התובעת הגישה כנגד הנתבע תביעה בתיק מס' נ"ז/15-6, להצהיר, כי הינה חייבת להכיר בותק פנסיוני רק בגין הכספים שנתקבלו אצלה בפועל וכי יש להכיר בזכויות הנתבע בקרן הפנסיה בגין עבודתו בחברת "מתכת נגב (1986) בע"מ" עד 2/89. התובעת הינה חברה ציבורית בע"מ, המנהלת בין היתר קופת גמל לקצבה (קרנות פנסית יסוד ומקיפה) בהתאם לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל) התשכ"ד - 1964 ובהתאם לתקנות קרן הפנסיה. הנתבע צבר זכויות ותק בקרנות הפנסיה אותן מנהלת התובעת. 4. בעת עבודתו של הנתבע בחברת מתכת נגב (1986) בע"מ (להלן: "החברה") פיגרה החברה בתשלומיה לתובעת ולא העבירה את דמי הגמולים בגין עובדיה החל מחודש 9/88. 5. החברה העבירה לתובעת רשימות, הכוללות את שמות העובדים וסכומי ההפרשות בגינם עד לחודש 4/91. בפועל לא העבירה החברה את ההפרשות כנדרש. 6. התובעת טוענת, כי הודיעה לנתבע על הפיגור בהעברת ההפרשות מצד החברה, נקטה הליכים לגביית החוב ולבסוף הגישה בקשה לפרוק החברה. 7. החברה פורקה ובעקבות כך, אושרה תביעת התובעת ע"י מפרק החברה כלפי המוסד לביטוח לאומי לתשלום כספים ע"ח חובה לנתבעת וזאת עד לתקרה הקבועה בסעיפים 182 - 184 בחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב ] התשנ"ה - 1995. 8. התובעת קיבלה מהביטוח הלאומי בגין הנתבע סך של - 2811 ₪, אשר כאמור היווה הסכום המירבי, שהמוסד לביטוח לאומי שילם באותה עת. 9. סכום זה כיסה בהתאם לחישובי התובעת באופן חלקי את זכויות הותק של התובע ביחס לתקופה 9/88 ועד 2/89 בלבד (נספח א' לכתב התביעה). 10. החוב הנומינלי של ההפרשות לתקופה שמ 9/88 ועד 4/91 הסתכם ב 8675.58 ₪ (נספח ב' לכתב התביעה) . לחוב זה יש להוסיף ריבית פיגורים הקבועה בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל ) התשכ"ד - 1964. 11. הנתבע פנה לועדת הערעורים לענייני קרן הפנסיה, הפועלת מכוח תקנות הקרן ותבע להכיר בזכויותיו בקרן הפנסיה גם לגבי התקופה שלא הופרשו בגינה הפרשות המעביד ולא נתקבל בגינה תשלום מאת המוסד לביטוח לאומי. 12. ועדת הערעורים החליטה ביום 29.12.96, כי תשלומי המוסד לביטוח לאומי שניתנו למבטחים עקב בקשת הפירוק מכסים את כל תקופת החוב עפ"י התקרה, שנקבעה ע"י המוסד לביטוח לאומי. על כן, יש להכיר בתקופת אי התשלום ע"י החברה, כתקופה המזכה באחוזי הפנסיה (נספח ג' לכתב התביעה). 13. התובעת טענה, כי ועדת הערעורים טעתה בהחלטתה כאשר חייבה את התובעת במתן זכויות לנתבע, למרות שפעלה כדין ולא התרשלה ומבלי שקיבלה כספים עבור מלוא זכויות אלה. 14. הנתבע הגיש כתב הגנה ובו טען, כי על אף טענתה של התובעת, כי החברה לא העבירה הפרשות מ 9/88, הרי רק ב 29.11.89, שלחה לו התובעת מכתב המודיע לו על אי התשלום ובכך התרשלה, ולא קיימה את חובותיה על פי החוק. 15. הנתבע טוען, כי מששילם המוסד לביטוח לאומי סך של 2811 ₪ לתובעת עד למקסימום הגמלה, יצא המוסד לביטוח לאומי ידי חובתו לכיסוי כל תקופת החוב ובכלל זה גם התקופה שמ 3/89 ועד 4/91. 16. הנתבע אף הגיש כתב תביעה שכנגד ב 21.6.98, כנגד התובעת ובו תבע הפרשי גמלה בגין התקופה שמ 14.7.93 ועד 1.7.95 - 60,099 ₪ וכן הפרשי גמלה עד לאחוזי פנסיה מלאים עבור התקופה שמ 1.7.95 ועד 1.6.98 בסך - 32,655 ₪. 17. התובעת שכנגד הגישה כתב הגנה וטענה, כי הנתבע שכנגד קיבל מענק נכות ובכך מיצה זכויותיו לפנסית נכות. 18. כמו כן טענה התובעת שכנגד, כי הנתבע שכנגד, מקבל פנסיה בהתאם לשעורים שצבר עפ"י התקנות. 19. עוד ציין, כי ההכרעה בתביעה שכנגד כרוכה בהכרעה בתביעה שהגישה התובעת המתייחסת לותק פנסיוני בקרן הפנסיה לתקופה שמ 3/89 ועד 4/91. 20. התובעת הגישה תצהיר מטעמה מאת הגב' כמי צימרמן, המשמשת כסגנית מנהל אגף הפנסיה בתובעת. 21. הנתבע הגיש תצהיר מטעמו. 22. בישיבה ביום 15.2.01, הסכימו הצדדים לסכם בכתב בשאלות הנובעות מכתב התביעה ובעקבות פסק הדין, יודיעו הצדדים את עמדתם בקשר לתביעה שכנגד. 23. התובעת הגישה את סיכומיה ב 15.3.01. 24. הנתבע הגיש את סיכומיו ב- 23.12.01. 25. הכרעה השאלה המונחת בפנינו היא, האם התשלום שקיבלה התובעת מהביטוח הלאומי בסך 2811 ₪, שעל פי ערכו הנומינלי מכסה זכויות ותק לתובע מ 9/88 ועד 2/89 צריך לחשב כאילו כיסה את מלוא התקופה בגינה לא שולם ע"י החברה בגין הנתבע דהיינו מ 9/88 ועד 4/91. 26. סעיף 19 א' לחוק הגנת השכר תשי"ח - 1958, עוסק בחוב לקופת גמל. ס"ק (א) קובע: " יראו כשכר מולן גם סכום שמעביד חייב לקופת גמל, בין שהסכום מגיע ממנו במישרין ובין שהמעביד חייב לנכותו משכר העובד, ובלבד שהסכום אשר חייב המעביד לנכות לא שולם לקופה תוך 21 ימים מהיום שבו רואים כמולן את השכר שממנו היה עליו לנכות או שהסכום שהמעביד נתחייב לשלמו שלא בדרך ניכוי לא שולם תוך 21 ימים מהיום שבו היו רואים כמולן את השכר שלגביו קיימת החבות; והוא בין שהשכר הולן ובין שלא הולן." ס"ק (ד) קובע: "סכום שהמעביד חייב לקופת גמל כאמור בסעיף קטן (א) יראו לענין זכויות העובד או חליפו כלפי קופת הגמל כאילו שולם במועדו." לכאורה, על פי ס"ק (ד), צודק הנתבע בטענתו, לפיה גם אם לא שילמה החברה את הכספים לתובעת, הרי יש לראות בכך כאילו הכספים שולמו במועדם. 27. אולם, ס"ק (ח) קובע: "עברו ששה חדשים מהמועד שנקבע בסעיף קטן (א) ולא שולם חובו של המעביד לקופת הגמל כאמור בסעיף קטן (א), רשאית קופת הגמל להודיע על כך בכתב לעובד, עם העתק למעביד, ומשעברו ששה חדשים נוספים מיום מסירת ההודעה ולא שולם החוב לקופת הגמל, לא יחולו לגבי אותו חוב הוראות סעיף קטן (ד) אם קבע בית הדין האזורי לעבודה שהפיגור בגביית החוב חל שלא עקב רשלנותה או חל עקב נסיבות אחרות המצדיקות את קופת הגמל. " ס"ק (ח) קובע מנגנון מצטבר של מהלכים אשר בהתקיימות כולם, לא יחולו הוראות ס"ק (ד) המבטיחות את זכויות העובד גם אם לא שולמו כל התשלומים במלואם ע"י מעבידו. ראשית, על קופת הגמל לשלוח לעובד מכתב עם העתק למעביד ובו הודעה על אי תשלום חוב המעביד וזאת לאחר 6 חודשים מהמועד שנקבע בסעיף קטן (א). שנית, לאחר שישה חודשים ממועד מסירת ההודעה, ולאחר שלא שולם החוב, על הקופה לפנות לביה"ד, שיקבע שהפיגור בגביית החוב היה שלא עקב רשלנות הקרן או נסיבות אחרות המצדיקות את הקרן. 28. בכתב ההגנה הכחיש הנתבע, כי קיבל מכתב מהתובעת. לביה"ד לא הוגש העתק ממכתב כזה על אף שצויין, כי קיים כזה, כעולה מסעיף 9 לכתב ההגנה. המכתב הוא מיום 29.11.89. 29. הנתבע בסיכומיו בסעיף 14 (ג) מודה, כי המכתב הוצג בישיבה ביום 15.2.01, אולם עדיין לא מודה בקבלתו. בעניין זה, קובעות תקנות הגנת שכר ( פרטים ומסירת הודעות) התשל"ו - 1976, את האופן והדרך בו תימסר הודעה לעובד. תקנות 3 (א) ו- 4, קובעות, כי המכתב יישלח בדואר רשום ואישור על המשלוח ישמש ראיה לכאורה על מסירת ההודעה לנמען. 30. התובעת לא הציגה אישור משלוח בדואר רשום של המכתב, שכאמור אינו נמצא אפילו בפני ביה"ד. משכך, אינה עומדת בתנאי הראשון הנדרש בס"ק (ח) של משלוח מכתב. תנאי זה הוא הבסיס לתנאי הבא המביא לפנייה לביה"ד ולקביעה הנדרשת ממנו בקשר להעדר רשלנות מצד התובעת. 31. בנסיבות אלו, אין מקום כלל לדון אם התובעת התרשלה, או קיימות נסיבות המצדיקות אותה. 32. התוצאה היא, שהתביעה נדחית והחלטת ועדת הערעורים מיום 29.12.96, עומדת בעינה, לפיה תשלומי המוסד לביטוח לאומי מכסים את כל תקופת החוב שמ- 9/88 ועד 4/91. 33. התובעת תשלם לנתבע הוצאות בסך - 1,000 ₪, בתוספת מע"מ אשר ישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. 34. הצדדים יודיעו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסה"ד, את עמדתם בקשר לתביעה שכנגד. העדר תגובה במועד, יחשב הסכמה למתן פס"ד על יסוד כתב התביעה שכנגד. זכויות עובדים בפירוק חברההפרשה לפנסיהפנסיהפירוק חברה