א. כללי: התובעות נפגעו ביום 29.11.98 בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. המחלוקת בין הצדדים נסובה בשאלת קיומה של נכות רפואית אצל התובעות כתוצאה מהתאונה , ובשאלת הנזק כפועל יוצא מכך. ב. התובעת מס' 1 : הנכות הרפואית: התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת"), ילידת 27.4.1953, ונפגעה כאשר הרכב בו נהגה, נפגע בצדו הימני. התובעת פונתה לבית החולים, ואובחנה כסובלת משבר של ראש הפיבולה בברך שמאל, שנחבשה, וכן מחתך באוזן ימין, שנתפר. כמו כן, נמצאה רגישות בצוואר ללא הגבלה בתנועה. לתובעת מונה ד"ר סבתו כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה. באשר לברך, המומחה מציין בחוות דעתו כי השבר התאחה, ובבדיקתו לא נמצא הגבלה בטווח התנועה. באשר, לגב, קובע המומחה כי החבלה גרמה לכאב ללא הגבלה בתנועה, אולם הכאב עליו התלוננה בפניו בעת בדיקתה, שונה מהכאב עליו הלינה בחדר המיון, במובן זה שהכאב הנוכחי הוא כאב בגב עם הקרנה לרגל ימין, היינו הקרנה עצבית, שמקורה בגב התחתון. המומחה מציין כי התובעת סבלה בעבר כאב דומה, וההחמרה המתבטאת בצילומי ה- .T.C היא תהליך טבעי של ניוון דיסק, שהתרחש במרוצת השנים. לאור זאת קובע המומחה כי לתובעת נכות רפואית בשיעור מסוים, אולם היא אינה נובעת מפגיעתה בתאונה, הווה אומר כי פגיעתה של התובעת בתאונה לא הותירה בה נכות צמיתה. ד"ר סבתו זומן להיחקר על חוות דעתו. מדבריו עולה כי התובעת לא התלוננה בעת בדיקתה על כאבים בברך, כי אם על כאבי גב בלבד, שקורנים לרגל ימין (עמ' 5, 7 לפרוטוקול מיום 12.6.00, להלן: "הפרוטוקול"). לתימוכין, המומחה מפנה לסיכום הבדיקה מקופת חולים שטראוס מיום 11.8.99 ומפרט שמותיהם של ארבעה רופאים, שבדקו את התובעת, ואינם מציינים תלונה של תלונות על כאבים בברך, יען כי התובעת לא השמיעה תלונה כאמור (שם, עמ' 7). המומחה אף ציין כי אף הפנייתה של התובעת לד"ר לאו לצורך המלצה לביצוע ארטרוסקופיה (ת/5), נחתמה בהמלצה שלא לבצע את הפרוצדורה (שם, עמ' 7). עוד מציין המומחה כי בדיקת I.R.M העלתה אות מחשיד, אולם לא נתלווה לו ממצא קליני, ועל כן לא ניתן לייחס לו משמעות (שם, עמ' 8). המומחה היה מוכן לקבל את העובדה שהתובעת סובלת כאבים בברך. עוד ציין המומחה כי חסרים לו נתונים המלמדים, שהתובעת היתה אצל רופאים מאז שנבדקה על ידו ועד היום כדי ללמוד על אופי התלונות ורציפותן (שם, שם). באשר לבדיקה הקלינית מציין המומחה כי בדק את טווח התנועה של הברך ומצא אותה מלאה, וזאת לאחר שהתובעת הביאה בפניו את דבר קיומו של השבר (שם, עמ' 9). נמצאנו למדים כי חוות דעתו של המומחה לא נסתרה בחקירתו, שכן התלונות שבפי התובעת מלמדות על כאב שמקורו בתחלואה בגב (חוליות 5-4L) (ראה ציון תוצאות בדיקת T.C מיום 13.10.99, מהן עולה כי קיים לחץ מתון עד קשה על השק 5-4L), ויודגש, המדובר על תלונה של כאב ברגל ימין, כאשר פגיעתה של התובעת היתה בברך שמאל (ת/4). לכך יש להוסיף את אישורו של ד"ר סבתו על קיומן של תלונות בברך עובר לתאונה (עמ' 9 לפרוטוקול). ב"כ התובעת ביקש כי התובעת תשוב ותיבדק על ידי המומחה הרפואי, אולם בקשתו נדחתה, זואת לאור הנימוקים המפורטים בהחלטתי מיום 20.11.00. לאור זאת אני קובע כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מפגיעתה בתאונה. באשר לנכויות הזמניות, קובע המומחה כי זמן ההחלמה הסביר להחלמה מפציעה דוגמת זו של התובעת הינו כשלושה חודשים, אם כי אי הכושר המלא הוא לתקופה של חודש ימים (עמ' 2 לפרוטוקול). התובעת הציגה תעודת אי כושר לתקופה של 5 חודשים (ת/1). ד"ר סבתו הסביר כי אינו נוהג לאשר תקופת אי כושר כה ררוכה, אולם אישר בהגינותו כי לד"ר דנצינגר יתרון בהיותו הרופא המטפל של התובעת (שם, עמ' 5). לאור זאת אני מאשר את תעודות אי הכושר שהוצגו על ידי החולה, וקובע כי היתה באי כושר מלא לתקופה של חמישה חודשים לאחר התאונה. הנכות התיפקודית: התובעת הינה בעלת הכשרה פקידותית, ועבדה במשטרה כפקידתה עד לפרישתה בספטמבר 1998. התובעת תיארה את אופי עבודתה כך: "ש. לפני התאונה עבדת בתור מה. ת. פקידה במשטרה. יושבת ועובדת עבודות משרדיות" (עמ' 11 לפרוטוקול). בחקירתה טוענת התובעת כי תכננה להשתלב בעבודה בבנק כפקידה, אך אישרה כי אין לה כישורים לעבוד ככלכלנית בבנק או קופאית (שם, שם). התובעת אישרה כי היא חשה כאבים "בצד שמאל של הברך כלפי מטה באזור שבו היה לי שבר" (שם, שם). כמו כן היא טוענת כי התלוננה בפני המומחה על כאבי גב וכאבים ברגל ימין ושמאל (עמ' 20 לפרוטוקול). הלכה היא מלפני בית משפט זה כי בקביעת הנכות התיפקודית יתחשב בית המשפט במכלול נתוניו של הניזוק, דוגמת תכונותיו האישיות, גילו, מקצועו ויכולת הסתגלות שלו למומו. לאור קביעתו של המומחה, ונתוניה האישיים של התובעת, לרבות הכשרתה המקצועית, אינני סבור כי לפגיעתה בתאונה ישנה השלכה על ביצוע עבודתה, אשר נעשית רובה ככולה בישיבה. לציין, התובעת אף היא אינה מכחישה כי סבלה עובר לפגיעתה בתאונה מבעיות בריאותיות, דוגמת כאבי גב וכאבים בפרקים (עמ' 12 לפרוטוקול וכן ראה נ/2), אך לאור קביעותיו של המומחה, אין לפגיעתה בתואנה כל השלכה על בעיות אלה. לאור זאת, אני קובע כי נכותה הרפואית זהה לנכותה התיפקודית, הווה אומר כי לא נותרה לתובעת מגבלה תיפקודית בעקבות פגיעתה בתאונה. סכום הפיצויים: לאור האמור לעיל זכאית התובעת לפיצוי כדלקמן: נזק לא ממוני: לאור תקופת ההחלמה הממושכת של התובעת, והעובדה כי עודנה סובלת כאבים, שעובדת קיומם הוכרה על ידי המומחה, אני פוסק לתובעת בראש נזק זה סכום גלובלי של 10,000 ₪. הפסד השתכרות: באשר לעבר, התובעת, פקידה בהכשרתה, ופרשה לגמלאות מעבודתה במשטרה, כחודשיים לפני אירוע התאונה, היינו ביום התאונה לא עבדה. לאור זאת, לא נגרמו לה נזקים, בגינם היא זכאית לפיצוי. באשר לעתיד, התובעת טוענת כי תכננה להשתלב בעבודה בבנק, אולם לא עשתה כל צעדים למימוש שאיפתה זו עד לפגיעתה בתאונה, לטענתה, משום שרצתה הפוגה בטרם תשתלב בשנית במעגל העבודה (עמ' 12 לפרוטוקול). כפי שציינתי לעיל, לא נגרמו לתובעת מגבלות רפואיות או תיפקודיות בעקבות פגיעתה בתאונה, ועל כן אינה זכאית לפיצוי כלשהו בראש נזק זה. סיעוד ועזרת הזולת: התובעת טוענת בתצהירה כי נסעדה בידי בעלה, בני משפחה וחברים (סעיף 5 לתצהירה). כמו כן טוענת התובעת כי היא נוהגת להעסיק עוזרת בית מאז התאונה, וצירפה אישור כאמור (סעיף 14 לתצהירה). טענות אלו לא נסתרו בחקירתה. לתובעת הוכרה תקופת אי כושר של חמישה חודשים על ידי ד"ר דנצינגר, שאושרו על ידי הרופא עצמו (ת/1). הלכה היא כי ניזוק זכאי לפיצוי בגין עזרה שהוגשה לו על ידי קרוביו, גם אם לא שולמה תמורתה. לאור זאת אני קובע כי בעבור תקופת אי הכושר הזמנית, זכאית התובעת לפיצוי של 8,000 ₪. באשר לתקופה שמ- 1.5.99 ועד היום, וכן לגבי העתיד, לאור קביעותיי דלעיל אודות נכותה הרפואית והתיפקודית, אין היא זכאית לפיצוי בראש נזק זה. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה: התובעת נזקקה לטיפולים רפואיים בעקבות פגיעתה, לרבות טיפולי פיזיותרפיה - טיפולים שאושרו על ידי המומחה הרפואי. לתצהירה צורפו רק מקצת הקבלות שנשתמרו בידה. לאור זאת, אני פוסק לה סכום כולל של 2,000 ₪. ג. התובעת מס' 2: התובעת מס' 2, קטינה, ילידת 20.11.88, נפגעה אף היא בתאונה בהיותה נוסעת. הנכות הרפואית: התובעת מס' 2 נבדקה על ידי פרופ' פורת, שמונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה. המומחה מציין בחוות דעתו כי התובעת מס' 2 נותחה בשנת 1990 בגין בעיות גב מולדות. תלונותיה של התובעת מס' 2 הן על כאבים באזור הצלעות התחתונות מימין, בגינם פנתה לחדר המיון כחודש וחצי לאחר התאונה. בבדיקתה אכן נמצאה רגישות קלה. הן בבדיקה הקלינית והן מצילומי הרנטגן לא ניתן למצוא ממצאים המעידים על פגיעה רפואית או השכלות תיפקודיות לפגיעתה בתאונה. לאור זאת קבע כי לא נותרה נכות צמיתה. מי מהצדדים לא היפנה למומחה שאלות הבהרה או זימנו להיחקר על חוות דעתו. לאור זאת, אני קובע כי לתובעת מס' 2 לא נותרה נכות רפואית או תיפקודית בעקבות פגיעתה בתאונה. נראה לי אם כן נזקיה של התובעת מס' 2 בתאונה, לרבות ההוצאות בגין טיפולי המעקב (לאור תצהירה של אימה - סעיף 23), מסתכמים בסכום כולל של 5,000 ₪. ד. אחרית דבר: לאור פגיעותיהן של התובעות בתאונה, תישא הנתבעת בנזקיהן כדלקמן: התובעת מס' 1 - 20,000 ₪. התובעת מס' 2 - 5,000 ₪. לסכום זה יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ והוצאות המשפט. כל הסכומים דלעיל ישאו ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. תאונת דרכיםשבר