קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוצאות בגין מחיקת עתירה: ביום 7.10.07 הוגשה עתירה זו שעניינה מחדלה של הועדה המקומית לתכנון ולבניה מרכז (להלן: "המשיבה 1") שלא העבירה תוכנית לצרכי רישום (להלן: "תצ"ר") הכוללת איחוד וחלוקה מחדש של המקרקעין הידועים כחלקות 398-403 בגוש 4040 בבאר יעקב ללשכת רישום המקרקעין ברחובות, וכן אי שיתוף הפעולה מצידם של המשיבים 2-4, הבעלים של חלקה 398, שלא חתמו על המסמכים הנדרשים לצורך הגשת בקשת הרישום, שהביא אף הוא לעיכוב הרישום. כתוצאה מאי רישום התכנית עוכב הליך רישום זכויותיהם של עשרות רוכשי דירות בפרויקט שבנתה העותרת על חלקות 399-403 בגוש 4040 שבבעלותה. על המקרקעין חלה תוכנית שעיקרה איחוד חמשת החלקות שבבעלות העותרת (חלקות 399-403) יחד עם חלקת המשיבים (חלקה 398) לחלקה אחת, וחלוקה מחדש של המקרקעין לשלושה מגרשים חדשים (להלן: "תוכנית האיחוד והחלוקה" או "התוכנית"). כן כוללת התוכנית זכויות בנייה של שלושה בניינים (בניין על כל מגרש) בני 12 יחידות דיור כל אחד. ביום 10.1.02 נערך הסכם בין העותרת לבין משיבים 2-4 לפיו לעותרת יוקצו מגרשים 1 ו-2 וחלק ממגרש 3, ואילו למשיבים 2-4 יוקצה החלק האחר של מגרש 3 (שיכונה להלן: "המגרש המשותף"). העותרת בנתה שני בניינים בני 12 דירות כל אחד על מגרשים 1 ו-2, ומכרה את הדירות לרוכשים שונים. בעתירה טענה העותרת כי כל עוד לא נרשמה תוכנית האיחוד והחלוקה בפנקסי המקרקעין, לא ניתן היה לרשום את הבניינים שבנתה בפנקס הבתים המשותפים, ועל כן לא ניתן היה לרשום את הדירות על שם הרוכשים ולהשלים העברת הבעלות בדירות. העותרת טענה כי המשיבים 2-4 גרמו לעיכוב ברישום תוכנית האיחוד והחלוקה, שכן על אף פניותיה הם לא חתמו על המסמכים הדרושים לצורך הגשת בקשה מוסכמת של בעלי המקרקעין לרישום התוכנית . משכך, פנתה העותרת למשיבה 1, שעליה מוטלת החובה להעביר תוכנית איחוד וחלוקה שאושרה ללשכת רישום המקרקעין הרלבנטית לצורך רישומה (על פי סעיף 125 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ח- 1965). משלא נענו פניותיה של העותרת, הגישה העותרת את העתירה. בעתירתה ביקשה העותרת להורות על רישום תוכנית האיחוד והחלוקה בפנקסי המקרקעין בלשכת רישום המקרקעין ברחובות, וכן להורות על רישום הבעלות בחלקות החדשות שנוצרו במגרשים הנ"ל על שמה ועל שם המשיבים 2-4 בהתאם לחלוקה החדשה כאמור. ביום 25.10.07 הודיעו העותרת והמשיבה 4 כי הגיעו להסכם פשרה לפיו המשיבה 4 מסכימה למתן הסעדים המבוקשים בעתירה, ולא יינתן נגדה צו להוצאות. להסכם הפשרה ניתן תוקף של פסק דין. לאור ההסכם הנ"ל, ולאור תגובת המשיבה 1, לפיה אין כל מניעה או סירוב מצד הועדה המקומית לרישום התוכנית, בדיון שהתקיים לפניי ביום 14.1.08 הורתי לעותרת להודיע לביהמ"ש האם יש צורך להמשיך לדון בעתירה. ביום 2.4.08 הגישו המשיבים 2 ו-3 לעתירה בקשה לצו מניעה זמני, שעניינה עיכוב רישום תוכנית האיחוד והחלוקה בלשכת המקרקעין (בש"א 30893/08, בה דן כב' השופט קובי ורדי), בה טענו כי התוכנית אינה תואמת את הסכם השיתוף שנחתם בין הצדדים ביום 10.1.02 (להלן: "הסכם השיתוף"). ביום 23.6.08 , לאחר שהוגשו מספר תגובות בבקשה, הגישו הצדדים לבקשה "הודעה בהסכמה", בה ביקשו להורות על מחיקת הבקשה. בהודעה זו הצהירה העותרת, המשיבה שם, כי היא מתחייבת שלא למכור את זכויותיה במגרש המשותף עד לחלוף 37 ימים מיום משלוח הודעה בדואר רשום למבקשים ומתן הודעה טלפונית, בהם תדווח העותרת למבקשים כי התוכנית אושרה לרישום באופן סופי ונרשמה בלשכת רישום המקרקעין. להסכמה זו ניתן תוקף של פסק דין ע"י כב' השופט ורדי. לאחר מספר הודעות שהגישה העותרת לבית המשפט בדבר העברת התוכנית ללשכת רישום המקרקעין ברחובות ע"י המשיבה 1 והמתנה לרישום התוכנית, ביום 18.9.08 הודיעה העותרת לביהמ"ש כי תוכנית האיחוד והחלוקה נרשמה ביום 28.7.08 בלשכת המקרקעין ברחובות, ועל כן הדיון בעתירה התייתר. כן ביקשה העותרת לחייב את המשיבים 1-3 או מי מהם בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. לאור הודעת העותרת, בהחלטתי מיום 21.9.08 הורתי על מחיקת העתירה, וכן הורתי למשיבים להגיב לעניין ההוצאות. בהודעתה מיום 7.10.08, הודיעה העותרת כי היא חוזרת בה מבקשתה מיום 18.9.08 להשית הוצאות על המשיבה 1, וזאת בהתאם להסכמה שהושגה בעניין זה בין ב"כ הצדדים, כאשר היא עומדת על בקשתה להשית הוצאות בגין הליך זה על המשיבים 2 ו-3. בתגובתם מיום 29.10.08 טענו המשיבים 2 ו-3 (המשיבים לבקשה לפסיקת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, להלן: "המשיבים") כי היה על העותרת לעדכן את טבלת ההקצאות המהווה חלק ממסמכי התוכנית בהתאם להסכם השיתוף ולדווח על השינוי עליו הוסכם לצורך הרישום בלשכת המקרקעין, שכן על פי טבלת ההקצאות המגרש חולק באופן שווה כך שמחציתו הוקצתה לעותרת ומחציתו הוקצתה למשיבים 2-4, ואילו על פי הסכם השיתוף והתשריט שצורף אליו המהווה חלק בלתי נפרד ממנו, חלקה של העותרת הוקטן (מ-1,045 מ"ר המהווים מחצית מהמגרש ל-687 מ"ר), אולם העותרת לא עשתה כן. המשיבים טוענים כי על אף חוסר ההתאמה האמור ביקשו לקדם את רישום התוכנית, אך יחד עם זאת ביקשו להבטיח את זכויותיהם בקרקע באמצעות קבלת התחייבות בכתב של העותרת, לפיה העותרת לא תמכור את חלקה במגרש המשותף לצדדים שלישיים, וזאת עד לאחר רישומה של הערת אזהרה לטובת המשיבים, שמטרתה להבטיח שחלוקת השטחים והצבת הבניין במגרש המשותף תהיינה בהתאם להסכם השיתוף. על כן הגישו המשיבים את הבקשה הנ"ל לעיכוב הרישום, שנמחקה רק לאחר שהגיעו להסכמה עם העותרת בדבר עיכוב מכירת זכויותיה בקרקע עד לאחר מתן הודעה למשיבים בדבר השלמת רישום התוכנית, וזאת על מנת לאפשר להם לרשום לטובתם הערת אזהרה שתבטיח את זכויותיהם במגרש המשותף על פי הסכם השיתוף. המשיבים טוענים כי אילו הומצאה להם בכתב ההתחייבות האמורה עובר להגשת העתירה, לא היה צורך בהגשתה. בבג"צ 842/93 נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון ואח' פ"ד מח(4) 217 נקבעו הקריטריונים לפסיקת הוצאות לעותר שעתירתו נמחקה, כדלהלן: האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם העותר מיצה את ההליכים מול המשיב עובר להגשת העתירה, האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה, והאם עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב לחזור בו מהחלטה קודמת ולהעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה עוד לפני שזו התעוררה בבית המשפט. אני מוצאת כי במקרה דנן לא מתקיימים הקריטריונים לפסיקת הוצאות לעותר וחיוב המשיבים 2 ו-3 בהוצאותיו. המשיבים סרבו לחתום על המסמכים הנדרשים לצורך הגשת בקשה לרישום של תוכנית האיחוד והחלוקה מפאת חוסר ההתאמה שבין מסמכי התוכנית, לרבות טבלת ההקצאות. על כן הגישו המבקשים, במסגרת העתירה, בקשה לעיכוב רישום התוכנית. הבקשה נמחקה לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה לפיה העותרת לא תמכור את זכויותיה במגרש המשותף עד לאחר שיחלפו 37 ימים מיום מתן הודעה למשיבים על רישום התוכנית, וזאת, כפי שעולה מכתבי הטענות של המשיבים, על מנת לאפשר להם לרשום הערת אזהרה לטובתם על חלקם במגרש בהתאם להסכם השיתוף. בתשובה לתגובת העותרת לבקשה הנ"ל שהגישו המשיבים ביום 17.4.08 טענו המשיבים כי הציעו לעותרת פיתרון בדמות רישום הערת אזהרה לטובתם על חלקם במגרש המשותף בד בבד עם רישום הפרצלציה לפי טבלת ההקצאות. כן הצהירו המשיבים, כי היה ויורה בית המשפט על רישום הערת אזהרה שתבטיח את זכויות המשיבים על פי הסכם השיתוף, הם לא יתנגדו לביצוע הרישום. העותרת התנגדה לרישום הערת אזהרה על דרך של מתן צו שיפוטי והציעה מנגנון חלופי של מתן הודעה על רישום התוכנית למשיבים, ולאחר חילופי דברים ותגובות בין הצדדים, הגיעו הצדדים לפיתרון הנ"ל. לאור האמור לעיל, אני מוצאת כי לא היה צידוק להגשת העתירה נגד המשיבים 2 ו-3, וכי העותרת לא מיצתה את ההידברות עימם עובר להגשת העתירה, שכן סביר להניח שאילו היתה עושה כן, הצדדים היו מגיעים להסכמה בעניין מתן הודעה באשר לרישום התוכנית גם מחוץ לכותלי בית המשפט (יש לציין שההסכמה אליה הגיעו הצדדים במסגרת הבקשה התקבלה לאחר הגשת מספר תגובות, מבלי שהתקיים דיון בבקשה בביהמ"ש). תחת זאת ביקשה העותרת להורות על רישום התוכנית כפי שהיא, לרבות טבלת ההקצאות המהווה חלק ממסמכי התוכנית, מבלי לתת מענה לחששם של המשיבים. מכל מקום, אני מוצאת כי דווקא הבקשה שהגישו המשיבים (בש"א 30893/08) מהווה החלק העיקרי בתיק, לעניין מספר התגובות שהוגשו במסגרתה (על פי הוראת בית המשפט) והיקפן, ועל כן אף אילו היו נפסקות הוצאות לטובת העותרת, הן היו מתקזזות עם הוצאות המשיבים בגין הגשת הבש"א. לאור האמור, בקשת העותרת לפסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד נדחית. מחיקת עתירהעתירה מנהלית