קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ארנונה שימוש מעורב: זהו ערעור על החלטת ועדת הערר בענייני ארנונה כללית שליד עיריית ת"א (להלן: "ועדת הערר") מס' 079-03-2006 מיום 14.6.07. העובדות: 1. א. המערערת מס' 1 (להלן: "ונדום") שכרה ביום 29.11.05 את הנכס המצוי במפלס הקרקע בבניין הידוע כ"בית מרכזים" והמצוי ברח' היסוד 5 בת"א בשטח של 357.63 מ"ר (להלן: "נכס 1"). ב. המערערת מס' 2 (להלן: "ניו די") שכרה באותו יום, 29.11.05, את הנכס הנמצא בקומה 2.97 + מעל הקרקע, גם הוא ברח' היסוד 5 בת"א בשטח של 235.62 מ"ר (להלן: "נכס 2"). ג. נכס 1 ונכס 2 יכונו, להלן, "הנכס". ד. במרץ 2006 פנו המערערות למנהל הארנונה בבקשה לפיצול הנכס ביניהן ולשינוי הסיווג באופן שנכס 1 בשטח של 357.63 מ"ר יסווג כ"מחסן". ה. לאחר ביקור נציגי המשיב במקום, נדחתה בקשת המערערות ושמה של מערערת 1 הוסף כמחזיקה נוספת לחיוב הארנונה. ו. ביום 15.3.06 הגישו המערערות ערר לועדת הערר כנגד החלטת המשיב, שלא לפצל את החיוב ביניהן ולא לסווג את נכס 1 בסיווג מחסן. ז. ביום 14.6.07 ניתנה החלטה ע"י ועדת הערר הדוחה את הערר (נספח א' לכתב הערעור) וכנגד החלטה זו הוגש הערעור נשוא פסק-דין זה. 2. המערערות טוענות, בתמצית, כי טעתה ועדת הערר שקבעה כי ונדום משתמשת בכל הנכס שכן מדובר בשתי חברות נפרדות, שעיסוקיהן שונים, כאשר קיימת הפרדה מלאה, הן פיזית והן פונקציונלית, בין שתי החברות. המערערת טוענת בסיכומיה כי ונדום שוכרת, בתמורה מלאה, מניו די מקצת שירותי מזכירות וניהול חשבונות, ואין בכך כדי לקבוע כי מדובר בעירוב פעילויות של שתי החברות. עוד טוענות המערערות כנגד אי סיווג נכס 1 כמחסנים. 3. המשיבה מתנגדת לעתירה וטוענת כי החלטת ועדת הערר בדין יסודה, וחיוב המערערות נעשה כדין. לטענתה, הממצאים והעובדות שהוצגו בפני הועדה מצדיקים את המסקנות אליהן הגיעה הועדה. דיון: 4. מחומר הראיות עולה כי ונדום שכרה ומחזיקה בנכס 1 והוא משמש לאחסון בגדים. ונדום היא בעלת רשת חנויות של אופנת עילית, היא מוכרת מוצרי אופנה אשר חלקם הגדול מיובא מחו"ל, ומוצרים אלה מאוחסנים בנכס 1. נכס 2 מוחזק ע"י ניו די ומביקור במקום עולה כי הוא משמש כמשרדים. ניו די, לטענת המערערות, היא חברת יבוא שיווק והפצה של מותגי עילית בתחום האופנה, ומשווקת את מרכולתה בשורה ארוכה של עסקים, כך לטענת העותרות. את פעילותה העסקית מנהלת ניו די מתחומי המשרדים המצוים בנכס 2. 5. אי לכך ניתן לקבוע כי בכל נכס, לכאורה, מחזיקה אחת מהחברות. 6. העובדות הנ"ל הן העובדות עליהן הצהירו המערערות בעת שהגישו את כתב הערר לועדת הערר ואלה הן העובדות עליהן הצהיר מר איתן פולק בתצהיר שהוגש לועדת הערר. אלא, שבמסגרת דיון בועדת הערר נחקר מר איתן פולק על תצהירו והוא העיד כדלקמן: "ת. הכתובת הרשומה של ונדום היא ברח' היסוד 5. ת. בדפי זהב יש טלפון של חברת ונדום ומספר הטלפון הוא של רח' היסוד. לשאלתך מי עונה לפונים לונדום לטלפון, חברת ניו די נותנת שרותי הנהלת חשבונות, כל שרותים שלא קשורים לניהול שוטף, ניהול מזכירות, ולכן שרותי המזכירות כשם שניתן לרכוש שרותי הנהלת חשבונות מגורם חיצוני כלשהו. ת. זוהי הסיבה מדובר מספר הטלפון של שתי החברות זהה." 7. מהאמור לעיל עולה כי רק במסגרת חקירה נגדית של מר איתן פולק בפני ועדת הערר גילו המערערות, לראשונה, כי חברת ניו די נותנת שרות הנהלת חשבונות לונדום כמו גם שרותי מזכירות "כשם שניתן לרכוש שרותי הנהלת חשבונות מגורם חיצוני כלשהו". עובדות אלה לא נטענו באופן ברור, גלוי ומפורש בערר שהוגש לועדת הערר, הן לא פורטו בתצהיר או בראיות נוספות שהוגשו בפני ועדת הערר ומשום כך, ובצדק, קבעה ועדת הערר כי ונדום משתמשת בכל יחידות הנכס, הן בקומת הקרקע והן בקומת הגלריה, משום שונדום מקבלת שרותי הנהלת חשבונות ומזכירות מניו די. 8. אם רצו המערערות להוכיח כי מדובר בשתי חברות נפרדות, המנהלות שני עסקים שונים אשר אין להן כל קשר אחת לשניה, וכי ונדום שוכרת בתמורה מניו די שרותי מזכירות והנהלת חשבונות, היה עליהן להציג בפני ועדת הערר את העובדות כהווייתן, במסגרת הערר ובמסגרת תצהירי עדות ראשית, ולאפשר למשיב לבדוק את נושא שרותי המזכירות והנהלת החשבונות לצורך הגשת תגובה ולצורך חקירה נגדית. משאלה לא נעשו, ומשהעובדה על דבר היות משרדיה של ניו די משמשים גם לשרותיה של חברת ונדום עלתה רק במסגרת חקירה נגדית, ללא ראיות על קבלת שרותים בתמורה, צדקה ועדת הערר כשקבעה כי ונדום משתמשת בשרותי מזכירות והנהלת חשבונות המצוים בנכס 1. צדקה ועדת הערר כשלא קבעה כי חברת ניו די נותנת שרותי מזכירות ושרותי הנהלת חשבונות לונדום בתמורה מלאה, שכן תמורה שכזו לא הוכחה כראוי וכנדרש. גם המשיב, בסעיף 18 לסיכומיו, טען כי גרסת המערערות בעניין מתן השרותים "לא גובה בראיות", טענה נכונה, כפי שפורט לעיל. 9. לאור האמור לעיל מצאה הועדה את הממצאים כדלקמן: א. ונדום משתמשת בשרותי מזכירות והנהלת חשבונות במשרדיה של ניו די. ב. הבעלים של שתי החברות הם אותם בעלים. ג. משרדיה הרשומים של ונדום ורשם החברות מצויים בנכס. ד. קיימת גישה מתוך הנכס בין קומת הגלריה לקומת הקרקע, כשמשרדיה של ונדום נמצאים בסמיכות לעסק שלה. ה. ונדום מזמינה סחורות מחו"ל וניו די מייבאת את הסחורה לנכס. ו. לא ניתן לבצע הפרדה בין פעילות שתי החברות. ממצאים אלה עוגנו בעובדות ובראיות שהובאו בפני הועדה, ויש בהם כדי לבסס את המסקנה לפיה השימוש של שתי המערערות הוא שימוש מעורב בכל שטחי הנכס. 10. בסעיפים 14-19 לערעור טוענות המערערות על פגיעה בזכויות דיוניות כשלטענתן, סטתה הועדה מנימוקי המשיב בהחלטתו בהשגה, ופסקה על יסוד טעמים עובדתיים חדשים שהועלו מיוזמתה. צודק המשיב הטוען כי מדובר בהרחבת חזית ודין הטענות להידחות. יחד עם זה מצאתי לציין כי טענות אלה אינן נכונות. בפני הועדה הוגשו תצהירי עדות ראשית ונחקרו עדים. לא יעלה על הדעת שהועדה לא תהא מוסמכת להגיע למסקנות על בסיס עובדות שהתגלו בפניה כתוצאה מחקירת עדים זו. ואכן, רק בחקירתו הנגדית של מר פולק התגלה כי ונדום משתמשת בשרותי מזכירות והנהלת חשבונות של ניו די, עובדה מהותית במחלוקות שבין הצדדים ובהחלטת ועדת הערר. 11. אי לכך לא מצאתי פגם בהחלטת ועדת הערר לפיה דחתה את הערר ואת בקשת המערערות לפיצול חשבון הארנונה בנכס. 12. המערערות טוענות כי אסור היה למשיב לחייבן כמחזיקות יחד בנכס והיא חייבת לחייב כל מחזיק בגין הנכס אותו הוא מחזיק. לאור הממצאים אותם מצאה הועדה, כמפורט לעיל, וגם מכוח סעיף 316 לפקודת העיריות, ניתן לחייב את המערערות בתשלום הארנונה, ביחד ולחוד. 13. סוף דבר, הערעור נדחה. 14. המערערות, ביחד ולחוד, ישלמו למשיב שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ + מע"מ נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.ארנונה