קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם קלנועית היא רכב מנועי - קלנועית אינה רכב מנועי: 1. השאלה העומדת בבסיס החלטה זו הינה האם קלנועית היא בבחינת "רכב מנועי" לצורך חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים התשל"ה-1975 (להלן "חוק הפלת"ד"). 2. העובדות הנחוצות לענייננו ואשר אינן שנויות במחלוקת הן כדלקמן: 2.1 ביום 14/12/03 עת נהג התובע, יליד 5/8/1931, בקלנועית מצומת אלומים לצומת נהריה, ארעה התנגשות בינו לבין רכב הנהוג על ידי נתבע מס' 1 (להלן "התאונה"). 2.2 התובע טוען לנזקי גוף כתוצאה מהתאונה ואף הוגשה בקשה למינוי מומחים. 2.3 בעת התאונה הקלנועית לא היתה מבוטחת, אך היא בוטחה לאחר הארוע. 2.4 המדובר בקלנועית חד מושבית עם 3 גלגלים המונעים באמצעות מנוע חשמלי, כניבט מהתמונה אשר הוצגה וסומנה נ/1; ואשר לפי המפרט שצורף לסיכומי התובע הינה בעלת מהירות מירבית של 10 קמ"ש, טווח נסיעה במישור עד 45 קמ"ש, באורך של 195 ס"מ, גובה (כולל גגון) 100 ס"מ, משקל (עם מצברים) 145 ק"ג, רדיוס סבוב של 120 ס"מ, בעלת מצברים 2X12V 70 אמפר לשעה ומערכת מעצורים אוטומטית (לעיל ולהלן "הקלנועית"). טענות הצדדים 3. לטענת התובע (בתמצית), בתיקון לתקנות התעבורה הביע המחוקק דעתו כי קלנועית אינה גורמת לסיכון תעבורתי המחייב הטלת חובות רישום ורישוי בכדי להבטיח את שלום המשתמשים בה כמו גם את שלום הצבור בכללותו וכפועל יוצא אין הקלנועית מחויבת גם בביטוח חובה. יש לראות בקלנועית "עגלת נכים" אשר הוצאה במפורש מהגדרת "רכב מנועי", שבחוק הפלת"ד, ומשהתיקון לתקנות התעבורה ביטל את הגדרת "כסא גלגלים" וכלל את שני המונחים בהגדרת קלנועית, הרי שקלנועית נכללת בחריג הקבוע בחוק הפלת"ד ודינה כדין הולך רגל. אמנם - מקום בו הוצאה תעודת ביטוח חובה לקלנועית רואים את הצדדים כמי שהסכימו באורח רצוני להחיל ביחסים ביניהם כיסוי ביטוחי אך משלא הוצאה פוליסת ביטוח עובר לתאונה יש לראות את נהג הקלנועית כהולך רגל לכל דבר ועניין. 4. לטענת הנתבעים (בתמצית), יש לבחון את הגדרת "קלנועית" לפי חוק הפלת"ד ולא לפי כל חוק אחר גם אם קיימת סתירה בין חוק הפלת"ד לבין תקנות התעבורה. בקלנועית מתקיימים כל התנאים שבהגדרה הבסיסית של "רכב מנועי" ועל כן אין לבדוק את מצבי הריבוי או מצבי המיעוט. ההגדרה הבסיסית אינה מוגדרת באורח סופי בגלל ההתפתחות הטכנולוגית והשאלה היא אם במבט ראשון יש לראות בקלנועית רכב או לא. בהתאם לתקנות התעבורה מותר לקלנועית לנוע על הכבישים בתוך כפר, קיבוץ ואף בעיר מקום בו אין מדרכה או לצורך חציית כבישים ומכאן שקיים סיכון תעבורתי. מכל מקום, האבחנה אינה יכולה להיות גאוגרפית (וראה בהשוואה מלגזות). פקודת התעבורה בבואה להגדיר "רכב מנועי" מפנה לחוק הפלת"ד ואכן לאחר התאונה הקלנועית בוטחה. יוער כי טענת הנתבעת לאבחנה בין קלנועית חד מושבית לקלנועית דו מושבית נזנחה בסיכומיה. כל אחד מהצדדים אחז, לשיטתו, בפסקי הדין שנתנו בסוגיה זו. דיון 5. ויאמר מיד - הגם שטענת ב"כ הנתבעים שובת לב היא והגם שכדבריו של כב' הש. חאג' יחיא, התחושה האינטואיטיבית עשויה להצביע על כך שקלנועית היא בבחינת רכב מנועי, הגעתי לכלל מסקנה כי בהתאם לפרשנות הראויה - קלנועית נכללת במצבי המיעוט שבהגדרת רכב מנועי לחוק הפלת"ד ומשכך אין לראות בה "רכב מנועי" כמשמעו בחוק הפלת"ד. 6. סעיפי החוק הנחוצים לענייננו הם כדלקמן: 6.1 הגדרת "רכב מנועי" בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, הבנויה משלושה חלקים - הגדרה בסיסית, מצבי ריבוי ומצבי מיעוט, שזו לשונה: "רכב מנועי" או "רכב"- רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות." 6.2 הגדרת קלנועית בתקנות התעבורה התשכ"א-1961 (לעיל ולהלן "התקנות") לפיה: "קלנועית" - רכב מנועי בעל שלושה או ארבעה גלגלים המונע באמצעות מנוע חשמלי שנתקיימו בו כל אלה: (1) רוחבו הכולל אינו עולה על מטר אחד; (2) ההיגוי שבו נעשה באמצעות כידון או מוט היגוי בלבד; (3) הוא מיועד לנוסע אחד או שניים בלבד; (4) מהירות נסיעתו המרבית המתוכננת על ידי יצרנו אינה עולה על 12 קילומטר לשעה; (5) הוא עומד בדרישות תקן ישראלי ת"י 1279 חלק 2 כיסאות גלגלים: כיסאות גלגלים מונעים חשמלית קלנועיות והמטענים שלהם; (6) הוא עומד בדרישות טכניות נוספות המפורטות בנוהל העומד לעיון הציבור באגף הרכב במשרד התחבורה בשעות העבודה הרגילות של המשרד". ביחס אליה נקבע בתקנות התעבורה באורח מפורש כי: 39ח. פטור מחובת רישיון רכב [תיקון: תשס"ו(6)] בעלי קלנועית והנוהג בה פטור מחובת רישום ורישוי לפי סעיף 2 לפקודה 39ט. פטור מחובת רישיון נהיגה [תיקון: תשס"ו (6)] הנוהג בקלנועית פטור מחובת רישיון נהיגה לפי סעיף 10 לפקודה. 39י. נהיגת קלנועית [תיקון: תשס"ו (6)] (א) לא ינהג אדם בקלנועית אלא לאחר שמלאו לו שש עשרה שנים או שהוא נכה. (ב) לא ינהג אדם בקלנועית אלא אם כן מצבו הגופני והנפשי מאפשר לו להפעילה בבטחה. (ג) לא ינהג אדם בקלנועית אלא אם כן הוא בקיא בהפעלתה. 39יא. תנועת הקלנועית [תיקון: תשס"ו (6), תשס"ח (3)] (א) לא ינהג אדם בקלנועית בכביש אלא לשם חצייתו. (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), מותר לנהוג בקלנועית בכביש שהוא בתחומי מושב או קיבוץ, או אם התקיים אחד מאלה: (1) אין לצד הכביש מדרכה; (2) לא ניתן לנסוע על המדרכה מפאת מידותיה, מצבה או מכשולים המצויים עליה; (3) לא ניתן בנסיעה בקלנועית, לעלות על המדרכה או לרדת ממנה. (ב1) לא ינהג אדם בקלנועית במנהרה. (ג) לא ינהג אדם בקלנועית במהירות העולה על 12 קילומטר לשעה. (ד) בתקנה זו - נהיגה לרבות דחיפת הקלנועית." 7. אין מחלוקת בין הצדדים כי קלנועית ממלאה אחר ההגדרה הבסיסית של "רכב מנועי" שכן המדובר ברכב, הנע בכוח מכאני, על פני הקרקע ואשר עיקר ייעודו לתחבורה יבשתית, קרי: ארבעת התנאים אשר בהגדרת רכב מנועי שבחוק הפלת"ד מתקיימים (ראה: ע"א 5847/96, חברה ישראלית לקירור והספקה בע"מ נ' סובח, פ"ד נ(3) 818; רע"א 613/95, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' נחום, פד נא(4) 659; ע"א 9474/02, אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון מהנדסים בע"מ, מיום 19/10/03). כך גם נהיר כי אם וככל שכלי הרכב נכללים במצבי הריבוי או במצבי המיעוט מצבים אלה גוברים על ההגדרה הבסיסית (ראה: רע"א 8061/95, עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פד נ(3) 532; ע"א 9474/04, אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון מהנדסים בע"מ, פד נח(1) 337). לפיכך, השאלה היחידה הניצבת לפתחנו הינה האם קלנועית נכללת במצבי המיעוט הרלבנטיים - "כסא גלגלים" או "עגלת נכים" - אם לאו. 8. נקודת המוצא של פרשנות חוק היא לשונו. האם הכללת קלנועית בגדר המונח "כסא גלגלים" או "עגלת נכים" היא בגדר "מרחב התמרון הלשוני" הקיים? "כסא גלגלים" מוגדר במילון החדש, א. בן שושן, הוצאת קרית ספר ירושלים כרך שני 1993 בעמ' 553: "כסא-עגלה לנכה המשותק ברגליו או בכל גופו". ו"עגלה" מוגדרת (שם, שם, בעמוד 955): "1. תבה גדולה על גלגלים, הנגררת על-ידי בהמות או אדם ומשמשת להעברת חפצים או אנשים ממקום למקום..". הקלנועית כוללת כסא, נעה על גלגלים, משמשת להעברת אנשים ממקום למקום, והיא מיועדת בעיקר, אם כי לא רק, לנכים. בפרט אם ניקח בחשבון את ההתפתחות הטכנולוגית וכי כיום גם כסאות גלגלים מונעים באמצעות מנוע חשמלי (וראה למשל הגדרת "כסא גלגלים" בתקנות התעבורה לפני התיקון: "כסא המותקן על גלגלים, מיועד למושב של נכה רגליים, המונע בכוח חשמלי ומהירותו אינה עולה על 10 קמ"ש") מזה; ואת אוכלוסיית הקשישים (גם אם אינה באה בגדר הגדרת "נכה" - ראה לעניין זה להלן) ההולכת וגדלה מזה - הרי שניתן לראות מונח זה כאחת מהאופציות הלשוניות של הביטוי "כסא גלגלים" או לכל הפחות של הביטוי "עגלת נכים". הדברים אמורים במיוחד משכאמור ב-ע"א 412/86, ג'השאן נ' מנהל המכס והמע"מ, פד מג (3), 433 [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.]: ".... בהעדר הגדרות המייחסות ל"ריהוט", ל"רהיט" ול"אח" (או ל"קמין") משמעות מיוחדת, מוטל עלינו להיזקק לפירושם הרגיל והשגור של מושגים אלה בלשון הבריות ..... נוכל - כמקובל בכגון דא - להיעזר בהגדרתו הלשונית של כל אחד מן המושגים הללו במילון עברי. אך בכך לא יהיה די. ההגדרות המילוניות תספקנה לנו את המשמעויות השכיחות של כל אחד מנושאי ההגדרה, אך רק מעט אודות המשותף והמבדיל בין תכונותיהם. את זאת עלינו להשלים בעזרת "מבחן השכל הישר, או: ההגיון הבריא והפשוט של חיי המציאות"...". 9. ולעניין הגדרות יוער עוד שניים: 9.1 האחד, מספר חוקים כוללים את הביטוי "כסא גלגלים" ובכלל זה תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות תש"ל-1970 החסרות הגדרה; תקנות (נכי המלחמה בנאצים וטיפול רפואי) התשט"ו-1955 ותקנות הנכים (טיפול רפואי) התשי"ד-1954 המתייחסים לכסא גלגלים כמכשיר תנועה ("מכשיר תנועה - כסא על גלגלים"); ופקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] התש"ל-1970. 9.2 והשני, בתקנות התעבורה הוגדר "נכה" כאדם בעל אישור מרופא מוסמך כי הוא "נכה הזקוק לרכב כאמצעי תנועה בגלל רגליו הנכות" או "שדרגת נכותו מגיעה ל-60% לפחות ותנועתו בדרכים בלי הרכב האמור עלולה לערער את מצב בריאותו". ודוק: לאו דווקא "המשותק ברגליו או בכל גופו". עוד ב-ת.א. (טבריה) 3509/99 גוטליב נ' קנטור, מיום 25/6/00, עמד כבוד הש. ר. שפירא על כך ש "בתקנות התעבורה הגדרתו של אדם כנכה היא פועל יוצא של קביעה רפואית בדבר הנכות. לא ברור מתקנות התעבורה מהם הקריטריונים המשפטיים לקביעת נכות ולא ברור מה תהיה ההגדרה הברורה של נכה, בשים לב להגדרות השונות בחוקים שאוזכרו לעיל [ובכלל זה חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) נוסח משולב תשמ"ה - 1985; חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995; חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959; חוק המקרקעין תשכ"ט - 1969; חוק חנייה לנכים התשנ"ד - 1993; חוק שירות המדינה (גמלאות) נוסח משולב תש"ל - 1970 - ב.ש.] ובדברי חקיקה אחרים. מן המפורסמות הוא שלא כל אדם המתקשה בהליכה הוא בהכרח נכה והראיה היא התובעת עצמה הנעזרת בקלנועית על אף שאינה נכה. ..". מעבר לכך על פי תקנות התעבורה כל אדם מעל גיל 16 ולא רק נכה רשאי להשתמש בקלנועית. יחד עם זאת, דרך כלל קלנועית משמשת אוכלוסיה קשישה ומוגבלת, הגם שלא בבחינה "נכה" או "משותק ברגליו" וכך גם במקרה זה הקלנועית שימשה את התובע, יליד 1931, על מנת לנוע ממקום למקום. 10. מבין המשמעויות הלשוניות השונות שהטקסט החקיקתי סובל שומה לבור את המשמעות הלשונית המגשימה באופן מלא ביותר את תכלית החקיקה מש"הפרשנות המלולית שהיא לעולם נקודת המוצא, לעולם אינה נקודת הסיום" (ראה: ע"א 483/84, קרנית נ' אברהם, פד מא(4) 754); ובשים לב כי (כמצוטט מפי כבוד הש. ברנזון, בבג"צ 188/63, בצול נ' שר הפנים, פד יט(1) 337 בספרו של א. ברק, שם, בעמ' 88): "המילים כפופות לכוונה ולא הכוונה למילים" וכי: "החוק הוא יצירה נורמטיבית הבאה להגשים תכלית חברתית, והיא ביטוי למדיניות". (ראה: ד"נ 40/80, קניג נ' כהן, פד לו(3) 715; וכן ראה: דנ"פ 10987/07, מדינת ישראל נ' כהן, מיום 2/3/09; ע"א 412/86 מוריס נ' מנהל המכס ומע"מ פ"ד מג(3) 433; ת"פ (תל-אביב-יפו) 1091/01, מדינת ישראל נ' א' ל', מיום 27.8.01; בג"צ 310/82 בן צבי נ' ראש הממשלה, פ"ד ל"ו (4) 194; א. ברק בספרו "פרשנות במשפט" כרך שני "פרשנות החקיקה", הוצאת נבו התשנ"ד-1994, עמ' 84 ואילך, עמ' 102 ואילך; ע"פ (ירושלים) 19/96 , ברגר נ' מדינת ישראל, מיום 24.3.96; ע"א 165/82, קיבוץ חצור נ' פ"ש רחובות, פד לט(2) 69). 11. זאת ועוד. בבואנו להעניק פרשנות משפטית להגדרות אשר בחוק הפלת"ד שומה כי, כדברי כבוד הנשיא (כתוארו אז) השופט א. ברק ב-רע"א 8061/95, עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, מיום 25/11/96 (אמנם ביחס להגדרת "תאונת דרכים" אך הדברים יפים גם לענייננו): ".... נציב לנגד עינינו את השיקולים הפרשניים הבאים: ראשית, הננו פרשנים נאמנים של דבר החוק. אף שסברנו בעבר כי תכליתו של חוק הפיצויים הינה לתת פיצוי בגין נזקי גוף ששימוש ברכב "בתור שכזה" - כלומר, על פי ייעודו - גרם לנפגע, הרי עתה עלינו לתת ביטוי לתכלית התעבורתית החדשה אשר מונחת ביסודו של תיקון מס' 8. .... לא את רצוננו שלנו אנו מבטאים, אלא את רצון החוק .. שנית, לתיקון מס' 8 מספר תכליות. בצד התכלית העיקרית והמרכזית שעניינה אימוץ המבחן התעבורתי, מצויה גם תכלית נוספת שעניינה הכרה בתחומים מסויימים במבחן הייעודי. לתכלית נוספת זו עלינו לתת את מלוא התוקף. כשם שאיננו חופשיים להמשיך בהסדר הישן שעה שהוא נוגד את ההסדר החדש, כן איננו חופשיים להתעלם מההסדר הישן שעה שהוא אומץ בגדריו של ההסדר החדש. ....ו; שלישית, בקביעת היחס בין ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" לבין החזקות החלוטות המוסיפות עליה או הגורעות ממנה יש לשאוף, ככל האפשר, לאחדות ולהרמוניה. אין להפוך את הכלל הבסיסי לחריג, ואת החזקות החלוטות לעיקר. עם זאת, אין לטשטש - מתוך רצון להבטיח אחדות והרמוניה - את השוני בין הכלל הבסיסי לבין החזקות החלוטות המוסיפות עליו והגורעות ממנו. החוק עצמו ביקש להגשים תכליות מגוונות והוא מבוסס על חוסר אחדות וחוסר הרמוניה; רביעית, אין לנקוט בעמדה לפיה לכלל הבסיסי יש ליתן פרשנות מרחיבה ואילו לחזקות החלוטות, יש לתת פרשנות מצמצמת; אין לנקוט בעמדה לפיה לחזקות חלוטות המרחיבות את האחריות יש לתת פרשנות מרחיבה ואילו לחזקות הממעטות מהאחריות יש לתת פרשנות מצמצמת; אין לנקוט בעמדה לפיה תכלית החוק היתה לצמצם את האחריות של הנוהג, ולכן בכל מקרה של ספק יש לבחור בפרשנות המצמצמת של האחריות (ראה: אנגלרד, התוספת, עמ' 59). אין גם לקבל את העמדה, כי כל חריג צריך לקבל פרשנות מצמצמת. גישה זו היא בעלת אופי מיכני, ואינה מתחשבת במהות ההסדר ואופיו. אכן, האופי המרחיב או המצמצם הוא תוצאה של הפרשנות הראויה. אין הוא אמת מידה להפעלתה. אמת המידה הפרשנית היא זו של תכלית החקיקה. תוצאתה בעניינים מסויימים עשויה להיות הרחבת האחריות או צמצומה". [ההדגשות אינן במקור - ב.ש.]. מכאן הינך למד שלושה: האחד, המחוקק הביע דעתו מפורשות כי היעוד התעבורתי הוא השליט והמבחן הייעודי ישים אך במקרים מסוימים, אשר בהם יש ליתן לו את מלוא המשמעות; השני, כי יש לשאוף להרמוניה בין ההגדרה הבסיסית לבין החזקות המרבות או המצמצמות (ובענייננו מצבי הריבוי ומצבי המיעוט); והשלישי, הפרשנות צריכה להיות הפרשנות הראויה ולאו דווקא המרחיבה (במקרה של ההגדרה הבסיסית או החזקות המרחיבות ובעניננו מצבי הריבוי) או המצמצמת (במקרה של חזקות ממעטות ובעניננו מצבי המיעוט). 12. בחינת התכלית החקיקתית מצביעה כי במצבי המיעוט ביקש המחוקק במפורש לסייג כלים ספציפיים אשר לולא עשה כן היו עשויים לבוא בגדר ההגדרה הבסיסית או במסגרת מצבי הריבוי (ראה: א. ריבלין, "תאונת הדרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים", מהדורה שלישית התש"ס-1999 עמ' 78-91; ע"א 5847/96, ע"א 5847/96, רע"א 15626/96, חברה ישראלית לקירור והספקה בע"מ נ' סובח, פ"ד נצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 4) התשמ"א-1981 (הצעות חוק 1550 כ"ד באב התשמ"א, 24.8.1981) נאמר מפורשות כי [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.]: ".. מוצע להבהיר כי המבחן לשימוש ברכב, המטיל אחריות לפיצוי על פי חוק הפיצויים, קשור בסיכון "התנועתי" בהתאם לתורה "התחבורתית" המקובלת כיום.. רק שימוש תחבורתי ברכב שגרם לנזק גוף מצדיק פיצויים לפי חוק הפיצויים.....חוק הפיצויים יוצא מן ההנחה כי משמעותו של המונח "רכב" גלויה וידועה לכל, אולם מכיון שתאונת דרכים כמשמעותה בחוק יכולה לקרות לאו דווקא בדרך, רבו הנוטים להרחיב את משמעות המונח רכב, ויש השואלים אם אין נכללים בו כלים ימיים, מטוסים, כלי עבודה למיניהם, כלי שעשועים לילדים , עגלות לנכים, מדרגות נעות, מעליות וכדומה. ... מוצע למנוע הרחבת יתר של המונח "רכב" ולמעט מההגדרה כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות. תרופתו של מי שנפגע באחד מאלה אינה מצויה בהסדר שלפי חוק פיצויים זה". (וראה גם: הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 5) התשמ"ב-1982, הצעות חוק 1566 ב' שבט התש"ם, 26.1.1982). וראה לעניין זה גם את דברי כבוד הש. שטרסברג-כהן ב-ע"א 5847/96, ע"א 5847/96, רע"א 15626/96, חברה ישראלית לקירור והספקה בע"מ נ' סובח, פ"ד נשה אינה במקור - ב.ש.]: "..."מצבי המיעוט" הם מצבים שמטעם זה או אחר החוק ביקש להבטיח כי לא יראו בהם "רכב מנועי". יתכן כי ניתוח ענייני עשוי היה להוביל ממילא למסקנה, כי מצבים אלה אינם נופלים להגדרה הבסיסית או למצבי הריבוי; אך יתכן והשאלה היתה פתוחה, תוך אפשרות לפתרונות נוגדים. כדי למנוע מחלוקת פרשנית, נקבע הדבר במפורש. על כן, ממעט החוק כלים (כגון: "כסא גלגלים" או "עגלת נכים") אשר יתכן ולולא המיעוט, היו נכללים בהגדרה הבסיסית. עמד על כך השופט מצא, בציינו (שם, שם): "בחלקה השלישי של ההגדרה מוצאים מן הכלל, על דרך ה'למעט' 'כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות'. אלמלא הוצאו שלושת אלה במפורש, אפשר שהיו נכללים, אם כחלק מן הכלל שבחלק הראשון (ככל שמתקיימים בהם שני יסודותיו של הכלל) ואם כחלק מן הנוספים לכלל על פי החלק השני. כך, למשל, כסא גלגלים המונע בכוח מכאני והכשיר לנוע בכביש, עשוי היה להתפרש כ'מכונה ניידת'" (שם, שם)...". 13. משהביע המחוקק דעתו כי מן הראוי לצמצם את הגדרת "רכב מנועי" והוציא מתחולתו במפורש "כסא גלגלים" ו"עגלת נכים", יש לראות בקלנועית כממלאת אחר אותה פונקציה כיום לאור ההתקדמות הטכנולוגית אליה התייחס ב"כ הנתבעים בסיכומיו ולעניין זה שותפה אני לדעת כבוד הש. י. הניג (ב-ת.א. (ת"א) 51479/05, עזבון לילי רוזנטל ז"ל נ' פרץ שמעון מיום 11/3/08) לפיה: "הקלנועית הינה בגדר "רגליים" משוכללות להולכי רגל מוגבלים". ודוק: בין שני הביטויים "כסא גלגלים" ו-"עגלת נכים", קיימת זהות מסוימת (ראה: י. אנגלדר "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים" מהדורה שלישית התשס"ה, עמ' 49). יפה לענייננו, על משקל קל וחומר, האמור ב-ע"פ 766/07, כהן נ' מ"י, מיום 19/11/07 (לעניין פרשנות המושג "עובד ציבור" בחוק העונשין) - "על מנת שלא תסוכל תכלית החוק, מחייבים תהליכים אלו את בית המשפט לנקוט בפרשנות דינאמית חיה ונושמת שיהיה בה כדי להתאים לשינויי העיתים. לרוח התקופה ולנסיבות השונות שהמציאות מזמנת" (וראה גם: דנ"פ 10987/07, מ"י נ' כהן, מיום 2/3/09). וראה לעניין זה גם דברי כבוד הש. ברלינר, אמנם באוביטר, ב-ת.א. (חיפה) 574/95, סנדיד נ' רשות הנמלים והרכבות, מיום 6/10/97 (הדן במנוף): ""החוק מוציא מתחולתו "כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות". להגדרה ממעטת זו יש פוטנציאל פרשני מסויים. אפשר לכלול בה כלים נוספים בעלי אותם המאפיינים. כך סברתי בע"א 152/94 הנ"ל, כי מעלית דינה מדרגות נעות" [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.]. לתוצאה זהה נגיע על דרך ההיקש מדברי א. ריבלין בספרו "תאונת הדרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים" מהדורה שלישית, התש"ס - 1999 עמ' 81: ""סיכום" כלי הרכב המתואר היום בחוק עשוי לשמש, גם בעתיד, אך נקודת מוצא לשינויים פרשניים. דווקא מונח זה, שהכול הניחו כי משמעותו גלויה וברורה לכל, עשוי לגלות פנים חדשות בעתיד" בצטטו מדברי א. ברק (בספרו "שקול הדעת השיפוטי", עמוד 359): "על כן הביטוי 'רכב' אינו אך סיכום כלי הרכב הידועים בעת חקיקתו של החוק, אלא הוא נקבע על פי העיקרון הטמון במושג זה. כלי הרכב הספציפיים שהיו לעיני המחוקק אינם סוגרים את רשימתם של כלי הרכב. זו רשימה פתוחה, העשויה לכלול בחובה כלי רכב חדשים שלא היו ידועים בעת חקיקת החוק. על כן אף שהחוק עצמו לא משתנה, היקף התפרסותו עשויה להשתנות עם חלוף הזמן". (וראה גם ב-ע"א 5847/96, רע"א 1626/96, חברה ישראלית לקירור והספקה בע"מ נ' סובח, פד נ(3) 819; ע"א 133/79, בוכמן נ' אלנסארה פד לה(2) 64). הדברים נכוחים גם ביחס למצבי המיעוט - שאף המה, כאמור, לא יפורשו על דרך הצמצום אלא על דרך הפרשנות הראויה. 14. גם אם אלך לשיטתו של כבוד הש. חאג' יחיא (ב-ת.א. (ת"א) 61077/04 בן ישי נ' אילברג עמית מיום 26.2.08), לפיה כסא גלגלים הוא כסא המונח על גלגלים וברגיל מופעל בכוח ידיו של היושב בו ולעיתים מופעל באמצעות מנוע עזר חשמלי, הרי שלאור ההתפתחות הטכנולוגית קיים כיום מגוון רחב של כסאות גלגלים המופעלים באמצעות עזרים חשמליים כאלה ואחרים ובמידות שונות. אמנם הקלנועית בה עסקינן מאפשרת גם הסעה של נוסע אחד נוסף על מושב אחד שמידותיו הוגבלו ויתכן כי הליכה לשיטת כבוד הש. חאג' יחיא היתה מובילה לאבחנה בין סוגים אלה (ודוק: טענת הנתבעים לאבחנה בין קלנועית חד מושבית לקלנועית דו מושבית - נזנחה), אך הגדרת קלנועית בתקנות אינה מבחינה עוד בין קלנועית חד מושבית לבין קלנועית דו מושבית המשמשת למטרת הסעה/נהיגה עצמית חלף כסא גלגלים. הגדרה זו משתלבת גם עם הביטוי "עגלת נכים" אשר אינו מבחין בין נהיגה עצמית לבין הסעה. ודוק: המטרה היא "לבחור, עד כמה שאפשר, בפתרון פשוט, שניתן יהיה להפעילו בקלות יחסית, בלא שיהא צורך ליצור הבחנות דקות ודקיקות, השוללות כל ביטחון משפטי, והמתרחקות מהתמונה הכוללת" (ראה: ע"א 358/83 שולמן נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב(2) 844), בפרט בתחום בעל חשיבות מעשית זה אשר "מיגוון האפשרויות האקטואליות עולה תמיד על כל דמיון" (ראה: ע"א 326/80, סואעד נ' סועד טאהא , פ"ד לה(3), 197; וראה גם: רע"א 3534/97, אטליס נ' ישראלי, מיום 1/9/99; רע"א 2212/99, קרנית נ' לוי, פד נד(2) 303; ע"א 2455/06, חראנבה נ' בדארנה, מיום 9/3/08). 15. חיזוק נוסף למסקנה זו ניתן למצוא ביישום מבחן הכשירות הנורמטיבית בענייננו. ברע"א 3534/97, אטליס נ' ישראלי, מיום 1/9/99 (אשר דן במכבש דרכים עוד טרם תיקון מס' 8 לחוק הפלת"ד התשנ"ג-1990, ס"ח 1329 התשנ"א עמ' 2) נפסק כי במצב הריבוי "מכונה ניידת הכשירה לנוע באופן מכאני בכביש", משמעות התניה "כשירה" הינה כשרות משפטית נורמטיבית הנחתכת לפי הוראות דיני התעבורה הקובעות לאלו כלים ניידים מותר לנסוע על כביש ולאלו כלים ניידים אסור לנסוע עליו (להבדיל מכשרות פיזית) : "...הכנסת היסוד התחבורתי בגדר הגדרת המונח "רכב" מעיד כי באופן כללי, המחוקק התכוון לצמצם את קשת הכלים אשר חוק הפיצויים חל לגביהם. יש לפרש את מצב הריבוי באופן העולה בקנה אחד עם מגמה זו. פירוש הכשירות הנדרשת בגדר מצב הריבוי ככשירות נורמטיבית, משלב את מצב הריבוי באופן הרמוני יותר עם תכליתו של תיקון מספר 4 כפי שהיא עולה מתוך ההיסטוריה החקיקתית. ... ...להכניס למסגרת הגדרת רכב מנועי את כל אותן מכונות ניידות אשר מקיימות כשירות נורמטיבית לנוע בכבישים על פי דיני התעבורה. כלים אלה אשר חלה לגביהם כשירות זו, אלה הן גם אותן מכונות ניידות אשר נעות, בדרך כלל, בדרכים. מטבע הדברים, השימוש במכונות ניידות אלה מהווה חלק אינהרנטי של סיכוני הדרך הרגילים למשתמשים בדרך. לגבי אלה, יש הצדקה שיחשבו לרכב מנועי. אלה הן חלק מכלי הרכב אשר, ככלל, ניתן לראותם או להיתקל בהם בדרכים. מצד שני, הדרישה במצב הריבוי לקיום כשירות נורמטיבית, תוציא ממסגרת הגדרת רכב מנועי מכונות ניידות שאין להן כשירות לנוע בדרכים, אין דרכן להימצא בדרכים, וככלל אין הן מהוות סיכון למשתמשים בדרכים... ...החלת מבחן הכשירות הנורמטיבית תיצור נורמה בהירה וברורה. החלת המבחן הפיסי, לעומת זאת, תוביל לעמימות אשר תשליט חוסר ודאות בנוגע לתחולת החוק. הבהרנו כי פרשנות על פי המבחן של כשירות פיסית תאפשר להחדיר לתחומיו של החוק, באמצעות מצב הריבוי, קשת רחבה של מכונות ניידות אשר אסורות בתנועה בכביש. לעיתים, החלת החוק על כלים אלו תנגוד את השכל הישר. כבר אמרנו, כי בהתאם למבחן הפיסי, גם מכסחת דשא או מכונית צעצוע עשויים להיכנס בגדר מצב הריבוי. הבהרנו כי גם אוירונים, שעה שהם נעים על פני הקרקע עשויים להיכלל בגדר מצב הריבוי. בנסיבות אלו, ניתן לחזות מראש את תחילת היווצרותו של תהליך פרשני אשר מטרתו תהיה לאבחן בין מכונות ניידות שונות: ... לעומת האמור, מבחן הכשירות הנורמטיבית מציב קריטריונים חדים וברורים לפיתרון הסוגיה. שיקולים של הענקת ודאות וביטחון תומכים בהשתתת נורמה בהירה אשר גבולותיה מתוחמים היטב. ...קביעת נורמה בהירה וברורה תאפשר לכל ה"שחקנים" המעורבים, קרי, חברות הביטוח, ציבור המשתמשים בכלי רכב והציבור בכללותו, לברר ולדעת מראש את המצב המשפטי לאשורו. הדבר ימנע התדיינויות משפטיות אשר יגזלו מהצדדים משאבי זמן וממון מיותרים.". כבוד השופט אור מדגיש כי אמנם אין זהות מלאה בין ההגדרות אשר בתקנות התעבורה לבין המשמעות שבחוק הפלת"ד, "אך כאשר נבחנת כשירותו הנורמטיבית של כלי הנכנס בגדר המונח "מכונה ניידת" כמשמעו בחוק הפיצויים, תחולנה לגביו הוראות תקנות התעבורה ככל שהן מתייחסות למכונה ניידת כזו.". זאת ועוד. מאחר והמטרה לאתר את אותם כלי הרכב אשר יבואו תחת כנפי הגדרת "רכב מנועי" בחוק הפלת"ד הקביעה תהיה על פי מבנהו ותכונותיו הכלליות של הכלי ומכאן, הכשרות שתיבחן היא כשרות נורמטיבית כללית האופיינית לאותה מכונה או כלי ולא שלילת הכשירות במקרה ספציפי לאור נסיבות הפעלתה של מכונה ספציפית במועד קרות התאונה. שהרי, טיבה קובע אם טמון בה סיכון תעבורתי אם לאו (וראה גם: רע"א 613/95, קרנית נ' עופר נחום, פד נא(4) 659; רע"א 3534/97 - אטליס נ' ישראלי, מיום 1/9/99; פרופ' י. אנגלרד, "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים", מהדורה שלישית עמ' 52 ואילך; ע"א 2455/06, עדואן חראנבה נ' עלי מוחמד בדארנה, מיום 19/3/08; ת.א. (חיפה) 962/06, עזבון המנוח עבד אל רחמאן עתמאנה ז"ל נ' מקבל עתאמנה, מיום 16/3/08; ת"א 2455/06, חראנבה נ' בדארנה, מיום 19/3/08). אמנם, במקרה דא עסקינן במצבי המיעוט, להבדיל ממצבי הריבוי, אך הרציונאל ישים גם לענייננו ובכלל זה כוונת המחוקק ל"צמצם את קשת ה'כלים' הנכנסים בגדר תחולתו של החוק, כך שבעיקרו של דבר אלה יצומצמו לכלים אשר עיקר ייעודם לשמש תחבורה יבשתית" וכן הרצון ליצור "נורמה בהירה וברורה" ולהציב קריטריונים חדים וברורים לפתרון הסוגיה. הדברים אמורים במיוחד לאור השאיפה ל"אחדות והרמוניה" בין ההגדרה הבסיסית לבין מצבי הריבוי והמיעוט הגם בלא ל'טשטש' את השוני ביניהם (ראה: רע"א 8061/95, עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פד נ(3) 532). בהתאם לתקנה 39יא רבתי לתקנות התעבורה "לא ינהג אדם בקלנועית בכביש אלא לשם חצייתו" בסייגים כמפורט דשם, קרי: קלנועית חסרה את אותה כשירות נורמטיבית כללית לנוע על הכביש. ודוק: עסקינן בכשירות כללית לנוע דרך כלל על כבישים ועל כן אין די בקיומו של היתר חריג לנוע במושב או בקיבוץ, המשקף את היוצא מהכלל ולא את הכלל (בפרט לאור כוונת מחוקק המשנה - ראה להלן). (ולעניין זה שותפה אני לדעה שהובעה על ידי כבוד השופטת ג'דעון ב-בש"א (חיפה) 18560/06, קרנית -קרן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים נ' טובול, מיום 1/4/07 ; לדעת כב' הש. הניג, ב-ת"א (שלום ת"א) 51479/05, עזבון לילי רוזנטל ז"ל נ' פרץ, מיום 11/3/08; ועמדת כבוד הש. פ. לוקיץ' ב-ת.א. (קריות), עזבון המנוחה שווילי ז"ל נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, מיום 1/4/08). 16. תימוכין לכך ניתן למצוא בתיקון מס' 6 לתקנת התעבורה תשס"ו-2006 (לעיל ולהלן "התיקון" או "התיקון לתקנות התעבורה") מיום 22/1/06 במסגרתו הוגדרה כאמור "קלנועית" והוסדר השימוש בה. אמנם הגדרת קלנועית בתקנות התעבורה אינה מחייבת לעניין חוק הפלת"ד והעובדה שהגדרת "קלנועית" בתקנות התעבורה מכילה בתוכה את הגדרת "כסא גלגלים" אין משמעה כשלעצמה כי כסא גלגלים במצבי המיעוט של רכב מנועי בחוק הפלת"ד כולל גם "קלנועית" (ולעניין זה שותפה אני לדעתם של כבוד הש. -חאג' יחיא בת.א. (ת"א) 61077/04 בן ישי נ' אילברג עמית מיום 26.2.08 וכבוד הש. הניג ב ב-ת"א (שלום ת"א) 51479/05, עזבון לילי רוזנטל ז"ל נ' פרץ, מיום 11/3/08) ויכול שמושג זהה יפורש בחוק אחד בשונה מחוק אחר והכל בהתאם לפרשנותו הראויה לאור התכלית הגלומה בו, כדברי כבוד הש. זוסמן ב-ע"א 347/71, סנסור נ' הקונסוליה הכללית של יוון, פ"ד כו(2) 328: "כלל גדול בפרשנות הוא שעליך לגלות משמעותו של דיבור, בראש ובראשונה, מאותו חיקוק עצמו, שכן דיבור שבחיקוק הוא יצור החי בסביבתו, הוא מקבל צביונו מהקשר הדברים... אפשר להסתייע בדברי חקיקה אחרים, אם מטרתם התחיקתית זהה או דינה לחוק הצריך פרשנות, אבל היקש כללי מחוקים אחרים גורם להטעיה"; אך יש לזכור כי השאיפה היא לפרשנות אחידה של אותו מושג הן במסגרת אותו חוק והן במסגרת החקיקה, העוסקת באותה מטריה ובעלת תכלית דומה, כאמור בספרו של א. ברק "על פרשנות במשפט" כרך שני "פרשנות החקיקה" הוצאת נבו התשנ"ד-1993 עמ' 602-3 "...כאשר שני דברי חקיקה עוסקים באותו עניין (IN PARI MATEARA) - כלומר: תכלית העומדת ביסוד זהה או דומה - יש צידוק ליצירתה של הנחה בדבר זהות המשמעויות.... לפיו כששני חוקים דנים באותו נושא (IN PARI MATEARA) יש לפרשם באופן שיתיישבו אחד עם השני וישלימו זה את זה". ולעניין זה ראה האמור ב-ת.א. (חיפה) 1614/00, חטי'ב נ' חט'יב, מיום 15/2/06 (אמנם בדבר היחס בין חוק הפלת"ד לבין פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל-1970, אך הדברים יפים המה גם לענייננו): " נגד עינינו צריכה לעמוד השאיפה לפרשנות הרמונית ואחידה בין שני החיקוקים, לאור תכלית החקיקה והמדיניות הציבורית ליצירת הסדר כולל ואחיד בנוגע לתאונות דרכים ולאחריות הביטוחית...".   (וראה גם :ע"א 420/83, אבו סקייק אשור נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מד(2), 627; ע"א 214/81 מדינת ישראל נ. פחימה, פ"ד לט(4) 821; כך גם נהגה כבוד הש. לויט ב-ב"ל (ת"א-יפו) 6149/07, שלפמן נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 20/11/08, בבואה לקבוע האם קלנועית נכללת במושב "כסא גלגלים" לצרכי גמלת ניידות אם כי מסקנתה שונה). 17. בחינת התכלית החקיקתית שביסוד התיקון לתקנות התעבורה מורה על מגמת השוואה בין "קלנועית" לבין "כסא גלגלים", כאמור באורח מפורש בפרוטוקול ועדת הכלכלה מיום 20/12/05. ודוק. נושאה של הישיבה הינו: "תקנות התעבורה (תיקון מס' ...) התשס"ו-2005 בדבר הסדרת השימוש בקלנועית, התאמתה לתקינה אירופית, נסיעות 17.1 כך למשל, מר עוזי יצחקי (סמנכ"ל בכיר מינהל תנועה, משרד התחבורה) מבהיר כי עקב תאונות קטלניות בהן היו מעורבות קלנועיות מונה צוות עבודה בין משרדי להסדרת עניין הקלנועית אשר בחן הן את הצורך ברישיון לשם בטיחות הקלנועית, הן את הצורך ברישיון נהיגה על מנת להבטיח כי הנוהג מיומן לנהיגה והן את השתלבות תנועת הקלנועית בדרך. בהתאם למסקנות הועדה, תחייב ההסדרה עמידה של הקלנועית בתקן ישראלי, פטור מחובת רישוי רכב, פטור מחובת רישיון נהיגה, הגבלת מהירות כדי לשמור על חיי הנוהגים בקלנועית וחיי המשתמשים בדרך ובכך נמצא האיזון הראוי שבין האינטרסים המעורבים. עוד מודגש על ידו כי תוגבל תנועת הקלנועית למדרכה בסייגים ובד בבד יוקצה תקציב להתאמת המדרכות לנסיעתן ותבוצע פניה למשרד הבריאות להכיר בקלנועית כרכב נכים ולסייע ברכישתה בדומה לכיסאות גלגלים (וראה בהשוואה: ב"ל (ת"א) 6149/07, שלפמן נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 20/11/08). 17.2 כך למשל עו"ד חוה ראובני מהלשכה המשפטית של משרד התחבורה, בהתייחסה לסוגית ביטוח החובה לקלנועית, מציינת כי קיימת עמדה עקרונית של ועדת המעקב לעניין חוק הפלת"ד לפיה אם יאושר התיקון חוק הפלת"ד יתוקן כך שמקום בו אין חובת רישיון נהיגה לפי דיני התעבורה (משמרוב האוכלוסייה המשתמשת בקלנועית אינה אוחזת ברישיון נהיגה ואינה מחדשת את רישיון הנהיגה) לא תחול חובת ביטוח במטרה למנוע טענה של חברות הביטוח להעדר כיסוי ביטוחי. עוד מובהר על ידה כי התיקון בחוק הפלת"ד לא נעשה במסגרת תיקון זה אך ורק מאחר ורק תקנות התעבורה הן בסמכות שר התחבורה. 17.3 כך למשל עו"ד ראובני מדגישה עוד כי הגדרת קלנועית רחבה דיה כדי לכלול בתוכה גם את כסא הגלגלים לנכים וכל הזכויות תמשכנה לעמוד לבעלי כיסאות הגלגלים. 17.4 כך למשל הוחלט, לאחר דיון נרחב בסוגיה, כי ההיתר לנסוע במושב או בקיבוץ יוותר ותורשה נסיעה בכביש בקלנועית מקום בו אין מדרכה או המדרכה אינה מתאימה לנסיעת קלנועית. חרף האמור בישיבה זו בעקבות התיקון לא תוקנה הגדרת "רכב מנועי" בחוק הפלת"ד; אך התכלית שעמדה נגד עיני מחוקק המשנה עת תוקנו תקנות התעבורה - רצון להסדיר את הסוגיה בצורה אחידה תוך השוואת מעמד כסא גלגלים וקלנועית נהירה היא ועולה בקנה אחד עם השאיפה לפרשנות אחידה של מושגים זהים בין חוקים שונים בעלי תכלית דומה על מנת להביא ליציבות משפטית (ולעניין זה שותפה אני לדעתה של כב' הש. ג'דעון ב-בש"א (חיפה) 18560/06, קרנית -קרן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים נ' טובול, מיום 1/4/07 ולדעת כב' הש. הניג, ב-ת"א (שלום ת"א) 51479/05, עזבון לילי רוזנטל ז"ל נ' פרץ, מיום 11/3/08). 18. ויודגש - אין להסיק מעצם העובדה שהמחוקק בחר שלא להטיל את חובת הרישוי ורישום והצטיידות ברישיון נהיגה בעת השימוש בקלנועית, כי השימוש בה אינו טומן בחובו סיכון תחבורתי. נהפוך הוא. עיון בפרוטוקול ישיבת הועדה מעיד, כאמור, כי התאונות בהן היו מעורבות קלנועיות (וראה למשל - המקרה נשוא רע"פ 8795/98, חיים שוער נ' מדינת ישראל, מיום 29/12/08 שארע טרם התיקון) היוו את המניע להסדרת הסוגיה ואילו הפטור מחובת הרישוי, רישום ורישיון נהיגה בעת השימוש בקלנועית ניתן עקב סוגיית הכיסוי הביטוחי משמרבית המשתמשים בקלנועית אינם נושאים רישיון נהיגה. מכאן, אין לראות בתיקון משום הבעת דעתו של המחוקק כי קלנועית אינה כלי הגורם לסיכון תחבורתי אלא שבנסיבות מצא המחוקק לאזן בין האינטרסים ה'מתגוששים בזירה', קרי: הרצון לאפשר לנכים או למוגבלים להשתמש בפיתוחים טכנולוגים למימוש זכותם לניידות חרף מוגבלותם מזה ולשמור על ביטחונם הם כמו גם בטחון הציבור מזה - על דרך הגבלת תנועת הקלנועית והשימוש בה ככסא גלגלים או עגלת נכים משוכללים ולא מעבר לכך. תימוכין לכך ניתן למצוא גם על דרך ההשוואה בין לשון תקנה 39יא לתקנות התעבורה (הדנה בהגבלות השימוש בקלנועית) לבין לשון תקנה 108(א) לתקנות התעבורה לפיה: "לא ילך אדם בכביש ולא יסיע בו עגלת ילדים או עגלת חולים או כיסא חולים, אלא אם אין בצד הכביש מדרכה או שוליים תקינים או שביל הקוצה להולכי רגל בין הוראות תקנת משנה (א) לא יחולו על אדם החוצה כביש". כאמור על ידי כבוד השופט טננבוים בעניין ת.א. 9849/06, מ"י נ' הובר, מיום 6/7/06: "...הפתרון היה לקבוע שימוש בקלנועית ו/או עגלת נכה חשמלית שתשווה את המוגבל להולך רגל רגיל. וממילא יחולו עליו המגבלות הדורשות נסיעה על המדרכה וכו'. כדין כל הולך רגל". 19. עוד יוער לעניין זה כי בת.א. (טבריה) 3509/99 גוטליב נ' קנטור, מיום 25/6/00, התייחס כבוד הש. ר. שפירא, בהערת אגב, לסוגיה זו בציינו כי לא שוכנע כי קלנועית היא בגדר עגלת נכים חשמלית וכי קלנועית שעשויה להגיע ל-12 קמ"ש לכאורה נכללת בהגדרת כסא גלגלים (באזכרו פסק דין נוסף - ת.א. (נהריה) 2183/92, נעים נ' פנו, לפיו יש לראות את הקלנועית כנכנסת במסגרת הסייג שבהגדרת "רכב מנועי" שבחוק הפלת"ד לאחר תיקון מס' 4); בהוסיפו כי טוב יעשה המחוקק או מחוקק המשנה אם יגדיר את הקלנועית בדבר חקיקה ויבהיר את מעמדה בתקנות התעבורה, כפי שנעשה ביחס לכלי רכב וכלים ממונעים אחרים בעלי אופי מיוחד. נוכח המצב המשפטי כיום, לפיו מחוקק המשנה הבהיר בתקנות התעבורה את הגדרת קלנועית ואף התייחס למידותיה, אופן ייצורה ולמהירותה המקסימאלית - יש לאמר כי כל עוד הקלנועית שבפנינו עונה אחר הגדרה זו שבתקנות התעבורה הרי שהיא תיכלל במסגרת "כסא גלגלים" או "עגלת נכים" שבמצבי המיעוט. יחד עם זאת, אם וככל שימצא דגם של קלנועית שאינו עונה על תנאים אלה ובכלל זה מבחינת הקמ"ש או מבחינת רוחב הכסא או מושב נוסף, תידרש בחינה נוספת של הדברים. ויפים לענייננו (הגם שעסקינן בהשלכת חקיקת משנה על חקיקה ראשית), הדברים שנאמרו ביחס להשפעת חקיקה ראשית חדשה (חוק הפלת"ד) על חקיקה ראשית ישנה (פקודת הביטוח), ב-ע"א 214/81, מדינת ישראל נ' פחימה, פ"ד לט(4), 821 [ההדגשות אינן במקור - ב.ש.]: "....אכן, לעתים יוצר חוק, עם חקיקתו, מספר אופציות פרשניות, אך במשך השנים, ועם חקיקתם של חוקים נוספים באותה סוגיה, הופכות חלק מהאופציות לבלתי אפשריות, ואילו אופציות חדשות קמות. דומה, כי יפים כאן דבריו של השופט זוסמן, לפיהם "דיבור שבחיקוק הוא יצור החי בסביבתו"... סביבה זו כוללת, בצד הוראות אחרות באותו דבר חקיקה, גם דברי חקיקה אחרים, המשליכים אור על פרשנותו של החוק. ודוק: דברי החקיקה הנוספים לא הביאו לשינוי "חקיקתי" בחוק אך הם הביאו לשינוי "פרשני" בחוק. דברי החקיקה החדשים יצרו "סביבה" חדשה, אשר בעצם קיומה משפיעה על האופן שבו מתפרש החוק. אכן, "דרך פרשנות ראויה היא להשקיף על דבר החקיקה כאורגניזם חי המורכב חלקים חלקים, אשר להם תפקידים שונים המבוצעים תוך התאמה הדדית. את פעולתו של חלק זה או אחר באורגניזם זה יש לבחון על רקע תפקידו וייעודו במערכה כולה" (ע.א. 503/80 פד"י לד, 835 ,831 ,4). .......אפשרויות פרשניות שונות, שיתכן והיו פתוחות בטרם הוחק חוק הפיצויים, שוב אינן פתוחות, כשם שאפשרויות פרשניות שונות, שיתכן והיו סגורות בטרם החוק חוק הפיצויים, נפתחו לאור חקיקתו. פירוש שבעבר הביא לאבסורד, שוב אינו יוצר אבסורד כיום, ועל כן ניתן להזקק לו כיום גם אם לא היה מקום להזקק לו בעבר. פירוש שבעבר השתלב עם מערך החקיקה, שוב אינו אפשרי כיום לאור מערך חקיקה חדש. .." (וראה בהשוואה גם ב-רע"א 6845/06 , בנק הפועלים בע"מ נ' טוריאל, מיום 20.1.09). 20. מצינו כי פרשנות זו תיצור אחידות הן בין חלקי ההגדרה של "רכב מנועי" והן בינה לבין תקנות התעבורה. מנגד, פרשנות הפוכה, לפיה קלנועית נכללת בגדר "רכב מנועי" לצורכי הפלת"ד, תפגע באיזון המידתי והראוי בין הצורך לאפשר לנכים ובעלי מוגבלות נגישות ככל אדם תוך ניצול טכנולוגיות קיימות, מזה לבין הצורך לצמצם את הסיכון התעבורתי הכרוך בשימוש בה על דרך הגבלת מהירותה, מספר נוסעיה ומידותיה מזה. פרשנות זו לא רק תסכל את מטרתו המפורשת של המחוקק כי דרך כלל לא יעשה שימוש בקלנועית בכביש, אלא תעצים את הסיכון התעבורתי הכרוך בה (וראה בהשוואה ב- ע"פ (תל-אביב-יפו) 70637/06, ירמיהו אפי נ' פרקליטות מחוז ת"א - פלילי, מיום 17.12.07: "בבסיס חריגוּת זו, עומדת העובדה כי ענין לנו בתאונה שהתרחשה כאמור מול קלנועית שנסעה, כפי שנקבע, על כביש בין-עירוני, בשעת חשיכה, ובקטע חשוך במיוחד; הכל, בלא אורות ובלא מחזירי אור… ואולם, לענין העונש, אין לשכוח כי האיחור בבלימה על ידו, היה איחור של שניה אחת, שחרצה גורלו של הקרבן. הקביעה דלעיל, נכונה היא במיוחד, לאור העובדה, שגם המחוקק עצמו, אכן ראה לשנות לאחרונה, את התקנה המתייחסת לנהיגה בקלנועית בכביש, שנאסרה מכל וכל, להוציא, לצורך חצייתו בלבד ... השופט קמא, יש לומר, היה ער "למצב הנדיר של הימצאות קלנועית בנתיב הנסיעה הסואן", כמו גם, לשינוי החוק שעמד אז בפתח "משום תאונות הדרכים בהן קיפחו נוסעי הקלנועית את חייהם"). משכך, אף שיקולי מדיניות תומכים בראיית קלנועית כלי משוכלל וחליפי של כיסא גלגלים או עגלת נכים תוך השוואת מעמדם המשפטי של המשתמשים בה, במקרה של תאונת דרכים, לזה של נפגעים מחוץ לכלי רכב, בדומה להולכי רגל או לרוכבי אופניים. הגם שבמקרה של תאונה עצמית לא תהיה זכאות במסגרת חוק הפלת"ד (להבדיל מעריכת פוליסות ביטוח באופן עצמאי) (וראה בהשוואה: י. אנגלרד "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים" מהדורה שלישית התשס"ה, עמ' 49). לא זו אף זו - חוק הפלת"ד ביקש ליתן מענה לאותם סיכונים טבעיים לשימוש בכביש ולא לשימושים שאינם מטבע הדברים ו/או אותם ביקש המחוקק להפוך לשימושים אסורים בכביש במטרה למנוע סיכונים תעבורתיים ולשמור על חיי המשתמש וחיי כלל הציבור. משכך, הכללתם בגדר "רכב מנועי" משמעה מתן יד להחלת מנגנון הפיצוי שבחוק הפלת"ד על שימושים וסיכונים אותם ביקש המחוקק להפוך לסיכונים שאינם 'טבעיים' בכביש (לעניין זה שותפה אני לדעת כב' הש. טננבוים ב-ת"א 9849/06, מ"י נ' הובר, מיום 6/7/06). 21. התחושה האינטואיטיבית היא כלי פרשנות ראוי, אך בפרט משעסקינן בחוק הפלת"ד אשר, כפי שעמדו על כך בתי המשפט לא אחת, ההגדרות הכלולות בסעיף 1 לו נעדרות עקביות מש "חוק הפיצויים נתפר טלאי על טלאי, וחלקיו השונים אינם עולים תמיד בקנה אחד זה עם זה." (ראה: רע"א 418/03 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה, פ"ד נט(3) 541;וכן: רע"א 7460/07, ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' איזנברג, מיום 27/3/08), יש לבדוק תחילה את תכונותיו ואופיו של הכלי לאור הגדרותיו ואותה תחושה אינטואיטיבית, שהיא כמובן לגיטימית וטבעית, אין די בה כשלעצמה על מנת לגבור על המבחנים אותם התוותה הפסיקה בעמל רב ובניסיון ליצור אחידות וקווים מנחים להגדרות הלא פשוטות שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד. על כן גם מקום בו האינטואיציה עשויה להוביל למסקנה שקלנועית היא כלי רכב המקיים את אותו סיכון בטיחותי כתוצאה מנהיגה או משימוש בה, הרי שכדברי כבוד הש. שטרסברג כהן (ב-ע"א 5847/96, חברה ישראלית לקירור והספקה בע"מ נ' סובח, פד נ(3) 819): "...אין האינטואיציה חזות הכל ולא די בה, שכן, אין היא מבטיחה רציונאליות ואובייקטיביות של הכרעה, לבד ממנה יש להיזקק להנמקות לוגיות כדי להבהיר לעצמנו את האינטואיציה. זאת נעשה על ידי הנמקה משפטית הנעשית בעזרת כללי הפרשנות המקובלים. כאשר הנמקה זו מאשרת את התחושה האינטואיטיבית, מה טוב; כאשר היא מובילה לתוצאה שונה מזו האינטואיטיבית, גוברת ההנמקה המשפטית." (וראה גם בספרו של אהרון ברק "פרשנות במשפט" כרך שני "פרשנות החקיקה", הוצאת נבו התשנ"ד-1994, עמ' 100 ואילך). בחינת ה'מערכת הלוגית' וה'הנמקה המשפטית' דכאן, בפרט לאור הצורך ביציבות והחשיבות להצמדות למבחנים ולפרמטרים שנקבעו בפסיקה, מצביעה על תוצאה שונה וגוברת על אותה אינטואיציה. 22. ובטרם סיום יוער עוד שניים: 22.1 האחד, אמנם האירוע נשוא התובענה ארע לפני התיקון אך משהתיקון מהווה חיזוק בלבד למסקנתי בדבר הפרשנות הראויה של המונחים "כסא גלגלים" ו- "עגלת נכים" - אין בכך כדי לשנות ממסקנתי. מה גם שאין המדובר בשינוי הסדר קיים אלא בהסדרתו מלכתחילה תוך התווית העדר כשירותה הנורמטיבית של הקלנועית לנוע בכביש (וראה גם: ת"א (ת"א) 51479/05, עיזבון לילי רוזנטל ז"ל נ' פרץ, מיום 11/3/08). 22.2 והשני, אף טענת הנתבעים לעניין ביטוח לא תסייע בידם. בע"א 5757/97, אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חמאדה, פד נג(5) 849 - נקבע כי אם הצדדים הסכימו כי יש לראות הכלי כ"רכב מנועי" כמשמעו בחוק הפלת"ד יוחלו עליו הוראות פקודת הביטוח וחוק הפלת"ד כאילו היה רכב מנועי במובן חוק הפלת"ד ואין בעובדה שבדיעבד התברר כי אין המדובר ב"רכב מנועי" כמשמעו בחוק הפלת"ד כדי לפגוע בתוקף הפוליסה המהווה חוזה עם המבוטח. מכאן, אין ללמוד כי עריכת ביטוח לאחר המקרה מעידה כי עסקינן ב"רכב מנועי" ומכל מקום הבחינה לעניין זה אינה סובייקטיבית אלא אובייקטיבית (וראה בהשוואה: ת"א (ת"א) 56601/04, יאיר נ' מרקוס, מיום 2/10/07; ת"א (ת"א) 15546/07, פינקלשטיין נ' אלתר, מיום 2/5/07). מה עוד שאחד הטעמים לתיקון במתכונתו כמו גם למסקנתי הינו הניסיון למנוע מצב של "תאונות משפטיות" ומצב חסר ביטוח, כמו גם להטלת הכיסוי על קרנית או על הציבור שלא לצורך." (ראה: ת"א (ת"א) 51479/05, עזבון לילי רוזנטל ז"ל נ' פרץ, מיום 11/3/08) העלול להתרחש אם תתקבל עמדת הנתבעים. 23. סוף דבר - 23.1 אני קובעת כי הקלנועית נשוא התובענה אינה בבחינת "רכב מנועי" כמשמעו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 ויש לראות את התובע כ"הולך רגל" שנפגע על ידי הרכב הנהוג בידי הנתבע מס' 1 ועל כן בדין הוגשה התביעה כנגד הנתבעים מס' 1 ו-2. 23.2 בנסיבות, אין צו להוצאות. 23.3 אני קובעת ישיבת קדם משפט ליום 7.5.09 שעה 09:00, במסגרתה תדון גם הבקשה למינוי מומחים (בש"א 3367/06).רכבקלנועיתשאלות משפטיותרכב מנועי