ארנונה על שטחים טכניים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ארנונה על שטחים טכניים: 1. האם מותר לעירייה לחייב בתשלום ארנונה שטחים 'טכניים' (חדרי מיזוג, מתקני חשמל, בזק וכדומה), הגם שמזה שנים נמנעה מחיוב כאמור? האם שינוי במדיניותה בעניין זה מחייב אישור שרי הפנים והאוצר? 2. במוקד שלוש העתירות שבכותרת מתעוררת שאלה משפטית דומה כנ"ל ולפיכך קיימנו את הדיון במאוחד. העירייה כופרת בטענת העותרות על שינוי כביכול שחל במדיניותה בקשר לחיוב ארנונה בגין שטחים 'טכניים'; ב"כ הצדדים גם חלוקים בשאלת נטל ההוכחה בעניין זה והעירייה הצביעה על קושי לחשוף פרטים הנוגעים לצדדים שלישיים. כיוון שכך גיבשנו בקדם-המשפט הסכמה דיונית לפיה תידון תחילה ותוכרע השאלה המשפטית הנ"ל. אם תתקבל עמדת העירייה, כי אז דינן של שלוש העתירות להידחות; אם תתקבל עמדת העותרות, כי אז תיקבע לאחר מכן המתכונת הדיונית להכרעה בפלוגתאות הנוספות. נושא נוסף שיידון בהמשך נוגע לעותרת 3, לטענתה על שינוי אזור החיוב. 3. בסיכומיהם הרחיבו ב"כ הצדדים קמעא מעבר לשאלה המשפטית הנ"ל. ניחא. כטענת-סף טוענת העירייה כי מן הראוי לדחות את העתירות על הסף מחמת שיהוי, באשר הוגשו לאחר חלוף 45 יום מיום מתן ההחלטה נשוא העתירות. 4. בתשובתן לטענת השיהוי טוענות העותרות כי מכיוון שמדובר בטענה הנוגעת לחוקיות השינוי שעשתה העירייה במדיניות החיוב בארנונה, הרי שמדי שנה מתחדשת העילה, ולא יכולה לקום טענת שיהוי מצד העירייה. עוד הן טוענות, כי גם אם התקיים שיהוי אובייקטיבי, הרי ששיהוי סובייקטיבי לבטח לא היה. העותרות ביקשו תחילה, לטענתן, למצות את המגעים מול העירייה, ולא ויתרו בשום שלב על זכותן לפנות לבית המשפט. 5. כשלעצמי דומני כי צודקת העירייה. משחלפו 45 יום מיום מתן ההחלטה נשוא העתירות, דינן להידחות על הסף. חיוביהן של העותרות 1 ו-3 נעשו עוד בשנת 2006. רק בחלוף שנה ויותר פנו לראשונה לעירייה. העירייה דחתה את פנייתן. אף-על-פי-כן המשיכו העותרות להתכתב עם העירייה, ולא הזדרזו להגיש את עתירתן. הלכה פסוקה היא, כי בהתכתבות שכזו אין כדי להאריך את המועדים להגשת עתירה מינהלית. העותרות 1 ו-2 גם הגישו את עתירתן בחלוף למעלה מ-45 יום מיום מתן תשובתה האחרונה של העירייה לפניותיהן. נמצא אפוא, לגביהן, כי גם אילו האריכה ההתכתבות עם העירייה את המועד להגשת העתירה, הרי שדינן של העתירות הנדונות להידחות על הסף מחמת שיהוי. 6. אף-על-פי-כן, מחמת הטענות על אי-חוקיות גביית הארנונה, לאור ההסדר הדיוני הנ"ל, ולמען הסר ספק, דנתי בעתירות גם לגופן. 7. לטענת העותרות, שנים ארוכות נקטה עיריית ירושלים במדיניות שלא לחייב שטחים 'טכניים' בארנונה. שינוי המדיניות שחל לאחרונה הריהו חריגה מ"דיני ההקפאה", קרי, הוראות בחוק ההסדרים במשק המדינה ובתקנות שמכוחן, באשר להגבלת סמכותן של הרשויות המקומיות בהעלאת שיעורי הארנונה; גביית ארנונה שכזו, לטענת העותרות, אסורה. עוד הן טוענות, כי בין אם חל שינוי ובין אם לאו, אין לחייב בארנונה שטחים 'טכניים'. החיוב צריך להֵעשות רק לגבי "שטחים יצרניים", לשיטתן, ולא לגבי "שטחים נלווים". 8. לא מצאתי ממש בטענת העותרות על כך שאין לחייב בארנונה שטחים 'טכניים' שאינם משמשים כשלעצמם לשימושו ה'פיזי' של המחזיק. כטענת העירייה, הנוכחות הפיזית של המחזיק בשטח איננה תנאי לגביית ארנונה. הגדרות "מבנה חקלאי" ו"משרד, שירותים ומסחר" בתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשס"ז - 2007, יוכיחו וילמדו על כך שחיוב בארנונה אינו תלוי בהימצאות אנשים בשטח שבגינו נעשה החיוב. כיוצא בזה, מ"הגדרת יחידת שטח" בנספח ג/3 לצו הארנונה של העירייה ניתן ללמוד - בין במשתמע ובין במפורש - כי דינם של השטחים ה'טכניים' כדין יתר שטחי החיוב בארנונה (ראו במיוחד סעיפים ב', ד' ו-ט'). 9. חיוב בארנונה לגבי השטחים ה'טכניים' נעשה אפוא כעקרון כדין, ונותרה לדיון רק השאלה האם חרגה העירייה מ"דיני ההקפאה" בשינוי המדיניות שנקטה בה. האם רשאית הייתה לשנות מנוהגה מזה שנים, שבהם לא גבתה ארנונה בגין השטחים ה'טכניים', ולהתחיל בגבייה שכזו. כאמור, העירייה מכחישה כי מדובר בשינוי מדיניות, אך לצורך הדיון המשפטי הסכימה להניח כי כך הוא. 10. לטענת העותרות, שינוי המדיניות כמוהו כשינוי שיטת החיוב או שיטת המדידה של הנכסים המחוייבים בתשלום ארנונה. מדובר בהעלאה חריגה שאסור לעשותה לפי דיני ההקפאה. 11. לא ראיתי לקבל טענה זו. טעויות יש לתקן. גם אם קיים היה נוהג מוטעה, לא יעלה על הדעת כי העירייה תהיה מחוייבת להמשיך לנהוג בניגוד לדין, ככל שנהגה כך בעבר. זאת, כאשר ברור כי השטחים ה'טכניים' הנדונים מעולם לא הוחרגו מצו הארנונה. על-פי הדין מחוייבת העירייה לגבות ארנונה גם על שטחים אלה. אם טעו פקידי העירייה בשיקול הדעת, חובה לתקן את הדבר ודיני ההקפאה אינם מונעים זאת. דיני ההקפאה - נפסק לא אחת - לא נועדו להנציח טעויות. לעותרים אין זכות קנויה להסתמך על טעות שנעשתה. הלכה פסוקה היא, כי הרשות המקומית רשאית לתקן טעות חישוב לעניין שטח הנכס. לא בשינוי השיטה עסקינן, אלא בתיקון טעות. גם אם היקף הטעות הוא נרחב, אם נפלה הטעות ביחס לחיובי ארנונה של רבים, הרי שלא יצאה מגדר טעות. היקף רחב כשלעצמו אינו מלמד על שינוי השיטה. כל אשר נעשה בעניין דנן הוא להתאים את שומת הנכסים לצו הארנונה של העירייה. הדבר איננו אסור, אלא מותר ואף מחוייב. דיני ההקפאה נועדו לתחוֹם את השינויים בצווי הארנונה משנה לשנה, להגביל את מועצת העירייה בקשר להטלת סכום הארנונה, אך הם לא נועדו כלל וכלל להגביל את שיקול דעתם של פקידי העירייה ביישום צו הארנונה, בפעולתם על-פי הצו ובמסגרתו. כשם שאסור לעירייה לגבות ארנונה ביתר, בניגוד לצו הארנונה, כך אסור לה גם לגבות בחסר. אין מצב של רִיק. גבייה בחסר ממומנת על ידי אחרים. זהו מצב בלתי חוקי ולא צודק. 12. מקובלת עליי גם טענתה החלופית של העירייה על יסוד אסמכתאות שהביאה. השטחים ה'טכניים' הנדונים לא הוחרגו בדיני ההקפאה, בצו הארנונה, או בכל דבר חקיקה. צווי הארנונה שותקים בעניין זה. גם אם לא בטעות עסקינן, הרי שמדובר בחיוב ראשון. לגבי חיוב ראשון אין כל צורך באישור שרי הפנים והאוצר - לפי דיני ההקפאה - לצורך הטלת החיוב. 13. לעותרת 3 טענה נוספת משלה, על כך שהעירייה צריכה הייתה לחייבהּ לפי אזור ג' ולא אזור א' אשר לפיו חוייבה מאז החלה החזקתה בנכס, ביום 1.5.06. הנכס נמצא בגוש 30427 בטבלת הגושים של חלוקת אזורי הארנונה בצו הארנונה. לטענת העותרת 3, עד שנת 1996 צויינה בצו הארנונה הגדרה שיורית לפיה כל מקום שלא נכלל בצו יראוהו כנכלל באזור שבו שיעור הארנונה הוא הנמוך ביותר. מאחר ובשנים הללו הגוש הנדון לא נכלל בצו, יש לסווגו גם כיום לפי השיעור הנמוך, קרי, אזור ג'. העותרת 3 אינה מתעלמת מן העובדה שהסעיף השיורי הושמט מן הצו משנת 1997 ואילך, אלא שהיא טוענת כי השמטתו היא חריגה מדיני ההקפאה. 14. אינני סבור כך. לא לכגון דא נועד הסעיף השיורי. משמעותו היא כי גושים שהיו קיימים בשנים שבהן עמד הסעיף בתוקפו ובהם נמצאו נכסים בני חיוב בארנונה, בסיווג שלגביו לא צויין בצו לפי איזה אזור יחוייבו, הרי שנכסים אלה יסוּוגו לפי אזור בשיעור הנמוך ביותר. הסעיף השיורי נועד לקדם פני טעות אפשרית של מועצת העירייה, שמא תשכח לקבוע אזור לאיזה מן הגושים באחד השימושים. או אז ייתן הסעיף השיורי את המענה. 15. ברם, עניינו של הסעיף השיורי איננו בגושים שבהם לא היו כלל נכסים בני חיוב בארנונה. מדובר בנכסים שטרם באו לעולם בעת תוקפו של הסעיף השיורי. כיוון שכך, מחיקת הסעיף החל מצו הארנונה בשנת 1997 איננה חריגה מדיני ההקפאה. ברי כי אין לבעלי נכסים שטרם באו לעולם או נכסים שלא היו בני חיוב בעת תוקפם של הצווים מן העת ההיא, זכות קנוייה, כי לעולם יסווגו נכסיהם לפי האזור הנמוך. דיני ההקפאה נועדו לשמר את המצב הקודם אך לא למנוע מן העירייה לחייב בארנונה בגין נכסים משעה שבאו לעולם או משנעשו בני חיוב. בשנת 1996, בעת תוקפו של הסעיף השיורי בצו הארנונה, הייתה בגוש 30427 "אדמת בניין". לא הייתה שם בנייה ולא נכסים בני חיוב בארנונה בסיווג שאינו למגורים. ממילא לא נקבע אזור לסיווג שאינו למגורים בגוש הנדון. הוא לא היה כלל בר-חיוב בארנונה ולא סוּוג כאזור לצרכי ארנונה. כיוון שכך, קביעת האזור בצו הארנונה החל משנת 2003, הריהי הטלת ארנונה "לראשונה" והיא אינה זקוקה לאישור השרים. תחילת חיובו של הגוש בסיווג מסויים היא משעה שהפך מאדמת בניין לאזור בנוי. אז לראשונה הוא בר-חיוב בארנונה, קרי, חיוב ראשון. בחיוב שכזה, אין זכות קנויה לסיווג שונה מן הקבוע בצו, ואין צורך באישור השרים על מנת לקבעו: "הרשות המקומית, לצורך הטלת ארנונה לראשונה על סוג נכס, אינה זקוקה לאישור חיצוני, אלא כל שהיא נדרשת לעמוד בו הוא הטלת תעריף המצוי בטווח הסכומים המזעריים והמרביים הקבועים בתקנות" (עע"ם 11641/04 סלע נ' מועצה אזורית גדרות, פיסקה 15 (ניתן ביום 17.7.06)). 16. כנראה כדי להסיר כל ספק ולמען הזהירות בלבד פנתה העירייה אל שרי הפנים והאוצר על מנת להוסיף את הגוש הנדון לצו הארנונה. אלא שבנוסח האישור שעליו חתמו השרים נפלה כנראה טעות סופר. לא ארד לפרטי העניין הזה, אם כי אציין שכעקרון מקובלת עליי עמדת העותרת 3, אשר לפיה אין מקום להסתתר מאחורי טענת הטעות כל עוד לא עשתה העירייה לתיקונהּ. עם זאת, מכיוון שלאמיתו של דבר אישור השרים נתבקש למעלה מן הצורך, מכיוון שמדובר בחיוב "לראשונה", שלא נדרש אישור בגינו, אין נפקות כלל לאישור השרים. גם מבלעדיו תקף חיובה של העותרת 3 לפי אזור א'. 17. לסיכום: ככל שעיריית ירושלים נהגה שלא לחייב בארנונה שטחים 'טכניים' (עניין שהעירייה מכחישה), הרי שזהו נוהג שגוי. אין לו יסוד בצו הארנונה. אדרבה, הוא עומד בסתירה לצו. הנוהג הזה אינו מחייב את העירייה. העירייה מחוייבת לתקן את הטעות. בין אם מדובר בטעות בשיקול הדעת של פקידי העירייה, בהתאמת החיובים לצו הארנונה, ואף אם מדובר בחיוב ארנונה לראשונה, רשאית העירייה לחייב מעתה בתשלום ארנונה בגין השטחים ה'טכניים'. אין מדובר בחריגה מדיני ההקפאה ואין צורך באישור שרי הפנים והאוצר. כיוצא בזה לעניין חיובהּ של העותרת 3 לפי אזור א'. מדובר בסיווג ראשוני שנעשה כדין וגם לגביו אין למעשה צורך באישור השרים. 18. העתירה נדחית אפוא בזאת. העותרות יישאו בהוצאות העתירה וכמו כן ישלמו לעירייה שכ"ט עו"ד בסך כולל של 40,000 ₪ בחלוקה הבאה: העותרת הראשונה תשלם 10,000 ₪; העותרת השנייה תשלם גם היא 10,000 ₪; העותרת השלישית תשלם 20,000 ₪. ארנונה