום, מיתרת את הצורך להידרש לתדריכים הכלכליים, אשר כוללים נתונים סטטיסטיים, ולכן נודעת להם חשיבות מקום שהעדרם של ספרים קבילים מותיר את המשיב ללא כל נתון לגבי עסקו של הנישום, אשר עליו הוא יכול לבסס את שומתו. המערער לא הוכיח, כי במקרה דנן הסתמכות על התדריכים הכלכליים היתה מובילה לתוצאות שונות. 7. המשיב, כדי לבחון את סבירות שומתו, ערך תחשיב גם בדרך אלטרנטיבית לפי צריכת דלק ותחשיב זה הביא לתוצאה גבוהה בהרבה מהשומה. 8. טענותיו של המערער, כי על המשיב היה להשוות את הכנסותיו בשנים הנדונות עם הכנסות של נהגי מוניות אחרים, או עם הכנסותיו שלו בשנים קודמות אינן מקובלות עלי. המערער ביקש להוכיח, כי הכנסתם של נהגי מוניות אחרים בשנים הנדונות, שעיקר עבודתם הינה הסעת נוסעים בקו חדרה ערערה, נעה בין 35,000 ש"ח לבין 50,000 ש"ח לשנה. לשם כך, צירף המערער לתצהירו מכתב של רואה חשבון ראיד כליפה, בו הוא מדווח (להבדיל ממצהיר), כי למיטב ידיעתו אלה הם פני הדברים. כמו כן, צירף המערער לתצהירו דו"ח שומה של אחד הנהגים הנ"ל, לפיו מחזור עסקיו בשנים 1995-1997 נע בין 50,000 ש"ח ל- 57,000 ש"ח. אין בראיות אלה כדי להוכיח את טענתו של המערער, שהשומה שנקבעה לו הינה מופרזת. ראשית, לא רואה החשבון כליפה ולא נהג המונית הנ"ל הובאו למתן עדות, כך שמדובר בעדויות שמיעה. שנית, השומות של אותו נהג מונית הן תוצאה של הסכם פשרה בינו לבין המשיב, ולא הובאו בפני כל הנתונים שהביאו את הצדדים לעריכת הסכם פשרה זה. יצוין רק, שספריו של אותו יונס לא נפסלו ולכן עמדת המיקוח של המשיב היתה חלשה יותר. המערער אף לא הציג דו"חות על הכנסותיו שלו משנים קודמות מהם ניתן היה ללמוד כי השומה שנקבעה לו הינה מופרזת. 8. טענתו של המערער, כי תאונת הדרכים, שעבר בחודש דצמבר 1993, פגעה ביכולתו להפיק הכנסות מיגיעתו האישית בשנים הנדונות, יכולה לעמוד לו לגבי שנת 1994 ולגבי שלושת החודשים הראשונים לשנת 1995 בלבד, שכן בשנת 94 היתה לו נכות זמנית של 100% בתקופה שעד 30.6.94, ומכאן ועד 31.3.95 נותרה לו נכות של 10%. יצוין שמתאריך 1.4.95 ועד 11.5.97 נקבעה למערער נכות של 0%. במהלך שנת 1994 העסיק המערער נהג שכיר, מרעי מוחמד, אשר נתפס באי רישום תקבול ביום 6.3.94. הנהג השכיר עבד במשך 6 ימים בשבוע עד שפוטר בחודש יוני. עיקר עבודתו היתה בקו חדרה נתניה, אשר בו מחיר הנסיעה ליחיד הינו גבוה ממחיר הנסיעה ליחיד בקו חדרה ערערה. לאחר מכן העסיק המערער את בנו, אשר נתפס אף הוא באי רישום תקבול ביום 17.2.95. נראה, שיש מקום להתחשבות בשומה לשנים 94 ו- 95, שכן כאשר מעסיקים נהג שכיר מטבע הדברים שההכנסה נמוכה יותר משתי סיבות: ראשית, הנהג השכיר שלא רשם תקבול יתכן והעלים עוד הכנסות לא רק ממס הכנסה אלא גם מהמערער עצמו, ושנית, נהג שכיר שאינו מבני המשפחה, נוהג לנהוג בפחות התחשבות ובצורה שאינה מבטיחה את תקינות המכונית, באשר המונית אינה רכושו ויש להניח שבתקופה זו גדלו ההוצאות של התיקונים. לפיכך, יש להפחית את השומה לשנת 94 ב- 10%, ואת השומה לשנת 95 ב- 5%. יתר חלקי השומה, יעמדו בעינם. הערעור נדחה בכפוף לתיקון בשומה על-ידי המשיב בסיכומיו, בשל הורדת רכיב המע"מ והתיקון בשומה לשנים 94 ו- 95 וכן בכפוף. בשים לב לתוצאות הערעור, אין צו להוצאות. ניתן היום כ"ג באייר תשס"ב, 5 במאי 2002 בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים. השופט ד"ר ד. בייןסגן נשיא נהג מוניתמונית