השמטת עובדות חשובות בעתירה מנהלית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השמטת עובדות חשובות בעתירה: 1. המדובר בתיק, שהוגש תחילה כהמרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי, אך בהחלטת הנשיא מ' בן-דוד מיום 20/1/2009, התיק הועבר לפסים של עתירה מנהלית בבית המשפט לעניינים מנהליים. 2. בעתירה זו נתבקש סעד כנגד עיריית טבריה (להלן - העירייה) לפיו יינתן צו המורה לה לפעול כדלהלן: להעניק לבני הזוג קקון אישור על העדר חובות לצורך רישומם בלשכת רישום המקרקעין בנצרת כבעלים של דירה מס' 5, הנמצאת ברח' אחד העם ג' בטבריה, (להלן - דירה מס' 5). להעניק לבני הזוג ואנונו אישור על העדר חובות לצורך רישומם בלשכת רישום המקרקעין בנצרת כבעלים של דירה מס' 6, הנמצאת ברח' אחד העם ג' בטבריה, (להלן - דירה מס' 6). 3. רקע עובדתי בתמצית: א. הבניין בו נמצאות הדירות נשוא העתירה נבנה ע"י חב' טופ פנורמה בע"מ. הבנייה הסתיימה בשנת 1996, וביום 28/1/1996 התקבל טופס 4 עבור הבניין (ראו מסמך שהוגש מטעם העותרים ביום 21/4/2009). ב. בהתאם להסכם קומבינציה מיום 13/7/1993, קיבל העותר 1 לבעלותו את הדירה מס' 5 בבניין, והעותרת קיבלה לבעלותה את הדירה מס' 6 בבניין. אולם, בפועל העותרים לא התגוררו בדירות, והדירות עמדו ריקות מאז סיום הבנייה. ג. ביום 26/10/1999 נחתם הסכם מכר בין העותר לבני הזוג קקון על פיו רכשו האחרונים את הדירה מס' 5 (ראו העתק הסכם המכר המצורף כנספח א' לעתירה). בני הזוג קקון אכלסו את הדירה מס' 5 בחודש מרץ 2000. ד. ביום 17/5/1999 נחתם הסכם מכר בין העותרת לבני הזוג ואנונו על פיו רכשו האחרונים את הדירה מס' 5 (ראו העתק הסכם המכר המצורף כנספח ב' לעתירה). בני הזוג ואנונו נכנסו לדירה מס' 6 בחודש יולי 1999. ה. ביום 6/7/2005 נרשם הבניין כבית משותף בלשכת רישום המקרקעין בנצרת, ולכן ממועד זה יכלו העותרים להפנות את הרוכשים, בני הזוג קקון ובני הזוג ואנונו לרשום את זכויותיהם בדירות (ראו העתק נסח טאבו המצורף כנספח ג' לעתירה). ו. ברם, משנתבקשה העירייה ליתן אישורים על העדר חובות לצורך רישום הזכויות על שמם של בני הזוג קקון ובני הזוג ואנונו, כאמור לעיל, סירבה העירייה לעשות כן, בטענה כי על הדירה מס' 5 רובץ חוב של חב' טופ פנורמה בסך של 21,281 ₪ בגין צריכת מים במהלך השנים 1996 ו-1997, ואילו בגין הדירה מס' 6 רובץ חוב של חב' טופ פנורמה בסך של כ-10,000 ₪ גם בגין צריכת מים באותן השנים. ז. בשל העדר האפשרות לרשום את הדירות על שמם, התריעו בני הזוג קקון וואנונו בפני העותרים כי במידה והרישום על שמם לא יוסדר, הם ינקטו כנגד העותרים בהליכים משפטיים בגין הפרת הסכמי המכר ובדרישה לתשלום הפיצויים המוסכמים שנקבעו בהסכמים אלו בסכום של 17,000$ (הסכם עם בני הזוג קקון), ובסכום של 18,000$ (הסכם עם בני הזוג ואנונו), (ראו מכתב התראה של בני הזוג ואנונו המצורף כנספח ד' לעתירה). מכאן העתירה שלפנינו. 4. בעתירתם טענו העותרים, כי העירייה חייבה שלא כדין את חב' טופ פנורמה בגין צריכת מים בתקופות בהן הדירות היו ריקות ולא נעשה בהן כל שימוש. זאת ועוד, בתקופות אלה החברה ביקשה ואף קיבלה מהעירייה פטור מחיובי ארנונה בגין נכס ריק. כמו כן, לטענת העותרים, חב' טופ פנורמה מעולם לא הזמינה, ולא רכשה מונה מים לדירות מס' 5 ו-6, ולא הייתה כל צריכת מים בדירות אלה בתקופות הנטענות. עוד טענו העותרים, כי העירייה פועלת כלפיהם בחוסר תום לב מוחלט, ובסירובה ליתן את האישורים הנדרשים, היא מביאה לכך כי העותרים עלולים לשאת בתשלום פיצויים בגין הפרת התחייבויותיהם עפ"י הסכמי המכר עם רוכשי הדירות. 5. העירייה בתשובתה טענה, כי חב' טופ פנורמה חייבת לה כספים המסתכמים בסך של 299,960 ₪. חובות אלה נובעים הן ממיסי ארנונה והן בגין צריכת מים. חלק החוב, הנובע מצריכת מים, הושת על הדירות מס' 5 ו-6 נשוא המחלוקת, הואיל ודירות אלה היו בבעלות החברה בתקופה הרלבנטית. עוד טענה העירייה, כי היא פעלה במשך שנים, החל משנת 1998, לאיתור נכסים של חב' טופ פנורמה על מנת להיפרע ממנה את חובותיה. כמו כן, חב' מ.ג.ע.ר, מטעם העירייה פעלה משנת 2000 ועד עצם היום הזה בניסיון לאתר רכוש של החברה, ובכלל זה הטילה עיקולים על נכסים בידי צד ג', ואולם גם זאת ללא הועיל. 6. דיון והכרעה: א. תחילה אתייחס לטענת העירייה, כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים של העותרים, אשר הסתירו את הקשר בינם לבין חב' טופ פנורמה, ולא הזכירו עובדה זאת בעתירתם. מעיון בתשובת העירייה לעתירה עולה כי מר יצחק שטרית, בעליה של חב' טופ פנורמה, הוא לא אחר מאשר אביהם של שני העותרים, ובשנת 1993 הוא העביר את זכויותיו בשתי הדירות נשוא המחלוקת לבעלות העותרים (ראו נספחים ד' ו- ג' לתשובת העירייה). אומנם, טענו העותרים בתגובתם לתשובת העירייה, כי העובדה כי בעל המניות של חב' טופ פנורמה הוא אביהם, כלל אינה רלבנטית למחלוקת בין הצדדים. אינני שותף לדעתם של העותרים. חובתם של העותרים הייתה להציג בפני בית המשפט את התמונה המלאה על-פיה ניתן יהיה להכריע בעתירה. כעת משהתברר הקשר בין העותרים לבין חב' טופ פנורמה, ברור גם רצונם הטבעי של העותרים לתבוע דווקא את העירייה ולא את חב' טופ פנורמה, ולטעון כי העירייה הטילה שלא כדין את החובות בגין צריכת מים על החברה, אשר הייתה רשומה כמחזיקה של הדירות במועד הנ"ל. בנסיבות העניין, נראה כי אכן פעלו העותרים בחוסר ניקיון כפיים עת הגישו עתירתם בלא לציין את הקשר בינם לבין חב' טופ פנורמה, כאמור לעיל, וההלכה בעניין זה ברורה והיא קובעת כי: "אי גילוי נאות של העובדות החשובות לענין בגוף העתירה מהווה אי נקיון כפיים המצדיק לכשלעצמו דחיית עתירה ללא התייחסות לגופא, שכן היא אינה ממלאת כראוי אחר החובה להציג בפני בית המשפט תמונה מלאה ואמינה על בסיסה עליו להכריע (ראה בג"צ 1156/03 נאדיה אלסעדי ואח' נ' שר הפנים ; בג"צ 1228/93 הר שמש נ' ועדת הערער שהוקמה על פי חוק מקרקעי ישראל התש"ך-1960 ; בג"צ 421/86 יוסף אשכנזי נ' שר התחבורה, פ"ד מא(1) 409)" (ראו בג"צ 9775/06 ראיסה דמישב ואח' נ' משרד הפנים, ). בנסיבות המקרה, ולאור העובדה כי העותרים פעלו בחוסר ניקיון כפיים, כפי שפירטתי זאת לעיל, מן הראוי היה לדחות את העתירה על הסף. יחד עם זאת, הנני נמנע מלעשות שימוש בסמכות זו, ומוצא לנכון להתייחס בקצרה גם לגוף העתירה. ב. הסעד שהתבקש בעתירה דנן הוא להורות לעירייה להעניק אישור על העדר חובות לרוכשי הדירות, בני הזוג ואנונו ובני הזוג קקון, כאמור לעיל. סעיף החוק לפיו סירבה העירייה להעניק את האישור המבוקש הינו סעיף 324(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש], (להלן פקודת העיריות), אשר קובע כדלהלן: "(א) לא תירשם בפנקסי המקרקעין כל העברה של נכס, אלא אם הוצגה לפני הרשם, או לפני עוזר הרשם, תעודה חתומה בידי ראש העיריה, המעידה שכל החובות המגיעים לעיריה מאת בעל הנכס ביחס לאותו נכס עד ליום מתן התעודה והנובעים מהוראות הפקודה או מדין אחר — סולקו במלואם או שאין חובות כאלה". הסעיף הנ"ל מעניק לעירייה מנגנון אכיפה נוסף על מנת לסייע בידיה לגבות את החובות המגיעים לה עפ"י דין: "הוראת סעיף 324 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (הלוא היא הוראת סעיף 117 לפקודת העיריות, 1934המקורית, כפי ששונתה והוספה בחוק לתיקון פקודת העיריות (מס 2), תשי"ב-1952), נועדה לייעל ולזרז גבייתו של חוב לעירייה, בתתה בידיה של עירייה כלי אכיפה מיוחד שאינו ניתן בידי בעלי חוב מן המניין (ראה והשווה: בג"צ 243/60 אולדק ואח', נאמנים בפשיטת רגל של בולימובסקי נ' עירית רמת גן [1], בעמ' 2267, מפי השופט ח' כהן; ראה עוד ע"א 790/85, 806, 143/86, 180 רשות שדות התעופה ואח' נ' גרוס, כונס נכסים ואח' [2], בעמ' 201). זה דרכו של שלטון, שמאתר הוא צמתים שבהם עובר ממון מיד אל יד; מעמיד הוא על אותם צמתים רשויות שלטון הנושות באזרח; והאזרח לא יוכל להמשיך בדרכו אלא אם ישקול על ידה של הרשות את חובו לה. כך במקומות אחרים וכך לעניין העברת זכויות בנכסי מקרקעין מאדם לחברו" (ראו בג"ץ 779/92 וליד סלאמה נ' ראש עיריית נצרת, פ"ד מז(5) 183, בעמ' 186). ג. בנסיבות המקרה שלפנינו טענה העירייה, כאמור לעיל, שכל עוד החובות בגין צריכת המים לא יוסדרו ע"י בעלת החוב, חב' טופ פנורמה, אין באפשרות העירייה להיעתר לבקשת העותרים. למעשה, על מנת שאוכל להכריע האם להיעתר לסעד המבוקש בעתירה, או לסרב ליתן אותו, נדרשת הכרעה מקדמית בשאלה האם אכן חב' טופ פנורמה חייבת לעירייה סכומי כסף הנטענים בגין צריכת מים בשנים 1996 ו-1997, או אם לאו. העותרים צירפו לתגובתם לתשובת העירייה לעתירה את תצהירו של מר שלום שגיב, מנהל חב' טופ פנורמה, אשר תומך בעמדת העותרים. מעיון בתצהירו עולה, כי עם קבלת טופס 4 בשנת 1996, ולאור העובדה כי הדירות מס' 5 ו-6 טרם אוכלסו, הגישה חב' טופ פנורמה, אשר הייתה רשומה באותה עת כמחזיקה בדירות, בקשה לפטור את הדירות מתשלום ארנונה בגין היותן נכסים ריקים. לטענת מר שגיב, לאחר שנציגי העירייה ערכו בדיקה ווידאו כי הדירות ריקות, נענתה הבקשה בחיוב וניתן פטור לנכסים ריקים לתקופה של חצי שנה, החל מחודש ינואר 1996 ועד חודש יולי 1996. עם סיום תקופת הפטור המלא כאמור, הגישה החברה בקשה נוספת בגין דירות אלו להנחה בגין נכסים ריקים, ולאחר שנציגי העירייה ביקרו בדירות, ניתנה הנחת קבלן מחיובי ארנונה לנכס ריק בגובה של 30% מחודש אוגוסט 1996 ועד חודש יולי 1997. זאת ועוד, הדירה מס' 5 אוכלסה ע"י הרוכשים רק בחודש מרץ 2000, ודירה מס' 6 אוכלסה רק בחודש יולי 1999, כאמור לעיל. לפיכך, הצהיר מר שגיב כי חב' טופ פנורמה לא עשתה כל שימוש בדירות עד לאכלוסן ע"י הרוכשים, והחברה כלל לא רכשה מוני מים לדירות מס' 5 ו-6, וכי מוני מים נרכשו רק לאחר אכלוס הדירות ע"י הרוכשים (ראו סעיפים 6-11 לתצהירו של מר שגיב). מנגד, הוגש מטעם העירייה תצהירה של גב' בת-שבע דוד, אחראית מדור שומה בחב' מ.ג.ע.ר, המספקת שרותי גביית ארנונה וחובות נוספים עבור עיריית טבריה. לטענתה, עוד בשנת 2003 לבקשת מר שגיב הונפק תדפיס המציג דו"ח יתרות לחשבון המשלם של חב' טופ פנורמה. בתדפיס זה מיום 11/3/2003 ניתן לראות את יתרת החובות שהושתו בגין צריכת מים של הדירות מס' 5 ו-6 (ראו נספח א' שצורף לתצהירה של גב' בת-שבע). כמו כן, ציינה גב' בת-שבע בתצהירה כי כיום, לאחר יותר מ-12 שנה ממועד השתת חיובי המים על הדירות אלו, לא ניתן לאתר חומר ארכיוני על מקור החוב. לדבריה, ייתכן בהחלט כי חוב המים עבור הדירות מס' 5 ו-6 הושת בעקבות חלוקת צריכת מים משותפת של המונה המרכזי, ממנו הופחתו קריאות בדיקות של דיירים שרכשו מונה, וההפרש חולק לדירות שנותרו בבעלות חב' טופ פנורמה, כלומר, הדירות מס' 5 ו-6 בבניין (ראו סעיף 11 לתצהירה של גב' בת-שבע). ד. כאן המקום לציין, כי טענתם המרכזית של העותרים הייתה כי העירייה חייבה שלא כדין את חב' טופ פנורמה בגין צריכת מים בתקופות בהן הדירות היו ריקות ולא נעשה בהן כל שימוש. לדברי העותרים, כלל לא הוכח כי המדובר בחובות בגין צריכת מים דווקא לדירות מס' 5 ו-6, והעותרים הדגישו, כי העירייה השיתה את החובות הנ"ל על דירות אלו באופן שרירותי, הואיל וחב' טופ פנורמה חייבת כספים לעירייה, אשר מקורם כלל אינו בדירות מס' 5 ו-6. מכאן גם טענת העותרים, כי העירייה אינה רשאית לעכב מתן אישורים בגין חוב שאינו ביחס לאותו נכס שלגביו נתבקש האישור. טענה זו אין בידיי לקבל. מעיון בנספח א' לתשובת העירייה ונספח א' לתצהירה של גב' בת-שבע עולה, כי החובות בגין צריכת מים אכן הושתו על הדירות מס' 5 ו-6. תדפיסים אלה של העירייה הינם בגדר רשומה מוסדית, כהגדרת ביטוי זה בסעיף 35 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, (להלן - פקודת הראיות), אשר קובע כי: "רשומה מוסדית" - מסמך, לרבות פלט, אשר נערך על ידי מוסד במהלך פעילותו הרגילה של המוסד". באשר לקבילותה של רשומה מוסדית נקבע בסעיף 36 לפקודת הראיות כי: "(א) רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה - (1) המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו; (2) דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה; (3) הייתה הרשומה פלט - הוכח בנוסף, כי - (א) דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמינותה; (ב) המוסד נוקט, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת המחשב. (ב) הייתה הרשומה פלט, יראו לענין סעיף קטן (א)(1) את מועד עריכת הנתונים המהווים יסוד לפלט, כמועד עריכתה של הרשומה. (ג) ... (ד) ... ". נראה לי, כי התדפיסים של העירייה, המפרטים את סכומי החוב בגין צריכת מים לדירות מס' 5 ו-6, אכן עונים על הקריטריונים המוזכרים בסעיף 36 הנ"ל, ויש לראות בהם כראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנם. העותרים מצידם לא הביאו כל ראיה לסתור את הנתונים המופיעים במסמכי העירייה, ולפיכך סבורני כי טענת העותרים לפיה השיתה העירייה את החובות על הדירות מס' 5 ו-6 באופן שרירותי, ושלא כדין הינה טענה שנטענה בעלמא וללא כל תימוכין, ודינה להידחות. זאת ועוד, החלטתה המנהלית של העירייה להשית את החובות בגין צריכת מים על הדירות האלו נהנית מחזקת החוקיות, אשר לא נסתרה ע"י העותרים, וזאת במיוחד בהתחשב בחלוף הזמן הרב שעבר ממועד החיוב, שנעשה בשנים 1996 ו-1997, כאמור לעיל: "החלטות מינהליות מוגנות, בדרך-כלל, על-ידי חזקת החוקיות. החזקה היא שההחלטה ניתנה כדין. לפיכך, מי שטוען כי ההחלטה ניתנה שלא כדין עליו הראיה. זאת ועוד: חזקת החוקיות עשויה להוסיף משקל עם הזמן. לאחר שנים רבות יהיה לה משקל רב. אכן, עדיין היא רק חזקה, ולכן עדיין היא ניתנת לסתירה, אך ככל שחולף הזמן יקשה יותר ויותר לסתור אותה" (ראו בג"ץ 4146/95 עיזבון המנוחה לילי דנקנר ז"ל ואח' נ' מנהל רשות העתיקות ואח', פ"ד נב(4) 774, בעמ' 793). ה. יתרה מזאת, בעקבות האמור בתצהירה של גב' בת-שבע, כמפורט לעיל, העלו העותרים בסיכומיהם טענה לפיה אין לעירייה כל סמכות עפ"י דין להשית חיובים בגין צריכת מים במונה המרכזי של הבניין על דירות מסוימות, מבלי להוכיח מי צרך את המים. בעניין זה אומר, כי גם אם נצא מנקודת הנחה לפיה נכונה טענת העותרים כי הדירות מס' 5 ו-6 לא היו מאוכלסות בשנים 1996 ו-1997, עדיין סבורני כי ככל שמדובר בצריכה משותפת של המים בבניין, פעלה העירייה כדין. במה דברים אמורים? לפי כללי המים (תעריפים למים ברשויות מקומיות), התשנ"ד-1994, מוגדרת "צריכת מים משותפת" בכלל 1 לפיו: "צריכת מים משותפת" - הפרש הקריא של מד המים הראשי של הנכס, המותקן בגבול הנכס, ושל כלל הקריאים של מדי המים של כל יחידות הדיור או צרכני המים בנכס, הכל בהתאם לענין, לרבות מים לחימום, מים חמים, מים לגינון נוי ומים לכל שימוש אחר בנכס". ואילו לפי כלל 4, סעיף משנה 5.1 קובע כי: "קיימת בנכס צריכת מים משותפת, היא תחולק בידי הרשות המקומית כדלקמן: בנכס המשמש למגורים בלבד - בחלוקה שווה לפי מספר יחידות הדיור בנכס". בהסתמך על הכללים הנ"ל, יוצא, אפוא, כי גם אם בשנים 1996 ו-1997 לא הייתה צריכת מים בדירות מס' 5 ו- 6, הרי שאת הצריכה המשותפת של המים ניתן להשית בחלוקה שווה בין כלל הדירות בבניין, וחב' טופ פנורמה חייבת לשאת בחלק היחסי של הצריכה המשותפת מכוח היותה אז המחזיקה של שתי הדירות הנ"ל. ו. הואיל וקבעתי כי העירייה השיתה את החובות בגין צריכת מים על הדירות מס' 5 ו-6 כדין, נשאלת השאלה האם אכן מוסמכת הייתה העירייה לסרב להעניק את האישורים לפי סעיף 324(א) לפקודת העיריות? נראה לי, כי התשובה לכך חיובית. הרי סעיף 324(א) לפקודת העיריות קובע, כי האישור לא יינתן אם לא סולקו כל החובות בגין הנכס עבורו נתבקש האישור. בנסיבות המקרה שלפנינו, היות וחובות המים בגין הדירות מס' 5 ו-6 לא סולקו, כמפורט לעיל, רשאית הייתה העירייה שלא לתת לעותרים את האישורים המבוקשים בדבר סילוק החובות בגין דירות אלו. גם צו הארנונה של עיריית טבריה לשנת 2008, מתנה באופן מפורש מתן האישור כנגד סילוק החובות בגין הנכס בגינו נתבקש האישור: "מבקש אישור העברה בטאבו עפ"י סעיף - 324 לפקודת העיריות או אישור לבניה יהיה חייב בתשלום מלוא יתרות הארנונה במזומן (חובות ארנונה וחובות אחרים) וכן חוב מים, אגרות והיטלים, וזאת ביחס לאותו נכס והנובעים מהוראות הפקודה או מדין אחר" (ראו סעיף 14.8 לצו הארנונה). משלא נתמלאו הוראות הפקודה והצו כאמור, יוצא כי העירייה פעלה כדין כאשר סירבה לתת לעותרים את האישורים המבוקשים. 7. לאור כל האמור לעיל, אין בידיי להיעתר לסעדים שנתבקשו בעתירה, והנני מורה על דחייתה. 8. העותרים ישלמו למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום ריבית והפרשי הצמדה החל מהיום.עתירה מנהלית