קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוכחת חיים משותפים בהליך מדורג להסדרת מעמד: זוהי עתירה כנגד החלטת המשיב, שלא להחיל על העותרת את נוהל הסדרת מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים, כבת זוגו של העותר. נוהל זה קובע הליך מדורג, במהלכו נבחן כל שנה הקשר הנטען בין בני הזוג וכנותו (להלן: "ההליך המדורג"). עובדות 1. העותר מס' 2 (להלן: "העותר") הוא אזרח ישראלי בן 66, גרוש ואב ל-3 ילדים. 2. העותרת מס' 1 (להלן: "העותרת") היא פיליפינית בת 41, פרודה ואם ל-4 ילדים, אשר נמצאים בפיליפינים. 3. העותרת נכנסה לישראל ביום 6.1.02 באשרה ורישיון לישיבת ביקור מסוג ב/1 בתחום הסיעוד. העותרת החליפה מספר מעסיקים, אולם שהתה בישראל כל העת כחוק ומכוח אשרת עבודה בתחום הסיעוד. 4. ביום 25.1.07 הגישו העותרים בקשה לקבלת מעמד מכוח קשר זוגי נטען ביניהם. במעמד הגשת הבקשה קיבלה העותרת אשרת ביקור מסוג ב/2 עד ליום 25.4.07. לטענת העותרים, הודע להם באמצעות פקידת המשיב, כי מאחר והם מתחילים הליך של ידועים בציבור, מופסקת מיידית אשרת העבודה של העותרת כמטפלת סיעודית, וניתנת לה אשרת תייר בלבד ל-3 חודשים. 5. לשם בירור בקשתם, המציאו העותרים למשיב מסמכים, ונערך להם ראיון (להלן: "השימוע הראשון"). בראיון טענה העותרת, כי משפחת המעסיקה אצלה היא עובדת לא יודעת על בן זוגה. עוד עלה מראיון העותרים כי העותרת מתגוררת עם העותר רק בימי שישי- שבת ובחגים, ואילו במשך השבוע הקשר ביניהם הוא טלפוני בלבד. כמו כן, העותרת מכירה את בנו הקטן של העותר. 6. ביום 12.2.07 נידון עניינם של העותרים בועדה הלשכתית של המשיב, והוחלט לדחות את בקשתם (נספח מש/7 לתגובה). הנימוק לדחיית הבקשה היה כי העותרת מגיעה לבית העותר רק בסופי שבוע, ולא הוכחו חיים משותפים. הודעה על דחיית בקשתם נשלחה לעותרים ביום 17.4.07, שם צוין גם כי על העותרת לעזוב את ישראל תוך 30 יום (נספח מש/8 לתגובה). 7. ביום 7.5.07 הגישו העותרים עתירה כנגד החלטת המשיב מיום 17.4.07 (עת"מ 1514/07) , וביום 10.10.07 ניתן פסק דין אשר מבטל החלטה זו, הכל כמפורט בפסק הדין. בפסק הדין נקבע, בין היתר, כדלקמן: החלטת המשיב מיום 17.4.07... תבוטל. העותרים יגישו בקשה חדשה למשיב, תינתן להם זכות שימוע ולאחר מכן תינתן החלטה מנומקת. הבקשה תוגש תוך 14 ימים מהיום. היתר השהייה של העותרת בישראל יוארך עד 30 ימים לאחר מתן ההחלטה בבקשה שצוינה לעיל. יינתן לעותרת היתר עבודה עד 30 ימים לאחר מתן ההחלטה בבקשה שצויינה לעיל". 8. בעקבות פסק הדין הנ"ל, ביום 25.10.07, נערך לעותרים שימוע (להלן: "השימוע השני"). בשימוע זה טען העותר כי כאשר העותרת עבדה בפ"ת היא היתה מגיעה לישון בביתו כל יום, ורק כאשר עבדה אצל מעסיקתה האחרונה, גב' אדלר, היתה העותרת מגיעה רק בסופי שבוע. עוד טען העותר כי "מאז שהתחלנו בהליך, היא מתגוררת איתי בבית, ואני מפרנס אותה". לטענתו, העותרת מכירה רק את בנו הקטן, אשר איתו "הקשר די טוב", והיא אינה מכירה את ילדיו הגדולים, אשר הקשר שלו איתם פחות טוב. העותר ביקש לתאר את חייהם המשותפים, טען כי הם עושים קניות ביחד, הולכים יחד לאירועים משפחתיים, לפארק, לטיולים של חברת הנסיעות מאור, ולמועדון לילה. עוד הוסיף כי העותרת מבשלת עבורו וחגגה עימו ועם בני משפחתו את ליל הסדר. העותר ציין כי, "הילדים שלה ישארו בפיליפינים, אני לא מסכים להביאם לארץ. בארץ היא נכנסה 3 פעמים להיריון ממני, ושלוש פעמים ביצענו הפלות יזומות. אני לא רוצה ילדים, וגם היא לא". העותר סיכם "אני לבד לא יוצא, רק איתה... אני מבקש שתיתנו לנו לחיות". 9. גם העותרת טענה בשימוע כי כאשר עבדה בפ"ת, היא לנה בביתו של העותר מדי יום, ואילו כשעבדה אצל מעסיקתה בתל אביב, היתה מגיעה לישון בבית העותר רק בסופי שבוע "עד שפתחנו תיק... מאז אני חיה עם אהרון". העותרת טענה כי העותר לימד אותה עברית, וכי תחביביו הם פוחלצים וקקטוסים. 10. בסיכום השימוע נרשם, בין היתר, כדלקמן: "בני הזוג מכירים כ 5-6 שנים.... עפ"י דבריהם, כל זמן שהאישה עבדה כמטפלת סיעודית, האישה היתה מגיעה רק בסופי שבוע למקום מגוריו של הישראלי. חוץ משנה אחת, כאשר עבדה בפ"ת - ללא לינה, אז היתה מגיעה כל ערב לביתו של הישראלי. עפ"י דבריהם, מאז שפתחו תיק במשרד הפנים האישה אינה עובדת ונמצאת כל הזמן בביתו של הישראלי. מאד קשה להתרשם מכנות הקשר. אמנם נכון להיום בני הזוג חיים יחד באותה דירה, יוצאים לטיולים מאורגנים, אך עדיין לא ניתן להתרשם באופן חד משמעי שאכן מתקיים קשר זוגי. יש לציין שישנם דברים שנענו בצורה שונה מאיך שנענו בראיון שנערך לפני חצי שנה והותאמו למה 'שמשרד הפנים רוצה לשמוע' - כגון - 'אנחנו כל הזמן ביחד בבית. כל הזמן מבלים ביחד.. וכו'' ". 11. ביום 10.12.07 החליט מנהל הלשכה כי הבקשה אינה מאושרת. מנהל הלשכה ציין כדלקמן: "התרשמות שלילית בעבר מכנות הקשר וכן מהשימוע האחרון שבוצע בלשכה. קיים ספק רב לגבי המערכה הזוגית...". 12. החלטת מנהל לשכת מנהל האוכלוסין, לפיה בקשת העותרים נדחית, נשלחה לעותרים וצוין בה כדלקמן: "הבקשה לא אושרה- התרשמות שלילית ועל הנדון לצאת מהארץ בתוך 30 יום מהיום". (מש/11, ט'2 לעתירה). 13. ביום 14.2.08 הוגשה העתירה נשוא פסק דין זה. במקביל להגשת העתירה הוגשה גם בקשה לצו ביניים (בש"א 30495/08). 14. ביום 11.3.08 הוגשה ע"י המשיב הודעה ובקשה, לפיה, בין השאר: "1. המשיב ייבחן מחדש את החלטותיו... לאחר עיון ובחינה... ייתן המשיב החלטה מנומקת... 2. בכפוף להגשת בקשה מתאימה... יינתן לעותרת... היתר עבודה אשר יוארך עד 30 ימים לאחר מתן החלטת המשיב. 3. במידה והמשיב יחליט לאשר לעותרת מעמד... יתבקש בית המשפט למחוק את הבקשה דנן... והעתירה המנהלית... 4. במידה והמשיב יחליט שלא לאשר לעותרת מעמד... יתבקש בית המשפט הנכבד להאריך המועד להגשת תגובה לבקשה למתן צו ביניים... ...". 15. ביום 18.3.08 ניתן לבקשה/הודעה של המשיב תוקף של החלטה, ע"י כב' השופט ק. ורדי. בהמשך לאותה החלטה, ביום 20.3.08, ולאחר שהעותרים הגישו בקשה מתאימה, הונפקה לעותרת אשרה ורישיון לישיבת ביקור מסוג ב/1 כללי. 16. ביום 11.5.08 ובהמשך להחלטת כב' השופט ורדי הנ"ל, אשר אישרה את בקשת/הודעת המשיב, ניתנה ע"י המשיב החלטה נוספת בעניינם של העותרים, וזו הוגשה לבית המשפט (נספח מש/17 לתגובה). בהחלטה נקבע כי בקשת העותרים נדחית "מהטעמים הבאים, ובנוסף לאלו אשר צוינו בעבר: 3.1 מר אהרונוב אהרון הינו בן 66 כאשר בת זוגו בת 43. קיים פער גילאים של 23 שנה, והינו משמעותי ביותר במערכת השיקולים השונים ואישור/אי אישור הבקשה. (אין לראות נתון עובדתי זה כגורם משפיע בלעדי בקבלת ההחלטה). 3.2 לאורך הטיפול בתיק (כולל השימועים והפגישה) עולה, כי מערכת הקשרים עם בני המשפחה והחברים הקרובים הינה דלה ביותר ואף לעיתים אינה קיימת כלל, עובדות המתקשות להתקבל במקרים של זוגיות רגילה ונורמלית. להוסיף כי בני המשפחה הגרעינית לא מכירים אותה כלל. 3.3 החל מיום ההכרות ועד יום בצוע השימוע הראשון בני הזוג לא ניהלו מערכת זוגית כלל, לא היו תחת קורת גג אחת ולא ניהלו משק בית משותף, למעט סופי שבוע שבהם התראו. עובדה זו באה אל תיקונה רק לאחר שנשאלו בשימוע, בהתאם לכך "תוקן המצב" על-ידם, על מנת להתאימו לזוגיות הנדרשת. 3.4 חוות דעתם המקצועית של עובדי מח' אשרות, המבוססת על ניסיון של מאות תיקים בשנה, הייתה כי ההתרשמות הינה בינונית ומטה וכלל העובדות והנתונים שהובהרו בשימוע". עוד צוין בהחלטה כי "מבלי לגרוע מהאמור לעיל ובכלל זה שהתרשמות הלשכה היתה בינונית, בנסיבות העניין הוחלט להנפיק לגב' טסי לננטה אשרת ב/1 לשנה שלא תבוא במניין הזמנים בהליך המדורג. בתום השנה תיבחן שוב בקשתם". 17. בהחלטה מיום 12.5.08, ניתנה לעותרים האפשרות להגיש השלמה לעתירתם, המתייחסת להחלטתו האחרונה הנ"ל של המשיב בעניינם. העותרים הגישו השלמת טיעון, והמשיב הגיש את תגובתו להשלמה זו. תמצית טענות הצדדים 18. לטענת העותרים, החלטת המשיב שלא להחיל על העותרת את ההליך המדורג להסדרת מעמד בני זוג ידועים בציבור, אינה סבירה, בנסיבות העניין. לטענתם, החלטת המשיב הדוחה את בקשתם, אשר בגינה הוגשה באופן מקורי העתירה (נספח ט'2 לעתירה) לא נומקה, וכל שצוין בה הוא "התרשמות שלילית". 19. בהשלמת טיעוניהם, המתייחסת להחלטת המנומקת של המשיב, מיום 11.5.08, טוענים העותרים כדלקמן: גם החלטה זו ניתנה בחוסר סבירות קיצוני ובשרירותיות. המשיב "התחפר" בעמדתו הראשונית, מבלי שבחן את כלל הנסיבות. השימוע שנערך לעותרים מעיד על חיים משותפים, ומצטרף לשורת הוכחות נוספות לקשר: משך הזוגיות הארוך (6 שנים), ההליך הממושך שנקטו העותרים להסדרת המעמד, לרבות נסיעת העותרת לפיליפינים לצורך המצאת מסמכים, פניות רבות אל המשיב והגשת שתי עתירות, וכן המסמכים, התמונות והמכתבים שהומצאו ע"י העותרים, וההפלות שביצעה העותרת, המעידים כולם על האינטימיות והכנות בקשר שבין העותרים. המשיב הודה כי העותרים חיים ביחד, ולא ברור מה הוא מבקש מהעותרים להוכיח. קביעות המשיב מוכיחות כי הוא סימן לעצמו מטרה של דחיית הבקשה. על המשיב היה לזמן לשימוע את בנו של העותר, אורי, אותו העותרת מכירה. בדיקה זו היתה מגלה כי מדובר בקשר אמיתי. העובדה כי העותרת אינה מכירה את ילדיו הגדולים של העותר, אינה מלמדת על כנות הקשר בין העותרים, מאחר וגם העותר עצמו אינו בקשר עם ילדיו אלה, ואפילו לא רואה את נכדיו מהם. פער הגילאים בין העותרים אינו שולל קשר אמיתי וכן. החלטת המשיב לפיה העותרת תקבל אשרת ב/1 לשנה, מבלי שזה ייחשב כתחילת התהליך המדורג, איננה סבירה מאחר והעותרים מקיימים קשר כן, ומאחר וממילא ההליך המדורג מתפרש על פני מספר שנים, כאשר בכל שנה נבחנת כנות הקשר ע"י המשיב. החלטת המשיב אינה מידתית, שכן ניתן להשיג את התכלית של בחינת הקשר ע"י החלת ההליך המדורג הרגיל, מבלי לעכב את ההליך המדורג. 20. המשיב דוחה את טענות העותרים, הכל במפורט בתגובותיו. לטענת המשיב, העותרים כלל לא הוכיחו קיומו של קשר כנה וממושך ולכן אין הצדקה להעניק לעותרת מעמד במסגרת ההליך המדורג. לטענתו, הפניה להחיל על העותרים את ההליך המדורג נובעת משיקולי נוחות ולא מטעם כן ואמיתי של היותם בני זוג, ואין עילה להתערבות בהחלטת המשיב. דיון 21. לאחר שעיינתי בעתירה, בתגובה לעתירה, בטיעוני הצדדים ובהשלמות הטיעון, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. 22. המשיב החליט כי אין מקום להחיל על העותרים, בשלב זה, את ההליך המדורג, מאחר והם לא הוכיחו כי הקשר ביניהם כנה וכי הם מקיימים חיים משותפים. החלטה זו היא סבירה ולא מצאתי מקום להתערב בה. למסקנה זו הגעתי מהטעמים כדלקמן: א. מהשימועים אשר נערכו לעותרים עולה, כי מערכת הקשרים המשותפת של העותרים עם בני המשפחה והחברים הקרובים של העותרים, "הינה דלה ביותר ואף לעיתים אינה קיימת כלל", כטענת המשיבים. כל שציינו העותרים בעניין היחסים עם בני משפחה הוא כי העותרת מכירה את בנו של העותר, אור. את שאר ילדיו העותרת אינה מכירה מאחר, ולטענת העותרים, גם העותר עצמו אינו בקשר איתם. העותרים לא כפרו בכך כי מערכת הקשרים עם בני המשפחה והחברים הינה דלה ביותר. ב. המשפחה אשר העסיקה את העותרת במהלך השימוע הראשון, לא הכירה את העותר ולא ידעה על קיומו. ג. לטענת העותרים, היה על המשיב לזמן את בנו של העותר, אור, לשימוע, על מנת להיווכח בכנות הקשר ביניהם. העותרים לא טענו כי הם פנו אל המשיב בבקשה לערוך שימוע לאור, ואף לא הציגו בפני המשיב מכתב או מסמך מאת בנו של העותר, אור, על מנת לתמוך בטענתם לקשר. רק להשלמת הטיעונים בעתירה זו צרפו העותרים מכתב מאור, אולם אין מקום לבסס עליו ממצאים מאחר ומכתב זה לא הוגש למשיב לפני מתן ההחלטה. יצויין גם כי מכתב זה הינו לאקוני, וספק אם היה בו כדי לתמוך בטענות העותרים. ד. לטענת העותרים, המסמכים והתמונות שהציגו למשיב מלמדים על כנות הקשר ביניהם. מסמכים ותמונות אלה לא הוגשו לבית המשפט ולא צורפו לעתירה ולפיכך לא ניתן ללמוד מהם מאומה. ה. במועד השימוע הראשון שנערך לעותרים, הם כלל לא קיימו חיים משותפים. העותרת התגוררה בבית מעסיקתה הסיעודית (גב' אדלר), ושהתה בביתו של העותר רק במשך סופי השבוע ובחגים. רק לאחר השימוע עברה העותרת להתגורר עם העותר, כך לטענת העותרים. לא ניתן לשלול, בשלב זה, את סברתו / חששו של המשיב לפיו מדובר ב"תיקון מצב" ע"י העותרים, על מנת שיעמדו בתנאי המשיב להסדרת מעמדה של העותרת. ו. במסגרת השימוע השני שנערך לעותרים, טענו הם כי לפני שהעותרת עבדה אצל גב' אדלר (מעסיקתה במהלך השימוע הראשון), היא עבדה בפ"ת, והיתה מגיעה לישון בביתו של העותר כל יום. עובדה זו לא נטענה על ידם במסגרת השימוע הראשון ויש בכך כדי להטיל ספק נוסף בגרסתם. ז. בין העותרים קיים פער גילאים משמעותי של כ-23 שנים. כמו כן, העותרת עודנה נשואה בפיליפינים ולה 4 ילדים. גם עובדות אלה תומכות במסקנת המשיב, לפיה, בשלב זה, קיים ספק בכנות הקשר. ח. המשיב הינו הגורם המוסמך הבוחן את הטענות לעניין הקשר הזוגי ואת הבקשות להקניית מעמד מכוחו של קשר זה. לא מצאתי כי נפל פגם בחוות דעתו של המשיב ובהחלטתו. 23. לאור כל האמור לעיל הגעתי למסקנה, כי החלטת המשיב היא סבירה ואין מקום להתערב בה. העותרים לא הוכיחו, במידת ההוכחה הנדרשת מהם, בשלב זה, את כנות הקשר ביניהם לצורך החלת ההליך המדורג המיועד לבני זוג של אזרחים ישראלים. 24. בהחלטת המשיב מיום 11.5.08 נקבע כי ההתרשמות מזוגיות העותרים הינה "בינונית" וכי בנסיבות העניין, תוענק לעותרת אשרת ב/1 למשך שנה, אשר לא תבוא במניין הזמנים בהליך המדורג. מועד זה אמור להסתיים במאי 2009, בעוד כחודשיים. במועד זה תיבחן שוב בקשת העותרים להחלת ההליך המדורג בעניינם. 25. מהחלטת המשיב מיום 11.5.08 עולה, כי המשיב אינו חוסם את דרכם של העותרים מלנסות ולהוכיח בהמשך את כנות הקשר ביניהם, ולעותרים תהא הזדמנות נוספת, במסגרתה ייבחן שוב האם יש להחיל בעניינם את ההליך המדורג. גם משום כך, מדובר בהחלטה סבירה. 26. לא נעלמה מעיני התנהלות המשיב, לאחר שניתן ביום 10.10.07 פסק הדין בעת"מ 1514/07. בתאריכי המכתבים של המשיב נפלו טעויות, והתשובה שניתנה לעותרים היתה תשובה לאקונית, על אף האמור בפסק דיני מיום 10.10.07. יחד עם זה, לאחר שכב' השופט ורדי התיר למשיב לבחון מחדש את החלטותיו וליתן החלטה מנומקת, ולאחר שהעותרים הגישו השלמת טיעונים בעניין החלטה זו והמשיבים אף הגיבו להשלמת טיעונים זו, עומדת בפנינו החלטת המשיב המנומקת מיום 11.5.08 ועל בסיסה, בעיקר, ניתן פסק דין זה. 27. סוף דבר, העתירה נדחית. 28. לאור התנהלות המשיב, אין צו להוצאות לזכותו. הסדרת מעמדמשרד הפניםחיים משותפים