הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בעבירת שכר מינימום

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בעבירת שכר מינימום: בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט בעקבות קנסות מינהליים שהוטלו על המבקש, בגין העסקת עובד בניגוד להוראות חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987 (להלן - "חוק שכר מינימום"). רקע עובדתי 1. המבקש 1 הוא הבעלים של המבקשת 2 (מחזיק ב-99% מהון המניות), שהיא חברה לביצוע עבודות נגרות שונות (כעולה מדף "פרטי החברה" של רשם החברות). 2. ביום 1.8.01 עברה המבקשת 2, לטענת המשיבה, עבירה לפי סעיף 2(א) לחוק שכר מינימום. 3. ביום 13.3.02 נשלח למבקשת 2 זימון לחקירה במשרדי המשיבה, לכתובתה הרשומה אצל רשם החברות - אזור המלאכה 6 בקריית גת. יש לציין כי כתובתו של המבקש 1 המופיעה בדף "פרטי החברה" של רשם החברות היא רח' דוד המלך 44 בקריית גת. מהראיות המצויות בפני בית הדין עולה כי לא נשלח דבר לכתובתו של המבקש 1. 4. ביום 1.4.02 חזר הזימון לחקירה בציון "לא נדרש". 5. ביום 5.7.05 הוטל על המבקשת 2 קנס מינהלי בגין עבירה זו. 6. לדברי המשיבה "הודעות הקנס נשלחו במספר מועדים נוספים ... וחזרו בציון לא נדרש בתאריכים 7.2.04 ו 7.8.05." הכתובת הרשומה על אישורי מסירה אלה (נספחים ד-ה לתגובת המשיבה) היא כתובתה של המבקשת 2 (כאמור בסעיף 4 לעיל). 7. ביום 11.3.06 נתקבלה אצל המבקש 1 "דרישה נוספת לתשלום חוב" של המרכז לגביית קנסות מיום 1.1.06 (להלן - "דרישת התשלום"). 8. הבקשה שבפנינו הוגשה ביום 11.2.08. תגובת המשיבה הוגשה ביום 5.3.08. 9. בהחלטת בית הדין מיום 5.3.08 נתבקשו הצדדים להודיעו אם הם מבקשים להשלים טענותיהם בכתב או בעל פה. כן נקבע כי העדר תגובה ייחשב כוויתור על דיון ועל השלמת טיעונים. משלא מסרו הצדדים כל הודעה, יש לראותם כמי שהסכימו למתן החלטה על יסוד החומר שבפניי. טענות המבקש 10. בבקשתו, הרשומה בכתב יד והחתומה על ידו, מציין המבקש 1 כך: "אבקש להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט בגין קנסות מנהלים מס' - 0288 - , 0289 באבי עמי וע.מ. באבי (1999) בע"מ ח.פ - 512818956. מצ"ב מכתב מתמ"ת הלשכה המשפטית. מן הדין ומן הצדק להעתר לבקשתי זו." 11. לבקשה צורפו המסמכים הבאים: העתק דרישת התשלום, שמוּענה למבקש 1 ונשלחה לכתובת ברח' המלאכה 3 בקריית גת. מכתבו של עוה"ד טל מור לעוה"ד מיכל בלשר-מרקוביץ מיום 20.7.06. במכתב זה פונה עוה"ד מור לעוה"ד בלשר-מרקוביץ כבא כוחם של המבקשים בעניין הקנסות המינהליים שהוטלו עליהם. ממכתב זה עולה כי המבקשים מכחישים את ביצוע העבירה המיוחסת להם, וכן מעלה בו עוה"ד מור טענות הנוגעות לביטול הקנס. לטענת עוה"ד מור, המבקש 1 הגיש בקשה לביטול הקנס בסמוך לאחר יום 11.3.06, שבו קיבל את דרישת התשלום. מכתבה של עוה"ד בלשר-מרקוביץ מהלשכה המשפטית של משרד התמ"ת לעוה"ד מור מיום 2.8.06, שבו היא מציינת כי אין לה אלא לחזור על האמור במכתבה מיום 29.6.06 (מכתב זה לא צורף לבקשה), ומסבה את תשומת לִבו של עוה"ד מור כי רק לבית הדין האזורי לעבודה, הסמכות להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט. למען הסר ספק יובהר, כי בבקשה זו המבקש אינו מיוצג על ידי עוה"ד מור. טענות המשיבה 12. לדברי המשיבה, הן הזימון לחקירה והן ההודעות על הטלת הקנס נשלחו לכתובת הרשומה של המבקשים ברשם החברות ואישורי המסירה חזרו בציון "לא נדרש". המבקש לא ציין בבקשתו מדוע חזרו כך דברי הדואר, ולפיכך, לפי האמור בתקנה 15 לתקנות העבירות המינהליות, התשמ"ו-1986 (להלן - "התקנות"), עומדת למשיבה חזקת המצאה כדין. לדברי המשיבה, המבקש לא הציג כל טעם המסביר את האיחור בהגשת הבקשה, ועל כן אין להיעתר לבקשתו. המסגרת הנורמטיבית 13. חוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985 (להלן - "החוק") נועד להקל על מערכת התביעה ועל מערכת בתי המשפט, כמו גם לתת אפשרות למי שעבר עבירה מינהלית לשאת בעונש המתאים מבלי שתירשם לחובתו הרשעה בפלילים (ר' בג"ץ 5537/91 אפרתי נ' עו"ד אוסטפלד, פ"ד מו (3) 501, 509-508, וכן בג"ץ 2126/99 מתי דה הס נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד נד (1) 468, 479). 14. סעיף 8(ג) לחוק, שכותרתו "הטלת קנס מנהלי קצוב", מאפשר לנקנס לעבור מהמסלול המינהלי למסלול הפלילי, באמצעות משלוח הודעה למטיל הקנס כי ברצונו להישפט. על הנקנס לשלוח הודעה על רצונו להישפט תוך 30 יום לאחר שהומצאה לו הודעת הקנס: "הנקנס רשאי להודיע בכתב למי שהטיל את הקנס, כי ברצונו להישפט על עבירה; ההודעה תומצא תוך שלושים ימים לאחר שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס המינהלי; הודיע כאמור, יחולו הוראות סעיפים 13 ו-14" (הדגשה שלי - י.א.ש.). 15. סעיף 13(ב) לחוק מאפשר לבית הדין לדון בעניין אף שהודעת הנקנס על רצונו להישפט נמסרה באיחור, מעבר ל-30 הימים הקבועים בסעיף 8(ג) לחוק: "בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט גם אם הודעת מקבל ההודעה לפי סעיפים 8 או 9 כי ברצונו להישפט ניתנה איחור." 16. סעיף 35(א) לחוק קובע הוראות בעניין המצאת מסמכים: "(א) הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי חוק זה, המצאתו תהיה באחת מאלה: (1) במסירה לידו... (2) במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר-בני-אדם, עם אישור מסירה; התאריך שבאישור המסירה ייראה כתאריך ההמצאה..." ותקנה 15 לתקנות קובעת כי - "הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי החוק, ניתן להמציאו במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני אדם; היום העשרים לאחר המשלוח כאמור ייראה כתאריך ההמצאה, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או המסמך מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלם." 17. בעניין סיוון נקבע בבית הדין הארצי כי - "אמת המידה אשר ראוי כי תנחה את בתי הדין בבואם להכריע בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, היא זו של טעם מוצדק או סביר לאיחור." (עפ"א (ארצי) 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ נ. מדינת ישראל, , ניתן ביום 12.3.06, בפסקה 11 לפסק הדין; ההדגשה במקור; ור' גם עפ"א (ארצי) 18/08 מעבדות גלקסי נ' מדינת ישראל, , ניתן ביום 9.11.08). וממשיך שם בית המשפט לפרט את השיקולים השונים ומסכם - "על-מנת להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על בית-הדין לדון בעניין על-פי כלל נסיבותיו המיוחדות ולהשתכנע כי קיימת סיבה סבירה - הצדק ראוי - להגשת הבקשה באיחור או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה. אין ספק, כי מדובר בטעמים בעלי משקל משמעותי, שהרי אין הכוונה כי ייפתח פתח בו כל דיכפין ייטה וייכנס. נשוב ונדגיש, "המסלול המינהלי" הינו דרך המלך - בבחינת הכלל העולה מתכליתו של חוק העבירות המנהליות ואילו "המסלול הפלילי" ומתן ארכה להגשת בקשה להישפט הינם בבחינת היוצא מן הכלל." (בסעיף 13 לפסק הדין). הכרעה 18. ראשית לכל יש לומר כי בבוא בית הדין להחליט בבקשה מן הסוג שבפנינו, אין הוא נזקק לשאלות בדבר עצם ביצוע העבירות המיוחסות למבקש. בית הדין נדרש בשלב זה לדון אך ורק בשאלה אם למבקש יש טעם מוצדק להארכת המועד. 19. מהמסמכים שצירפה המשיבה עולות כמה תמיהות. ראשית, המשיבה טוענת כי "הודעות הקנס נשלחו במספר מועדים נוספים ... וחזרו בציון לא נדרש בתאריכים 7.2.04 ו 7.8.05." אלא שאם הקנס הוטל ביום 5.7.05, הכיצד חזר אישור המסירה של הודעת הקנס בציון לא נדרש ביום 7.2.04? לא ייתכן שמדובר בהודעה על הטלת הקנס מיום 5.7.05. שנית, דרישת התשלום שצורפה לבקשה נשלחה למבקש 1 לכתובת המלאכה 3 בקריית גת, ואילו ההודעה על הטלת הקנס שצורפה לתגובת המשיבה נשלחה למבקשת 2 לכתובת אזור המלאכה 6 בקריית גת. כך שלא ברור אם מדובר על אותו עניין ועל אותו הקנס. בנוסף, המבקש מתייחס לשני קנסות שהוטלו עליו ועל המבקשת 2, ואילו המשיבה מתייחסת לקנס אחד בלבד. אלא שנראה שלאור תוכנה של הבקשה אין צורך לקבוע ממצאים כלשהם בעניינים אלה. 20. המבקש לא נתן כל הסבר שעשוי להביא את בית הדין להיעתר לבקשתו. אין בדבריו ו/או בתכתובות שצירף, בין עוה"ד מור לבין עוה"ד בלשר-מרקוביץ, כל טעם שעשוי להצדיק את הארכת המועד להגשת בקשה להישפט: המבקש לא נתן כל הסבר ולו קלוש, מדוע חזרה הודעת הקנס בציון "לא נדרש"; הוא אינו מציין מתי וכיצד נודע לו על הטלת הקנס ומה עשה בעקבות זאת; המבקש לא מציין בבקשתו מתי הגיעה לידיו דרישת התשלום; המבקש לא הכחיש כי הכתובת הרשומה על הודעת הקנס היא הכתובת הנכונה וכיו"ב. למעשה לא הציג המבקש כל גרסה ולא טען כל טענה, אלא הסתפק ברישום בקשה לאקונית להארכת המועד להגשת בקשה להישפט ובצירוף המסמכים האמורים בסעיף 10 לעיל. מדברי המבקש ומהמסמכים שצורפו לבקשתו ניתן ללמוד דווקא על שאננותם של המבקשים בעניין הבקשה. ממכתבו של עוה"ד מור עולה כי כבר בשנת 2006 קיבל המבקש 1 את דרישת התשלום, וכי פניותיו לביטול הקנס נענו בשלילה לכל המאוחר בחודש 8/06 (מכתבה של עוה"ד בלשר-מרקוביץ מיום 2.8.06). זאת ועוד, במכתבה הפנתה עוה"ד בלשר-מרקוביץ את עוה"ד מור לזכותם של המבקשים להגיש לבית הדין בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט. אלא שאין בפני בית הדין כל טענה - ודאי שלא אסמכתא - המסבירה את הימנעותו של המבקש מלפעול במהלך השנה ומחצה מאז ועד להגשת הבקשה דנן. גם אם היתה למבקשים בחודש 8/06 סיבה המצדיקה (אז) את הארכת המועד, הרי שחלוף הזמן מאז ועד למועד הגשת הבקשה דנן (בחודש 2/08), ומשלא ניתן כל הסבר המצדיק את העיכוב בהגשת הבקשה דנן במשך זמן כה רב, יש בהם כדי לאיין כל הצדקה להארכת המועד, גם אם היתה כזו (וכאמור הצדקה כזו לא הוצגה בפניי). 21. משכך, ומאחר שלא הוצג דבר העשוי לסתור את חזקת ההמצאה הקבועה בתקנה 15 לתקנות, יש לקבוע כי הודעת הקנס הומצאה למבקשת 2 כדין ביום 21.4.02 (20 יום לאחר שבאישור המסירה נרשם "לא נדרש", כקבוע בתקנה 15 לתקנות). כן לא מצאתי בבקשה כל טעם מוצדק או סביר לאיחור, ועל כן אין בידי להיעתר לה. סוף דבר 22. הבקשה נדחית.הארכת מועדשכר מינימוםבקשה להישפט