קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המצאה מחוץ לתחום הודעה לצד שלישי: מהות הבקשה ורקע כללי: בפני בקשה לביטול היתר המצאה לחו"ל אשר ניתן בהתאם לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סד"א") ולחילופין להורות על עיכוב ההליכים כנגד המבקשים. המשיב מס' 4 (להלן: "בר-אילן") הגיש תביעה לנזקי גוף כנגד המשיבות 1-3 בה טען כי ביום 16.3.2005 נפגע בעת שעסק בגלישת סקי באתר הנופש VAL D'LSER בצרפת (להלן: "התאונה"). בר-אילן היה בזמן הפגיעה חלק מקבוצת "מתחילים" אשר גלשו בליווי צמוד של מדריך. על פי הנטען בכתב התביעה המשיב רכש את חבילת הנופש מהמשיבות 1 ו- 2. כלפי המשיבה מס' 3 נטען כי הייתה מבטחת בר-אילן בפוליסת ביטוח נסיעות לחו"ל באמצעות חברת כרטיס האשראי. ביום 20.11.2007 הוגשה בקשה על ידי המשיבה מס' 1 להיתר המצאה של הודעה לצד שלישי למבקשים אל מחוץ לתחום המדינה, (בש"א 6252/07) כאשר נטען כי המבקש מס' 1 היה בזמן אירוע התאונה המדריך שהדריך את התובע ואילו המבקשת מס' 2 הייתה מעסיקתו של המבקש מס' 1. ביום 29.11.2007 נעתרתי לבקשה במעמד צד אחד. טענות הצדדים: טענות המבקשים בתמצית הן כדלקמן: א. לא מתקיימת שום חלופה מן החלופות המנויות בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"). ב. גם אם מתקיימות החלופות של תקנה 500 הנ"ל עדיין מסור לבית המשפט שיקול דעת אם להתיר את ההמצאה. ג. המבקשים מעלים טענה של פורום לא נאות. ד. המבקשים טוענים כי בהודעה לצד שלישי הדין המהותי אשר יחול הוא הדין הצרפתי. מאחר ומדובר בטענה עובדתית שיש להוכיחה והמשיבה מס' 1 לא צירפה חוות דעת להודעה לצד שלישי יש לדחות את ההודעה כנגד המבקשים. המשיבה מס' 1 טוענת בתגובה לבקשה את הטענות כדלקמן: א. משדחה בית המשפט את בקשת המשיבה מס' 1 לעיכוב הליכים בגין תנית שיפוט זר, כאשר באותו שלב ההודעה לצד שלישי כבר הייתה מונחת בפניו, הביע בית המשפט את דעתו בכך שהתביעה ראויה להתברר בארץ. ב. אמנם המצאת תובענה אל מחוץ לתחום מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט אך במקרה זה שיקול הדעת מחייב להתיר את ההמצאה מאחר ומן הדין לברר את הסוגיות השנויות במחלוקת יחדיו כאשר כל הצדדים נמצאים בתיק. ג. בענייננו מתקיימת הוראת תקנה 500 (10) לתקנות. ד. בכל הקשור לטענת פורום לא נאות הנטל מוטל בעניין זה על המבקשים והם לא הרימו נטל זה. ה. הכרעה בטענה של פורום לא נאות דורשת בירור עובדתי ועל הנתבע הזר להראות בראיות מדוע יקשה עליו לנהל את המשפט במדינה הזרה. המבקשים לא הביאו כל ראיות לכך ולכן גם מסיבה זו דינה של הטענה להדחות. ו. האתר בו נפגע בר-אילן הוא מאוד פופולארי בקרב התייר הישראלי ובכל שנה מבקרים שם מאות ישראלים. לכן מתקיימת הזיקה המתבקשת למדינת ישראל. דיון והכרעה: לצורך הכרעה בבקשה הניצבת לפני על בית המשפט לבדוק את התנאים להיתר המצאה וזאת כדלקמן: א. הם מתקיימת אחת מן החלופות המנויות בתקנה 500 לתקנות. ב. על התובע (ובמקרה זה המודיעה לצד שלישי) לשכנע כי יש לו עילת תביעה טובה. ג. שיקול דעת בית המשפט ובעיקר דיון בשאלה האם מדובר בפורום נאות או בפורום לא נאות. חלופות תקנה 500: במקרה זה הנני מקבל את טענת המשיבה מס' 1 כי חלה בענייננו תקנה 500(10) לתקנות. תקנה זו קובעת: "האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה." ההלכה הפסוקה קבעה כי ניתן להמציא הודעה לצד שלישי גם אם אין צד ישראלי נוסף לו להודעה. פרשנות זו תואמת את מטרת ההליך של ההודעה לצד שלישי ושל דיני ההמצאה אל מחוץ לתחום והיא הרצון לפתור באופן יעיל, ממצה ושלם ובהליך אחד מכלול של סוגיות המתעוררות בקשר לאותו עניין (ראו: רע"א 5150/02 ויינברג דורון נ. ביילס, פ"ד נח(2) 205). המבחן שנקבע זהה למבחן של צירוף נתבע נוסף בהתאם לתקנה 22 לתקנות טדי בזהות של אחת השאלות שבמחלוקת אם עובדתית או משפטית שבגינה נוח לדון בפרשה בעת ובעונה אחת כדי להכשיר צירוף לפי תקנה זו (ראו: ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ. Bodtray Company Ltd. , פ"ד נח(2) 465,473). עילת תביעה טובה: אין ספק בעיני כי אילו מקום מושבם של המבקשים היה בישראל אזי המדובר בבעל דין דרוש ונכון לצורך תובענה זו. על פי הנטען מדובר במדריך הסקי אשר אמור היה לתת הדרכה לבר אילן ולהנחות אותו ואם היה ליקוי באותה הדרכה או שלא ניתנה הדרכה מתאימה צד זה עשוי להיות חייב כלפי בר אילן. המבקשים טוענים בבקשתם כי משלא הובאה חוות דעת מטעם המשיבים 1 ו- 2 המוכיחה את הדין הזר, שהינו הדין הצרפתי בענייננו, לא הוכיחו קיום עילת תביעה טובה ולכן גם מטעם זה אין לאפשר להמציא את ההודעה מחוץ לתחום ויש להורות על ביטול ההיתר. הפסיקה קבעה כי בשלב זה אין המשיבים צריכים להראות שיש להם עילת תביעה טובה באותה מידת וודאות במשפט עצמו. די אם המשיבים יראו כי יש להם good arguable case על מנת לעמוד בדרישות התנאי (ראו: ע"א 98/67 נברום מריטים בע"מ נ. הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד יט (2) 159). אמנם דין זר מהווה עובדה הטעונה הוכחה במהלך המשפט. במקרה שלא הוכח הדין הזר קיימת אפשרות להסתמך על חזקת שוויון הדינים ובנושא זה קיימות שתי גישות בפסיקה. האחת היא במקרים מסוימים בית משפט עשוי להסתמך על חזקת שוויון הדינים במידה ולא הוכח הדין הזר וזאת בהתמלא תנאים מסוימים (ראו חוות דעת השופט גולדברג: דנ"א 1558/94 נפיסי נ. נפיסי, פ"ד נ(3) 573). מאידך קיימת גישה גורפת לפיה בכל מקרה בו לא הוכח הדין הזר תחול חזקת שוויון הדינים ( ברוח זו ראו: רע"א 3920/90 עזבון המנוח אירה גולדן נ' הכונס הרשמי, שטרם פורסם ; ע"א 65/88 אדרת שומרון בע"מ נ' הולינגסוורת, פ"ד מד(606 ,600 (3; ע"א 778/77 פרקש נ' פרקש, פ"ד לג(2) 473 ,469; ע"א 126/80 GUARDIAN EASTERN INSURANCE COMPANY LTD ואח' נ' רוסמן, פ"ד לו(3) 296 , 298). במסגרת בקשה זו אין בדעתי לכנס למחלוקת פוסקים זו ואין זו האכסניה המתאימה לבירור אם התקיימו התנאים לתחולת חזקת שוויון הדינים. עצם האפשרות כי חזקה זו תחול כאשר במידה ותחול אין ספק כי ההודעה לצד שלישי מקימה עילת תביעה לפי המשפט הישראלי ממלאת אחר התנאי של good arguable case כפי שנקבע בפסיקה ולכן בעניין זה יצאו המשיבים ידי חובתם בשלב זה להוכחת עילת תביעה טובה. שיקול דעת - פורום נאות: גם לאחר שקבעתי כי התנאים של תקנה 500 התקיימו עדין מסור לשיקול דעתו של בית המשפט אם להתיר את ההמצאה (ראו: 74/83 ראד נ. חי, פ"ד מ(2) 141). עוד נפסק כי רק כאשר האיזון בין הזיקות לפורום הישראלי לבין הזיקות לפורום הזר נוטה בבירור ובאופן משמעותי לטובת הפורום הזר יחליט בית המשפט כי אין הוא מהווה פורום נאות (ראו: רע"א 4716/93 החברה הערבית לביטוח שכם נ. עבד זריקאת, פ"ד מח(3) 265), להלן: "עניין זריקאת". עוד נפסק כי בעידן המודרני אין להפריז במשקל שניתן לקשייו של נתבע לבוא עם עדיו לארץ (ראו: רע"א 2705/97 הגבס הסיני נ. The lockformer Co. , פ"ד נב(1) 109). הנטל להוכחת הטענה כי בית המשפט הישראלי אינו פורום נאות מוטל על "הנתבע" ובמקרה זה על המבקשים (ראו: רע"א 2737/08 ארבל נ. TUI AG , , ניתן ביום 29.1.09 להלן: "עניין ארבל"). בעניין ארבל נידון מקרה בו התובע הגיש תביעה לנזקי גוף שאירעו לו באתר נופש בטורקיה כאשר רכישת החבילה נעשתה בישראל בעוד שמפעילי האתר נמצאים מחוץ לתחום. השיקולים אשר על בית משפט לשקול בהכריעו בשאלה איזה פורום הוא הנאות מתחלקים לשניים: שיקולים הנוגעים לבעלי הדין ושיקולים ציבוריים כלליים. בעניין זריקאת פרט בית המשפט העליון את השיקולים לפרוטות וכך נאמר: "קיימת אבחנה בין שני סוגי שיקולים המנחים את בית המשפט: האחד, מתייחס לבעלי הדין; והשני, לציבור הרחב. בין השיקולים המתייחסים לבעלי הדין, ניתנת הדעת לנוחות הצדדים, למקום מגורי העדים, לאפשרות לחייב עדים להעיד, להוצאות הכרוכות בהבאתם, לאפשרות לערוך ביקור במקום האירוע אם יתעורר צורך בכך, ולאפשרות לאכוף את פסק הדין. לשם קביעת הזיקות, נבחנים בין השאר: מקום מושבם של הצדדים, המקום בו הם מנהלים את חייהם, המקום בו הם מנהלים את עיסקיהם ומקום אירוע התאונה. כן נשקלת האפשרות המעשית של הגשת התביעה בפורום הזר והאם תהיה לאותו פורום סמכות הן על התובע והן על הנתבע והאם הסעד שיקבל התובע יהיה דומה במהותו לסעד בפורום שנבחר וישקף צדק מהותי או יהיה בלתי סביר באופן קיצוני. . . במישור השיקולים הציבוריים נמנים בין השאר: הבעיתיות שבריכוז תובענות במרכזים עמוסים, היתרון בישוב סכסוכים מקומיים בסביבתם הטבעית והרצון שהתביעות תידונה בפני בית משפט המכיר את הדין." בעניין ארבל קבע בית משפט עליון כי שיקול נוסף שיש לקחת בחשבון והוא מה היו הציפיות הטבעיות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות בסכסוך שנתגלע ביניהם. כמו כן, הדגיש בית משפט עליון את הכרסום שחל בטענה של פורום בלתי נאות בשים לב להתקדמות באמצעי התחבורה ואמצעי התקשורת. בבואי להכריע בשאלה זו אניח שיקולים הנ"ל נר לרגלי. מהכלל אל הפרט: מחד גיסא, מקום אירוע התאונה, מקום מגורי המדריך, ההוצאות הכרוכות בהבאתו לעדות ,האפשרות לבקר במקום במידה ויתעורר צורך בכך, המקום בו הצדדים מנהלים את עסקיהם מטים את הכף לטובת הפורום הזר. כמו כן, קיימת אפשרות מעשית של הגשת תביעה בצרפת כאשר בית משפט שם בקיא יותר בדין הצרפתי אשר על פי ההסכם בין הצדדים הוא הדין שיחול. מאידך גיסא וכנגד השיקולים הנ"ל, קיים השיקול שיש לברר את המשפט כמקשה אחת כאשר התביעה העיקרית וההודעה לצד שלישי מעוררת שאלות משפטיות משותפות. כך לדוגמא מלין בר אילן בתביעתו העיקרית סעיף 26 על כך שהמשיבים 1 ו- 2 לא דאגו להדרכה נאותה או לתנאי גלישה מתאימים או תחזוקה נאותה של האתר וכו' טענות אשר בסופו של דבר יאלצו אולי את המשיבים 1 ו- 2 להביא את המדריכים מטעם המבקשת 2 לעדות. בנוסף גם בתביעה העיקרית יתכן והדין אשר יחול בענייננו הוא הדין הצרפתי זאת מבלי לקבוע מסמרות בענין זה. אם כך, השיקול כי מדובר בדין זר כשיקול נגד הפורום המקומי אינו מעלה ואינו מוריד במקרה זה כי יתכן וגם בתביעה העיקרית יאלץ בית המשפט לשמוע ראיות לגבי הדין הזר. שיקול נוסף אשר לדעתי יש להביא בחשבון הוא האפשרות שהפורום המקומי והפורום הזר יגיעו לתוצאות סותרות. כך לדוגמא במידה ויקבע כי המשיבים 1 ו- 2 התרשלו כלפי בר אילן ואחייבם לשלם פיצויים הרי קביעה זו לא תחייב את המבקשים ובמידה ותוגש תביעה בצרפת. המשיבים 1 ו- 2 יאלצו להוכיח מחדש כי חיובם היה בדין. לכן מצב זה עשוי להוביל לכפל התדיינויות ולתוצאה בלתי רצויה. בנוסף הראיות הרפואיות בגין הטיפולים שקיבל בר אילן נמצאות בישראל. בענין ארבל הנושא הרפואי היווה משקל נגד לטענה כי האירוע אירע בטורקיה (סעיף 18 לפסק הדין). המבקשים לא צירפו תצהיר לבקשתם וטענו כי ניהול המשפט יכביד עליהם בצורה משמעותית מבחינת הבאת עדים והם לא פירטו מספר העדים מטעמם למרות שהנטל הוא עליהם. בענין ארבל דחה בית משפט עליון את הטענה כי מרבית העדים מצויים בטורקיה מאחר וטענה זו לא גובתה בתשתית ראייתית כלשהי. באשר לשיקול בדבר ציפיות הנתבעים נקבע בענין ארבל כדלקמן: "אשר לציפיות הסבירות של הצדדים, בית המשפט המחוזי קבע כי ניהול הליכים במדינת מוצאו של תייר שהגיע לנפוש בארץ זרה, איננו בגדר "הסיכון הטבעי והצפוי" שנטלו על עצמם הצדדים וכי העתרות לבקשה לניהול ההתדיינות בישראל תחייב הכרה הדדית באפשרות ניהולם של הליכים כנגד גורמי תיירות ישראליים במדינות מוצאם של תיירים הבאים לנפוש בישראל. אין לקבל את נימוקו זה של בית המשפט קמא. ככל שהיקף הסחר בין גופים בינלאומיים לבין עצמם ובינם לבין פרטים במדינות שונות גדל, הציפייה הסבירה של אותם גופים היא כי הם עלולים להיתבע באחת מן המדינות בהן הם פועלים. גוף מסחרי אשר פועל מול גורמים שונים בעולם לוקח במסגרת שיקולי הכדאיות הכלכליים לפעילותו במדינה פלונית את הסיכון כי ייתבע בה לדין. הדברים נכונים הן באשר לחברות בינלאומיות הפועלות בישראל והן באשר לחברות ישראליות הפועלות בחו"ל [ראו: עניין הגבס הנ"ל, בעמ' 115; ע"א 98/67 ליבהר נ' גזית ושחם חברה לבניין בע"מ, פ"ד כא(2) 243, 251 (1967); ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd (לא פורסם, , 4.9.2007) (להלן - עניין אשבורן), פסקה 18 לפסק דינו של כבוד השופט א' גרוניס]. במקרה שלפניי המשיבה 1 הינה קונצרן תיירות בינלאומי אשר משווק שירותי תיירות למקומות שונים בעולם ומשכך, סבורני כי לנוכח נפח הפעילות הבינלאומי הגדול שאותו מנהלת המשיבה 1 הסיכון כי תתבע לדין באחת מן המדינות בהם היא פועלת הינו צפוי." המשיבים מס' 1 ו- 2 צרפו תצהיר של גב' רבקה מאיו, מנהל מחלקת פניות הציבור של המשיבה ובו נטען כי ישראל היא בן חמשת המדינות המובילות במכירת חבילות סקי באתר בו נפגע בר אילן. כמו כן מתצהירה של גב' מאיו חלה עליה במרוצת השנים במספר הישראלים המבקרים באותו אתר. לאור זאת ניתן לומר כי האפשרות להיתבע בפורום ישראלי הינה בגדר הצפיות הסבירה של כל המעורבים אם הם מוכרי החבילות או נותני ההדרכה באתר. לאור מכלול השיקולים הנ"ל הגעתי למסקנה כי בית משפט זה הינו פורום נאות לדון בהודעה לצד שלישי. אי לכך, הנני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקשים לשלם הוצאות המשיבים 1 ו- 2 בסך של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ. כתב תשובה להודעה לצד שלישי יוגש על ידי המבקשים בתוך 45 יום מהיום. הודעה לצד שלישיהיתר המצאה מחוץ לתחוםמשפט בינלאומי