דוגמא להחלטה על אכיפת יחסי עבודה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דוגמא להחלטה על אכיפת יחסי עבודה: 1. עסקינן בבקשה לסעד זמני, במסגרתה מתבקש בית הדין להצהיר כי פיטורי המבקש בטלים, וכי על המשיבים להמנע מאיוש משרת המהנדס במשיבה. כמו כן, ביקש המבקש להורות למשיבה להמנע מכל פגיעה בתנאי העסקתו, בתפקידו ובזכויותיו, עד להכרעה בתביעה העיקרית [המשיבה 1 תקרא להלן "המשיבה" או "המועצה" , ומשיב 2 יקרא "המשיב" או "ראש המועצה"]. טענות המבקש 2. לטענת המבקש, המשיבה פעלה בניגוד לכל דין, בניגוד להסכמים החלים על הצדדים ובניגוד לחובת תום הלב המוגברת , הנובעת מיחסי העבודה בין הצדדים . בנוסף, לא נערך למבקש שימוע כדין, והוא נערך למראית עין בלבד . בא כוחו של המבקש העלה במעמד השימוע טענות שונות, והוסיף הסברים המלמדים על חובות המועצה, לרבות בעניין אישורו של המבקש כמהנדס המועצה, ולרבות הטענה כי תקופת הנסיון אינה תקפה וממילא היא נסתיימה כבר. כמו כן, המבקש העלה טענה כי פיטוריו נעשו משיקולים זרים, בשל הבטחתו של המשיב 2 למנות מהנדס אחר לתפקיד. טענות המבקש לא נידונו בשימוע , ומרובן התעלמו לגמרי. עובר לשימוע המבקש לא ידע באופן ברור ומפורט מה הטענות כנגדו, וגם במהלך השימוע לא הוצגו מסמכים לתמוך בטענות החדשות שהועלו נגדו, וראש המועצה אף הטעה את חברי המליאה בנושאים שונים . המשיבה לא ביצעה את המוטל עליה עפ"י הוראות הדין והפסיקה, בכל הקשור למינויו של המבקש. כמו כן , ההחלטה על סיום עבודתו של המבקש נתקבלה מבלי שקיימת טענה אמיתית כנגדו . המשיבים לא הציגו אסמכתא המלמדת מדוע המבקש נותר בתקופת נסיון גם לאחר 9 חודשים. 3. החלטת המשיבה הינה בלתי חוקית, ומהווה חריגה מן הדין, לאור התערבותה בבחירת וועדת הבחינה. משהחליטה וועדת הבחינה על כשירותו של המבקש, ומשנחתם עימו הסכם בכירים, הרי שמינויו אמור היה להעלות בפני המליאה, אשר היתה צריכה לאשרו; וזאת בשים לב כי למליאה יש שיקול דעת צר ביותר - מאחר והיא אינה יכולה להחליף את וועדת הבחינה, אלא רק לבחון האם פעלה וועדת הבחינה בחריגה מסמכות או שנמצא פגם מהותי בעבודתה. לאחר אישור המליאה אין כל משקל לשאלת הזמניות, וזאת גם לדידה של המשיבה. למעשה, המשיבים ביצעו מעקף, לפיו בטרם הושלם הליך המינוי פוטר המבקש שלא כדין . 4. לבסוף טוען המבקש, כי בנסיבות העניין יש לאכוף יחסי עובד מעביד על המשיבה, וזאת לאור מידת הנזק ומאזן הנוחות הנוטים לטובתו של המבקש. טענות המשיבים 5. לטענת המשיבים, עם כניסתו של המשיב לתפקידו ביום 16.12.08, נמסר למבקש כי המשיבים מעוניינים להאריך את תקופת הנסיון על מנת לבחון את התאמתו לתפקיד . ביום 3.2.09 נמסר למבקש ע"י המשיב כי תקופת הנסיון מוארכת בחודש נוסף . לבסוף, ביום 5.3.09 זומן המבקש לשימוע בפני מליאת המשיבה בשאלת הפסקת עבודתו, וזאת לאחר שהמשיב סבר כי המבקש לא עמד בהצלחה בתקופת הנסיון. במהלך השימוע מיום 24.3.09, לאחר שנשמעו טענות המבקש, החליטה המועצה ברוב של 5 נגד 4 על הפסקת עבודתו של המבקש, בשל אי עמידתו של המבקש בתקופת הנסיון. טענותיו של המבקש נשמעו בלב פתוח ובנפש חפצה. עצם העובדה כי טענותיו של המבקש בסופו של יום לא נתקבלו, אין משמע כי טענותיו לא נשמעו. עבודתו של המבקש הופסקה, שכן איננו מקדם את הפרוייקטים של המשיבה, בין השאר בשל העובדה כי המבקש חסר נסיון בעבודה מול גופים ציבוריים. המשיבה לא חלקה מעולם על החלטת וועדת הבחינה, אלא פעלה בהתאם להחלטתה. עבודתו של המבקש הופסקה, והוא לא מונה למשרת המהנדס, לא משום ששגתה וועדת הבחינה בכך שבחרה בו כמועמד המתאים למשרה, אלא משום שהמבקש לא עמד בהצלחה בתקופת הנסיון שקבעה וועדת הבחינה . באשר למשך תקופת הנסיון, טענו המשיבים שתקופה זו איננה מסתיימת , אלא לאחר מינוי המבקש, וכל עוד הוא לא מונה הוא עובד בנסיון, וחלוף הזמן לא משנה ממעמדו זה. 6. עוד טענו המשיבים, כי עבודת המבקש בישוב לקיה צריכה להתמקד בפיתוח הישוב ובקידום פרוייקטים , עבודה הדורשת נסיון רב בעבודה ציבורית , ואין די בנסיון מקצועי בתחום ההנדסי גרידא . לפיכך, הפרוייקטים בישוב אינם מקודמים. בנוסף, עד עצם היום הזה המבקש ממשיך ומחזיק משרד פרטי בתחום ההנדסה ובתחום האדריכלות , והדבר פוגע קשה בתפקוד המועצה. גם יחסו של המבקש אל המשיב הינו יחס מתנשא, שאיננו מאפשר לראש המועצה ללמוד את הנושאים הקשורים במחלקת ההנדסה . גם בנושאים הקשורים להתוויית המדינות בתחום התכנון , המבקש מסרב לשתף פעולה עם המשיב ולהוועץ בו. 7. במקרה דנן, אין מקום להורות על אכיפת יחסי עובד ומעביד. גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, שכן הנזק שיגרם למשיבה כתוצאה מאכיפת יחסי העבודה עולה עשרות מונים על הנזק העשוי להגרם למבקש, אותו ניתן לפצות בכסף . המסגרת העובדתית 8. לאחר שהוגשה תגובה לבקשה, העידו בפנינו המבקש , ראש המועצה ומזכיר המועצה . להלן יפורטו עובדות המקרה אותן אנו קובעים בהסתמך על הראיות והעדויות אשר הובאו בפנינו. 9. ביום 11.5.08 פרסמה המשיבה מכרז לתפקיד מהנדס המועצה. במסגרת המכרז נכתב כי מדובר ב - 100% משרה, כי אחוז השכר ייקבע על ידי משרד הפנים והרשות, וכי העסקת המהנדס תהיה ע"פ שכר הבכירים . ביום 15.6.08 - וועדת הבחינה בחרה במבקש לתפקיד, תוך שהיא מציינת כי מדובר בבחירה לתקופת נסיון, ללא ציון אורכה של תקופת הנסיון ואת הסיבה לכך. ביום 16.6.08 - גב' עטרה מרכוס, הממונה על רשויות מקומיות במשרד הפנים, כותבת למשיבה ולמר ישראל שפיצר ( מנהל כ"א ושכר ברשויות המקומיות) כי המבקש נבחר לתפקיד. ביום 18.6.08 מודיע מזכיר המועצה למבקש כי נבחר לתפקיד, וזאת במכתב רשמי . ביום 24.6.08 חתמו שני הצדדים , המבקש והמועצה, על חוזה בכירים. ביום 13.7.08 - פנה מזכיר המועצה למשרד הפנים, בבקשה לאשר חוזה בכירים למבקש. ביום 16.7.08 - משרד הפנים משיב למועצה שנדרש אישור מליאת המועצה כדי להעסיק את העובד בשכר בכירים . כבר במועד זה ידעו המשיבים כי נדרש כינוסה של המליאה בכדי לאשר את העסקתו של המבקש, כעולה מתשובת משרד הפנים, וכעולה מן העדויות ששמענו . בנושא זה עוד יפורט בהמשך החלטה זו. ביום 29.7.08 - מתכנסת מליאת המועצה, כאשר אישור תנאי העסקה ותנאי השכר עפ"י חוזה בכירים למהנדס המועצה כלול בסדר היום. בסופו של יום המליאה לא מספיקה לדון בנושא זה . יצויין כי לא היתה התנגדות מצד מי מהנוכחים לדון בעניינו של מבקש, וכל שהיה הוא שהישיבה נקטעה, ונקבע כי הנושאים שטרם נידונו ימתינו לישיבת המועצה הבאה, אשר תתכנס לאחר הבחירות לרשויות המקומיות [שנקבעו לחודש נובמבר 2008] . ביום 12.8.08 פוטר המבקש לאלתר, באמצעות מכתב פיטורים קצר ולאקוני, עליו חתום מזכיר המועצה , וזאת בהאי לישנא : "בהמשך לשיחתנו מאתמול ולאור התנהגותך הבוטה, הנני בצער רב נאלץ לסיים את העסקתך במועצה ..". 10. ביום 19.8.08 עתר המבקש כנגד פיטוריו לבית הדין . ביום 20.8.08 התקיים דיון ראשון בבקשה. ביום 25.8.08 נערך דיון שני, במסגרתו נחקרו המבקש, מזכיר המועצה וראש המועצה (דאז). בסופו של הדיון ניתנה החלטה כי הצדדים יגישו סיכומיהם, וכך עשו הם. ביום 10.9.08 התקיים דיון, בסופו הושגה הסכמה, לפיה ינתן תוקף של פסק דין למתווה עליו המליץ בית הדין, אשר מפאת חשיבותו יובא להלן [ההדגשות אינן במקור]: "בית הדין : ממליץ לצדדים כמפורט להלן: א. המבקש יושב לעבודתו לאלתר . ב. למבקש ישולם שכרו ללא פגיעה כאילו עבד ברצף . ג. בנושא הוצאות משפט יטענו הצדדים בקצרה וביה"ד יכריע. הצדדים יכולים להפנות בנושא זה לחומר שכבר הגישו , כפי שעשה ב"כ המבקש. ד. הצדדים יפעלו לפתיחת דף חדש ביחסים ביניהם, על מנת לשרת יחדיו את המטרה המשותפת , שהיא טובת התושבים . ... פסק דין 1. בית הדין הציע לצדדים הצעה כמפורט לעיל , הצדדים הסכימו לה , וניתן בזאת תוקף של פסק דין להצעת ביה"ד אשר נתקבלה ע"י שני הצדדים . 2. כפועל יוצא, יוחזר המבקש לעבודתו לאלתר. ביה"ד משבח את הצדדים ובאי כוחם על שהשכילו להתגבר על המחלוקות והגיעו להסכמה אשר הינה קודם כל לטובת ציבור התושבים בישוב . בית הדין סמוך ובטוח כי הצדדים ימשיכו לפעול לפתיחת דף חדש ביניהם על מנת לאפשר עבודה יעילה ועניינית נטולת סיכסוכים אישיים . כמובן שברור שהמבקש חוזר לעבודתו עם כל סמכויותיו וכל זכויותיו כפי שהיו ערב הגשת הבקשה , ובנושא זה נרשמו דברי באי כח הצדדים כמפורט לעיל. 3. בנושא הוצאות משפט ינתן פסק דין משלים בימים הקרובים וישוגר לצדדים בדואר" . 11. ביום 24.9.08 הגיש המבקש בקשה שעניינה בזיון בית המשפט. לטענת המבקש, המשיבים, במעשיהם ובמחדליהם, סירבו לציית לפסק הדין האמור, נהגו שלא כדין וביזו את בית הדין . ביום 28.9.08 הגישו המשיבים את תגובתם לבקשה. ביום 28.9.08 נערך דיון ראשון בבקשה לבזיון. 12. ביום 19.2.09 הגיש המבקש את סיכומיו, וביום 26.2.09 הגישו המשיבים את סיכומיהם. 13. לאחר שבית הדין עיין בסיכומי הצדדים, ניתנה החלטה ביום 4.3.09 בדבר קיום דיון נוסף בטרם הכרעה בבקשה לבזיון. עוד באותו היום כתב מזכיר המועצה למבקש כי הוא מוזמן לישיבת המליאה, כאשר על סדר היום אישור תנאי העסקתו ותנאי שכרו עפ"י חוזה בכירים . יום לאחר מכן, ביום 5.3.09, נמסר למבקש מכתב מראש המועצה, המזמין את המבקש למליאה ליום 15.3.09, בכדי לדון בהפסקת העסקתו. קרי, יום לאחר ההודעה כי קיימת כוונה להביא את אישור העסקתו בפני המליאה, קיבל המבקש הזמנה לשימוע בכדי להפסיק את העסקתו. הדבר נעשה בלא כל הסבר. במכתב ההזמנה לשימוע מיום 5.3.09, עליו חתום ראש המועצה, נכתבו הדברים הבאים (ההדגשות אינן במקור): "בהמשך למכתבי מיום 3.2.09 הריני להודיעך כי בתאריך 15.3.09 בשעה 18:00 תתכנס מליאת המועצה על מנת לדון בהעסקתך כמהנדס המועצה. לידיעתך, לא עמדת בתנאי הנסיון, ובדעתי להביא למליאת המועצה את המלצתי על הפסקת העסקתך מן הנימוקים הבאים: א. הינך ממשיך לעסוק בעניינך הפרטיים , ומשכך עניינים הנוגעים למועצה אינם מטופלים כלל כיאות. ב. הינך מתערב בעניינים שאינם בתחום עיסוקך. ג. בעניינים שהם בתחום עיסוקך אינך מטפל באופן ראוי . כידוע לך, ועדת הבחינה קיבלה אותך לתקופת נסיון בלבד, ואני החלטתי לאחר היבחרי לראשות המועצה להאריכה לתקופה נוספת. תוכל, ככל לנכון, להעלות את טענותיך בפני המליאה, וזו תדון ותחליט בהתאם לסמכויות המוקנות לה. בברכה , חאלד אלסאנע ראש המועצה". 14. בסופו של יום התקיים דיון בבית הדין ביום 12.3.09 . בדיון זה מסר ראש המועצה לביה"ד כי הוא נבחר לתפקידו ב - 17.12.08, כי הוא התחיל לעבוד ביחד עם המבקש וראה כמה דברים שאותם הוא ביקש לבדוק לעומקם; וכי לבסוף הוא החליט שיש להביא את נושא סיום העסקתו של המבקש למליאת המועצה. עוד הוסיף הוא כי הרוב במליאה יקבע. 15. ביום 24.3.09 כונסה מליאת המועצה בכדי לדון בפיטוריו של המבקש . ביום 29.3.09 נשלח למבקש מכתב פיטורים, לפיו החליטה המועצה על פיטוריו. עוד נכתב כי סיום עבודתו בפועל יהיה ביום 5.4.09, וכי יתרת ימי ההודעה המוקדמת תשולם לתובע בכסף. ביום 7.4.09 הוגשה הבקשה דנן. דיון בבקשה נקבע ליום 16.4.09 , המשיבים התייצבו לדיון וביקשו את דחייתו מאחר וקיבלו את הבקשה ערב ליל הסדר, והדיון נדחה. בסופו של יום נערך דיון בבקשה ביום 30.4.09, והמצהירים מטעם הצדדים נחקרו על תצהיריהם. בנוסף, נשמעה עדותו של מזכיר המועצה. דיון והכרעה 16. לאחר עיון בבקשה ובתגובה, כמו גם בסיכומי הצדדים על נספחיהם, ולאחר שמיעת העדים, הננו קובעים כי דין הבקשה להתקבל, כפי שיפורט להלן. 17. החלטתנו זו נוגעת לשני מישורים שונים, שכל אחד מהם די בו כדי להביא לאותה תוצאה. בקצירת האומר ניתן לומר כי המשיבים הפרו חובתם עפ"י דין, וזאת בשני תחומים חשובים : א. המועצה לא פעלה להשלים את מינויו של המבקש, לאחר שוועדת בחינה קבעה כי הוא המועמד הנבחר. תחת זאת, קבעה המועצה כי המבקש אינו מתאים לתפקיד. ב. המועצה קיימה למבקש שימוע למראית עין בלבד, ופגעה בכללי הצדק הטבעי. 18. להלן נתייחס באורח נפרד לשני המישורים דלעיל. התעלמות מהחלטת וועדת הבחינה 19. עסקינן במשרת מהנדס המועצה , אשר נחשב עפ"י הדין "עובד בכיר". עובד כזה נבחר לתפקידו ע"י וועדת בחינה מקצועית , הקובעת כי הוא המועמד הנבחר. לאחר מכן, מתכנסת מליאת המועצה , על מנת לאשר את תנאי השכר ואת הסעיף התקציבי. למליאת המועצה אין סמכות מקבילה לזו של וועדת הבחינה, והיא לא אמורה לבחון מחדש אם העובד הנבחר הוא המתאים לתפקיד. את זאת עשתה וועדת הבחינה, שהיא הוועדה המקצועית . למליאת המועצה יש מתחם צר ביותר של שיקול דעת לשנות את החלטת וועדת הבחינה , וזאת במקרים קיצוניים , אם הוועדה חרגה מסמכות , או פגעה חמורות בכללי הצדק הטבעי. הדבר עולה מן החיקוקים הדנים בנושא: סעיף 139 לצו המועצות המקומיות , תשי"ה - 1950 . סעיף 34 (ב) לצו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים לעבודה) , תשל"ז - 1977. הדברים דלעיל נקבעו באורח ברור בפסיקה, והדבר סוכם באורח תמציתי ונהיר בפסק הדין בפרשת אבו האני, וזאת בהאי לישנא [ההדגשות אינן במקור]: "עם זאת, נפסק כי גם במקרה הרגיל, בו חייב הגורם המוסמך לפעול לפי החלטת ועדת הבחירה, אין הוא חייב לפעול באופן אוטומטי וכחותמת גומי ונתון לו מרחב מסויים של שיקול דעת. בפרשת אלסלאח פסקה חברתי השופטת ארד כך: 'משהחליטה ועדת הבחינה על כשירותו של מועמד למשרה, לא הותיר עוד המחוקק בידי מליאת המועצה אלא מתחם צר ביותר של שיקול דעת לשנות מאותה החלטה, כגון: שהוועדה פעלה בחריגה מסמכות, או שנמצא פגם מהותי בעבודתה, או התבררו שיקולים זרים או פגיעה חמורה בכללי הצדק הטבעי. במקרים כאלה, בידי המועצה לשקול ולהורות על החזרת הדיון בכשירות המועמדים לוועדת הבחינה, או על ביטול המכרז ופרסומו מחדש. הכל, כמובן, בכפוף למבחנים שנקבעו בדין ובהלכה הפסוקה, ובמסגרת כללי המשפט המינהלי. כך או כך, אין המדובר בסמכות מקבילה, של ועדת הבחינה מזה ושל המועצה מזה, בבחירת המועמד הכשיר למשרה; אף אין לראות בהחלטתה של ועדת הבחינה בדבר כשירותם למשרה של המועמדים שבאו לפניה כהמלצה גרידא, שברצות המועצה תקבלה וברצותה תדחה מלפניה' (עע 1201/02, אולפת אלסאלח - מועצה מקומית פורידיס - עבודה ארצי כרך ל"ג(13), 37).   פסיקה זו מקובלת עלינו, והיא משרטטת מרחב צר למדי של שיקול דעת, אשר עיקרו הוא בחינה חיצונית של הליך הבחירה, מבלי שההחלטה גופא עומדת לבחינה". ראה: ע"ע 1018/04 עמאר אבו האני - עיריית רהט ( סעיף 20 לפסק הדין) . 20. ומן הכלל אל הפרט; במקרה דנן התכנסה ביום 15.6.08 וועדת בחינה מקצועית , וזאת בהרכב שנקבע עפ"י הדין, אשר כלל גם את ראש המועצה דאז. הוועדה שמעה את המבקש, שאלה אותו שאלות וקיבלה תשובות. לכל הצדדים היה ברור אופן המינוי בהתאם להוראות הדין. ביום 16.6.08 כתבה גב' עטרה מרכוס , הממונה על רשויות מקומיות במשרד הפנים, מכתב למשיבה ולמר ישראל שפיצר כי המבקש נבחר לתפקיד. מזכיר המועצה, אשר הכיר היטב את הוראות הדין, מיהר לכתוב ביום 18.6.08 מכתב למבקש, המודיע לו כי הוא נבחר לתפקיד. ימים ספורים לאחר מכן , ביום 24.6.08 , חתמו הצדדים על חוזה בכירים. זמן קצר לאחר מכן פנה מזכיר המועצה למשרד הפנים וביקש לאשר את חוזה הבכירים, והתשובה שמיהרה להגיע לא הפתיעה את המועצה ונציגיה , ופורט בה כי נדרש אישור מליאת המועצה כדי להעסיק את המבקש בשכר בכירים. ואכן, המועצה מיהרה להתכנס ביום 29.7.08, כאשר על סדר היום אישור תנאי העסקה ותנאי שכר למבקש. כפי שפורט לעיל , המליאה לא הספיקה לדון בנושא זה , וכך אירע שהנושא נדחה עד לאחר הבחירות שנקבעו לחודש נובמבר 2008. עד כאן פעלו הצדדים בהתאם לדין . התרשמנו כי כל הצדדים ידעו היטב את הוראות הדין. מזכיר המועצה העיד בפנינו, ומעדותו עולה כי הוא ידע היטב כיצד יש לנהוג , מה המשמעות של החלטת וועדת הבחינה , ומהו תפקידה של מליאת המועצה. מזכיר המועצה, כפי שהתרשמנו , היה המוציא והמביא בכל הנושאים הקשורים למינויו של המבקש . החל מנקודה זו החלו הדברים להשתבש , והמועצה ונציגיה החלו לפעול בניגוד לדין , וזאת במודע ובחוסר תום לב , במגמה להדיח את המבקש מתפקידו שלא כדין. ביום 12.8.08 נכתב למבקש מכתב פיטורים קצר ולאקוני , המבקש עתר לביה"ד , ושם הושגה הסכמה כי הוא יושב לעבודתו לאלתר, וכי הצדדים יפתחו דף חדש ביחסים ביניהם. בעקבות פסק דין זה היה צפוי כי המועצה ונציגיה יחדלו מן הפעולות שביצעו שלא כדין, ויפעלו למימוש חובתם עפ"י דין. דא עקא, מסתבר כי המועצה ונציגיה המשיכו בפעולותיהם המנוגדות לדין. ביום 24.9.08 נאלץ המבקש להגיש בקשה שעניינה בזיון בית המשפט , ולאחר התפתחויות שונות ניתנה החלטה ביום 4.3.09 בדבר קיום דיון נוסף בטרם הכרעה בבקשת הבזיון . והנה, עוד באותו יום נכתב למבקש מכתב לפיו הוא זומן לישיבת המליאה , כאשר על סדר היום אישור העסקתו. למקרא המכתב ניתן היה לצפות כי המשיבים הבינו לבסוף כי אין מנוס מקיום הוראות הדין. דא עקא, יום לאחר מכן כתב ראש המועצה מכתב חדש למבקש , שהוא הפוך מן המכתב הקודם; במכתב החדש מוזמן המבקש למליאה , כדי לדון בהפסקת העסקתו . היינו , המבקש מוזמן לשימוע בטרם פיטורים. וכך, בתוך יום מבטלים המשיבים את המכתב הראשון בדבר זימון למליאה לשם אישור העסקה, ומוציאים מכתב חדש בדבר זימון לשימוע בטרם הפסקת העסקתו של המבקש. הדבר נעשה ללא כל הסבר, ולא ברור מה השתנה בתוך יום , עד כי המבקש הפך ממועמד למינוי למועמד לפיטורים . ביום 24.3.09 כונסה מליאת המועצה, והמבקש ובא כוחו מסרו שם את דברם. בהתאם לדין, היה על המליאה לדון באישור שכרו של המבקש ובמקור התקציבי . כפי שפורט בהילכת אבו האני, היה למליאה מתחם צר של שיקול דעת להחליט בניגוד לבחירה שעשתה וועדת הבחינה. במקרה שכזה , היה על המליאה לפרט מדוע מתקיימים במקרה דנן התנאים החריגים להחלטה שכזו. והנה, בניגוד לדין, החליטה מליאת המועצה להפסיק את העסקתו של המבקש. הדבר נעשה בלא כל התייחסות להחלטת וועדת הבחינה. ודוק; במהלך ישיבת המליאה הביא בפניה ב"כ המבקש את חובתה לפעול בהתאם להחלטת וועדת הבחינה עפ"י הדין. דא עקא, המליאה התעלמה מאמירות אלה, לא התייחסה אליהן כלל, והחליטה החלטה המנוגדת לזו של וועדת הבחינה. ויותר מכך; המשיבים אף הבהירו בסיכומיהם, כי המשיבה לא חלקה מעולם על החלטת וועדת הבחינה, אלא פעלה בהתאם להחלטתה של זו. המשיבים הבהירו עוד כי וועדת הבחינה לא שגתה בכך שבחרה במבקש למשרה, וכי המליאה לא התכוונה להתערב בהחלטת וועדת הבחינה או בשיקול דעתה ( המשיבים אמנם טענו כי תקופת הנסיון שנקבעה מאפשרת להם להחליט אחרת, אולם בנושא זה ניגע בהמשך ההחלטה) . 21. מכל האמור לעיל, וכפי שהתרשמנו מן העדויות , עולה כי המשיבים פעלו בניגוד לדין, ולא קיימו את חובתם לפעול בהתאם להחלטת וועדת הבחינה. הדבר נעשה במודע ובחוסר תום לב , וזאת לאחר שבתחילה פעלו המשיבים בהתאם להוראות הדין. למימד הזמן חשיבות נוספת במקרה דנן; מאז החלטת וועדת הבחינה ועד להחלטת המליאה להפסיק את העסקתו של המבקש חלפו 9 חודשים. בכל התקופה הזו עבד המבקש בתפקיד אליו נבחר, מהנדס המועצה . מייד לאחר החלטת וועדת הבחינה חתמו הצדדים על חוזה בכירים , שתוקפו מיידי , ושני הצדדים החלו לפעול בהתאם לחוזה, תוך שהמבקש מכהן כמהנדס המועצה, והמועצה משלמת לו את שכרו בהתאם לחוזה הבכירים. בנוסף, המליאה התכנסה כדי לאשר את המינוי, בהתאם לדרישת משרד הפנים. רק לאחר מכן, ולא נהיר מדוע, השתנתה המגמה, והמשיבים פעלו בניגוד להוראות הדין. נושא נוסף המלמד על חוסר תום הלב מצד המשיבים הוא שכרו של המבקש; המבקש החל לקבל שכר בכירים בהתאם לחוזה עליו חתמו הצדדים, וכך היה עד יום 10.9.08 , במשך כמעט 3 חודשים. לאחר מכן , החלו המשיבים לשלם למבקש שכר בהתאם לדירוג , וכך ירד שכרו באורח ניכר למשך כ - 6 חודשים , עד לפיטוריו . במשך כל התקופה הזו ידעו המשיבים על דרישת משרד הפנים לקבל את אישור מליאת המועצה כתנאי לתשלום שכר בכירים למבקש . למרות זאת, עיכבו המשיבים את כינוס המליאה, ואף ניתלו בדרישת משרד הפנים על מנת לתרץ את הורדת השכר למבקש. חמורה לא פחות היא העובדה שחלק מן הדברים הוסתר מבית הדין במהלך הדיונים, ומזכיר המועצה לא מסר לביה"ד התכתבות עם משרד הפנים , הנוגעת לדרישה לקבל את אישור המליאה . למרות הידיעה אודות דרישת משרד הפנים לקבל את אישור המליאה , הציגה המועצה מצג לפיו יקבל המבקש את שכר הבכירים. 22. נושא בו ניסו המשיבים להתלות היה תקופת הנסיון בה היה שרוי המבקש לפי גירסתם. בהחלטת וועדת הבחינה אודות בחירתו של המבקש הוספו המילים "לתקופת נסיון ". לא נרשם שם מה אורכה של תקופת הנסיון. המשיבים החליטו כי תקופת הנסיון תעמוד על 6 חודשים. מזכיר המועצה טען כי כך מקובל , וכי כך ידוע לו . מכאן, שהמשיבים קבעו על דעתם את אורכה של תקופת הנסיון , ללא כל אסמכתא לכך . והנה, גם בתקופה אותה קבעו המשיבים הם לא עמדו. מיום שנבחר המבקש לתפקיד עד יום פיטוריו חלפו 9 חודשים. בתום 6 חודשים למעשה נסתיימה תקופת הנסיון אליבא דגירסת המשיבים , אולם גם אז לא מונה המבקש לתפקיד , והמשיך להיות בתקופת נסיון לטענת המשיבים. ראש המועצה אף החליט בשלב מסויים להאריך את תוקפה של תקופת הנסיון , אך את זאת הוא עשה בחלוף 8 חודשים, ולא מייד בחלוף 6 חודשים. וכך אירע שגם לגירסת המשיבים הסתיימה תקופת הנסיון בחלוף 6 חודשים, ולאחר חודשיים נוספים החליט ראש המועצה להחיות את תקופת הנסיון למשך חודש נוסף . אמנם, במהלך התקופה התקיימו בחירות לראשות המועצה, אך אין בכך כדי להשפיע על בחירתו של המבקש לתפקיד, או על תקופת הנסיון הנטענת . ב"כ המבקש טען , גם בפני המליאה, כי אין נפקות לתקופת הנסיון בכל הנוגע למבקש, שהוא עובד בכיר . שהרי, תקופת הנסיון באה לשלול הגנות הניתנות לעובד קבוע, ואילו לעובד בכיר הגנות אלה אינן קיימות כלל. אכן, יש ממש בטענה זו של ב"כ המבקש. שהרי, לאחר שהמליאה מאשרת את מינויו של עובד בכיר, היא יכולה להביא להפסקת עבודתו בהתאם לדין בכל עת, ואין משמעות לקביעת תקופת נסיון . הדבר עולה גם מחוזה הבכירים עליו חתמו הצדדים . מכאן, שנסיון המשיבים להתלות בתקופת הנסיון , דינו להדחות , מה גם שהם עצמם לא עמדו במועד אותו הם קבעו לתקופת הנסיון - 6 חודשים. בכל מקרה, גם טענה לתקופת נסיון אין בה כדי לשלול את חובת המועצה להתכנס ולאשר את המינוי , בהתאם לדין. שאחרת, לא ניתן לשלם למבקש שכר בכירים בהתאם לחוזה שנחתם עימו . ואכן, המשיבים עצמם אף הם היו סבורים כך , ולראיה , הם כינסו את מליאת המועצה עוד בחודש יולי 2008 , זמן קצר לאחר וועדת הבחינה , על מנת לדון באישור העסקתו של המבקש. רק לאחר מכן, מששינו המשיבים את גישתם כלפי המבקש, תלו הם את הדבר בתקופת הנסיון הנטענת . 23. הפרת החובה מצד המשיבים לפעול בהתאם להחלטת וועדת הבחינה מקבלת משנה תוקף לאור הנימוקים להפסקת העסקתו של המבקש. ראש המועצה סבר כי המבקש אינו מתאים לתפקיד. בעדותו בפנינו טען ראש המועצה כי "למהנדס צריך להיות נסיון ציבורי", וכי המבקש חסר נסיון ציבורי , ולפיכך אינו מתאים לתפקיד. ראש המועצה עוד הוסיף וטען כי למבקש אין את הכישורים המתאימים. ראש המועצה טען כי הוא בדק את תפקודו של המבקש בתקופת הנסיון , ולאור זאת השתכנע כי אינו מתאים לתפקיד . מכאן עולה שהמשיבים התערבו למעשה בהחלטת וועדת הבחינה; ובניגוד להחלטתה לפיה המבקש מתאים לתפקיד , החליטו המשיבים כי המבקש אינו מתאים, וכי אין לו את הנסיון והכישורים הנדרשים. בנושא זה נזכיר כי וועדת הבחינה בדקה את המבקש ואת כישוריו , שמעה אותו, קיבלה המלצות מגורמי תכנון במשרד הפנים, וקבעה לאור כל אלה כי יש לו את הנסיון והכישורים הדרושים. המועצה אינה בעלת סמכות מקבילה לזו של וועדת הבחינה , ואינה יכולה להתערב בהחלטה מקצועית של וועדת הבחינה . 24. מכל האמור לעיל עולה כי מליאת המועצה, אשר החליטה להפסיק את העסקתו של המבקש , במקום לאשר את תנאי העסקתו , פעלה בניגוד לדין. מכאן, שיש לבטל את החלטתה זו. למרות האמור לעיל, נבחן גם את נושא השימוע שנערך למבקש, ונווכח לדעת כי גם בנושא זה פעלו המשיבים בניגוד לדין. השימוע שנערך למבקש 25. ביום 24.3.09 כונסה מליאת המועצה בכדי לדון בפיטורי המבקש. המליאה שמעה את המבקש ובא כוחו, וכן השמיע ראש המועצה את דברו . לאחר שמיעת העדויות , התרשמנו כי נפלו פגמים מהותיים בהליך השימוע , עד כי יש לקבוע כי השימוע נערך שלא כדין , ודינו בטלות . ונפרט. 26. ונתחיל במכתב ההזמנה לשימוע. במכתב שנכתב למבקש ביום 5.3.09 הודיע לו ראש המועצה כי הנימוקים להמלצתו להפסיק את העסקתו הינם כמפורט להלן: לידיעתך, לא עמדת בתנאי הנסיון, ובדעתי להביא למליאת המועצה את המלצתי על הפסקת העסקתך מן הנימוקים הבאים: א. הינך ממשיך לעסוק בעניינך הפרטיים , ומשכך עניינים הנוגעים למועצה אינם מטופלים כלל כיאות. ב. הינך מתערב בעניינים שאינם בתחום עיסוקך. ג. בעניינים שהם בתחום עיסוקך אינך מטפל באופן ראוי . 27. כפי שניתן להווכח, במכתב לא פורטו הטענות כנגד המבקש, ובאשר לאיכות עבודתו נכתב רק כי "בעניינים שהם בתחום עיסוקך אינך מטפל באופן ראוי". 28. מעיון בפרוטוקול מליאת המועצה, ומן העדויות ששמענו, עולה כי כנגד המבקש הועלו טענות כלליות . בנוסף, הועלו כנגדו טענות מפתיעות, שזכרן לא הופיע במכתב ההזמנה שקיבל . למרות זאת , השיבו המבקש ובא כוחו לטענות באורח מספק ומפורט. עוד עולה, כי ראש המועצה טען בפני המליאה טענות מטעות וחסרות בסיס עובדתי. ראש המועצה הקודם , אשר נכח במליאה כחבר מועצה, תיקן אותו , והעמיד דברים על דיוקם. לדוגמא, באשר לנושא הגדלת אחוזי הבניה, עליו התרעם ראש המועצה, מסר ראש המועצה הקודם כי הדבר חיוני לישוב , וכי את התוכנית הנוגעת לנושא לא יזם המבקש , אלא יזם ראש המועצה הקודם, וזאת לטובת הישוב ולטובת המשפחות הזקוקות להגדלת אחוזי הבניה. גם חבר מועצה נוסף חיזק את הדברים שאמר ראש המועצה הקודם, וגם המבקש עצמו פירט בנושא בהרחבה ובאורח ברור. יצויין כי ראש המועצה הקודם השיב כי כעת הוא מרוצה מתפקודו של המבקש. ראש המועצה הקודם ניסה להציג בפני המליאה תפקוד לקוי כביכול מצד המבקש, אולם הדברים נאמרו באופן כללי וסתמי, בלא כל תימוכין. מנגד, ניתנו תשובות מפורטות ומספקות מצד המבקש , אשר נתמכו בדברי נוכחים אחרים במליאה אשר הכירו מקרוב את הנושאים. 29. מן העדויות והראיות התרשמנו כי במהלך תקופת עבודתו של המבקש הוא ביצע עבודה טובה ומקצועית , לטובת הישוב, ולא היו כל תלונות נגדו . משביקש ראש המועצה לסיים את העסקתו של המבקש, הציג ראש המועצה גירסה לפיה המבקש אינו עובד מקצועי, דא עקא , שגירסה זו חסרת תימוכין. דווקא המבקש הוא זה שהפנה למסמכים ולמזכרים התומכים בעבודתו המקצועית, ומנגד ראש המועצה לא הציג ולו מסמך אחד לתמיכה בטענותיו. ראש המועצה נשאל בחקירתו הנגדית אם יש לו מסמכים המלמדים על כך שהמבקש ביצע עבודה לא תקינה, ותשובתו היתה בהאי לישנא (ההדגשות אינן במקור): "ש: תאשר לביה"ד שאין לך מסמך אחד שמעיד על כך שהמבקש ביצע עבודה שאיננה תקינה ת: יש לי מסמך שמעיד על זה. ש: תסביר ת: כתבתי לו פעם מזכר לצאת לעבודה לבי"ס מנרה ש: תסביר למה לא הצגת זאת בפני חברי המליאה ת: משום שזה לא חשוב להם ש: מדוע זה לא נמצא בתגובה שלהם ת: אין לי תשובה לשאלה ש: תאשר שחברי המליאה לא ראו אף לא מסמך אחד שמעיד או מזכר שמעיד שהמבקש הוא כביכול עובד רע ת: נכון ש: תאשר שלמרות שהפניתי לערימות של מסמכים חברי המליאה לא בחנו את המסמכים המעידים על כך שהמבקש מבצע את עבודתו ת: חלק מהם קיבל". 30. מעדותו של ראש המועצה, בשילוב עם העדויות האחרות ששמענו, ולאור הראיות שהובאו, עולה כי ראש המועצה שאף להדיח את המבקש מתפקידו בכל מחיר , וזאת מבלי קשר לתפקודו של המבקש . ראש המועצה לא העלה בזמן אמת כל טענה כנגד תפקודו של המבקש, ולפיכך נאלץ להודות כי אין לו מסמכים בנושא. אפילו בתצהיר שהגיש לביה"ד פירט ראש המועצה טענות חדשות כנגד המבקש, אשר זיכרן לא עלה עד אז, לרבות לא במליאת המועצה. השתכנענו כי הרקע לרצונו של ראש המועצה להדיח את המבקש לא היה מקצועי , וכי לא טובת הישוב עמדה לנגד עיניו של ראש המועצה . יתכן שראש המועצה חש כי המבקש מתמצא יותר ממנו בנושאים הקשורים לישוב , ולפיכך חש מאויים . הדברים עלו בין השיטין , כשראש המועצה טען כי המבקש מזלזל בו. כך או כך, הרקע לא היה ענייני,אלא נבע משיקולים זרים של ראש המועצה . אמנם , עסקינן בסעד זמני, וראוי להמנע מקביעות קיצוניות . עם זאת, רואים אנו חובה לעצמנו לציין כי התרשמנו שלא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים בהסתמך על עדותו של ראש המועצה . עדות זו היתה פתלתלה וחמקמקה . ראש המועצה התחמק מלהשיב לשאלות , נעזר לעיתים בבאי כוחו כדי לדעת מה להשיב (והדברים נרשמו בפרוטוקול ), והיה מוכן לומר כל דבר על מנת להביא להדחתו של המבקש מתפקידו . דוגמא אחת מיני רבות נביא להלן; המבקש טען כי ראש המועצה שואף להדיחו מהתפקיד על מנת למנות במקומו את קרוב משפחתו של ראש המועצה. בחקירתו הנגדית נשאל ראש המועצה בנושא, והשיב כמפורט להלן : " ש: מי זה מנצור אל צנע ת: יש הרבה מנצור אל צנע ש: המהנדס האדריכל , מוכר לך ת: כן ש: אני אומר לך שבדעתך היה לקדם אותו למינוי של מהנדס ת: זה לא נכון ש: אתה מצהיר שאתה לא תתמוך במועמדותו של אלצנע , ת: זכותו של כל אחד לגשת לבחינה . ש: תאשר שהוא קרוב משפחה שלך ת: זה משפחת אלצנע ש: זה קרוב שלך ת: אבא שלו קרוב שלי, הוא אישית לא קרוב שלי". הנה כי כן , ראש המועצה ניסה להתחמק מלהשיב לשאלה בדבר קרוב משפחתו, ואף הגדיל עשות באומרו שאותו מקורב אינו קרוב משפחתו, אלא רק אביו הוא קרוב משפחתו. דוגמא נוספת נגעה למכתב שנכתב לראש המועצה מאת מספר חברי המועצה, ראש המועצה טען כי לא קיבל את המכתב, והנה מסתבר כי טענתו זו חסרת בסיס , וכי הוא קיבל את המכתב באורח רשמי ומסודר. 31. בעטיים של השיקולים הזרים שעמדו מאחורי התנהלות ראש המועצה , הוא ניהל את מליאת המועצה באורח מגמתי , על מנת להוביל להפסקת העסקתו של המבקש. וכך אירע שראש המועצה הביא בפני המליאה טענות חסרות בסיס, והוביל לכך שתשובותיו של המבקש כלל לא נדונו במליאה, וכן למעשה לכך שהטענות כנגד המבקש לא נדונו ולא לובנו באורח ענייני אם בכלל. 32. בנוסף, לא איפשר ראש המועצה לב"כ המבקש לומר את דברו במליאת המועצה , קיצר את משך הזמן שהקציב לו , דחק בו וקיצר את דבריו באורח מגמתי , עד כי ב"כ המבקש נאלץ לעזוב את המליאה בטרם סיים לומר את דברו. 33. נושא נוסף שהעלה ראש המועצה בפני המליאה היה עסקו הפרטי של המבקש. במסגרת טענה זו , טען ראש המועצה כי המבקש ממשיך לעסוק בעסקו הפרטי שלא כדין. דא עקא , טענה זו אינה נכונה ואינה מוצדקת, כפי שיפורט להלן . במסגרת הדיון בוועדת הבחינה עלה נושא עסקו הפרטי של המבקש , היות והמבקש היה בעל משרד פרטי בתחום עיסוקו. המבקש התחייב לסיים בהדרגה את חובותיו למשרדו הפרטי , וועדת הבחינה אף ציינה את הנושא . במכתב שכתב מזכיר המועצה למבקש ביום 18.6.08 נכתב בהאי לישנא (ההדגשות אינן במקור) : "...בזמן תקופת הנסיון, הינך מתבקש לצמצם את היקף פעילותך במשרדך הפרטי, ובהמשך בהנחה ותקופת הנסיון תצלח יהיה עליך לסיים כליל את עיסוקיך הפרטיים" . מכאן, שהמבקש נדרש לסיים את עיסוקיו הפרטיים רק בתום תקופת הנסיון . ההגיון העומד מאחורי דרישה זו הינו ברור; המבקש אינו יכול לסגור את עסקו הפרטי, מבלי שידע כי נסתיימה תקופת הנסיון. רק בתום תקופת הנסיון , לאחר שיבחר לתפקיד, או אז יהיה עליו לסגור את משרדו הפרטי. כך בהתאם למכתב שכתב לו מזכיר המועצה (מבלי להכנס לשאלה אם הקביעה בדבר תקופת נסיון הינה מוצדקת) . שמענו בנושא את עדותו של המבקש , והיא מהימנה עלינו בנושא זה , כמו גם ביתר הנושאים . המבקש העיד עדות כנה ואמיתית , ואנו מקבלים אותה במלואה. מן העדויות והראיות עולה כי המבקש קיים את שנדרש ואף למעלה מכך; המבקש סגר את עסקו הפרטי זה מכבר , ואח"כ פעל להשלמת מספר נושאים שנותרו פתוחים . ואכן, המשיבים לא טענו דבר כנגד המבקש בכל הנוגע לעסקו בפרטי עובר לישיבת מליאת המועצה , בכתב או בע"פ, וכמובן שלא נכתב לו כל מכתב בנושא . מכאן, שהמבקש לא המשיך את עסקו הפרטי , אלא צמצם אותו בהדרגה , ואפילו סגר אותו בטרם נסתיימה תקופת הנסיון אותה קבעו המשיבים . לאור זאת, הטענה כנגד המבקש בדבר פעילותו בעסקו הפרטי חסרת בסיס ואף מטעה. לפיכך, לא היה ראוי הדבר שראש המועצה טען זאת בפני מליאת המועצה . 34. ראש המועצה טען כי ביקש להתרשם מאופי עבודתו של המבקש , בטרם יחליט אם הוא מאשר את העסקתו . ראש המועצה החל לכהן בדצמבר 2008. ביום 4.3.09 , מספר חודשים לאחר תחילת כהונתו של ראש המועצה , נשלח למבקש מכתב זימון למליאה כדי לאשר את העסקתו . יום לאחר מכן , נכתב למבקש מכתב בדבר זימון לשימוע , לשם סיום העסקתו. לא קיבלנו הסבר איזה שינוי חל בתוך יום , אשר מצדיק מהפך שכזה בגישה כלפי המבקש. הדבר מתווסף לכל האמור לעיל בדבר התנהלות ראש המועצה . עריכת שימוע - הדין החל 35. ההלכות בנושא עריכת שימוע הינן ברורות וידועות, ונביא להלן את תמציתן [ההדגשות אינן במקור]. "זכות יסוד של האדם בישראל היא, כי רשות ציבורית, הפוגעת במעמדו של אדם, לא תעשה כן, בטרם תעניק לאותו אדם את ההזדמנות להשמיע את דעתו. לעניין זכות יסוד זו, אין נפקא מינה, אם הרשות הציבורית פועלת מכוח חיקוק או מכוח הנחיה פנימית או מכוח הסכם. אין גם כל חשיבות לשאלה, אם הסמכות המופעלת היא שיפוטית, כעין שיפוטית או מינהלית, ואם שיקול הדעת, הניתן לאותה רשות, הוא רחב או צר. בכל מקרה, בו רשות ציבורית מבקשת לשנות את מעמדו של אדם, עליה לפעול כלפיו בהגינות, וחובה זו מטילה על הרשות את החובה להעניק לאותו אדם את ההזדמנות להשמיע את דעתו". ראה : בג"צ 654/78 ריבה גינגולד - בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד לה(2), 64, 654-655. כבוד השופטת נילי ארד עומדת על החשיבות שיש לזכות טיעון אמיתית, כאשר המעביד עומד לפטר עובד, וזאת בהאי לישנא : "זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טקס" גרידא, שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת , תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה . זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך - גיסא , מנקודת ראותו , ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו " ראה : ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, (לא פורסם, , פיסקה 14 לפסק הדין). וכן ראה: דב"ע מח/3 - 148 שק"ם בע"מ - אפרים גרינברג , פד"ע כ 141 , 143. ואילו המלומד יצחק זמיר תיאר את הבסיס לכלל השימוע בזו הלשון : "כלל השימוע דורש כי הרשות המינהלית לא תפגע באדם אלא אם ניתנה לו קודם לכן הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו בפניה. הוא מטיל חובת שימוע על הרשות המינהלית ומקנה , מן הצד השני , זכות טעון לאדם שעשוי להיפגע על ידי ההחלטה המינהלית . זוהי מצוות ההגינות המינהלית בקליפת אגוז. כדברי השופט אולשן, 'הצדק האלמנטרי דורש שלפני שחורצים את גורלו של האזרח תינתן לו הזדמנות להסביר את המצב כדי להסיר את החשד'. אין תימה שכלל השימוע נחשב כלל של הצדק הטבעי. הוא נקבע על ידי בית המשפט באנגליה לפני מאות שנים. בית המשפט ראה בו כלל אלוהי שמקורו בפרשת הבריאה . וכך אמר בית המשפט בשנת 1723: 'חוקי האל וחוקי אנוש גם יחד נותנים לצד את האפשרות לערוך את הגנתו , אם יש לו כזאת. זכורני כי איש אחד מאוד מלומד אמר לי בהזדמנות מעין זו, כי אפילו אלוהים בכבודו ובעצמו לא חרץ דינו של אדם בלי להזמינו תחילה לערוך את הגנתו. אדם (אומר אלהים), איכה? המן העץ אשר צוויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת ?' ". ראה: יצחק זמיר , הסמכות המנהלית, (מהדורת תשנ"ו) כרך ב', עמ' 793 - 794 . "החובה לקיים לעובד הליך של שימוע בטרם פיטוריו מקורה בפסיקה. חובה זו מעוגנת בעקרון תום הלב החל ביחסי עבודה. מעקרון זה נגזרת חובת המעסיק לברר לעומק את עניינו של העובד המועמד לפיטורים, את הסיבות לפיטוריו ואת האפשרות לבחון את המשך העסקתו. חובה זו מוגשמת בדרך של מתן זכות לעובד להשמיע את טענותיו בטרם פיטוריו. חובה זו נועדה לגרום למעסיק לקבל החלטה מבוססת, מושכלת ומאוזנת בעניין העסקתו של העובד, לאחר שמיעת ה"אידך גיסא" של עמדת העובד (ע"ע 1027/01 דר' יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע ל"ח, 448). חובת השימוע הוכרה בתחילה ביחסי עבודה במיגזר הציבורי, אך לימים היא הורחבה גם על מעסיקים מן המגזר הפרטי (ע"ע 772/06 שאול אליאס ואח' - משרד החינוך, (לא פורסם, , ניתן ביום 26.5.2008); ע"ע 415/06 דני מלכה - שופרסל, (לא פורסם, , ניתן ביום 15.5.2007))." ראה: ע"ע 701/07 ‏‏חברת החשמל לישראל בע"מ - שלומי תורג'מן [-סעיף 14 לפסק הדין]   על מנת לקיים את השימוע בתום לב , חובה על הרשות הציבורית להביא בפני העובד את כל המידע שברשותה הנוגע אליו: "הנה כי כן, זכות השמיעה שהיא יסוד מוסד בשיטתנו המשפטית ומעקרונותיה הבסיסיים מטילה חובה מוגברת על הרשות הציבורית והיא זכות השמיעה המשנית אשר נותנת משנה תוקף לזכות הראשונית ומבססת אותה בשתי פנים: בחובת הגילוי מזה ובזכות הטיעון - מזה. לאמור: הרשות מחוייבת כלפי האדם הבא בפניה ושבעניינו היא דנה לגלות לו את כל המידע שברשותה והנוגע לו, ובמיוחד מידע שלילי העלול להשפיע על החלטתה, ובהתאם חייבת הרשות לתת לאדם את זכות התגובה לאותו מידע בכלל ולחוות הדעת השלילית כאמור בפרט". כבוד השופטת נילי ארד, ע"ע 1070/01 גילה שנער - נציב שירות המדינה (לא פורסם, , סעיף 10 לפסק הדין).    לגבי מידת הפירוט הנדרשת: "אי אפשר לקבוע מסמרות. צריך פירוט סביר, שיציג בצורה ברורה את הבעיה האמיתית כדי שהשימוע לא יחטיא את מטרתו...". יצחק זמיר, שם, בעמ' 817.   "כאשר מעביד (אפילו מעביד פרטי) בוחר לעשות שימוע עליו לעשות זאת בתום לב ובהגינות". ע"ע 1163/00 בית חולים המשפחה הקדושה נצרת - ד"ר עבוד, פד"ע ל"ה 440, 446.   ההחלטה בעניין השימוע צריך שתהא מנומקת, כדי שתוכל לעמוד לביקורת. "העדרו של תיעוד הליכי קבלת ההחלטה על כל גלגוליהם, כמו גם העדר הנמקה, מעמיד את הביקורת השיפוטית בפני 'השורה התחתונה' בלבד של ההחלטה מושא הדיון. מה גם שאל מול החלטה "סתומה" ומרוקנת מתוכן, עשויה להישמע ביתר שאת טענתו של הנפגע בדבר שיקולים זרים בהם נגועה ההחלטה שהתקבלה בעניינו". כבוד השופטת נילי ארד, ע"ע 1290/02 אלי שדה - מדינת ישראל, . שימוע - מן הכלל אל הפרט 36. כפי שראינו לעיל , השימוע דנן פגום , ואינו עונה על הדרישות אשר נקבעו בפסיקה. עובר לשימוע לא ידע המבקש מהן הטענות כנגדו. גם במהלך השימוע לא הביאו המשיבים בפני המבקש את כל הטענות כנגדו, וממילא לא בצורה ברורה. למבקש לא ניתן לומר את דברו כפי שביקש, ודברי בא כוחו נקטעו. ההליך לא היה כן ואמיתי , אלא נעשה כדי לצאת ידי חובה. ההליך לא נעשה בתום לב ובהגינות, אלא אך למראית עין , לאחר שראש המועצה גמר אומר להדיח את המבקש מתפקידו . בנוסף , הליך קבלת ההחלטה היה פגום , וההחלטה לא היתה מנומקת . 37. לפיכך, אנו קובעים כי בהליך השימוע נפל פגם מהותי ושורשי , ולפיכך, דינו להתבטל. כפועל יוצא , מבוטלים פיטורי המבקש. 38. ראינו לעיל כיצד נפלו פגמים חמורים ויסודיים בפיטורי המבקש. נסקור להלן את הפסיקה באשר לסעדים הניתנים במסגרת סעד זמני , ונקבע מהו הסעד המתאים במקרה דנן. סעד זמני - הדין החל 39. אמנם, דרך המלך בפיטורין שלא כדין אינה השבה לעבודה (ע"ע 109/08 מרכז החינוך העצמאי לתלמודי תורה - עובדיה בן נון (לא פורסם, , סעיף 34 לפסק הדין) אולם, בנסיבות מתאימות וחריגות ניתן וראוי לאכוף יחסי עובד ומעביד. בית המשפט העליון קבע בפסיקתו בנושא זה כדלהלן: "...כיום מסתמנת נכונות גוברת במשפט העבודה לאכוף חוזה עבודה. תרמה לכך התרופפות הקשר האישי בין העובד למעביד והשינוי שחל מבחינה זו באופיו של קשר ההעסקה בתורת 'שירות אישי'. אף שנקודת המוצא הנוהגת עודנה כי אכיפת חוזה עבודה היא בגדר יוצא מן הכלל, הורחבו החריגים לכך (ר' בן ישראל, דיני עבודה, שם, עמ' 685)". בג"צ 6840/01 פלצמן - ראש המטה הכללי בצה"ל ואח', ( לא פורסם, , סעיף 20 לפסק הדין ). בית הדין הארצי לעבודה סקר בפסיקתו את השיקולים אותם יש לשקול בבוא בית הדין להכריע בסעד הראוי בעתירה לסעד זמני או קבוע של עובד שפוטר; וקבע כי סעד של אכיפה הינו סעד שבשיקול דעת, וכי הבחירה בין הסעדים מחייבת מלאכת איזון ומידתיות. השיקולים שילקחו בחשבון הינם כמפורט להלן: "בין היתר, אך לא רק, יידרש בית הדין לבחינת מהותו של הפגם שנפל בהליך הפיטורים וחומרתו; סוג המשרה שבה מדובר; השפעתו של הסעד שיינתן, אכיפה או פיצוי, על העובד, על ההקשר התעשייתי והתעסוקתי תוך מתן משקל להיבטים החוקיים והחוקתיים, ככל שאף הם באים לגדר העניין; במקרה המתאים יבדוק בית הדין אם נכון הוא לתקן עוול בעוול - ככל שעוול עשוי להיגרם למי המצדדים הנוגעים בעניין והנוגעים לו" . ע"ע 1123/01 בית ספר תיכון עירוני - יצחק צויזנר (לא פורסם, , סעיף 62 לפסק הדין). בפרשת ביבס הדגיש בית הדין הארצי לעבודה כי בשירות הציבורי הגישה שונה, ונוטה להעדפת סעד האכיפה במידה ומתקיימים האיזונים אותם פירט. ע"ע 300178/98 דוד ביבס- שופרסל (לא פורסם, , פיסקה 22 לפסק הדין) . סעד זמני -מן הכלל אל הפרט 40. בבואנו לבחון את נסיבות המקרה דנן , אנו קובעים כי הנסיבות מצדיקות את מתן הסעד הזמני המבוקש, כפי שיפורט להלן. 41. המשרה בה מדובר הינה משרת "עובד בכיר"; המבקש נבחר למשרת מהנדס המועצה ע"י וועדת בחינה חיצונית ומקצועית, אשר קבעה כי הוא זה המתאים לתפקיד. בהליך הפיטורים נפל פגם חמור ביותר , הן באשר לכך שמליאת המועצה נטלה את תפקידה של וועדת הבחינה, והן באשר לפגמים החמורים שנפל בהליך השימוע . המבקש מילא תפקידו באורח מקצועי ותקין, ופעל לטובת הישוב. המבקש עבד 9 חודשים עד שפוטר , וההחלטה לפטרו נובעת משיקולים זרים של ראש המועצה , אשר הוביל את המהלך במליאת המועצה , תוך שהוא טוען שם טענות חסרות בסיס . עסקינן במקרה חמור מאוד, בו מודח עובד בכיר מתפקידו שלא כדין עקב הפעלת שיקולים זרים; מהלך אותו הוביל ראש המועצה , אשר עשה הכל על מנת להרים את המבקש מתפקידו , תוך שהוא מודע לכך שמעשיו והתנהלותו מנוגדים לדין. יום לפני הזימון לשימוע זומן המבקש למליאה לשם אישור מינויו, והנה השתנתה ההחלטה תוך יום , עקב שיקולים זרים. עסקינן במשרה חשובה מאוד, של מהנדס מועצה, שעליו לפעול לטובת הישוב. אין עסקינן בתפקיד אמון התלוי בזהותו של ראש המועצה . נהפוך הוא; על מהנדס המועצה לראות לנגד עיניו את טובת הישוב , גם אם ראש המועצה אינו עושה כן. ראש המועצה במקרה דנן ביקש להדיח את מהנדס המועצה , על אף שזה האחרון מילא תפקידו באורח מקצועי, וזאת לאור שיקולים זרים של ראש המועצה . בנסיבות אלה ראוי לתמוך במבקש , ולא לאפשר את הדחתו מהתפקיד; דבר אשר ירתיע בעלי מקצוע אחרים ממילוי תפקידם כחוק, ותחת זאת הם יפעלו לרצות את ראש המועצה כדי להבטיח את השארותם בתפקיד. 42. עסקינן בפגיעה קשה מאוד במבקש , אשר סגר את עסקו הפרטי כדי להתמסר לתפקידו כמהנדס המועצה . הותרת הפיטורים על כנם ישאירו את המבקש בלא פרנסה , תוך פגיעה קשה בשמו הטוב. הדבר מתווסף לכך שבמשך כ-6 חודשים קיבל המבקש שכר נמוך מאד בלא כל הצדקה. מנגד, אם ימשיך המבקש בתפקידו עד לתום הדיון בתובענה , לא יגרם כל נזק למועצה . שהרי, המבקש מילא תפקידו באורח מקצועי ולטובת הישוב , ובזמן אמת לא נשמעה כל טענה נגדו . וכאמור לעיל , יום לפני ההזמנה לשימוע הוזמן המבקש למליאה כדי לאשר את מינויו. בנוסף, לא נטען אודות מינוי אדם אחר לתפקיד בקרוב , וידוע כי הדבר מצריך הליך בחירה עפ"י הדין , שמטבע הדברים יארך זמן . ובפרט מאחר ובמקרה דנן חלף זמן רב בטרם אותר המבקש לתפקיד. יש לזכור כי המבקש פוטר לאלתר , ונדרש לסיים את עבודתו בפועל בתוך 7 ימים , תוך שמודיעים לו כי יקבל את יתרת ימי ההודעה המוקדמת בכסף. לא נהיר מדוע תשלם המועצה כספי ציבור עבור עבודה שלא מבוצעת. בנוסף, הדבר מנוגד לחוזה הבכירים שנחתם עם המבקש , לפיו יבוא ההסכם לידי סיום בתום הודעה מוקדמת בת 30 ימים . ונזכיר כי המבקש ביצע עבודתו ללא דופי. הפיטורים החפוזים של המבקש הינם תמוהים , ויש בהם כדי להטות את הכף לטובת השבתו לעבודה . גם המועצה לא הזדרזה לכנס את המליאה , ועשתה זאת רק 9 חודשים לאחר שהחל המבקש לכהן בתפקידו . והנה, לפתע נולד כביכול צורך דחוף לסיים את העסקתו של המבקש , ואפילו לשלם לו בכסף את תקופת ההודעה המוקדמת . והכל מבלי שהוצגה ולו ראיה אחת לתיפקודו הלקוי כביכול. 43. בנוסף לאמור לעיל, יש לקחת בחשבון כי הזכות לעבוד היא זכות יסוד ערכית אשר שלילתה פוגעת בכבוד האדם. 44. מכל האמור לעיל עולה כי זהו המקרה המתאים למתן סעד האכיפה במסגרת בקשה לסעד זמני; לאור חומרת הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים, ולאור העובדה כי המשיבים פעלו בניגוד לדין במודע, בכדי להדיח את המבקש מתפקידו. 45. ערים אנו לכך, שבין המבקש לראש המועצה שוררת מתיחות, בפרט בעקבות ההליך המשפטי. דא עקא, ראש המועצה הינו נבחר ציבור, ועליו לפעול לטובת הישוב שבראשו הוא עומד. לפיכך, יש להניח כי ראש המועצה ישכיל להתעלם מן המתיחות שנוצרה, על מנת לאפשר עבודה יעילה. ושוב יש להזכיר,כי אך לפני זמן קצר עדיין לא החליט ראש המועצה אודות פיטורי המבקש, וזאת לאחר שעבד איתו במשך מספר חודשים. דבר זה מגדיל את הסיכוי לעבודה תקינה ביניהם. אחרית דבר 46. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי פיטורי המבקש בטלים, בשל הפגמים החמורים שנפלו בהם. כפועל יוצא, אנו מורים כי המבקש ימשיך בתפקידו, על כל זכויותיו וכל סמכויותיו כעובד בכיר. 47. בהתחשב בכל האמור לעיל, אנו קובעים כי המשיבים ישלמו למבקש את הוצאות הבקשה כמפורט להלן: המשיבה 1 - תשלם למבקש סך של 10,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין. המשיב 2 - ישלם באופן אישי למבקש סך של 5,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין. ההוצאות דלעיל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום , מבלי קשר להמשך ההליך. יחסי עבודה