קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית בקשה לצו הריסה ללא הרשעה: בפני בקשת מדינת ישראל (להלן: "המבקשת") שהוגשה כנגד אברהם נוף ונורית נוף (להלן "המשיבים") בהתאם לסעיף 212 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה - 1965 (להלן "החוק") בה מתבקש בית המשפט לצוות על המשיבים להרוס את המבנים נשוא הבקשה אשר נבנו על ידם במקרקעין נשוא הבקשה ללא היתר כדין. בבקשתה ציינה המבקשת כי המשיבים הינם והיו חוכרים, מוחזקים כבעלים ומשתמשים בפועל בתקופה הרלבנטית לבקשה ובמועד הגשתה של חלקה 36 בגוש 12542 בתחום המועצה האזורית חוף השרון והועדה המקומית לתכנון ובניה חוף השרון (להלן "המקרקעין"). המשיבים בנו במקרקעין ללא היתר מבנים המסומנים באותיות ב', ג', ו- ד' בתשריט שצורף לבקשת המבקש ומהווה חלק בלתי נפרד ממנה (להלן: "התשריט" ו/או "המבנים" בהתאמה). המשיבים, כך ציינה המבקשת, ממשיכים לעשות שימוש במבנים שבנו ללא היתר במקרקעין ובכך לעבור מיד יום עבירה של שימוש במבנים ללא היתר על פי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965. המבקשת טענה כי על מנת שלא יצאו החוטאים נשכרים, מתבקש בית המשפט לפי הסמכות המוקנית לו בסעיף 212(5) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965, לצוות על הריסת המבנים שנבנו ללא היתר, אך מבלי להרשיע את המשיבים בביצוע עבודות בניה ללא היתר, כשמתן צו זה יש בו אינטרס ציבורי חשוב. בישיבת יום 14/09/06 הגיבו המבקשים לבקשת המבקשת בציינם כדלקמן: "אנו מודים בקיומם של המבנים נשוא סעיף 2 לבקשה. אנחנו גם מודים שאין היתרי בניה למבנים אלה. יחד עם זאת, אנו טוענים שאין מקום להוצאת צווי הריסה ללא הרשעה לגבי מבנים אלה ואין אינטרס ציבורי להוצאת צו הריסה שכזה…." (ישיבת יום 14/09/06 עמוד 2 שורות 6-8). המשיבים עתרו לדחיית הבקשה בציינם כי המקרקעין שבו מצויים המבנים נשוא הבקשה הם מקרקעין המהווים את שטחם הפרטי, מיועדים לבניה למגורים ולמבני עזר כשבנייתם זו אינה פוגעת בתוכנית כלשהי החלה על המקרקעין האמורים או על אזור הימצא המקרקעין בכלל. הוסיפו המשיבים כי שלושת המבנים נשוא הבקשה המשמשים לצרכי חניה נבנו לפני שנים רבות כשהמבקשת ידעה על קיומם כל אותן שנים ואף כתב אישום שהוגש נגדם בגין בניית מבנים אלו במסגרת תיק עמק 30332/05 (מס' תיק חדש עמק 7988-08-05) ללא היתר נמחק ביום 09/02/06 עקב טענת התיישנות ומכאן בקשתה הנוכחית של המבקשת להורות על הריסת המבנים בהתאם להוראות סעיף 212 לחוק, בקשה שיש לדחותה לטענתם. המשיבים טענו שאין ולא הוכח קיומו של עניין ציבורי חשוב להצדקת מתן צו הריסה למבנים על פי סעיף 212 לחוק, מה עוד שיש אפשרות להכשיר בעתיד את הבניה נשוא הבקשה אם כי בשל קשיים ומסורבלות ההליך עדיין לא נקטו הם בצעדים כלשהם להוצאת היתר בניה למבנים נשוא הבקשה. הריסת המבנים, כך ציינו המשיבים, תגרום להם נזק כספי גדול כשמנגד לא יגרם לציבור נזק אם לא יינתן הצו כך שבאיזון הראוי בין הנזק שיגרם למשיבים, אם יינתן הצו, לבין הנזק שיגרם לציבור אם לא יינתן הצו, גובר אינטרס המשיבים על אינטרס הציבור. בנסיבות אלו, עתרו המשיבים לדחיית הבקשה. עיינתי בבקשה ובאמור בה בתגובת המשיבים לבקשה, שמעתי עדויות עדי המבקשת, עדות משיב 1, עייני במוצגים שהוגשו ובסיכומי הצדדים בכתב. אין חולק כי המשיבים הינם והיו חוכרים, מוחזקים כבעלים ומשתמשים בפועל בתקופה הרלוונטית לבקשה ועובר לה בחלקה 36 בגוש 12542 בתחום המועצה האזורית חוף השרון והועדה המקומית לתכנון ובנייה חוף השרון הם המקרקעין נשוא הבקשה. המשיבים בנו במקרקעין ללא היתר את המבנים ב, ג, ו- ד' (להלן: "המבנים") כמפורט בתשריט אשר צורף לבקשת המבקשת וסומן כמוצג א' (להלן: "התשריט"). מחומר הראיות עולה ברורות ואף על כך אין חולק, כי המשיבים עושים וממשיכים לעשות שימוש במבנים נשוא הבקשה והמפורטים בתשריט וזאת ללא היתר כדין על פי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה התשכ"ט- 1965. כך גם אין חולק כי ביום 04/08/05 הוגש כנד המשיבים כתב אישום בתיק עמק 30332/05 (מספר תיק חדש 7988-08-05) (להלן: "כתב האישום") בנוגע למבנים אלו שנבנו ללא היתר, עבירה לפי סעיף 204(א) לחוק וביום 09/02/06 נמחק כתב אישום זה עקב טענות התיישנות. מאחר ועל העבודות לבניית המבנים נשוא הבקשה חלה התיישנות וכתב האישום נמחק, הוגשה בקשת המבקשת בענייננו למתן צו הריסה ללא הרשעה לגבי מבנים נשוא הבקשה בהתאם להוראת סעיף 212(5) לחוק. סעיף 212 לחוק הדן בהריסה ללא הרשעה קובע כדלקמן: "נעברה עבירה בבניין לפי פרק זה, ואילו הורשע עליה אדם היה בית המשפט רשאי לצוות כאמור בסעיף 205, רשאי הוא לצוות כן אף ללא הרשעה , ובלבד שחלה אחת הנסיבות האלה: אין למצוא את האדם שביצע את העבירה. אי אפשר או בלתי מעשי הוא למסור לו הזמנה לדין מי שהיה בעל הבניין בשעת ביצוע העבירה וביצע אותה איננו בעל הבניין עוד; אין להוכיח מי ביצע את העבירה מי שביצע את העבירה מת או אינו בר-עונשין מסיבות שאין בהן כדי לעשות את פעולתו חוקית" בענייננו כאמור, לאור העובדה כי המבנים שנבנו במקרקעין והם נשוא הבקשה נבנו ללא היתר כדין ועל כן אין חולק, ולאור העובדה כי עבירות הבניה ללא היתר לגבי מבנים אלו נשוא הבקשה התיישנו- הוגשה כדין בקשת המבקשת על פי סעיף 212(5) לחוק מהטעם כי המשיבים אינם ברי עונשין מחמת התיישנות. מחומר הראיות למדים, ועל כך שאין מחלוקת כאמור, כי המבנים נשוא הבקשה נבנו ללא היתר כדין במקרקעין נשוא הבקשה. עובדות אלו נלמדות הן מעדות מפקח הבניה של המבקשת הרצל צור שדי, והן מעדות משיב 1 עצמו ומתגובת המשיבים לבקשה בישיבת יום 14/09/06 וסיכומיהם בכתב. מסעיף 205(1) לחוק למדים כי כאשר עסקינן במבנים שנבנו ללא היתר בניה אף שבנייתם של מבנים אלו הייתה טעונה היתר על פי החוק, הרי שבמקרה והיה מוגש כנגד המשיבים כתב אישום בגין בניית מבנים אלו שנבנו ללא היתר כדין אף שבנייתם טעונה היתר על פי החוק, והמשיבים היו מורשעים בהליך פלילי בגין בנייתם של מבנים אלו ללא היתר כדין, יכול היה בית המשפט להוציא צו המורה למשיבים להרוס את המבנים שנבנו ללא היתר כדין אף שבנייתם הייתה טעונה היתר כדין. המבקשת הוכיחה, וטענתה לא נסתרה כאמור, כי המבנים נשוא הבקשה נבנו ללא היתר כדין אף שבנייתם טעונה היתה היתר על פי החוק. מכאן, שאילו היה מוגש כנגד המשיבים כתב אישום בגין ביצוע עבודות הבניה של המבנים האמורים במקרקעין נשוא הדיון ללא היתר בניה והמשיבים היו מורשעים בגין בנייה זו, אזי רשאי היה בית המשפט להוציא צווים על פי סעיף 205 לחוק במסגרת גזר הדין. בנסיבות אלו, הוכח ע"י המבקשת כי אילו הורשעו המשיבים בעבירות בניה ללא היתר שעניינן ביצוע עבודות בניית המבנים נשוא הבקשה במקרקעין ללא היתר, רשאי בית המשפט לצוות כאמור בסעיף 205 לחוק ולהוציא צו להריסת המבנים שבענייננו שהוקמו ללא היתר כדין במקרקעין נשוא הדיון. צודקת המבקשת בטענתה, אשר הוכחה בפני ולא נסתרה בראיה כלשהי, לפיה המשיבים אינם ברי עונשין זאת מאחר ועל העבירה של בניית המבנים ללא היתר במקרקעין נשוא הדיון וחלה התיישנות (כתב האישום שהוגש כנגדם בתיק עמק 30332/05 נמחק בשל התיישנות העבירות). סעיף 212(5) לחוק קובע כי "מי שביצע את העבירה איננו בר עונשין בנסיבות שאין בהן כדי לעשות את פעולתו חוקית". מהוראת סעיף 212(5) לחוק למדים כי הוראת סעיף זה מאפשרת ליתן צו הריסה לבניה שנבנתה ללא היתר אף אם מדובר בעבירה שהתיישנה, ולא ניתן עוד להטיל אחריות פלילית בשל התיישנות הבניה שנבנתה ללא היתר. התיישנות העבירות של בניית המבנים שנבנו ללא היתר, אינה מהווה מניעה להגשת בקשה לצו הריסה ללא הרשעה שכן אין בהתיישנות כדי לעשות את המעשה של בניית המבנים ללא היתר כדין לחוקי. (ראה ע.פ. 874/78 מוסטפא קאסם סואעד נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה הגליל המרכזי, פד' ל"ה (1)678 בעמוד 682 בו נאמר "גם מי שאין להענישו בגין החנינה או ההתיישנות בא במניין מי שאינם ברי עונשין במובן סעיף 212(5)". ועתה לעניין האינטרס הציבורי בהריסת המבנים- נפסק לא אחת, כי אין די בקיומם של תנאי סעיף 212 לחוק לצורך הוצאת צו הריסה ללא הרשעה אלא יש צורך באינטרס ציבורי חשוב במקרה שכזה להריסת המבנים. לעניין האבחנה בין צו הריסה לפי סעיף 205 לחוק מבקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה על פי סעיף 212 לחוק, הרי לעניין צו הריסה על פי סעיף 212 לחוק יש צורך באינטרס ציבורי חשוב להוצאת צו הריסה ללא הרשעה. יפים לעניין זה דברים שנאמרו בע.פ. 3490/97 אליהו יצחק נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה כפר סבא, פד"י נב'(1) 136 בעמוד 141 ואין אלא להביאם כלשונם: "תכליתו של צו הריסה לפי סעיף 205 הנ"ל היא להחזיר את המצב לקדמותו ולסלק מבנה שהוקם תוך הפרת החוק לבל יימצא חוטא נשכר, בעוד שתכליתו של צו הריסה לפי סעיף 212 הנ"ל היא שמירת הסדר הציבורי ומניעת מטרד מן הציבור בשל עצם קיומו של מבנה בלתי חוקי. לא בכדי מדבר סעיף 205 הנ"ל ב"אמצעים נוספים" לענישתו של עבריין בנייה ואילו סעיף 212 האמור מדבר ב"הריסה ללא הרשעה" לאמור שאין בה משום נקיטת אמצעים כנגד עבריין בנייה אלא בהסרת "מכשול" לרבים במובן הרחב של המושג. צו הריסה לפי סעיף 205 לחוק התכנון מכוון כנגד העבריין בעוד שצו הריסה לפי סעיף 212 לחוק האמור מכוון כנגד "ה"מבנה" שהוקם שלא כחוק. כאשר מדובר בהריסה מכח הסמכות שבסעיף 205 לחוק התכנון די לה לתביעה בקיומה של הרשעה בהקמת מבנה ללא היתר והכלל שקבע בית משפט השלום כנקודת מוצא למתן צו הריסה במקרה דנן: "אכן בדרך כלל בניין שנבנה ללא היתר דינו לההרס" כוחו יפה בעניין זה. ברם, כאשר מדובר בבקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה לפי סעיף 212 לחוק התכנון שונים פני הדברים. בעניין זה אין די לה למדינה בהוכחה כי נתקיימו התנאים המקימים את הסמכות לצוות על ההריסה, ועליה להוכיח כי בנסיבות העניין ישנה הצדקה ליתן צו כזה מטעמים של "עניין ציבורי" חשוב; כאשר בפני המתנגד למתן הצו פתוחה האפשרות להציג שיקולים תומכים בהתנהגותו. צו הריסה יינתן רק במקום ששיקולי ה"עניין הציבורי" גוברים על השיקולים האחרים שמציג המתנגד. העובדה שהמבנה נשוא הבקשה הוקם ללא היתר מהווה תנאי יסודי לסמכותו של בית המשפט. לפי סעיף 212 לחוק התכנון, ומקובל עלי שעצם הקמתו של המבנה שלא כחוק מהווה שיקול נכבד להריסתו. ברם, ככלל לא יהיה די בשיקול זה לבדו כדי להכריע את הכף בזכות מתן צו הריסה ועל בית המשפט לבחון אם בנסיבות העניין מחייב העניין הציבורי את הריסת המבנה". עוד נאמר "...על מנת להצדיק מתן צו הריסה על בית המשפט לבדוק כל מקרה. "לאור נסיבותיו מול הנסיבות הייחודיות של המקרה גם ייתן בית המשפט את דעתו לאינטרס הציבורי שחוטא לא יצא נשכר וכי אין להתיר התרחבות אנדרלמוסיה בכל הנוגע לחוקיות הבנייה" (מתוך רע"פ 3460/94 מאדי עלי סואע ואח' נגד מדינת ישראל ע"י הועדה המקומית לתכנון ולבנייה מחוז צפון דינים עליון לו' 359). יהיו איפוא מקרים שבהם יגיע בית המשפט לכלל מסקנה, כי יש הצדקה ליתן צו הריסה לפי סעיף 212 הנ"ל בשל כך שבנסיבות מיוחדות למקרה עומדת הותרת המבנה הבלתי חוקי על כנו בניגוד זועק "לאינטרס הציבורי שחוטא לא יצא נשכר", יהיו מקרים שבהם תהיה הצדקה למתן הצו למניעת "האנדרלמוסיה" שיוצרת בנייה ללא היתר ויהיו מקרים שבהם תמצא ההצדקה למתן הצו ב"מטרד" שיוצר המבנה שנבנה שלא כחוק. ברם, על מנת להגיע לכלל המסקנה האמורה על בית המשפט לאמת כנגד השיקולים "הציבוריים" האמורים שאינם מהווים כמובן רשימה ממצה - את השיקולים "האישיים" של המתנגד להריסה, ומטבע הדברים, שתהיינה בודאי נסיבות שבהן יגברו השיקולים "האישיים" על השיקולים "הציבוריים" והמבנה שהוקם שלא כחוק לא ייהרס. (ראה ע"פ 318/81 ג'רסי נ' מדינת ישראל ועיין ע"פ (ת"א) 489/94 לדני נגד מדינת ישראל)". בענייננו הצדדים הביאו ראיותיהם להוכחת טענותיהם לגבי מתן או אי מתן צו הריסה לפי סעיף 212 לחוק. מחומר הראיות למדים הן על פי עדות מפקח הבניה מטעם המבקשת, הרצל צור שדי, הן על פי צילומים שהוגשו לבית המשפט על ידי עד מטעם המבקשת, בנימין חכמון והן מעדות משיב 1 עצמו, שכל אחד משלושת המבנים ב', ג' ו-ד' נשוא הבקשה שנבנו במקרקעין ללא היתר, (אף שטעונים הם היתר על פי החוק) משמש לצרכי חניה. המבנים המסומנים ג' ו- ד' עשויים מעמודי עץ או ברזל, מבנה ב' עשוי מבניה של בלוקים עם גג. לעניין זה העיד הרצל צור שדי, מפקח הבניה "לגבי שני מבנים שהם המבנים ב', ד' אז אני יודע שאתה משתמש בהם לחניה. לגבי מבנה ג' אני לא יודע למה הוא משמש ואני לא זוכר" (ישיבת יום 30/03/09 עמוד 10 שורות 25-26). לגבי מבנה ג' העיד עד המבקשת בנימין חכמון שהוא משמש לחניה וכדבריו "יש למשיבים גם חניה נוספת שהיא מבנה ג" (ישיבת יום 30/03/09 עמוד 12 שורה 25). לשאלה מה מאוחסן במבנה ב' המשמש כאמור לחניה ציין מפקח המבקשת הרצל צור שדי "הייתי בתוך המבנה ב' באחד הביקורים שלי במקרקעין כשאתה היית יחד איתי ובאדיבותך הכנסת אותי למבנה ב' וראיתי שהייתה מכונית והיו שם כלים לתחזוק מכונית ואתה אמרת שהמכונית שנמצאת בתוך מבנה ב' היא מכונית אספנות וגם ראיתי שאתה צודק וזו מכונית אספנות ואתה מטפל בה שם ואתה מטפח אותה". (ישיבת יום 30/03/09 עמוד 11 שורות 2-5). לשאלה ממה עשויים מבנים ג' ו- ד' נשוא הדיון ציין מפקח הבנייה צור שדי "זה לא מבנים שבנויים מבלוקים, אם זה עשוי מעץ או מברזל אני לא ממש זוכר, אבל יש שם עמודים של עץ וברזל וגג וזה פתוח ללא קירות שמקיפים את זה, כך שזה פתוח ללא קירות שמקיפים את זה, כך שזה סוג המבנים. זה לא פרגולה וזה לא מצללה. מבנה ב' המסומן בתשריט א' הוא מבנה שבנוי בלוקים כלומר סגור לגמרי, בנוי בלוקים וכיסוי גג" (ישיבת יום 30/03/09 עמ' 10 שורות 28-31). המבקשת הוכיחה בעדות מפקח הבנייה הרצל צור שדי, וטענתה לא נסתרה בראיה ממשית כלשהי, כי המבנים נשוא הבקשה נבנו ללא היתר על קו המגרש. מבנים ג' ו- ד' נבנו בצמוד לגבול המזרחי של מקרקעין המשיבים כשהגבול זהו חזית המקרקעין הפונה לכביש, זאת אף שעל פי התוכנית החלה על המקרקעין כפי שהעיד מפקח הבניה שעדותו לא נסתרה כאמור "בגבול החזיתי של המגרש צריך להתרחק חמישה מטרים מהגבול" (עמוד 8 לפרוטוקול שורה 18). כך גם צויין בעדות מפקח הבניה כי מבנה ד' ממוקם גם עם הגבול הצפוני של מגרש המשיבים והגבול הצפוני מוגדר כגבול צדדי והמרחק שנקבע בתוכנית מגבול צדדי הוא "מרחק של 3 מטרים או 0 בקו צדדי בהסכמת שכן".(עמוד 8 פרוטוקול שורה 20). באשר למבנה ב' הוכח בעדות מפקח הבניה, שלא נסתרה, כי מבנה זה צמוד לגבול צדדי ולגבול אחורי של המקרקעין "אזי לגבול הצדדי צריך להיות מרחק של 3 מטרים או 0 בקו צדדים בהסכמת שכן. לגבי הצד האחורי של מבנה זה צריך להיות חמישה מטרים או גם 0 בהסכמת שכן" (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 22-23). משכך, הוכח כי המבנים המשמשים לחניה נשוא הדיון נבנו ללא היתר על גבול המקרקעין של המשיבים ותוך הפרת הוראות שמירת המרחקים על פי התוכניות החלות על המקרקעין. עד המבקשת, בנימין חכמון, העיד כי מגרשו גובל במקרקעין של המשיבים בחלקו הצפוני, וכי המבנים ב' ו ד' גובלים במגרשו ונבנו כך תוך הפרת הוראות שמירת המרחקים על פי התוכניות החלות על המקרקעין. עוד ציין בעדותו כי בניית המבנים ב' ו- ד' הגובלים במגרשו כאמור, גורמת לו למטרד באופן שמים ממרזבים של גג מבנה ב' זורמים לחצרו. לגבי מבנה ג' אישר עד המבקשת בנימין חכמון כי מבנה זה אינו מפריע לו כלל. מחומר הראיות למדים כי עד המבקשת בנימין חכמון שהוא שכנם של המשיבים, והמשיבים מסוכסכים זה עם זה תקופה ארוכה. במסגרת החלטה שניתנה בב"ש 6721/05 בית משפט שלום נתניה בעניין חכמון בנימין נ' המועצה האזורית חוף השרון, החלטה מיום 05/01/06 ציין בית המשפט "מתברר שהמבקש (הוא בנימין חכמון- הערה שלי א.ט.) ואותו אברהם נוף שחלקותיהם סמוכות וגובלות זו בזו מסוכסכים זה עם זה תקופה ארוכה וטענות רבות להם זה כנגד זה הנוגעות לנושאי תכנון ובניה ונושאים אחרים". כך גם עלה נושא זרימת מים מחלקת המשיבים לחלקת חכמון במסגרת ת.א. 322/05 נפתלי שרון נ' אבי נוף בו העיד חכמון בנימין וציין כי סתם חור ניקוז בין חצרו לבין חצר המשיבים והתוצאה הסבירה היא שהמים יתנקזו בחצר המשיבים (עמוד 28 שורות 20-27 ועמוד 29 שורות 1-6) כך שנושא זה כבר שימש כנושא התדיינות בסכסוך בין חכמון למשיבים. באותו דיון בת.א 322/05 הוברר כי הסכסוך בין עד המבקשת חכמון למשיבים עמוק הוא שכן שעה שמשיב 1 (נוף אברהם) מנסה לקדם בישוב את תוכניות הפרצול הרי שחכמון בנימין מתנגד לכך נמרצות. קשה להשתחרר מהרושם, כי בקשת המבקשת זו שבפני הוגש כנגד המשיבים בעקבות תלונותיו של חכמון בנימין כנגד שכניו המשיבים, שהרי המבקשת ידעה שנים רבות על קיומם של מבני החניה נשוא הבקשה במקרקעין המשיבים, מבנים שנבנו ללא היתר כדין כמפורט בתשריט שצורף ולא נקטה במהלך שנים רבות ובעוד מועד בצעדים כלשהם לסילוקם. משנשאל מפקח המבקשת צור שדי "האם ידעת על קיומם של המבנים ב', ג', ד' אשר ציינת בעדותך היום וציינת בתרשים א' עוד לפני שהשכנים הגישו תלונות" השיב "כן". (ישיבת יום 30/03/09 עמוד 10 שורות 1,2 - ההגשה שלי א.ט). לא זו אף זו- כתב אישום שהוגש כנגד המשיבים בגין בניית מבנים אלו ללא היתר במסגרת תיק עמק 30332/05 (מס' תיק חדש עמק 7988-08-05) נמחק ביום 09/02/06 עקב טענת התיישנות. נוכחתי כי כל אחד מהמבנים ב',ג' ו- ד' משמש לחניה בלבד. לא מתנהל במבני חניה אלו עסק כלשהו, כך גם כפי שעולה מחומר הראיות מבני חניה אלו אף לא מפריעים או מסכלים מימוש או ביצוע של עניין תכנוני כלשהו ולא מצאתי כי מבני חניה אלו יוצרים מטרד קשה לרבים דהיינו, לציבור הרחב, ואותו סכסוך שכנים נקודתי הקיים בין חכמון למשיבים, סכסוך רב שנים המתייחס לנושאים שונים ומגוונים כולל נושאי תכנון ובניה אין בו כדי לשמש בסיס לבקשת המבקשת זו שבפני. הנה כי כן עמדו בפני השיקולים בעד ונגד מתן צו ההריסה לפי סעיף 212 לחוק ככל שהצדדים הציגו ועל אף נקודת המוצא הנחרצת לכאורה, שקולים אלה נשקלו ועל פיהם איני סבורה שיש מקום למתן צו הריסה לפי סעיף 212 לחוק. בחינת הראיות שהובאו בידי המבקשת מלמדת כי לא עלה בידה להוכיח שקיומם של המבנים ב', ג' ו- ד' במקום ובנסיבות שהן נבנו הם וקיימים, יש בו כדי לגרום לתקלה ציבורית כלשהי, למטרד הפוגע באינטרס הציבורי או כי בעצם הימצאותם במקרקעין נשוא הדיון מסכלים הם ביצועה של תוכנית כלשהי החלה על המקרקעין. המבקשת לא הוכיחה את נחיצותו של צו ההריסה ללא הרשעה בהתאם לסעיף 212 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965. בנסיבות אלו, בקשת המבקשת למתן צו הריסה בהתאם לסעיף 212 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה -1965 נדחית. משפט פליליהריסת מבנהצו הריסה ללא הרשעההרשעהצו הריסהצווים