הפסקת קבלת שירות משפטי למועצה דתית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפסקת קבלת שירות משפטי למועצה דתית: זוהי עתירה כנגד החלטת משיב 1 מיום 13.2.07, לפיה החליטה המועצה הדתית להפסיק ולקבל סיוע משפטי מהעותר וממשרדו. העובדות: 1. העותר הוא עו"ד ונוטריון. 2. המשיב 1 (להלן: "מר כהן") ומשיב 2 (להלן: "מר ברנז"), הם ממונים על המועצה הדתית יהוד, שמונו לתפקידם בהתאם לסעיף 2(ב)2 לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א-1971. 3. העותר נתן שירותים משפטיים למועצה הדתית יהוד (להלן: "המועצה") מאז שנת 2000. 4. בין המועצה לבין עיריית יהוד (להלן: "העירייה") התגלו מחלוקות אשר בגינן התנהלו הליכים בבתי המשפט. בין היתר, עתרה העירייה כנגד מינויים של מר כהן ומר ברנז לתפקידם כממונים על המועצה במסגרת עת"מ 208/07 בביהמ"ש לעניינים מנהליים ירושלים. 5. ביום 20.7.02 נערך הסכם בין העירייה לבין המועצה לסיום המחלוקות שביניהן מחוץ לכותלי ביהמ"ש (להלן: "ההסכם"). במסגרת ההסכם התחייבו הצדדים להשהות לשלושה חודשים את כל ההליכים המשפטיים התלויים ועומדים ביניהם בעת החתימה על ההסכם (נספח ו' לעתירה). 6. באותו יום פנה העותר, בשם המועצה, ליועץ המשפטי של העירייה בטענה כי על ההסכם לפרט את רשימת התיקים התלויים ועומדים בין הצדדים, וכי יש לבחון כל תיק בנפרד אם ניתן להקפיא בו את ההליכים, ורק בהתאם לכך, להגיש בקשות מוסכמות לבתי המשפט הנוגעים בדבר. במקביל פנה העותר, בכתב, למר כהן וטען כי ההסכם, אשר נעשה ללא ידיעתו של העותר, פוגע קשות בענייניה של המועצה ובהישגים שהוגשו בהליכים המשפטיים, וכל זאת ללא תמורה ממשית למועצה. אי לכך, טען העותר, חייב ההסכם לעבור שינויים מהותיים. 7. ביום 13.2.07 הודיע מר כהן לעותר במכתב שכותרתו "יעוץ משפטי למועצה דתית" כדלקמן: "בהמשך לשיחתנו הטלפונית בה הודעת לי שאינך מעוניין לייצג את המועצה הדתית בעתירה המנהלית העומדת כנגד המועצה הדתית... ואינך מעוניין להגן על האינטרסים של המועצה הדתית, הריני להודיעך שהמועצה הדתית חדלה בזאת לקבל סיוע ויעוץ משפטי ממך ומשרדך מעתה". 8. על הודעה זו השיב העותר כי הודעת סיום ההתקשרות ניתנה מבלי שהתקיים דיון בנושא בין הממונים על המועצה, תוך ניגוד עניינים של מר כהן, ומבלי שניתנה לעותר זכות טיעון, ומשום כך ההודעה בטלה. במקביל הודיע היועץ המשפטי של העירייה לעותר כי "העירייה קיבלה בעת האחרונה פנייה ברורה וחד משמעית מן המועצה הדתית ביהוד לפיה אינך מייצג אותה עוד ולפיכך איני רואה טעם או מקום להמשיך בהתכתבות איתך לגופם של דברים" (ר' נספח ח' לעתירה). 9. ביום 10.4.07 או סמוך לכך, נחתם הסכם גישור בין המועצה לבין העירייה. בסעיף 14 להסכם הגישור נקבע כי "הסכם זה מבטל ומסיים את כל ההליכים המשפטיים שישנם בין המועצה הדתית והעירייה". 10. ביום 1.3.07 הגיש העותר עתירה מנהלית כנגד המשיבים, היא העתירה המקורית. ביחד עם העתירה המקורית, הוגשה בקשה לצו ביניים (בש"א 30399/07) , בה עתר העותר כנגד העברתו מתפקידו כיועץ משפטי למועצה הדתית עד לבירור העתירה. בית המשפט דחה את הבקשה לצו ביניים, בין היתר, בטענה של העדר חוזה חתום בין העותר לבין המועצה ולאור מערכת היחסים העכורה בין הצדדים, אשר אינה מאפשרת עבודה משותפת ביניהם. 11. ביום 14.10.07 ניתנה החלטה המתירה לעותר להגיש עתירה מתוקנת וביום 24.10.07 הוגשה העתירה המתוקנת, היא העתירה נשוא פס"ד זה. 12. ביום 23.1.08 נמחקה משיבה 3 מהעתירה ומשום כך פסק דין זה דן בעתירת העותר כנגד המשיבים כהן וברנז. טענות העותר: 13. העותר טוען כי הוא משמש כיועץ משפטי למועצה הדתית מאז שנת 2000, ייצג את המועצה ברציפות בהליכים משפטיים רבים, כשהייצוג נעשה על פי הסכמה פרטנית בינו לבין המועצה שנקבעה לגבי כל תיק. לטענתו, בעת ששימש כיועץ משפטי, פעל מר כהן, ללא ידיעתו והסכמתו של העותר, וניהל מו"מ עם העירייה כשאלה הגיעו להסכמה, בין היתר, כי העירייה תמשוך את העתירה כנגד מינוי מר כהן ומר ברנז לתפקידם כממונים על המועצה, ואילו המועצה מצידה תקבל את עמדת העירייה בנושאים אחרים השנויים במחלוקת. משסירב העותר ליתן ידו להסכמים המנוגדים, לדעתו, לאינטרס הציבורי ולעניינה של המועצה, הודח העותר, על אתר, מתפקידו. 14. העותר טוען כי הדחתו נעשתה בחטף, ללא הנמקה, מבלי שניתנה לו זכות טיעון ובניגוד לתקנות 2 ו- 2א לתקנות שירותי הדת היהודיים (ניהול מועצות), התש"ל-1970. עוד מוסיף הוא כי הדחתו נעשתה בחוסר תום לב ומתוך ניגוד עניינים של המשיבים, אשר ביקשו למנות למועצה יועץ משפטי שיאשר את ההסכמים, ובכך ימנע בירור משפטי של העתירה שהוגשה נגד מינויים, בה הועלו טענות אישיות חמורות נגד מר כהן. בעניין הטענה של ניגוד עניינים, פנתה גם התנועה למען איכות השלטון בישראל לראש עיריית יהוד, ביום 12.4.07, וביקשה התייחסותו, בין היתר, לכשירותם של מר כהן ומר ברנז לכהן כממונים על המועצה, לפשר חתימת ההסכם שבין העירייה לבין המועצה ולעניין פיטורי העותר ע"י המועצה. 15. העותר מפנה גם למכתב מיום 29.3.07, שנשלח ע"י מנכ"ל הרשות הארצית לשירותי דת למשיבים, בעניין ההליכים המשפטיים המתנהלים ע"י המועצה, ושם נכתב, בין היתר: "בהמשך לשיחותנו המרובות בנושא שבנידון כולל זו האחרונה עם מר כהן ומאמש, אתם ממשיכים להתנהל כפי ראות עיניכם, לכאורה מתוך שיקולים שבינם לבין טובת המועצה הדתית כלפיה הנכם אחראים, אין ולא כלום. ... עו"ד אייל נון ששימש כיועץ המשפטי של המועצה הדתית קיבל את מלוא שכ"ט עבור כל הטיפול בתיק כולל הכנת כתבי הסיכום אותם היה אמור להגיש לביהמ"ש עד ל- 29.3.07 בצהריים. פניותיו הרבות במישרין ובעקיפין אליכם לאפשר לו להגיש את הסיכומים מטעם המועצה הדתית לביהמ"ש נפלו על אוזנים ערלות, כאילו וישנו גורם עלום המנווט אתכם לכאורה, לפעול שלא לטובת המועצה הדתית... למותר לציין שהנכם אחראים באופן ישיר להתנהלות המועצה הדתית ושמירה על האינטרסים שלה ולכן אתם עשויים לשאת בתוצאות הנזקים שייגרמו לה. אין בכל האמור לעיל כדי למנוע מכם כממונים על המועצה הדתית להחליף יועץ משפטי ובלבד שפעילותכם נעשית כדין על פי הוראות החוק וכללי המנהל התקין". 16. ביום 10.4.07 פנה העותר למנכ"ל הרשות הארצית לשירותי דת ופירט בפניו את חומרת ההסכמים ופגיעתם בענייני המועצה ובתקציבה, את התנהלותו הפסולה של מר כהן והחשש לניגוד עניינים. ביום 7.5.07 נענה העותר כי מכתבו נבחן בקפידה ובזהירות וכי בכוונת הרשות לערוך בדיקה, ובסיומה ניתן יהיה להשיב לטענותיו, אם יהיה בכך צורך. 17. העותר טוען כי בקשתו ליתן לו לסיים את הייצוג המשפטי של המועצה אינה נובעת מאינטרס כלכלי, שכן המועצה שילמה לו את מלוא שכר טרחתו בגין ייצוג זה. רצונו של העותר לסיום הייצוג המשפטי בתיקים בהם החל לטפל נובע, לטענתו, אך ורק כדי למנוע נזק למועצה ולאינטרס הציבורי, ולמלא את חובתו המקצועית בתיקים שבטיפולו. החלפת עורך דין בשלב זה תפגע בהליכים המשפטיים המתנהלים, במועצה ובעותר. טענות המשיבים: 18. המשיבים טוענים למעשה עשוי. הם מוסיפים וטוענים כי מערכת היחסים העכורה שבין העותר לבין המשיבים והמועצה אינה מאפשרת להשיב את הגלגל לאחור וליצור יחסי עבודה תקינים, גם לאור ההכפשות וההאשמות האישיות של העותר כנגד המשיבים. עוד טוענים הם כי ההליכים המשפטיים, בהם מבקש העותר להמשיך ולייצג את המועצה, בוטלו זה מכבר והתיקים נסגרו, לאור ההסכם שנחתם בין המועצה לבין העירייה. משום כך טוענים המשיבים, ובצדק, אין עוד רלוונטיות לסעדים המבוקשים. 19. המשיבים טוענים גם לחוסר סמכות עניינית של ביהמ"ש לעניינים מנהליים לדון בעתירה. המשיבים טוענים כי מדובר בהסכם למתן שירותים משפטיים והטענות כנגד סיום העסקתו של העותר הן טענות להפרת חוזה כשהעותר מבקש סעד לאכיפתו של החוזה. סעד זה והתביעה לקבלתו, מקומם להתברר בביהמ"ש האזרחי ולא בביהמ"ש לעניינים מנהליים. 20. המשיבים טוענים כי העתירה המתוקנת מתמקדת בהסכם שנחתם בין העירייה לבין המועצה ובנזקים שהסב הסכם זה למועצה, כשההסכם נעשה ללא ידיעתו של העותר. המשיבים טוענים כי כל ההסכמים שנחתמו בין המועצה לבין העירייה היו גלויים וקיבלו את אישורם של הרשות הארצית לשירותי דת, את אישורו של המנכ"ל ואישור יועציה המשפטיים של הרשות. הסכמים אלה, לטענת המשיבים, היטיבו עם המועצה הדתית. 21. המשיבים טוענים כי החלטתם להפסיק להיזקק לשירותיו המשפטיים של העותר נבעה מסירובו לקבל את הדרך "החדשה" בה בחרו המשיבים לפעול במערכת היחסים שבין המועצה לבין העירייה, ובגין התנגדותו לרצונם לשים קץ לסכסוך המתמשך ולהליכים המשפטיים הרבים שבין המועצה לבין העירייה. גם הרשות הארצית לשירותי דת תמכה בגישה פייסנית זו של המשיבים ואילו העותר התבצר בעמדותיו הלוחמניות כנגד העירייה. משהבינו המשיבים כי לא ניתן להגיע להבנות עם העותר, החליטו לחדול מלהיזקק לשירותיו המשפטיים. 22. פעולות המשיבים וההסכם שנחתם בין המועצה לבין העירייה שמו קץ למאבקים שבין המועצה לבין העירייה. פעולות אלה וההסכם שנחתם סללו את הדרך להסדרת חובה של העירייה למועצה (נספח מש/10) ולתקצובה השוטף, באופן שהביא לתפקוד תקין ולחידוש אספקת שירותי דת לתושבי יהוד ונווה מונוסון, הזקוקים לשירותים אלה. 23. העותר אינו יועצה המשפטי של המועצה אלא עו"ד חיצוני, אשר נשכר ע"י המועצה, כדי להעניק לה שירותים משפטיים. מעמדו הוא כשל קבלן עצמאי. בסעיף 737 לחוזר מנכ"ל סג/1 מפברואר 2003, נקבע כי "התקשרות מועצה דתית עם יועץ משפטי לקבלת שירותים תיעשה בדומה לכל התקשרות מטעמה (נספח מש/6 לתגובה לעתירה). אין בחוק כל התייחסות למשרת "יועץ משפטי" למועצה דתית, ובניגוד לרשות מקומית, המועצה אף אינה חייבת להעסיק יועץ משפטי. גם טיוטת ההתקשרות שהציג העותר עוסקת במתן שירותים משפטיים תמורת 300 דולר לחודש, וממילא טיוטה זו לא נחתמה, לא ע"י ראש המועצה ולא ע"י ראש הרשות המקומית, כמתחייב מהוראות סעיף 12 לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א-1971. לפיכך, טוענים המשיבים, לא נחתם כל חוזה בין המועצה לבין העותר. דיון: 24. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בסיכומים ובטיעוני הצדדים בפני, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות הן מחמת מעשה עשוי והן מחמת חוסר סמכות עניינית. 25. העותר מבקש בעתירה להתיר לו לסיים את הייצוג המשפטי של המועצה בתיקים בהם החל, שכן הוא מבקש למנוע נזק למועצה, לאינטרס הציבורי ולמלא את חובתו המקצועית. העותר תוקף, בין היתר, גם את ההסכם שנערך בין המועצה לבין העירייה. מכוחו של הסכם זה הסתיימו ההליכים בתיקים בהם ביקש העותר להמשיך ולייצג את המועצה. משום כך, אין עוד מקום להעתר לעתירה ולאפשר לעותר לייצג את המועצה בתיקים שהתנהלו בבתי המשפט, שכן תיקים אלה נסגרו, כאמור, כתוצאה מאותו הסכם. העותר ידע עובדות אלה היטב, ועל אף שהוצע לו למשוך את העתירה, הוא ביקש להמשיך את הדיון בה. אי לכך ומאחר ומדובר במעשה עשוי, מדובר בעתירה תאורטית שאין עוד מקום לדון בה. 26. העותר הגיש תביעה כספית לבית משפט השלום בת"א (ת.א 13867/08) כנגד המועצה הדתית, לתשלום שכר טרחה המגיע לו בגין השירותים המשפטיים שנתן למועצה. בסעיף 33 לכתב תביעה זה טען התובע כדלקמן: "מאחר ושירותיו המשפטיים של התובע הופסקו בלא התראה מראש בחודש פברואר 2006, זכאי התובע לפרק זמן סביר של התראה, ועל כן חייבת הנתבעת בתשלום שכר הטרחה החודשי השוטף למשך 3 חודשים נוספים (פברואר-אפריל 2007)...". בסעיף 47 לכתב התביעה חוזר התובע על הטענה לפיה הנתבעת היתה חייבת "ליתן לתובע התראה סבירה על הפסקת ההתקשרות השוטפת עימו למתן ייעוץ משפטי, וזאת לאחר כ- 7 שנים של ייעוץ משפטי נאמן ורצוף. משלא עשתה כן, חייבת הנתבעת גם בתשלום שכר טרחה בגין חודשי ההתראה שלא ניתנו, בסך 5,114₪ כולל מע"מ וכולל הפרשי ריבית והצמדה, למועד הגשת התביעה". מהאמור לעיל עולה כי בתביעתו הכספית לשכר טרחה, שהגיש התובע לבית משפט השלום בת"א, כלל התובע גם סכום של 5,114 ₪ בגין אי התראה סבירה על הפסקת ההתקשרות. הצדדים הגיעו להסדר פשרה בתביעה זו, אשר ניתן לה תוקף של פסק-דין ביום 22.6.08, לפיו שילמה המועצה לעותר סכום 147,935 ₪ לסילוק סופי ומוחלט של המחלוקות בעניין שכר הטרחה. לטעמי, יש באמור לעיל הסכמה מטעם העותר להפסקת עבודתו, תוך קבלת תשלום בגין חודשי התראה שלא ניתנו. 27. דין התביעה להידחות גם מחוסר סמכות עניינית. העותר טוען כי המשיבים התנהלו בחוסר תום לב תוך ניגוד עניינים, לא ניתנה לו זכות שימוע, וטענות דומות המעידות על התנהלות בלתי תקינה מטעם המשיבים. היחסים בין העותר לבין המשיבים הם במסגרת חוזה למתן שירותים משפטיים, בתחום המשפט האזרחי, וטענתו כנגד הפסקת עבודתו, גם היא במסגרת המשפט האזרחי. עניין דומה נידון בפס"ד, אותו צירף העותר ביום 28.7.09, ע"א (מאוחדים) 9784/05 ואח', עיריית ת"א-יפו נ' ידידה גורן ואח', . גם שם נידונה שאלת הפסקת השירותים המשפטיים שניתנו ע"י עורכי-דין לעיריית ת"א, וגם שם התברר העניין במסגרת תיקים אזרחיים וערעורים אזרחיים (ולא במסגרת עניינים מנהליים). גם שם וגם בענייננו נשמעו טענות "מנהליות", כאשר בענייננו נטענו טענות של חוסר תום לב, העדר שימוע, ניגוד עניינים וכו', אך מקומן של אלה במסגרת הליכים אזרחיים. על הרשות להתנהל במקרים כמו המקרה שבפנינו, הן על פי המשפט האזרחי והן על פי כללי המשפט המנהלי, והתנהגות המשיבים בעניין הפסקת שירותיו של העותר צריכה להיבחן גם על פי כללי המשפט המנהלי. יחד עם זה, אין בכך כדי להביא את העניין בגדר סמכותו של ביהמ"ש המנהלי, כפי שקרה גם בע"א (מאוחדים) 9784/05 לעיל. 28. אשר על כן הדין עתירה להידחות גם מחמת העדר סמכות עניינית. 29. לאור התוצאה אליה הגעתי, ומאחר ומדובר בעתירה תאורטית, לא מצאתי מקום לדון בשאר טענותיו של העותר. 30. העתירה נדחית. 31. העותר ישלם למשיבים, ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ + מע"מ, נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.שירותים משפטייםמועצה דתית