קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פוליסת ביטוח תלמידים במקרה רצח: השאלה העומדת להכרעה היא, לפחות לפי ההסכמה הדיונית בין הצדדים (אליה אתייחס להלן), האם רצח של תלמיד, צריך להיות מכוסה, על פי פוליסת תאונות אישיות תלמידים, כ"תאונה". המנוח, איתן איזמיילוב ז"ל, יליד 26.1.1991 (להלן: "המנוח"), נורה למוות ביום 2.2.07. במועד פטירתו היה תלמיד בבית ספר תיכון. התובעים הם עזבונו והוריו, והנתבעת היא החברה המבטחת את תלמידי ישראל במסגרת פוליסת תאונות אישיות תלמידים (להלן: "הפוליסה"). טוענים התובעים כי במועד פטירתו היה המנוח מבוטח במסגרת הפוליסה גם למקרה של מוות עקב תאונה. על כן מותו בנסיבות דלעיל, מזכה את עזבונו ויורשיו על פי דין לפיצוי על פי הפוליסה. לעומתם טוענת הנתבעת כי המנוח נרצח, ועל כן מותו לא נגרם עקב "תאונה". מכאן כי פטירתו אינה מכוסה על פי הפוליסה. כנגד האדם שירה במנוח הוגש כתב אישום בעבירה של רצח, לפי סעיף 300 (א) (2) לחוק העונשין (להלן: "כתב האישום"). על מנת לקדם את הדיון בתיק זה, הסכימו הצדדים כי בית המשפט יכריע תחילה בשאלה, האם, בהנחה שעובדות כתב האישום יוכחו, זכאים התובעים לפיצוי על פי הפוליסה אם לאו, עקב פטירתו של המנוח. על מנת להשלים את התמונה, נציין את עובדות כתב האישום כדלקמן: א. בסביבות השעה 05:00 בבוקר, לאחר ששתו משקאות משכרים במהלך הלילה, הם הגיעו סמוך לקיוסק מסוים בבאר שבע. לשם הגיעה גם בחורה בשם נורית יחד עם שני חבריה, לאחר שסיימו בילוי במועדון סמוך. התפתח ויכוח בין נורית וחבריה לשלושת הידידים, במהלכו שלף אחד הידידים סכין וניסה לדקור את נורית ואת אחד מחבריה. לאחר מכן נורית וחבריה נכנסו למונית ועזבו את המקום. באותו זמן נכחו במקום הנאשם ושניים נוספים. המנוח ואחד מחבריו פנו לעברם ונופפו כלפיהם בסכין בצורה מאיימת. הנאשם ואחד מחבריו נכנסו לתוך הקיוסק, ולאחריהם נכנס גם החבר השלישי שהיה עמם וזאת בכדי להרגיע את הרוחות. בהמשך, יצאו הנאשם ואחד מחבריו מתוך הקיוסק ועלו למונית שעצרה שם, וזאת בעת שאחד מחבריו של המנוח רדף אחריהם וניסה לדוקרם. בהמשך לאירועים הנ"ל, בשעה 05:40 לערך, חזר הנאשם ביחד עם אדם אחר לאזור הקיוסק, אחז באקדח ורץ לעבר המנוח ואחד מחבריו כשהאקדח שלוף ומוחזק בידו. המנוח וחברו נסוגו אל תוך הקיוסק, והידיד השלישי שהיה עמם ניגש לעבר הנאשם. הנאשם ירה בידיד שניגש אליו ופצע אותו. לאחר מכן ירה שתי יריות נוספות לעבר המנוח וידידו שגרמו למותם. לנוכח אירועים אלה הנאשם הואשם בין היתר בשתי עבירות רצח במסגרת כתב האישום. התובעים טוענים בסיכומיהם כי מותו של המנוח בנסיבות דלעיל, נכנסות לגדר המונח "תאונה" על פי הפוליסה. על כן על הנתבעת לפצות את התובעים בגין פטירתו של המנוח על פי תנאי הפוליסה. לטענתם כל פרשנות אחרת תרוקן את הפוליסה מתוכנה. הנתבעת לעומתו טוענת בסיכומיה כי מותו של המנוח היה במסגרת של פעילות עבריינית בה היה מעורב גם המנוח עצמו, כמתואר בהרחבה בכתב האישום. נסיבות כאלה אינן בגדר תכלית הפוליסה ו/או הסיכונים שנטלה על עצמה חברת הביטוח במסגרת הפוליסה, וגם איננה בגדר "תאונה". על כן אין התובעים זכאים לפיצוי על פי הפוליסה בגין פטירת המנוח. דיון והכרעה 11. כאמור, השאלה שעומדת להכרעה היא האם רצח של תלמיד צריך להיות מכוסה כ "תאונה" על פי פוליסת תאונות אישיות תלמידים. לטעמי הכרעה בשאלה זו תלויה בלשון הפוליסה, אך גם בתכליתה. הפוליסה, שצורפה לכתב התביעה, מגדירה בסעיף 1 (סעיף ההגדרות) "תאונה" כ - "אירוע פיזי, חיצוני, גלוי לעין, בלתי צפוי, הגורם להיזק גופני". "היזק גופני" מוגדר באותו סעיף כ - "מוות או נכות חלקית או מלאה קבועה או זמנית". הגדרת המונח "תאונה", מכיל גם את המרכיב של "בלתי צפוי". נאמר לא אחת בפסיקה כי - "הטעם לכך נעוץ בזה שהפוליסה לפי תכליתה נועדה לכסות תאונות שכיחות ושגרתיות אשר ציבור התלמידים נחשף להן. מדובר בבטוח קבוצתי, אשר נועד להכיל את ציבור התלמידים, ולכסות אותן תאונות אשר מתרחשות על דרך השגרה לתלמידים במהלך חייהם..." (ציטוט מתוך פסק דינה של כב' השופטת סורוקר בת.א. (שלום ראשל"צ) 1503/05 פרג'ון רוית נ' המגן חברה לבטוח בע"מ. כן ראה בעניין זה ת.א. (נצרת) 3448/02 שדיה עלי נ' טראסט סוכנות לבטוח בע"מ). אודות תכלית הפוליסה ניתן גם ללמוד מדבריו של כב' השופט רובינשטיין ברע"א 4339/08 עזבון המנוחה מונא סלים ז"ל נ' כלל חברה לבטוח בע"מ. שם ציין כב' השופט רובינשטיין כי "...כשמדובר בפוליסה כללית לתלמידים, מסוג זה בו עסקינן, אולי אין המבוטח בקי ברזיה..., אולם כותרתה היא בטוח תאונות אישיות, ודעת לנבון נקל כי האדם מן היישוב רואה תאונות כתאונות כפשוטן". הנה כי כן, על פי תכליתה, הפוליסה צריכה לכסות תאונות כפשוטן ו/או תאונות שגרתיות לתלמידים במהלך חייהם. האם רצח הוא בגדר תאונה כפשוטה ו/או תאונה שגרתית לתלמידים ? תשובה שלילית לשאלה זו היא הסבירה וההגיונית. היינו, רצח איננו בגדר "תאונה" כפשוטה ובוודאי שאינו בגדר, או לפחות לא צפוי להיות, תאונה שגרתית לתלמידים. די בטעם זה לטעמי כדי לדחות התובענה הנדונה, בהנחה שעובדות כתב האישום יוכחו. היינו רצח איננו בגדר תאונה כפשוטה ו/או תאונה שגרתית לתלמידים כתכלית הפוליסה. משנרצח התובע, אין לעזבונו ו/או ליורשיו על פי דין כל זכאות לפיצוי על פי הפוליסה. יחד עם זאת אציין טעם נוסף לדחיית התביעה. כפי שראינו לעיל הרצח הלכאורי של המנוח התבצע לאחר פעילות עבריינית שהתרחשה סמוך קודם לכן, כשהמנוח היה חלק מפעילות עבריינית זו (ראה סעיף 8 (ג) לעיל). משנקט המנוח בפעילות עבריינית דוגמת הנפת סכין בצורה מאיימת כלפי הנאשם ושניים נוספים, יכול או צריך היה לצפות, שהנאשם ו/או האחרים כלפיהם הניף את הסכין, ינקטו כלפיו בפעילות עבריינית דומה, שתלווה בפגיעה פיזית בו, דבר שלרוע העניין קרה בפועל. משכך הם פני הדברים נשמט ממרכיב הגדרת "תאונה" על פי הפוליסה, הרכיב של "בלתי צפוי". "האירוע הפיזי" שארע למנוח, ושהוביל למותו, בנסיבות העברייניות שקדמו לו, לא היה "בלתי צפוי" כפי שהסברנו לעיל. על כן בנסיבות המקרה דנן לא ניתן לומר כי מותו של המנוח היה עקב "תאונה" כהגדרתה ב"פוליסה". מכאן כי לא קמה לעזבונו ו/או ליורשיו על פי דין זכאות לפיצוי על פי הפוליסה בעקבות מותו. אציין כי ב"כ התובעים ניסה לתקוף טיעון זה בכך שלפי ההגיון האמור גם נפילת ילד מנדנדה ו/או בעת טיפוס על עץ, אינו בגדר "בלתי צפוי", שכן צפוי הדבר שייפול מהנדנדה ו/או מהעץ. אין ממש בטיעון זה של ב"כ התובעים. מעבר לעובדה כי תאונות דוגמת נפילה מנדנדה ו/או מעץ הן בגדר תאונות "שגרתיות" של תלמידים (ועל כן נופלים במסגרת תכלית הפוליסה), אין להשוותן לרצח שקדמה לו פעילות עבריינית. בצדק ציין ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי כל העוסק בפעילות עבריינית, דינו כמי "שמשחק באש וצפוי להיכוות". היינו - קיים צפי אובייקטיבי כי מי שעוסק בפעילות עבריינית, צפוי להיפגע פיזית מפעילות עבריינית נגדית, המכוונת כלפיו. מה שאין כן בפעילויות שגרתיות של תלמידים כהתנדנדות בנדנדה ו/או טיפוס על עץ, שלא קיים צפי "להיכוות" מהם. היינו, אין צפי אובייקטיבי ליפול מנדנדה ו/או מהעץ, כמשמעות המונח "בלתי צפוי", כהגדרת "תאונה" בפוליסה. ניסה ב"כ התובעים בסיכומיו לטעון להחלת כלל הפרשנות נגד המנסח בהתייחס לפוליסה הנדונה לנוכח העמימות הקיימת, לדבריו, בשאלה האם המונח "תאונה" כולל גם רצח. דין טענה זו להידחות שכן - "כלל זה יפה, בדרך כלל, כאשר מוצבות לפני הפרשן שתי משמעויות סבירות במידה שווה פחות או יותר, שאז יש להעדיף אותה משמעות, שהיא נוחה יותר לצד שלא ניסח את המסמך. אולם כאשר המסמך אינו ברור, ומשמעות אחת שמסיקים אותה על דרך פרשנות, היא הגיונית ותואמת את רוח המסמך ותכליתו, ואילו משמעות אחרת אינה עומדת בדרישה זו, יועדף הפירוש הראשון, ההגיוני והתואם על פני האחר, אפילו משמעות זו נוחה דווקא למנסח המסמך" (ציטוט מע"א 631/83 המגן חברה לבטוח בע"מ נ' מדינת הילדים בע"מ פד"י לט (4), 561). במקרה דנן, אפילו נאמר כי המשמעות הטקסטואלית של המונח "תאונה" עמום ואינו ברור האם כולל "רצח", הרי דרך הפרשנות היחידה התואמת את התכלית של הפוליסה (כמפורט בהרחבה לעיל) היא אחת ויחידה, והיא כי רצח אינו בגדר "תאונה" על פי הפוליסה. על כן יש להעדיף פרשנות זו, במיוחד במקרה דנן בה קדמה לפעולת הרצח פעילות עבריינית מצד המנוח, שאף שוללת את רכיב ה"בלתי צפוי" שבהגדרת "תאונה" שבפוליסה, אפילו נוחה היא למנסח הפוליסה דווקא. לאור כל האמור לעיל, ובמענה לשאלה המפורטת בסעיף 1 לעיל, אני קובע כי רצח של תלמיד אינו בגדר "תאונה" על פי הפוליסה, וכל שכן שאינו כזה כשקדמה לו פעילות עבריינית מצד התלמיד כלפי הרוצח. לנוכח החלטתי זו, יודיע ב"כ התובעים עד ליום 1.6.09, האם הוא עומד על תביעתו, ואם כן - כיצד הוא חושב שניתן לקדם את התיק טרם הכרעה בכתב האישום. משפט פלילידיני חינוךפוליסהביטוח תלמידיםרצח