קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית בקשת ביטול פיטורים: הסעד 1. בפני בקשה ליתן למבקש סעד זמני שיאסור את פיטוריו של המבקש שנכנסו לתוקף ביום 27.11.07 ושיורה למשיבה להשיבו לעבודתו באותם תנאים כפי שהיו עובר לפיטוריו. רקע כללי 2. המבקש, עבד אצל המשיבה מאז 12/93 ככתב ברצועת עזה. המשיבה חברת החדשות מפיקה ומשדרת את החדשות בערוץ 2 ופועלת מכוח חוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו. במסגרת עבודתו במהלך שלוש השנים האחרונות עסק המבקש רבות בסיקור הפרשה של חטיפת גלעד שליט, החזקתו בשבי והמשא ומתן לשחרורו. בקיץ 2009 פירסם המבקש ספר: "השבוי - מבט מעזה" בהוצאת ידיעות אחרונות. המבקש לא קיבל אישור מראש לכתיבת הספר ואף לא קיבל אישור להתקשרותו בענין הספר עם הוצאת "ידיעות אחרונות". על רקע פרסום הספר והתנהלות התובע בזיקה לפרסום והוצאת הספר פוטר על ידי המשיבה. 3. לטענת המשיבה המבקש בזיקה לכתיבת ספרו כשל בכמה תחומים - ראשית, הוא לא קיבל אישור מראש כנדרש לכתיבת הספר ולפרסומו והוא העמיד את המשיבה בפני עובדה מוגמרת. בנוסף, בספר פורסמו שלושה סוגי סיפורים/ידיעות וביחס לכולם כשל התובע והפר חובותיו כלפי המשיבה. שלושת סוגי הסיפורים היו אלה: הסוג הראשון כלל סיפורים שפורסמו על ידיו בחדשות במסגרת המשיבה כאשר הזכות על חומרים אלה שייכת לה. הסוג השני הינם סיפורים שלא אושרו לפרסום בחדשות ערוץ 2 על ידי המשיבה, בשל חוסר מהימנותם ורצינותם. הואיל והמבקש מזוהה עם חדשות ערוץ 2 פרסום סיפורים חסרי בסיס ושחר פוגע במהימנותו ותדמיתו וממילא בתדמית חדשות ערוץ 2. הסוג השלישי של הדברים שפורסמו הינם דברים שהגיעו לידיעתו במסגרת עבודתו אך הוא ביכר שלא להביאם לידיעת המשיבה והעדיף את פרסומם "כסקופ" בסיפרו, על פני פרסומים בחדשות ערוץ 2. 4. כן טענה המשיבה כי לאור התנהלות המבקש אבד למשיבה האמון בו, אמון שנדרש במיוחד במקרה מעין זה, בו המבקש עושה עבודתו בבדידות, ברצועת עזה ואין אפשרות לפקח על מעשיו ועבודתו. 5. עוד טענה המשיבה כי התנהלות התובע אף בהליכים שבפני ביה"ד מצביעה על חוסר תום לב בכך שחשף חלק מהעובדות והציג מצג לא נכון. לטענת המשיבה נעשה לו שימוע ארוך שנתן לו הזדמנות כנה ופיטוריו היו כדין. בשים לב לכך שמדובר בסעד זמני הרי שהמבקש לא הוכיח זכות לכאורה ומאזן הנוחות נוטה לטובתה, ובפרט לנוכח הסכמתה להצהיר על התחייבות למלא אחר הכרעה שתהיה בפסק דין חלוט אף אם זה יכפה עליה את המשך העסקתו (ראה ס' 11 לסיכומי המשיב). 6. לטענת המבקש, עבד אצל המשיבה 16 שנה ואין מקום לפטרו אף אם היו טעויות שעשה ביחס לפרסום הספר. המשיבה מעלה סיבות וגרסאות שונות ולא עקביות לפיטוריו: על שלא קיבל אישור מראש לכתיבה ולפרסום, על כי יש בספר מידע שלא הובא לידיעת המשיבה ועל כי הספר מכיל סיפורים שלא אושר פרסומם. למעשה פיטוריו היו בשל טעות בשיקול דעת המנכ"ל, מר וייס, שלא הזדרז לפרסם "סקופ" בקשר למכתב שהחזיקו הוריו של גלעד שליט ובסופו של דבר בשל השתהותו פורסם המכתב באינטרנט ב YNET. כדי לחפות על מחדלו ביקש מר וייס להשתמש במבקש כשעיר לעזאזל. 7. ביחס לטענה כי מראש היה צורך באישור, טען המבקש שנוהל כזה לא קיים ובכל אופן אישור לפרסום ניתן כמעט לכל מי שביקש והיה ניתן גם למבקש. מרבית האישורים היו בעל פה. בכל אופן איסור מפורש כזה לא קיים בחוזה שלו ואין מדובר בעיסוק נוסף שפוגע בעבודתו של העובד אלא בדברים שעשה להנאתו בשעות הפנאי. בכל אופן, אותו נוהג ככל שהיה קיים הופר גם על ידי עובדים אחרים, לגביהם לא נעשה דבר, לאחר שהפרו את הנוהג. מדובר בנוהג שיש עימו פגיעה חמורה בחופש העיסוק והביטוי, של המבקש. 8. המשיבה לא הוכיחה כי היו סיפורים שנכללו בספר ושלא הובאו לידיעתה למערכת החדשות. המשיבה היתה יכולה להביא ראיות ולהצביע באופן מפורש באילו סיפורים מדובר אך לא עשתה כן על אף הקלות להוכיח טענה זו. על כורחך לא היה כדבר הזה. עוד טען המבקש כי השימוע שנערך לו היה טכני ולא אמיתי, כאשר תרשומת השימוע אינה משקפת את שנאמר אלא זו נערכה על ידי המשיבה, בהתאם לצרכיה. במקרה זה מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות הוצאת צו מניעה נגד הפיטורים. אי מתן צו מניעה כיום עשויה לסכל את האפשרות להחזירו לעבודה הואיל ותפקידו עשוי להתפס על ידי אחר. לטענת המבקש מאזן הנוחות נוטה לטובתו ולכן נכון לתת לו סעד זמני שיאסור את פיטוריו. 9. בפני העידו המבקש מחד גיסא ומנכ"ל המשיבה מר אבי וייס מאידך. יש לזכור כי מדובר בסעד זמני ולכן התבקשו הצדדים לסכם בקצרה והם הגישו סיכומיהם תוך ימים אחדים. הואיל ומדובר בסעד זמני הרי שכל קביעותינו לעיל ולהלן הינן לכאורה בלבד ולצורך ההליך דנן בלבד. דיון והכרעה 10. נקדים ונאמר כי החלטנו לדחות הבקשה לסעד זמני וזאת לאור סיכוי התובענה העיקרית בשים לב למאזן הנוחות, לסעד המבוקש וליתר השיקולים הנבחנים בסעד זמני, הכל כפי שיפורט לקמן. 11. ההלכה העקרונית שנקבעה על ידי בית המשפט העליון, בענין סעדים זמניים, אומצה על ידי בית הדין הארצי לעבודה והובאה בפסק הדין בענין גנץ, (דב"ע לג/3-3 מדינת ישראל - מרדכי גנץ פד"ע ד' 161, 164), סוכמה שם בזו הלשון: "עיקר תכליתם של צווי מניעה זמניים כגון אלה הוא לשמור, כל עוד תלויה בבית-המשפט תובענה בנדון, על מצב הדברים כפי שהוא היה קיים בעת הגשתה; אין בית-המשפט מרשה לאחד מבעלי הדין להביא שינויים במצב ההוא אשר עלול להיות בהם משום השפעה עניינית, כלכלית או משפטית על הדיון בתובענה או על תוצאותיו". 12. אמנם טרם הוגשה התביעה העיקרית, אך המבקש ציין בבקשתו סעדים קבועים שיתבקשו, אשר לכאורה הינם זהים במהותם לאלה שנתבקשו באופן זמני בנוגע להשבתו לעבודה וביטול החלטת המשיבה על פיטוריו. נמצא אם כן כי המבקש בפנינו מבקש למעשה שבית הדין יפסוק סופית בפלוגתא שבין הצדדים, אם כי לתקופה מוגבלת. אף כי ייתכן שמדובר בבקשה לצו עשה במהותו, לטובת המבקש בחנו את עניינו מתוך הנחה שמדובר בבקשה לצו מניעה, אך כפי שנראה להלן הגענו למסקנה כי אף אם מדובר בצו מניעה אין מקום ליתן את הסעד המבוקש. 13. ההלכה בעניין זה ברורה. על המבקש להוכיח זכות לכאורה בכדי שתצמח לו זכאות לסעד המבוקש (ראה עניין גנץ, עמ' 164). הלכה זו חזרה ואושרה בפסקי דין מאוחרים יותר של בית הדין הארצי לעבודה (דב"ע נא/3-195 תובנה מכונות תרגום בע"מ - עמיחי סגל פד"ע כג 274, 275, להלן: "עניין תובנה - סגל"). 14. בפסק הדין תובנה - סגל, הביא בית הדין הארצי לעבודה את דברי י. זוסמן (סדרי הדין האזרחי בסעיף 492) דברים היפים גם לעניננו: "הכלל הוא, כי שעה שערכאה שיפוטית נזקקת לשאלה אם ליתן צו מניעה זמני אם למאן לתיתו, הרי "השאלה הראשונה היא, אם מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בית-המשפט בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה. הצידוק לכך נעוץ לעיתים בדוחק הנסיבות, כמו בעניינו של הדייר שנושל, או בצורך להפסיק מייד מטרד מזיק קשה... אך לעיתים קרובות יותר הצורך לשמור על מצב קיים שאם יחול בו שינוי עד לגמר דיון עלול התובע לקפח את זכותו" (שם בעמ' 279). 15. המקרה שבפנינו, כפי שנראה להלן, אינו מצדיק התערבות בית הדין בשלב זה של מתן סעד זמני קודם בירור התביעה. 16. זאת ועוד. הפסיקה קבעה, כי מספר תנאים מצטברים צריכים להתמלא על מנת שינתן סעד זמני, אלה כפי שיבואר להלן, לא התמלאו במקרה דנן וגם בשל כך, אין מקום ליתן סעד זמני כמבוקש. סיכוי התביעה העיקרית 17. הליך פיטוריו של המבקש נעשה כשהוא כולל בתוכו שימוע. לטענת המבקש נפלו פגמים בשימוע שלא נעשה בנפש חפצה. לא כך התרשמנו. כעולה מתרשומות הפגישות שנערכו עם המבקש (נספחים 4-7) הרי שהמשיבה באמצעות המנכ"ל ערכה עימו מספר פגישות, בהם ניתן לו זמן להביא את דברו ולהתייחס לטענות שהועלו כנגדו (וראה אף בעדויות פרוטוקול עמ' 4 ש' 7, עמ' 13 ש' 6-13, עמ' 10 ש' 26, עמ' 11 ש' 12). לא שוכנענו שההחלטה נפלה מראש מבלי שניתן היה לשנותה. נהפוך הוא בענין זה העיד ה"ה וייס כי היתה התלבטות כנה כיצד לנהוג במערער ולאחר ששמע את הסבריו למה שנטען כנגדו, הוחלט על סיום עבודתו. לא מצאנו אפוא כי נפל פגם בהליך השימוע. 18. לגופו של ענין מצאנו שנפלו פגמים מהותיים בהתנהלות המבקש. יש לזכור כי כתב ברצועת עזה עושה עבודתו במנותק ממערכת החדשות, שסומכת עליו באופן מלא, כאשר למערכת כלים מוגבלים שנועדו ויכולים לבדוק אותו. מטבע הדברים, הכתב נחשף לחומרים רבים ולמידע רב בעבודתו, כאשר חובת תום הלב והנאמנות המוגברת החלה ביחסי עבודה, מחייבת אותו למסור מידע זה, באופן מדויק ומלא למעסיקיו, המשלמים את שכרו עבור פעילותו זו. למעסיק כאמור אין יכולת לעקוב אחרי שעות עבודתו אחרי מקורותיו ומנגד משולם לו שכר גבוה מזה שמשתלם לכתבים אחרים. בשל אופי התפקיד חובת הנאמנות הנדרשת ממנו הינה רחבה ועמוקה. המבקש לכאורה הפר חובה זו. המבקש הודה במהלך חקירתו הנגדית (פרוטוקול עמ' 14 ש' 19-20, עמ' 30 ש' 20, עמ' 31 ש' 10-23) שבספרו נכללו ידיעות שלא הובאו על ידו לשולחנה של המשיבה, כך גם על כי עשה שימוש בחומרים שפורסמו במסגרת המשיבה וכן כי פרסם בספר סיפורים שלא אומתו על ידי המשיבה וזו ביכרה שלא לפרסמם בשל חוסר אמינותם. בפרסום שלושת הסוגים/קטגוריות שפורסמו חטא המבקש כלפי הנתבעת. נציין כי ה"ה וייס מסר שהמבקש חילק את החומרים שפורסמו בספר לשלושה סוגים כאמור, כל סוג היה בערך שליש מהספר. המבקש טען שהחומרים שפורסמו בספר ולא הובאו לידיעת המערכת של המשיבה הינם בהיקף קטן יותר. לטעמנו אין לכך כל נפקות. בין אם המידע שפורסם בספר ולא הובא לידיעת המשיבה עומד על שיעור שליש מהספר ובין אם מדובר בעשרה אחוזים, בין כך ובין כך צריך היה להעביר כל חומר/מידע שקיבל לידיעת המשיבה. זה אפוא תפקידו ועל כך הוא מקבל את שכרו. כבישת המידע ואי מסירתו, מיד עם קבלתו, יש בה פגיעה בחובת נאמנותו. יש לזכור כי המבקש אינו FREE LANCER של המשיבה שמקבל שכר לפי כתבה אלא עובד שכיר, המשתכר שכר גבוה מרוב הכתבים, כאשר המידע שהוא מקבל הינו בשל כך שידוע שהוא כתב ערוץ 2 והוא צריך להביאו לידיעת שולחיו בערוץ 2. המבקש הכניס עצמו למצב של ניגוד עניינים כאשר פרסום מכתבו של גלעד שליט להוריו, מכתב שלא היה ידוע אודות קיומו עד אותה עת, יכול להמחיש את מצב ניגוד העניינים. אין ספק כי המכתב הגיע לידי המבקש, כמי שעסק בסיקור פרשת גלעד שליט. המבקש צריך היה להביא את הידיעה אודות המכתב למשיבה על אתר. חרף זאת הביא הענין לידיעת ידיעות אחרונות ובסופו של דבר פורסם המכתב באתרYENT לפני פרסומו בערוץ 2. המבקש תולה הענין במנכ"ל מר וייס ואילו זה תולה הענין במבקש. אין ספק שהמציאות אליה הכניס עצמו המבקש, יצרה ניגוד עניינים מובנה שטוב היה להמנע ממנו. 19. פגם נוסף בהתנהלות המבקש הינו העובדה שלא קיבל רשות לפרסם את הספר ולהתקשר עם ידיעות אחרונות. כאמור, למשיבה זכויות ביחס לחומרים שבספר. יתר על כן המבקש מקבל שכר גבוה עבור היותו כתב והוא מתחייב להעמיד את יכולותיו וכישוריו לרשות חברת החדשות. זו, כאמור במייל שנשלח לכל הכתבים (נספח 1 לתצהיר מר וייס), דרשה לקבל אישור מראש לכל עבודה נוספת. בודאי יפים הדברים כאשר מדובר בעבודה באותו תחום - ידיעות חדשותיות - באמצעי תקשורת מתחרה (אף שמדובר בספר ולא בטלביזיה). אישור מעין זה נדרש מאופי התפקיד ומחובת הנאמנות הכרוכה בו. נציין כי המבקש עצמו, בפתח ספרו (נ/2) כותב כי לצורך כתיבת הספר נאלץ להעלם והתקשה להסביר למנהליו לעורכם ולעמיתים בערוץ 2 היכן הוא נמצא. ברור כי כתיבת ספר גוזלת זמן ואנרגיה. המבקש ביכר לעסוק בכתיבה חלף התמקדות בעבודתו. המבקש היה צריך אישור כמקובל וכנהוג ביחסי עבודה. המבקש לא קיבל כזה אישור. נהפוך הוא, המבקש התבקש לעכב הפרסום והודע לו שיש צורך באישור וכזה כאמור לא ניתן. המבקש התקשר עם ההוצאה לאור והוציא את ספרו מבלי שקיבל אישור. נציין כי יתכן שהמבקש היה מקבל אישור לאחר השמטת חלקים מסוימים או לאחר שהמשיבה היתה דואגת לפרסם את כלל החומרים במסגרתה. במקרה זה למבקש אצה הדרך, הוא התקשר עם ידיעות אחרונות ורק לאחר מעשה העמיד את המשיבה בפני עובדה מוגמרת. התנהגות זו אינה ראויה, ויש בה חוסר תום לב. נציין כי מעדותו של ה"ה וייס עולה כי המבקש ידע לבקש אישורים מהמשיבה לעבודה נוספת כמו ראיונות בעבר. המבקש ידע לכאורה על הצורך לקבל אישור ולמצער היה צריך לדעת, כחלק ממערכת היחסים בינו לבין המשיבה. בחקירתו הנגדית של המבקש עולה כי ידע על דרישת המשיבה לאישור מראש לעבודה נוספת. המבקש עצמו כאמור קיבל אישורים עת ביקש להשתתף בראיונות מחוץ לערוץ 2 (פרוט' עמ' 21 ש' 8-22). עוד עולה מעדותו כי ידע למעשה על הצורך לקבל אישור לפרסום הספר והוא עיכב הפרסום כדי לקבל את רשות המנכ"ל ה"ה וייס. בסופו של דבר רשות לא ניתנה לו (פרוט' עמ' 23 ש' 5-13, עמ' 18 ש' 11). המבקש אף הודה שהוצאת ידיעות התעניינו בשאלה האם קיבל אישור (עמ' 22 ש' 26) אך כאמור בסופו של דבר חתם על הסכם פרסום הספר מבלי שקיבל רשות לכך. 20. ב"כ המשיבה טען כי ההחלטה של המשיבה לפטר המבקש הינה סבירה (ס' 6 לסיכומיו). אכן ההחלטה נבחנת בין היתר באמות המידה של סבירות. לא התעלמנו מהעובדה שהמבקש עבד אצל המשיבה שנים ארוכות כ 16 שנה. יחד עם זאת התנהלותו בזיקה לספר היתה כזו שההחלטה על פיטוריו נופלת בתוך מתחם הסבירות, בפרט לאור אובדן האמון בינו למשיבה. אכן מדובר בהחלטה קשה ויתכן שניתן היה להגיע לתוצאות נוספות שאף הן מצויות בתוך מתחם הסבירות. יחד עם זאת בחירת ההחלטה הינה בסמכות המשיבה וכל עוד היא מצויה בתוך מתחם הסבירות ביה"ד לא יתערב, בודאי עת עסקינן בסעד זמני, וראה ע"פ 1123/01 תיכון כי"ח נ' צויזנר פד"ע לא 438 ס' 56). 21. ה"ה וייס העיד כי אבד לו האמון הנדרש בעבודה מעין זו של כתב הנמצא למעשה בשטח אויב. לאור אובדן האמון וחוסר תום הלב שהיה בהתנהגות המבקש הוחלט על פיטוריו. נציין כי מר וייס העיד שהיה חבר של המבקש וכי האמון במבקש אבד לו לאור צעדיו של המבקש להתנהלותו בקשר לספר (פרוטוקול עמ' 1 ש' 31, עמ' 2 ש' 3, עמ' 61 ש' 23-32, עמ' 64 ש' 27). 22. נציין כי הסעד המבוקש על ידי המבקש - כפיית יחסי עבודה ניתן במשורה כאשר דרך המלך, אף כאשר בפיטורים נפל פגם, הינה פיצוי כספי. 23. הכלל הינו כי דרך המלך במקרה של פיטורים שלא כדין היא סעד של פיצויים ולא אכיפה בדמות החזרה לעבודה. (לעניין זה ר' ע"ע 300178/98 שופרסל - ביבס פד"ע לו 481 (2000); ע"ע 300258/97 יהודית חנן - המועצה המקומית מנחמיה פד"ע לז 645 (2002); ע"ע 456/06, בש"א 205/07 אוניברסיטת תל אביב - רבקה אלישע (טרם פורסם, 27.2.2008); ע"ע (ארצי) 1163/00 בית חולים המשפחה הקדושה - חליל עבוד פד"ע לה 440 (2000); ע"ע (ארצי) 215/03 נורית ענבר - ישום חברה לפיתוח המחקר (לא פורסם, 6.11.2003); ע"ע (ארצי) 300053/96 אסנת נתאי - בית התפוצות על שם נחום פד"ע לז 311 (2002); ע"ע 425/06 רוחמה אלפסי - מדינת ישראל - משרד החינוך, (טרם פורסם, ניתן ביום 18.10.06)). 24. כחריג לכלל נקבע כי אמנם יינתן סעד של החזרת עובד למקום עבודתו אך רק במקרים חריגים בהם יש הצדקה לכך (ראה למשל: דב"ע (ארצי) נו/ 3-209 מפעלי תחנות - ישראל יניב פד"ע לג 289 (1996); עס"ק (ארצי) 1008/00 הורן את ליבוביץ - הסתדרות העובדים הכללית החדשה פד"ע לה 145 (2000); עס"ק (ארצי) 28/07 איגוד עובדי הדפוס התקשורת והאומנים - ידיעות אחרונות (לא פורסם, 13.1.2008). 25. הסעד של השבה לעבודה הינו סעד שבשיקול דעת בו נדרש בית הדין לכלל נסיבותיו של המקרה הספציפי הנדון בפניו תוך עשיית מלאכת האיזון והמידתיות. במסגרת השיקולים שעל בית הדין לשקול בבואו לבחון האם יש מקום ליתן סעד של אכיפה, עליו לשקול, בין היתר, את השיקולים הבאים, זאת בהתאם לנסיבות הייחודיות: "...בחינת מהותו של הפגם שנפל בהליך הפיטורים וחומרתו; סוג המשרה בה מדובר; השפעתו של הסעד שיינתן, אכיפה או פיצוי, על העובד, על ההקשר התעשייתי והתעסוקתי, תוך מתן משקל להיבטים החוקיים והחוקתיים, ככל שאף הם באים בגדר העניין; במקרה המתאים יבדוק בית דין האם נכון הוא לתקן עוול בעוול - ככל שעוול עשוי להיגרם למי מהצדדים המעורבים בעניין והנוגעים לו". (ע"ע (ארצי) 1123/01 בית ספר תיכון עירוני "כל ישראל חברים" - יצחק צויזנר פד"ע לו 438 (2001)). (ראה גם ע"ע 109/08 מרכז החינוך העצמאי לתלמודי תורה נ' עובדיה בן נון (טרם פורסם, ניתן ביום 21.8.08)) (בש"א (ירושלים) 1052/09 נורית עמר נ' מדינת ישראל - משרד המשפטים (טרם פורסם, ניתן ביום 18.2.09). 25. נסכם אפוא ונאמר כי בית הדין היושב לדון באכיפת יחסי עבודה מחויב לבחון את המצב העובדתי בפועל, וליתן החלטה התואמת את נסיבות הענין תוך התייחסות להשפעת ההשבה לעבודה על כלל הגורמים המעורבים ובהתאם למערכת היחסים ואופיו של מקום העבודה, כך שבמקרה בו השבה לעבודה לא תהא נכונה לאור אופיו של מקום העבודה, אף אם בית הדין התרשם שנפלו פגמים בהליך הפיטורים וגם אם מדובר בפגמים חמורים (כאשר אף לכך יש משקל במלאכת האיזון), אין התוצאה ההכרחית בטלותם של הפיטורים בחינת ייקוב הדין את ההר, אלא ייתכן שניתן לרפא את הפגמים בפיצוי נאות. 26. יפים הם ביותר לענייננו דברי השופט א' א' לוי שנאמרו בבג"ץ מיכל שריר (בג"ץ 2561/07 מיכל שריר נ' הנהלת בתי המשפט (טרם פורסם, ניתן ביום 24.7.08), שם נפסק כי על אף הפגמים שנפלו אין מקום ליתן לעותרת דשם את הסעד המבוקש של השבה לעבודה במקום עבודתה הקודם, לאור הנסיבות: "מערכת היחסים שבין הגורמים המעורבים כה העכירה, לבלי תקנה, עד כי בנסיבות הקיימות ציווי על החזרתה של העותרת לתפקידה הקודם יהא בבחינת ייקוב הדין את ההר. לכך יש להוסיף את הפגיעה בסגן-הנשיא המכהן, שלא צורף כמשיב לעתירה, הכרוכה במתן סעד כאמור. דומני, עם זאת, כי אם ישנה עתירה ובה הסעד הקונקרטי שהתבקש אינו חזות הכל ואולי אף לא עיקר, הרי זו העתירה שבפנינו, ואשר, אם לנקוט לשון השגורה בפי המשיבות, כל שנכתב בגדרי ההכרעה בה, מדבר בעד עצמו. אוסיף ואדגיש, כי דבר מן האמור לעיל אינו פוטר את משיבה 1 מן החובה לתור אחר פתרון הולם לבעיה שנוצרה בענינה של העותרת, ולהפיק לקחים באשר לכללים הנוהגים במינוים או בהעברתם מן התפקיד של שופטים בעלי תפקיד ניהולי." 27. כאמור, ככלל לא ינתן סעד של אכיפה על נקלה וכדבר שבשגרה, אך על אחת כמה וכמה כאשר עולות נסיבות לפי סעיפים 3(3) ו-3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים (תרופות)"). בענייננו, מדובר בעבודה אישית כמשמעה בסעיף 3(2) לחוק זה, הקובע כי לא יינתן סעד של אכיפת חוזה או כפיה לעשותו כאשר מדובר בעבודה אישית. כמו כן חל האמור בסעיף 3(3) לחוק לפיו לא יינתן סעד של אכיפה כאשר צו האכיפה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית משפט. יש להדגיש כי המבקש הינו עובד יחיד (או כמעט יחידי של המשיבה ברצועת עזה) וזהו תחום מומחיותו. אין ספק כי מערכת האמון והיחסים שבין המבקש למר וייס ובינו לבין מערכת החדשות נפגעה באופן שספק אם ניתן לתקנה. בהעדר אמון בעבודה מעין זו לא ניתן לבצעה. 28. אמנם, אנו מוצאים לנכון להדגיש כי אמון אין משמעו יחסי אהבה כי אם יחסי עבודה תקינים ותפקוד ראוי (ראו דברי כבוד השופטת ברק בע"ע 375/99 החברה הכלכלית פיתוח כפר מנדא נ' ג'אבר (טרם פורסם, ניתן ביום 13.7.00) להלן:"ענין כפר מנדא"), אך בנסיבות הענין אלה לא מתקיימים כאן בשל הפגיעה המשמעותית במערכת היחסים והאמון. נציין כי יתכן שהצדדים אולי יוכלו לנסות לתקנה אך כאמור נדרש אמון רב בתפקידו של המבקש ונדמה ש"מעוות לא יוכל לתקון" כפי שנאמר בקוהלת. 29. המבקש העלה טענת הפליה. לטענה זו לא הובאו הוכחות מתאימות. לא די בהעלאת טענה בעלמא. במקרה דנן היתה כתבת אחת - סיוון רהב - שפרסמה ספר בנושא שלו זיקה לעבודתה. כתבת זו ביקשה מראש אישור וזה, לאחר בדיקה, ניתן לה. המבקש כאמור לא ביקש ולא קיבל אישור ובכך שונה הוא מה"ה רהב. אפשרות פיצוי כספי 30. לא הוכח, ולו לכאורה, כי נזקיו של המבקש אינם ניתנים לפיצוי בכסף אם יזכה בתביעתו. נטל השכנוע, בעניין זה, מוטל על כתפי המבקש, והוא לא הרים אותו. נהפוך הוא, במקרה זה נראה כי אם יזכה המבקש בתביעתו, ניתן יהיה, לפצותו בכסף, למשל על דרך של תשלום משכורתו עבור החודשים שחלפו או חלקם. ענייננו, על פניו, מאפשר אפוא פיצוי כספי, אם אכן יוכיח המבקש את תביעתו ואין לומר אפוא כי מדובר בסעד כה הכרחי שיצדיק את התערבות בית הדין בשלב מוקדם, לפני ברור התביעה. מהפסיקה עולה כי מקום שבו ניתן לפצות צד נפגע בתשלום כסף, לא ינתן צו מניעה זמני או צו עשה זמני. (בעניין זה ראה פסה"ד הנ"ל בענין תובנה - סגל בעמ' 280; דב"ע לח/0-16 המל"ל - שיקורה חיטבאשווילי פד"ע ט' 338, 344). 31. המבקש לא הוכיח כי אי השבתו לעבודה תפגע בו באופן שלא יוכל לשוב לו ייקבע כך בסעד הקבוע. מאזן הנוחות 32. לית מאן דפליג כי למבקש תגרם אי-נוחות מאי מתן הצו, אך לאור כל האמור לעיל, ברור שהמבקש לא הוכיח, כי אי הענות תגרום לנזק, שאינו ניתן לפיצוי כספי הולם, ושהינו גבוה מהנזק שעלול להיגרם למשיבה, אם ינתן כנגדה הסעד הזמני. זאת לאור האמור לעיל בהתייחס לבעייתיות הרבה שבחיוב המשיבה בהעסקת כתב בעל כורחה. בשלב זה לפחות, לא הוכיח המבקש כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. (בעניין הפעלת מאזן הנוחות בבית הדין לעבודה, ראו: דב"ע מז/ 149-3 שקם - גילה רוזין פד"ע יט 141, סעיף 13; תב"ע נג/ 564-3 אפרתי אבנר - מפעלי ים המלח (טרם פורסם, ניתן ביום 13.7.93)). נחזור ונדגיש, כי מדובר בעובד יחידי ברצועת עזה. סוף דבר 33. לאור כלל האמור לעיל, הרי שבנסיבות הענין כמפורט לעיל אין כדי להצדיק מתן סעד זמני של השבה לעבודה, ומשכך דין הבקשה להדחות. הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. ביטול פיטוריםפיטורים