קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסדר מעמד לבן זוג זר: הרקע לעתירה וטענות הצדדים: בפני עתירה להסדרת מעמדה של העותרת בישראל באופן שיאושר לה לשהות בישראל דרך קבע מכוח חיים משותפים עם העותר. העותרים טוענים כי הם בני זוג המנהלים אורח חיים משותף ובהתאם הגישו עתירה המופנית כנגד המשיב, אשר דחה את בקשת העותרים לקבלת מעמד והורה לעותרת לצאת את הארץ, מאחר שלא שוכנע בכנות הקשר בין העותרים. בהחלטה מיום 12.7.09 הודע לעותר כי לאור ההתרשמות השלילית בשימוע שנערך לעותרים בלשכת משרד הפנים, העדר הוכחות לחיים משותפים בין העותרים והעובדה כי יום קודם להגשת הבקשה להסדר מעמד העותרת בארץ מכוח חיים משותפים עם העותר התעניינה העותרת לגבי החלפת מעסיק ומשנענתה בשלילה פנתה בבקשה לחיים משותפים עם העותר, התחזק הרושם הכללי השלילי ולא נמצא מקום לאשר את הבקשה להסדר מעמד העותרת מכוח חיים משותפים עם העותר. לכן נדחתה הבקשה ועל העותרת לצאת מיידית מהארץ. לטענת העותרים, החלטת המשיב הינה שרירותית, פוגעת בזכויותיהם ומהווה חריגה מסמכות. העותר נולד בישראל ונושא תעודת זהות ישראלית. העותרת נולדה בפיליפינים. לטענתם, מזה שנים רבות הם מנהלים אורח חיים משותף כבני זוג ומתגוררים תחת קורת גג אחת. ביום 12.7.09 נדחתה בקשת העותרים להסדרת מעמדה של העותרת. לטענת העותרים, מרכז חייהם מאז החיים המשותפים בישראל, הם חיים בישראל תחת קורת גג אחת בחיפה. העותרת עבדה במשך השנים כמטפלת סיעודית. העותרים טוענים כי הם מתכוונים להתחתן בקרוב והתחילו בהכנת המסמכים הדרושים על פי הנהלים והחוק. כן טוענים העותרים כי המשיב בהתנהגותו מטעה את הציבור בכלל ואת העותרים בפרט, נוהג כלפיהם בחוסר תום לב, תוך גרימת סבל מיותר לעותרים ומיום הגשת הבקשה הם חיים בחוסר ודאות ולא מאפשרים להם לתכנן את חייהם תחת קורת גג אחת במדינה אחת. המשיב טוען כי העותרים התנהלו בחוסר ניקיון כפיים, ניסו להטעות את המשיב ולזכות במעמד במדינת ישראל במרמה. כן טוען המשיב כי לא הוכחה כנותו של הקשר עליו הצהירו העותרים. לטענת המשיב, העותרת הינה אזרחית פיליפינית נשואה ואם לשניים, אשר נכנסה לישראל לראשונה ביום 28.10.04 כעובדת סיעודית. אשרתה הוארכה מפעם לפעם והיא עבדה אצל מעסיקים שונים עד ליום 25.4.09, אז נפטרה מעסיקתה האחרונה. ביום 3.5.09 התקבל בלשכת המשיב מכתבו של עו"ד שפי קחסנין ובו התבקש המשיב להעניק לעותרת אשרה מסוג ב/2 לצורך מציאת מעסיק חדש. ביום 20.5.09 פנה עו"ד קחסנין ללשכת המשיב על מנת לברר מצב פנייתה של העותרת ונענה כי מאחר שהעותרת שוהה ועובדת בישראל מאז 2004 ומעל 51 החודשים המותרים על פי חוק הכניסה לישראל, אין באפשרותה להגיש בקשה בהתאם לנוהל מעבר ממעסיק למעסיק. ביום 31.5.09, ימים ספורים בלבד לאחר שסורבה בקשת העותרת לעבור למעסיק חדש, הוגשה בקשת העותרים להסדרת מעמד העותרת בישראל מכוח נוהל הטיפול בהסדר מעמד לבני זוג של אזרחים ישראליים. לבקשת העותרים לא צורפו המסמכים הנדרשים, לרבות תעודת יושר ו/או הוכחות שיעידו על כנות הקשר ועל חייהם המשותפים, למעט תמונות משותפות בודדות. ביום 4.6.09 נערך לעותרים שימוע בלשכת המשיב, אשר במהלכו נתגלו סתירות בעובדות מהותיות בנוגע לעותרים ולקשר בניהם, כפי שנטען. למשל, העותר, אשר טען תחילה כי הוא והעותרת מתגוררים בדירה עם זוג נוסף, הודה במהלך השימוע כי שיקר וכי למעשה בדירה מתגוררות עימם חברותיה של העותרת, גם הן עובדות זרות. בהמשך הציג העותר גרסה שלישית כאשר השיב לשאלה "מי מתגורר בכתובת סליזאן 15" כי הוא מתגורר שם עם הוריו ואף ביקש לשלוח לשם את הדואר מאת המשיב. העותר לא ידע להשיב על שאלות בנוגע למשפחתה של העותרת. כאשר נשאל כיצד הוא מתכוון להנשא לעותרת אם היא כבר נשואה השיב העותר כי בנצרות ניתן לבקש להתגרש לאחר שבע שנים של חיים בנפרד. העותרת, לעומתו, השיבה כי כבר החלה בהליך גירושין וכי אחותה מטפלת עבורה בהליך. העותרת לא הציגה מסמך כלשהו המעיד על פתיחת הליך גירושין. גם העותרת לא ידעה למסור כמעט אף פרט על משפחתו של המשיב, טעתה בשאלות שנשאלה על משפחתו ואף הציגה תשובה סותרת לתשובה שציינה בבקשתה בנוגע לפגישתה עם אמו של העותר. העותרים אף לא המציאו את המסמכים שנדרשו מהם לצורך הוכחת חיים משותפים. בנוסף, ביום 9.7.09, עוד בטרם ניתנה החלטת המשיב בבקשת העותרים, התייצבה העותרת בלשכת המשיב בגפה וביקשה להסדיר אשרת עבודה אצל מעסיק סיעודי. לאור האמור לעיל הוחלט על ידי המשיב, כמפורט לעיל, כי הבקשה נדחית. המשיב טוען עוד כי ביום 10.8.09, עוד בטרם מיצו העותרים את ההליכים המנהליים בדרך של הגשת ערעור על החלטת המשיב, הוגשה העתירה דנן. כאמור, המשיב טוען כי העותרים התנהלו בחוסר ניקיון כפיים, הן מול המשיב עובר ובמהלך ההחלטה אותה הם מבקשים לתקוף והן בניהול ההליך בפני ביהמ"ש. המשיב טוען כי הגשת בקשת העותרים סמוך למועד בו סורבה בקשת העותרת להעברה למעסיק חדש, תוך מסירת גרסאות סותרות ולא עקביות ומבלי שהוגשו המסמכים שנדרשו על פי הנוהל, כאשר העותר הודה כי שיקר במהלך השימוע והעותרת הביעה רצונה המפורש בכתב להשאר בארץ בכל מחיר עד אשר תוענק לה אשרת שהייה חוקית, מהווה נקיטה בדרך לא נקיה והגונה, תוך הסתרת פרטים מאת המשיב ואין מקום ליתן לעותרת מעמד בישראל ויש לדחות את העתירה על הסף. בנוסף, לטענת המשיב, יש לדחות את העתירה לגופו של עניין בשל אי הוכחת כנות הקשר בין העותרים, כפי שעלה מבחינת מכלול המסמכים שהוגשו על ידי העותרים לצד הנתונים שנמסרו על ידי העותרים במהלך השימוע שנערך להם על ידי המשיב. המשיב טוען כי מאלה עולה חשש ממשי להיות הקשר פיקטיבי לצורך קבלת מעמד בישראל. המשיב טוען עוד כי לא נפל כל פגם בהחלטתו ומדובר בהחלטה סבירה ומבוססת שהתקבלה לאחר בחינת עובדות המקרה והראיות המנהליות שהומצאו למשיב. במהלך הדיון בפני טען ב"כ העותרים כי העותרים הגישו את כל המסמכים הדרושים כגון חוזה שכירות, מסמכי חשבון בנק משותף, חשבונות משותפים ותצהירים מפי חברים ישראליים ובני משפחת העותר שהינם גרים יחד. המשיב טוען כי לא הוגש אף מסמך, למעט תמונות משותפות. העותרים לא הציגו בפני ביהמ"ש את המסמכים שהוגשו, לכאורה, לטענתם, למשיב. דיון ומסקנות: לאחר שבחנתי את החלטתו של המשיב, את המסמכים שהוגשו ואת טענות הצדדים הגעתי למסקנה שיש לדחות את העתירה. אפרט להלן. ראשית אציין כי סבורני שיש לדחות את העתירה על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים. כפי שציין המשיב, נסיבות הגשת הבקשה שבנדון מיד לאחר שהודע לעותרת על דחיית בקשתה להשאר בישראל ולעבור למעסיק אחר מעלות חשש כבד לכך שהעותרת מנסה להשאר בישראל בכל מחיר ואינה מגלה למשיב ו/או לביהמ"ש את כל האמת בנוגע למצבה. בנוסף, נטענו בפני ביהמ"ש טענות שאינן משקפות את מצב הדברים האמיתי ואיןנן מקימות את חובת הגילוי המלא החלה על מי שמגיש עתירה שעניינה סעד מן הצדק. כך למשל, במסגרת העתירה לא צוין כי העותרת נשואה למישהו אחר. במסגרת הטיעון בפני בימ"ש נטען כי העותרים הגישו את כל המסמכים הנדרשים להוכחת כנות הקשר, כאשר מדברי ב"כ המשיב עולה כי אין זו האמת. כאמור, מסמכים אלה לא הוצגו גם בפני ביהמ"ש. כידוע, אי גילוי כל העובדות וחוסר ניקיון כפיים בהתנהלות העותרים די בו כדי לדחות את העתירה על הסף. ראה: בג"צ 584/04 העמותה למען כנסיית ישוע האדון (ע"ר) ואח' נ' המשרד לענייני דתות ואח', לא פורסם (2006); בג"צ 2038/06 ח'לוד בדיע חז'נה ואח' נ' שר הפנים ואח', לא פורסם (2006); בג"צ 4842/06 פלוני ואח' נ' שר הפנים ואח', לא פורסם (2007). גם לגופו של עניין סבורני כי לא נפל בהחלטת המשיב פגם המצדיק התערבותו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים בנסיבות העניין. למשיב סמכות המעניקה לו שיקול דעת רחב ביותר לסרב לבקשות לרישיונות קבע ולאזרחות וכידוע, אין למבקש על פי חוק זכות קנויה לרכישת מעמד בישראל. מדיניותם רבת השנים של שרי הפנים, לפיה אין מוענקת לזרים אשרה לישיבת קבע או אזרחות, אלא במקרים חריגים בהם מתקיימים שיקולים מיוחדים, עמדה פעמים רבות במבחנו של בית המשפט העליון. ראה: עע"מ 7422/07 לודמילה אלכסנדרובה ואח' נ' משרד הפנים -מנהל האוכלוסין ואח', לא פורסם (2008); בג"צ 708/06 מרינה גורסקי ואח' נ' משרד הפנים, לא פורסם (2007); בג"ץ 4156/01 מריו דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6), 289, עמ' 293-294 (2006). שיקול דעתו של שר הפנים בנושא זה נתון לביקורתו של בית המשפט כשיקול דעתה של כל רשות אחרת. ראה: בג"ץ 3403/97 אנקין ורה נ' משרד הפנים, פ"ד נא(4), 522, 525-526 (1997); בג"צ 9211/04 צביון איבורה נ' משרד הפנים, לא פורסם (18.7.05). כן נקבע בפסיקה כי העיקרון המקובל במדינות הדמוקרטיות המודרניות הינו כי לכל מדינה שיקול דעת רחב למנוע מזרים מלהשתקע בה. ראה: בג"ץ 4156/01 מריו דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6), 289, 293-294 (2002); בג"צ 482/71 לאוניה מאה קלרק, ו-7 אח' נ' שר הפנים, פ"ד כז(1), 113, 117-118 (1972). על כן, מתן מעמד של תושב קבע לזר הינו החריג ולא הכלל, במקרים בהם מתקיימים שיקולים מיוחדים, כולל שיקולים הומאניטאריים למיניהם, הנתונים לשיקול דעתו הרחב של שר הפנים. כלל ידוע הוא כי ביהמ"ש לעניינים מנהליים איננו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות המקצועית ומתערב בשיקול דעתה המקצועית של הרשות רק בנסיבות חריגות. ראה: בג"צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, משרד הפנים, פ"ד מה(3), 678, 687-688 (1991); בג"צ 4539/94 ד"ר נקסה נביל נ' ד"ר אפרים סנה ו-2 אח', פ"ד מח(4), 778, עמ' 786-787 (1994); בג"צ 2887/04 סלים אבו מדיגם נ' מינהל מקרקעי ישראל, לא פורסם, , 15.4.07; בג"צ 4004/07 רימה טרונישבילי נ' משרד הבריאות, לא פורסם, , 19.7.07. כמו כן, מתחם שיקול הדעת אותו מסר המחוקק לשר הפנים בסוגית הענקתם של רישיונות לשהייה וישיבה בישראל, הוא רחב ביותר. לפיכך, ההלכה הנוהגת היא כי בית המשפט לא ימהר להתערב בהחלטות השר, אלא בהתקיים טעמים מיוחדים לכך. ראה: בג"צ 584/04 העמותה למען כנסיית ישוע האדון (ע"ר) ואח' נ' המשרד לענייני דתות ואח', לא פורסם (2006); בג"ץ 482/71 קלארק נ' שר הפנים, פד', כ"ז(1) 113, 117 (1972); בג"ץ 1810/96 מסקינאי נ' שר הפנים, לא פורסם (1996); בג"צ 1689/94 ג'ולי הררי ו-2 אח' נ' שר הפנים, פ"ד נא(1), 15, עמ' 20-21 (1994). בענייננו, לא מצאתי כי נפל פגם בשיקול דעתו ובסבירות החלטתו של המשיב, המצדיק התערבות. מתן רישיון ישיבה לבן זוג זר של אזרח מותנה, בין השאר, בקשר תקף ואמיתי. המשיב מצא, לאחר שבדק את הראיות שהוצגו לו על ידי העותרים ולאחר שערך לעותרים שימוע, במסגרתו הוצגו לעותרים שאלות בנוגע לכנות הקשר ביניהם, כי הקשר אינו אמיתי וכנה. כפי שפורט בטיעוני המשיב, בתשובות העותרים נתגלו סתירות מהותיות, המצביעות על כך כי העותרים אינם אומרים את האמת וכפי הנראה אינם מתגוררים תחת קורת גג אחת ו/או אינם מנהלים אורח חיים משותף, כטענתם. כמו כן, העותרים לא טרחו למלא אחר הנהלים ולהגיש למשיב את המסמכים הדרושים כהוכחה לכנות הקשר ולכן לא עמדו בנטל ההוכחה כי הקשר ביניהם הינו אמיתי. כאמור, גם לביהמ"ש לא הוגשו מסמכים אלה. בנסיבות אלו אני קובע כי החלטת המשיב ניתנה לאחר בחינת כל הראיות, לאחר בדיקת הקשר בין העותרים ולאחר שקילת כל השיקולים הרלוונטיים, לרבות נסיבות הגשת הבקשה, כפי שפירט המשיב בתגובתו. על כן, אינני סבור כי נפל בהחלטה חוסר סבירות קיצוני או פגם המצדיק התערבותו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים, בנסיבות העניין. אוסיף עוד, בשולי האמור לעיל, כי אם בעתיד יתפתח בין העותרים קשר אמיתי וכן והעותרים אכן ינשאו, כי אז תהיה פתוחה בפניהם הדרך לפתוח בהליך מתאים, זאת גם אם תהיה העותרת מחוץ לגבולות המדינה. הסדרת מעמדמשרד הפנים