קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איחור בהגשת בקשה בגלל מצב בריאותי: לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופט אילן איטח; בל' 4551/03), אשר ניתן ביום 31.5.06 במעמד הצדדים, כך שהמועד האחרון להגשת ערעור היה יום 2.7.06. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 20.3.09 היינו בחלוף כ-3 שנים. רקע בית הדין האזורי דחה את תביעתה של המבקשת להכיר בליקוי השמיעה שלה כפגיעה בעבודה. בית הדין האזורי סמך את פסיקתו על חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית הדין, אשר קבע כי "ביחס למאזן ההשפעות סבור המומחה כי השפעת תנאי עבודתה של התובעת על מצבה הרפואי בתחום השמיעה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים". כאמור, המבקשת הגישה בקשה זו להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין בחלוף כ-3 שנים ממתן פסק הדין. טענות הצדדים המבקשת טוענת כי "באותה תקופה" עברה ניתוח לב פתוח להחלפת מסתמים ועקב כך סבלה מכאבים עזים. בנוסף, הינה סובלת מסכרת, לחץ דם גבוה, עודף משקל הגורם לה לקשיי נשימה והגבלה בתנועה וכן כי היא נוטלת כדורים שונים לייצוב מצב בריאותה. המבקשת מוסיפה כי בשל חסרון כיס לא הייתה מיוצגת בבית הדין האזורי ואינה מיוצגת כעת ואין מי שינחה אותה בהגשת הערעור. המשיב בתשובתו טוען כי המבקשת לא פירטה כל סיבה אשר מנעה ממנה במשך כ-3 שנים להגיש את הערעור, כאשר יש לתת משקל למשך האיחור; המבקשת לא המציאה מסמכים רפואיים לתמיכה בטענותיה; טענות המבקשת לאי היותה מיוצגת אינן מהוות טעם מיוחד להארכת מועד; ובנוסף סיכויי הערעור נמוכים שכן המבקשת לא פירטה כל נימוק המצדיק לדחות את חוות דעת המומחה ולקבל הערעור. בתגובתה לתשובת המשיב חוזרת המבקשת על טענותיה כפי שנטענו בבקשתה. הכרעה המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן - "התקנות"), שזו לשונה: "המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שבו הומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור". סמכות בית הדין להארכת מועד נקבעה בתקנה 125 לתקנות, הקובעת כי: "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו". לעניין "הטעמים המיוחדים" שבגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות נקבע בעא"ח 56/05 מאיר איתן - הילטון תל אביב בע"מ, , מיום 23.5.05: "אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא". לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון בע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט ואח', פ"ד נה(2) 904, עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים", שהינם: "... בחינת המקרים השונים מלמדת כי טעם מיוחד יוכר במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה". לאחר בחינת טענות המבקשת וכלל החומר שבתיק, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה. המבקשת טוענת כי בשל מצבה הבריאותי נבצר ממנה להגיש את הערעור במשך כ-3 שנים. לעניין זה נפסק בבש"א 4072/02 עבסיה שרחביל נ' "מגדל" חברה לבטוח בע"מ, , מיום 30.6.02: "בדרך כלל, מכירים בתי המשפט במחלתו של אדם כבטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד, אם המחלה מנעה אותו מלעסוק בענייניו, ובלבד שהבקשה הוגשה ללא איחור" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש' לוין, (תל אביב, 1995), בעמודים 895 - 896; ראו גם בש"א 6919/98 עזבון המנוח משה אבטיחי ז"ל נ' רנה רוזנבלום, ). בב"ש 825/86 וידיוקולור בע"מ ואח' נגד מדינת הילדים בע"מ (לא פורסם) נפסק לעניין זה, כי "... כלל זה טומן בחובו שני רכיבים מצטברים הטעונים הוכחה: האחד - עובדת קיומה של המחלה; והשני - השפעת המחלה על תיפקודו של בעל הדין ועל יכולתו לפנות לבית-המשפט במועד. רק בנסיבות בהן יוכח שבעטיה של המחלה נבצר מבעל הדין לפעול במועד יהווה הדבר טעם מיוחד להארכת המועד". ] המבקשת לא המציאה כל מסמך רפואי המאשר את מצבה הבריאותי כפי שפורט בבקשתה ומכל מקום גם מטענותיה כפי שפורטו עולה כי מצבה הבריאותי לא מנע ממנה במשך 3 שנים באופן מוחלט את היכולת להגיש את הבקשה ולכן מצבה הבריאותי אינו יכול להוות טעם מיוחד להארכת מועד כה ממושכת. טענת המבקשת לעניין אי היותה מיוצגת ואי ידיעת החוק אינה מהווה גם היא טעם מיוחד. כפי שנפסק בעא"ח 30/06 רוני שמעון בע"מ- חארבי עליאן, , מיום 20.12.06: "העובדה שהאיחור נובע מאי ידיעת החוק על ידי מתדיין שאינו מיוצג, אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת המועד, באשר אין ליתן לצד בלתי מיוצג עדיפות על הצד המיוצג [דב"ע נב/ 94-9, אביבה לביא- משרד נסיעות רג'ואן, ניתן 8.6.92; בשא 2749/01 שמואל לוי נ'ירמיהו לביא, ניתן 17.4.01]." עוד יש לקחת בחשבון את האיחור הרב בהגשת הבקשה, המחייב טעם מיוחד יוצא דופן בנסיבותיו. כפי שנפסק בעא"ח 38/08 עזרא מכמאל - המוסד לביטוח לאומי, , מיום 22.1.09 (להלן- עניין מכמאל): "מדובר בחלוף פרק זמן של שנתיים ימים ממועד פסק הדין של בית הדין האזורי. במקרה כזה נדרש המערער להראות קיומו של "טעם מיוחד" יוצא דופן בנסיבותיו, שיהא בו כדי להצדיק היענות למבוקשו (פרשת סומרוקוב). המערער לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש ממנו, וצדקה הרשמת בכך שדחתה בקשתו להארכת מועד להגשת ערעור". כאמור, המבקשת לא הציגה כל טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד, ובודאי שלא "טעם מיוחד יוצא דופן בנסיבותיו" כפי שנדרש באיחור ממושך של כשלוש שנים. טעם נוסף לדחיית הבקשה הינו סיכויי הערעור, המהווים שיקול מרכזי ומכריע בהחלטה בדבר הארכת מועד (עניין מכמאל). פסק הדין של בית הדין האזורי נסמך על חוות דעתו של המומחה הרפואי האובייקטיבי שמונה על ידי בית הדין. המבקשת אינה מפרטת ולו ראשית טעם המצדיק את דחיית חוות הדעת של המומחה; בנסיבות אלו גם סיכויי הערעור הינם קלושים ואינם יכולים להוות טעם מיוחד להארכת המועד. סוף דבר - הבקשה נדחית. משמדובר בבקשה בתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. הארכת מועדרפואהערעור