קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הלוואה מבני משפחה לתשלום אגרת בית משפט: הובאה לפני בקשה ליתן למבקש פטור מתשלום האגרה. הבקשה הוגשה במסגרת תביעה-שכנגד אותה ביקש המבקש להגיש נגד תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בע"מ (להלן: "הנתבעת"), כשסכום התביעה הועמד על גבול סמכותו העניינית של בית משפט זה. ההליכים בין הצדדים החלו כאשר הנתבעת הגישה נגד המבקש בקשה לביצוע שטר, עליה הגיש המבקש התנגדות. ביום 26.3.08 קיבל בית המשפט את ההתנגדות בכפוף להפקדת סך 125,000 ₪, שהופקד על-ידי המבקש. בתאריך 3.8.08 ביקש המבקש להגיש נגד הנתבעת תביעה-שכנגד והוא נדרש לשלם אגרה בסך 34,717 ש"ח. המבקש טען שאין ביכולתו לשלם את האגרה ומשום כך ביקש לפטור אותו מלשלם אותה. עמדת המבקש המבקש טען שבעבר עסק בהפצת תוצרת החלב של הנתבעת וכי הנתבעת שילמה לו עמלות מופחתות וכן חייבה אותו לשאת בחובות של לקוחותיה וגרמה לו להפסיד חלק מהשקעותיו בעסק שלו כמפיץ תוצרת החלב. לטענת המבקש המבחן בדבר קיום סיכויי התביעה הוא ליבראלי וסיכוי זה נלמד מעיון בכתב התביעה עצמו, לפיו עילת התביעה שלו נגד הנתבעת מבוססת על חמישה ראשים: תשלום מופחת של עמלות, חיוב המבקש בחובות לקוחות הנתבעת, מו"מ בחוסר תום לב של הנתבעת לקראת החוזה, עשיית עושר ולא במשפט ונזק שאינו נזק ממון. המבקש טען עוד שהוא גרוש ופוטר משני מקומות עבודה מהם השתכר יחד סך של כ-7.500 ₪ לחודש. כיום המבקש עובד בסוכנות נדל"ן, ללא משכורת קבועה והכנסתו נקבעת לפי אחוזים מעסקאות שהוא מבצע וכי בשלב זה אין לו הכנסות. המבקש טען שאין לו דירה, חסכונות וניירות ערך וכי יש לו הוצאות חודשיות בסך של 7,450 ₪. בהוצאות אלו כלל המבקש סך 2,600 ₪ לחודש עבור דמי שכירות וסך 2,500 ש"ח עבור מזונות לבנו שמתגורר אצל אמו. לטענת המבקש הוא לווה כספים לצורך השקעתם בעסק שלו כמפיץ תוצרת החלב של הנתבעת. המבקש רכש משאית חלוקה, ארגז ויחידת קירור והשקעה זו ירדה לטמיון בשל ביטול הקשר החוזי בין הצדדים. כמו-כן, המבקש נאלץ ללוות מאחותו ומבן משפחה אחר את הסך של 125,000 ₪ אותו הפקיד כדי שההתנגדות שלו בתיק זה תתקבל. המבקש לווה עוד סך של 10,000 ש"ח להפקדת עירבון בערעור שהגיש. משום כך חושש המבקש ללוות כספים נוספים לצורך תשלום האגרה אותה הוא נדרש לשלם בתיק זה. המבקש הוסיף וטען שתקנה 14 (ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות") מאפשרת לבחון רק את מצבו ולא לחפש את היכולת לשלם את האגרה אצל קרוביו. עמדת הנתבעת הנתבעת ביקשה לדחות את הבקשה וטענה שהמבקש לא הוכיח את קיום שני התנאים הדרושים לצורך מתן פטור מתשלום האגרה. לטענת הנתבעת, המבקש לא הראה שהתביעה מגלה נגדה עילה וכי תצהיר המבקש נוקב בהערכות כלליות של סכומים שלא ברור כיצד חושבו. מה עוד שאין בתצהיר המבקש התייחסות לעניין עילת התביעה וכי חלק מתביעתו, הנוגע להפחתת עמלות, כבר התיישן. כמו-כן, אין בסיס לתביעת המבקש משום שהוא האחראי לגביית הכספים מהלקוחות. הנתבעת טענה עוד שהמבקש לא עשה ניסיונות לגיוס כספים לתשלום האגרה וכי בקשתו חסרה משום שאין בה פירוט כל הכנסותיו בששת החודשים שקדמו להגשת הבקשה וכן לא צורפו לה תדפיסי כרטיסי האשראי שלו. הנתבעת סבורה שלמבקש יש יכולת לשלם את האגרה, שהרי הוא תובע 24 עמלות בסך כ-1.2 מליון ₪ וזו ראיה לכך שהכנסתו החודשית עמדה על כ-52,500 ₪. כמו-כן, המבקש מיוצג על-ידי עו"ד וגם משום כך אין לקבל את טענתו שהוא חסר יכולת כלכלית לשלם את האגרה. עמדת המדינה המדינה הגישה בתחילה תגובה ולפיה אין היא מתנגדת לבקשה, אולם לאחר שהוגשה תגובת הנתבעת הגישה המדינה תגובה שונה ובה התנגדה למתן פטור מתשלום האגרה. אין מקום להיתפס דווקא לעמדתה הראשונה של המדינה, כפי שהמבקש ביקש לעשות. השינוי בעמדת המדינה אינו מעלה ואינו מוריד לעניין קבלת הבקשה או דחייתה. בסופו של דבר שיקול הדעת נתון לבית המשפט והוא נעשה על בסיס כל החומר המובא לפניו על-ידי הצדדים. שהרי אף אם המדינה לא הייתה מתנגדת לבקשה, רשאי בית המשפט לדחות את הבקשה על-פי שיקול הדעת הנתון לו. דיון והכרעה תקנה 14 (ג) לתקנות האגרות קובעת לאמור: "הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה...". על-פי האמור בתקנה זו נדרש מבקש הפטור להוכיח את קיומם של שני תנאים מצטברים והם: א. העדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה. ב. ההליך נשוא הבקשה מגלה עילה. שני תנאים אלה באים לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובע גם כאשר אין הוא בעל יכולת כלכלית לשלם את האגרה, לבין אינטרס הנתבע שלא יוטרד בהליך כשלא מובטח לו שיוכל לממש את זכותו להיפרע מהתובע אם זה יפסיד בתביעתו ויחויב בתשלום הוצאות לנתבע וכן אינטרס הציבור שלא יינקטו הליכי סרק הגורמים לבזבוז משאבים ציבוריים. ראו לעניין זה את בש"א 329/90 יונה אברך נ' אשר גרוגר ואח', פ"ד מ"ד (2) 383. קיום שני התנאים האמורים לעיל אינו מחייב את בית המשפט לקבל את הבקשה וזו נתונה עדיין לשיקול דעתו, כפי שהדבר עולה מהוראת תקנה 14 (ג) סיפא לתקנות האגרות, הנוקטת בלשון "רשאי" בית המשפט לפטור מתשלום האגרה ואין הוא חייב לעשות כן. הצדדים התייחסו בטענותיהם לשני התנאים הדרושים למתן פטור מתשלום האגרה, כל צד וטעמיו. עיון בטענות הצדדים מעורר אצלי ספק בנכונות עמדת המבקש לפיה הוא נעדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה. ספק זה פועל לרעת המבקש, משום שהנטל להוכחת קיום התנאים למתן הפטור מוטל עליו והוא לא עמד בנטל, כפי שיפורט להלן, והדבר מוביל למסקנה שיש לדחות את בקשתו. המבקש עובד בעבודה שיכולה להניב לו הכנסות אולם, לדבריו, טרם קיבל הכנסות. לא ברור מדוע המבקש בחר בסוג זה של עבודה שיש לה דרך מיוחדת להפקת הכנסות ומדוע לא בחר לעבוד בעבודה עם משכורת קבועה. בכל אופן המבקש יכול לממן את תשלום האגרה מהכנסותיו אף אם הן הכנסות עתידיות. על-פי גרסת המבקש אין לו כעת הכנסה חודשית. יחד עם זאת וחרף גרסתו זו יש למבקש הוצאות חודשיות קבועות בסך של כ-7,500 ₪. המבקש לא כלל בסכום זה את הוצאות הכלכלה שלו ושל בנו הגר עמו. בהכללת סכום הוצאות הכלכלה עומד סכום ההוצאות החודשיות של המבקש על למעלה מ-7,500 ₪ לחודש. לא ברור כיצד המבקש מצליח לגייס מקורות כספיים למימון הוצאותיו החודשיות חרף טענתו להעדר הכנסות. תמיהה זו יכולה להעיד על קיום כספים למבקש, עליהם לא הצהיר, ומהם הוא מממן את הוצאותיו. המבקש העיד שיש לו סיוע כספי מאמו, אולם אין בטענה זו כדי ליישב את התמיהה שציינתי לעיל, משום שאין בסיוע שהמבקש מקבל, לדבריו, מאמו כדי לכסות את כל הוצאותיו החודשיות. מה עוד שהמבקש לא הוכיח שאמו מממנת עבורו את כל הוצאותיו החודשיות. יתרה מזאת, המבקש ביקש שלא להתחשב באפשרות לגיוס כספים מבני משפחה. לטענת המבקש תקנה 14 (ג) לתקנות האגרות אינה מאפשרת עוד לקחת בחשבון את האפשרות לגייס כספים מבני משפחתו לצורך תשלום האגרה. איני מקבל טענה זו של המבקש. תקנה 14 (ג) סיפא לתקנות האגרות מורה כדלהלן: "... בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד." אין בתקנה זו כדי לבטל את חיוב המבקש לבצע ניסיונות לגיוס כספים לתשלום האגרה. יכולת המבקש לגייס כספים היא חלק מיכולתו האישית ויש לקחת אותה בחשבון ולא ניתן להתעלם ממנה. יחד עם זאת במידה ולמבקש אין אפשרות לגייס כספים לתשלום האגרה, אין להביא בחשבון את העובדה שלהוריו שהוא לא סמוך על שולחנם יש את היכולת לשלם את האגרה. עובדה זו אינה מעלה ואינה מורידה אלא אם המבקש סמוך על שולחנם של הוריו. במקרה הנוכחי קיימת למבקש יכולת לגייס כספים מבני משפחתו ולא ניתן להתעלם ממנה. ראיה לדבר זה היא הפקדת הפיקדון בסך של 125,000 ש"ח אותו הפקיד המבקש לצורך קבלת ההתנגדות שהגיש וכן הפקדת עירבון בסך של 10,000 ₪ במסגרת הערעור שהגיש - אותם גייס, לדבריו, באמצעות בני משפחתו. יכולת המבקש לבצע הפקדות בסכומים אלה מעידה על יכולתו לגייס כספים לתשלום האגרה. המוצא של המבקש לקבל פטור מתשלום האגרה מהקופה הציבורית חייב להיות המוצא האחרון. לכן כפי שהמבקש מוצא אפשרות להפקיד סך של 135,000 ש"ח עליו גם לממן את האגרה לצורך הגשת תביעתו. יתרה מזאת, המבקש אינו טוען שבני משפחתו אינם יכולים להלוות לו כספים לתשלום האגרה, אלא שהוא חושש לפנות אליהם. המבקש התייחס לעניין זה בסעיף 1.1 (עמ' 3) לתצהירו כדלהלן: "במצבי הכלכלי אני חושש מקבלת הלוואה נוספת שהיא מעבר ליכולת ההחזר שלי. אני גם חושש שחוץ מהשוק האפור לא יהיה מי שירצה להלוות לי סכום זה. ולכן, אם אקח הלוואה נוספת הדבר יכול להביא להתרסקות ואי יכולת החזר." אולם חשש בלבד בלב המבקש לקבל הלוואה אינו מספיק ואינו מעיד על מיצוי יכולתו הכלכלית לגיוס כספים לצורך תשלום האגרה. יתרה מזאת, תקנה 14 (ג) לתקנות האגרות אליה התייחס ב"כ המבקש עוסקת בגיוס כספים מהורי המבקש. אין התקנה עוסקת בני משפחה אחרים ולא במצב של קבלת הלוואה מבני משפחה. במקרה של קבלת הלוואה מבני משפחה, אין הם מממנים את תשלום האגרה אלא הם מעמידים למבקש הלוואה והוא משלם את האגרה ולא הם. לפיכך תקנה זו אינה עוסקת בקבלת הלוואה מבני משפחת המבקש ואם קיימת אפשרות לקבל מהם הלוואה לצורך תשלום האגרה הרי שיש להביא זאת בחשבון כחלק מיכולתו האישית של המבקש לשלם האגרה. המבקש לא מיצה אפשרות זו ולכן דין בקשתו לקבלת פטור מתשלום האגרה להידחות. סיכום ניתוח טענות הצדדים וראיותיהם מוביל למסקנה שהמבקש לא מיצה את האפשרות לגייס כספים לתשלום האגרה. כמו-כן, המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח העדר יכולת כלכלית לתשלום האגרה. נסיבות המקרה מעידות על קיום כספים למבקש עליהם לא הצהיר המאפשרים לו לשלם את הוצאותיו החודשיות חרף העדר הכנסות חודשיות כדבריו. לפיכך על המבקש לשלם את האגרה ובקשתו לקבלת פטור מאגרה נדחית. המבקש ישלם את האגרה עד לא יאוחר מיום 22.1.09, אחרת תביעתו תמחק. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים בדואר. אין צו להוצאות. אגרת בית משפטאגרההלוואה