קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו הפסקה מנהלי בגין הפרת החוק: בקשה לביטול צו הפסקה מנהלי (להלן - צו ההפסקה), שהוצא על ידי המשיבה ביום 1.10.09 לפי הוראות סעיף 20 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968. בצו ההפסקה נאמר כי המבקש עוסק בעסק טעון רישוי מסוג קיוסק (על פי פריט רישוי 4.7 א' לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשנ"ה-1995), ברח' הבריגדה היהודית 14 בהרצליה (להלן - העסק), תוך הפרת תנאי רישיון העסק הקובעים כי שעות פתיחת העסק יהיו בהתאם לחקיקת העזר העירונית. עוד מצוין בצו ההפסקה כי המבקש עסק בעסק גם בימי מנוחה, וגם לאחר השעה 22:00 בימים שאינם ימי מנוחה, והכל בניגוד להוראות חוק העזר להרצליה (פתיחת עסקים וסגירתם), תשכ"ג-1963 (להלן - חוק העזר). לפיכך, ולנוכח העובדה שחרף נקיטת הליכים מנהליים ופליליים באותו עניין המשיך המבקש להפר את תנאי הרישיון כאמור, מצווה צו ההפסקה "על הפסקה ארעית של העיסוק בעסק... ע"י סגירתו המוחלטת" החל מיום 1.10.09 ועד ליום 30.10.09. תחילתו של צו ההפסקה עוכבה, תוך ששעות פתיחתו של העסק הוגבלו לשעות שנקבעו בחוק העזר (ר' החלטת כב' השופט א' פורג מיום 2.10.09, החלטת כב' השופטת א' כהן מיום 4.10.09 והחלטת בית משפט זה מיום 13.10.09). הלכה למעשה מדובר בצו הפסקה שלישי באותו עניין, כאשר בקשותיו הקודמות של המבקש לביטול הצווים הקודמים נדחו או נמחקו (ר' החלטת כב' השופטת א' לוי בב"ש (הרצליה) 45/07 יוחנן אמיר ואח' נ' ראש עיריית הרצליה ואח', (החלטה הדוחה את בקשת המבקש לביטול צו ההפסקה הראשון); וכן החלטתי בב"ש 70/08 (החלטה המוחקת את בקשת המבקש לביטול צו ההפסקה השני, שניתנה לאחר שנערך דיון)). עוד יש לציין, כי נגד המבקש הוגש כתב אישום בגין ניהול עסק בניגוד לתנאי הרישיון (עמ"ק 1047/07), שבו הוא אף הורשע ודינו נגזר. בבקשתו מעלה המבקש טענות שונות המצדיקות לשיטתו את ביטולו של צו ההפסקה, אף שאינו כופר בכך שאמנם הפעיל את העסק מעבר לשעה 22:00 (ר' גם דבריו בחקירתו הנגדית בפרוטוקול, בעמ' 2). מרבית טענות המבקש, לרבות טענות לאפליה פסולה ביחס לעסקים דומים אחרים, הועלו כבר הן בב"ש 45/07 והן בב"ש 70/08. במסגרת ב"ש 45/07 נדונו הטענות בהרחבה ונדחו, ולנוכח העובדה שנימוקי בית המשפט שם מקובלים עלי במלואם אין צורך לחזור כאן עליהם, והמעיין יעיין שם. טענתו החדשה היחידה של המבקש במסגרת הבקשה דנא, כפי שהועלתה בהרחבה במסגרת הדיון שנערך לפניי, היא כי בהתאם להמלצות מר מוטי צ'מרינסקי, מנהל מחלקת רישוי עסקים בעירייה, הצליח המבקש להגיע להסכמות בכתב עם הדיירים בבניין בו ממוקם העסק (להלן - הבניין), באמצעות עורך-דינם של הדיירים, שבמסגרתן הדיירים הסכימו לאפשר לו לפתוח את העסק מדי ערב עד לשעה 24:00 (ר' ההסכם נספח ד' לבקשה). לצורך קבלת ההסכמות, ועל מנת לצמצמם ככל האפשר את המטרדים הנגרמים לדיירים כתוצאה מהפעלת העסק, הוציא המבקש הוצאות שונות - לרבות בהצבת שלטים והקמת גדר מפרידה ושער חשמלי לנוחות הדיירים - ועל כן אין כל הצדקה שהמשיבה לא תאפשר לו להפעיל את עסקו בשעות שהוסכמו. מר צ'מרינסקי הבהיר כי לא המליץ למבקש להגיע להבנות עם הדיירים, אלא העמיד אותו על החשיבות בקיום יחסי שכנות טובים בין בעל עסק לבין דיירים המתגוררים באותו בניין. מר צ'מרינסקי אישר כי לפי הידוע לו המבקש אמנם ניסה להגיע להסכמות עם הדיירים, אלא שהדיירים טענו שהרגישו חשש מהמבקש (ר' בפרוטוקול, עמ' 4 שורה 1) ומכל מקום הם ממשיכים ועומדים על תלונותיהם. המבקש, מצידו, טוען בהקשר זה כי הטענות בדבר חשש-כביכול ממנו הן מופרכות, כאשר הלכה למעשה הדיירים הם אלה שמנסים לסחוט ממנו, לצורך מתן הסכמות מטעמם, עוד ועוד דברים. מתוך הראיות שהובאו לפניי - שלא כללו את עדויות הדיירים - לא ניתן לקבוע ממצאי עובדה באשר למה שאירע בין המבקש לבין הדיירים, לרבות בעניין התמיהה הלכאורית העולה מהתכחשותם להסכם שערכו עם המבקש. יחד עם זאת, וזוהי הנקודה העיקרית, רישיון העסק ניתן על ידי רשות הרישוי, ולא על ידי הדיירים-השכנים. אין ולא יכולה להיות מחלוקת, כי על פי רישיון העסק שבידי המבקש הוא רשאי לפתוח את העסק רק בשעות המוגדרות בחוק העזר, דהיינו: בין השעה 06:00 לשעה 22:00 בימים שאינם ימי מנוחה. לפיכך, וללא קשר לעמדתם של הדיירים בבניין, פשיטא שאסור למבקש לפתוח את העסק בחריגה מהשעות המוגדרות הנ"ל. על פני הדברים ברור, אפוא, כי עסקינן בצו שהוצא כדין. מרבית הטענות הנטענות בבקשה כבר הועלו בבקשות קודמות, ונדחו על ידי בתי המשפט, וגם בטענה החדשה המועלית במסגרתה אין כדי להצדיק, כלל ועיקר, את ביטולו של צו ההפסקה. אכן, מיטיב היה המבקש עשות לו היה מקפיד לפתוח את העסק אך ורק בשעות שהוגדרו ברישיון העסק, וכך גם חוסך מעצמו את הצורך להתגונן בהליכים משפטיים מיותרים ואף את החשש שמא הרישיון יבוטל בשל הפרות חוזרות ונשנות של תנאיו (ביטול הנשקל על ידי רשות הרישוי בהתאם לאמור בתצהירו של מר צ'מרינסקי). ודוק: ככל שהמבקש מבקש לשנות את שעות פתיחת העסק, הנקובות ברישיון העסק, עליו לפנות לרשות הרישוי; וככל שרשות הרישוי תדחה בקשה כזו מטעמים שאינם מוצדקים רשאי המבקש להביא את שיקול דעת הרשות לבחינה שיפוטית באמצעות הגשת עתירה מנהלית. ואולם, כל עוד שעות הפתיחה על פי רישיון העסק לא שונו בהליכים מנהליים כאמור, המבקש אינו רשאי לעשות דין לעצמו ולפתוח את העסק מעבר לשעות הנקובות ברישיון גם אם הוא מחזיק באמתחתו הסכם עם הדיירים הכולל הסכמה לפתיחת העסק מעבר לשעות הנקובות ברישיון. 11. העולה מן המקובץ הוא, אם כן, שדין הבקשה להידחות. יחד עם זאת, אין מקום לאשר את צו ההפסקה כמות-שהוא. במה דברים אמורים: צו ההפסקה דנא, בניגוד לצווי ההפסקה הקודמים, אינו מורה על סגירת העסק בשעות שמעבר לשעות הנקובות ברישיון העסק בלבד, אלא על סגירתו המוחלטת של העסק. כאמור ברישא להחלטה זו, הוראה זו מנומקת בצו בכך שהמבקש המשיך להפר את תנאי הרישיון בדבר שעות פתיחת העסק חרף הליכים מנהליים ופליליים שננקטו כלפיו באותו עניין; ודברים דומים מופיעים גם בתגובה הכתובה שהוגשה מטעם המשיבה, בה מצוין כי מדובר במבקש החוזר לסורו ושב ומפר את תנאי הרישיון. 12. ואולם, צו הפסקה מנהלי, מטבע ברייתו, הינו אמצעי מנהלי ואינו בגדר סנקציה עונשית. מכאן, שצו מנהלי אינו אמור לשמש כעונש - או מעין מקדמה על חשבון העונש - בגין הפרות של תנאי הרישיון בעבר, אלא אמור לשמש כמכשיר מנהלי לצורך הבטחת אכיפת החוק מכאן ואילך. בנסיבות אלה, חרף התנהגותו של המבקש בעבר ופתיחת העסק בניגוד לתנאי הרישיון - התנהגות שאמנם ראויה לגינוי - אין הצדקה להורות על סגירתו המוחלטת של העסק במסגרת צו הפסקה מנהלי. 13. אשר על כן אני דוחה את הבקשה, מאשר את צו ההפסקה וקובע כי הוא ייכנס לתוקף היום - תוך שתחולתו תוגבל לשעות שמעבר לשעות הנקובות ברישיון העסק, והכל בהתאם להוראות חוק העזר. מובהר בזה למבקש, ככל שהדבר טעון הבהרה, כי אסור לו, באיסור מוחלט, לפתוח את העסק מעבר לשעות שנקבעו בחוק העזר.צו הפסקה מנהליצווים