המלצת השב''כ בעניין איחוד משפחות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המלצת השב''כ בעניין איחוד משפחות: העתירה בתמצית: העותרת 1 היא אזרחית ישראלית המתגוררת בכפר ג'ת. העותר 2 הוא תושב הרשות הפלסטינאית מהכפר עתיל שבנפת טול כרם. ביום 9/4/1996 נישאו העותרים ומאז נולדו להם ארבעה ילדים המתגוררים עם אימם בג'ת. העותרים פנו בעתירה זו וביקשו שני סעדים. הסעד הראשון שהתבקש היה ליתן צו שיורה להעניק לעותר 2 אזרחות ישראלית. הסעד השני שהתבקש, ושהוגדר כסעד חילופי, להורות למשיב לחדש לעותר את היתר הכניסה לישראל ללא הגבלות על תנועתו ועבודתו בישראל. יצוין כי בדיון בפני זנח למעשה העותר את טענותיו בעניין הסעד העיקרי שהתבקש, מתן אזרחות ישראלית. הדיון כולו התמקד בסעד החלופי שהתבקש שעניינו מתן היתר כניסה לישראל. הרקע העובדתי: הרקע העובדתי פורט באריכות בעתירה ולא אחזור על כל הפרטים. כאמור, העותרים נשואים זו לזה ולהם ארבעה ילדים. מאז נשואיהם מנסים העותרים להסדיר את כניסתו של העותר לישראל ומעמדו. לאחר מספר שנים בהן לא נענו פניותיהם והעותר אף נדרש לצאת את הארץ עתרו העותרים לבג"צ. לאחר שהוגשה העתירה הוסכם בין העותרים למשיב כי המשיב יבחן את פניית העותרים ולעת ההיא, ועד לשנה וחצי ממועד שהודע לבג"צ, לא ינקטו הליכים לגירוש העותר מהארץ (כך על פי הודעת המשיב מיום 31/3/04 במסגרת בג"צ 3695/04). ביום 7/11/04 אושרה בקשת העותרים לאיחוד משפחות. מאז ניתנו לעותר היתרי כניסה לישראל כאשר כל היתר ניתן לתקופה קצובה של חודשיים עד שישה חודשים ( כך למשל ההיתר מיום 14/8/08 - 3/2/09). לקראת פקיעתו של ההיתר האחרון פנו העותרים בבקשה לחידוש ההיתר ונענו כי בקשתם נדחתה מטעמים בטחוניים והן מאחר ונמצא כי מרכז חייו של העותר הוא בכפר עתיל. העותרים פנו בהשגה למשיב וצרפו ראיות לפיהן מרכז חיי העותר הוא בכפר ג'ת. במקביל פנו במכתב למפקד הצבאי כדי לברר את "הטעמים הבטחוניים" בגינם לא חודשה לעותר אשרת השהיה בישראל. ביום 24/2/09 השיב המפקד הצבאי כי מבדיקה במערכת הממוחשבת עולה כי לא קימת מניעה בטחונית או משטרתית לכניסת העותר 2 לישראל והציע לעותרים לפנות שוב למשרד הפנים. מצוידים במכתב המפקד הצבאי פנו שוב העותרים למשיב ואולם פנייתם לא נענתה וגם לא התקבלה כל החלטה בהשגה שהגישו. לאחר שלא נענו פניותיהם פנו העותרים לבית משפט זה. מכאן העתירה שבפני. עם זאת יצוין כי על אף החלטת המשיב שלא לאשר את כניסת העותר לישראל, המשיך המפקד הצבאי להעניק לעותר היתרי כניסה לישראל. ההיתר האחרון ניתן לעותר ביום 25/8/09 ותוקפו היה לשלושה חודשים. ההיתר כלל אישור לעסוק בסחר. למעשה המשיך העותר להיכנס לישראל בניגוד להחלטת המשיב ואולם על פי היתר מהמפקד הצבאי ואף הגיע לדיון המקדמי בעתירה שהתקיים בפני ביום 6/9/09. רק במסגרת הדיון המקדמי התברר כי המפקד הצבאי מנפיק לעותר היתר כניסה לישראל בניגוד להחלטת המשיב ומאז נאסרה כניסתו לישראל. העותר אף לא הגיע לדיון שנקבע לשמיעת העתירה ביום 23/9/09. יצוין כי בסיום הדיון בפני הודיעו הצדדים כי הם מוכנים שבית המשפט ידון בעתירה כאילו הוגשה תשובה, על כל המשתמע מכך. טענות הצדדים בתמצית: העותרים חולקים על הקביעה העובדתית כי מרכז חיי העותר 2 הינו בכפר עתיל וטוענים כי המשפחה מתגוררת בכפר ג'ת ושם מרכז חייו של העותר 2. העותרים מציינים את מעמדה של הזכות לקשר שבין הורה לילדיו ואת החובה החוקית לגלות רגישות בבואה של הרשות המנהלית לדון בבקשות שעניינן איחוד משפחות. לטענת העותרים החלטת המשיב לא שקלה שיקולים אלו עת הוחלט שלא לאשר עוד את כניסת העותר 2 לישראל. בנוסף חולק העותר על עצם העילה הבטחונית בעטיה נשללה ממנו הזכות להמשיך ולהיכנס לישראל ולראיה מתבסס העותר על מכתבו של המפקד הצבאי אשר קבע כי אין מניעה בטחונית או משטרתית לכניסת העותר לארץ. עוד מציין העותר כי גם לאחר שהתקבלה, לכאורה, החלטת המשיב שלא לאשר את כניסת העותר לישראל המשיך המפקד הצבאי ליתן לו אישורי כניסה לישראל ואף העניק לו ביום 25/8/09 רשיון כניסה לישראל שתוקפו לשלושה חודשים כאשר מטרת הכניסה מוגדרת למטרת סחר. מנתונים אלו מבקש העותר ללמוד כי למעשה אין כל מניעה בטחונית לאישור כניסתו לישראל. בהיבט הדיוני טוענם העותרים כי היה על המשיב לערוך הליך של שימוע בטרם הוחלט על אי חידוש אישור הכניסה לישראל שניתן לעותר 2. משלא נערך שימוע ומשלא נשקלו השיקולים הראוים נפל פגם בהחלטת המשיב ודינה להתבטל. לעניין זה מדגישים העותרים את חשיבותו של הליך השימוע בכלל ובמיוחד כאשר מדובר בהחלטה המפסיקה ושוללת מהעותר זכות שניתנה לו בעבר להיכנס לישראל. המשיב מאשר למעשה כי נפל פגם כאשר לא קוים הליך של שימוע לעותר ואף זימן את העותר לשימוע ערב הדיון בפני. השימוע לא נערך מאחר ובמקביל לדיון בעתירה ביטל המפקד הצבאי את אישור הכניסה לישראל של העותר 2 ובפועל לא יכל היה העותר להגיע לשימוע. כעת מוזמן העותר לשימוע ליום 30/9/09. לעניין הליך השימוע יצוין כי בעת שעתירה זו המתינה לברורה ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים מנהליים במסגרת עמ"מ 1038,7493/08 מדינת ישראל נ' חסין געאביץ ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 11/8/09). בפסק דין זה הדגיש בית המשפט העליון את החובה לקיים הליך של שימוע למי שמבקשים הליך של איחוד משפחות, את הדרכים לקיום השימוע ומשמעות אי קיום הליך של שימוע. ב"כ המשיבה מציינת בדיון בפני כי פסק הדין נלמד כעת ע"י כל הגורמים כדי שהנחיותיו יתורגמו להוראות והנחיות לביצוע. בכל הנוגע להחלטה שהתקבלה לגופו של עניין טוענת ב"כ המשיב כי ההחלטה התקבלה מטעמים ראויים ועל בסיס תשתית ראיות מוצקה לעניין המניעה הבטחונית. בענין זה התיצבו בבית המשפט והעידו בפני המכונה "תמר" והמכונה "אבי" משרות הבטחון הכללי. חלקו של הדיון בנוגע לעדותם התקיים במעמד ב"כ העותרים וחלקו בדלתיים סגורות. אנשי השב"כ הציגו בפני בית המשפט תיק של חומר מודיעין בעניינו של העותר 2 והסבירו את הגורמים בגינם המליץ השב"כ להפסיק את כניסתו של העותר לישראל. ב"כ המשיב טוענת כי ההחלטה התקבלה משיקולים ראויים וכי ניתן לרפא את הפגם הדיוני בדרך של עריכת שימוע מאוחר, שם ישמעו טענות העותר ולאחריהן ישקול שוב המשיב את עמדתו. דיון והכרעה: סבור אני כי העתירה בדין יסודה ודינה של החלטת המשיב להתבטל, תוך החזרת עניינו של העותר 2 לדיון אצל המשיב ולקבלת החלטה לאחר מיצוי הדיון כחוק. בטרם אפרט את טעמי החלטתי אצין כי עיינתי בחומר הגולמי ובסיכומי חומר המודיעין שהוצגו לעיוני ע"י אנשי שירות הבטחון הכללי. מטעמים מובנים לא אפרט את טיבו של החומר או את התשתית הראיתית לביסוס המסקנה אליה הגיעו אנשי השב"כ. אומר רק כי המידע אכן מצביע על אותה מניעה בטחונית כפי שהודעה לעותר ויש בחומר שהוצג לעיוני תשתית מוצקה לביסוס טענות השב"כ בדבר אותה מניעה בטחונית. בהתאם אני קובע כי המלצת השב"כ ניתנה לגורמי משרד הפנים מטעמים ענייניים ועל בסיס ראיות מנהליות ממשיות. לא מצאתי כי בהתנהלות השב"כ בהקשר לגיבוש מסקנתו והמלצתו נפל כל פגם. ואולם המלצת השב"כ ויתר גורמי הבטחון אינה בגדר של גורם מכריע שאין בלתו. אין לשב"כ "זכות וטו" לעניין אישור של בקשות לאיחוד משפחות. אמנם לחוות דעתו של השב"כ מעמד מרכזי בשיקולי המשיב, ובדין ניתן לעמדת השב"כ מעמד זה, ואולם על המשיב לשקול מכלול של שיקולים נוספים בבואו להחליט בבקשה לאיחוד משפחות. כך למשל על המשיב לשקול את מידת הסיכון הבטחוני אל מול הפגיעה בזכות לקיום תא משפחתי ומתן אפשרות להורה לחיות עם ילדיו. זכות זו נגזרת גם ממעמד הבכורה שיש בשיטתנו המשפטית לעקרון "טובת הילד". עקרון טובת הילד הוא עקרון מנחה בכל עת בה נדרשת מערכת המשפט להפעיל שיקול דעתה בפירוש ובישום הוראות חוק. כפי שנאמר בע"א 549/75, פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ל(1), 459 ,עמ' 465-466: ”אין לך ענין שיפוטי הנוגע לקטינים, אשר בו טובתם של הקטינים אינה השיקול "הראשוני והעיקרי"”. עקרון "טובת הילד" הוכר בפסקי דין רבים כעקרון מנחה בכל עת בה יש לאזן בין זכויות. כבר נפסק כי "החוק בא לאפשר לחברה לשמוע את קולו (של הילד. ר.ש.) מתוך הדממה" (ע"א 166/81, פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד לו (4), 321, עמ' 325-326). מדינת ישראל אף אשררה את אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד משנת 1989 הקובעת בסעיף 3 כי עניינם של ילדים יילקח בחשבון כנתון מרכזי בכל מעשה שלטוני. מכאן עולה כי כל דבר חקיקה ראוי לו שיפורש באופן המאפשר לשמור על זכויות הקטין. בבואו של בית המשפט לפרש הוראת חוק יעשה זאת תוך שמיעת קולו של הילד ושמירה על זכויותיו. במקביל לזכות הילד וטובתו גם זכות וחובת ההורה להעניק לילד טיפול וזכות הילד לקבל את תמיכת הוריו. קשר זה שבין ילד להורה הוא קשר בעל מעמד משפטי מוגן אשר אין לפגוע בו אלא במקרים חריגים. ראה: רע"א 3009/02, פלונית ו-2 אח' נ' פלוני ואח', פ"ד נו(4), 872, עמ' 895-896, שם נאמר: ”עומקו ועוצמתו של קשר ההורות האוצר בתוכו את זכותם הטבעית של הורה וילדו לקשר חיים ביניהם הפכו את האוטונומיה המשפחתית לערך בעל מעמד משפטי מן הדרגה הראשונה, אשר הפגיעה בו נסבלת רק במצבים מיוחדים וחריגים ביותר. כל ניתוק ילד מהורה מהווה פגיעה בזכות טבעית ולכן יש לפרש את היוצאים מן הכלל המאפשרים שלילת הזכות, בין לצמיתות ובין לזמן מוגדר, בזהירות יתירה ועל דרך צמצום רב”. זכות ההורה לקשר ישיר עד כדי מגע פיסי עם ילדו היא זכות מוכרת במשפט וכבר נפסק כי "משפט הטבע הוא המזין את זכותם של אם ושל אב להחזיק בילדם". מערכת המשפט מכירה במשפט הטבע ובזכות היסוד ואולם גם ביכולתה להגביל את זכות היסוד, שאינה מוחלטת, ולתכליות ראויות. ראה: ע"א 3798/94, פלוני נ' פלונית ו-2 אח' , פ"ד נ(3), 133, עמ' 166-167. מכאן שבטרם קבלת החלטה בענינו של העותר 2 היה מקום לקיים דיון במסגרתו יובאו בחשבון לא רק המלצת השב"כ אלא גם נתונים אחרים כגון מצב משפחתו של העותר, באופן שיאפשר לשקול את מידת האיום הבטחוני הנשקף מהעותר ומכניסתו לישראל אל מול אינטרסים נוספים המוגנים בחוק, כגון שמירת שלמות התא המשפחתי. על פי העובדות שבפני, ספק אם דיון כזה נערך. העובדה שהמפקד הצבאי לא ידע כלל על המלצת שירות הביטחון הכללי, וקבע כי לא נשקפת סכנה בטחונית או משטרתית מהעותר 2, והמשיך להעניק לו אשרות כניסה לישראל, מצביעה על כך שככל הנראה לא נערך מעולם דיון בהשתתפות כל הגורמים המעורבים, לא הוצגה תמונת מצב כוללת בעניינו של העותר 2, ולא נשקלו כל השיקולים שהיה על המשיב לשקול בטרם תתקבל החלטה בעניינו של העותר. די בכך כדי שההחלטה שהתקבלה תבוטל וענינו של העותר יוחזר לבחינה ולדיון אצל המשיב, כדי שיבחן את כל הנתונים ויתן החלטתו. על זאת יש להוסיף את הפגם שנפל בהליך קבלת ההחלטה בענינו של העותר 2, עת לא נערך לו ולעותרת 1 הליך של שימוע. כאמור, נושא זה נדון בהרחבה בפסק הדין שניתן בעת שעתירה זו המתינה לברורה, עמ"מ 1038,7493/08 מדינת ישראל נ' חסין געאביץ ואח' (טרם פורסם, , ניתן ביום 11/8/09). בית המשפט העליון ציין בפסק דינו כי על פי "נוהל הערות גורמים בבקשות לאיחוד משפחות", העוסק באופן קבלתו ושקילתו של מידע בטחוני הנוגע למבקשי איחוד משפחות, משרד הפנים מפנה את הבקשה לגורמי הביטחון והמשטרה, לחוות דעה האם יהא באישור הבקשה משום יצירת סיכון לבטחון הציבור או המדינה. השאלה שנדונה בפסק הדין היא, האם לאחר קבלת חוות הדעת של הגורמים הבטחוניים, ובטרם קבלת ההחלטה לסרב לבקשה, על משרד הפנים לקיים שימוע ולאפשר למבקשים להגיב על חוות הדעת שניתנה בעניינם. נפסק כי מתן זכות הטיעון - חובת השימוע - הוא יסוד מוסד במשפט המינהלי בישראל. סירובו של משרד הפנים לבקשה לאיחוד משפחות הוא החלטה שיש בה פגיעה - ישירה וממשית - במשפחה. בהתאם נקבע כי לתושבי אזור הרשות הפלסטינאית המבקשים איחוד משפחות יש ככלל, בהתחשב במאטריה בה מדובר, זכות טיעון בפני הרשות המנהלית, דהינו משרד הפנים והגורמים המחליטים, וזאת לפני שמתקבלת החלטה בעניינם. יחד עם זאת, זכות הטיעון היא זכות יחסית, שיש לבחון לעניינה את מכלול הנסיבות. עוד נפסק כי הכלל הוא שהשימוע יהיה קודם לקבלת החלטה. עם זאת, בשעה שיש דחיפות בטחונית או פלילית של ממש בקבלת ההחלטה וביצועה, על פי שיקול דעת של גורם מתאים, אפשר ליתן שימוע מאוחר. אך מקרים אלו יהיו בגדר המיעוט החריג, ויהא על הרשות להיות מסוגלת להסביר באופן משכנע מדוע היתה דחיפות בטחונית כזו, שהצדיקה את החריגה מכלל השימוע המוקדם במקרה הספציפי. במקרה שבפני לא נערך שימוע. מעצם העובדה שהמפקד הצבאי לא היה שותף להחלטות ולא ידע על כל סיכון בטחוני הנשקף מהעותר 2, ומעצם העובדה שהעותר המשיך להיכנס לישראל על פי האישורים שהנפיק לו המפקד הצבאי, ניתן ללמוד כי במקרה זה לא הייתה כל דחיפות בטחונית לקבל החלטה בטרם שימוע. בנסיבות העניין, ובהעדר שימוע, לא נשמע העותר 2 בעניין הטענות כנגדו, לא נשמעה העותרת 1 שהיא אזרחית ישראלית בכל הנוגע למצבה, מצב משפחתה והטענות כי מרכז חיי בעלה אינו במסגרת המשפחתית, וממילא לא נשקלו השיקולים שהיה על המשיב לשקול לאחר שמיעת העותרים. פגם זה הוא פגם בסיסי היורד לשורשו של עניין והמשמיט את הקרקע תחת ההחלטה שהתקבלה בעניינו של העותר 2. יודגש כי במקרה שבפני מדובר במקרה בו ניתנה בעבר לעותר זכות הכניסה לישראל והוחל בהליך של איחוד משפחות. במצב דברים זה, כאשר משמעות החלטת המשיב הינה שלילה של זכות שכבר ניתנה בעבר והפסקת הליך איחוד המשפחות, החשיבות של עריכת השימוע כפולה. כפועל יוצא מכך גם עוצמת הפגם באי קיומו של שימוע, פגם היורד לשורשו של עניין והמחיב את ביטולה של ההחלטה שהתקבלה. הסעד: כאמור, העותרים ביקשו בעתירתם כי בית המשפט יורה להעניק אזרחות ישראלית לעותר. בטיעון בפני זנח בא כוחם רכיב זה של העתירה. בהתאם לא מצאתי מקום לדון ברכיב זה של העתירה ובעניין זה דין העתירה להדחות. גם לגופו של עניין סבור אני כי ראוי שהחלטה לאשר את המשכו של הליך איחוד המשפחות עד למתן אזרחות ישראלית תתקבל לאחר שהמשיב ישקול את כל הנתונים הנדרשים, ישמע את כל הגורמים לרבות העותרים, יתן דעתו לכל ההבטים ויחליט לפי שיקול דעתו ובהתאם לאמות המידה שנקבעו בחוק ובפסיקה. בכל הנוגע לסעד החלופי סבור אני כי דין העתירה להתקבל. החלטת המשיב התקבלה בלא שנערך שימוע וככל הנראה בלא שנערך דיון של ממש ובלא שנבחנו כל ההבטים בנוגע לבקשת העותרים למתן אשרה לעותר 2 להיכנס לישראל. מבלי לגרוע מחשיבות עמדת שירות הביטחון הכללי נראה כי המשיב לא שקל את המלצת השב"כ אל מול יתר הגורמים שעליו להביא בחשבון ולא ברר כלל את הטענות כנגד העותר 2, וזאת מאחר ולא נערך לו שימוע. דינה של ההחלטה השוללת מהעותר את היתר הכניסה שניתן לו, שהתקבלה ללא קיומו של שימוע וככל הנראה ללא קיום של דיון בעניינו של העותר, להתבטל. אשר על כן אני מורה להחזיר את עניינם של העותרים ובקשתם לאיחוד משפחות, וכן את בקשתו של העותר להיתר כניסה לישראל, לדיון אצל המשיב. המשיב יזמן את העותר לשימוע, יבחן את כל ההיבטים הקשורים בבקשתו של העותר ויתן החלטתו לפי מיטב שיקול דעתו. עד להשלמת ההליך יוחזר לעותר ההיתר שניתן לו בעבר להיכנס לישראל (יצוין כי ההיתר האחרון שניתן לו ע"י המפקד הצבאי הוא מיום 25/8/09 ועד ליום 22/11/09). מובן כי אין באמור לעיל כדי למנוע מגורמי הבטחון לנקוט בכל פעולה נדרשת לסיכול סיכון סיכון בטחוני מידי, ככל שיעלה לשם כך צורך. בשולי פסק הדין אעיר כי במקרה זה התנהלות כל הגורמים המעורבים בהליך אישור כניסתו של העותר לישראל הייתה רווית תקלות שראוי כי יבדקו כדי שיופקו לקחים לעתיד. שירות הבטחון הכללי הצביע על צורך בטחוני להגביל את כניסת העותר לישראל תוך שהוא מחווה את דעתו כי נשקף סיכון בטחוני מהעותר 2. המפקד הצבאי שהוא הגורם הממונה על כניסת תושבי הרשות הפלסטינאית לישראל לא היה מודע להמלצת השב"כ והמשיך לאשר את כניסת העותר לישראל ואף העניק לו רשיון להיכנס לישראל לצרכי מסחר. כאמור גם הודיע המפקד הצבאי לעותרים כי אין כל מניעה בטחונית או משטרתית מלאפשר לעותר להיכנס לישראל. המשיב לא בחן את כל ההבטים, לא ברר את העדר התאום בין עמדות גורמי הביטחון, וקיבל החלטה החורצת גורלה של משפחה בלא בחינה של ממש ובלא שקוים הליך השימוע. תקלות מסוג זה ראוי שיבחנו ויתוקנו, לעתיד לבוא. בנסיבות העניין אני מחייב את המשיב לשלם לעותר את אגרת המשפט ששולמה על ידו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלום האגרה לקופת בית המשפט ועד למועד השבת הסכום בפועל. כמו כן יישא המשיב בהוצאות העותר ושכר טרחת עורך דינו בסכום של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. לתשומת לב המזכירות: מאחר וחלקו של הדיון היה חסוי אני מורה כי תיק בית המשפט ביחד עם הפרוטוקול החסוי ישמר בכספת בית המשפט ואין לאשר עיון בו ללא אשורי או אישורו של בית משפט מוסמך. תיק החומר המודיעיני שהוצג לעיוני ע"י אנשי השב"כ יסומן בחותמתי ויוחזר למחלקה המשפטית של השב"כ שתעמיד את החומר לעיונו של בית משפט מוסמך, ככל שהדבר ידרש. משרד הפניםשב"כ (שירות הביטחון הכללי)איחוד משפחות