איתור ייצוג משפטי ע"י עו"ד שמחוביץ

תוכן עניינים







1. המבקשות בהמרצת הפתיחה מבקשות לבטל פסק בוררות, והמשיבים מבקשים, בבש"א 8612/01 (להלן - בקשת המחיקה), למחוק את בקשת הביטול על הסף מחמת איחור בהגשתה. בהמשך ההליך תיקן בא-כח המשיבים את כותרת בקשתו.
 
ואלה פרטי הענין:ב
2. המשיבה 1, כרמל אגודה שיתופית בע"מ, והמבקשת 1, חנה לייזרוביץ (להלן - שני השותפים), חתמו על הסכם להקמת מפעל משותף לייצור טופו (להלן - הסכם היסוד; נספח א' לבקשת המחיקה). על יסוד ההסכם, הקימו את משיבה 2, כרמל וטבע מוצרי מזון בע"מ, שהיא חברה רשומה בישראל (להלן - המפעל). הסכם היסוד כלל סעיף בוררות. השותפות כשלה, המפעל התמוטט, נשא הפסדים והפסיק לפעול. בעקבות מחלוקות שנתגלעו בין שני השותפים, מסרו השניים את הענין לבוררות לפני בית הדין האזורי לדיני ממונות בקרית ארבע, על פי הסכם בוררות, נספח ט"ו לבקשה בהמרצת הפתיחה. הבוררים קיימו ישיבות רבות, שבמהלכן קיבלו ראיות משני הצדדים, ולבסוף, ביום כ"ח באלול התשנ"ז (31.8.97), נתנו פסק בוררות מנומק ומפורט (נספח א' להמרצת הפתיחה). אחרי כן, בחודש חשוון התש"ס (אוקטובר-נובמבר 1999), נתנו הבוררים פסק בוררות נוסף עקב פניית המבקשות בהמרצת הפתיחה אליו (להלן - פסק הבוררות השני).
 
3. המרצת הפתיחה לביטול פסק הבוררות שמיום כ"ח באלול התשנ"ז (להלן - פסק הבוררות), הוגשה לבית משפט זה ביום 16.8.2001, דהיינו - כארבע שנים אחרי מתן פסק הבוררות, וכשנתיים אחרי מתן פסק הבוררות השני.
 
4. המבקשות סומכות את בקשת הביטול על שתי עילות ביטול. האחת, תרמית שביצעו המשיבים כלפי הבוררים, שהיא, לטענתם, עילת ביטול על פי סעיף 24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן - חוק הבוררות), והשניה - הבוררים לא הכריעו באחד הענינים שנמסרו להכרעתם, שהיא עילת ביטול על פי סעיף 24(5) לחוק הבוררות.
 
טענת התרמית
5. לטענת המבקשות, הבוררים רומו בכך שהמשיבים הסתמכו לפניהם על מסמך "קטוע, חתוך וחסר", שהועלמו ממנו פרטים חיוניים, הנמצאים בלב המחלוקת ביניהם. ומה "לב המחלוקת"? לטענת המבקשות, עיקר סיבת התמוטטות המפעל נעוצה בהיעדר הון חוזר במידה מספקת, להבדיל מהון שהושקע בתשתית. הסוכנות היהודית סייעה למפעל בהעניקה לו סכום כולל של 150,000 ₪ למפעל, מתוכו סך 100,000 ₪ היה מיועד להון חוזר, וסך 50,000 ₪ - לציוד. ואולם, משיב 1, שקיבל כספים אלה לידיו, השקיעם בתשתיות, ולא עשה בהם שימוש להון החוזר, ובכך, טוענות המבקשות, הביא להתמוטטות המפעל.
המבקשות מודות כי אמנם ידעו עובדה זו במהלך הדיון לפני הבוררים, ואף טענו בענינה לפני הבוררים (ראה:ו פסקה 11 לבקשה בהמרצת הפתיחה), אך טוענות הן כי המשיבים רימו את הבוררים בכך שהציגו לפניהם את המסמך נספח ד' לבקשה להמרצת הפתיחה. זהו מסמך הנושא כותרת "סיכום שיפוט פרוייקטים 18.12.95" מאת הסוכנות הציונית העולמית, החטיבה להתיישבות. במסמך זה, מתחת לכותרת "סיכום" נאמר:נ "מאושרת המלצת המתכנן לסיוע בסך 150 אלף ₪. ייבדק נושא סיוע בתשתית ע"י מהנדסי החבל".
 
לטענת המבקשות, מנספח ד' חסר העיקר, והוא - הפיסקה שבאה, בהמשך הדברים, בתחתית נספח ד', ופירטה מטרות הסיוע החבלי. נאמר בה כי "הסיוע החבלי יחולק כדלקמן:ב
"הו"ח [הון חוזר] - 100 אלף ₪.
שיפוצים, ציוד - 50 אלף ₪".
 
לטענת המבקשות, הנוסח המלא נמצא בנספח ה' להמרצת הפתיחה, ואת המסמך הזה הצליחו המבקשות להשיג רק ביום 3.7.2001, כחודש וחצי לפני הגשת הבקשה בהמרצת הפתיחה. מכאן בקשתן המאוחרת.

המשיבים מבקשים לדחות טענה זו. ראשית, טוענים הם כי, כאמור, לפי הודאת המבקשות עצמן, ענין זה היה ידוע להן, והן טענו אותו חזור וטעון לפני הבוררים. אף שבעיני המבקשות היתה זו טענת יסוד במהלך הבוררות, הן לא עשו מאומה כדי להוכיחה, כגון ע"י הזמנת נציג הסוכנות שיעיד על כך או שיציג את המסמך המקורי.
 
שנית, מוסיפים המשיבים וטוענים, לכל המאוחר ביום 20.9.2000, היה בידי המבקשות מסמך מהסוכנות המתעד עובדה זו. הדבר מוכח מפי מבקשת 1 עצמה, הגב' חנה לייזרוביץ, שבאותו יום כתבה מכתב זה לבוררים וביקשה "כינוס דחוף של בית הדין", בין היתר, עקב "מסמך חדש - מכתב מהסוכנות", שזו לשונו:ו
"בימים אלה קיבלנו מכתב מהסוכנות - מסמך חדש המאשר, כדלהלן:נ
בסעיף 1 שבו "הסיוע ניתן לכרמל נתיבי הטבע עפ"י נהלים וכו'".
בסעיף 2 שבו "המסמך היחיד הקובע... הוא פרוטוקול הועדה המאשרת" (סיכום שיפוט).
בסעיף 3 שבו - הסיוע לישוב כרמל ניתן בעבור:ב
- רכישת ציוד - 50,000 ₪
- הון חוזר - 100,000 ₪
וזאת לבקשת הישוב ובודאי בידיעתו.
כל זה בניגוד מוחלט לגרסאות הישוב ועדויותיהם המתועדות בפרוטוקול ביה"ד.
אשר על כן, אבקש את זימון ביה"ד בדחיפות ע"מ לדון בהשלכות מסמך זה וכן בבקשתנו לפעול עפ"י פסה"ד והחלטות ביה"ד המקוריות" (הדגשה ראשונה הוספה; הדגשה שניה - במקור).
 
את המסמך הזה הציגו לבית המשפט המשיבים בתשובתם (סומן נספח ד' לבקשה למחיקה על הסף), ואין לו זכר בבקשת המבקשות. חבל שהמבקשות, שכל פנייתם לבית המשפט מבוססת על תרמית שענינה העלמת חלק ממסמך מהבוררים, בידי המשיבים, לקו בעצמן בפגם הנטען, בכך שנמנעו מהציג לפני בית המשפט מסמך מהותי זה, שיש בו כדי לקעקע את טענתם זו כולה. עובדה זו חמורה עוד יותר כיוון שנספח ד' האמור כאן חתום בידי אותה מבקשת 1, הגב' חנה לייזרוביץ, שהגישה לבית המשפט את התצהיר "כתמיכה לעובדות שבבקשה זו" (פסקה 1 לתצהיר).
6. חוק הבוררות קובע, בסעיף 27(א) כי "לא יזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק...", אך רשאי בית המשפט להאריך את התקופה האמורה "מטעמים מיוחדים שיירשמו". סעיף 27(ב) לחוק קובע אימתי יתחיל מנין ארבעים וחמשת הימים האמורים. בענין עילת ביטול על פי סעיף 24(10), שעליו מסתמכות המבקשות, יש דין מיוחד, והוא מנין ארבעים וחמשת הימים יתחיל "מהיום שנתגלו העובדות המשמשות יסוד לבקשה".
 
7. ואימתי נתגלו העובדות המשמשות יסוד לבקשה זו?
עובדות הענין מלמדות, כי העובדה המשמשת יסוד לבקשה, שהיא - שהכספים שהקצתה הסוכנות למפעל נועדו בחלקן למימון הון חוזר ולא רק להשקעה בתשתיות, היתה ידועה למבקשות בכל מהלך הדיונים לפני הבוררים. ואכן, כך נאמר בסעיף 11 לבקשה להמרצת הפתיחה שהגישו המבקשות:ו
"המבקשת 2 אכן טענה במהלך כל הדיונים שהתקיימו בפני הבוררים, שפעולה זו של המושב נעשתה שלא כדין, בניגוד להסכמים שביניהם ובניגוד גמור להקצאת הכספים מצד הסוכנות".
המבקשות ידעו זאת, וטענו וחזרו וטענו זאת לפני הבוררים, אך לא עשו מאומה להוכיח טענה זו. הן לא הזמינו את נציגי הסוכנות כדי להעיד על כך או כדי להגיש את המסמכים הנוגעים לענין. מכתב זה מאת מבקשת 1 מוכיח כי, לכל המאוחר, כשנה לפני הגשת בקשה זו, היה בידי הגב' לייזרוביץ, בלשונה, "מסמך חדש - מכתב מהסוכנות", שבתוכן הנידון, ועל כן לא היה עליה לחכות שנה שלמה נוספת לקבלת המסמך נספח ד' להמרצת הפתיחה כדי להוכיח, כביכול, את טענתה בדבר הצורך במסמך מהסוכנות. אך המבקשות, מטעמים משלהן, החשו, ולא נקטו בעתם באמצעים העומדים לרשותן כדי להוכיח עובדה זו. בנסיבות אלה, אין ממש בטענתן.
על כן, "עובדה" זו, בענין חלוקת יעדי הכספים שהעניקה הסוכנות למפעל, היתה ידועה למבקשות במהלך הבוררות, בשנת 1997, ואין היא "עובדה חדשה" שנתגלתה להן עתה, בעת הגשת הבקשה, באוגוסט 2001.
 
הלכה היא בכגון זה, כי שני תנאים צריכים להתקיים כדי שבית המשפט יפתח את הענין מחדש:נ "עובדה חדשה שבעל דין לא ידע אותה ולא היה חייב לדעת אותה בעת הדיון הראשון; ולא כל עובדה חדשה, אלא רק עובדה חשובה העשויה לשנות את פני המשפט מיסודו":ב ירמיצקי נגד מעייני, פ"ד י"ג, 1497, 1501.
 
המבקשות ניסו בבקשתן זו לבסס את האיחור המופלג בהגשת בקשתן זו על "גילוי" המסמך נספח ה' לבקשתן, ולטעון ש"העובדה החדשה" שנתגלתה היא המסמך ולא תוכנו. נסיון זה מלאכותי, לא משכנע, וגם אינו אמת. את העובדה הזאת ידע יהודה לייזרוביץ מטעם המבקשות כבר בעתו, בשנת 1995, שעה שהשתתף, כמצויין במסמך עצמו, בשם המבקשות, בפגישה הנידונה עם נציגי הסוכנות וידע את תוכן הסיכום. על כן, כשהוצג נספח ד' במתכונתו החסרה, היה על המבקשות לעורר מיד בכל חריפותה את טענת הזיוף והחסר במסמך. אך המבקשות, כנראה היה להן נוח לא למצות את ההליך בענין זה לפני הבוררים. על כן, בחרו לישון על זכויותיהן, ולהתעורר עתה באיחור של שנים, ולטעון את אשר הן טוענות. על כן, אין במסמך נספח ה' שום דבר חדש שלא היה ידוע למבקשות ושלא יכלו להוכיחו בראיות בעת הדיון בבוררות. על כן, אין הוא יכול לשמש עילה לבקשה.
 
שנית, אם טענת המבקשות היא כי היו זקוקות למסמך להוכיח טענתן זו, הרי מסמך כזה בתוכנו המלא היה בידי הגב' לייזרוביץ כבר כשנה קודם לכן, ביום 20.9.2000 (נספח ד' לבקשת המחיקה), שבגינו הזעיקה את הבוררים ל"כינוס דחוף", ועל המבקשות היה כבר אז, וגם זה היה מאוחר, לנקוט בהליכים המתאימים לדעתה. יצוין בדרך אגב, כי המבקשת הגב' לייזרוביץ, לא מצאה לנכון, אחרי שהמשיבים הגישו את נספח ד' האמור, להבהיר לבית המשפט מהו המסמך שאותו היא מזכירה במכתבה זה לבוררים - אם הוא הנוסח המלא של נספח ה' ואם מסמך אחר. ואולם, בין כך ובין אחרת, כבר כשנה לפני הגשת הבקשה הנוכחית, היה בידי המבקשות מסמך שיוכיח את טענתן זו.
 
שלישית, בפועל המידע הנידון, וגם קיום פרוטוקול בענינו נודע למבקשות גם במועד מוקדם יותר, במכתב מיום 6 באוגוסט 2000 (נספח ו' לתגובת המבקשות לבקשת המשיבים למחיקה על הסף), מאת היועץ המשפטי של הסוכנות היהודית לבא-כח המבקשות, שבו מפנה הכותב ל"פרוטוקול הועדה", שבו נקבע כי הסיוע בסך 150,000 ₪ ניתן בסך 100,000 ₪ להון חוזר ובסך 50,000 ₪ לרכישת ציוד.
 
סוף דבר, גם אם עובדת חלוקת היעדים של הכספים שהעניקה הסוכנות למפעל היתה עובדה חשובה בבוררות, הרי עובדה זו היתה ידועה במהלך הבוררות למבקשות, ובפועל הן טענו אותה לפני הבוררים. על כן, אין זו עובדה חדשה אלא עובדה ישנה, ואם המבקשות לא עשו כדי להוכיחה ולהביא ראיות בענין זה לפני הבוררים, אין להן להלין אלא על עצמן. כאמור, עובדה זו היתה ידועה לכל המאוחר כשנה לפני הגשת בקשה זו של המבקשות לביטול פסק הבוררים. כל ההסתמכות של המבקשות בבקשתן זו על נספח ה' היא אמתלה גרידא, כפי שטען בצדק בא-כח המשיבים.
 
על כן, לא רק שאין טעם מיוחד להגיש בקשה זו לביטול פסק הבוררות כארבע שנים אחרי מתן פסק הבוררות וכשנתיים אחרי מתן פסק הבוררות השני, וכשנה אחרי מכתב הגב' לייזרוביץ האמור, אלא שאין הצדקה כלל לכך. אוסיף, כי גם אם היתה המבקשת מגישה בקשה זו בשנת 1997, תוך התקופה הקבועה בחוק, לא היה לה סיכוי להתקבל לגופה, נוכח הראיות שנשמעו והתמונה האמיתית שנפרשה לפני בית המשפט.
 
8. בענין זה, הלכה היא כי -
"אי-אפשר לטעות בכוונתו ובמגמתו של החוק להביא לידי גמר מוקדם ככל האפשר את ההליכים, הכרוכים בקיומה של הבוררות. הן נוסח הסעיף בלשון מצווה ("לא יזקק בית המשפט") והן התקופה הקצרה (45 יום מיום מתן הפסק או מיום מסירתו) מלמדים, שהאפשרות לתקוף את פסק הבורר מוגבלת ומסויגת. דבר זה עולה גם מן התנאי, המופיע בחלקו השני של סעיף 27(א) הנ"ל, לפיו אין בית המשפט רשאי להאריך את התקופה, אלא אם כן ישנם טעמים מיוחדים לכך, טעמים שיירשמו בהחלטת השופט":ו עודה נגד טבעוני, ע"א 266/83, פ"ד לט (2) 632, 634.
 
זאת ועוד:נ כל מטרת הליך הבוררות היא לקצר וליעל הליכים ולקדם פתרון סכסוכים במהרה מחוץ לכותלי בית המשפט. בקשה זו, אם היתה מתקבלת, היה בה כדי לסכל מטרה זו, ולחטוא ליעד המונח ביסוד מוסד הבוררות.
 
9. לסיכום, אין כל יסוד לטענת התרמית שעליה ביקשו המבקשות לסמוך את בקשתן לביטול פסק הבוררות.
 
טענת אי-הכרעה באחד הענינים
10. העילה השניה לבקשת ביטול:ב הבוררים לא הכריעו באחד הענינים שנמסרו להכרעתם - כאמור בסעיף 24(5) לחוק הבוררות.
 
המבקשות טוענות כי בפסק הדין שנתנו הבוררים לפניית הצדדים אליהם בחשון התש"ס (נספח יב), מינו הבוררים מפרק למפעל. התעוררו קשיים בעיקר, כך טוענים באי-כח המבקשות, לאור "ציפצוף" המשיבים על פסק הבוררים ונוכח סירובם לשתף פעולה עם המפרק. מה גם, מוסיפות הן וטוענות, הרכב הבוררים הפך להרכב חסר, כיוון שבינתיים אחד הבוררים, הרב אריאל, מונה כדיין בבית הדין הרבני האיזורי בצפת, ועל כן ייבצר ממנו להמשיך למלא תפקיד זה בהליך פירוק המפעל. בנסיבות אלה, בורר אחד מתוך השלשה נתן לבדו החלטות בענין הפירוק. ולא רק זאת, אלא גם החלטותיו של בורר יחיד זה חורגות מגדר הוראות פסק הבוררות השני, ואף סותרות אותן. על כן, נבצר מהבוררים להשלים את מלאכתם במתן הנחיות למפרק.
 
על כך משיבים המשיבים כי מדובר בהחלטות מינהליות גרידא למפרק בענין דרך ביצוע הפירוק על פי פסק הבוררות. אשר לחוסר שיתוף הפעולה הנטען של המשיבים עם המפרק, אין בכך ולא כלום עם הכרעות הבוררים.
 
עילה שניה זו, שלה טוענות המבקשות, קשורה למה שפסקו הבוררים בפסק הבוררות השני, בפסקות ו' ו-ז', לאמור:ו
"ו. המפרק יפעל לפי פסק-הדין, ויש להפנות אליו את כל ההערות על פרטי החשבונות והציוד.
ז. המידה שהמפרק לא ידע כיצד לפעול, הוא יפנה את שאלותיו לבית הדין".
 
כאמור, המבקשות מבססות את טענותיהן בענין זה על מניעה חוקית שיש לבורר השלישי, לתת הוראות למפרק לפי פיסקה זו. בתגובה לכך, ובהמשך לדיון שהיה בקדם-המשפט בבקשה זו, פנה בא-כח המשיבים, עו"ד שמחוביץ, למנהל בתי הדין הרבניים, וזה, במכתב מיום 29.11.2001, הממוען למשיב 1, שהעתקו נמצא בתיק בית המשפט, מאשר מנהל בתי הדין הרבניים כי מניעה כזאת לא תעמוד לפני הרב אריאל להמשיך במלאכתו כבורר, באומרו:נ
"שאם וכאשר יהיה צורך בכך, אני מאשר לרב יועזר אריאל שליט"א לשוב ולדון בהתדינות שביניכם ובין משפחת לייזרוביץ, בין כיו"ר ההרכב הקודם ובין כבורר יחיד, כפי שתסכימו ביניכם".
 
מכתב זה לא הניח את דעת המבקשות, ועמדתן זו מעוררת ספק בכנות טענתן.
 
מכל מקום, פשיטא, "ציפצוף" צד לבוררות על פסק בוררות שניתן, אין לו מאומה עם פסק הבוררות, ואינו יכול להיות עילה לביטול הפסק.
 
אך, מעל לכל, גם בענין זה, טענה זו כסיבה לביטול פסק הבוררות מועלית באיחור רב. המסמכים הנוגעים לענין זה (ראה, למשל, נספחים יד ו-יד(1) לבקשה לביטול פסק הבוררות, ניתנו גם הם באוגוסט 2000, כשנה לפני הגשת בקשה זו, ואין הסבר למה התמהמהו המבקשות להגיש בקשתן זו על יסוד העילה האמורה. די באיחור מופלג זה כדי לדחות את הבקשה גם על בסיס זה.
 
עם זאת, מתוך מגמה להביא סכסוך ממושך ומורכב זה לסיומו, אף בענין הפירוק, יוחזר התיק לבוררים, בהרכבם המלא הקודם, הכולל את הרב אריאל, כדי שישלימו, בתוך זמן שיקצבו לכך, את מלאכתם בענין פירוק המפעל כאמור בפיסקה ז' לפסק הבוררות השני.
 
11. בקשת המשיבים על פי כותרתה היא בקשה למחיקה על הסף. ההגדרה הנכונה היא דחיה על הסף:ב השווה לשון סעיף 26(א) לחוק הבוררות, וכן ראה:ו אוטולנגי, "בוררות - דין ונוהל", מהדורה שלישית, התשנ"א-1991, עמ' 471: "האיחור בהגשת הבקשה אינו עילה למחיקת הבקשה, אלא לדחייתה".
 
12. סוף דבר, אין ממש בבקשת המבקשות לביטול פסק הבוררות על שני נימוקיה, והבקשה גם נדחית מהטעמים שפורטו.
 
13. לפיכך -
א. הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית.
ב. פסק הבוררות הראשון ופסק הבוררות השני - מאושרים בזאת.
ג. פסק הבוררות יוחזר לבוררים כדי שיפעלו כאמור בפסקה 10 לעיל.
 
המבקשות ישלמו למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 7,500 ₪ בצירוף מע"מ נכון להיום.
 







א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   כ
ל   מ   נ   ס   ע   פ   צ   ק   ר   ש   ת