קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת מועד להגשת ערעור בגלל מחלה: 1. בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת חנה בן יוסף ונציג הציבור מר מאיר ברימן; עב' 10778/06), אשר ניתן ביום 8.6.09 ונמסר לבא כוחו דאז של המבקש ביום 16.6.09 כך שהמועד האחרון להגשת ערעור בהתחשב בפגרה היה יום 1.9.09. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 10.9.09. רקע 2. המבקש הגיש תביעה כנגד המשיבים בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, במסגרתה טען ליחסי עובד-מעביד בינו לבינם במהלך תקופה של כשנה וארבעה חודשים, ודרש שכר וזכויות סוציאליות עבור תקופה זו. המשיבים, מצידם, טענו כי המבקש לכל היותר סייע להם בניהול העסק מתוך חברות עם הוריהם. 3. בית הדין האזורי, לאחר שמיעת הראיות, דחה את התביעה במלואה לאחר שהשתכנע כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. לפי קביעתו, המבקש סייע למשיבים בפתיחת העסק והרצתו בשל מערכת היחסים החברית שהיתה בין משפחותיהם (ועלתה על שרטון - מה שהביא, לפי קביעת בית הדין האזורי, להגשת התביעה ואף תביעה מטעם המשיבים כנגד המבקש בבית משפט השלום בראשון לציון). טענות הצדדים 4. המבקש טוען בבקשתו כי האיחור בהגשת הערעור נבע ממצבו הרפואי הקשה, ובלשונו - "בשל המצב הבריאותי הקשה ביותר לרבות ניסיון אובדני, להם היה טרוד ונתון בחודשים האחרונים ועקב אובדן תחושת זמן קיצונית מהם סבל המבקש, ניטע בליבו הרושם השגוי לפיו יש בידו להגיש את הערעור כדבעי וכי טרם חלף המועד לשם כך". המבקש מוסיף כי נודע לו על פסק הדין רק כחודש לאחר שניתן (בשל שמצבו הנפשי מנע ממנו עד אז מלפנות לעורך הדין אשר ייצגו), ומיד לאחר מכן פנה "בבהילות" לעורך דין לצורך הגשת הערעור. 5. המבקש מוסיף כי אין לחסום את דרכו לערכאת הערעור בהתחשב בטעויות שנפלו בפסק הדין של בית הדין האזורי ובעוול שנגרם לו לאחר 16 חודשי עבודה במהלכם נמנעו ממנו שכר וזכויות סוציאליות בסיסיות. המבקש מדגיש כי אין אפשרות לוותר על מעמד של עובד ו/או על שכר מינימום. 6. המבקש צירף לבקשתו סיכום אשפוז מיום 30.10.04 המפרט ניסיון אובדני, דו"ח בדיקה קרדיולוגית מיום 2.9.08, רישום ביקור אצל קרדיולוג מיום 31.12.08 (המעיד על מחלת לב איסכמית וטיפול תרופתי קבוע), דו"ח ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי והפנייה לנוירולוג - בשל "מצבי חרדה ותסכול נפשי" - מיום 7.7.09. 7. המשיבים מתנגדים לבקשה. ראשית, טענת המבקש כי נודע לו על פסק הדין רק לאחרונה - אינה נכונה, שכן כבר ביום 21.6.09 התייצב בעצמו במשרד ב"כ המשיבים על מנת לשלם את ההוצאות שנפסקו נגדו. שנית, המסמכים הרפואיים אשר צורפו לבקשה אינם מצביעים כלל ועיקר על חוסר יכולת מצד המבקש לדאוג לענייניו ולהגיש את הערעור במועד. שלישית, סיכויי הערעור קלושים שכן פסק הדין מתבסס על ממצאים עובדתיים ועל עדותו של המבקש בבית משפט השלום בראשון לציון (בתביעת המשיבים נגדו) במסגרתה הצהיר בבירור כי סייע למשיבים מרצון טוב וחברי. 8. המבקש הבהיר בתגובתו כי הגיש מסמכים רפואיים לא עדכניים בשל קוצר הזמן, וצירף אישור של המוסד לביטוח לאומי כי נכותו היציבה עומדת על 100% החל משנת 2004 (וכן פעם נוספת את ההפניה לנוירולוג מיום 7.7.09). באשר לביקורו במשרד ב"כ המשיבים ביום 21.6.09 - הסביר כי אינו מכחיש זאת אולם "מאחר והמדובר במצב סימפטומאטי אקוטי של פגיעה תפקודית ואישיותית, המבקש נקלע למצב הדברים בעטיו נזקק להארכת מועד בנסיבות אשר אינן בשליטתו המלאה". בנוסף, צירוף מסמכים בכתב ידו המעידים (לטענתו) כי עבד עבור המשיבים. 9. המשיבים עתרו למחיקת תגובתו של המבקש, ולחילופין ביקשו לחקרו על תצהירו. לגישתם אין כל תיעוד רפואי לטענה בדבר "אובדן תחושת זמן קיצונית", וממילא המבקש הופיע לדיונים משפטיים אחרים בפרק זמן זה (או מעט לפניו - במהלך חודש 4/09). בנוסף, ברור כי כתב הערעור לא הוכן על ידי המבקש עצמו אלא על ידי עורכת דין מטעמו (אשר אישרה את חתימתו על התצהיר), כאשר המבקש לא הבהיר מתי העביר לידיה את החומר ומדוע לא הדריכה אותו מתי יש להגיש אל הערעור. הכרעה 10. המועד להגשת הערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן - "התקנות") ועומד על 30 יום. סמכות בית הדין להארכת מועד נקבעה בתקנה 125 לתקנות, ומתאפשרת "מטעמים מיוחדים שיירשמו". 11. בפסיקה נקבע כי אין נוסחה נוקשה להגדרת "טעם מיוחד" וכל מקרה נבדק לפי נסיבותיו, כאשר דרך כלל יוכר "טעם מיוחד" כאשר התרחש אירוע שאינו בשליטת בעל הדין ו/או לא ניתן להיערך אליו מראש (ע"א 6842/00 ידידיה נ. קסט ואח', פ"ד נה(2) 904). 12. לאחר שקילת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה, באשר המבקש לא עמד בנטל להצביע על "טעם מיוחד" אשר הצדיק את האיחור בהגשת הערעור. 13. טענתו העיקרית של המבקש הינה כי האיחור נגרם בשל מצבו הבריאותי והנפשי. לפי הפסיקה, על מנת להכיר במחלה כ"טעם מיוחד" נדרשת הוכחתם של שני רכיבים מצטברים: "האחד - עובדת קיומה של המחלה; והשני - השפעת המחלה על תפקודו של בעל הדין ועל יכולתו לפנות לבית המשפט במועד. רק בנסיבות בהן יוכח שבעטיה של המחלה נבצר מבעל הדין לפעול במועד יהווה הדבר טעם מיוחד להארכת המועד" (בש"א 4072/02 שרחביל נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ, מיום 30.6.02). במקרה שלפני, האישורים הרפואיים שהציג המבקש אינם מתייחסים לתקופה הרלוונטית להגשת הערעור וממילא אינם מלמדים על העדר יכולת לטפל בענייניו בתקופה זו או על "אובדן תחושת זמן קיצונית". עצם העובדה כי המבקש סובל ממחלת לב איסכמית - גם אם כתוצאה מכך ניתנו לו 100% נכות (החל משנת 04') - אין בה כשלעצמה כדי ללמד כי אינו מסוגל לטפל בענייניו. גם ניסיון אובדני משנת 2004 אינו רלוונטי לבחינת ענייננו. גם הפנייתו של המבקש לנוירולוג בחודש 7/09 בשל חרדה ותסכול - מבלי שהוגשו מסמכים נוספים המעידים על טיפול או אבחון כלשהו - לא די בה כדי להוות "טעם מיוחד" המצדיק את אי הגשת הערעור במועד. יצויין בהקשר זה כי ניתנה למבקש הזדמנות נוספת להגשת מסמכים רפואיים לאחר הגשת תגובת המשיבים, והוא אף ניצלה והגיש מסמכים נוספים - אך גם בהם אין כדי להוות "טעם מיוחד". 14. באשר לטענת המבקש כי נודע לו על פסק הדין רק סמוך טרם הגשת הבקשה - טענה זו נסתרה עובדתית לאחר שהוברר כי המבקש הגיע למשרדו של ב"כ המשיבים עוד בחודש 6/09 על מנת לשלם את ההוצאות שנפסקו נגדו. ממילא, אין חולק כי פסק הדין נמסר למשרדו של ב"כ המבקש עוד ביום 16.6.09, ודי בכך. 15. באשר לסיכויי הערעור - המהווים שיקול מרכזי ומכריע בהחלטה בדבר הארכת מועד (עא"ח 38/08 עזרא מכמאל - המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.1.09) - התלבטתי האם אין לאפשר למבקש גישה לערכאת הערעור על אף כל האמור לעיל, בהתחשב בטענותיו בדבר קיום יחסי עובד-מעביד בינו לבין המשיבים משך כ-16 חודשים, ובהעדר האפשרות לוותר על זכויות קוגנטיות. בסופו של דבר שוכנעתי כי סיכויי הערעור אינם גבוהים במידה היוצרת "טעם מיוחד" בפני עצמו המצדיק מתן הארכת מועד. זאת, לאחר עיון בהודעת הערעור ובהתחשב בציטוטים שהביא בית הדין האזורי מעדותו של המבקש בבית משפט השלום בראשון לציון (במסגרת תביעת המשיבים נגדו). בעדות זו הצהיר המבקש כי לא היתה לו כל מעורבות בעסקם של המשיבים מלבד יצירת הקשר שהוביל לרכישת העסק; כי סייע למשיבים בפתיחת העסק והרצתו באופו חברי כפנסיונר; וכי לא ציפה כלל לקבלת תשלום. עוד לקחתי בחשבון את קביעת בית הדין האזורי כי המבקש לא הוכי כלל את משך הזמן בו עבד לפי טענתו אצל המשיבים וכיצד חישב את השכר הראוי אותו תבע. בנוסף לא הסביר מדוע לא טען דבר על שכר שמגיע לו כביכול במסגרת התביעה שהתנהלה כנגדו בבית משפט השלום בראשון לציון. 16. סוף דבר - בהעדר טעם מיוחד המצדיק מתן הארכת מועד, הבקשה להארכת מועד נדחית. בהתחשב כלל הנסיבות, אין צו להוצאות. הארכת מועד להגשת ערעורהארכת מועדהמועד להגשת ערעוריםרפואהערעור