הוצאות בגין אי התייצבות עד מטעם צד לתביעה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוצאות בגין אי התייצבות עד מטעם צד לתביעה: ערעור זה הוגש על ידי המערערת כנגד החלטת בית הדין האזורי בחיפה (הנשיא רמי כהן; החלטה מיום 1.6.09 בת"פ 08-122) לחייב את המערערת בתשלום הוצאות בסך 10,000 ₪ בגין אי התייצבות עדה מטעמה לשני דיונים אליהם זומנה כדין. בית הדין נימק את החלטתו בין היתר בכך ש"אין מנוס אלא לדחות את הדיון פעם נוספת שכן מדובר בעדות מהותית של עד שעל פי פסיקת בית המשפט העליון חייבים לשמוע אותו, ולדחות לכן את הדיון ולו במחיר חיוב בהוצאות... עדי הנאשמת הוזמנו פעמיים ולא העידו ולכן על פי ההלכה יש לחייב את המאשימה בהוצאות...". בפתח כתב הערעור טענה המערערת כי מדובר ב"החלטה אחרת" שהערעור עליה הוא בזכות למרות שטרם הסתיים ההליך בבית הדין האזורי. לגישתה: "אף כי זכות הערעור לא נקבעה בחוק או בתקנות, ההלכה היא, כי לגבי הוצאות משפט המוטלות בשלבים שונים של ההליך הפלילי מתוקף סמכותו של בית המשפט להטילן על אי שיתוף פעולה לצורך ייעול ההליך הדיוני בהתאם לסעיף 21 לתקנות החסד"פ, להבדיל מהוצאות המוטלות בשלב ההרשעה או הזיכוי, ניתן לערער בהליך אזרחי. כך, שערעור על הוצאות במשפט פלילי במסגרת ניהולו (להבדיל מהוצאות המוטלות עם סיומו של ההליך הפלילי בהתאם לתוצאותיו) בבית הדין לעבודה יש להגיש בתוך 30 יום מיום מתן ההחלטה בדבר הטלת ההוצאות" (ההדגשות במקור). המשיב התבקש להתייחס לאפשרות הגשת ערעור בזכות על ההחלטה מיום 1.6.09. לגישתו, מדובר ב"החלטה אחרת" שניתנה בעיצומו של הליך פלילי אשר ניתן לערער עליה רק במסגרת ערעור על פסק הדין לאחר סיום ההליך. המשיב מציין כי הפסיקה שפרטה המערערת מתייחסת לערעורם של צדדים שלישיים, שאינם צד להליך העיקרי, דוגמת באי כח הצדדים או עדים, שערעורם הוגש לאחר מתן פסק הדין והשאלה שהתעוררה הנה בנוגע לעצם הזכות של מי שאינו צד להליך להגיש ערעור, ללא התייחסות לשאלה האם ניתן להגיש ערעור בעוד ההליך העיקרי נמשך. המשיב מוסיף וטוען כי "בערעור דנן, אין ההחלטה מהווה פסק דין שכן הליבון המשפטי בין הצדדים לא תם אלא לאחר מתן פסק הדין. נכון להיום, תיק זה עודנו נדון בפני ביה"ד האזורי, לפיכך לא ניתן למערערת להגיש ערעור על החלטת ביניים, טרם מתן פסק הדין... חיוב המערערת בהוצאות, מהווה "החלטת ביניים" או "החלטה אחרת" ולא פס"ד שכן יש בסמכות ביה"ד לבטל את החלטתו בעניין החיוב בהוצאות במידה והמערערת הייתה מגישה בקשה לעיון חוזר". המערערת לא הגישה תגובה לתשובת המשיב, על אף שניתנה לה ההזדמנות לכך (החלטה מיום 20.7.09). הכרעה כפי שהבהירה המערערת עצמה בערעורה - הכלל במשפט הפלילי הוא, כי ניתן להגיש ערעור רק עם מתן פסק דין סופי, ולא ניתן להגיש ערעור על החלטת ביניים אלא אם המחוקק קבע במפורש שניתן לעשות זאת (דוגמת החלטה בנוגע לעיון בחומר חקירה או החלטה בדבר פסלות שופט). חיוב המערערת בהוצאות במקרה זה נעשה על פי תקנה 21 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, שזו לשונה: "(א) נעתר בית המשפט לבקשת בעל דין לדחות את מועד המשפט או נדחה מועד המשפט בשל מעשה או מחדל של בעל דין, רשאי בית המשפט אם ראה הצדקה לכך, להטיל על בעל הדין שבעטיו נגרמה הדחיה, הוצאות בפועל לטובת הצד שכנגד. לא יטיל בית המשפט הוצאות כאמור בתקנת משנה (א) אלא לאחר שנתן הזדמנות לבעל הדין להשמיע דברו". אין חולק כי המחוקק לא קבע זכות להגיש ערעור על החלטה מכוח סעיף זה, והמערערת לא מפנה לכל הוראת חוק העוסקת בכך. המערערת מפנה לפסקי דין מהם יש ללמוד, לגישתה, כי קיימת זכות ערעור על החלטות בענין הוצאות במשפט פלילי, וזאת לפי ההוראות הדיוניות הקבועות בחיקוקים הדנים בערעורים אזרחיים. לכן, לגישתה, יש לפתוח תיק ערעור "אזרחי". לאחר עיון בפסקי הדין אליהם הפנתה, מקובלת עלי עמדת המשיב כי לא ניתן ללמוד מפסקי הדין הנ"ל את שלמדה מהם המערערת. נהפוך הוא - כל פסקי הדין אליהם הפנתה המערערת עוסקים בהטלת הוצאות לגבי מי שאינו צד ישיר להליך, ובשאלה האם - וכיצד - זכאי הוא להגיש ערעור בגין כך. התשובה שניתנה לכך היא כי ככל שההחלטה הביאה לסיום ההתדיינות בעניינו של אותו צד שלישי (עד, סניגור וכיו"ב) - יש לראות בה כ"פסק דין" בהליך אזרחי שיש עליו ערעור בזכות תוך 30 יום. אין זהו המצב במקרנו, בו ההוצאות הוטלו על אחד הצדדים להליך מכוח הוראת חוק מפורשת, כאשר ההליך ממשיך להתנהל ואין כל מניעה להגיש ערעור בנושא ההוצאות לאחר שיסתיים (בדומה לכל החלטת ביניים אחרת). לעניין זכות הערעור על "החלטה אחרת" שניתנה במהלך דיון בתיק פלילי ובטרם ניתן פסק הדין יפים הדברים שנאמרו בבג"צ 4689/94 אבי יצחק נ' ויינברג, פ"ד מח(5) 70, עמ' 81: "כידוע, הכלל הוא שבהליכים פליליים אין זכות ערעור על החלטות ביניים, פרט למקרים חריגים, שלגביהם נקבעה בדין במפורש זכות ערעור, כגון החלטה בטענת פסלות של שופט, כאמור בסעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- 1984(עיין: ע"פ 426/87 שוקרי נ' מדינת ישראל [1], בעמ' 735; בג"צ 5537/91 אפרתי נ' אוסטפלד ואח' [2], בעמ' 507). עם זאת, קבעה ההלכה הפסוקה - בש"פ 658/88 חסן נ' מדינת ישראל (להלן - פרשת חסן [3], בעמ' 676) - כי יש שהחלטה הניתנת בהליך פלילי נראית על פניה כ"החלטת ביניים" (או, במינוח האזרחי - "החלטה אחרת") אך בפועל היא מהווה, על-פי טיבה, "פסק דין", על כל הנגזר מכך לעניין זכות הערעור. ואיזוהי החלטה כאמור? אין טוב לעניין זה מציטוט דבריו של השופט ש' לוין בע"פ 658/88 [3] הנ"ל, בעמ' 675: "...השאלה, לדעתי, היא בכל מקרה אך זאת, אם נוצרה מחלוקת שבית המשפט הכריע בה... אימתי נאמר שקיים הליך שבית המשפט הכריע בו?... המציאות היא, שבגדר התדיינות בין בעלי דין פורמאליים בעניין אזרחי או פלילי יש שבית המשפט מכריע גם בזכויות אדם אחר הניצב לפני בית המשפט ומשמיע לפניו את טענותיו". בהתחשב בכל האמור לעיל, שוכנעתי כי יש למחוק את הערעור. אין מחלוקת כי הדיון בבית הדין האזורי טרם הסתיים; חיוב המערערת בתשלום הוצאות אינו בגדר הכרעה סופית במחלוקת בין צדדים המצדיקה סטיה מן הכלל ומתן אפשרות לערער עליה בטרם הסתיים ההליך הפלילי; בפני המערערת פתוחה הדרך לערער על החלטה זו במסגרת ערעור על פסק הדין. סוף דבר - למערערת לא עומדת בשלב זה זכות ערעור על ההחלטה מיום 1.6.09 ולפיכך הערעור ימחק. בהתחשב בסכום ההוצאות שנפסק בבית הדין האזורי, אין צו להוצאות. סירוב להעידדיון