אישור הרחבת דירות בבניין

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אישור הרחבת דירות בבניין: העותר בעתירה זו, אשר ספיר (להלן - ספיר) מבקש מבית המשפט לבטל את החלטת משיבה 1, ועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים (להלן - ועדת המשנה להתנגדויות או הועדה) מיום 1.7.08, שבה החליטה הועדה שלא לאשר את תוכנית 9903/א' שהגיש העותר (להלן - תוכנית 9903א'). כמו כן מבקש העותר להורות לועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים (להלן - הועדה המחוזית) לאשר את תוכנית 9903א'. עקרי העובדות, ההליכים וטענות הצדדים בשנת 2001 רכשו ספיר והמשיבים 3-5 - יוחנן, ברכה וחנה ויינגרטן (להלן - ויינגרטן) - בניין בן שתי קומות ברחוב רשב"ם 5 בירושלים (להלן - הבניין). בעקבות הרכישה החזיקו ספיר וויינגרטן בבניין כבעלים במשותף ולצורך זה חתמו על הסכמי שיתוף. לפי האמור בהסכמים הנ"ל - שבכל הנוגע לפרשנותם קיימות מחלוקות שונות בין ספיר לויינגרטן, שאיני נדרשת להתייחס אליהן לצורך הכרעה בהליך הנוכחי - ויינגרטן הם הבעלים של קומת הקרקע ושל גג הבניין וזכאים לבנות על הגג וספיר הוא הבעלים של קומה א' בבניין. בשלב מסוים לאחר רכישת הבניין פרץ סכסוך בין ספיר לויינגרטן, שבמסגרתו הגישו הצדדים תביעות הדדיות לבית משפט השלום בירושלים. התביעות האמורות עסקו בעיקרן במחלוקות כספיות הנוגעות להסכמי השיתוף הנ"ל שבין הצדדים, אך הן בעלות נגיעה מסוימת, שתפורט בקצרה בהמשך, גם לנושא התכנוני העומד לדיון בעתירה זו. אשר להיבט התכנוני של היחסים בין הצדדים - שהוא הרלוונטי לעתירה - ספיר, המתגורר בשתי דירות שאוחדו לדירה אחת בקומה א' בבניין, ביקש להכשיר ולקרות שתי מרפסות הפונות לחזית האחורית של הבניין (להלן - המרפסות האחוריות). כמו כן ביקש ספיר להכשיר את בנייתה של מרפסת הפונה לחזית הקדמית של הבניין (להלן - המרפסת הקדמית), שאותה בנה ללא היתר. לדברי ספיר, הוא לא היה מודע לצורך בקבלת היתר בנייה לצורך בניית המרפסת הקדמית. זאת, הואיל והמרפסת הקדמית נבנתה במקום שתי מרפסות אחרות שפנו לחזית הקדמית של הבניין, שנוכח גילו המתקדם של הבניין, התעורר צורך להחליפן. יצוין כי בגין הבנייה הבלתי חוקית הנ"ל הוגש נגד ספיר כתב אישום בבית משפט לעניינים מקומיים. במסגרת זו ניתן צו להריסת המרפסת הקדמית, שמועד כניסתו לתוקף נדחה מפעם לפעם לבקשת ספיר, שפעל על מנת להכשירה. לבסוף, בנוסף להכשרת המרפסת הקדמית, ביקש ספיר לקרות את המרפסת הקדמית. על מנת להשיג את מבוקשו הגיש ספיר את תוכנית 9903 לועדה המקומית לתכנון ובנייה, שמטרתה הכשרת המרפסות האחוריות. בשנת 2004 אישרה הועדה המקומית את התוכנית חרף התנגדויות מצד ויינגרטן ומצד דיירים המתגוררים בקומת הקרקע של הבניין. בנוסף הגיש ספיר את תוכנית 9903א' (היא התוכנית נשוא העתירה הנוכחית) לועדה המחוזית לתכנון ובנייה, שמטרתה הכשרת המרפסת הקדמית וקירוי המרפסות האחוריות והמרפסת הקדמית. במקביל להגשת תוכנית 9903א' הגישו ויינגרטן את תוכנית 8513א' לועדה המחוזית, שמטרתה הוספת שתי קומות מעל גג הבניין ותוספת יחידות דיור בבניין. יצוין כי במסגרת ההליך האזרחי האמור שהתנהל באותה עת בין הצדדים הגיעו ספיר ווינגרטן להסכמות, שקיבלו תוקף של החלטות, שלפיהן, בין השאר, יימנעו ויינגרטן להתנגד לתוכנית ספיר בכל הנוגע לקירוי המרפסות ו"איש מן הצדדים לא יתנגד לכל תוכנית שיגיש הצד האחר בתנאי שאין סתירה בין התוכניות להסכמות שניתנו בתיק האזרחי...". ביום 16.5.06 דנה ועדת המשנה הנקודתית של הועדה המחוזית (להלן - ועדת המשנה הנקודתית) בשתי התוכניות והחליטה לדחות אותן. ועדת המשנה הנקודתית קבעה בהחלטה שמדובר בתוכניות הסותרות זו את זו, שכן האחת (תוכנית ספיר) מבקשת להכשיר מבנה בלתי חוקי בקומת הקרקע של הבניין שבו מתגוררים דיירים מוגנים, והאחרת (תוכנית ויינגרטן) מבקשת להרסו לטובת חנייה הנדרשת לצורך הוספת יחידות דיור בבניין (זאת לאחר שתוכנית דומה לתוכנית 8513א' שהגישו בעבר ויינגרטן נדחתה בגין היעדר פתרון חנייה מספק). עוד ציינה ועדת המשנה הנקודתית כי היא ממליצה לצדדים לתאם ביניהם תכנון מוצע ולהגיש תוכנית אחת. יצוין כי לדברי ספיר, אין לו כל עניין במבנה הבלתי חוקי הנ"ל. לדבריו, בתחילה הוא אכן ביקש להכשירו, לבקשת הדיירים המוגנים, ואולם לאחר מכן, בעקבות התנגדות ויינגרטן לכך, ובהתאם להוראות לשכת התכנון, הוא סימנו להריסה. ספיר הוסיף לעניין זה כי לאחר שסימן את המבנה להריסה התנגדו ויינגרטן, שבתחילה ביקשו להרוס את המבנה, גם לכך. ביום 21.11.06 החליטה הועדה המחוזית, בעקבות בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 16.5.06 שהגישו שניים מחברי הועדה המחוזית: "להחזיר את התוכנית לדיון בועדת המשנה הנקודתית מתוך הנחה כי יתכן ודיון נוסף בועדת המשנה יוכל לעזור לצדדים להגיע לתוכנית מוסכמת. לדיון יוזמנו שני בעלי הזכויות במגרש ויוצגו שתי ההצעות התכנוניות. ככל שלא יושגו הסכמות תיבחן ועדת המשנה את התוכניות הן בהיבט התכנוני והן בהיבט הקנייני לרבות סיכויי מימושן". ביום 28.1.07 החליטה ועדת המשנה הנקודתית, לאחר ששמעה את ספיר ואת ויינגרטן, לדחות את תוכנית 8513א', בקובעה כי: "1. פתרון החנייה המוצע בתוכנית אינו ישים מאחר ומוצע להרוס בינוי קיים. בנוסף החנייה המוצעת מבטלת חנייה קיימת על הדרך כך שלמעשה מוצעת רק תוספת של חנייה אחת. 2. מספר הקומות וגובה המבנה חורגים מהבניה הקיימת בסביבה." אשר לתוכנית 9903א', ביום 6.2.07 החליטה ועדת המשנה הנקודתית על הפקדתה בתנאים המפורטים להלן: "1. הועדה מאשרת את המרפסת בקומה א' בחזית רחוב רשב"ם - חזית מזרחית (הכוונה למרפסת הקדמית - מ.א). הועדה אינה מאשרת את סגירת המרפסת מהטעם שסגירת המרפסת בבניה קלה תפגע בחזית המבנה. 2. ... 3. יוסף להוראות התוכנית סעיף לפיו תנאי להיתר בניה יהיה הריסת מבנה הבטון שבחזית הרחוב בקומת קרקע ע"י בעלי הזכויות בחלק המבנה המיועד להריסה. 4. הועדה מאשרת הרחבת המבנה בחזית המערבית לכל ארכה עד לקן בניין של 3 מ' (הכוונה לקירוי המרפסות האחורית - מ.א). הרחבת המבנה בק"א אינה מותנית בהרחבתו בק"ק". ..." בעקבות ההחלטה מיום 6.2.07 הופקדה תוכנית 9903א', הוגשו התנגדויות מטעם ויינגרטן ומטעם הדיירים המוגנים המתגוררים בקומת הקרקע של הבניין והתקבלה החלטת הועדה המקומית (בניגוד לעמדת הגורם המקצועי אצלה, שאף הובעה בדיונים לפני הועדה המחוזית) להמליץ לועדה המחוזית לאשר את התוכנית. ויינגרטן טענו בהתנגדותם, בין השאר, כי אין מקום לאפשר לספיר להרחיב את הדירות שבבעלותו מבלי לאשר בד בבד את תוכניתם שלהם; כי קבלת תוכנית 9903א' תפגע בהם כבעלים של אחוזי הבניה בבניין כולו; כי בתוכנית מסומנת מרפסת של ויינגרטן להריסה, דבר שאין לספיר כל זכות לעשות; וכי אין מקום לאשר את המרפסת שאת אישורה מבקש ספיר, שכן זו צפויה להיהרס בעתיד, בהתאם להסכמות שבין הצדדים, לטובת בניית מעלית. הדיירים המוגנים טענו בהתנגדותם כי אין מקום להרוס את המבנה שבו הם מתגוררים מזה שנים רבות. ועדת המשנה להתנגדויות קיימה שני דיונים בתוכנית 9903א' (שבמהלכם, נוכח החלטתו האמורה לעניין זה של בית משפט השלום, הוסרה התנגדות ויינגרטן בכל הנוגע לקירוי המרפסות). במהלך הדיון השני, שהתקיים ביום 26.2.08, הציעה ועדת המשנה להתנגדויות לספיר ולויינגרטן להגיש תוכנית משותפת שתכלול הוספת אגף לחזית האחורית של הבניין כפי שביקש ספיר וכן הוספת קומה אחת על גג הבניין (ולא שתיים כפי שביקשו ויינגרטן) והוספת יחידות דיור בהתאם. לאחר שספיר וויינגרטן הביעו את הסכמתם העקרונית להצעה, קיבלה ועדת המשנה להתנגדויות החלטה כדלקמן: "התוכנית תתוקן בהתאם למתכונת שהוצעה לצדדים, וכדלקמן: התוכנית תציע הוספת קומה על הבניין הקיים לשם תוספת של עד 2 יח"ד חדשות. ליח"ד דיור אלו יינתן פטור מתוספת מקומות חנייה, בהתאם למדיניות הועדה המחוזית באזור... תתאפשר הרחבה לבניין הקיים בחזית אחורית בתאום עם לשכת התכנון. התוספת שאינה חוקית בחזית הבניין, החורגת מקווי הבניין, תיהרס כתנאי למתן היתר בניה של הבעלים בקומת הקרקע. הועדה מחליטה כי במידה ותוגש לה בתוך 60 ימים תוכנית מתוקנת ומוסכמת בהתאם לעקרונות הנ"ל, תופקד התוכנית מחדש להגשת התנגדויות. במידה ולא יצליחו הצדדים להגיש תוכנית, כמוצע לעיל, תשוב הועדה ותדון בתוכנית 9903/א, במתכונתה המופקדת, בדיון פנימי, ותקבל בעניינה החלטה". ביום 1.7.08, לאחר שהצדדים לא הצליחו לגבש תוכנית משותפת בהתאם להצעת ועדת המשנה להתנגדויות ולאחר שספיר טען כי תוכנית שהגישו ויינגרטן במענה להצעה הנ"ל אינה עונה על העקרונות שנקבעו בהצעה, החליטה ועדת המשנה להתנגדויות לדחות את תוכנית 9903א', בקובעה כדלקמן: "הועדה מצרה על שהצדדים לא השכילו להסכים על תוכנית כוללת לבניין כולו. לאחר בחינת טענות הצדדים, מסמכי התוכנית וכלל התכתובות שנשלחו ללשכת התכנון מחליטה הועדה לדחות את התוכנית. החלטת הועדה על דחיית התוכנית נובעת מהצורך בתכנון כולל של הבניין. הועדה סבורה כי אין מקום לתכנון חלקי בלבד של הבניין שלא ייתן מענה לצרכים הידועים כבר כיום. הועדה סבורה כי יש מקום להכנת תוכנית כוללת לבניין, אשר תיתן פתרון תכנוני נאות לבניין כולו ותתייחס גם לחריגות הבנייה הקיימות במקום. יצוין כי הועדה שקלה את בקשת המתנגד (הכוונה לויינגרטן - מ.א) ליתן תוקף לתוכנית המוצעת על ידו אשר תואמת במהותה את שהוצע לצדדים על ידי הועדה. עם זאת, בהתחשב בהתנגדותו של מגיש התוכנית (הכוונה לספיר - מ.א) לתוכנית המוצעת על ידי המתנגד, סברה הועדה כי בנסיבות העניין יש לדחות את התוכנית המופקדת ולא להורות על הוספת חלקים נכבדים לה בניגוד לעמדת יזמיה של התוכנית. עוד יצוין, כי הועדה סבורה כי מבחינת חזות הבניין לא ניתן לאשר את הרחבת הקומה העליונה בלא הרחבתה של הקומה התחתונה. על כן, גם אם התוכנית הייתה מאושרת היה נקבע בה תנאי לפיה הבניה תבוצע בהינף אחד. נוכח עמדת המתנגד, המתגורר בקומה התחתונה, כי הוא אינו מעוניין להרחיב את דירתו שלו, נראה כי גם לו הייתה התוכנית מאושרת, לא ניתן היה ליישמה. גם בשל כך מצאה הועדה כי אין מקום לאישור התוכנית". ספיר לא השלים עם ההחלטה האמורה והגיש את העתירה הנוכחית. בעתירתו טען ספיר כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה הנוכחי אין מקום לדחות את בקשותיו מהטעם שיש צורך בהגשת תוכנית כוללת לבניין. זאת, הואיל והדבר סותר, מבלי שהובא לכך טעם של ממש, את החלטת ההפקדה; הואיל ועקב הסכסוך בין הצדדים לא ניתן להגיש תוכנית כוללת לבניין ודרישה זו תביא לקיפאון בהליכי התכנון של הבניין ולהותרתו של ספיר בן ערובה בידי ויינגרטן; והואיל ותוכניתו היא תוכנית מינורית ביותר, שאי אישורה יגרום לו לנזק רב, בעוד שתוכנית ויינגרטן היא תוכנית שאפתנית הרבה יותר, שכבר שנדחתה פעמיים ושאישורה עלול לארוך זמן רב. ספיר הוסיף כי אין ממש גם בנימוק שהובא לדחיית התוכנית שלפיו אין מקום לסגירת המרפסות האחוריות והרחבת קומה א' לבניין מבלי שהדבר מבוצע במקביל גם בקומת הקרקע. לטענת ספיר גם נימוק זה סותר את שנקבע בהחלטת ההפקדה. כמו כן, לטענת ספיר, מדובר במרפסות שאינן פונות לרחוב, ולכן לא ברור מהי אותה פגיעה בחזות הבניין שממנה חוששת הועדה. עוד טען ספיר לעניין זה כי אין ממש בקביעת ועדת המשנה להתנגדויות שלפיה ויינגרטן אינם מעוניינים להרחיב את דירתם בדרך של קירוי המרפסות האחוריות בקומת הקרקע, שכן ויינגרטן ביקשו לעשות כן בתוכנית 8513א' שהגישו לועדה המחוזית. זאת ועוד, ויינגרטן הסכימו במסגרת ההליך האזרחי שלא להתנגד לתוכנית ספיר בכל הנוגע למרפסות. לכן, גם אם הקביעות בהליך אזרחי אינן מחייבות את הגורם התכנוני, אין לאפשר לויינגרטן למנוע את בניית המרפסות באמצעות התנגדות מלאכותית שלפיה הם, לכאורה, אינם מעוניינים להרחיב את דירתם. ועדת המשנה להתנגדויות טענה בתשובתה לעתירה כי ההחלטה שקבעה כי אין מקום לתכנון חלקי של הבניין וכי יש צורך בתכנון כולל, שבמסגרתו יינתן מענה, בין השאר, לנשוא חריגות הבנייה הקיימות במקום, היא החלטה סבירה שאינה מקימה עילה להתערבות בית המשפט. עוד טענה הועדה כי ההחלטה עולה בקנה אחד עם מדיניות הועדה המחוזית, שלפיה גם תוכניות נקודתיות להרחבת דיור צריך שתתייחסנה לתכנון כולל של הבניין שבו מצויות הדירות המיועדות להרחבה. לטענת ועדת המשנה להתנגדויות, מדובר בפרקטיקה ראויה, שכן היא חוסכת מזמנה היקר של הועדה המחוזית ומקלה על הציבור לעקוב אחרי תוכניות שעשויות להשפיע עליו. ועדה המשנה להתנגדויות הוסיפה כי גם בקביעה שלפיה מבחינת חזות פני הבניין אין מקום לאשר את הרחבת הקומה העליונה מבלי לאשר את הרחבת הקומה התחתונה, ולכן, הואיל וויינגרטן אינם מעוניינים להרחיב את דירתם, התוכנית אינה ישימה ואין לאשרה, לא נפל כל פגם. הועדה המקומית ציינה בתשובתה לעתירה כי היא המליצה לועדה המחוזית לאשר את תוכנית 9903א. זאת, חרף עמדת הגורם המקצועי אצלה שסבר כי יש להציג תוכנית שתכלול תכנון כולל של הבניין. עם זאת, לדברי הועדה המקומית, משנתקבלה החלטת הועדה המחוזית, שהיא מוסד התכנון הגבוה יותר, החלטה זו מקובלת עליה. ויינגרטן טענו בתשובתם לעתירה כי דין העתירה להידחות על הסף בגין שיהוי בהגשתה. זאת הואיל וההחלטה נשוא העתירה התקבלה ביום 1.7.08 ואילו העתירה הוגשה רק ביום 22.10.08. לגופו של עניין טענו ויינגרטן כי ספיר שם לעצמו למטרה להכשיל את תוכניתם לבנות על הגג ולשם כך הגיש תוכניות שסתרו את תוכניתם שלהם. לטענת ויינגרטן, בנסיבות אלה, החלטת ועדת המשנה להתנגדויות לפיה יש להגיש תוכנית אחת בכל הנוגע לתכנון הבנייה בבניין היא החלטה סבירה וראויה. לאחר קבלת כתבי התשובה הגיש ספיר עיקרי טיעון שבהם חזר על עקרי טענותיו שפורטו לעיל וכן השיב לטענת השיהוי. לטענת ספיר, העתירה הוגשה בהתאם למועדים הקבועים בתקנות, שכן ההחלטה נשוא העתירה התקבלה אצלו רק בתחילת חודש ספטמבר 2008. ביום 31.3.09 התקיים דיון בעתירה, שבו חזרו הצדדים על עקרי טענותיהם האמורות. במעמד הדיון בעתירה טען ספיר כי נימוקי ועדת המשנה להתנגדויות לדחות את תוכנית 9903א' - שאינם מקובלים עליו - רלוונטיים רק לעניין המרפסות האחריות ולא לעניין המרפסת הקדמית, ולפיכך, על הועדה לאשר, למצער, את הכשרת המרפסת הקדמית. באת כוח ועדת המשנה להתנגדויות ציינה מצדה כי הועדה תבחן האם ניתן לאשר את התוכנית בכל הנוגע למרפסת הקדמית בלבד. כמו כן ציינה באת כוח הועדה כי היא תבחן האם התוכנית שהגישו ויינגרטן בעקבות ההחלטה מיום 26.2.08, שלגביה נאמר בהחלטה נשוא העתירה כי היא עונה במהותה על העקרונות שנקבעו בהצעת הועדה, אכן עונה על דרישות הועדה, וספיר וויינגרטן הסכימו כי אם ייקבע כי התוכנית אכן עונה על דרישות הועדה, הם ישקלו להגישה לועדה כתוכנית משותפת. ביום 28.4.09 הגישה באת כוח ועדת המשנה להתנגדויות הודעה שלפיה לאחר הדיון בבית המשפט ניסה כל אחד מהצדדים בתורו לשכנעה לנקוט בעמדה שאינה מביאה לסיום המחלוקת ואין זאת אלא שספיר וויינגרטן אינם מעוניינים לסיים את הסכסוך ביניהם. באת כוח הועדה ציינה בהודעתה כי התוכנית האמורה שהגישו ויינגרטן אינה עונה על דרישות הועדה בהצעתה מיום 26.2.08, שכן היא כוללת ארבע קומות ולא שלוש קומות כפי שהציעה הועדה. אשר למרפסת הקדמית, באת כוח הועדה ציינה כי "מרפסות אלו כלל אינן מופיעות בתוכנית נשוא העתירה ככאלו שהכשרתן נתבקשה. המרפסות מסומנות בתוכנית כמרפסות קיימות והתוכנית המופקדת אינה מציעה בעניינן דבר". ספיר הגיב להודעה האמורה בציינו כי המרפסת הקדמית סומנה כפי שסומנה בתוכנית 9903א' בהנחיית לשכת התכנון המחוזית ושב וביקש את אישור התוכנית. ויינגרטן מצדם ציינו כי התוכנית שהגישו דווקא תאמה את הצעת הועדה ביחס למספר הקומות בבניין (אם כי באותה נשימה תקפו את גישת הועדה שאינה מתירה להם לבנות שתי קומות נוספות בבניין). דיון והכרעה לאחר שעיינתי בחומר הרלוונטי ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. אשר לקירוי המרפסות האחוריות, גישת ועדת המשנה להתנגדויות, המבטאת את מדיניות הועדה המחוזית, שלפיה, ככלל, אין לאשר הרחבת דירות בבניין בשלבים, אלא יש להגיש תוכנית אחת לגבי הרחבת הדירות בבניין כולו, מקובלת עליי. כפי שציינה באת כוח ועדת המשנה להתנגדויות, גישה זו יש בה כדי לחסוך את זמנם של מוסדות התכנון, שהוא בגדר משאב ציבורי יקר, ובנוסף היא מונעת מצב שבו הציבור מתקשה לעקוב אחרי תוכניות מרובות המוגשות לגבי אותו בניין. גישה זו יפה גם למקרה הנוכחי, וזאת, למרות העובדה שמדובר בצדדים המסוכסכים ביניהם. אכן, החומר שלפניי מלמד כי הסכסוך הניטש בין הצדדים מקשה עליהם להגיש תוכנית משותפת כדרישת הועדה. ואולם, ועדת המשנה להתנגדויות לא התעלמה בהחלטתה מהקושי האמור, אלא ביקשה לסייע לצדדים בכך שהציעה להם מתווה שיאפשר לכל אחד מהם לקבל את (מרבית) מבוקשו. משסירבו הצדדים, כל אחד מהם משיקוליו שלו, לפעול בהתאם למתווה האמור, אין להם להלין אלא על עצמם. זאת ועוד, בהינתן הסכסוך הנ"ל יתקשה כל אחד מהצדדים ליישם תוכנית הנעתרת למבוקשו שאינה תוכנית משותפת וכך לא יוסדר גם נושא חריגות הבנייה הקיימות בבניין. כבר בהחלטת ההפקדה של תוכנית 9903א' (שספיר לא עתר נגדה) נקבע כי תנאי למתן היתר בנייה לפי התוכנית יהיה הריסת המבנה הבלתי חוקי בקומת הקרקע. אך מובן הוא כי בבואו להרוס את המבנה הנ"ל, הממוקם בחלקם של ויינגרטן בבניין, בלא הסכמת ויינגרטן, היה ספיר נתקל בקושי, ומכאן שספק אם היה לעיל ידו לממש את התוכנית, גם אם הייתה מאושרת. זאת ועוד, ועדת המשנה להתנגדויות ציינה בהחלטה כי מבחינת חזות הבניין אין מקום לסגירת המרפסות האחוריות בקומה א' והרחבת הדירה בקומה זו מבלי שתורחב במקביל גם דירת ויינגרטן בקומת הקרקע. שיקול תכנוני זה, שבית המשפט אינו נוטה להתערב בשכמותו, תומך אף הוא בהימנעות מאישור בקשת ספיר בכל הנוגע למרפסות האחוריות כל עוד לא הוגשה תוכנית משותפת. ספיר הפנה לפסיקה שלפיה פסיקה שבה נקבע כי "את הסמכות לשנות תכנית שלא על-פי התנגדות, בשלב האישור הסופי (אם אמנם היא קיימת), ועל-אחת-כמה-וכמה את הסמכות לדחות תכנית בשלב מאוחר זה, אחרי שכבר ניתן האישור להפקדה, יש להפעיל בזהירות רבה כדי לא לגרום לאזרח עוול, אם הוא שינה את מעמדו לרעה בסמכו על אישור ההפקדה" (הציטוט מתוך בג"צ 318/75 הדג'ס נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה (ההדגשה שלי - מ.א)). ספיר טען כי על פי פסיקה זו החלטת ועדת המשנה להתנגדויות סותרת ללא הצדקה את החלטת ההפקדה. ואולם, אין זה המצב במקרה הנוכחי, שבו התקבלה החלטת ועדת המשנה להתנגדויות בעקבות התנגדות ויינגרטן וההכרה בכך שנוכח התנגדות זו, תוכנית 9903א', גם אם תאושר, ככל הנראה תהיה בלתי ישימה ולא יהיה בה כדי לענות על הצורך בטיפול בחריגות הבנייה בבניין. ספיר טען כאמור כי משנקבע בהחלטת ההפקדה כי סגירת המרפסות האחורית כמבוקש בתוכנית 9903א' אינה מותנית בהרחבת דירת ויינגרטן, לא היה מקום לשנות מקביעה זו לאחר שמיעת ההתנגדויות. ואולם, גם בהנחה כי יש ממש בטענה זו, אין בכך כדי לפסול את החלטת ועדת המשנה להתנגדויות. זאת, הואיל ודי בנימוק שהובא לעיל, שלפיו נוכח התנגדות ויינגרטן לתוכנית 9903א', התוכנית אינה פותרת את נושא חריגת הבנייה בבניין ולכן גם אינה ישימה (שכן ספיר לא יוכלו לטפל בחריגות הבניה בעצמם), כדי למנוע את התערבות בית המשפט בהחלטת הועדה, המבוססת, כאמור, על מדיניות ראויה. אשר למרפסת הקדמית, כפי שצוין לעיל, במעמד הדיון בעתירה טען ספיר כי לכל הפחות על ועדת המשנה להתנגדויות לאשר את הכשרתה (הבקשה לקירוי המרפסת הקדמית לא אושרה כבר בהחלטת ההפקדה מיום 6.2.07 וספיר, כפי שצוין לעיל, לא עתר נגד ההחלטה האמורה). ואולם, לדברי באת כוח ועדת המשנה להתנגדויות בהודעה מיום 28.4.09, ספיר כלל לא ביקש, במסגרת תוכנית 9903א' את הכשרת המרפסת הקדמית, אלא סימן בתוכנית את המרפסות הקדמיות כמרפסות קיימות. ספיר אמנם ביקש להסביר זאת בכך שפעל בעניין זה בהתאם להנחיות נציגי לשכת התכנון של הועדה המחוזית, ואולם, משלא הובאה לאישור הועדה המחוזית תוכנית הכוללת את הכשרת המרפסת הקדמית בלבד ובהעדר התייחסות מפורשת בתוכנית 9903א' לצורך בהכשרת המרפסת הקדמית במתכונתה הנוכחית, אין מקום שבית המשפט ישים עצמו בנעלי הועדה ויאשר את שלא נתבקש מהועדה עצמה. לפיכך, דין העתירה להידחות גם בכל הנוגע למרפסת הקדמית. עם זאת, אני קובעת כי ספיר יוכל להגיש תוכנית הכוללת את הכשרת המרפסת הקדמית בלבד במתכונתה הנוכחית, ותוכנית זו, ככל שתוגש, תיבחן על סמך מכלול השיקולים הרלוונטיים. התוצאה האמורה, מייתרת את הצורך לדון בטענת השיהוי שהעלו ויינגרטן. סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, העתירה נדחית במובן זה שהחלטת ועדת המשנה להתנגדויות בעינה עומדת, אך ספיר יהיה רשאי להגיש תוכנית חדשה בכל הנוגע להכשרת המרפסת הקדמית. ספיר ישאו בהוצאות ועדת המשנה להתנגדויות ובהוצאות ויינגרטן בסכום של 15,000 ₪ בחלקים שווים. בניההרחבת דירהמקרקעיןבניין