קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת תוקף דרכון לימודים בחו''ל לפני גיוס: 1. עתירה להורות לקונסוליה הישראלית בניו-יורק להאריך את תוקף דרכונו של העותר למשך ארבע שנים לצורך השלמת לימודי הרפואה ב-Columbia University (NY) בארה"ב. 2. העותר נולד בשנת 1985 וגדל בבאר-שבע. בגיל 12 עזב את הארץ עם משפחתו לארה"ב לצרכי עבודתם של הוריו שם. בשנת 1999 חזר העותר ארצה, עד שבשנת 2002 כשמלאו לו 17 שנה שב ויצא עם הוריו לחו"ל, לשם נשלחו מטעם מקום עבודתם. מאז יציאתו של העותר מן הארץ בשנת 2002, לא הגיע ארצה. גיוסו של העותר לצה"ל נדחה בשעתו לתקופה קצרה על מנת לאפשר לו להשלים בחו"ל את השכלתו התיכונית. בשנת 2004 פנה העותר לצה"ל וביקש לדחות עוד את מועד גיוסו על מנת לאפשר לו להתגייס לכשתשוב משפחתו ארצה. בקשתו-זו סורבה. העותר הוכרז ביום 3.4.05 כמי שנעדר משירות צבאי. 3. לאחר סיום לימודיו התיכוניים באירלנד, החל העותר בלימודי קדם-רפואה בארה"ב. ביום 10.8.07 פנה העותר אל שר הפנים בבקשה להארכת תוקף דרכונו. יועץ שר הפנים השיבוֹ במכתב מיום 10.9.07 כי "היות ומדובר באדם החייב בשירות צבאי... יש להפנות פנייתך אל מינהל הגיוס". בחודש פברואר 2008, פנה העותר באמצעות בא- כוחו אל רשויות הצבא (מפקד מיט"ב), אך פנייתו נדחתה. מ"מ ע' מפקד מיט"ב כתב במכתבו מיום 24.2.08 כי העותר "בחר לעשות דין לעצמו... הוכרז... כמשתמט משירות ביטחון... ייטיב לעשות לוּ ישוב לישראל לאלתר ויתייצב בלשכת גיוס באר-שבע לצורך מילוי חובת שירות ביטחון החלה עליו". 4. בחודש מאי 2008, שב העותר ופנה אל מפקד מיט"ב בהצעה ל"הסדר מעמד", באופן שהעותר יבוא ארצה, לא ייעצר, יתייצב בתוך 48 שעות בלשכת הגיוס, ישפט בדין משמעתי בגין העדרותו מן השירות, יֵצא לדחיית שירות עד לסיום לימודיו האקדמיים בארה"ב, ואז יחזור ארצה וישרת בצה"ל. העותר הציע כי בסיום לימודיו יתנדב לשרת כרופא בחיל הרפואה והביע נכונות לשירות קבע בצה"ל כדרך שירותם של עתודאים. מפקד מיט"ב השיבוֹ במכתב מיום 27.5.08 כי יתאפשר לו להגיע ארצה ולא להֵעצר ובלבד שיתייצב בתוך 48 שעות בלשכת הגיוס. בקשת העותר להוציאוֹ לדחיית שירות עד לסיום לימודיו האקדמיים נדחתה. ב"כ העותר פנה אל הפרקליטות הצבאית וביקש כי עם התייצבות העותר בארץ, תסתפק הפרקליטות בהעמדתו לדין משמעתי בגין העדרותו לכאורה מן השירות. הפרקליטות הצבאית דחתה את הבקשה בציינהּ כי רק לאחר התייצבותו של העותר ניתן יהיה להחליט כיצד יימשך הטיפול בעניינו. 5. בנסיבות הללו החליט העותר להשלים את לימודיו האקדמיים בחו"ל, כשבכוונתו, לדבריו, להסדיר את מעמדו מול שלטונות הצבא ולשרת בצה"ל לאחר סיום לימודיו ושובו ארצה. לפני הגשת עתירתו שב העותר ופנה פעם ופעמיים לרשויות הצבא ולמשרד הפנים, נמסר לו כי יוכל לקבל תעודת מעבר לצורך חזרה לישראל, אך תוקף דרכונו לצורך השלמת לימודי הרפואה לא יוארך. 6. לעת הזאת, על מנת לחדש את ויזת הלימודים שלו בארה"ב, דרוש לעותר דרכון בר-תוקף. משהושבו פניו של העותר ריקם במשרד הפנים ובמשרד הבטחון, הגיש עתירה זו. 7. שלוש טענות בפי העותר: (א) כי אין לשר הפנים סמכות לכרוך בין השירות הצבאי לבין מתן דרכון; (ב) כי שר הפנים אינו רשאי לאצול את שיקול הדעת שלו לרשויות הצבא ולהתייחס לעמדתן בחינת 'כזה ראה וקדש'; (ג) כי ישנן נסיבות מיוחדות בעניינו של העותר שבגינן מן הראוי להאריך עוד את תוקף דרכונו. 8. במענה לעתירה טוענת באת-כוח המשיב, כי זו עתירה מקוממת במיוחד, חסרת תקדים, וכי זו עזות מצח לחיות בארה"ב ולהגיש כאן עתירה שכזו. לשיטתה, סמכותו של שר הפנים מעוגנת בסעיף 6 לחוק הדרכונים, תשי"ב - 1952 (להלן - חוק הדרכונים), ואין בה כדי לפגוע בשיקול דעתו הכללי של השר אם להעניק דרכון, אם לאו. לעותר אין זיקה לארץ, הוא לא שירת בצה"ל, ואין כל הצדקה ליתן לו דרכון, לאחר שעזב עם משפחתו את הארץ במהלך האינתיפאדה השנייה, כשחבריו עשו את מיטב שנותיהם בשירות בצה"ל. גם אין כל הצדקה למשא ומתן שניסה העותר לנהל עם רשויות המדינה, ולהציב תנאים שרק בהתקיימם יֵאות לשוב ארצה. 9. עד כאן עיקרי התשתית העובדתית ותמצית טיעוני ב"כ הצדדים. מכאן ואילך התשתית הנורמטיבית, דיון והכרעה. 10. סעיף 2 לחוק הדרכונים קובע למי ניתן דרכון ישראלי או תעודת מעבר: "(א) דרכון יינתן לאזרח ישראלי לפי בקשתו. (ב) תעודת מעבר תינתן - (1) למי שאינו אזרח ישראלי או למי שאזרחותו בלתי מוגדרת או מסופקת; (2) במקרים מיוחדים - לאזרח ישראלי לפי בקשתו". על-פי סעיף 6 לחוק הדרכונים אין מדובר בהענקה אוטומטית של דרכון או תעודת מעבר בהתאם לתנאי סעיף 2, וכי לשר הפנים מסוּר שיקול דעת האם להעניק דרכון או תעודת מעבר אם לאו, גם למי שממלא אחר תנאי סניף 2: "השר רשאי, לפי שיקול דעתו - (1) לסרב ליתן דרכון או תעודת מעבר, ולסרב להאריכם; (2) לקבוע תנאים למתן דרכון או תעודת מעבר ולהארכתם; (3) לבטל דרכון או תעודת מעבר שניתנו או לקצר את תקופת תקפם, ולצוות על החזרתם; (4) לסייג, בין בזמן מתן דרכון או תעודת מעבר ובין לאחר מכן, את הארצות שביחס אליהן יהיה להם תוקף." 11. כיוצא בזה לעניין מתן דרכונים בחוץ לארץ. שיקול הדעת מסוּר לשר. סעיף 6א לחוק הדרכונים קובע כדלקמן: "(א) השר, באישור הממשלה ולאחר התייעצות עם ועדת הפנים של הכנסת, רשאי לקבוע בתקנות את המקרים שבהם לא יינתן דרכון לאזרחים ישראליים הנמצאים בחוץ לארץ ולא יוארך תקפו של דרכון שבידם, אלא לצורך שיבתם לישראל, זולת אם יש נסיבות המצדיקות, לדעת השר, מתן דרכון או הארכת תקפו אף שלא לצורך שיבתם לישראל. (ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מסמכויות השר לפי סעיף 6". הרקע לחקיקתו של סעיף 6א הנ"ל הוא זה: "... הוברר כי אזרחים ישראליים בארצות חוץ השתמשו בדרכון הישראלי שבידם ובהגנת המדינה הנובעת מכך, רק לשם הקלה על השתקעותם שם ועל ניתוק כל קשר של ממש עם הארץ..." (דברי ההסבר להצעת חוק הדרכונים (תיקון מס' 2), התשכ"ו - 1965, ה"ח 675, עמוד 46). 12. עינינו הרואות כי אין מדובר בהענקה אוטומטית בלא שיקול דעת. הלכה פסוקה היא כי "אזרחות אינה תנאי מספיק לקבלת דרכון. עניין מתן הדרכון נתון לשיקול דעת שר הפנים" (בג"ץ 3282/98 לוצ'נסקי נ' שר הפנים (ניתן ביום 14.3.1999)). מלשונו של חוק הדרכונים ומרוחו למדנו על דרישה לזיקה הדוקה בין מבקש הדרכון לבין מדינת ישראל. כך מורה סעיף 4(א) לחוק הדרכונים: "תקופת תוקפו של דרכון היא עשר שנים מיום שניתן, ואולם אזרח ישראלי שלא השתקע בישראל רשאי השר להעניק לו דרכון לתקופה הקצרה מעשר שנים או תעודת מעבר...". 13. פשוט וברור כי אין זה דבר של מה בכך לאדם להסתובב ברחבי העולם עם דרכון ישראלי. משמעויות מקומיות ובינלאומיות נודעות לדבר הזה. כיון שכך, התקבלה בשנת 1964 החלטת ממשלה מספר 303 המורה כדלקמן: "א. לא יוצא דרכון לעולה אזרח ישראלי, הנמצא בישראל פחות משנה, אלא במקרים מיוחדים, כאשר קיימות סיבות מצדיקות, ובאישור שר הפנים או מי שהוסמך על ידו. הדרכון אשר יוצא במקרים אלה יוגבל לתקופה של שנה אחת, ואין להאריכו בלי אישור משרד הפנים, פרט לאנשים היוצאים לחו"ל בשליחות מוסדות המדינה, המוסדות הלאומיים וכדומה. אדם שניתן לו דרכון כנ"ל ולא חזר לישראל בתום שנה, לא יינתן לו ולא יוארך תוקף דרכונו אלא לשם שיבה לישראל בלבד. ב. לא יינתנו שירותים במסגרת חוק הדרכונים תשי"ב-1952 לאחד מהאנשים המפורטים להלן, שלא באישור משרד הפנים, פרט לתעודת מעבר לשם שיבה לישראל בלבד. אדם שלא חזר לישראל לשם מילוי חובתו לפי חוק שירות ביטחון. אדם שהפר צו בית משפט או בית דין מוסמך שאסר יציאתו או הוצאת קטין מהארץ. אדם שלדעת גורמי הביטחון ובהתאם לפניית המנהל הכללי של משרד הביטחון, שהייתו בחו"ל עלולה לפגוע בביטחון המדינה. עבריין נמלט. אדם הפוגע בשמה הטוב של מדינת ישראל, דהיינו - נמצא אשם בעבירה פלילית שיש עמה קלון או עבר עבירות נגד המוסר, כגון זנות, רועה זונות, כמשמעותן בחוק לתיקון דיני עונשין (עבירות זנות) תשכ"ב-1962. אדם הנופל למעמסה על מוסדות הציבור בחו"ל. אוסף כספים בטענות שווא. ג. לא יינתנו שירותים במסגרת חוק הדרכונים - פרט לדרכון או לתעודת מעבר לשם שיבה לישראל בלבד, למי שנמצא בחו"ל חמש שנים רצופות, אלא אם כן נרשם בנציגות ישראל במקום מגוריו לפחות פעם בכל שנה, ואינו נמנה עם סוג האנשים האמורים לעיל". 14. במישור הפורמלי תולה שר הפנים את סמכותו להחליט כפי שהחליט בעניין דנן בהחלטת הממשלה הנ"ל, אשר לפיה לא יינתנו שירותים במסגרת חוק הדרכונים, בין היתר ל"אדם שלא חזר לישראל לשם מילוי חובתו לפי חוק שירות ביטחון". ברי כי הגם שהסמכות היא בידי שר הפנים ולא בידי הממשלה, רשאית הממשלה לקבוע קווי מדיניות כלליים בנושאים מהותיים, והשר - בפעלו לפיהם - אינו מוותר על שיקול דעתו. השר גם לא פרק מעל עצמו את שיקול הדעת והעבירוֹ לצבא. אך לא הפורמליזם עיקר; המהות היא העיקר. על אזרחי ישראל מוטל למלא את חובתם לפי חוק שירות ביטחון. אכן, גם בעידן של זכויות הפרט, ישנן עדיין מחוייבויות כלפי הכלל, קרי, המדינה ובני החברה. זכורים דבריו של הנשיא האמריקני ג' פ' קנדי: Don't ask what your country can do for you, but what you can do for your country. שיח הזכויות והחתירה המתמדת למימושן המיטבי, משכיחים לעיתים את האידך גיסא, את העובדה שחברה לא תיכּון מבלעדי מילוי חובותיהם של יחידיה כלפי מוסדות החברה. אין קיום ליחיד ולא לציבור אלא בכלים שלובים. אֵלו הם יחסי "קח ותן" ובלעדיהם איִן. רשאי שר הפנים דומני - אולי אף מחוייב - לשקול בין שאר השיקולים בקשר לבקשת אזרח ישראלי המתגורר בחו"ל למתן דרכון, גם אם מילא אותו אזרח את חובתו לפי חוק שירות ביטחון. שר הפנים לא מנע מן העותר את מימוש זכותו לשוב ארצה. ככל שיבקש, יקבל העותר תעודת מעבר לצורך חזרה לישראל. שונה הוא דינוֹ של דרכון, אשר נועד בנסיבות העניין דנן לשמש את העותר אך ורק כלפי הרשויות בארה"ב. מדיניות שר הפנים לתלות את מימוש הזכות לקבל דרכון במילוי החובה לפי חוק שירות בטחון, היא סבירה והגיונית. 15. לדאבון הלב, לאחר הגשת העתירה נהרגה אִמו של העותר בתאונת מטוס. העותר ובני משפחתו פנו לשר הפנים ולרשויות הצבא בבקשה מיוחדת להארכת תוקף דרכונו של העותר על מנת לאפשר לו להשתתף באיסוף וזיהוי חלקי הגופה. ביום 26.2.09 החליט שר הפנים לפנים משורת הדין ולאור הנסיבות החריגות לאשר את בקשתו של העותר. תוקף דרכונו הוארך עד ליום 1.9.09. הא למדנו כי לא בשרירות פעלו הרשויות בעניינו של העותר, פקידי משרד הפנים לא היו ערלי-לב, התחשבו בנסיבות המיוחדות, ושיקול הדעת הופעל כהלכה. 16. בשולי הדברים אעיר, כי אין בפסק דין זה משום נקיטת עמדה באשר לטיבו של "הסדר המעמד" שהציע העותר לרשויות הצבא כמפורט בסעיף 4 לעיל, באשר הוא חורג מגדרי העתירה. אומר אך זאת, כי מקובלת עליי עמדת ב"כ המשיב שלפיה אין זה מן המידה להשתמט מן השירות הצבאי, לֵישב שם שנים ארוכות ולשגר לכאן הצעות ותנאים. דרך המלך לעת הזאת היא להתייצב בלשכת הגיוס בארץ, ליתן את הדין על ההשתמטות ולנסות להסדיר את העניין. יתכן שיעלה בידי העותר לשכנע את רשויות הצבא לעשות איתו הסדר בדומה להסדר הנ"ל, או הסדר אחר, באופן שיאפשר לו להשלים את לימודיו ולהתגייס לצבא לאחר מכן. ראיתי להעיר את אשר הערתי רק כדי להבהיר כי אין בדחיית העתירה כדי לסתום את הגולל על האפשרות להשגת פתרון להנחת דעת הצבא, משרד הפנים, העותר ושלטון החוק גם יחד. 17. העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות המשפט, וכמו כן ישלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪. צבאמשרד הפניםדרכון