קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הצעה גירעונית במכרז: 1. עיריית אשקלון (המשיבה 1 - להלן "העירייה"), פירסמה מכרז פומבי לביצוע עבודות נקיון במוסדות חינוך שבתחומה ובמשרדי העירייה. בין מסמכי המכרז נקבע מחיר מינימום לשעת עבודה בש"ח. המחיר נקבע תוך הנחת עבודה כי מכסת שטח נקיון לשעת עבודה אחת של עובד במוסדות החינוך הינה 220 מ"ר ובמשרדי העירייה 110 מ"ר. מחיר מינימום של שעת עבודה לעובד נקבעה באותו התחשיב בסכום של 28.46 ש"ח. לאור זאת, מחיר המינימום לנקיון מ"ר אחד של מוסדות חינוך נקבע ל-0.129 ש"ח ושל משרדי העירייה 0.259 ש"ח. נקבע במסמכי המכרז כי מציע שהצעתו תפחת ממחיר המינימום - תיפסל ההצעה. המשיבה 2, חברת רם ק.ר.ם. בע"מ (להלן "חברת רם"), נקבה בהצעתה את מחיר המינימום. העותרת, חברת שלג לבן בע"מ (להלן "שלג לבן"), הגישה הצעה גבוהה יותר (וביתר פירוט - מחיר שעת עבודה ממוצע בהצעת רם היה 28.46 ש"ח ובהצעת שלג לבן 29.34 ש"ח). המשיבות 3 ו-4 השתתפו גם הן במכרז. מחיר שעת עבודה ממוצעת בהצעת המשיבה 3 היה 29.3 ש"ח ובהצעת משיבה 4 29.60 ש"ח. ועדת המכרזים של העירייה החליטה בסופו של יום לקבוע את הצעת חברת רם כהצעה הזוכה. בעתירה זו טוענת העותרת כי החלטה זו שגויה, כי הצעת המשיבה 2 היתה פסולה ועל כן עותרת היא לביטול החלטת הועדה ולביטול המכרז. טענתה העיקרית של העותרת הינה כי מחיר המינימום לשעת עבודה שנקבע במסמכי המכרז משקף את תמחיר עלותו של שכר עובד לשעת עבודה - על כל מרכיבי השכר ותוספותיו על פי הדין וההסכמים הקיבוציים. זאת בהתאם למסמך "תמחיר עלות שכר למעביד לכל שעת עבודה"אשר צורף כנספח למסמכי המכרז (להלן "התמחיר"). תמחיר זה נערך ע"י העירייה על פי הנחיות השלטון המקומי והחשב הכללי במשרד האוצר. לטענת העותרת, הצעתה של חברת רם שהיתה בגובה מחיר המינימום לשעת עבודה, מעמידה מלכתחילה את הצעתה כגרעונית וכהצעת הפסד. זאת הואיל ואין היא כוללת מרכיבי עלות נוספים כלשהם הכרוכים בביצוע העבודות נשוא המכרז כמו חומרי ניקוי, הוצאות ארגון, פיקוח וכו'. בהיותה - מעצם הגדרתה זו - "הצעה גרעונית", דינה היה להיפסל. טענה נוספת של העותרת מתייחסת לתחשיבי התמחיר של חברת רם ולהתנהלותה מול ועדת המכרזים בענין זה. וביתר פירוט. לאחר פתיחת תיבת ההצעות פנתה ועדת המכרזים לחברת רם ולמציעה נוספת שהציעה את מחיר המינימום, וביקשה אותן לפרט בפניה את בסיס תחשיביהן בהצעתן. נציגי חברת רם הסבירו בישיבה זו כי הנחת התמחיר של הצעתן הניחה היקף עבודה גדול יותר לשעת עבודה של עובד. לאמור, 255 מ"ר נקיון במוסדות חינוך ו-130 מ"ר נקיון של משרדי עירייה. משהתברר לחברת רם כי הנחת תמחיר זו נוגדת את היקף העבודה לשכר שהונח בבסיס מחיר המינימום במכרז (דהיינו - 220 מ"ר לשעת עבודה במוסדות חינוך ו-110 מ"ר לשעת עבודה במשרדי העירייה), הגישה חברת רם לועדת המכרזים תחשיב חדש ולפיו גם בהינתן היקפי העבודה שבמסמכי המכרז - התחשיב הממוצע שלה לשעת עבודה נמוך מזה שנקוב ב"מחיר המינימום" ועל כן נותר הפרש להוצאות הנוספות (חומרי ניקוי וכו') וגם לרווח מסוים. לטענת העותרת, הדברים מעידים על חוסר תום הלב של הצעת חברת רם, על חוסר הרצינות של הצעתה ועל כך שהצעתה לבד מהיותה גרעונית טמונה בה בהכרח הפגיעה העתידית בתשלום שכרם הראוי של העובדים, דבר הנוגד את תקנת הציבור הנכללת מכללא כתנאי סף בתנאי המכרז בדבר מחיר המינימום. המשיבות 3 ו-4 מצטרפות גם הן לעיקרי טענות העותרת ולסעדי העתירה לביטול החלטת ועדת המכרזים. 2. העירייה וחברת רם טוענות לעומת זאת, כי לא נפל פגם בהחלטת ועדת המכרזים - ודאי שלא ברמה המצדיקה את ביטולה. העירייה טוענת כי הצעת חברת רם לא היתה נמוכה ממחיר המינימום שנקבע במסמכי המכרז. שיקוליה הכלכליים של חברת רם ואחוזי הרווח אותם היא מבקשת להפיק מהעבודות נשוא המכרז אינם עניין לועדת המכרזים לענות בו - כל עוד לא ברור על פני הדברים כי מדובר בהצעה גרעונית מובהקת שתגרום בהכרח להפסד משמעותי למציע. תחשיבי חברם רם כפי שהוצגו בפניה, כך העירייה, הניחו את דעתה כי אין המדובר ב"הצעת הפסד" ברמה המצדיקה פסילתה בשל כך. אשר ל"תמחיר עלות השכר" שצורף למסמכי המכרז, טוענת העירייה כי הוא איננו חלק מתנאי המכרז, אלא מסמך נתונים אינדיקטיבי כמבואר בטופס ה"הנחיות להכנת הצעת משתתף", כדלקמן: "יודגש למען הסרת ספק כי תמחיר עלות השכר הוכן אך ורק לצורך קביעת מחיר מינימום לשעת עבודה. כמצויין בסעיף 10 א' לחוזה המכרז, המציע מתחייב בכל מקרה לשלם לעובדיו את מלוא זכויותיו עפ"י כל דין אף אם אינם מפורטים בתמחיר עלות שכר ו/או אף אם המצויין בתמחיר עלות השכר אינו תואם את הקבוע בדין. כמו כן, יצויין למען הסר ספק, כי החובה בתשלום הזכויות לעובדים הינה באחריות המציע בלבד ולא העירייה". חברת רם (הזוכה במכרז) מוסיפה וטוענת כי בתמחיר ובתחשיב שלה היא לקחה בחשבון את העובדה כי חלק ממרכיבי התמחיר לשעת עבודה מתייחסים לעובדים בותק מתאים וכי בכוונתה לצוות תמהיל עובדים בעלי ותק שונה באופן שבו תמחיר שעת עבודה שלהם יהיה נמוך מהממוצע השרירותי של התמחיר. לדוגמא, הפרשות מעביד בגין תוספת ותק, פנסיה ופיצויי פיטורין מתייחסות לעובדים מעל לותק מסוים. במקרה שבו חלק מהעובדים איננו בר ותק שכזה - למשל עובדים המועסקים פחות משנה, יקטנו מרכיבים אלה של עלות השכר. לדברי חברת רם, חישוב זה מותיר שולי רווח נמוך בהצעתה ועל כן אין מקום לטענה כי המדובר בהצעה גרעונית או הצעת הפסד ובוודאי שלא ברמה המצדיקה דחיית ההצעה בשל כך. 3. לאחר בחינת כתבי הטענות המרובים, על נספחיהם, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. אין חולק כי השיקול הראשון אותו תבחן ועדת מכרזים הינו שיקול מחירי ההצעות שבפניה תוך עדיפות להצעה הזולה. אכן, שיקול זה אינו בלעדי ובדיני המכרזים נקבעו חריגים רבים ושונים לכלל זה. אחד מחריגים אלה הינו כי הצעת מציע המעידה על פניה כי ביצוע עבודות המכרז בתנאים אלה הינו גרעוני והפסדי באופן מובהק - יכול ותיפסל בשל כך בלבד. הראציונל שביסוד חריג זה הינו החשש הטבוע כי מציע שכזה בתנאים שכאלה לא יוכל לעמוד בביצוע השירותים או האספקה נשוא המכרז - וזאת מתוך הגיונם הכלכלי והמסחרי של הדברים. אולם - אין משמעותו של חריג "ההצעה הגרעונית" כי בעל המכרז אמור לבחון כל הצעת מציע במאזני כלכליותה וכדאיותה למציע ולמדוד את שולי הרווח הצפויים לו מהמחירים הנקובים בהצעתו. כדאיותה של הצעה במכרז למציע הינה ענין למציע בלבד לענות בו - וזאת בכפוף לחריג הצעת ההפסד או ההצעה הגרעונית המובהקת. לא ניתן כמובן לשרטט מראש ובדיוק מהו קו "ההפסד המובהק" - אולם ניתן לזהות הצעה גרעונית מובהקת משפוגשים בה, וחזקה על ועדות מכרזים מקצועיות שמצוידות הן בכלים מקצועיים וביועצים מומחים שיוכלו לאתר זאת. בענייננו - אין הצעתה של המשיב 2 (חברת רם) הצעת הפסד או הצעה גרעונית - ובודאי שלא באופן מובהק וחד משמעי. די אם נציין לעניין זה כי ההפרש במחיר הצעת חברת רם מהצעתה של העותרת הינו 3% בלבד. כמו כן, התחשיב שערכה חברת רם לגבי תמהיל הוותק של העובדים שישובצו על ידה לביצוע העבודות כמפחית משולי העלות הממוצעת שבתמחיר, אינו מופרך והוא מתקבל על הדעת. 4. הצעת חברת רם במכרז דנן שונה באופן משמעותי מהענין שנדון בבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב, בעת"מ 1464/07 פרח השקד בע"מ נ' עירית בת-ים ואחרים (פסק דינה של כב' השופטת שרה דותן מיום 14.4.08 - ). באותו עניין היה הפער שבין הצעת המציעה לבין תמחיר עלות שעת העבודה גדול כדי כ-30% כאשר המציעה כללה בתחשיבי הצעתה אך ורק את מרכיב שכר היסוד לשעת עבודה תוך התעלמות מוחלטת מכל מרכיבי השכר, העלות והתנאים הסוציאליים השונים. בכך עלתה ההצעה שבאותו הענין כדי פגיעה מוחשית, ובעליל, באינטרס הציבורי של הבטחת זכות העובדים לשכרם - כשיקול מרכזי בשיקולי ובתנאי המכרז. בענין דנן, לעומת זאת, הצעת חברת רם הינה בגובה העלות הכוללת של שעת עבודה על כל מרכיביה המפורטים בתמחיר. מחיר ההצעה מבטיח איפוא את תשלומי העובדים. מרווח השוליים האמור של כ-3% מותיר לבעלת ההצעה את האפשרות לבצע העבודות נשוא המכרז תוך צוות ראוי של תמהיל ותק העובדים ותוך נכונות מראש להסתפק בשולי רווח נמוכים, אפילו נמוכים מאוד. שיקול זה הינו שיקול לגיטימי ואוטונומי של בעל ההצעה ואינו עניין להתערבות בעל המכרז. 5. טענת העותרת כי משמעות הציוות של עובדים חסרי ותק על פני עובדים ותיקים יותר פוגעת בתקנת הציבור ברמה המצדיקה את פסילת ההצעה, אינה מקובלת עלי. אין ספק כי עדיף לעובדים שמקום העבודה שלהם יהיה לתקופה ארוכה. ברם, נתון זה לא היה תנאי מהותי במכרז - לא במפורש ולא מכללא והרחבתו כתנאי סף שבדיעבד מנוגדת לעקרונות דיני המכרזים. הטענה כי העיריה, בעלת המכרז, אמורה היתה לפסול את הצעתה של חברת רם כיוון שתחשיבי המציעה מניחים עדיפות כלכלית מבחינתה להעסיק דווקא עובדים בעלי ותק נמוך יותר - אין לה על מה שתסמוך לא במסמכי המכרז ותנאיו ולא בדיני המכרזים. הצעתה של חברת רם אינה חורגת מתמחיר שעת העבודה שנכלל במסמכי המכרז, תוך שבהצעתה היא לוקחת סיכון מחושב ולגיטימי לשולי רווח נמוכים, כמפורט לעיל. 6. טענה נוספת של העותרת, ואליה מצטרפות המשיבות 3 ו-4, מתייחסת לשני התחשיבים השונים שהציגה חברת רם בפני ועדת המכרזים להסברת הצעת המחיר שהציעה. בשלב הראשון הסבירו נציגי החברה כי הם מניחים היקפי ביצוע גדולים יותר (במ"ר) לשעת עבודה מהיקפי העבודה המפורטים בנספח האמור למכרז. בשלב השני הם הסבירו כי גם בהינתן היקפי הביצוע המונחים בנספח למכרז, עדיין נותרים בהצעתם שולי הרווח הנמוכים, כמפורט לעיל. לטענת העותרת, העלאת שני הסברים אלה מהווה סתירה פנימית המעידה על חוסר רצינותם של הסברי חברת רם ועל מופרכותם. אינני מקבל טענה זו. בחינה נכונה של הדברים מעלה, לדעתי, כי המדובר בשני הסברים המצטברים זה לזה במערך השיקול האוטונומי של מציע הצעה במכרז. לאמור, אם אמנם יהיו היקפי הביצוע בהתאם להנחת הנספח במכרז יהיו "שולי התמרון" ברמה של כ-3% כמפורט לעיל - ברם, אם יתברר כי ניתן להגיע להיקפי ביצוע גדולים יותר בשעת עבודה, מעבר להנחת הנספח למכרז, יגדלו כמובן שולי הרווח בהתאם. אינני מוצא כל פסול בניתוח עלויות שכזה העומד ביסוד התמחיר של בעל הצעה במכרז בכלל - לרבות בעניין דנן. 7. עוד טוענת העותרת כי יש לפסול הליך המכרז כולו כיוון שלא נערך ע"י העיריה אומדן - כמובנו של זה בתקנות ובהליכי המכרזים. מקובלת עלי לענין זה עמדת העיריה, כי נספחי הצעות מחירי המינימום לעלות שעת עבודה ממוצעת - עולים בענין דנן כדי האומדן הנדרש - וזאת נוכח מהותו של המכרז נשוא עתירה זו, אשר התמחיר והעלויות שבו מורכבים באופן מכריע, כמעט מוחלט, מעלויות שעת עבודה ממוצעת. 8. סיכומם של דברים, בהינתן כל המפורט לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת ועדת המכרזים ולאור זאת אני מחליט לדחות את העתירה, וכפועל יוצא מכך אני מבטל את צו הביניים הארעי שניתן בגידרה של בש"א 1354/09. העותרת תשלם הוצאות עתירה זו, לרבות שכ"ט עו"ד, לכל אחת מהמשיבות 1 (העיריה) ו-2 (חברת רם), בסכום כולל של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ. מכרז