שבר בשכמה - תאונת אופנוע

1. מבוא התובע, יליד 1983 נפגע בתאונת דרכים ביום 14.10.99 בהיותו בן 16.5 שנים בעת שרכב על אופנועו. באותם זמנים היה התובע תלמיד תיכון במגמת אלקטרוניקה ולטענתו אף עזר להוריו במשקם החקלאי לאחר שעות הלימודים. הצדדים אינם חלוקים בשאלת האחריות אלא בשאלת גובה הנזק בלבד. 2. הפגיעה והנכות בעקבות התאונה סבל התובע משבר מרוסק בעצמות השוק השמאלית ופגיעות שטחיות נוספות. התובע הועבר לבי"ח אסף הרופא שם נותח ביום 15.10.99 בהרדמה כללית. השבר קובע באמצעות מסמר תוך לשדי ננעל. התובע היה מאושפז במשך 7 ימים. לאחר שחרורו מאשפוז היה התובע במעקב רפואי של המרפאה האורטופדית בבית החולים וכן טופל בפיזיותרפיה. בשלב מאוחר יותר ישנו רישום על שבר בשכמה. פרופ' גנאל שמונה כמומחה בתחום האורטופדי מטעם בימ"ש מצא אצל התובע קיצור של 1 ס"מ ברגל הפגועה, דלדול שרירים בירך הרגל הפגועה בהשוואה לרגל השניה. עוד הוא מצא כי בזמן תנועות הקרסול ניתן לראות תנועה בצלקת משנית להדבקות שרירים ובמישוש עצם השוקה משמאל ניתן למשש אי סדירות (שקע) בגבול קדמי שבין שני שלישים עליונים לשליש תחתון. המומחה מציין כי לתובע צלקות מכערות תולדת הניתוח שעבר. בבדיקת הכתפיים לא נמצא כל ממצא. בצילומים נראה השבר של שוק שמאל מחובר עם בליטה גרמית באזור השבר בשוק שמאל. השבר בעצם השוקית מחובר היטב. בסכמו את ממצאיו מציין המומחה כך: "להערכתי, דלדול השרירים היחסי הוא ממצא זמני שנוצר משנית לחוסר שימוש יחסי ברגל שמאל, בגלל כאביו. סביר להניח שהוצאת הקיבוע הפנימי תפחית כאביו והדלדול יחלוף". את נכותו מייחס המומחה לצלקות וקובע 10% בגין צלקות מכערות לפי סעיף 75 (1) ב'. בתשובה לשאלות הבהרה מציין המומחה: "הוצאת קיבוע פנימי אינה הכרחית ואינה נעשית כיום כדבר שבשגרה. לראיה, האורטופד המטפל המליץ להוציא הקיבוע לפני כשנה אך לא עשה זאת בפועל. הסיכוי שכאבים יחלפו או יפחתו לאחר הוצאת קיבוע פנימי תלוי בסיבה לכאב. רק אם חושבים שהקיבוע הפנימי הוא הגורם לכאב יש סיכוי שהוצאתו תפחית הכאב. איני משוכנע שכאביו קשורים בקיבוע הפנימי ולפיכך יתכן שכאביו לא יפחתו ובעייתו לא תיפתר". עוד ציין המומחה כי הוא מעריך את נכותו הזמנית של התובע למשך חצי שנה ב - 100%. המומחה לא זומן לחקירה, ועל כן ראיתי לקבל קביעתו ולפיה הנכות הרפואית עומדת על 10% נכות. 3. הנכות התפקודית ב"כ התובע טוען לנכות תפקודית בשיעור 10% והוא מפנה לתלונות התובע על כאבים עזים, חוסר יכולת לעמוד על הרגל במשך זמן רב וביצוע פעילות ספורטיבית. ב"כ התובע מפנה לבליטה הגרמית באזור השבר ולקיצור של 1 ס"מ אשר יש בהם כדי להצביע על מהות הפגיעה. ב"כ הנתבעות טוען בסיכומיו כי לנכותו של התובע אין כל משמעות תפקודית. הוא מוסיף ומציין כי העובדה שהתובע בחר שלא לבצע את הניתוח להוצאת הקיבוע מלמדת כי החלים מפגיעתו. לאחר ששמעתי את התובע ואף ראיתי את מקום הפגיעה, אני סבורה כי יש לייחס חלקה של הנכות לפגיעה בתפקודו של התובע. אמנם המומחה קבע בתחילה בחוות דעתו כי הנכות ניתנת בגין צלקות מכערות בלבד והבהיר כי סביר שהכאבים יחלפו עם הוצאת הקיבוע מרגלו של התובע, אלא שבתשובותיו לשאלות הבהרה מצאתי ספק במסקנתו הנחרצת שבחוות הדעת. משמע, לא ברור כלל ועיקר אם ניתוח להוצאת המסמור אכן יביא להעלמות הכאבים או הפחתתם. אם נוסיף זאת לממצא של הדבקות באזור הצלקת בעת תנועת הקרסול ולאי הסדירות בעצם השוק - נראה לי כי יש לייחס חלקה של הנכות בגין צלקות מכאיבות מעבר להיותן מכוערות והכל במסגרת סעיף 75 (1) (ב) למבחני המל"ל. מאחר ובכל מקרה עסקינן בנכות תפקודית בשיעור נמוך ביותר אין משמעות לכימותה במספרים וכל פיצוי בגינה ממילא ייעשה על דרך החישוב הגלובלי. 4. דיון בראשי הנזק א. הפסד השתכרות בעבר - התובע טוען להפסדי השתכרות בעבר שכן לא יכול היה להוסיף ולעזור במשק החקלאי של אביו. הן התובע והן אביו טענו כי עבודתו של התובע במשק היוותה תחליף העסקת פועל נוסף והעריכו על כן את שיעור ההשתכרות ב - 4,000 ₪. בסיכומיו דורש ב"כ התובע 30,000 ₪ לתקופת חצי השנה. התובע לא יכול היה לנקוב בשיעור השכר ששילם לו אביו וגם האב לא הציג כל הוכחה כי בעקבות פגיעת התובע נאלץ להעסיק פועל נוסף. מעדות האב ניתן היה להבין שהתובע קיבל ממנו כספים כשנדרש להם ולא נערך חישוב מדויק של הסכומים ששולמו לו. בעת התאונה היה התובע תלמיד בכיתה יא'. על-פי עדותו עבד במשק רק לאחר שעות הלימודים שהסתיימו בדרך כלל בשעה 15:00. כלומר התובע יכול היה לתת שעות בודדות מידי יום אם נביא בחשבון את הזמן שלוקח להגיע הביתה ואת המטלות הלימודיות שלאחר שעות הלימודים הפרונטאליות. אני מקבלת שהתובע נתן כתף במשק ועזר בעיקר בתקופות לחץ אך לא שוכנעתי כי בעבודתו היה משום תחליף העסקת עובד נוסף. גם לאחר מכן, משבחר התובע להמשיך ללמוד בכיתות יג' ו - יד' על מנת להשיג תעודת הנדסאי אלקטרוניקה - לא ניתן לייחס לו יכולת עבודה במשרה מלאה של פועל. כמו-כן לאור הנכות שנקבעה לתובע אין מקום לטענה כי התובע כלל לא יכול היה לעזור בעבודות המשק. התובע עצמו העיד כי עזר בשעות אחה"צ בעבודות מיון למשל. עבודות אלה ניתן לעשות בחלקן בישיבה והן בוודאי אינן דורשות הליכה מרובה. לאחר מכן התגייס התובע לצה"ל והוא עתיד לשרת 3 שנים. בשוקלי כל אלה ראיתי להעמיד הפיצוי בגין אובדן הכנסה בעבר על סך של 10,000 ₪. ב. הפסד השתכרות בעתיד מאחר שראיתי לקבוע כי לפגיעתו של התובע בתאונה השפעה ולו מזערית על כושר תפקודו, ומאחר ומדובר בצעיר שטרם נכנס למעגל העבודה והוא יידרש לבחור לו עיסוק במומו, ראיתי להעמיד הפיצוי על סך של 25,000 ₪. ג. הפסד הטבות סוציאליות בעתיד אין כל הוכחה שהתובע היה זכאי להטבות סוציאליות ומכל מקום משראיתי לחשב הפיצוי בגין הפסד השתכרות בעתיד על דרך החישוב הגלובלי, אין לפסוק פיצוי בראש נזק זה בנפרד. ד. עזרת הזולת בעבר התובע מבקש לפסוק לו עזרה בעבר כשהוא מעריך את שוויה ב - 2,000 ₪ לחודש למשך 6 החודשים הראשונים לפציעתו ו - 500 ₪ לחודש לתקופה שלאחר מכן. אני מקבלת כי בתקופת אי הכושר המלא בין חצי השנה, נדרש התובע מפעם לפעם לעזרת בני משפחתו מעבר לעזרה המצופה מבן משפחה. יחד עם זאת, יש להביא בחשבון שאמו של התובע אינה עובדת מחוץ למשק ביתה והתובע לא היה במצב שדרש סיעוד מלא. לאחר מחצית השנה לא נזקק התובע לעזרת הזולת ולא יזקק לה בעתיד. משכך ראיתי לפסוק לתובע את שווי העזרה שקיבל מבני משפחתו בסך של 2,000 ₪. ה. הפסד הכנסת המיטיבים משראיתי לפסוק לתובע הפסדי השתכרות בעבר, אין מקום לפסוק הפסדי הכנסה לאביו כמיטיב. מכל מקום מעדות האב לא ניתן היה ללמוד מה היה שיעור הפסדיו אם בכלל. ו. הוצאות לנסיעות והוצאות רפואיות התובע נזקק להוצאות נסיעה מוגברות לרבות לבית הספר וחזרה בתקופה ששב ללימודים וזאת מעבר להוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים. התובע צירף קבלות לתצהירו וראיתי לפסוק לתובע סך של 10,000 ₪ בגין נזקיו בראש נזק זה. ז. כאב וסבל לתובע מגיע פיצוי לפי 10% נכות ובצרוף 7 ימי אשפוז וסה"כ 19,900 ₪. ח. סה"כ הנזק - 66,900 ₪. ט. ניכויים לתובע שולם תשלום תכוף בשיעור 10,000 ₪ נכון ליום 1.5.00 ומשוערך להיום 13,105 ₪. סה"כ הנזק לאחר ניכויים - 53,795 ₪. 5. סוף דבר ראיתי לקבוע את נזקו של התובע בגין התאונה מיום 14.10.99 בסך של 53,795 ₪. כמו-כן תשאנה הנתבעות בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק. המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לצדדים. ניתן היום ז' באלול, תשס"ד (24 באוגוסט 2004) בהעדר הצדדים. ח. וינבאום וולצקי, שופטת שכמותאופנועתאונת דרכיםתאונת אופנועשבר