קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למחיקת תביעה בגין שירותי עגינה:   1.  בפניי בקשה למחיקה על הסף - בהעדר עילה של תובענה שהגישה התובעת - הרשות לפיתוח כלכלי ת"א יפו כנגד המבקש - הנתבע לתשלום בגין שירותי עגינה של ספינתו בנמל יפו., בסכום של 17,733 ₪. טענות הנתבע ("המבקש") 2. לטענת המבקש נעדרת התובעת המשיבה סמכות לגביית אגרות בנמל יפו, באשר  אינה "מנהל הנמל" ע"פ חוק. 3. לטענת המבקש - בהתאם לסעיף 1 לתקנות הנמלים (אגרות שירותי עגינה בנמל יפו), התשמ"ו-1986 (להלן: "התקנות"), נקבע כי: "בעד שרותי עגינה בנמל יפו תשולם למנהל הנמל אגרה...", קרי שהתשלום הוא "למנהל הנמל"- זאת להבדיל מהמשיבה.. 4. המבקש סומך טיעוניו על סעיף 1 לפקודת הנמלים (נוסח חדש), התשל"א-1971 (להלן: "הפקודה"), שם מוגדר מנהל הנמל: "מנהל הנמל - מי שהשר מינהו, בהודעה ברשומות להיות מנהל הנמל". לטענת המבקש השר לא מינה את המשיבה לשמש מנהל הנמל.   במאמר מוסגר בשלב זה אעיר כי טענתו העיקרית של המבקש היא כי ספינתו - ספינת דיג היא וכי על לפי לתקנות הנמלים (אגרות שירותי עגינה בנמל יפו), התשמ"ו-1986- למן שנת 1997 אין תקנות אלה חלות על ספינות דיג. עוד יוער כי במסגרת  תקנות הנמלים ( שירותי עגינה בנמל יפו ) לא הוגדרו  ספינות דיג., שכאמור פטורות מתשלום אגרה על פי תקנות אלה. מאידך הוגדרה ספינת דיג במסגרת תקנות הנמלים התשלא 1971 לאמור : ""ספינת דיג" - ספינה העוסקת בדיג ואין עליה מטען זולת דגה שאינה טעונה הצהרת מכס;" אלא שהגדרת "נמל" בתקנות אלה  על פי תקנה 289 לא הוחלו על נמל יפו וכהגדרת התקנה: "תקנות אלה יחולו בנמלים חיפה, אשדוד ואילת". טענות התובעת ("המשיבה") 5. המשיבה צרפה לתגובתה לבקשה למחיקה, הסכם מיום 11.1.2007, אשר נחתם בין מינהל מקרקעי ישראל לבין עיריית ת"א (להלן: "העירייה"), לפיו הוסכם כי הטיפול בנמל יפו יועבר לסמכות העירייה. 6. כמו כן צרפה המשיבה הסכם מיום 23.7.2008, במסגרתו הוסכם כי העירייה תמסור למשיבה את ניהולו ותפעולו של מתחם העגינה בנמל. 7. בנוסף ולאחר הגשת תגובתה דנן, הגישה הנתבעת "הודעה", אליה צירפה את כתב המינוי של מנהל הנמל (להלן: "המנהל"), לפיו מינהל רשות הספנות והנמלים הסמיך את מר אברמוביץ ראובן לתפקיד המנהל מכוח סעיף 5 לפקודה. בנוסף לכתב המינוי צורפה גם הצהרת המנהל, לפיה עובד הוא תחת המשיבה וע"פ הנחיותיה.   דיון 8. המשיבה מהווה תאגיד עירוני. ע"פ ההלכה הפסוקה פעילותו השוטפת של תאגיד עירוני, חוסה תחת חזקת התקינות.  שכן עירייה איננה רשאית להקים תאגיד עירוני אלא לתכלית ההולמת את סמכויותיה, היינו למטרה ציבורית בלבד: "על פי דין, העירייה רשאית להקים תאגיד עירוני רק כדי שישרת את המטרות והתפקידים של העירייה, כלומר, להקים תאגיד לא למטרה עיסקית אלא למטרה ציבורית. לפיכך, אם בעניין מסויים מתגלה ניגוד בין אינטרס עיסקי של התאגיד העירוני לבין מדיניות העירייה בביצוע תפקידה, ההיגיון מחייב כי תינתן עדיפות למדיניות העירייה" (י. זמיר, הסמכות המינהלית, כרך א', עמ' 466, ההדגשות הוספו).   עקרון זה עוגן גם  בפסיקה:   "סעיף 249(30) לפקודת העיריות [נ"ח] נותן סמכות בידי עירייה 'לייסד חברה, אגודה שיתופית או כל אגודה אחרת לכל מטרה שהיא בגדר סמכויות העירייה ותפקידיה . . .' פירוש: אם באחת נמצא לה לעירייה כי מוסמכת היא לפעול פעילות פלונית, מוסמכת היא לפעול אותה פעילות בין במישרין - למשל: באמצעות מחלקה ממחלקות העירייה - ובין על דרך הקמתה של חברה אשר תעסוק באותה פעילות". (בג"ץ 3250/94 אורן נ' מועצת עיריית פתח תקווה, פ"ד מט(5) 17, (1995)).   9. בענייננו, נוכח חזקת התקינות המנהלית, חזקה כי הנתבעת פעלה כשורה עת גבתה אגרות מספינות בנמל ת"א. "חזקת התקינות מכתיבה, כי ביהמ"ש יצא מההנחה בדבר כשרות פעולות הרשות ומי שטוען אחרת - עליו הנטל".   (בג"צ 1227/98 מלבסקי נ' שר הפנים, פ"ד נב (4) 690, 711-712 (1998)) ויתרה מכך., למרות חזקת התקינות  שעומדת לה, צירפה המשיבה את האסמכתאות על פיהן קיבלה לחזקתה , טיפולה ואחריותה את שטח נמל יפו- הסכם בין מנהל מקרקעי ישראל לעיריית תל אביב יפו שהקנה לעירייה הסמכויות לטפל בנמל יפו והשטחים הקשורים אליו, לרבות הסמכויות לגביית דמי עגינה בנמל זה על פי סעיפים 14,15 להסכם. מכח הסכם זה הסמיכה עירית תל אביב יפו  בהסכם שגם הוא צורף לתגובה את הרשות לפיתוח כלכלי לפעול ולנהל את נמל יפו. המוסמך בפועל בשם הרשות לפיתוח כלכלי הוא ראובן אברמוביץ!.   לאור האמור, על המבקש, מוטל הנטל להראות כי המשיבה נעדרת סמכות לגביית האגרות, ולהערכתי שלא בפני בית משפט שלום אלא בפני בית משפט לעניינים מנהליים כפי שלא נעשה בפועל.   10.             בבחינת בקשת המבקש, נטענת היא  בשני שלבים. בשלב הראשון ובטרם "ההודעה" טען כי המשיבה אינה "מנהל הנמל" שכן שהשר לא מינה אותה ולא פרסם שמה ברשומות. בשלב השני ומשהומצאה ה"הודעה" ובתגובה לה טען כפי שהובא בסעיף 2 לתגובתו להודעה, - שהמסמך שצורף כ"כתב מינוי" אינו חתום על ידי השר, לא הוכח כי המינוי פורסם ברשומות, ההצהרה שצורפה למינוי נכתבה ביום 25.9.2008 ועל כן אינה רלוונטית למועד הגשת התובענה.   11.             באשר לשלב הראשון, אם נקבל את ה"הודעה" כראיה בת קיימא בתיק, הרי שיתייתר הצורך לדון בטעוני המבקש בשלב זה, שכן כתב המינוי עונה על שאלת המבקש לגבי מינוי המשיבה כמנהל. ברי כי המשיבה לא מונתה כמנהל אלא שהיה זה מר אברמוביץ שכפוף למשיבה. 12. על פי סעיף 5 לפקודת הנמלים [נוסח חדש] התשלא 1971: "(א)   הממונה על הנמלים (הדגשה שלי - כ.ל.) רשאי, בכתב חתום בידו, להורות דרך כלל או לענין פלוני או לסוג ענינים פלוני, שאדם הנקוב בכתב ישתמש בכל סמכות מהסמכויות הנתונות למנהל הנמל לפי פקודה זו או תקנות לפיה, או יבצע כל תפקיד המוטל לפי פקודה זו או תקנות לפיה על מנהל הנמל. (ב)  הסמכה לפי סעיף זה -            (1) יכול שתינתן בתוקף למפרע; (2) לא תמנע את מנהל הנמל מהשתמש בכל סמכות הנתונה לו לפי פקודה זו או תקנות לפיה. על פי כתב מינוי בחתימה "מנהל רשות הספנות והנמלים הממונה על הנמלים" שניתן בתוקף סמכותו על פי סעיף 5 לפקודת הנמלים שצוטט לעיל  מיום 31.12.2007, הוסמך ראובן אברמוביץ להשתמש בנמל יפו בסמכויות הנתונות ל"מנהל נמל" לפי פקודת הנמלים או התקנות לפיה....לרבות בענייני עגינתם של כלי שיט". 13. המסמך צורף אומנם  מבלי שניתנה רשות בית המשפט, אלא שעסקינן במסמך אשר מפורסם ברשומות, הינו בבחינת נחלת הכלל, משכך, אתיר  את צירופו. יפים לעניין זה  דברי כבוד השופט צ. ברנזון ז"ל: "...הפרוצידורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות...". (ע"א 189/66 ששון נ' "קדמה" בע"מ, פ"ד כ(3) 477, 479 (1966)).   14. באשר לשלב השני , בגידרו  מספר טענות: א. כתב המינוי אינו חתום ע"י השר - דין טענה זו להידחות שכן  על פי סעיף 5 לפקודת הנמלים, מנהל הנמלים להורות כי מאן דהוא יכהן בפועל כמנהל הנמל, קרי לאחר שהמנהל מונה ע"י השר, יפעל מנהל הנמלים להסמיכו. משכך., כתב המינוי אשר צורף אינו אלא כתב הסמכה שניתן בסמכות על פי דין (זאת אף מצוין בכותרתו). ב. המינוי לא פורסם ברשומות - בטענה זו  תוקף המבקש הלכה למעשה את פעולת השר, טוען המבקש כי השר לא דאג לפרסום שמו של המנהל ברשומות. לדידי, אין על בית משפט השלום להשיב או להתייחס לטענה זו, כך גם אין על המשיבה להשיב על שאלה זו, שכן פעולת השר חוסה תחת חזקת התקינות, והמבקש לסתורה יביא ראיות התמוכות בטענותיו בפני בית המשפט המוסמך לכך, ראיות כגון פרסום שמו של פלוני  כמנהל הנמל במקום שמו של מר אברמוביץ. שכן פרסום שמו של מר אברמוביץ מפורסם ברשומות, הינו בבחינת חזקה חלוטה שבדין. ראו לעניין זה תקנה 81 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-198: "81. אין בעל דין חייב לטעון בכתב טענותיו ענין עובדתי שחזקה מן הדין שהוא לזכותו, או שחובת הראיה בו היא על בעל הדין שכנגד, אלא אם כן אותו ענין עובדתי הוכחש תחילה במפורש; לדוגמה - קיומה של תמורה בשטר חליפין, כשהתובע בא מכוח השטר בלבד ואינו מעמיד את התמורה כנימוק יסודי לתביעה." חזקה שבדין (או "חזקה מן הדין"; כעולה מתקנה 81 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, שני המונחים כשרים) מטילה את נטל השכנוע, ביחס לטענה מסוימת, על בעל-דין פלוני, בעוד שאלמלא החזקה היה הנטל רובץ על יריבו. זאת ועוד, טענה זו באה במענה לתביעה כספית ומשכך   תחול הוראת תקנה 81 כאמור . ואין להתעלם בהקשר זה מהעובדה שהמבקש לא נקט בהליך של פניה לבית משפט לעניינים מנהליים בטענה כי נושא משרה ברשות מקומית פעל שלא בגד סמכותו.- כך לדוגמא על פי סעיף 5(1) חוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000 - וסעיף 8 לתוספת הראשונה לחוק זה. ג. ההצהרה שצורפה לכתב המינוי אינה ערוכה כתצהיר ואינה רלוונטית למועד המחלוקת - מדובר בהצהרה מטעם המנהל, לפיה מסביר הוא את סמכויותיו ואת זיקתו למשיבה. אבל, מן הראוי היה כי מסמך זה יהיה ערוך כתצהיר ויפרט בהרחבה את הקשר בין המנהל למשיבה, אולם לגופה של הבקשה, אין בהעדרו של תצהיר זה כדי לשמוט את עילתה של המשיבה.   סוף דבר 16. התוצאה היא שדוחה הבקשה לדחייה על הסף בהעדר כל בסיס שבדין. מחייבת את המבקש הנתבע בהוצאות המשיבה התובעת בגין בקשה בלתי מבוססת זו בסך של 5000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. 17. לאור החלטה זו מורה לבא כח המבקש להודיע באם עדיין עומד הוא על  ההתנגדות שהוגשה בבש"א  164068/08 עד ולא יאוחר מיום 4.4.2009 שאם לא כן תידחה ההתנגדות1.מחיקת תביעה / הליךמשפט ימי - דיני ימאות