בקשה להצטרף כידיד בית משפט

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להצטרף כידיד בית משפט: בפני בקשה שהוגשה מטעם האגודה לשמירת זכויות הפרט (אגודת ההומואים, הלסביות הבי והטרנס בישראל) (להלן:"האגודה") להצטרף כ"ידידת בית המשפט" לתובענה שבפני, כדי לאפשר למבקשת להביא בפני ביהמ"ש את עמדתה בסוגיה משפטית, המרכזית לטענתה לצורך הכרעה בתיק. רקע עובדתי אשר אינו שנוי במחלוקת: במסגרת גיליון של השבועון טיים אאוט תל אביב, מיום 5/3/09, פורסם מדור שכותרתו "הדבר הבא גייז". כותרות הכתבות במדור היו "הומו-ריאליטי", "הלסביון העליון" וכן "FAG HAG" באפרטמנט, הכתבה עוסקת בהשקת מערך מסיבות חדש של הקהילה ההומו לסבית במועדון האפרטמנט בתל-אביב. לכתבה צורפה תמונה של אנשים המבלים במועדון; ומתחתה כותרת: "בחורצ'יק, לא עשינו לך שלום. "FAG HAG", ובתמונה נראים בצורה ברורה גם התובעים כשהם מבלים במועדון. אין חולק על כך שהתובעים לא צולמו במועדון באירוע השקת מערך המסיבות ואף לא צולמו במסיבה אחרת שהשתייכה לאותו "ליין גייז" שאורגנה ע"י אותם מארגנים. אלא; התובעים צולמו במסיבה רגילה שנערכה במועדון האפרטמנט שלא היה לה כל קשר ישיר או עקיף למסיבת גייז (ראה סע' 22 לכתב ההגנה של הנתבעים). יודגש; כי אין חולק על העובדה שגם אנשים שאינם משתייכים כלל לקהילה ההומו-לסבית משתתפים במסיבות גייז; אך במקרה דנן- אין מחלוקת עובדתית על כך שהתמונה לא צולמה במסיבת גייז; ובוודאי שלא צולמה באירוע נשוא הכתבה. מר אריאב- צד ג'; אשר מסר את התמונה לנתבעים, מאשר בכתב ההגנה, כי לו ולחבריו לא הייתה תמונה מערבי הליין עצמו שנערכו; וכי מדובר בתמונה שצולמה באפרטמנט שאין לה קשר לליין גייז זה או אחר. בגיליון טיים אאוט; אשר יצא ב- 26/3/09 בעמ' 21 פרסמו הנתבעים הבהרה שזה תוכנה: "בגיליון 5 במרץ 2009 פורסמה בעמ' 48, במסגרת פרויקט הטרנדים של השנה, כתבה העוסקת בליין מסיבות חדש בתל-אביב, ולצידה תצלום שהועבר אלינו של מועדון האפרטמנט. אנו מבקשים להבהיר כי הצילום לא התבצע בשעה שנחגג במקום ליין המסיבות האמור, וכי למצולמים בתצלום זה אין כל קשר לכתבה, ובוודאי שלא לליין המסיבות המוזכר בה. אנו מתנצלים בפני המצולמים אם מי מהם רואה עצמו נפגע מהשימוש בתצלום שצולם בזמן אחר, ומעצם פרסומו בהקשר שבו פורסם". עפ"י כתב התביעה עסקינן בתובענה שעילתה פרסום המהווה לשון הרע וכן פגיעה בפרטיות. התובעים טוענים כי צולמו במועדון האפרטמנט באחד מימי השישי בחודש פברואר 2009, כאשר השתתפו באירוע פרטי במועדון, ואין להם כל קשר לצילום נשוא התביעה. התובעים טוענים כי הם אינם חלק מהקהילה המוזכרת בכתבה, הם לא נכחו במועדון ביום שבו לטענת המגזין צולם הצילום והם לא אישרו לצלם ו/או לפרסם את הצילום שצולם (במועד אחר ובמהלך אירוע פרטי). לטענת התובעים, התנהגותם הרשלנית של הנתבעים גרמה לפגיעה בשמם הטוב של הנתבעים, עגמת נפש וביזוי והיוותה הוצאת לשון הרע כלפיהם. האגודה מציינת בבקשה כי פעולותיה לאורך השנים קיבעו את מעמדה כגוף מרכזי המייצג את קהילת הלהט"ב. לטענת האגודה יש לאמץ מבחן המונחה ע"י שיקולי מדיניות משפטית, לפיו עצם התיוג "הומו/לסבית/ביסקסואלית/טרנסג'נדרית" אינו מקים עילה לתביעת לשון הרע. לחלופין, אם יקבע ביהמ"ש כי קיימת עילה לתביעת לשון הרע ו/או פגיעה בפרטיות בגין תיוג כזה, במקרים בהם לא יוכיח התובע כי נגרם לו נזק חד משמעי, קשה מובהק ומתמשך, יש להעמיד את סכום הפיצוי על סכום מינימאלי, אפילו סכום סמלי של 1 ₪. עוד מציינת האגודה כי נייר העמדה שתגיש יכלול התייחסות מפורטת למחקרים ולפסיקה עדכנית מן הארץ והעולם, על מנת ליתן בידי ביהמ"ש כלים משפטיים תיאורטיים טובים יותר להכרעה בשאלות המשפטיות המורכבות שעל הפרק וכן כי ביחס לתובענה דנן, תמקד את טיעוניה אך ורק בשאלה האם העובדה שמדובר במקום מפגש להומואים ולסביות, להבדיל ממקום מפגש לקהל אחר, יש בה כדי להשפיע על התוצאה המשפטית של ההליך, ואם כן, באיזה אופן. יודגש כי ב"כ האגודה מדגיש כי אין מחלוקת כי עיתון טיים אאוט פרסם בטעות את התמונה ומוטב היה לולא פורסמה וכי העיתון התנצל על כך; אלא לטענתו קיימת שאלה משפטית והיא: "האם עצם העובדה עליה אין מחלוקת, שהתמונה פורסמה דווקא לצד ידיעה שעסקה בליין מסיבות של הקהילה הגאה, היא כשלעצמה מקימה לתובעים עילת תביעה בלשון הרע" (סע' 4 לתגובה שהוגשה להתנגדות ב"כ התובעים לבקשה). עוד ביקש ב"כ האגודה להדגיש; כי האגודה אינה מתייצבת בתיק זה באופן מלא לצד העיתון, וגם אם ביהמ"ש יקבל את עמדת האגודה, ויקבע כי תיוגו של אדם כלהט"ב כלשעצמו אינו מהווה לשון הרע על אדם (אפילו אם מדובר בתיוג מוטעה כמו במקרה שלפנינו) עדיין לא ניתן לשלול על הסף את האפשרות שבפרסום הקונקרטי היו מאפיינים נוספים; מעבר לעצם התיוג, שבעטיים יש מקום לסווגו כלשון הרע. התובעים מתנגדים לבקשה. התובעים טוענים כי הבסיס העובדתי המהווה את עילת התביעה אינו שנוי במחלוקת והסוגיות המרכזיות העומדות על הפרק הינן האם נפגעה פרטיות התובעים, האם חשיפה בכלל, וחשיפה שקרית בפרט, של נטייתו המינית של אדם בלא רשותו היא משום פגיעה בפרטיות ולשון הרע והאם הכינוי "Fag Hag" הוא כינוי העלול לפגוע באדם סביר ולא האם עצם תיוג אדם כמשתייך לקהילה יש בו להוות לשון הרע. לטענת התובעים על הפרק עומדת ההפרה הבוטה של כללי עיתונאות בסיסיים שהביאה לפגיעה חמורה בפרטיותם של המשיבים ובהצגתם בציבור כמי שמנהלים אורח חיים שונה לחלוטין מאורח חייהם בפועל, וזה עיקר התביעה. הסוגיות והמחלוקות נשוא התביעה אינן קשורות לדעה אותה מבקשת האגודה לצרף ולכן אין לאגודה כל פוטנציאל לליבון המחלוקת בהליך זה ויתכן והאגודה מוסיפה מחלוקת העלולה רק לפגוע ביעילות הדיון. עוד טוענים התובעים כי באיזון זכותה של הקהילה לנסות לשנות את ההלכה המשפטית הנוהגת, כמו גם את הלכי הרוח והיחס כלפיה בקרב האוכלוסייה תוך שימוש בהליך משפטי זה לצרכיה, לבין הפגיעה הברורה בזכויות היסוד של המשיבים, גוברת זכותם של המשיבים. עוד טוענים התובעים כי אין זה מן הנמנע שבמקרה דנן אין האגודה מייצגת את האינטרס של כלל חבריה ויתכן כי בייצוגה יש לפגוע בחברים בקהילה אותה מבקשת לייצג. זאת ועוד; עולה בבירור מכתבי הטענות של נתבעת 1 כי באין למגזין כל טענות עובדתיות, לקחה נתבעת 1 על עצמה את התפקיד של "המשיב הציבורי". זהו התפקיד שמבקשת האגודה לייצג, כמו גם הדעה אותה מתיימרת האגודה לייצג. נתבעת 1 והאגודה מבקשים מביהמ"ש לשקול האם להסיר את נטל הזהירות המוגבר מאמצעי התקשורת בפרסומים הקשורים לנטיות מיניות של אדם. בנוסף, גם נתבעת 1 ניסתה להסיט את הדיון מעובדות המקרה הרלוונטיות ופרסה את משנתה בנוגע לטענה כי אין תיוגו של אדם לקהילה מהווה לשון הרע. נתבעת 1 יכולה להביא בפני ביהמ"ש את חברי האגודה ו/או את חוות הדעת שמבקשת להציג ע"י הבקשה, בתור "חוות דעת מומחה" והתובעים גם לא יתנגדו לכך. אין זה המקרה המורכב והמהותי בו קיים צורך לצרף שני "עותרים ציבוריים" כי אם מקרה זה פשוט ודי בטענות נתבעת 1 בכדי לעמוד על מכלול הסוגיות בהליך. לפיכך, צירוף האגודה עלול לפגוע ביעילות הדיון בשל הוספה מיותרת של צד להליך. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 28.10.09 ציין ב"כ הנתבעים כי הוא מסכים לבקשת האגודה. הצד השלישי מסכים אף הוא לבקשה לצירוף המבקשת אך באשר לעניין אחד והוא: "האבחנה כי הומו, לסבית, בי וטרנס, הם שמות תואר לנטייה מינית וזהות מינית הא ותו לא, ואין בהם לכשעצמם שם תואר המקים עילה בהתאם לחוק איסור לשון הרע, אלא בהתאם לנסיבות, שיכול ומתקיימות בתובענה שבכותרת". בתשובה לתגובות התובעים והצד השלישי מוסיפה האגודה ומבהירה כי היא אינה מתייצבת באופן מלא לצד נתבעת 1 וכן כי אין מדובר בעניינים שלגביהם ניתן להגיש חוות דעת מומחה. האגודה מציינת כי היא מסכימה להצעת הצד השלישי לפיה עמדתה תתייחס רק לעילת התביעה של לשון הרע. עוד מוסיפה האגודה כי בהגשת עמדתה בכתב, שתצורף לתיק ביהמ"ש, בטרם החל שלב ההוכחות בתיק, אין כל פגיעה בזכויות צד מן הצדדים, שכן תינתן לצדדים מלוא האפשרות להגיב ולהתייחס לעמדה. לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות ואין במקרה דנן מקום לצרף את האגודה כידידת בימ"ש וזאת מהנימוקים כדלקמן: "ידיד בית המשפט" (Amicus Curiae) - מסגרת נורמטיבית: מוסד "ידיד בית-המשפט" - עיקרו אמצעי פרוצדוראלי דרכו רשאי צד, שאינו אחד המתדיינים הפורמאליים בהליך השיפוטי, להציג עובדות המצויות בידו או להציג את עמדתו בפני בית המשפט כדי לעזור לו במילוי מלאכתו השיפוטית. מוסד זה אינו מוכר ככזה בחוק הישראלי. בה בעת, ניתן למצוא בחקיקה שורה של מוסדות וגופים שניתן להם מעמד מיוחד כצד להליך, גם בהליכים שבהם אין הם מעורבים ישירות. עם זאת, אין לראות בהוראות חוק אלו - ובגופים המנויים בהם - רשימה סגורה של "ידידי בית-המשפט" ושל ההליכים שבהם יכולים הם להופיע: בצד הכלל העקרוני שלפיו בפני בית-המשפט מצויים בעלי-הדין הנוגעים בסכסוך הספציפי, מצווה בית-המשפט הדן בסכסוך ליתן דעתו - במקרים המתאימים לכך - גם להיבטים כוללניים יותר של הסכסוך שבפניו, ומטעם זה, הוא מוסמך לעתים לצרף מיוזמתו צדדים להליך, כדי להכריע בסכסוך באופן יעיל ושלם. לפיכך, מקום שבו ישנו גוף ציבורי - שאינו צד ישיר להליך - אך יש לו אינטרס רחב בפתרון ההליך והיכרות עם המטריה הנדונה, יינתן לו להשמיע עמדתו בנדון בצד העותר, בעל הנגיעה האישית לעניין (ראה לעניין זה מ"ח 7929/96 קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 529. עמ' 553ה - ו, 554א, ד - ו, להלן: "קוזלי"). בפרשת קוזלי, בחן כב' הנשיא ברק את סוגית "ידיד בית המשפט", וקבע כי אמנם קיימת סמכות לבית המשפט להורות על צירופו של גוף או אדם כ"ידיד בית המשפט", אולם, על בית-המשפט לעמוד על המשמר ולוודא, שאכן יש בצירוף צד נוסף להליך כדי לתרום הן לדיון עצמו והן לאינטרס הציבורי. יש לבחון בכל מקרה ומקרה, אם אין בצירוף האמור משום פגיעה ביעילות הדיון, בצדדים לסכסוך עצמו ובזכויות היסוד שלהם. יש לבחון, בין היתר, את תרומתה הפוטנציאלית של העמדה המוצעת; את מהות הגוף המבקש להצטרף; את מומחיותו, ניסיונו והייצוג שהוא מעניק לאינטרס שבשמו מבקש הוא להצטרף להליך; את סוג ההליך ואת הפרוצדורה הנוהגת בו; את הצדדים להליך עצמו ואת השלב שבו הוגשה בקשת ההצטרפות ואת מהות הסוגיה העומדת להכרעה (ר' קוזלי עמ' 555א, ה - ו). כב' הנשיא ברק עמד על השיקולים השונים, אשר על בית המשפט לשקול בטרם יורה על צירפו של צד כלשהו להליך המתנהל כ"ידיד בית המשפט", הגם שהוסיף, כי אין מדובר ברשימה סגורה. לדעת כב' הנשיא ברק, מדובר למעשה בצרופו של צד להליך אשר מייצג "...מתוקף תפקידו או עיסוקו - אינטרס או מומחיות שמן הראוי שישמעו בפני בית המשפט בסכסוך ספציפי...", ובכך יתרום אותו צד להליך ולגיבושה של הלכה בעניין מסוים. לשון אחר, בית המשפט יורה על צירופו של צד להליך, רק כאשר קיים יסוד להניח שצירופו יתרום תרומה מחדשת ובעלת משמעות לסוגיה המתבררת באותו הליך. בפרשת פנחסי, בג"צ 5368/86 פנחסי נ' היועמ"ש, פ"ד נ(4) 364, נקבע בהקשר לסוגיית "ידיד בית המשפט", כי "אין מקום להצטרפותו של עותר 'ציבור' נוסף או משיב 'ציבורי' נוסף אם מתוך בקשתו נראה כי הוא חוזר על עמדות שכבר נטענו על ידי הצד אליו מבקש הוא להצטרף". בבג"צ 769/02 הועד הציבורי נגד העינויים בישראל נ' ממשלת ישראל , נקבע כי יש לבחון בין מכלול השיקולים גם את מהות הגוף המבקש להצטרף ותרומתו הפוטנציאלית לדיון; את מהות ההליך; את השאלה המשפטית העומדת לדיון; את יעילות הדיון וכן את האינטרסים של המתדיינים בפני בית המשפט. גם כאן נקבע כי אין מדובר ברשימה ממצה. ראה לעניין זה גם, ע"א 11313/04 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , וכן ע"א 10425/03 מדינת ישראל נ' דיטה שאשא , וכן בש"א (תא) 22414/07 ע"א 1682/06 עו"ד גיל נ' לב ואח' . מעבר לשיקולים שהוזכרו לעיל בפסקה ב', מוסיף ומבהיר כב' הנשיא ברק את שיקול יעילות הדיון ופגיעה בצדדים לסכסוך עצמו ובזכויותיהם (עמ' 555 לפסק הדין): "הנה-כי-כן, מסקנתי היא כי הסמכות לצירופו של גוף או אדם כ"ידיד בית-המשפט" קיימת באופן עקרוני. אולם סמכות לחוד ושיקול-דעת לחוד. יש לעמוד על המשמר בעניין זה ולוודא, שאכן יש בצירוף צד נוסף להליך כדי לתרום הן לדיון עצמו והן לאינטרס הציבורי. יש לבחון בכל מקרה ומקרה, אם אין בצירוף האמור משום פגיעה ביעילות הדיון, בצדדים לסכסוך עצמו ובזכויות היסוד שלהם. על חלק משיקולים אלה עמדתי בעבר, בצייני: "יש מקום לשקול הצטרפותו של עותר 'ציבורי' נוסף או של משיב 'ציבורי' נוסף, אם מתוך בקשתם נראה כי הם מוסיפים לעמדת הצד שאליו הם מבקשים להצטרף. אין מקום להצטרפותם של עותר 'ציבורי' נוסף או של משיב 'ציבורי' נוסף, אם מתוך בקשתם נראה כי הם חוזרים על עמדות שכבר נטענו על-ידי הצד שאליו הם מבקשים להצטרף" (בג"ץ 5368/96 פנחסי נ' היועץ המשפטי לממשלה [6], בעמ' 373). קיימת הפניה לבג"צ 5883/93 יהלום נ' המפקח הכללי, משטרת ישראל, תק-על 94(2) 2102,ד שם נקבע: "...יש מקום לצירופם של עותרים (או משיבים) נוספים רק 'אם יש יסוד להניח, כי בהצטרפותם יהיה כדי לתרום תרומה מחדשת, שהיא בעלת משמעות בהקשר לסוגיה המתבררת לפני בית-המשפט, ואם יש, מאידך גיסא, מקום לחשש, שהבירור הנאות ילקה בשל אי-צירופו של צד נוסף". ומן הכלל אל הפרט יש לבחון האם לעמדת האגודה המעוניינת להצטרף תהיה תרומה מחדשת בעלת משמעות בהקשר לסוגיה המתבררת בבית המשפט ובחינת החשש שהבירור יהיה חסר מבלי הצטרפותה של אותה ידידת בית המשפט. הנתבעים בסעיף 7 לכתב ההגנה, כותבים: "הנתבעים יטענו, כי אין ולא ייתכן, כי בקרב החברה הישראלית והתל-אביבית בשנת 2009, התייחסות לאדם ככזה המשתייך לקהילה ההומו-לסבית, תהווה דבר לשון הרע. הנתבעים יטענו, כי אין ולא ייתכן, כי במדינת ישראל של שנת 2009, בחברה הישראלית דהיום, קל וחומר בזו התל-אביבית, עת שעיריית העיר תל-אביב הינה נותנת החסות העיקרית למצעד הגאווה המתקיים בעיר, עת שחברים מוצהרים בקהילה ההומו-לסבית מכהנים בגאון ובאופן המכובד והראוי ביותר בבית המחוקקים הישראלי, במועצות המקומיות, ממלאים תפקידים בכירים בעולם העסקים והתקשורת, נמנים על מעצבי ומובילי התרבות בישראל, משרתים במנגנוני הביטחון וההצלה בישראל, תהווה ההשתייכות לקהילה ההומו-לסבית דבר לשון הרע. לפיכך יתבקש בית המשפט הנכבד לפסוק ולעגן את אשר צריך היה להיפסק מזה זמן, באופן אשר יבטא נכונה את המציאות והנורמות החברתיות החלות למעשה בחברה הישראלית בכלל... ולקבוע, כי אין בהתייחסות לאדם ככזה המשתייך לקהילה ההומו-לסבית, ובוודאי כשאין התייחסות זו נלוות בהקשרים שליליים אובייקטיביים, כדי להוות דבר לשון הרע". כלומר- הנתבעים טוענים למעשה את טענת האגודה; במקרה שלפנינו לא הצביעה האגודה על התרומה שבצירופה להליך דנן. טענותיה של האגודה בבקשה בדבר הצורך לדון בשאלה האם עצם התיוג "הומו/ לסבית/ ביסקסואלית/ טרנסג'נדרית" מקים עילה לתביעת לשון הרע, אם לאו, אינן מחדשות להליך, כשלמעשה האגודה חוזרת בטענותיה על עמדת הנתבעים בהליך זה. ככלל, צרוף כאמור, לא ייעשה כדבר שבשגרה ועל-כן על העותר לצרפו להצביע על אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות היענות לבקשתו. לאור המסכת העובדתית שאינה שנויה במחלוקת, אשר פורטה על ידי בתחילת החלטה זו, נראה כי חלק נכבד ביותר מהשאלות שב"כ האגודה מעלה כשאלות שביהמ"ש יידרש להן בתיק זה, הן כלל לא ידרשו לצורך דיון בתובענה זו. כך למשל כותב ב"כ האגודה בס' 7 לבקשה: "לצד המחלוקות העובדתיות בהן יידרש בית-המשפט להכריע בתיק זה, תידרש הכרעה בשאלות כבדות משקל. בין היתר, האם הסטנדרט העיתונאי (הן בהיבט של חשש מפגיעה בפרטיות, והן בהיבט של לשון הרע) לפרסום תמונתו של אדם במקום פומבי הידוע כמקום מפגש להומואים או ללסביות צריך להיות שונה מהסטנדרט העיתונאי לפרסום תמונתו של אדם במקום מפגש להטרוסקסואלים? האם סטנדרט צריך להיות שונה מזה הנוהג לגבי פרסום תמונות של אדם במקום הידוע כמקום מפגש ליוצאי רומניה או יוצאי גורגיה? ואם התשובה היא חיובית, מהן הסיבות להבחנה המשפטית בין הסטנדרטים האלה, ואיזו תכלית ההבחנה הזו באה לקדם?". אך במקרה שלנו השאלות הללו הן שאלות משניות ביותר. אם בכלל יהיה צורך להידרש להן; הרי התמונה צולמה במועדון שלא ידוע כמקום מפגש לחברי הקהילה ובמסיבה שאינה מזוהה כלל עם חברי הקהילה והתמונה שובצה בטעות במקום שבו שובצה; מבלי שצוין כלל כי אין לתמונה כל קשר לכתבה. מעשה שבשגרה הוא; שכאשר עיתון משבץ תמונה לצד כתבה על מנת להמחיש את נושא הכתבה, ולתמונה אין קשר ישיר לכתבה; אזי מוסף בתחתית התמונה הכיתוב: "צילום אילוסטרציה" או "למצולמים אין קשר לכתבה" וכיוב'. תוספת כזו לא מצויה במקרה דנן. אלא הנתבעים או מי מהם הוסיפו תחת התמונה את המילים "בחורצ'יק, לא לך עשינו שלום, FAG HAG"- מילים שיש להן קשר ישיר לנושא הכתבה. בנסיבות העובדתיות נשוא תביעה זו; נראה כי השאלות כבדות המשקל שמעלה ב"כ האגודה בבקשה, יהיו שאלות משניות ביותר; אם בכלל. והנתבעים יוכלו כמובן לכלול את כל הטיעונים שנציג האגודה רוצה להעלות, וזאת בסיכומיהם, אין צורך לשם כך בצירוף האגודה כידידת בית המשפט. העובדה שב"כ האגודה רוצה לכלול בנייר עמדתו התייחסות למחקר אקדמי שנערך לאחרונה (סע' 11-14) אין בה כדי להצדיק צירוף האגודה כידיד ביהמ"ש בתיק, שהשאלות העקרוניות שבו הן משניות לאור המסכת העובדתית הרלבנטית וכן בשים לב לכך שב"כ הנתבעים בסיכומיו יכול לכלול את מכלול הטיעונים שימצא לנכון להעלות. והנתבעים נמצאים בזהות אינטרסים (בעניין זה) עם האגודה. אשר על-כן, הבקשה נדחית. לסיכום: לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. אינני פוסקת הוצאות בנסיבות העניין. ידיד בית המשפט