קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול הודעת תשלום הקנס המנהלי: 1. כתב האישום בתיק זה הוגש בתגובה לבקשות להישפט שהנאשמת שלחה בשל שתי הודעות תשלום קנס שנמסרו לה על פי חוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985 (שייקרא להלן: "חוק העבירות המנהליות"). הודעה אחת ייחסה לנאשמת עבירה של אי-התקשרות בחוזה עבודה בכתב עם עובדים זרים שהעסיקה, והודעה שניה - ייחסה לנאשמת אי-מסירת פירוט של שכר העבודה ששולם לעובדים הזרים האמורים. גם כתב האישום מייחס לנאשמת את העבירות האמורות. 2. לאחר הליכי הקראה שנוהלו בפני השופטת אורית יעקבס, הועבר התיק להתברר בְּפָנַי. לאחר בירורים שונים שהיו בין ב"כ הצדדים לבין עצמם, היה התיק בשל לקביעתו להוכחות, וביום 7/6/09 קיימתי ישיבת הוכחות שבה שמעתי חלק מעדויות המאשימה. בתום הישיבה, ביקש ב"כ המאשימה לקבוע ישיבה נוספת לשמיעת עדותה של עדה נוספת שלא התייצבה באותו מועד. לבקשתו, קבעתי ישיבה נוספת ליום 12/10/09. 3. בפתח ישיבת ההוכחות שנועדה להתקיים ביום 12/10/09, העלה ב"כ הנאשמת טענה מקדמית שלפיה כתב האישום הוא בטל, וזאת בשל פגמים בהודעות תשלום הקנס שנשלחו לנאשמת. 4. ב"כ המאשימה ביקש (וקיבל) שהות להגיב על הבקשה בכתב, ואכן עשה כך. החלטה זו ניתנת בהתייחס לאותה טענה מקדמית. מועד העלאת הטענה המקדמית 5. בטרם אפנה להכריע בטענה המקדמית עצמה, ברצוני להתייחס למועד העלאת הטענה המקדמית, שכן בסעיף 16 לתגובת ב"כ המאשימה נטען שהנאשמת "מנועה" מלהעלות את הטענה בשלב שבו היא הועלתה. לדעתי, אין לסלק את הטענה המקדמית רק בשל כך שהיא הועלתה בפתח ישיבת ההוכחות (לאחר שהתקיימה כבר ישיבת הוכחות קודמת). כך נקבע בענין זה בסעיף 151 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (שייקרא להלן: "חסד"פ"): "לא טען הנאשם טענה מקדמית בשלב זה [כלומר - טרם ההקראה, ח"א], אין בכך כדי למנעו מלטעון אותה בשלב אחר של המשפט, אולם לגבי הטענות המפורטות בפסקאות (1) ו-(3) לסעיף 149 אין הוא רשאי לעשות כן אלא ברשות בית המשפט.". הטענות האמורות בפסקאות (1) ו-(3) לסעיף 149 לחסד"פ הן בענין סמכות מקומית ובענין פגם או פסול בכתב האישום. ברור שהטענה המקדמית שהועלתה על ידי ב"כ הנאשמת אינה בענין סמכות מקומית. לדעתי, היא גם אינה בענין פגם או פסול בכתב האישום, שכן היא מתייחסת לא לכתב האישום אלא להודעת תשלום הקנס שנשלחה לנאשם בטרם ביקש להישפט. אולם, גם אם אני טועה בפרשנותי לסעיף 149(3) לחסד"פ וגם אם מדובר בטענה שיש לראותה כטענה לפגם או פסול בכתב האישום, אזי אין מניעה שהטענה תועלה בשלב שבו היא הועלתה, וזאת מאחר שלדעתי משניתנה למאשימה ההזדמנות להגיב על הטענה, נכון להתייחס אל הטענה לגופה. 6. לפיכך, אדון בטענה המקדמית לגופה ואני דוחה את טענת ב"כ המאשימה האמורה בסעיף 16 לתגובתו. הודעות תשלום הקנסות המנהליים 7. כתב האישום הוגש בעקבות בקשות להישפט שהוגשו על ידי הנאשמת. הבקשה באה בתגובה לשתי הודעות תשלום קנס מנהלי שנמסרו לנאשמת. בסעיפים 8 ו-9 להלן אתאר את ההודעות האמורות. 8. בהודעה הראשונה, מודפסים פרטי הנאשמת, ומודפס כי מדובר ב"הודעה על הטלת קנס מינהלי קצוב" לפי סעיף 8 לחוק העבירות המנהליות. מודפסת גם מהות העבירה המיוחסת לנאשמת (אי-התקשרות בחוזה עבודה בכתב). על פי האמור בהודעה - על הנאשמת הוטל קנס מנהלי בסך 15,000 ₪. בחלק התחתון של ההודעה מודפסות המילים "שם המפקח" ולאחריהן מודפס קו שמעליו ניתן לציין את שם המפקח. בהמשך מודפסת המילה: "חתימה" ולאחריה מודפס קו שמעליו אמורה לבוא החתימה. לאחר מכן, מודפסת המילה "תאריך" ולאחריה מודפס קו שמעליו ניתן לרשום תאריך. בהודעת תשלום הקנס שנמסרה לנאשמת, נרשם כי היא מיום 13/9/04. במקום המיועד לרישום "שם המפקח", לא נרשם מאומה. במקום המיועד לחתימה - לא נרשם מאומה (אין חתימה כלשהי). 9. בהודעה השניה, מודפסים פרטי הנאשמת, ומודפס כי מדובר ב"הודעה על הטלת קנס מינהלי קצוב" לפי סעיף 8 לחוק העבירות המנהליות. מודפסת גם מהות העבירה המיוחסת לנאשמת (אי-מסירת פירוט בכתב של השכר). על פי האמור בהודעה - על הנאשמת הוטל קנס מנהלי בסך 15,000 ₪. בחלק התחתון של ההודעה מודפסים אותם הדברים שתוארו לעיל, בסעיף 8, לגבי ההודעה הראשונה. בהודעת תשלום הקנס שנמסרה לנאשמת, נרשם כי היא מיום 13/9/04. במקום המיועד לרישום "שם המפקח", הוטבעה חותמת שבה נרשם כך: "חסון תיסיר ממונה אכיפה חיפה והצפון". במקום המיועד ל"חתימה" נרשם שרבוט שכפי הנראה מייצג את חתימתו של מר תייסיר חסון. ההלכה הפסוקה 10. בעפ"א 20/08 דגן - מדינת ישראל (פס"ד מיום 2/10/08), נקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה, כך: "1. הוברר כי על ההודעה על הטלת קנס מנהלי קצוב שנשלחה למר אהרון דגן ביום 07.06.06 רשום: "שם המפקח: רכז קנסות" ו "החתימה המלאה" אינה נושאת שם של החותם האלמוני. 2. רכז קנסות אינו מפקח או רשם כמשמעותם בחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו-1985 אשר לפי סעיף 8(א) הימנו, להם בלבד הסמכות להטלת קנס מנהלי קצוב. 3. משכך הוא, הודעת הקנס אינה תקפה והיא בטלה מעיקרה. 4. ככל שהמדינה תמצא לנכון להמשיך ולחקור בעבירה המיוחסת למר דגן, אין כל מניעה כי תעשה כן ומר דגן אהרון ישתף פעולה ויתייצב לחקירה, ככל שיידרש. 5. באמור לעיל, אין כדי למנוע מהמדינה לשלוח הודעת קנס לאחר מיצוי החקירה כאמור. ". 11. קביעה דומה למה שנפסק בעפ"א 20/08 הנ"ל, נקבעה עוד לפני כן על ידי השופטת יעל אנגלברג-שהם, בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בתיק ב"ש 1024/07 אביטן - מדינת ישראל (החלטה מיום 23/8/07). בהמשך, ולאחר פסק דינו האמור של בית הדין הארצי לעבודה בעפ"א 20/08, הלכו גם בתי דין אזוריים לעבודה באותו תלם, וביטלו כתבי אישום ואף זיכו נאשמים, במקרים שבהם הוגשו כתבי אישום בעקבות בקשות להישפט שהתבקשו בשל הודעות תשלום קנס שבהן היו חסרים פרטי המפקח שהחליט על הטלת הקנס המנהלי. ראו בענין זה, בין השאר, את החלטות הבאות: תיק פ' (נצ') 1088/08 מדינת ישראל - מ.ע. גולן בע"מ ואח' (נימוקי הכרעת דין מיום 11/12/08), תיק פ' (ב"ש) 1491/08 מדינת ישראל - לוי (הכרעת דין מיום 14/1/09), תיק פ' (נצ') 1035/08 מדינת ישראל - קיבוץ דגניה ב' (החלטה מיום 23/2/09), תיק פ' (נצ') 1148/08 מדינת ישראל - בנאי (פסק דין מיום 7/5/09) תיק פ' (חי') 186/08 מדינת ישראל - משתלות שפר בע"מ (פס"ד מיום 18/5/09), תיק פ' (נצ') 1136/08 מדינת ישראל - יונתן רמג"ש ואח' (החלטה (שלי) מיום 27/8/09), תיק הע"ז (חי') 09-01-4172 מדינת ישראל - גיאן (פס"ד מיום 31/8/09) וכן תיק פ' (נצ) 1042/07 מדינת ישראל - יפה (החלטה (שלי) מיום 8/9/09). 12. גם לאחר מכן שב בית הדין הארצי על הלכה זו, אף ביתר פירוט. כוונתי לפסק הדין בתיק עפ"א 51/08 סיהאו - מדינת ישראל (פס"ד מיום 23/9/09), שבו נאמר, בין השאר, כך: "בנסיבות העניין שבפנינו, אין חולק כי בהודעת הקנס לא צוין שמו של המפקח או הרשם המוסמך, אלא צוין 'רכז קנסות'. אנו סבורים, כי זהו פגם בהודעת הקנס היורד לשורשו של עניין ומצדיק את ביטולה. בנסיבות העניין, אין בידינו לקבל את מסקנתו של בית הדין האזורי לפיה עומדת למדינה חזקת התקינות המינהלית. כמו כן, אין בעובדה לפיה מר ביטון (שהוא מפקח מוסמך על פי החוק) חתום על ההחלטה בבקשה לביטול הקנס כדי להצביע על כך שהוא זה שגם הטיל את הקנס. ... לטענתה של המדינה, בתיקון לתקנות משנת 2003 הוחלף טופס 4 לתוספת כך שהוצאו ממנו במפורש חתימת המפקח ושמו כאחד מהפרטים הכלולים בטופס ההודעה על הטלת הקנס המינהלי. אולם, בנסיבות המקרה, השתמשה המדינה בטופס הישן בו מופיעה הדרישה לשם המפקח וחתימתו, ובכל מקרה אין בנסיבות המקרה כדי להצביע על כך שהקנס הוטל על ידי גורם שמוסמך להטילו על פי החוק, אלא נכתב 'רכז קנסות' בלבד, אשר אין הוא בגדר הגורם המוסמך להטיל את הקנס.  גם אם אין חובה כיום על פי הטופס החדש הקבוע בתקנות לכלול את שמו של המפקח או הרשם שהטיל את הקנס, אין בכך כדי לרפא את הפגם בהודעה שניתנה למערער. הודעת הקנס הינה בעלת תוקף רק כאשר היא חתומה על ידי גורם המוסמך על פי החוק להטיל קנס מנהלי קצוב (דהיינו מפקח או רשם כהגדרתם בחוק), ואשר שמו מפורט בה. מאחר ובמקרה שלנו חתומה הודעות הקנס על ידי גורם לא ידוע - הרי שאין לה כל תוקף. אין בידינו לקבל את טענת המדינה בדבר הפעלת תורת הבטלות היחסית, זאת משום שלטעמנו מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין. מדובר בנסיבות הדומות לאלה שנדונו בעפ"א 20/08 אהרון דגן נ' משרד התמ"ת (2.10.2008), בו בוטלה הודעת קנס מינהלי קצוב עליה נרשם 'שם המפקח: רכז קנסות'. משקבענו כי הודעת הקנס מבוטלת - התייתר הדיון בעניין דחיית בקשתו של המערער להארכת מועד להישפט.". 13. התוצאה היא שההלכה כיום היא ברורה, ומכחה - הודעת תשלום קנס מנהלי שלא ניתן ללמוד ממנה שמי שהטיל את הקנס המנהלי היה מוסמך להטיל אותו - אינה תקפה, ואין מקום לדון באישום שהוגש על יסוד אותה הודעת תשלום קנס. 14. טענת ב"כ המאשימה, בסעיף 7 לתגובתו, שלפיה בעפ"א 20/08 הנ"ל "לא נקבעה הלכה של ממש" - אינה מקובלת עלי. אמנם, פסק דינו האמור של בית הדין הארצי לעבודה הוא קצר יריעה, אך יחד עם זאת - יש בו קביעה נחרצת בדבר בטלות מעיקרא של הודעת תשלום קנס מנהלי אשר לא ניתן לראות ממנה כי היא ניתנה על ידי מי שמוסמך להטיל קנס מנהלי, בהתאם לחוק העבירות המנהליות. קביעה זו שבה ואומצה על ידי ביה"ד הארצי לעבודה בעפ"א 51/08 הנ"ל. גם הטענה שהנשיאה ורד שפר הסכימה בפסק דינה בתיק פ' 1088/08 הנ"ל שבפסק הדין בתיק עפ"א 1088/08 "לא נקבעה הלכה של ממש" - אינה מדוייקת. עיון בפסק הדין בתיק פ' 1088/08 הנ"ל מעלה שהנשיאה שפר אף קבעה שמסקנתה באותו פסק דין מתחייבת מקביעתו הנחרצת של בית הדין הארצי לעבודה בעפ"א 20/08 הנ"ל. אעיר כי ב"כ המאשימה העלה טענה דומה גם בתיק קודם (תיק פ' 1042/07 הנ"ל), גם שם נדחתה טענתו, ותמוה בעיני שהוא מצא לנכון לחזור בדיוק על אותה טענה. התייחסות למספר טענות נוספות שהעלה ב"כ המאשימה בתגובתו 15. פסקי הדין של בתי המשפט המחוזיים ושל בית משפט השלום, שאוזכרו בסעיפים 11 ו-12 לתגובת ב"כ המאשימה, לא עסקו בהודעות תשלום קנס שנשלחו מכח סעיף 8 לחוק העבירות המנהליות. מכל מקום, גם אם מה שעמד ביסוד אותה פסיקה של אותם בתי משפט הוא רציונל שהיה מביא אותם לפסוק פסיקה דומה גם לגבי חוק העבירות המנהליות, אני מעדיף לאמץ את פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה מאשר לאמץ פסיקה של בתי משפט שלום ומחוזי. 16. בסעיף 4 לתגובתו, טען ב"כ המאשימה כי גם אם תתקבל טענת הנאשמת, הרי שבשל כך שהעבירה המיוחסת לנאשמת טרם התיישנה, הרי שבמקרה ה"חמור" ביותר מבחינת המאשימה, תונפק הודעת תשלום קנס חדשה. טענה זו אינה יכולה להצדיק את דחיית טענתה המקדמית של הנאשמת, אלא אולי להיפך. אם היה חשש כלשהו שהאינטרס הציבורי ייפגע מקבלת הטענה המקדמית וביטול כתב האישום, הרי שבא ב"כ המאשימה והפיג את החשש, שכן אם ממילא המאשימה מתכוונת ורשאית להגיש הודעה חדשה של תשלום קנס מנהלי - אזי האינטרס הציבורי ממילא יבוא על סיפוקו, ואין צורך לחשוש לנזק כלשהו שייגרם מקבלת הטענה המקדמית של הנאשמת. (אין להבין מהאמור בסעיף זה מאומה בדבר דעתי על התיישנות העבירה המיוחסת לנאשמת ומאומה בשאלה כיצד נכון להפעיל את שיקול הדעת שיהיה צריך לשקול כדי להחליט אם להוציא הודעה חדשה של תשלום קנס מנהלי). 17. בסעיפים 10-8 לתגובתו, טען ב"כ המאשימה טענות בענין אופיו הטכני בלבד של הפגם בהודעות תשלום הקנס. טענות אלה, אינן מתיישבות עם ההלכה הפסוקה שנסקרה לעיל, ולפיכך - איני מקבל אותן. 18. בסעיף 3 לתגובתו, טען ב"כ המאשימה כי ביום 16/8/04, החליט מפקח מוסמך, על הטלת קנס מנהלי. לתמיכה בטענתו זו, צירף ב"כ המאשימה כנספח א' לתגובתו, תצלום של טופס שממנו עולה שביום 16/8/04, החליט אדם בשם אבי וקנין להטיל על הנאשמת קנס מנהלי בסך 30,000 ₪. לדעתי, אף אם אכן מר וקנין החליט על הטלת הקנס ואף אם מר וקנין אכן היה באותה עת בגדר "מפקח" שהוסמך להטיל קנסות, אזי אין בכך כדי לרפא את הפגם שנפל בהודעת תשלום הקנס. הודעת תשלום הקנס אמורה להיות שלמה בעצמה, ואין זה נכון להיזקק ל"השלמות" בדרך של החלטה על הטלת תשלום הקנס, החלטה שמטיבה היא החלטה פנימית אצל המאשימה. (על מהותה של הודעת תשלום הקנס, שהיא זו שאמורה להיות כ"כתב אישום" בלבוש מנהלי, ראו את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בתיק עפ"א 14/06 סבן - מדינת ישראל (פסק דין מיום 9/1/07). 19. להסרת ספק אעיר כי הטענה שלפיה נכון לראות את ההחלטה מיום 16/8/04 ואת הודעות תשלום הקנס כמסמכים משלימים שביחד אין בהם פגם - אינה מתיישבת עם ההלכה הפסוקה שנסקרה לעיל, אשר לפיה שמו של המפקח שהטיל את הקנס אמור להופיע בהודעת תשלום הקנס (אותה החלטה מיום 16/8/04 לא נשלחה לנאשמת ביחד עם הודעות תשלום הקנס). החלת ההלכה הפסוקה על הנאשמת בענין הודעת תשלום הקנס הראשונה 20. בהתאם להלכה הפסוקה שנסקרה לעיל, הרי שבכל הנוגע להודעת תשלום הקנס הראשונה, שתוארה בסעיף 8 לעיל, לא יכול להיות כלל ספק שנכון לקבוע שההודעה הזו אינה תקפה, ובשל כך - אין מקום לכתב האישום שהוגש בגין אותה הודעה. 21. בהודעה האמורה, לא רק שאין שם מפורט של מפקח שהטיל את הקנס המנהלי, אלא שאין גם חתימה כלשהי. בהעדר שם ובהעדר חתימה - מדובר בהודעת תשלום קנס פגומה, שאינה בת תוקף. לפיכך, לא היה מקום להגיש כתב אישום על יסוד אותה הודעת תשלום קנס, וברור שיש לקבל את טענתה המקדמית של הנאשמת בכל הנוגע לאישום בדבר אי-התקשרות בחוזה עבודה בכתב. גורל הודעת תשלום הקנס השניה 22. בענין הודעת תשלום הקנס השניה, שתוארה בסעיף 9 לעיל, אין מקום לקבוע שנפל בה הפגם שאליו התייחסה ההלכה הפסוקה שנסקרה לעיל. באותה הודעת תשלום קנס מופיע שמו המלא של מי שהטיל את הקנס (מר תייסיר חסון) ומופיעה גם חתימה, שכפי הנראה היא חתימתו. 23. מה איפוא טענת ב"כ הנאשמת כנגד הודעת תשלום הקנס השניה? הטענה שהועלתה על ידי ב"כ הנאשמת בענין זה, נבעה מהמועד שבו הוצאה הודעת תשלום הקנס. הודעה זו, כאמור בסעיף 9 לעיל, נרשמה ביום 13/9/04, ואילו לטענת ב"כ הנאשמת, באותה עת, מר תייסיר חסון כלל לא היה בגדר "מפקח" על פי חוק העבירות המנהליות. בענין זה הפנה ב"כ הנאשמת לפרסום בילקוט הפרסומים, י"פ (5330) התשס"ה עמ' 5, שבו פורסם דבר מינויו של מר תייסיר חסון כ"מפקח" לפי חוק העבירות המנהליות. פרסום זה פורסם ביום רק ביום ח' בתשרי התשס"ה - 23/9/04, כלומר - 10 ימים אחרי הטלת הקנס המנהלי על ידי מר חסון, בהודעה האמורה. 24. בענין זה, טען ב"כ המאשימה בסעיף 5 לתגובתו, שמינויו של מר חסון כמפקח נעשה ביום 15/8/04 (אעיר כי איני יודע מאין שאב ב"כ המאשימה את המידע על יום 15/8/04, שכן בפרסום האמור בילקוט הפרסומים נרשם כי חתימתו של שר התמ"ת, מר אהוד אולמרט, היתה ביום 9/8/04, אך ברור שיש רגליים לטענת המאשימה על כך שמר חסון הפך ל"מפקח" עוד טרם יום 13/9/04). 25. לפיכך, השאלה שעלי לדון בה כעת, היא אם יש לתת נפקות למועד שנרשם כמועד חתימתו של שר התמ"ת על מינויו של מר חסון כ"מפקח" (יום 9/8/04) או שמא יש לראות רק את יום הפרסום בילקוט הפרסומים כיום הקובע שממנו ואילך ניתן לראות את מר חסון כ"מפקח" המוסמך להטיל קנסות מנהליים. 26. מינוי מפקח לפי חוק העבירות המנהליות מוסדר בסעיף 5 לאותו חוק. ס"ק (ה) בסעיף 5 האמור, קובע: "הודעה על מינוי מפקח והעבירות המינהליות שבתחום סמכותו, וכן הודעה על ביטול מינויו או שינויו, יפורסמו ברשומות.". 27. לדעתי, אף כי בחוק העבירות המנהליות לא נאמר במפורש שהפרסום ברשומות הוא תנאי לכניסתו לתוקף של מינוי המפקח, לא ניתן להסתפק בחתימתו הנסתרת של השר כדי לראות את המינוי כתקף, ולמעשה - אין תוקף למינויו של "מפקח" עד למועד הפרסום. 28. אם אקבל את עמדת המאשימה שלפיה המועד הקובע הוא מועד חתימתו של השר ולא מועד הפרסום ברשומות, הרי שהדבר עלול להביא לסיכול מטרת המחוקק בעת שקבע את החובה לפרסם את המינוי ברשומות. במצב כזה, שכן שרים יוכלו למנות מפקחים כרצונם, לא לדאוג לפרסום המינוי ברשומות כנדרש, ורק אם במועד עתידי כלשהו תתעורר טענה בקשר לכשרות המינוי, יוכל השר לדאוג לפרסם ברשומות את דבר המינוי באותו מועד עתידי, ופרסום כזה יהיה לו תוקף רטרואקטיווי בלתי מוגבל. 29. אין זה סביר שפרסום ברשומות בדבר מינויו של "מפקח" יוכל להיעשות במשך זמן בלתי מוגבל לאחר המינוי, ושעם הפרסום, המינוי יוכשר רטרואקטיווית. 30. מטרת החובה לפרסם ברשומות את דבר מינויו של "מפקח", היא שלא להשאיר את המינוי בחדרי חדרים, אלא לאפשר לציבור לבדוק אם אכן מי שמציג את עצמו כמפקח, הוא אכן מפקח. מר תייסיר חסון הטיל על הנאשמת הודעת תשלום קנס מנהלי ביום 13/9/04. אם הנאשמת היתה בודקת בכל התקופה שמיום 13/9/04 ועד יום 23/9/04 אם מר חסון הוא אכן בגדר "מפקח" היא לא היתה מוצאת תימוכין לכך, שכן בכל אותה עת - לא היה פרסום בילקוט הפרסומים בדבר מינויו. 31. לפיכך, כאמור, אני סבור שאין לקבל את עמדת המאשימה, ונכון לקבוע שמר תייסיר חסון היה מוסמך להטיל קנסות מנהליים רק מהמועד שבו פורסם ברשומות דבר מינויו כ"מפקח" לענין חוק העבירות המנהליות, כלומר - רק מיום 23/9/04. 32. אף אם עמדתה של המאשימה בענין המועד הקובע אינה מופרכת, הרי שכאמור לעיל, יותר סביר בעיני שעמדה זו אינה נכונה. אולם, אף אם נכון לראות שאלה זו כשאלה פרשנית שבספק, הרי שמכח סעיף 34כא לחוק העונשין, התשל"ז-1977, נכון להעדיף את עמדת הנאשמת. בסעיף 34כא האמור, נאמר כך: "ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע הענין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין.". 33. בשל המוסבר לעיל, דעתי היא - כאמור - שביום שמר חסון חתם על הודעת תשלום הקנס השניה, יום 13/9/04, הוא לא היה מוסמך להטיל קנס מנהלי, שכן באותו מועד טרם פורסם הפרסום בילקוט הפרסומים בדבר מינויו כ"מפקח" לצורך חוק העבירות המנהליות. 34. התוצאה היא שגם ההודעה השניה בדבר הקנס המנהלי - בטלה, ואין מקום להגשת כתב אישום הנסמכת על אותה הודעה. לסיכום 35. התוצאה מכל האמור לעיל היא שאני מקבל את הטענות המקדמיות של הנאשמת, ביחס לשתי הודעות תשלום הקנס המנהלי שנמסרו לה. שתי ההודעות האמורות בטלות מעיקרן, ולפיכך - אני מקבל את הטענה המקדמית ומבטל את כתב האישום כנגד הנאשמת. 36. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על החלטה, בפני בית הדין הארצי לעבודה, תוך 45 ימים מיום שההחלטה תומצא לו. קנס