הקלטת ישיבות ועדת מכרזים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הקלטת ישיבות ועדת מכרזים: העתירה משיבה 1, בשבתה כוועדת מכרזים לפי סעיף 40 לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, תש"ן-1990, הזמינה הגשת הצעות למכרז למתן זיכיון לשירותי רדיו אזורי באזור השרון (להלן: המכרז). שתי מציעות הגישו את הצעותיהן: העותרת, ומשיבה 2. ביום 19.7.09 התקיימה ישיבה של משיבה 1, והוחלט, פה אחד, כי משיבה 2 היא הזוכה במכרז, שכן הניקוד לו זכתה הצעתה גבוה יותר מן הניקוד לו זכתה הצעת העותרת. יוער, כי ימים ספורים בטרם התכנסה משיבה 1 לדון בהצעות, פנתה העותרת לבית משפט זה בעתירה מנהלית, בלוויית בקשה לצו מניעה זמני, שיאסור את קיום הישיבה. ביסוד הפנייה עמדה טענת העותרת כי יועץ התוכן, מר יאיר שטרן, נגוע בניגוד עניינים. הבקשה נדחתה על ידי כב' השופט ד' חשין (סגן נשיא), בהחלטה בבש"א 794/09 מיום 16.7.09. בהחלטתו קבע כב' השופט חשין, בין היתר, כי מן העובדות שנפרשו לפניו מתברר, שעוד בחודש מאי 2009 ביקשה העותרת לפסול את מר שטרן כיועץ תוכן למכרז, וביום 17.5.09 דחתה משיבה 1 את דרישתה. משכך, היה עליה לעתור בעניין ניגוד העניינים של מר שטרן מיד לאחר שנדחו טענותיה, ולכל המאוחר עם היוודע לה מועד הדיון בהצעות למכרז לגופן. לאחר שהודעה לעותרת החלטת משיבה 1 על ההכרעה במכרז, פנתה ביום 20.7.09 למשיבה 1, בדרישה לקבל לידיה מסמכים שונים. במכתב, נספח א' לעתירה, דרשה העותרת לקבל העתק הערבות שהומצאה על ידי הזוכה עם הגשת הצעתה והעתק הערבות שעליה להגיש עם זכייתה במכרז; פרוטוקולים של ועדת המכרזים; מסמכים, מצגות וחוות דעת אשר עמדו בפני ועדת המכרזים; תכתובות פנימיות בין חברי ועדת המכרזים בינם לבין עצמם; תכתובות בין באי כוח או נציגי הזוכה לבין ועדת המכרזים; חוות דעת היועץ המשפטי לממשלה בעניין כשירות ההצעה הזוכה בשאלת הקלון; ופרוטוקול הדיון מיום 19.7.09, לרבות העתק מקלטת הדיון. יום למחרת, ב- 21.7.09, שבה העותרת ופנתה במכתב נוסף, נספח ג' לעתירה, וביקשה לקבל לידיה גם את כל החומרים הקשורים לבחירת זהותם של יועצי התוכן למכרז, ובכללם המלצות - אם היו כאלה - מטעמם של חברי משיבה 1 או כל גורם אחר לבחירת יועצי התוכן, ואם היו כאלה, זהות הממליצים ועל מי המליצו. כמו כן ביקשה לקבל מידע בדבר עילות הפסילה בגינן החליטו שלושה מחברי משיבה 1 שלא ליטול חלק בדיון מיום 19.7.09. ועוד ביקשה לקבל פירוט מלא של ישיבות משיבה 1 או ועדותיה בעניין המכרז הנדון, כולל רשימת חברי משיבה 1 שנטלו חלק בכל אחת מן הישיבות הללו, ותמלול מלא של כל ישיבה, בלוויית העתק מן ההקלטות שנערכו בהן. בנוסף ביקשה לדעת מהי עילת ההיעדרות של מי מחברי משיבה 1 בישיבה מיום 19.7.09, אשר לא נכחו בדיון, וכן ביקשה לקבל העתק מן המכתב המבשר למשיבה 2 על זכייתה במכרז, ובו מפורטים התנאים להבטחת מילוי תנאי הזיכיון. ביום 28.7.09 שלחה משיבה 1 לעותרת מכתב, נספח ו' לעתירה, ואליו רצופים מספר מסמכים: העתק מושחר של הצעת המשיבה; שתי חוות דעת משפטיות שהוגשו למשיבה; חוות דעת בעניין חוסן פיננסי; חוות דעת כלכליות; וחוות דעת של יועצי התוכן. במכתב נאמר לעותרת, כי עותק מן הפרוטוקולים הרלוונטיים יועבר לידיה לאחר אישורם על ידי משיבה 1, וכי בקשותיה למסמכים נוספים נבחנות, ותשובה על הבקשה תגיע בהקדם. ביום 3.8.09, כתבה העותרת למשיבה 1 כי היא מבינה שהזיכיון אמור להינתן למשיבה 2 עד ליום 26.8.09, כי "שעון החול הולך ואוזל", ולמרות זאת טרם קיבלה לידיה את מלוא המסמכים המבוקשים, הדרושים לה על מנת לגבש עמדתה בקשר למכרז. במכתב, נספח ז' לעתירה, מודיע ב"כ העותרת, כי אם לא יומצאו לידיה המסמכים המבוקשים עד ליום 9.8.09, תיאלץ לפנות לבית המשפט. ביום 13.8.09 העבירה משיבה 1 לידי העותרת מסמכים נוספים, ובכללם התכתבויות בין בינה לבין הזוכה, וכן עותק מכתבי הערבות שהומצאו על ידי הזוכה. כמו כן התקבלו מספר מכתבים המתייחסים לסוגיית הקלון. כעבור כשבועיים, ביום 26.8.09, שבה העותרת ופנתה למשיבה 1, בטענה כי טרם קיבלה לידיה את כל המסמכים שביקשה. במכתב, נספח ט', קובלת העותרת כי טרם קיבלה לידיה את הפרוטוקולים של דיוני משיבה 1 במכרז, ואת הקלטותיהם של דיונים אלה. כמו כן ביקשה לקבל לידיה את כל החומר, שכבר הועבר אליה, על גבי מדיה ממוחשבת או דיגיטאלית. גם במכתב זה שבה העותרת והעמידה את משיבה 1 על שעון החול ההולך ואוזל. על מנת שתוכל לכלכל את צעדיה, דרשה לדעת מהו המועד בו מתוכננת הענקת כתב הזיכיון למשיבה 2. כמו במכתב נספח ז', קצב ב"כ העותרת מועד, הפעם ה- 31.8.09, שאם עד אליו לא יקבל לידיו את המסמכים שטרם קיבל, יפנה לבית המשפט. במענה למכתב זה השיבה משיבה 1, במכתב מיום 31.8.09, נספח י' לעתירה, כי המשיבה אינה "גוררת רגליים", וכי בשים לב למורכבות המכרז, על מסמכיו הרבים, עושה היא כל שביכולתה להמציא את המסמכים בהם זכאית העותרת לעיין, מוקדם ככל הניתן. עוד נאמר במכתב, כי אין משיבה 1 מכירה מקור בדין, המלמד על זכותה של העותרת לקבל ידיה הקלטות של דיוניה, או של אותם מסמכים שביקשה העותרת זולת אלה שכבר הומצאו לה. אשר לפרוטוקול הדיונים, הובהר לעותרת כי תקבל לידיה תמליל של הדיונים. באשר למועד הענקת הזיכיון לזוכה, נאמר במכתב כי המדובר במועד קרוב ביותר. ביום 2.9.09 שלחה משיבה 1 שלוש החלטות שקיבלה במהלך שתי ישיבותיה שהתקיימו בזו אחר זו, ביום 19.7.09. ביום 3.9.09 העבירה משיבה 1 לעותרת, באמצעות דואר אלקטרוני, את פרוטוקול שתי הישיבות הנ"ל. ביום 6.9.09 העניקה משיבה 1 את הזיכיון למשיבה 2. העתירה שלפניי הוגשה ביום 24.9.09. בעתירה מבקשת העותרת כי בית המשפט יורה למשיבה 1 להמציא לידיה את המסמכים שטרם קיבלה על פי דרישתה: תכתובות בין ועדת המכרזים לבין יועציה, מיום פרסום המכרז ועד ליום ההכרעה בו; תכתובות פנימיות בין חברי ועדת המכרזים לבין עצמם, אף הן מיום פרסום המכרז ועד ליום ההכרעה בו; העתק מקלטת הדיון שהתקיים ביום 19.7.09; כל האסמכתאות, המידע והפרוטוקולים הקשורים לבחירת זהותם של יועצי התוכן למכרז; מידע מלא בדבר עילות הפסילה של 3 מחברי משיבה 1 שהחליטו שלא ליטול חלק בדיון ההכרעה במכרז ומידע מלא בדבר עילת ההיעדרות של אלה מחברי משיבה 1 שלא נכחו בדיון הנ"ל; פירוט מלא של ישיבות המועצה או ועדותיה בעניין המכרז; העתק המכתב המבשר לקבוצה הזוכה על זכייתה; ולבסוף, העתק כל החומר שכבר הועבר לעותרת, על גבי מדיה ממוחשבת או דיגיטאלית. במאמר מוסגר יוער, כי הויכוח בין הצדדים נסב גם על דרישת העותרת לקבל לידיה את הצעת משיבה 2 ללא כל השחרה, אולם העותרת חזרה בה מדרישתה זו במסגרת העתירה שלפניי, והיא אינה עומדת להכרעתי. עיקר טענות הצדדים ב"כ העותרת עמד על הפרשנות המרחיבה שניתנה לזכות העיון במסמכי המכרז, בע"א 6926/93 מספנות ישראל בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח' (פ"ד מח(3), 749). העומד מאחורי זכות העיון הרחבה הוא הצורך בשקיפות מלאה, שתאפשר לכל המשתתפים במכרז לבחון אם תנאי המכרז קוימו באופן שווה כלפי המתחרים כולם, ולבקר את תהליך קבלת ההחלטה בו. עוד טען, כי משיבה 1 לא הציגה כל טעם ענייני לחיסוי המסמכים הנתונים במחלוקת, וכי הנטל עליה. כמו כן, לטענתו, משיבה 1 לא ערכה כל איזון בין זכותה העקרונית של העותרת לקבל לידיה את כל מסמכי המכרז, לבין הוראת סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע, תשנ"ח-1998, ככל שהוא חל על העניין הנדון. יתרה מכך, לשיטתו של ב"כ העותרת אין תחולה לסעיף 9(ב)(4) לחוק הנ"ל על ענייננו, לנוכח הוראת סעיף 20 לחוק חופש המידע. ואם כך, זכות העיון כלל אינה מסוייגת. המסמכים נחוצים לעותרת, כך טען, על מנת שתוכל לגבש את עמדתה הסופית בעניין תקיפת המכרז, שכן עדיין חסרים לה נדבכי מידע רבים הנחוצים לשם גיבוש העמדה. לדידה, מירוץ הימים להגשת עתירה בנוגע להחלטה לגופה, יחל רק מיום קבלת כל המידע הנדרש. בדיון בעל פה הוסיף ב"כ העותרת וטען, כי לא היה מקום להעלאת טענת שיהוי מצידן של המשיבות, ודאי לא משיבה 1, שהעבירה את החומר טיפין טיפין. ב"כ משיבה 1 עמד על השיהוי הניכר בו הוגשה העתירה. לטענתו, התנהלותה מלמדת כי ויתרה על זכותה לקבל לידיה מסמכים נוספים. בנוסף נטען בהקשר זה, כי עתירתה של העותרת הפכה תיאורטית, שכן ככל שתבקש לתקוף את המכרז עצמו, תעמוד כנגדה טענת שיהוי כבדה ביותר. לגופה של העתירה טען ב"כ משיבה 1, כי מרשתו העבירה לידי העותרת את כל המסמכים שיש לה זכות לעיין בהם, גם על פי התפיסה המרחיבה ביותר. פסק הדין בעניין מספנות ישראל הנ"ל, עליו נסמכת העותרת, אינו מרחיב את זכות העיון למסמכים המבוקשים. יתרה מזאת, אפילו זכות העיון חלה עליהם על דרך העיקרון, באה הוראת סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע ומסיגה את זכות העיון מפני החיסיון הקבוע בה. העותרת לא הראתה מדוע יש לשלול את החיסיון הקבוע בחוק, וכיצד ישרת הגילוי את עניינה. בכל הנוגע למסמכים נשוא העתירה, טען ב"כ משיבה 1, כי מסירת התכתובות בין ועדת המכרזים לבין יועציה לעיונה של העותרת, תמנע מן היועצים להתבטא באופן חופשי ולקיים הליך של התייעצות, בדיקה, העלאת רעיונות ותהיות, מתוך חשש שעמדות ראשוניות שהביעו תשמשנה כנגדם לאחר מתן חוות הדעת. הוא הדבר גם באשר לתכתובות פנימיות בין חברי ועדת המכרזים. חשיפתן, כך טען, תקשה על קיום הליך חופשי של העלאת רעיונות. כך או כך, משיבה 1 הצהירה כי אין מוכרת לה כל תכתובת פנימית בין חברי הוועדה. אשר למידע הכרוך בבחירת היועצים, חשיפתו תביא לכך שחבר ועדה יתקשה להמליץ או לשלול מינויו של יועץ, אם ידע כי עמדתו ונימוקיו יגיעו לידי היועץ שנבחר או לידי היועץ שלא נבחר. במיוחד נכונים הדברים בתחום התקשורת, בו כמות אנשי המקצוע מוגבלת בהיקפה. ואילו באשר לעילות הפסילה של שלושה מחברי המועצה, הרי שמפרוטוקול הדיון שהומצא לידי העותרת עולה מפורשות כי הללו פסלו עצמם מן הטעם של ניגוד עניינים. לגבי עילת ההיעדרות של אלה מחברי המועצה, אין כל מסמך בעניין זה, אין לכך כל רלבנטיות לעתירה ואף לא לגבי ההכרעה במכרז, שהתקבלה פה אחד. עוד נטען, כי הישיבות האחרות בקשר עם המכרז הנדון לא עסקו כלל בזהות הזוכה במכרז ולפיכך אינן רלבנטיות לעותרת. ב"כ משיבה 1 טען, כי אין מוטלת על מרשתו חובה להעביר לידי העותרת העתק מקלטת הדיון. הועבר אליה תמליל ההקלטה, והמשתמע מבקשתה של העותרת, כאילו נעשה שינוי בפרוטוקול אותו מבקשת העותרת לחשוף באמצעות שמיעת ההקלטה, הינו רמז חסר יסוד ויש להצטער על כך. כך גם אין המשיבה חייבת להעביר לידי העותרת את המסמכים שהועברו לעיונה על גבי מדיה מגנטית, ככל שהם קיימים במדיה כזו. ולבסוף, המסמכים בהם זכאית העותרת לעיין הם אלה שנוצרו עד למועד קבלת ההחלטה בדבר הזוכה במכרז ולא מאוחרים לה, ולפיכך אין לה זכות לעיין במכתב שנשלח לזוכה ובו נתבשרה על זכייתה. ב"כ משיבה 2 טען אף הוא לעניין השיהוי. בזמן שחלף, התקשרה מרשתו בהסכם שכירות של מבנה, בנתה לוח שידורים מעודכן, העמידה ערובה ופיקדון בסכום של מיליון ₪, וביצעה פעולות נוספות שעלותן גבוהה. משניתן הזיכיון ומשיבה 2 החלה לפעול על פיו, הרי שהמדובר במעשה עשוי, והיא רשאית הייתה להבין מהתנהלות העותרת, שאין בדעתה לתקוף את המכרז, ולהסתמך על כך. אשר לזכות העיון, הפנה ב"כ משיבה 2 לתקנה 21 (ה)(1) לתקנות חובת המכרזים, תשל"ג-1993, אשר תוקנה לפני חודשים מספר. עיון בנוסח המתוקן מלמד, שהעותרת קיבלה לידיה את כל המסמכים המפורטים בתקנה. השיהוי איני סבורה כי העתירה, המכוונת לקבלת מסמכים - אשר לטענת העותרת עומדת לה זכות מן הדין לעיין בהם - נגועה בשיהוי. גם משיבה 1 אינה חולקת על כך שהעתירה הוגשה בתוך המסגרת של 45 הימים הקבועה בתקנה 3(ב) לתקנות בתי משפט מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000). אלא שלטענתה, חלה על העתירה הנדונה תקנה 4 לתקנות הנ"ל, שכן בנסיבות העניין היה על העותרת להזדרז ולהגיש את העתירה עוד בטרם יחלפו ארבעים וחמישה הימים הקבועים בתקנה 3(ב). מאחר שהעתירה הנדונה היא עתירה המבקשת למצות את זכות העיון במסמכי המכרז, אין לומר כי היא, כשלעצמה, נגועה בשיהוי. אינטרס ההסתמכות של משיבה 2, עליו מוסב היסוד האובייקטיבי של השיהוי, לא נפגע כלל ועיקר מעצם העובדה שהעותרת עוסקת במיצוי זכות העיון. שאלת השיהוי תעמוד על הפרק במלוא עוצמתה אם תחליט העותרת לפנות בעתירה מנהלית ולתקוף את ההחלטה במכרז לגופה. משבאתי לכלל מסקנה זו, עלי לדון בעתירה לגופה. לגופו של עניין המקורות הנורמטיביים לזכות העיון במסמכי ועדת המכרזים הינם תקנה 21 (ה) (1) לתקנות חובת המכרזים, וההלכה הפסוקה. בנוסף, מהווה חוק חופש המידע מקור נורמטיבי רלבנטי לסוגיה זו. כאמור לעיל, תקנה 21(ה)(1) תוקנה לאחרונה, וזה לשונה: "המשתתף יהיה רשאי בתוך 30 ימים ממועד מסירת ההודעה לעיין בפרוטוקול ועדת המכרזים, בהתכתבויותיה עם המציעים, בחוות דעת מקצועיות שהוכנו לבקשתה, בעמדת היועץ המשפטי בוועדה ובהצעת הזוכה במכרז, ולקבל עותק ממסמכים אלה, למעט - (א)  בחלקים של ההחלטה או ההצעה אשר העיון בהם עלול לדעת ועדת המכרזים לחשוף סוד מסחרי או סוד מקצועי, או לפגוע בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה, בכלכלתה או בביטחון הציבור; (ב)  בחוות דעת משפטית שנערכה במסגרת ייעוץ משפטי לוועדה, לרבות בחינת חלופות אפשריות שונות לפעולה או להחלטה של ועדת המכרזים, או הערכת סיכויים וסיכונים הנובעים מקבלת החלטות כאמור בהליכים משפטיים עתידיים". תיקון זה הרחיב את זכות העיון כפי שהייתה קבועה מלכתחילה, ואשר נפרשה אך ורק על ההחלטה הסופית, נימוקיה והצעת הזוכה במכרז (בכפוף לסייגים המופיעים בס"ק (א) גם בנוסחה היום). נראה כי יש בתיקון כדי לשקף את היקף זכות העיון במסמכי המכרז, כפי שקבעה ההלכה הפסוקה. ואכן, ההלכה הפסוקה הרחיבה עד מאוד את זכות העיון במסמכי המכרז, ופסק הדין המנחה הוא פסק הדין מספנות ישראל, שהוזכר לעיל. בית המשפט העליון קבע, כי זכות העיון מתפרשת על פני כל החלטות ועדת המכרזים ולא רק על ההחלטה הסופית בה נקבעה זהות הזוכה במכרז; על חוות הדעת שניתנו לוועדה ובכללן חוות דעת משפטיות; על מסמכי ההצעה הזוכה, ולעיתים מתפרשת היא גם על הצעותיהם של מציעים אחרים, שמחירי הצעותיהם היו זולים ממחיריו של המציע המבקש לעיין במסמכים. אולם, אין לקרוא בפסק הדין הנ"ל את מה שאין בו. פסק הדין אינו מחיל את זכות העיון על התכתבויות פנימיות בין חברי ועדת המכרזים, ולא בכדי. תהליך קבלת ההחלטות ברשות הציבורית מחייב שיח פנימי חופשי. תפישה זו עמדה גם ביסוד חקיקתו של הסייג לחובת גילוי המידע, הקבוע בסעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע, וכמאמר דברי ההסבר לחוק: "לא ניתן לקיים דיונים כנים במסגרת פעילותה של הרשות, אלא אם כן יובטח מעטה מסוים של חיסיון לתהליך גיבוש שיקול הדעת של הרשות ולתהליך הביקורת הפנימית של הרשות" (הצעת חוק חופש המידע, תשנ"ז-1997, ה"ח 2630). ואכן, הפסיקה פרשה את פסק הדין בעניין מספנות ישראל באופן העולה בקנה אחד עם התפישה העומדת ביסוד הסייג האמור שבחוק חופש המידע, מבלי להתעלם מטיבה של זכות העיון במסמכי המכרז. כך, למשל, קבע כב' השופט י' עדיאל בעת"מ (י-ם) 786/02 Electronic Data System Corporation נ' מדינת ישראל : "...פסק הדין בעניין מספנות ישראל לא התייחס באופן מפורש לנושא המחלוקת שלפנינו, שעניינה עיון במסמכים פנימיים. לא זו אף זו, בפסק הדין נקבע במפורש שזכות העיון כפופה 'לזכויות חיסיון מוגדרות ... '. ברור, שבדברים אלה לא כיוון בית המשפט למצות את כל עילות החיסיון, ואין בהם כדי לשלול את תחולתה, בהקשר שלפנינו, של עילת החיסיון הנוגעת למסמכים פנימיים של הרשות כפי שהוכרה בחוק חופש המידע". אין, אפוא, יסוד לטענה כי פסק הדין בעניין מספנות ישראל קבע חובת גילוי המתפרשת גם על מסמכים פנימיים של הרשות. טענת העותרת, לפיה אין תחולה לסייג הקבוע בהוראת סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע, לנוכח הוראת סעיף 20 לחוק זה, אינה יכולה להועיל לה. אכן, תקנה 21 (ה)(1) לתקנות חובת המכרזים היא בבחינת הסדר ספציפי, המרחיב את זכות העיון של המשתתפים במכרז גם למסמכים, כגון פרוטוקולים של ועדת מכרזים, אשר ככלל, סתם אזרח אינו זכאי לעיין בהם לנוכח הסייג הקבוע בהוראת סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע. אולם לא תוכל לצמוח לעותרת, מכוחה של התקנה הנ"ל, זכות עיון בהתכתבויות פנימיות של חברי ועדת המכרזים. יש לזכור, כי התקנה תוקנה לפני חודשים מספר, לאחר שנתגבשה הלכה פסוקה שהרחיבה את חובת הגילוי מעבר למה שנקבע בה מלכתחילה. ניתן להניח, כעיקרון פרשני, שמתקין התקנות ביקש לשקף בתיקון את ההלכה שהתגבשה. והנה, גם על פי פסק הדין בעניין מספנות ישראל, על פי תוכנו, וכפי שפורש בפסיקה, אין לקבל שהתכתבויות פנימיות בין חברי ועדת המכרזים עומדות לעיונו של המשתתף במכרז. כך או כך, משיבה 1 הצהירה, כי אין בידיה התכתבויות פנימיות של חברי הוועדה בינם לבין עצמם, כך שממילא, בכל הנוגע לדרישה זו, כל האמור לעיל הינו למעלה מן הצורך. אשר להתכתבויות בין חברי ועדת המכרזים לבין יועציה, ההיגיון העומד ביסוד החיסיון על התכתבויות פנימיות בין חברי הוועדה לבין עצמם, חל גם על ההתכתבויות בינם לבין היועצים. גיבוש חוות הדעת של היועצים מחייב הליך של בדיקה, התייעצות, לימוד הפרטים הרבים הכרוכים במכרז, ועוד. צודקת משיבה 1 בטענתה, כי חשיפת תהליך גיבוש חוות הדעת יש בו כדי לפגוע פגיעה של ממש ביכולת להתבטא באופן חופשי, ולשקול עמדות שונות במהלכו. לא למותר להביא, בהקשר זה, את דבריו של בית המשפט העליון בעע"מ 10392/05 אחים אוזן חברה לבניה בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח' , לפיהם פרוטוקול ועדת המכרזים משקף את מכלול השיקולים שעמדו ביסוד החלטת הוועדה, ומשהועמד לעיון העותרת, בלוויית תמצית חוות הדעת המשפטיות שעמדו בפני הוועדה, מומשה זכות העיון במלואה ו"לא ברור מה עוד ניתן וצריך היה להעביר לעיון המערערת וכיצד הייתה נשכרת מעיון כזה" (פסקה 62, שם). עוד יש להסיר מן הפרק את הדרישה לקבלת מידע על סיבות היעדרותם של מי מחברי משיבה 1 מן הישיבה מיום 19.7.09, לאחר שמשיבה 1 הצהירה כי אין בידיה כל מסמך על כך. אשר לעילות הפסילה של שלושה מחברי משיבה 1, אלה הצהירו על ניגוד עניינים, וכך מתועדים הדברים בפרוטוקול. זה המסמך הקיים בהקשר זה, ואין עומדת לעותרת זכות לדרוש יצירת מסמכים חדשים, לאחר מעשה, על מנת שיפרטו ויסבירו את שתועד בזמן אמת, כפי שתועד. אשר לדרישה לקבלת כל המסמכים על גבי מדיה מגנטית, לא מצאתי עיגון בחוק לדרישה זו, ומשיבה 1 עמדה בחובת מתן זכות העיון במסמכיה על ידי שליחת עותקים צילומיים מהם, או העברת עותקים מהם באמצעות דואר אלקטרוני. דרישה נוספת שאין בידי לקבלה היא הדרישה לקבלת המכתב שנשלח למשיבה 2 לאחר שהוחלט על זכייתה, ובו פירוט התנאים להבטחת מילוי תנאי הזיכיון. המדובר במכתב שנשלח לאחר ההכרעה בהתמודדות במכרז, ואינו מהווה חלק ממסמכי המכרז. בכל הנוגע לדרישה לקבלת כל המידע הקשור בהליך בחירתם של יועצי התוכן, מקובלת עלי טענת משיבה 1, ככל שהיא נוגעת להתייעצויות בין חברי הוועדה בעניין זה. מעמדו של המידע בעניין המלצותיהם של חברי הוועדה ביחס לבחירת יועצי התוכן דינו כדין התכתבויות פנימיות, ומאותם שיקולים. מצאתי כי עתירתה של העותרת מוצדקת בדרישתה לקבל לעיונה את כל הפרוטוקולים של דיוני ועדת המכרזים בעניינו של המכרז נשוא העתירה, ולא רק את הפרוטוקול של הישיבה מיום 19.7.09. הן פסק הדין בעניין מספנות ישראל, והן תקנה 21(ה)(1) לתקנות חובת המכרזים אינם מצמצמים את זכות העיון לפרוטוקול הדיון בו הוחלט מי יהיה הזוכה במכרז. משתתפים במכרז זכאים לעיין בכל הפרוטוקולים של דיוני ועדת המכרזים, הקשורים באותו מכרז, ולא רק בפרוטוקול של הדיון המכריע. טענת משיבה 1, לפיה אין הפרוטוקולים הנוספים עוסקים בזוכה במכרז לאו טענה היא, ולא מצאתי לה כל עיגון בדין. הרלבנטיות של מכלול הדיונים עשויה להיות רבה עבור מי שמבקש לבקר את תהליך קבלת ההחלטות, ולבחון את טיב השיקולים שעמדו לנגד עיניהם של חברי ועדת המכרזים. כך גם לא מצאתי בטענותיה של המשיבה עילה מדוע לא יימסרו לעותרת גם ההקלטות של אותן ישיבות של ועדת המכרזים, אשר עסקו במכרז נשוא העתירה. משהוקלטו ישיבות אלה, איני מוצאת כי יש אבחנה עניינית בין מסירת התמליל המלא לעיונה של העותרת, לבין מסירת הקלטת. סוף דבר, אני מורה למשיבה 1 להעמיד לעיונה של העותרת את כל הפרוטוקולים המלאים של ישיבותיה כוועדת מכרזים בקשר למכרז נשוא העתירה ואת הקלטותיהן של ישיבות אלה, ככל שבוצעו, תוך שבוע ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה. יתר חלקי העתירה נדחים. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. מכרזהקלטה