קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העברת תיק מהליך פלילי להליך מנהלי: זוהי בקשה מטעם הנאשמים לביטול כתב האישום והחזרת התיק להליך המנהלי. להלן עובדות המקרה: 1. בפניי כתב אישום שבו הואשמו הנאשמים 1 ו- 2 בהעסקת שלושה עובדים זרים שלא כדין, בניגוד להוראות חוק עובדים זרים, התשנ"א-1991. 2. בטרם הקראת כתב האישום, ביקשה ב"כ הנאשמים לאפשר לנאשמים לחזור להליך המינהלי. ב"כ המאשימה התנגד לכך, בטענה כי מדיניות המאשימה אינה מאפשרת כן, עת מוגשת בקשה להארכת מועד להישפט, כפי שהוגשה על ידי הנאשמים, וכי המאשימה פועלת עפ"י הנחיותיה הפנימיות בעניין. 3. בנסיבות הדומות לאלה אשר בתיק שבפניי, נתן כב' השופט חיים ארמון, החלטה בתיק פ' 1010/07 מדינת ישראל נ' אליהו, , היפה לענייננו, בנוסח כדלקמן: "2. כתב האישום בתיק זה הוגש בעקבות בקשת הנאשם להישפט, במקום לשלם קנס מנהלי שהוטל עליו. עם זאת, לאחר תחילת הדיון בתיק, ביקש הנאשם לחזור למסלול המנהלי, כך שהאישום יבוטל ותחת זאת ישולם הקנס המנהלי. המאשימה - התנגדה לחזרה להליך המנהלי. בשל התנגדות המאשימה להחזיר את הענין להליך המנהלי, פנה הנאשם בעתירה מנהלית אל בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת, עתירה שבה עתר לאפשר לו לחזור למסלול המנהלי (עת"מ (נצ') 121/09). החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים (השופט תאופיק כתילי) היתה לדחות את העתירה, בנימוק שהנאשם יכול להעלות את הטענה בבית דין זה, בדרך של טענה במסגרת "הגנה מן הצדק". 3. בטרם קביעת התיק להוכחות, אני מבקש להבין את עמדת המאשימה בענין האינטרס הציבורי שיש, כביכול, בהמשך ההליך הפלילי, נוכח בקשת הנאשם לחזור למסלול המנהלי. 4. בענין זה, אני מוצא לנכון להפנות את תשומת לב המאשימה לתועלת הרבה שיש במסלול המנהלי. תועלת זו עמדה בבסיס חקיקת חוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985, וביטוי לכך ניתן גם בדברי ההסבר להצעת החוק; הצעת חוק העבירות המנהליות, התשמ"ה-1985, (ה"ח התשמ"ה 59). אביא כאן ציטוט מדברי ההסבר: "ההתפתחות הגדולה של העת החדשה, בתחומים רבים של חיי החברה והמשק, הביאה עמה גם מספר גדול של חוקים חדשים המסדירים תחומים אלה, ובין היתר קובעים עונשים על הפרת ההסדרים. ... התוצאה היא שבעשרות השנים האחרונות גדל לאין שיעור המספר הכולל של עבירות פליליות בספר החוקים ובקובץ התקנות. רוב העבירות הפליליות שנתווספו לאחרונה כאמור שונות באופיין מן העבירות הפליליות המסורתיות. לענין זה מקובל להבחין בין שני סוגים עיקריים של עבירות פליליות. על הסוג הראשון נמנות עבירות שמקובל לראות בהן פגיעה במוסר ואף קלון, כגון גניבה, שוד, תקיפה או אונס ... אלה הן עבירות בעלות אופי פלילי מובהק ... על הסוג השני של עבירות נמנים מעשים שלא היה מקובל לראות אותם כעבירה ובדרך כלל אף לא כמעשים שיש עמם פגיעה במוסר או קלון, עד שהמחוקק אסר אותם. ... אלה הן , בדרך כלל, עבירות הנובעות מהסדרים חדשים באופן יחסי, שהונהגו על ידי המחוקק בתחומים שונים ... עבירות אלה, שפעמים רבות נכשלים בהן אנשים במהלך עסקים רגיל, ... לעבירות מסוג זה נקרא להלן בשם 'עבירות מנהליות'. לדרכי הענישה המקובלות יש חסרונות הבאים לידי ביטוי בולט במיוחד לגבי העבירות המנהליות. ואלה החסרונות העיקריים: א. ההליך הפלילי המקובל הינו הליך מסורבל, ולכן גם, בדרך כלל, ממושך ויקר. משום כך אין הוא יעיל במידה הראויה, ואף אין הוא משתלם מבחינת המשאבים שיש להשקיע בו, כאשר מדובר במספר גדול של עבירות ... שאין בהן חומרה רבה. ... ג. עומס רב מוטל על מערכת התביעה ועל מערכת בתי המשפט ובמצב הקיים אין הם מסוגלים לקבל על עצמם את הטיפול בכמות העצומה של עבירות מנהליות. ד. לעתים קרובות אין הצדקה להטיל על אדם שעבר עבירה מנהלית ... את הכתם של הליך פלילי והרשעה פלילית. בשל חסרונות אלה של דרכי הענישה המקובלות, נעשה ניסיון למצוא דרכים חלופיות של ענישה על עבירות מנהליות ... המכנה המשותף לחוקים אלה הוא, שמעשים המוגדרים כעבירות מנהליות אינם נדונים, בדרך כלל, בהליכים פליליים, אלא מענישים עליהם באמצעות קנסות המוטלים בידי עובדי ציבור שהוסמכו לכך. ... החוק המוצע נועד לקבוע דרך חלופית לענישה על עבירות מנהליות בדרך כלל. המטרות העיקריות של החוק הן אלה: א. לשפר את האכיפה של חוקים ותקנות הקובעים עבירות מנהליות בדרך פשוטה, מהירה וזולה. ב. להקל את העומס המוטל כיום על מערכת התביעה ומערכת בתי המשפט. ג. לאפשר לאדם שעבר עבירה מנהלית לשאת בעונש מתאים, בלי שיוכתם בכתם של עבירה פלילית, אלא אם כן קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות העמדתו לדין פלילי.". הדברים המצוטטים היו נכונים ויפים לשעתם, לפני למעלה מ-24 שנה, אך כיום - הם יפים שבעתיים (לפחות). 5. הניסיון השיפוטי בבית הדין מעלה כי המאשימה התמהמהה במשך שנים מלטפל ביעילות בעבירות המנהליות שהשיפוט בהן מצוי בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. נאשמים שהוטל עליהם קנס מנהלי, וביקשו להישפט - המתינו שנים עד שהמאשימה הצליחה לגבש נגדם כתב אישום. בשנתיים האחרונות, הצליחה המאשימה להעביר את ייצוגה בעניינים כאלה לעורכי דין פרטיים, שאינם עובדי המדינה, ואז החלה "הצפה" של בתי הדין האזוריים לעבודה בתיקי אישום רבים. מטבע הדברים, וכפי שנאמר גם בדברי ההסבר להצעת החוק, שצוטטו לעיל, ההליכים הפליליים אינם יעילים. הם מסורבלים ויקרים. ההליך מסורבל שכן לצדדים זכות לדקדק בענייני פרוצדורה, מכח חוק סדק הדין הפלילי [נוסח משולב], התשנ"ב-1991. בנוסף, דיני הראיות חלים באופן מלא; מתעוררות שאלות של קבילות ראיות, וברור שכשמדובר בהליך פלילי - זכאים הנאשמים לעמוד על זכותם לכך שהמאשימה תוכיח את אשמתם במידה הנחוצה במשפט פלילי. כאמור כבר בדברי ההסבר להצעת החוק שצוטטו לעיל, הכלל הוא שאין הצדקה להפעיל מערכת יקרה ולהגביר את העומס על המערכת השיפוטית, לשם דיון בהליך פלילי על עבירה שבאופייה היא עבירה מנהלית." 4. בסעיף 4 להודעת המאשימה מוזכרת, בין השאר, האפשרות להגיש כתב אישום גם במקרה של עבירה מנהלית, אף בלא הודעת תשלום קנס. ברור שאפשרות כזו קיימת וברור שנכון להפעילה, במקרים המתאימים, לאחר הפעלת שיקול דעת בענין זה, ו"מטעמים שיירשמו", כלשון סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות. אולם, העובדה שבמקרה של הנאשמים הוטל קנס מנהלי, מוכיחה שהעמדה המקורית של המאשימה היתה שאין בעניינם של הנאשמים נסיבות מיוחדות שהצדיקו הגשת כתב אישום, כך שעמדתה של המאשימה המעוניינת להמשיך בהליך הפלילי גם כשהנאשמים מבקשים לשלם את הקנס שהוטל עליהם, אינה מובנת כלל. 5. האמור בסעיף 2 להודעת המאשימה מעורר אף תמיהה גדולה יותר; מהאמור בסעיף זה עולה לכאורה שהמאשימה היתה נעתרת לבקשת הנאשמים לחזור להליך המנהלי, גם לאחר שביקשו להישפט, אם היו מבקשים את החזרה להליך המנהלי בטרם הגשת כתב האישום. מכאן, שגם המאשימה מסכימה שעצם הגשת הבקשה להישפט אינה מצדיקה, לכשעצמה, את שלילת האפשרות לחזור להליך המנהלי, ומה שלדעת המאשימה מונע את החזרה להליך המנהלי הוא דווקא האקט של הגשת כתב האישום. 6. גם כאן יפים דבריו של כב' השופט חיים ארמון, החלטה בתיק פ' 1010/07 מדינת ישראל נ' אליהו, , בנוסח כדלקמן: " אם אכן זו עמדת המאשימה, הרי שכלל לא ניתן להבין אותה. לא ברור מה מיוחד באקט של הגשת כתב האישום, כדי שהוא ישמש מחסום מפני החזרה להליך המנהלי. הנסיון בבית הדין מלמד שהמאשימה אינה עקבית במשך הזמן שחולף מאז הגשת הבקשה להישפט ועד להגשת כתב האישום. לעתים חולפות מספר שנים עד להגשת כתב האישום, ולעתים - חולפים מספר חודשים בלבד. מכאן, שמדיניותה של המאשימה אינה שוויונית כלפי הנאשמים השונים, שכן בעוד שלחלקם יש פרק זמן של מספר חודשים שבהם המאשימה תסכים לקבל את בקשתם לחזור להליך המנהלי אחרי הגשת בקשה להישפט, הרי שלאחרים - יש פרק זמן של מספר שנים שבו יש להם הזדמנות להצליח בבקשתם לחזור להליך המנהלי לאחר הגשת בקשה להישפט. הצבת מועד הגשת כתב האישום כמועד "חוסם" בפני הסכמת המאשימה לבקשת הנאשם לחזור להליך המנהלי - מעוררת את החשש שמא השיקול העומד ביסוד מדיניות הסירוב של המאשימה אינו שיקול עקרוני (כפי שהיה ניתן לחשוב אילו המאשימה היתה מסרבת עקרונית לכל בקשה כזו לאחר הגשת בקשה להישפט), אלא שיקול אחר, שאיני יודע מה הוא (אך ייתכן שיש קשר בינו לבין העובדה שהגשת כתבי האישום "הופרטה" והיא נעשית כיום על ידי עורכי דין פרטיים)." 7. בהתחשב בכל האמור לעיל, בהתחשב בעומס המוטל על בית הדין נוכח ה"הצפה" בהגשת כתבי אישום בשנתיים האחרונות, בהתחשב בעובדה שההליך הפלילי הוא מסורבל ויקר, בהתחשב באופייה המנהלי של העבירה המיוחסת לנאשמים, לא ברור איזה אינטרס ציבורי יש בהתעקשותה של המאשימה להמשיך את ההליך הפלילי, כאשר הנאשמים מוכנים לקבל על עצמם לחזור למסלול המנהלי. לכאורה, נראה שהסכמת המאשימה להחזרת הענין למסלול המנהלי, רק תיטיב עם אינטרס הציבור. 8. על כן, בטרם קביעת התיק להוכחות, אני מבקשת מהמאשימה לשקול שוב את עמדתה, ולבחון אם היא מסכימה לבקשת הנאשמים לחזור למסלול המנהלי תוך שימת דגש על העובדה כי העבירות המיוחסות לנאשמים נשוא תיק זה הינן משנת 2004, ואילו כתבי האישום הוגשו על ידי המאשימה רק כ-4 שנים לאחר מכן. משפט פליליביטול כתב אישום