קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול פסק דין עקב אי מתן הזדמנות להגיב: בפניי בקשה לביטול פס"ד, שניתן על ידי, ביום 18.9.2008, לפיו התביעה נשוא ההחלטה נמחקה ללא צו להוצאות. ביום 8.9.08, הגיש המשיב, עו"ד ד"ר דוד סער, (התובע בת.א 28721/08 להלן: "התובענה") (להלן: "עו"ד סער" או "המשיב"), בקשה למחיקת התובענה ללא צו להוצאות, ובהתאם ניתן פסק הדין כאמור. קיבלתי את בקשת המשיב למחיקת התובענה ללא צו להוצאות, וזאת מן הטעם, כי הבקשה הוגשה, עת ההליך היה בראשיתו וטרם התקיימה ישיבת קדם משפט בתיק. העובדה כי הבקשה למחיקת התביעה נומקה ע"י עו"ד סער, כי : הבקשה מוגשת "בתיאום עם מוסדות לשכת עורכי הדין מחוץ לכותלי בית המשפט", גרמה לי לטעות מאחר וסברתי כי זו מוגשת בהסכמת הנתבע, שהינו המבקש כאן. כעת, עותר המבקש, מר חייבי אברהם, הנתבע בת.א 28721/08 (להלן: "המבקש" או "מר חייבי"), בבקשתו זו, לבטל את פסק הדין, ולפסיקת הוצאות (להלן: "הבקשה"), היות והתובענה שהוגשה על ידי המשיב, הוגשה כתביעת סרק, והיות והוגש על ידו כתב הגנה ותגובה לבקשה לתיקון כתב תביעה, המזכים אותו בהוצאות, והכול כפי שיפורט להלן. הרקע לבקשה ביום 12.9.2004, שכר המבקש את שירותיו המקצועיים של המשיב, על מנת שיטפל בעבורו בקבלת תגמולי ביטוח המגיעים לו, בגין אובדן כושר עבודה מכוח פוליסת ביטוח בה היה מבוטח אצל חברת הפניקס, בקבלת קצבת נכות כללית מהביטוח הלאומי וכן בקבלת פנסיית נכות המגיעה לו, בגין אובדן כושר עבודה מכוח קרן פנסיה בה היה מבוטח אצל מבטחים. בין הצדדים נחתם הסכם שכ"ט, לפיו נקבע כי המבקש ישלם לתובע סך של 9,000 ₪ בתוספת מע"מ, עבור פתיחת התיקים, בדיקת כל המסמכים והכיוון המשפטי בו יש לנקוט ובנוסף סך של 20% בצירוף מע"מ מתוך 30 גמלאות. כפי שעולה מכתב התביעה, נותר המבקש חב למשיב את הסכומים כדלקמן: בגין הטיפול למול הביטוח הלאומי סך של 7,438 ₪. בגין הטיפול למול הפניקס סך של 11,276 ₪. בגין הטיפול למול מבטחים סך של 50,173 ₪. לפיכך הגיש המשיב, ביום 19.5.2008, תביעה כספית, בסך 68,887 ₪, כנגד המבקש. ביום 22.6.2008, הגיש המבקש כתב הגנתו בתיק, ואילו המשיב הגיש כתב תשובה לכתב ההגנה ביום 10.7.2008. עוד בטרם הגיש המבקש כתב הגנתו, הגיש עו"ד סער, ביום 16.6.2008, בקשה לתיקון כתב תביעה, בה העריך הפעם את תביעתו על סך של 95,817, ₪, וזאת, בגין אי תשלום שכ"ט ע"י המבקש, כדלקמן: בגין הטיפול למול הביטוח הלאומי סך של 7,438 ₪. בגין הטיפול למול הפניקס סך של 18,206 ₪. בגין הטיפול למול מבטחים סך של 50,173 ₪. בנוסף, טען המשיב, כי הוא זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש, אותה העריך בסך של 20,000 ₪. (להלן ולעיל: "בקשה לתיקון כתב תביעה"). הבקשה לתיקון כתב התביעה נדחתה, על ידי, ביום 1.9.200, לאחר שהמבקש כאן נתן תגובתו לבקשה, ביום 14.7.2008, וזאת היות ועו"ד סער לא צירף לבקשתו תצהיר התומך בעובדות שנטענו על ידו בבקשה, מאידך ניתנה לעו"ד סער להגיש תצהיר כזה, בכפוף לתשלום הוצאות לידי המבקש בסך של 2,000 ₪. עו"ד סער ויתר על הגשת תצהיר מטעמו, ובכך נזנחה על ידו הבקשה לתיקון כתב התביעה. עוד בטרם התקיימה בתיק הנדון ישיבת קדם משפט, הגיש המשיב, כאמור, את הבקשה למחיקת התביעה ללא צו להוצאות, ביום 8.9.2008. ביום 18.9.2008, נעניתי לבקשת המשיב, וניתן על ידי פס"ד לפיו התביעה נמחקת ללא צו להוצאות, כמבוקש. המבקש מבקש את ביטול פסק הדין, בין היתר, וכפי שיפורט להלן, היות ולטענתו התביעה שהוגשה ע"י המשיב, הוגשה כתביעת סרק, וכ"כ על המשיב לשלם לו הוצאות משפט עבור כתב הגנה, ותשובה לבקשה לתיקון כתב התביעה, שהגיש במסגרת התובענה. הבקשה תמצית טענות המבקש בפתח דבריו העלה המבקש, בבקשתו, טענה, לפיה הבקשה למחיקת התביעה ללא צו להוצאות, התקבלה ע"י ביהמ"ש, בטרם חלף המועד להגשת תגובתו, וכאשר אין בצידה של הבקשה כל נימוק או תצהיר התומכים בה. לטענת המבקש, התובענה אשר הגיש עו"ד סער, הינה תביעת סרק, כהליך "ענישה" שננקט בידי המשיב כנגדו, מאחר והגיש כנגד עו"ד סער תלונה בלשכת עורכי הדין, המשיב הודה בכך בכתב האישום אשר הוגש כנגדו בבית הדין המשמעתי. לטענתו, בקשת המשיב למחיקת התביעה, הוגשה לאחר שהמשיב הודה בפני ביה"ד המשמעתי, כי אין ממש בטענותיו והתחייב להביא לדחיית התביעה נגד המבקש. עוד טען המבקש, כי הטעה המשיב את ביהמ"ש, עת ציין בבקשתו למחיקת התביעה, כי לא התקיימו הליכים בתובענה, בעוד שהתקיימו מספר הליכים, המחייבים את המשיב בהוצאות: הגשת כתב תביעה, אשר חייב אותו בהגשת בקשה לדחיית מועד להגשת כתב הגנה, היות ושהה בחו"ל. לבקשה לדחיית מועד, לא התקבלה תגובה ולפיכך, הוגש כתב הגנה מטעמו, במועד. ביום 16.6.2008, הגיש המשיב בקשה לתיקון כתב התביעה, אשר לה הוגשה תגובה על ידו. המבקש, עותר בבקשתו לקבלת פיצוי מלא בגין הוצאותיו, לטענתו, על פי הסכם שכ"ט שנחתם בינו לבין עו"ד סגלוביץ', הוא חיוב בסך של 15,000 ₪ +מע"מ בגין הגשת כתב הגנה, 1,800 ₪ + מע"מ בגין תגובה לבקשה לתיקון כתב התביעה, 1,800 ₪ בגין בקשה לביטול פס"ד בהעדר. בנוסף עותר המבקש בבקשתו להוצאות אשר ישקפו את הזמן אשר נדרש ממנו לצורך הסדרת הגנתו- סך של 5,000 ₪ לפחות. ובנוסף, עותר המבקש לקבלת סכום משמעותי, בשיקול דעת ביהמ"ש, אשר ישקף את חומרת מעשיו של המשיב, אשר הגיש כנגדו תביעת סרק, תוך התנהגות בריונית. בקשת המבקש לא נתמכה בתצהיר היות ולטענתו, בעת הגשת הבקשה, נמצא המבקש בחו"ל, על יד מיטת חוליו של אחיו, וכמו כן, מאחר והבקשה רובה ככולה נתמכה בגזר דין של בית הדין המשמעתי של לשכת כורכי הדין ועל פרטים המצויים בתיק בית המשפט. תמצית תגובתו של המשיב לבקשה לטענת המשיב, השתהותו של המבקש, באי הגשת תגובתו הינו מחדל שלו, וגם טענותיו על אי צירוף תצהיר או נימוק לבקשה, אבד עליהן הכלח, ואין לדון בהן לאחר שכבר ניתנה החלטה, הנועלת תיק זה בפני המבקש. לטענתו, אם חפץ המבקש לערער על פסק הדין, צריך היה לעשות כן בדרך של ערעור, ולא בדרך של ביטול פסק הדין. לעניין ההליכים שהתקיימו בפני ביה"ד המחוזי של לשכת עורכי הדין, טען המשיב, כי מעולם לא הודה כי התובענה דנא הייתה תביעת סרק, אלא שהסכים, בעצה אחת עם לשכת עורכי הדין, לבטל תביעתו זו בשל מראית עין בלבד, וכעסקה כוללת במסגרת עסקת הטיעון שנעשתה. לטענתו, הוא לעולם לא הכחיש את תוכן התובענה. לטענתו, כל שהיה כאן, זה כתב תביעה, כתב הגנה, בקשה לתיקון כתב תביעה ותגובת המבקש לבקשה זו ותו לא. המבקש לא צירף כל אסמכתא, שאכן שולם סכום כלשהו לבא כוחו, בגין ההלכים שניהל בתובענה. שולם למבקש הוצאות ושכ"ט, בסך 15,000 ₪ +מע"מ בגין התביעה דנן + 3,000 ₪ כהחזר שכ"ט למבקש, במסגרת גזר הדין שניתן ע"י ביה"ד המשמעתי של לשכת עוה"ד, כעת עותר המבקש לתשלום נוסף במטרה להתעשר שלא כדין, ולזכות בעשרות אלפי שקלים בגין הגשת כתב הגנה ותגובה שהגיש לבקשה לתיקון כתב התביעה. דיון מעיון בבקשה בתגובה ובתשובה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה. היינו, פסק הדין בעניין מחיקת התובענה יישאר בעיינו, ואילו לעניין פסיקת הוצאות, הגעתי למסקנה, כי היות ולא ניתן למבקש יומו, להגשת תגובה לבקשה למחיקת התביעה ללא צו להוצאות, סברתי כי בעניין זה, יש להתיר למבקש להעלות טענותיו, ולהיעתר למבוקש על ידו באופן חלקי, והכל כפי שיפורט להלן: ביטול פסק הדין בענייננו, כאמור, טוען המבקש, כי היות ופסק הדין, בתובענה ניתן בהעדר תגובתו לבקשה למחיקת התביעה ללא צו להוצאות, יש לבטל את פסק הדין, ולפסוק לו הוצאות משפט, היות ובין היתר, בתובענה התקיימו הליכים, המזכים אותו בהוצאות. הלכה מקדמת דנא הינה, כי ביטול פסק דין שניתן בהעדר נבחן בשני מסלולים. האחד ביטול מחובת הצדק, והשני ביטול מתוקף שיקול הדעת המוקנה לביהמ"ש, לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 (להלן: "תקסד"א"). ראשית, אכן נפלה טעות תחת ידי, כאשר סברתי כי הבקשה הוגשה בהסכמה, שכן כפי שציינתי כבר, צוין בה כי היא נעשתה בתיאום עם מוסדות לשכת עורכי הדין, מחוץ לכותלי בית המשפט. סברתי כי תיאום זה כולל את הסכמת הנתבע, אך מסתבר עתה, כי הנתבע לא היה צד לאותו תיאום. מפאת טעות זו וההנחה כי הבקשה מוגשת בהסכמה, לא נשלחה הבקשה לתשובת הנתבע, ולא התקיימו ההליכים לפי תקנה 240 ו 241 לתקסד"א. מאידך, ומצד שני, כידוע, תובע רשאי לחזור בו מתביעתו והוא אינו צריך הסכמתו לצד השני לחזרה שכזו, אך הצד השני זכאי לעתור להוצאות. כיוון שהנתבע פירט כאן את טענותיו לעניין ההוצאות, והתובע נתן תשובתן לטענות הנתבע, אראה באלה כאילו ניתנו כתשובה וכתשובה לתשובה בהתאם לתקנה 241(ג) (ג1) ו (ד) לתקסד"א. מקום שפסק הדין, שניתן במעמד צד אחד, פגום - ובדרך כלל נובע הפגם מהעדר המצאה כדין למבקש - יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל - דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין. ביטול כזה נעשה "מתוך חובת הצדק". (ר' א' גורן, 'סוגיות בסדר דין אזרחי', מהדורה שביעית, עמ' 281 ). ההלכה בעניין ביטול מחובת הצדק סוכמה בבר"ע (תל-אביב-יפו) 2411/02 בנק לאומי לישראל נ' רינה מיכאלי. בענייננו, כאמור, אין מחלוקת, כי פסק הדין ניתן מבלי שניתן למבקש הזדמנות להגיב לבקשה למחיקת התביעה, כמצוות תקנה 241(ג) לתקסד"א. יתרה מכך, אין גם מחלוקת כי המבקש, בעתירתו זו מבקש פסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין ההליכים שהתקיימו בתובענה, וברי כי אינו חפץ בביטולו של פסה"ד לגופו. לפיכך, מתייתר הצורך בדיון בשאלת ביטול פסה"ד לגופו, אך בנסיבות העניין, מאחר ולמבקש לא ניתנה כלל הזדמנות להגיב לבקשה למחיקת התביעה, אני סבור, כי יש ממש בטענותיו של המבקש, וכי לעניין פסיקת ההוצאות, אני קובע, כי פסה"ד מבוטל, מחובת הצדק. הכללים לעניין חיוב בעל דין בהוצאות נקבעו בפסיקה, לפיהם יש לבחון, בין היתר, האם היה צידוק בהגשת התובענה ומהו השלב בו חזר בו בעל דין מההליך (ראו: בג"צ 842/93 שייך סלימאן אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4), 217 , 219-220 (1994), שם נקבע, בין היתר, כי: "בבוא בית המשפט לשקול את גובה ההוצאות שברצונו להשית על משיב שהסכים להיענות לעתירת העותר עליו להתחשב באלה: ... השלב שבו הוגשה הבקשה לביטול העתירה...כמה מועדי ישיבות נקבעו לדיון על ידי בית המשפט טרם שהמשיב הסכים לדרישות העותר...היקף העבודה שהושקע בהכנת העתירה כפי שהוא משתקף מהחומר שנמצא בפני בית המשפט...". ראו גם: בג"ץ 738/99 הסוכנות היהודית לארץ ישראל נ' מינהל מקרקעי ישראל, . שם נפסק, כי: " ...ככלל, יש טעם רב בעמדה לפיה מקום בו נמחק הליך על ידי מגישו בטרם התברר והוכרע לגופו, ישא מגיש ההליך בהוצאות להן גרם לבעל הדין שכנגד. בעל דין היוזם הליך כלפי יריבו, תוך גרירתו להוצאות, חייב להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על ההוצאות שנגרמו לו. עם זאת, לא בכל מקום בו חוזר בו בעל דין מן ההליך, יביא הדבר בהכרח לחיובו בהוצאות הצד שכנגד. יישומו של העיקרון נבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו, בין היתר, בשים לב לשאלה מדוע חזר בו יוזם ההליך מההליך שהגיש. כך, למשל, במקרים בהם בעל דין חוזר בו מעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק לאחר שבא על סיפוקו, אין הוא מחויב, על פי רוב, בהוצאות והמשיב אף עשוי להתחייב בהוצאותיו של העותר על פי האמות המידה שנקבעו בהלכת אל נסאסרה ... הכללים בעניין פסיקת הוצאות חלים הן כאשר יוזם ההליך מבקש הוצאות והן כאשר הדרישה באה מכיוונו של בעל הדין שכנגד. שאלת החיוב בהוצאות נקבעת תוך בחינת הצידוק שבהגשת העתירה מלכתחילה והסעד שקיבל העותר בפועל ... כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו טרם זמנו, מבלי שזכה לסעד אותו ביקש, נקודת המוצא היא כי מגיש ההליך ישא בהוצאות להן גרם לבעל הדין שכנגד. במצב זה אין החלטה הקובעת את צידקת הגשתו של ההליך, ומבין שני בעלי הדין, וככלל, ראוי כי זה שגרם להוצאות ישא בהן. מחיקת ההליך ללא קבלת הסעד, יש בה כדי להצביע, על פני הדברים, על כך שהגשת ההליך לא הייתה מוצדקת מלכתחילה. מדובר, עם זאת, בהנחה הניתנת לסתירה, כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך ... עצם העובדה כי עותר מחק עתירתו מבלי לקבל הסעד אותו ביקש אינה מעידה בהכרח כי העתירה לא הייתה מוצדקת כשם שקבלת הסעד כשלעצמה אינה מעידה על היות העתירה מוצדקת. יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו וליישם את אמות המידה הנזכרות תוך התאמה לנתוניו של כל מקרה".). בענייננו, השאלה הראשונה שיש ליתן עליה את הדעת, הינה האם היה צידוק בהגשת התובענה? כאמור, המבקש הגיש כנגד המשיב תלונה בלשכת עורכי הדין, ובמסגרת גזר הדין שניתן כנגד המשיב, ע"י הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב, (צורף כנספח ב לבקשה לביטול פסק הדין) נפסק, בין היתר, כי: "...הנאשם בצע עבירות שפגעו בכבוד המקצוע שהתבטאו בהתנהגות שאינה הולמת עורך דין בצורה משמעותית...מדובר בשיטה, בה נהג הנאשם, שהניחה כי הלקוחות אינם מספיק חכמים וניתן להוציא מהם כספים נוספים, בנוסף על מה שהסכימו עליו בכתב...לאחר שהמתלונן, מר חייבי, הגיש תלונה ללשכת עוה"ד ב- 16.11.07) החליט הנאשם להתנקם בו והגיש נגדו תביעה כספית ב- 19.5.08...הוא לא הסתפק בכך ולאחר שהעד העיד בפנינו, החליט הנאשם להמשיך ולהטריד אותו והגיש בקשה להגדיל את סכום התביעה נגדו...לא היינו נדרשים לעניין זה אלמלא בהסדר הטיעון התחייב הנאשם לבטל את התביעה שהגיש מר חייבי. ממה נפשך, אם מראש ידע הנאשם, כי אין בסיס לתביעתו לא היה צריך להגישה מלכתחילה, ואם הגישה, הרי שמטרתה הייתה אחת "להעניש" את המתונן, כי העז להתלונן נגדו...לאחר ששקלנו לקולא את העובדה שבסופו של יום הנאשם הודה בפרטי כתב האישום המתוקן, הסכים לבטל את התביעה נגד אחד המתלוננים והגיע להסדר טיעון...". (להלן: "גזר הדין") (ההדגשה שלי י.ש). מנגד טען המשיב, כי מעולם לא הודה כי תביעתו הייתה תביעת סרק, וכי הודה אך ורק לעניין עסקת טיעון כוללת על הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח ופגיעה בכבוד מקצוע עריכת הדין, וכי הגיש ערעור לבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין. מתשובת המבקש לבקשה, עולה, כי גזר הדין, בוטל לאחרונה, וביה"ד המשמעתי של לשכת עורכי הדין, בהסכמה, קבע לקיים את הסדר הטיעון עליו חתם המשיב, כך שהרשעותיו של המשיב נותרו בעינן אך עונשו הומתק, ובכלל זה בוטל תשלום הפיצוי אשר היה על המשיב להעביר למבקש בגין הליכים אלו. איני קובע מסמרות בעניין הגשת התובענה כתובענת סרק. לצורך ההכרעה בשאלת ההוצאות, די לי באמור בחומר הראיות שהוגש לי ע"י הצדדים, ובכלל זה פסקי הדין וההליכים שהתקיימו בלשכת עורכי הדין, ובתגובת הצדדים לבקשה זו. המועד בו הוגשה הבקשה למחיקת התביעה כאמור, הגיש המשיב בקשה למחיקת התביעה, בטרם התקיימה בתובענה ישיבת קדם משפט, ולאחר שאילץ את המבקש להגיש במסגרת התובענה, כתב הגנה ותגובה לבקשה לתיקון כתב התביעה. משיזם המשיב הליך זה כנגד המבקש, תוך גרירתו להוצאות, חייב היה להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על ההוצאות שנגרמו לו. המבקש, שהתחייב למחיקת התובענה, במסגרת ההסדר שהגיע עם לשכת עורכי הדין, אכן מחק את התובענה, ועל כן עליו לשאת בהוצאות המבקש. כאמור, עתר המבקש בבקשתו לקבלת פיצוי מלא בגין הוצאותיו, לטענתו, על פי הסכם שכ"ט שנחתם בינו לבין עו"ד סגלוביץ', הוא חיוב בסך של 15,000 ₪ +מע"מ בגין הגשת כתב הגנה, 1,800 ₪ + מע"מ בגין תגובה לבקשה לתיקון כתב התביעה, 1,800 ₪ בגין בקשה לביטול פס"ד בהעדר. בנוסף עותר המבקש בבקשתו להוצאות אשר ישקפו את הזמן אשר נדרש ממנו לצורך הסדרת הגנתו- סך של 5,000 ₪ לפחות. ובנוסף, עותר המבקש לקבלת סכום משמעותי, בשיקול דעת ביהמ"ש, אשר ישקף את חומרת מעשיו של המשיב, אשר הגיש כנגדו תביעת סרק, מאחר והמבקש לא המציא כל אסמכתא (כגון: חשבונית) לעניין הוצאותיו ושכ"ט עו"ד אשר הוציא, נדחית בקשת המבקש לעניין גובה הסעדים המבוקשים, וכבר נפסק בעניין זה כי תנאי מוקדם להיווצרות הזכות לפיצויים, הוא נזק שנגרם לתובע, בהעדר נזק אין פיצויים (ראה ע"א 101/85 מנסור נ' עירית נצרת, פ"ד מא(3) 47, 52). התובע פיצויים, צריך להוכיח גם את היקף הנזק שנגרם לו (ראה ע"א 355/80 אניסימוב נ' מלון טירת בת-שבע, פ"ד לה(2) 800, 807). "משלא הוכיח... את נזקו להנחת דעתו של בית המשפט, תביעתו לפיצויים צריכה להידחות" (דברי כבוד השופט ח' כהן בע"א 140/73 שרם נ' גרינברג, פ"ד כט(1) 194, 195). לעניין גובה ההוצאות, הרי שבהתאם לכללים שנקבעו בבג"צ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת, פ"ד ס(1) 600 (2005), זכאי בעל דין להוצאות ריאליות שהוציא כנקודת מוצא. ההוצאות כאמור, הן אותן ההוצאות, שהוציא המבקש בפועל, ובכל מקרה גם אם בית המשפט מוכן להתייחס להוצאות שטרם הוצאו, הרי שכל אלו צריכים לעמוד במבחן הסבירות להנחת דעתו של בית המשפט. שאלת ההוצאות ושכ"ט הן תמיד יישארו בשק"ד ביהמ"ש והוא יבחן אותם בהתייחס להליכים שהתקיימו כבר ולסכום התביעה. בענייננו, עד למועד הגשת הבקשה למחיקת התביעה הגיש הנתבע, כתב הגנה ותגובה לבקשה לתיקון כתב התביעה. מצאתי, כי דרישות המבקש, לפסיקת הסכומים המבוקשים על ידו, אינן בגדר בקשות לפסיקת הוצאות סבירות ויראליות, אלא עניינן יותר בבקשות לפיצוי ולעוגמת נפש שאין מקומם כאן. הוצאות שבתי המשפט פוסקים, הינן פרופורציונאליות והו מסתמכות בין היתר על שכ"ט מינימאלי הקבוע בתעריף הלשכה, וגם זאת בהתייחס לשלב בו הסתיים ההליך. כאן ההליך הסתיים אפילו עוד בטרם התקיימה ישיבת משפט ראשונה, ובהתאם לכל אלו, הגעתי למסקנה לגבי שיעור ההוצאות ושכ"ט, להם זכאי המבקש. לאור כל האמור, אני קובע, כי על המשיב לשלם, בגין כתב הגנה שהגיש המבקש בתובענה- סך של 1250 ₪+מע"מ, בגין תגובה לבקשה לתיקון כתב התביעה - סך של 750 ₪+מע"מ, ועבור הוצאות הליך זה, סך של 750 ₪+מע"מ, סה"כ ישלם המשיב לתובע סך של 2,750 ₪ + מע"מ. וכמו כן, ישלם התובע לנתבע הוצאות בסך של 300 ₪. סוף דבר פסק הדין נשאר בעינו, המשיב, שהינו התובע ישלם למבקש שהינו הנתבע, הוצאות משפט בסך של 300 ₪ + שכ"ט בסך כולל של 2750 ₪ +מע"מ. כל הסכומים הנ"ל ישולמו ע"י המשיב למבקש עד ליום 1.3.09, וממעד זה ואלך יתווספו להם הפרשי ריבית והצמדה כחוק. ביטול פסק דין