קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למינוי מומחה רפואי נוסף בתביעת רשלנות רפואית: 1. תביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית הוגשה לבית המשפט. התובע נפגע בתאונה ימית בכנרת; התביעה שלפני היא בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מטיפול רפואי רשלני. 2. לכתב התביעה צרף התובע חוות דעת רפואית ערוכה על ידי ד"ר אילן כהן שקבע כי לתובע נכות לצמיתות בשיעור 28% בתחום האורטופדיה; עוד קבע כי "השבר בירך טופל ע"י ניתוח ראשון שכשל (קיבוע לא יציב) ניתוח שני שהשיג תוצאה לא טובה...וכעבור שנה ניתוח שלישי לתיקון ציר וקיבוע פנימי ע"י מסמר תוך לשדי". 3. לכתב התביעה לא צורפה חוות דעת רפואית לביסוס טענת הרשלנות הרפואית; הנכות שנקבעה על ידי המומחה מטעם התובע היא הנכות הרפואית המבטאת את מצבו הרפואי של התובע ואינה כוללת כל התייחסות לאיכות הטיפול ולרשלנות רפואית. 4. הנתבעת צרפה חוות דעת של מומחה מטעמה (ד"ר רינות) שקבע כי לתובע 10% נכות על פי ס' 35(1)ב' ועוד 5% על פי ס' 75(1)א, ב' בהתאמה. המומחה גם התייחס בחוות דעתו לאיכות הטיפול וקבע כי הנכות של התובע נובעת מהתאונה הימית, "והטיפול הרפואי שקיבל מר עזרא בביה"ח אסף הרופא לא תרם לנכות זו" (עמ' 7 לחוות הדעת). 5. לאור הפער בשיעורי הנכות שקבע כל אחד מהמומחים, ולאור העובדה שהתובע כלל לא צרף חוות דעת רלוונטית לעילת התביעה - טענה לרשלנות רפואית, ראיתי להציע לצדדים למנות מומחה מטעם בית המשפט שיחווה דעתו גם בשאלת הרשלנות הרפואית. 6. התובע הסכים להצעתי וציין כי מאחר שהיה לו "קושי רב מאוד באיתור מומחה בתחום האורטופדי אשר יאות למסור חוות דעת רפואית באשר לשאלת החבות ...מסכים התובע להצעת בית המשפט למנות מומחה מטעמו אשר יחווה דעתו בשאלות הרלוונטיות, לרבות שאלת החבות והקשר הסיבתי..." (הודעה מטעם התובע מיום 13.3.08). הנתבעת התנגדה למינוי מומחה בכלל, ובפרט להתייחסות המומחה לשאלת החבות ואיכות הטיפול וזאת בהתבסס על הדין; לפי תקנה 127 לתקנת הסדר האזרחי היה על התובע לצרף חוות דעת להוכחת עניין שברפואה ובהעדר חוות דעת כזו אין למעשה כל ראייה לעילת התביעה, לטענתה משמעות מינוי מומחה מטעם בית משפט בשאלת איכות הטיפול במקרה זה, בו לא צורפה חוות דעת מטעם התובע היא ריפוי מחדל התובע שלא צרף חוות דעת בנושא עילת התביעה. למרות עמדת הנתבעת ראיתי למנות מומחה מטעם בית המשפט שיחווה דעתו גם לשאלה הרלבנטית לעילת הרשלנות הרפואית הנטענת. 7. בחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' סלעי, נקבע "10% ...עקב חיבור גרוע של עצם הירך ללא הגבלות תנועה במפרקים סמוכים. 10% ...עקב פסאודו אי יציבות קדמית אחורית...5% עקב צלקות..." כן קבע המומחה כי "...לדעתי הטיפול שקבל בבי"ח היה לפי הכללים האורטופדיים המקובלים ... ללא כל רשלנות באף אחד משלבי הטיפול". לאחר קביעה זו שלח התובע שאלות הבהרה למומחה, ומשלא שונו המסקנות של חוות הדעת בתשובות ההבהרה, ונותרו לדעת התובע ענינים המחייבים התייחסות המומחה לאור חוות הדעת ביקש לחקור את המומחה כזכותו על פי דין, וכך קיימתי דיון לחקירת פרופ' סלעי. גם עם תום החקירה ולאחר שהמומחה הבהיר את חוות דעתו, את דבריו ואף תמך אותם בספרות רפואית, גם תשובות והסברים לחומר עיוני שהציגה בפניו ב"כ התובע זכו לתשובות מעמיקות ובהירות, ואציין כי כל נסיונות ב"כ התובע שהפכה כל אבן וניסתה לשכנע את המומחה לשנות ממסקנותיו, לא צלחו; המומחה הסביר בעדותו את מסקנותיו ועמדתו נותרה כשהיתה. לאחר שנסתיימה חקירת המומחה הגיש התובע בקשה לתקן את כתב התביעה על דרך הוספת חוות דעת מטעמו. הטעם עליו מבסס התובע את בקשתו הוא "קושי בהשגת חוות דעת רפואיות בפרט כאלה הנוגעות לשאלת קיומה של רשלנות רפואית... רק לאחרונה בוטלו הוראות התקש"יר לפיהן אסור לרופא עובד מדינה ליתן חוות דעת רפואית שעשויה לשמש נגד המדינה בהליך שהמדינה צד לו...." (סעיף 3 לבקשה) ומאחר שעלה בידי התובע לאתר מומחה כזה הוא מבקש להגיש את חוות דעת של ד"ר יוסיפוביץ מטעמו, כדי שלא לחסום את דרכו להוכיח את טענותיו. הנתבעת התנגדה לבקשה, בין השאר ביססה את טענותיה על היות ההליך מנוגד לדין ולתכליתו; לטענתה לא צורפה חוות דעת לכתב התביעה כמתחייב על פי דין, ושבעתיים יש חשיבות לצרוף חוות דעת בהיותה בעלת משמעות מיוחדת עת עסקינן בתביעה שעילתה רשלנות רפואית, שהרי היא מאפשרת למעשה להוכיח את עילת התביעה (ובלעדיה אין); כן ציינה הנתבעת כי משמונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, בניגוד לדעתה, גם בנושא הרשלנות הרפואית ומשקבע המומחה חד משמעית בחוות הדעת, בשאלות ההבהרה ובבית המשפט כי הנכות היא כתוצאה מהתאונה, ולא מקיומה של רשלנות רפואית אין להתיר הבאת חוות דעת בשלב זה; היתר כזה הוא בניגוד לדין וגם פוגע בזכויות מהותיות של הנתבעת. לא רק זאת אלא משנתן התובע הסכמתו למינוי המומחה מטעם בית המשפט ויתר למעשה על כל זכות לצרף חוות דעת מטעמו, בודאי לא בשלב שלאחר מיצוי כל ההליכים האפשריים מול המומחה מטעם בית המשפט (שאלות הבהרה וחקירה) ובודאי שלא בדרך של המצאת חוות דעת מטעמו הסותרת את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. בטרם מתן החלטה, ומשהבנתי כי מתקיים בבית המשפט בתל אביב הליך משפטי, בענין תביעת הנזיקין בגין התאונה הימית (עובדה שהתבררה רק במהלך חקירת המומחה, ותמוה שהדבר לא הובא לפני הנתבעת ולפני בית המשפט אלא בדרך אגב), ראיתי לזמן את הצדדים לאחר שקראתי את הבקשה והתגובה. ב"כ התובע חזרה על טענותיה העובדתיות כי לא עלה בידי התובע למצוא מומחה שיתן חוות דעת "כל מומחה שפנינו אליו סירב למסור חוו"ד" (עמ' 18 ש' 17), ולבסוף מומחה כזה נמצא "במקביל להחלטת בית המשפט (למנות מומחה מטעמו -א.נ.ח) עם זאת מאחר שניתנה כבר החלטת בי"מ על מינוי מומחה מטעמו לא מצאנו לסתור את החלטת בית המשפט ולהביא מומחה אחר" (עמ' 18 ש' 21- 22). גם ב"כ הנתבעת חזר על טיעוניו המפורטים ולא נותר לי אלא לציין כי אני מקבלת את עמדת הנתבעת, שהיא העמדה הנכונה בנסיבות המקרה ואין לי להוסיף הרבה מעבר לטענות הנתבעת כאמור בתשובתה לבקשה ובדברי בא כוחה בבית המשפט. אציין עוד כי הטענות שהועלו לפני אינן ראויות כלל להשמע, בודאי לא בשנת 2009, כאשר בתי המשפט עוסקים כדרך שבשגרה בתביעות שעילתן רשלנות רפואית, ובמסגרתן מוגשות חוות דעת של מומחים בדבר רשלנות רופאים העובדים עבור המדינה; לא רק זאת אלא שאף ידי מלאות עבודה בתביעות מסוג זה; (אציין גם כי ראוי היה שלטענה עובדתית מסוג זה, חמורה כשלעצמה, היה מצורף תצהיר לאימות העובדות ובו פירוט שמות הרופאים שסרבו לתת חוות דעת וכן מועדי הפנייה אליהם וכו'). עוד לציין כי המועד שבו הוגשה הבקשה תמוה ואף מקומם; ב"כ התובע מציינת כי נמצא מומחה שיאות ליתן חוות דעת בסמוך למועד שבו ראיתי למנות מומחה מטעם בית המשפט, אבל "ולא מצאנו לסתור את החלטת בית המשפט" ולכן נערכה הבדיקה! רק לאחר עריכת חוות הדעת על מסקנותיה, לאחר תשובות לשאלות ההבהרה ולאחר שהמומחה נחקר בבית המשפט, ומשהסתבר כי המומחה עומד על דעתו ומסקנותיו כי אין ליחס לנתבעת רשלנות רפואית, רק אז ראתה לפנות לבית המשפט ולבקש תיקון כתב התביעה על דרך של צירוף חוות דעת. רק להדגיש כי המועד הוא לא רק אחרי חוות דעת של מומחה בית המשפט על כל הליכיה (שאלות הבהרה וחקירה) אלא גם לאחר שהוגשה חוות הדעת מטעם הנתבעת. העובדה כי רק לאחר שלא נחה דעת התובע מקביעת המומחה מטעם בית המשפט אינה יכולה להיות טעם להעתרות לבקשה. לפי הדין היה על התובע להגיש חוות דעת רפואית מטעמו (תקנה 127 לתקנות סדר הדין); הנתבעת הגישה חוות דעת מטעמה כאמור בתקנה 128 לתקנות, ואף הרחיבה מעבר לנדרש והתייחסה גם לשאלת הרשלנות הרפואית שנעדרה מחוות הדעת של התובע (כנראה רק לשם הזהירות); משלא הגיש התובע חוות דעת להוכחת הרשלנות הרפואית כבר 'תקנתי' את הפגם המהותי ובהסכמת התובע מינית מומחה רפואי; לא הופניתי להוראת דין כלשהי לזכות התובע להגיש חוות דעת מטעמו לאחר שהנתבעת הגישה חוות דעת מטעמה ולאחר שמונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט; להפך בתקנה 130 לתקנות, החלה לטעמי על הנסיבות שבענייננו, נאמר כי הסכמת בעל הדין למינוי המומחה כמוה כהסדר דיוני הכולל גם הסכמה שלא יוגשו חוות דעת מטעם בעלי הדין. 19. הגם שהבאתי את סדרי הדין הנוהגים לענין הגשת חוות דעת רפואית להוכחת ענינים שברפואה והגם שתיקון כתב תביעה הוא נושא של סדרי דין וגם נכון ש"הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר מינן. הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה...." (ע"א 189/66ששון נ. קדמה פ"ד כ(3) 477, 479) "אבל גם מזרון סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום. תקנות הדיון - מטרתן ליצור מסגרת נאותה כדי לאפשר לצדדים להגיע לחקר האמת בדרך היעילה ביותר, ולכן מן הראוי כי נקפיד ככל האפשר לקיימן" (ע"א 103/71 נורדיה נ. בכר פ"ד כו(1) 320, 325). 20. בענייננו אין מדובר בכללי פרוצדורה סתמיים אלא בנושא מהותי של מיצוי הליך מינוי המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, לאחר שנתן חוות דעת בענין התובע, השיב לשאלות ההבהרה ואף התייצב לחקירה בבית המשפט; בודאי אין לומר בנסיבות הללו כי זכות התובע קופחה וכי יש להעתר לבקשתו שמא יגרם לו עוול, שהרי המומחה הוא מטעם בית המשפט, משמש ידו הארוכה של בית המשפט והוא נטול כל אינטרסים וחוות דעתו היא ללא כל פניות. דווקא העתרות לבקשה תהיה פגיעה בזכויות הנתבעת. 21. שלא לצורך, ובהתאם לדברי הנתבעת (עמ' 20 ש' 1- 7), אומר כי הנסיבות מצביעות שהעיתוי להגשת הבקשה היה משיקולים טקטיים בלבד; מדברי הנתבעת [התובע לא סתר את הדברים ולא התנגד לעובדות שהועלו בענין זה] עולה כי התובע נבדק על ידי המומחה מטעמו ביום 2.7.08 ורק לאחר מכן ביום 14.7.08 נבדק על ידי המומחה מטעם בית המשפט; חוות הדעת של המומחה מטעם התובע היא מיום 18.9.08 והמומחה נחקר בבית המשפט בדצמבר 2008 חודשים לאחר שחוות הדעת היתה מונחת בידי התובע אך דבר מכך לא גולה לרבות במועד חקירת המומחה, אלא בדרך אגב במהלך החקירה. אין זאת כי אלה שיקולים טקטיים פסולים ואינם עולים בקנה אחד עם ניהול תקין של הליכי המשפט, יחד עם זאת אלה מדגישים ביתר שאת כי הגשת הבקשה נובעת אך ורק בגלל אי שביעות רצון ממסקנות המומחה. אין זו הדרך המשפטית לבטל את מסקנות המומחה מטעם בית המשפט, ובודאי שאין להפוך את סדרי הדין למטרה זו. 22. בטרם סיום ההחלטה חשוב להזכיר כי בית המשפט העליון כבר אמר כי "כל המצוי בנושא זה של תביעות על נזקי גוף יודע עד כמה מקובלת ונפוצה המחלוקת בין מומחים רפואיים, ועד כמה אין קושי למצוא חוות דעת שתהיה שונה ממסקנות הועדה הרפואית" אמנם בע"א 5779/90 הפניקס הישראלי נ. טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4), 77 שציטטתי לעיל, דובר על הבאת ראיות לסתור אבל בהתאמה יש לומר כי אם בכל מקרה שקביעת מומחה אחד שונה מזו של מומחה אחר ניתן היה להביא חוות דעת נגדית, לא ניתן יהיה לסיים דיונים ולא לשם כך איפשר המחוקק את הפרוצדורה של מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט במועד ובנסיבות שנקבעו לכך בתקנות. מכל אלה אני רואה לדחות את הבקשה. בנסיבות הענין לא מצאתי לחייב את התובע בהוצאות הבקשה. מומחהרפואהתביעות רשלנות רפואיתמינוי מומחהמומחה רפואירשלנות