אי הפקדת ערובה לפלסטינים עקב מצב כלכלי

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי הפקדת ערובה לפלסטינים עקב מצב כלכלי: בפני בקשה לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקשת עפ"י תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: תקסד"א). רקע וטענות הצדדים: 1. המשיב מתגורר מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל - הינו תושב הרשות הפלסטינית ומתגורר בבית לאהיה שברצועת בעזה. 2. המבקשת טוענת כי על המשיב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשת, ערובה הניתנת למימוש בישראל ובשיעור ריאלי, בתוך פרק זמן קצוב. כל זאת עפ"י הוראת תקנה 519 לתקסד"א. 3. המבקשת מוסיפה כי, לפי ההלכה הפסוקה אם המשיב מתגורר מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל ואינו יכול להראות על אי אילו נכסים שנמצאים בתוך מדינת ישראל, מהם תוכל המבקשת להיפרע הוצאותיה, יהיה זה מספיק על מנת לחייבו בהפקדת ערובה. 4. נטען בנוסף כי, בשנת 1995 נחתם בין מד"י ובין אש"פ הסכם אשר במסגרתו העבירה מד"י את השליטה בשטחים, לרבות מקום מגוריהם של המשיבים, לשליטת הרשות הפלשתינאית. יתרה מכך טוענת המבקשת כי מאז ההתנתקות בקיץ 2005, העדר אפשרות לגבות כספים בגדה המערבית וברצועת עזה, גברה ביתר שאת, שכן לא נותרה למדינת ישראל שליטה אפקטיבית בשטח הגדה המערבית וברצועת עזה. 5. כמו כן טוענת המבקשת כי, סמכות לשכות ההוצאה לפועל בישראל הנה טריטוריאלית, ואין להם שום סמכות לפעול במקום הימצאו של המשיב. לפיכך אין בידי המבקשת היכולת לאכוף פסקי דין שנפסקו לזכותה. 6. המבקשת מוסיפה וטוענת כי גם לאור סיכויי הגנתה הגבוהים במיוחד, שכן לטענתה המשיב נפצע, כתוצאה מפעילות מלחמתית כהגדרת מונח זה בחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות מדינה), התשי"ב - 1952, הרי שיש לחייב את המשיב בהפקדת ערובה. לטענת המבקשת במועד הרלבנטי לכתב התביעה, בין התאריכים 21 -26.11.06 התקיים במרחב בית חנון ושייח' זייד שברצועת עזה מבצע צבאי רחב היקף, במסגרתו תקפו כוחות רגלים ושריון, בשילוב כוחות מהאוויר, יעדי ותשתיות טרור, בין היתר במטרה לפגוע במערך ירי הרקטות אל תוך שטח מדינת ישראל. במהלך המבצע היו הכוחות נתונים תחת מתקפת אש וניהלו קרבות לחימה עם חמושים ופעילי טרור פלשתיניים. קרבות אלו כללו, בין היתר, ירי נ.ט. ופצצות מרגמה, ירי צלפים והפעלת מטענים כנגד כוחות. באחר האירועים אף התפוצצה מחבלת מתאבדת בסמוך לכוחות. 7. המבקשת מוסיפה וטוענת כי דין התביעה להידחות על הסף בשל העובדה שלא הוגשה הודעה על נזק במועדים הקבועים בחוק אחריות המדינה ובהתאם להוראות החוק. 8. עוד טוענת המבקשת כי, ביהמ"ש מתבקש ליתן דעתו באשר לגובה התביעה ושכ"ט עו"ד הנהוג בתביעה שכזו, כאשר דן בעניין גובה הערובה. לכן, המבקשת מבקשת כי הערובה תהיה תחליף אמיתי, הגיוני וריאלי. 9. המשיב טוען מנגד כי יש לדחות את הבקשה על הסף, בשל פגיעתה בזכות היסוד הנתונה לו והיא "זכות הגישה לערכאות". ועל כן במאזן האינטרסים של המשיב לממש את זכותו להגיש תביעתו מחד, מול האינטרס של המבקשת לקבל ערובה על הוצאותיה, מוכרעת הכף לפי כל מאזני הצדק והיושר לטובת האינטרס של המשיב. 10. לטענת המשיב המבקשת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי סיכויי התובענה קלושים, לכן על אף שהינו תושב חוץ אשר לא הצביע על קיומם של נכסים בארץ, אין יסוד בדין לחייבו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת. 11. עוד טוען המשיב כי עצם היותו תושב הרשות הפלסטינאית אינה מקנה למבקשת זכות אוטומטית לחיובו בהפקדת ערובה, ולטענתו, יש לשקול כל מקרה ומקרה לגופו, שכן סמכות ביהמ"ש להורות על הפקדת ערובה הינה סמכות שבשיקול הדעת. 12. המשיב מוסיף וטוען כי סיכויי תביעתו מבוססים אל מול סיכויי הגנתה הקלושים של המבקשת שכן לטענתו טענות ההגנה של המבקשת בכתב הגנתה אינן מתיישבות עם המציאות בשטח. לטענת המשיב ההגדרה של "פעולת מלחמה" הוכנסה לחוק רק בתיקון מס' 4, ועד לאותו תיקון לא הייתה הגדרה, אלא מלאכת הפרשנות הותרה בידי ביהמ"ש. בע"א 5964/92 בני עודה נ' מ"י פד"י נו (4) 1, 6-7, התייחס ביהמ"ש לאופייה של פעולה מלחמתית וקבע כי: "הפעולה היא מלחמתית אם זו פעולת לחימה, או פעולה מבצעית צבאית של הצבא. לא נדרש שהפעולה תתבצע נגד צבאה של מדינה. גם פעולות נגד ארגוני טרור עשויות להיות פעולות מלחמתיות...." לטענת המשיב הוא נפגע עת שיחק במגרש כדורגל עם בני גילו וכוחות צה"ל ירו לעברו ופגעו בו. לטענתו ירי ממסוק על תלמיד בי"ס תיכון אשר לא נטל כל חלק בירי לעבר ישראל או כוחות צה"ל אינו מהווה פעולה מלחמתית. 13. עוד טוענן המשיב כי הבקשה להפקדת ערובה הוגשה ימים ספורים לאחר הגשת כתב ההגנה ובטרם תהיה למדינה תשתית ראייתית להוכחת עמדתה ו/או טענותיה באשר לנסיבות האירוע ולסיכויי הגנתה מפני התביעה ואף בטרם סיום ההליכים המקדמיים שיהיה בכוחם להשליך אור על העובדות ונסיבות האירוע. 14. המשיב ממשיך וטוען כי מן הראוי לדחות את הבקשה הן לנוכח מצבו הכלכלי הקשה, הן בשל סיכוייה המבוססים של התביעה והן בשל הגנתה הקלושה של המבקשת. 15. הצדדים הסתמכו על פסקי דין התומכים בעמדותיהם של כל צד. דיון והכרעה: 16. המסגרת הנורמטיבית עליה מבוססת הבקשה שבפני הינה, תקנה 519 לתקסד"א הקובעת כי: "(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר,לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע". 17. ככלל, בבואנו לבחון חיוב תובע בערובה, יש בראש ובראשונה להתחשב בזכותו הבסיסית של התובע לפנות לערכאות, גם אם הינו חסר אמצעים. אין לחסום מתובע חסר אמצעים את הגישה לערכאות רק בשל עוניו. ראה בר"ע 544/89 אויקל בע"מ פד"י מד(1) 647 וכן ראה י. זוסמן, סדר דין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, ע"מ 899: "אין בית המשפט משתמש בשיקול דעתו לחייב תובע במתן ערובה מטעם זה בלבד שהתובע עני ולא יוכל לשלם את הוצאות הנתבע, אם תדחה התביעה".   כן ראה כב' הרשם אוקון בבה"ן 6857/00 יוליה רוטה נ' מרק נצבטייב, פ"ד נד(4) , ע"מ 707, כי: "זכות הגישה לבית המשפט היא זכות יסוד, המוגנת על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הזכות היא אחד מרבדיה של זכות המסגרת ל"כבוד" המורכבת כרבדים רבדים (ברק, פרשנות חוקתית (ירו' 94)418) נראה כי הזכות נגזרת, במקרים אחרים, גם מהוראות סעיף 3 של חוק היסוד, הנוגעת להגנה על הקניין...".   יש אף רואים בזכות הגישה לערכאות כזכות הנעלה על חוקי היסוד כפי שנאמר על ידי כב' השופט חשין בע"א 733/95 ארפל נ' קליל תעשיות, פ"ד נא(3) 577: "דעתי-שלי היא, כי זכות הגישה לבית-המשפט אין היא זכות-יסוד במובנו הרגיל של המושג זכות-יסוד. שייכת היא למיסדר נורמות אחר בשיטת המשפט. ניתן לומר - וכך אומר אני - כי נעלה היא על זכות-יסוד. לא עוד, אלא שקיומה הינו תנאי הכרחי וחיוני לקיומן של שאר זכויות-היסוד. זכות הגישה לבית-המשפט הינה צינור החיים של בית המשפט. התשתית לקיומם של הרשות השופטת ושל שלטון החוק". 18. מאידך - אין להתעלם מזכותו הבסיסית של הנתבע להיפרע מהתובע בגין הוצאותיו. לפיכך, יש לבחון כל מקרה לגופו תוך איזון ראוי בין האינטרסים של הנתבע, לבין זכותו החוקתית של התובע לפנות לערכאות. כך למשל נפסק בבש"א 9823/07 (מחוזי חיפה) מד"י נ' עזבון המנוח מחמוש טארק מחמוד מנצור ואח' מיום 15.10.07 (טרם פורסם):  "זכות הגישה לערכאות אינה מוחלטת ויש לאזנה באינטרסים אחרים, והיא נדחית מפני תובע שלא ניתן לגבות ממנו הוצאות, וכאלה הם המשיבים." 19. בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לחיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע בעיקר במקרים בהם התובע מתגורר בחו"ל, ואין לו נכסים בארץ מהם יוכל הנתבע להיפרע בגין הוצאותיו אם תידחה התביעה וכן כאשר התובע לא המציא מען כנדרש בסעיף 9 (2) לתקסד"א (רע"א 2241/01 נינה הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ ו-4 אח', ).   כן ראה גם י' זוסמן, שם בע"מ 900: "התובע מתגורר בחוץ לארץ, מחוץ לתחום השיפוט, והנתבע, אם יזכה בהוצאות, יתקשה משום כך לגבות את המגיע לו, ואין בידי התובע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ, שמהם יוכל הנתבע להיפרע" . 20. על בית המשפט לשקול שיקולים רלוונטיים נוספים וכל מקרה ייבחן על נסיבותיו, הן בשאלה האם יש מקום להורות על הפקדת ערובה והן בשאלה איזו סוג ערובה תופקד ומה גובהה (ראה רע"א 6066/00 חאלד אעדילי נ' חב' סלקום ישראל בע"מ, ). בין היתר ישקול בית המשפט את סיכויי התביעה, יכולתו הכלכלית של התובע וסכום התביעה. שיקול הדעת הנתון לביהמ"ש על פי תקנה 519 לתקסד"א וכפי שבא לידי ביטוי בפסיקה הענפה שצוטטה ע"י ב"כ הצדדים נועד כדי לאזן בין האינטרסים של המשיב לממש את זכותו להגיש תביעתו - זכות הגישה לערכאות - מחד, מול האינטרס של המבקשת שבמקרה זה מדובר אינטרס ציבורי שלא יבוזבזו כספי הציבור על ניהול הליכי סרק. בבוא ביהמ"ש לשקול באם לחייב בהפקדת ערובה עליו לשקול בין היתר האם התובע הינו תושב חוץ, האם יש לו נכסים בישראל שמהם יוכל הנתבע להיפרע במידה ויפסקו לו הוצאות, וכן ביהמ"ש רשאי לשקול שיקול כבד משקל והוא מהם סיכויי התביעה. שכן במידה וסיכויי התביעה יהיו קלושים מאוד יורה ביהמ"ש על הפקדת ערובה. ראה: רע"א 2241/01 נינה הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ ו-4 אח' . : "מקובל עלינו כי בית המשפט משתמש בסמכותו לפי תקנה 519 (א) לתקנות בעיקר בשני מקרים: א) כאשר מתגורר התובע בחוץ לארץ, מחוץ לתחום השיפוט, ומשום כך יתקשה הנתבע לגבות את המגיע לו, אם יזכה בהוצאות; וכן אין בידי התובע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ שמהם יוכל הנתבע להיפרע. ב) כאשר הנתבע לא המציא את מענו כנדרש לפי תקנה 2) 9) לתקנות, או המציא מען לא נכון, שבכך גילה, לכאורה, כוונה להכשיל את הנתבע בגביית ההוצאות. כמו כן רשאי בית המשפט להביא בחשבון שיקוליו גם את סיכוייו של התובע להצליח בתביעתו, אלא שהדבר צריך להיעשות בזהירות מרבית, על מנת שלא יהיה בהחלטה משום חריצת דין בטרם עת". (הדגשות במקור שלי - ס.מ.) וכן ראה את דבריה של כב' השופטת שטרסברג - כהן ברע"א 6787/99 חאתם עאשור נ' מדינת ישראל. , בקובעה כי: "היותו של התובע תושב חוץ שגביית הוצאות ממנו אם תפסקנה כנגדו תהיה בלתי אפשרית או קשה, מהווה טעם מוצדק לחייב בהפקדת ערובה. אמנם אין זה השיקול היחיד ובית המשפט ישקול בכל מקרה לפי נסיבותיו אם ראוי להורות על הפקדת ערובה ואם כן איזה סוג ערובה ומה גובהה." (הדגשות במקור שלי - ס.מ.) בבוא ביהמ"ש להעריך את סיכויי התביעה יסתייע בין היתר בראיות שנשמעו ובטענות שנטענו בכתב ההגנה, ובמידה וטרם הוגשו ראיות, כמו במקרה דנא, יוערכו סיכויי התביעה עפ"י הטענות בכתב ההגנה ובכתב התביעה. (ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU ) סבורני כי המבקשת ובמיוחד עקב היותה "מדינה" שמשאביה עולים על אלו של המשיב, ואשר נטען כלפיה כי היא גרמה לנזק בר פיצוי, טוב תעשה אם לא תמהר בהגשת בקשות להפקדת ערובה בשלב כה מקדמי, דבר שעלול להביא לקטיעת התביעה בעודה באיבה עקב אי יכולתו הכלכלית של המשיב לשלם את סכום הערובה, ובכך תישלל זכותו להוכיח את תביעתו כנגד המבקשת. הגשת הבקשה בשלב כה מקדמי ומבלי להביא ראיות להוכחת טענות ההגנה, יש בכך בכדי לחרוץ את גורלה של התביעה שסיכוייה בשלב זה של הדיון אינם פחותים מסיכויי ההגנה ויש בכך בכדי לפגוע בזכות היסוד של המשיב שהיא זכות הגישה לערכאות. מן הכלל אל הפרט 21. כאמור, המשיב הינו תושב עזה. על פי הפסיקה, תושבי הרשות הפלסטינאית, נחשבים לצורך יישום תקנה 519, כתובע המתגורר בחו"ל (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים . 22. במקרה דנן, המשיב נפגע מירי של כוחות צה"ל בעת ששיחק במגרש כדורגל עם חבריו. לטענת המבקשת המשיב נפגע כתוצאה מחילופי ירי בין ארגוני הטרור לבין כוחות צה"ל במהלך פעילות מלחמתית, כאשר לטענת המבקשת כוחות הפועלים כנגד מדינת ישראל מסתתרים בקרב אוכלוסיה פלשתינית אזרחית ואף זוכים לתמיכת חלק מהאוכלוסייה. 23. בהתייחס לכל האמור לעיל ומבלי שיהיה צורך לחזור על ההלכות הברורות בנושא הן לעניין זכות הגישה לערכאות מחד והן לעניין הצורך להבטיח תשלום הוצאות משפט במיוחד במקרה בו תובע אינו מתגורר במדינת ישראל מאידך, נדמה כי נסיבות העניין מחייבת קביעה במקרה דנן כי הבקשה שהוגשה מוקדמת ואין בה די כדי להביא לקבלתה בשלב זה ועל כן, דינה להידחות. 24. במסגרת שיקולי החלטתי זו שקלתי במיוחד את הנסיבות כדלקמן: א. סוג התביעה, סוג הפגיעות הנטענות והנזק הנתבע. ב. העדר מידע רלוונטי לתמיכה בטענת המבקשת והצורך בשלב זה בברור העובדות הנטענות על ידי שני הצדדים כדי לאפשר לשני הצדדים לברר עד תום את שארע ואגב ברור זה, להגיע להכרעה מושכלת האם מוטלת אחריות כלשהי לאירוע והאם הנזקים הנטענים ארעו אגב אירוע זה. ג. האפשרות להגיש הבקשה בשלב מאוחר יותר לכשיתבררו העובדות. ד. הצורך להבטיח גישה לערכאות מול גובה ההוצאות האפשרי אגב ניהול התביעה דנן. ה. העדר יכולת להתייחס או לקבוע מסמרות באשר לסיכויי התביעה. בשלב זה שקילת כל הגורמים האמורים לעיל מביאים אותי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.. 25. בנסיבות העניין , איני עושה צו להוצאות.ערובהמצב כלכליפלסטינים