קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השתק פלוגתא והשתק עילה בתביעות קטנות והוצל''פ: הרקע לבקשה: 1. עניינה של הבקשה שלפניי בסילוק על הסף של התביעה שהגיש המשיב 1 (להלן: "המשיב") כנגד המבקשים (להלן: "המבקשים"), בגין פעולות שביצעו במסגרת תפקידם ככונסי נכסים במסגרת תיק הוצאה לפועל 0-97-01209-22 בלשכת ההוצל"פ באשקלון, בשנים 1998-1999. 2. לטענת המשיב בכתב תביעתו, המבקשים לקו בהפרת אמונים, רשלנות ואי סדרים בפעולות כינוס הנכסים. סכום התביעה הועמד על סך 316,576 ₪. טענות המבקשים (הנתבעים): 3. המחלוקת בין הצדדים החלה במסגרת הליכי הוצל"פ שננקטו כנגד המשיב, עקב רכישת ציוד למאפייה וחילול שיקים שמסר בגין הציוד. לימים, נכרת הסכם פשרה בין הצדדים, לפיו המשיב ישלם את התמורה בגין הציוד, יאושר עיקול הזמני שהוטל על ידי המשיבה 2, אך יתאפשר למשיב לעשות שימוש בציוד. הואיל והמשיב לא מילא אחר הסכם הפשרה, פעלו ב"כ המשיבה 2 דאז, המבקשים דנן, לתפיסת הציוד ולמימושו. 4. לטענת המבקשים, המשיב עשה כל שלאל ידו כדי לחמוק מתשלום חיוביו בגין הליכי ההוצאה לפועל. במסגרת זו הגיש מספר רב של תלונות ותביעות כנגד המשיבים. 5. לטענת המבקשים יש לדחות על הסף את התביעה כנגדם. המבקשים הדגישו שנתקיימו בין הצדדים התדיינויות קודמות. בכל ההתדיינויות הללו נדחו טענותיו של המשיב. בכך יש כדי להקים מחסום בפני התביעה דנא, מחמת מעשה בית דין ומחמת השתק פלוגתא. ואלה ההתדיינויות בין הצדדים: א. תיק הוצאה לפועל 0-97-01209-22 בלשכת ההוצאה לפועל באשקלון מיום 8.9.99, לפני ראש ההוצאה לפועל (כתוארה דאז) כב' השופט נ. נצר. ב. בר"ע 938/99 בביהמ"ש המחוזי בבאר שבע מיום 11.6.00, לפני כב' השופט הנדל. ג. תיק אזרחי 1178/00, בש"א 5397/01 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 26.7.01, לפני כב' השופט אזולאי. ד. תיק אזרחי 222/06, בש"א 517/06 בבית המשפט השלום באשקלון מיום 21.8.08, לפני כב' השופטת דינה כהן. 6. עוד הוסיפו המבקשים, כטענה חלופית, שדין התביעה להידחות, אף מחמת התיישנות, שכן אירועים נשוא התביעה התרחשו בשנים 1998 עד 1999, כאשר החלטת ראש ההוצאה לפועל שדחתה את טענות המבקשים כנגד המשיבים ניתנה ביום 8.9.99. 7. המבקשים תמכו את בקשתם בכתבי בית דין ובהחלטות שיפוטיות שניתנו בערכאות השונות. טענות המשיב 1 (התובע): 8. המשיב הודה שהתקיימו מספר התדיינויות בין הצדדים. עם זאת, בכל אותן התדיינויות לא התקיים דיון לגופה של התביעה וממילא לא הוכרע הסכסוך. 9. לעניין בקשת רשות הערעור בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, טען המשיב שבקשתו לא נדחתה לגופה אלא נדחתה מחמת איחור בהגשתה. 10. לעניין התביעה לסעד הצהרתי שהוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, זו נדחתה בלא דיון ובלא שבית המשפט פירש את הסיבה לדחייה. בקשת רשות ערעור שהגיש המשיב לביהמ"ש העליון נמחקה מחמת פגם פרוצדוראלי שלא באשמתו. 11. ההליך שנקט כנגד המשיבים בבית המשפט השלום באשקלון, במסגרת תביעה לסעד הצהרתי, נדחה רק מהטעם שהמתכונת של הגשת התביעה, כתביעה לסעד הצהרתי, לא התאימה לסעד הכספי המבוקש. 12. לטענת המשיב, הואיל וטענותיו טרם התבררו לגופם, לא חל בעניינו הכלל של השתק עילה או השתק פלוגתא. 13. אשר לטענת ההתיישנות - הרי שמהמועד בו ניתנו אותן ההחלטות, לא חלפו שבע שנים. לחילופין הוסיף המשיב שאין מדובר בתביעה שהתיישנה, שכן הוא נקט כל העת הליכים שונים על מנת לממש את זכויותיו בבית המשפט. 14. המשיבה 2 טענה בכתב הגנתה שיש לדחות את התביעה על הסף, הן מחמת התיישנות. במעמד הדיון התייצב מנהל המשיבה 2 והביע את דעתו שהמשיבה 2 היא הצד הנפגע במחלוקת שבין הצדדים. 15. במסגרת הדיון שנערך לפניי, הוגשו טיעונים בכתב ואף שמעתי השלמת טיעון בעל פה מהצדדים. לאחר שנסתיים הדיון, ראו הצדדים לנכון להפנות לתיק בית המשפט "הודעות" ו"הבהרות" נוספות. דיון: 16. המחלוקת העיקרית שלפניי איננה מחלוקת עובדתית, אלא מחלוקת בדבר נפקותם של ההליכים המשפטיים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים: כונסי הנכסים מן הצד האחד (המבקשים) והחייב (המשיב - התובע) מן הצד האחר. 17. כפי שעולה מכתבי בית הדין וההחלטות שצורפו לבקשה ולתגובה, ראשיתה של המחלוקת בעסקת מכר ציוד לקונדיטוריה שרכש המשיב מאת המשיבה 2. השיקים שמסר המשיב בגין הציוד חוללו ולכן ננקטו הליכים משפטיים מצד המשיבה 2 כנגד המשיב. עורכי הדין שייצגו את המשיבה 2 הינם המבקשים שלפניי. 18. במסגרת אותם הליכים משפטיים ניתן פסק דין על דרך הפשרה, על ידי סגן הנשיא, כב' השופט נחמיאס מבית המשפט השלום באשקלון, זאת ביום 18.9.97.. הואיל והסכם הפשרה הופר, פעלה המשיבה 2 באמצעות באי כוחה ותפסה את הציוד במסגרת הליך כינוס נכסים. בסופו של יום, נמכר הציוד במסגרת הליכי הוצאה לפועל. 19. לאחר הליך המכירה של הציוד, טען המשיב לפני ראש ההוצאה לפועל (נחמה נצר, כתוארה דאז) טענות שונות כנגד פעולת כונסי הנכסים, למימוש הציוד. טענות אלה מצאו את ביטויים בדיון שנערך ביום ה- 8.9.99. 20. כעולה מפרוטוקול הדיון, היו לפני ראש ההוצאה לפועל מספר טענות כנגד פעולת כונסי הנכסים: א. האופן בו אוחסן הציוד. ב. המקום בו אוחסן הציוד. ג. תפיסת הציוד שלא בהתאם להחלטות קודמות של ראש ההוצאה לפועל. ד. מכירת הציוד למציע שנתן הצעה בלתי סבירה ביחס להערכת השמאי. ה. אי מתן הודעה למשיב בטרם מכירת הציוד. 21. כעולה מפרוטוקול הדיון טענות אלה הובאו לפני ראש ההוצאה לפועל הן במסגרת טיעון בכתב [פר' עמ' 7, ש' 25-26 להחלטה] והן במסגרת טיעון בעל פה, במהלך הדיון. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון, ההליכים הקודמים היו פרושים לפני ראש ההוצאה לפועל, לרבות החלטות קודמות שניתנו, דו"ח השמאי וכיוצ"ב. 22. בסופו של יום, לאחר שראש ההוצאה לפועל עיינה במסמכים שהיו פרושים לפניה, בהחלטות קודמות שנתנה, בהערכות השמאי ובפעולות כונסי הנכסים, הגיעה היא למספר מסקנות עובדתיות: א. טענתו של המשיב כי ההצעה שזכתה אינה סבירה ביחס להערכת השמאי נדחתה לגופה, מה גם שהמשיב לא הציג הערכת שמאי נגדית מטעמו. ב. חוות דעת השמאי נשלחו לעיונו של המשיב. עם זאת, המשיב עזב את כתובתו ולא עדכן את הכתובת החדשה בלשכת ההוצאה לפועל ואף המשיך להתבסס על הכתובת הלא מעודכנת במסגרת הליכים אחרים שניהל (בטענת "פרעתי"). על רקע זאת, קבעה ראש ההוצאה לפועל כי לא נפגעו זכויותיו של המשיב. ג. לעניין הוצאות האחסון, קבעה ראש ההוצאה לפועל שבטרם אישרה את הוצאות האחסון, ביקשה הבהרות מכונס הנכסים ומשניתנו הבהרות אלה, נחה דעתה שמקום האחסון היה ראוי וגם הוצאות האחסון היו סבירות. 23. את החלטתה, חתמה ראש ההוצאה לפועל בדברים הבאים: "מכל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי החייב להצביע על התנהגות כל שהיא של הכונסים העולה כדי רשלנות או התרשלות ובוודאי שלא עלה בידי החייב להוכיח כי התמורה שהתקבלה בפועל בעבור הנכסים שנתפסו אינה סבירה ביחס להערכות השמאי". [החלטה, עמ' 12, ש' 23-27] 24. כעולה מההחלטה, מדובר בבירור עובדתי שנערך בלשכת ההוצאה לפועל, כאשר בתום הבירור העובדתי, נקבעו על ידי גורם שיפוטי ממצאים עובדתיים, שעל גביהם הניחה ראש ההוצאה לפועל מסקנות משפטיות. 25. המשיב הגיש בקשת ערעור ברשות על החלטתה של ראש ההוצאה לפועל (בר"ע 938/99). בבקשתו, חזר המשיב על טענותיו, כפי שאלה הועלו לפני ראש ההוצאה לפועל. בין היתר, טען המשיב שהציוד המעוקל אוחסן באופן בלתי סביר שגרם לפגיעה בציוד, כי השמאות שנערכה אינה הולמת את היקף הציוד, כי השמאות לא הומצאה לתגובתו וכי הפרסום בדבר הליך המכירה לא פורסם בעיתון יומי ארצי נפוץ ובכך הוכשלו הליכי המכירה. הפועל היוצא של מחדלי כונסי הנכסים, כך אליבא המשיב, הוא מכירת הציוד היקר בתמורה לסך 15,000 ₪, שהוא מחצית הערכת השמאי. 26. כעולה מהחלטת כב' השופט הנדל שדן בבקשה, הובאו לפניו תגובות בכתב באשר לבקשה וכן ניתנה למשיב דנן זכות להגיב לטענות כונסי הנכסים. בסופו של יום דחה כב' השופט הנדל את הבקשה משני טעמים: א. הגשת הבקשה באיחור. ב. דחייה של הבקשה לגופו של ענין. 27. בהקשר זה, שלא כפי שטען המשיב, קבע כב' השופט הנדל שאין מקום להתערב בהחלטת ראש ההוצאה לפועל: "בראייה זו אוסיף ואומר, שעל פני הדברים אין לומר כי נפלה כל טעות בתוצאה אליה הגיע בימ"ש קמא המצדיקה התערבותה של ערכאה זו. ניסיונו של המבקש להגיש ראיות חדשות אשר לא הוגשו בהליך קמא, רק מדגיש את החסר בטענות המבקש כפי שנטענו שם. כאמור הראייה הכללית מתמקדת בעיקר בתוצאה. במובן זה החלטת כב' ראש ההוצל"פ ומסקנתה מדברות בעד עצמה". [בר"ע 938/99, עמ' 4] 28. התורה של מעשה-בית-דין קובעת, כי "משנתן בית-משפט מוסמך פסק-דין סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק-הדין מחסום דיוני לפני בעלי-הדין, המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק-הדין. כל עוד לא בוטל פסק-הדין, בין על-ידי ערכאת ערעור ובין על-ידי בית-המשפט שנתנו, מחייב פסק-הדין את הצדדים לו ביחס לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו, ואין איש מהם יכול להעלות, במסגרת התדיינות אחרת כלשהי ביניהם, טענה העומדת בסתירה לקביעה זו" [נינה זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי, בעמ' 4-3). 29. את האדנים עליהם מונח הכלל של מעשה בית דין, סקר השופט אור בע"א 5610/93 זלסקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון, פ"ד נא(1) 68, 97: "כלל זה מבוסס על עקרון סופיות הדיון. עיקרון זה מעוגן בשני שיקולים עיקריים שבטובת הציבור: טעם אחד עניינו בהפעלה יעילה של מערכת המשפט ובמניעת הכרעות סותרות העלולות לפגוע ביציבות המשפט וביוקרת בתי-המשפט (שם, בעמ' 14). טעם שני עניינו באינטרס כי ייעשה צדק עם בעל-הדין האחר, כך "שלא יהא נטרד פעמיים או יותר בשל אותה עילה או אותה פלוגתא..." (שם, בעמ' 13). אך עקרון הסופיות אינו עיקרון מוחלט...... המדובר ב"כלל שימושי המיועד למנוע הטרדת בעל-דין יריב על-ידי התדיינות חוזרת בעניין שכבר נפסק, כל אימת שהצדק מצדיק את הדבר".... 30. באשר להליך שהתקיים לפני ראש ההוצאה לפועל, התרשמתי שטענות הצדדים הובאו באופן ממצה ומפורט. הצדדים טענו לפני ראש ההוצאה לפועל הן בכתב והן בעל פה. תיקי ההוצאה לפועל בעניינו של המשיב היו לפני ראש ההוצאה לפועל, שבחנה את הליכי מימוש הציוד. רק לאחר כל אלה, ניתנה החלטה הדוחה, לגופו של עניין, את טענות המשיב. 31. ייתכן ותועלה הטענה, כי אין בבירור מחלוקת לפני ראש ההוצאה לפועל, כדי להעמיד השתק של מעשה בית דין. בהקשר זה, ראוי להביא מדבריו של השופט רובינשטיין ברע"א 1958/06 סויסה נ' צ'מפיון מוטורס (ישראל) בע"מ, (2006): "השכל הישר אינו מקבל, שעניין שכבר נדון והוכרע בבית משפט או שיכול היה להיות נדון בהליך מסוים, יהא בחינת "תכנית כבקשתך", וניתן יהא לשוב ולדון בו כמו לא אירע דבר. לדוקטרינה של מעשה בית דין הנמקה עיונית ידועה, הכרוכה בסופיות הדיון הן בהיבט של מערכת המשפט בכלל והן באי הטרדתו של בעל הדין שכנגד, בחריג של עשיית צדק ......... עשיית צדק הוא עיקרון החופה של מערכת המשפט כולה והוא - כך האידיאל - תאומו של המשפט: "צדק ומשפט מכון כסאך..." (תהלים פ"ט, 15) הוא מסד למלכותו של בורא עולם; "עשיתי משפט וצדק" (תהלים קי"ט, 121)." [ההדגש הוסף - א.ש.] 32. יודגש, באותה פרשה, נתקבלה הגישה אשר רואה בקביעותיו בית המשפט לתביעות קטנות ככאלה המקימות השתק פלוגתא ואף השתק עילה, בחריג עשיית הצדק. חשיבותה של הלכה זו לענייננו בשניים: הראשון - הכללים של השתק פלוגתא והשתק עילה יחולו גם במקרים של "הליך מסויים" ובלבד שהוא נעשה במסגרת מערכת בתי המשפט של המדינה. השני - הכללים של השתק פלוגתא והשתק עילה יחולו גם בהליך בו קיימים סדרי דין שונים ודיני ראיות גמישים. 33. ההליכים שהתקיימו לפני ראש ההוצאה לפועל, כתוארה דאז, כב' השופטת נחמה נצר, חסו תחת כנפיה של מערכת המשפט. הליכים אלה אופיינו בבירור משפטי המכריע בסכסוך ובמחלוקת שנפל בין המשיב לבין כונסי הנכסים, המבקשים דנן. ככזה, הוא מקים השתק פלוגתא בנוגע לכל המחלוקות נשוא ההחלטה ויש בו אף כדי להקים השתק, החוסם את התביעה שלפניי. 34. לא זו אף זאת, המשיב אף נקט בהליך משפטי התוקף את החלטת ראש ההוצאה לפועל. חרף הגשת ההליך באיחור, בחן כב' השופט הנדל את טענותיו של המשיב כנגד קביעותיה של ראש ההוצאה לפועל ודחה אותן לגופן. בכך יש כדי להעצים את משקלו של השתק העילה והשתק הפלוגתא הפועלים כנגד התביעה שלפניי. 35. בחנתי את אפשרות קיומו של חריג הצדק כנגד השתק העילה. לעניות דעתי, אין כל הצדקה לאפשר למשיב שלפניי להוסיף ולעורר מחלוקת שהתרחשה לפני כעשר שנים ולמעלה מכך, מחלוקת שהוכרעה בדין ואף שבה ונבחנה על ידי ערכאת הערעור. יפים בהקשר זה הדברים שנקבעו על ידי כב' השופט רובינשטיין ברע"א 1958/06: "לא יתכן שהחלטת בית משפט מקצועי, שהוא חלק ממערכת בתי המשפט  של המדינה, שהתובע הגיש תביעה בו בעיניים פקוחות, ובית המשפט שמע את הצדדים, עיין בחומר שלפניו, שקל והכריע את הדין, תהא כלא היתה - וניתן יהא לפתוח מחדש את הספר כאילו עולם כמנהגו הקודם נוהג. צדק אינו רק צדקו של צד אחד, אלא של כולי עלמא." 36. במאזן השיקולים שלפניי, אין מקום להעדיף דווקא את שיקוליו של המשיב, שיומו בבית המשפט ניתן לו וברוחב יד. מן הראוי שלא ליתן יד לכך שהמבקשים יוטרדו, פעם אחר פעם, מידי כמה שנים, באירוע ישן נושן שכבר נבחן, נבדק והוכרע. 37. לנוכח טעמים אלה, דין התביעה להידחות על הסף. 38. לאור קביעותיי דלעיל, מתייתרות טענותיהם החלופיות של המבקשים. 39. סוף דבר - התביעה נדחית על הסף. הנני מחייב את המשיב בהוצאות הבקשה בסך 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ כדין לזכות המבקשים. סכום זהה ישלם המשיב למשיבה 2. סכום ההוצאות ישולם לא יאוחר מיום 15.11.2009.השתק עילההשתק פלוגתאתביעות קטנותהוצאה לפועלהשתק / דיני מניעות