קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העברת תביעה לבית המשפט המחוזי לאחר תיקון כתב תביעה: 1. לפנינו בקשה להעברת הדיון בתיק זה לבית המשפט המחוזי בירושלים בשל העדר סמכות עניינית. 2. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו: א. התביעה בתיק זה הוגשה ביום 27.2.05. ביום 6.10.08, לאחר כ-4 שבהן התנהל התיק בבית דין זה, נדונו בבקשות שונות, והתקיימו כמה ישיבות שבהן נשמעו ראיות, הגיש התובע בקשה להעברת דיון לבית המשפט המחוזי בירושלים. ב. בבקשה נטען כי לאחר עיון מחודש בכתבי הטענות, בפרוטוקולים, בהחלטות בית הדין ובהערותיו לאורך הדיון, ולאור ההלכות המשפטיות ועמדת בית הדין, סבור התובע כי שגה בעמדה שהציג, והוא סבור עתה כי אכן יש מקום לאמץ את עמדת הנתבעות ובית הדין, ולהכיר בכך כי בנסיבות העניין, ולאור המצב המשפטי הקיים, התביעה במהותה הינה תביעה שלא מכוח חוזה עבודה. ג. בתגובתן מיום 10.11.08 נתנו הנתבעות את הסכמתן להעברת הדיון, בכפוף לדחיית התובענה בכל הקשור ליחסי העבודה בין הצדדים, מחיקתן של טענות אלו מכתבי הטענות שיועברו לבית המשפט המחוזי, והפחתת הסכומים הנתבעים בהתאמה. כמו כן התנו הנתבעות את הסכמתן בתשלום הוצאות לדוגמא והוצאות ריאליות בסכום אשר לא יפחת מסך של 200,000 ₪. ד. ביום 19.1.09 התקיים דיון בבקשה, ובה הציעו הצדדים כי יוגש כתב תביעה מתוקן בהסכמה, ולאחר הגשת כתב התביעה המתוקן תינתן החלטה על העברת התיק לבית המשפט המחוזי. כמו כן תינתן החלטה בעניין ההוצאות והעיקול שהוטל. ה. ביום 19.2.08 הוגש כתב התביעה המתוקן. ו. בהודעתן מיום 25.2.09 חזרו בהן הנתבעות מהסכמתן להגשת כתב התביעה המתוקן, בטענה כי בכתב התביעה המתוקן מנסה התובע ליצור לעצמו יתרון, וכי השינויים המופיעים בו אינם באים בגדר ההסכמות שהיו בין הצדדים, מה גם שחלק מן הנספחים שצורפו אינם חלק מכתב התביעה המקורי. עוד נטען כי כתב התביעה לגופו מהווה שינוי חזית מהותי, והוא מנוגד להסכמות שהיו בין הצדדים. ז. התובע השיב כי לא זו בלבד שלא נדרשת הסכמת הנתבעות להעברת הדיון, כאשר קיימת הסכמה בין הצדדים על היעדר יחסי עובד-מעביד, אלא שאף לגופו של עניין כתב התביעה המתוקן מתיישב עם הסכמת הנתבעת להעברת הדיון. בכתב התביעה המתוקן נערכו התאמות בלבד לערכאה השיפוטית שאליה יועבר ההליך, לרבות הוספת בעלי דין שלא ניתן היה לצרפם כבעלי דין בבית דין זה. ח. הנתבעות חזרו והדגישו כי הן אינן מסכימות להעברת הדיון בתיק על פי כתב התביעה המתוקן לבית המשפט המחוזי. מדובר, לטענתן, בכתב תביעה חדש לגמרי, המהווה שינוי חזית בוטה. לשיטתן הפתרון הראוי הינו כי כלל הטיעונים שהועלו על ידי התובע מכוח יחסי העבודה יידחו. כל יתר הטענות יימחקו, והתובע יוכל להעלותן בבית משפט אחר, אם וכאשר תוגש תביעה. ט. בהחלטה מיום 13.5.09 נקבע כי משאין הסכמה להגשת כתב התביעה המתוקן, ולא ניתן להעביר את התובענה כמות שהיא לבית המשפט המחוזי, שכן נכללים בה סעדים רבים שהם בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, יודיע התובע כיצד הוא מבקש להמשיך את ההליכים בתיק זה. על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין הארצי. הערעור נדחה. דיון והכרעה 3. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בבקשה זו, ואת השתלשלות ההליכים בתיק, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה ולהעביר את התביעה המתוקנת לבית המשפט המחוזי בירושלים. משהבהיר התובע בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבעות, אין לבית דין זה סמכות לדון בתובענה. להלן יפורטו הנימוקים התומכים במסקנה כי יש להעביר את התובענה לבית המשפט המוסמך, ולא למוחקה או לדחותה. 4. תקנה 45 (ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, קובעת: ”דחייה על הסף [37] (א) בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע מאחד הנימוקים האלה: (1) מעשה בית דין; (2) חוסר סמכות; (3) כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית הדין שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע. (ב) החליט בית הדין לדחות את התובענה בנוגע לנתבע שביקש זאת, רשאי הוא להורות בדבר ההוצאות - הן של הבקשה והן של התובענה עצמה - ככל שייראה לו. (ג) לא ייעתר בית הדין לבקשת דחיה מחוסר סמכות, אם נראה לו שיש להעביר את העניין לבית משפט או לבית דין מוסמך לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן - חוק בתי המשפט).   הנה כי כן, הכלל הוא שאין לסלק תביעה מחוסר סמכות, אם ניתן להעבירה לדיון לבית המשפט המוסמך לדון בה. 5. סעיף 79א לחוק בתי המשפט התשמ"ד -1984, ממשיך וקובע: ”מצא בית משפט שאין הוא יכול לדון בעניין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או העניינית, והוא בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר, רשאי הוא להעבירו לבית המשפט או לבית הדין האחר, והלה ידון בו כאילו הובא לפניו מלכתחילה, ורשאי הוא לדון בו מן השלב שאליו הגיע בית המשפט הקודם".   בעניין סעיף 79 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד 1984, נפסק בע"א 4272/91 יוסף ברבי נ' פרדי ברבי פ"ד מח(4), 689, כך: ”בדרך כלל לא ימאן בית המשפט מלעשות שימוש ברשות הנתונה לו בסעיף 79 הנ"ל, ולא ייעתר לבקשה לדחיית התובענה על הסף מחוסר סמכות, אלא אם לא מצא צידוק להעברת הדיון".   ובע"א 4491/97 בת שבע ג'ינו נ' האגודה האיטלקית (א.נ.מ.י) פ"ד נג(1), 673 נפסק עוד כי: ”סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט איננו מחייב את בית המשפט חסר הסמכות להעביר את העניין לבית המשפט המוסמך, במקום לדחות את התביעה שהוגשה אליו, אלא רק מעניק לו סמכות לעשות כן על פי שיקול דעתו. אכן, בדרך כלל לא ימאן בית המשפט לעשות שימוש בסמכות זו. עם זאת, יתכנו נסיבות בהן ימצא בית המשפט כי אין להעביר את התובענה". נשאלת, איפוא, השאלה האם בענייננו, ולנוכח השתלשלות האירועים כפי שפורטה לעיל, יש להיעתר לבקשה. 6. סמכותו של בית דין זה להורות על תיקון כתבי טענות באופן המוציא את התובענה מגדרי סמכותו אינה כפופה להסכמת הנתבעות או להתניית ההעברה בתשלום הוצאות. ההלכה מורה כי בטרם יורה בית המשפט על העברת ההליך לבית משפט אחר, וזאת אף אם נעשה הדבר ביוזמתו, מה שאינו כן בעניייננו, מן הראוי ליתו לצדדים הזדמנות להתייחס לכך (לע"א 510/82 חסן נ' פלדמן, פ"ד לז (3) 1 בע' 10). וכך נעשה גם במקרה זה. בברע"א 2292/98 ספקטור לודמילה נ' מגדל, חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 26.8.98), נדונה שאלת תיקון כתב תביעה, באופן המוציא את העניין מגדרי סמכותה של הערכאה אשר אליה הובא אותו עניין מלכתחילה. וכך נאמר שם: ”השאלה הדורשת הכרעה היא אפוא זו: האם מוסמך בית-משפט השלום לתקן כתב-תביעה כך שהסמכות לדון בתביעה על-פי כתב-התביעה המתוקן תהיה לבית-המשפט המחוזי, ובד בבד עם התיקון להעביר את הדיון בתביעה לבית-המשפט המחוזי. שאלה זו טרם הוכרעה בבית-משפט זה (השווה ע"פ 76/96 יצחק נ' מדינת ישראל [1]). אודה, שכבר במבט ראשון, מתן תשובה שלילית לשאלה האמורה נראה בעיניי תמוה ומוקשה; בית-משפט מוצא שמבחינה עניינית יש מקום להיעתר לבקשה לתקן את כתב-התביעה; על-פי כתב-התביעה המתוקן הסמכות לדון בתביעה היא לבית-משפט אחר, ולבית-המשפט הדן בבקשה מוקנית סמכות בחוק להעביר את הדיון לבית-המשפט האחר (על-פי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984). למה יימנע מבית-המשפט מלהחליט את אותן שתי החלטות שבסמכותו, אפילו שהתוצאה של תיקון כתב-התביעה תחייבו להעביר את הדיון לבית-משפט אחר?" עוד נפסק כי "לעניין זה נתון, כמובן, לבית המשפט שיקול דעת, ואם יסבור שהתיקון יכול ויביא לשיבוש הליכים או לסיבוכם, יכול הוא שלא להיעתר לבקשה". אמנם הלכה זו נוגעת לתיקון סכום התביעה, אולם לנוכח סמכותו העניינית הייחודית של בית דין זה, סבורני כי אין מניעה להחיל הלכה זו אף בענייננו, כאשר מובהר, בין מלכתחילה ובין במהלכו של ההליך, כי עניינו של התובע ומיצוי זכויותיו מחייב את העברת הדיון לבית משפט אחר. אם קיימת דרך משפטית שיישומה ימנע פגיעה בזכויות וסרבול הליכים, ראוי ללכת בדרך זו. 7. אכן, לא תמיד יאפשר בית המשפט תיקון כתב תביעה. במקרים שבהם נקט המבקש שיהוי רב או נהג בחוסר תום לב, לא ייעתר בית המשפט לבקשת התיקון. כך גם כאשר התיקון עשוי לגרום לבעל הדין האחר נזק שאינו ניתן לפיצוי על ידי פסיקת הוצאות, או אם התיקון ימנע מהצד שכנגד הגנה, שהייתה קמה אילו הייתה מוגשת הבקשה מחדש. אלו אינם מתקיימים בענייננו. לא שוכנעתי כי הבקשה להעברת דיון תגרום לעיוות דין לצד שכנגד, וזאת לצד פסיקת הוצאות. מטבע הדברים תובענה המוגשת לבית המשפט המחוזי שונה מזו המוגשת לבית דין זה, בשל עילות התביעה, ולכן אין תמה שקיים שוני בין כתב התביעה המקורי למתוקן. התובע אמנם הגדיל את הסכום הנתבע: בעוד שבתביעתו המקורית נתבע סך של 6,374,261 ₪, אך נתבע סך של 3,500 ₪ בלבד לצרכי אגרה, הרי בכתב התביעה המתוקן נתבע סך של 5,500,000 ₪ לצרכי אגרה. ואולם מששונה אופי התביעה בכללותה, אין מקום למנוע את תיקון כתב התביעה בשל שינוי גובה הסכום. חרף טיעוני הנתבעות לא מצאתי כי יש מקום, בנסיבות מקרה זה, לנקוט בסנקציה חריפה של דחית תובענה שעה שניתן להעבירה לבית המשפט המוסמך. זאת ועוד. מחיקת סעיפים שאינם מתחום יחסי העבודה ודחיית התביעה ברכיבים שעניינם ביחסי העבודה, כפי שמציעות הנתבעות, תגרום לסרבול ההליך שלא לצורך. אדגיש כי בהחלטה שניתנה ביום 13.5.09 לא הוכרעה הבקשה להעברת הדיון, וכל שנקבע הוא כי לא ניתן להעביר את התביעה כפי שהוגשה מלכתחילה לבית דין זה, וכי על התובע להבהיר כיצד הוא מבקש להמשיך את ההליכים בתיק זה, לנוכח המצב שנוצר. 8. לאור כל האמור לעיל, אני מתירה את התיקון המבוקש, אף בלא הסכמת הנתבעות, שכן עניין זה נתון לשיקול דעת בית דין. מאחר שלבית דין זה אין סמכות עניינית לדון בכתב התביעה המתוקן, יש להעביר את התיק לבית המשפט המחוזי בירושלים על פי הוראות סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. מאחר שהתיק התנהל בבית דין זה במשך למעלה מ-4 שנים, והתנהלו בו, בנוסף להליך העיקרי הליכי ביניים רבים, ובהם ערעורים ובקשות על פי פקודת בזיון בית המשפט, והעברת הדיון נעשית בשל הודאת התובע בהיעדר קיומם של יחסי עובד-מעביד, ישלם התובע הוצאות הנתבעות בגין שכ"ט עו"ד בסך של 45,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. כמו כן ישלם התובע הוצאות הנתבעות עצמן בסך של 15,000 ₪. החלטה בבקשה לביטול העיקול תישלח בנפרד.כתב תביעהתיקון כתב תביעהמסמכיםהעברת דיון