קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגשות רכבת במשאית: ההכרעה בקליפת האגוז 1. לפני תאונת דרכים שארעה כתוצאה מכך שרכב מסוג משאית מפרקית אוטומטית (להלן: "המפרקית") בה נהג הנאשם (להלן: "הנאשם") נתקע על מסילת ברזל של רכבת ישראל. בסמוך לכך, רכבת אשר הגיעה מימין לא הספיקה לעצור והתנגשה בחלקה האחורי של המפרקית. בתאונה נפצעו כ- 48 נוסעים מנוסעי הרכבת. לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מכלל העדויות, הגעתי למסקנה כי יש לזכות את הנאשם. 2. אציין עוד כי מהעדויות עולה כי מן הראוי שהמשטרה תבדוק שנית את האחריות לתאונה שכן לכאורה (ונדגיש לכאורה) מוטלת אצבע מאשימה לא כלפי הנאשם אלא כלפי אחר ("התצפיתן"). והכל כפי שיפורט. האשמה, מהלך הדיון, ועובדות שאין עליהן חולק 3. הנאשם הואשם בנהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2 ) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה"); אי נקיטת אמצעים לפני מעבר מסילת ברזל, עבירה על תקנה 55 לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 (להלן: "התקנות"); אי עצירה ברמזור אדום לפני מסילת ברזל, עבירה על תקנה 56 לתקנות; חציית מסילת ברזל שלא בבטחה, עבירה על תקנה 117 לתקנות וחוסר בקיאות בהפעלת הרכב, עבירה על תקנה 25 לתקנות התעבורה. 4. אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 31.12.06 בסמוך לשעה 07:25 נהג הנאשם ברכב מסוג משאית מפרקית אוטומטית מסוג 4*4 A25D מ.ר 25932 (להלן: "המפרקית"), עמוסה בחצץ, באזור מתחם המחצבה הר טוב. נציין כי בלב המחצבה ממוקמת מסילת ברזל מירושלים לבית שמש וכי קיים מחסום בנקודת המפגש בין המסילה לבין הדרך הפנימית. 5. התביעה טענה בכתב האישום כי בעת שהתקרב הנאשם למפגש מסילת ברזל, פעמון האזהרה בכיוון הנאשם החל לצלצל. לא רק זו אלא שנהג משאית, שהגיע מהכיוון הנגדי לכיוון נסיעת הנאשם, עצר. אך הנאשם שמשום מה אצה לו הדרך, התחיל להתקדם על מנת להספיק לעבור כך שלא יצטרך להמתין. 6. אלא שלטענת התביעה, הנאשם שלא היה מנוסה בנהיגה במפרקית, לא תפעל נכון את הילוכיה והמפרקית נתקעה עם שני הגלגלים האחוריים על המסילה. נהג הקטר שהבחין מאוחר במפרקית, צפר ובלם בלימת חירום אך הרכבת לא הספיקה לעצור. הרכבת התנגשה בחלקה האחורי של המפרקית שהיה על המסילה. כתוצאה מכך הסתחררה המפרקית ושתי קרונות נפגעו. באותן נסיבות נחבלו 48 נוסעים ברכבת וכן נחבל הנאשם. 7. התיק נשמע לפני בשלוש ישיבות הוכחות לא קצרות. בתאריך 6/5/09, נערכה ישיבת ההוכחות הראשונה. בתאריך 10/5/09, נערכה ישיבת ההוכחות השנייה. ובתאריך 13/5/09 נערכה ישיבת ההוכחות השלישית, בה גם הושמעו סיכומים בעל פה מטעם הצדדים ונסתיים הדיון. הכרעת הדין נקבעה ליום 15.7.09 בשעה 10:00 וציינתי שבמידה ותינתן קודם לכן תשלח לצדדים בדואר. 8. מטעם התביעה העידו תשעה עדים: רס"ר אבי סוטו (ע"ת מס' 1- להלן: "רס"ר סוטו"). רס"ר גבי בן לולו (ע"ת מס' 2- להלן: "רס"ר בן לולו"). מר לוי דוד (ע"ת מס' 3- להלן: "מר לוי" או "נהג הקטר"). גליל אליהו (ע"ת מס' 4- להלן: "מר אליהו"). שמעון סויסה (ע"ת מס' 5- להלן: "מר סויסה"). רס"מ אייל יוספי (ע"ת מס' 6- להלן: "רס"מ יוספי" או "בוחן התנועה"). מר מאיר גבאי (ע"ת מס' 7- להלן: "מר גבאי" או "נהג המשאית") רס"ב משה בן עזרי (ע"ת מס' 8- להלן: "רס"ב בן עזרי"). מר פאוזי עותמן (ע"ת מס' 9- להלן: "מר עותמאן" או "התצפיתן"). מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו: 9. מטעם התביעה הוגשו וסומנו המסמכים הבאים: הודעתו של הנאשם (ת/1). דו"ח פעולה של רס"ר בן לולו (ת/2). מזכר מיום 31.12.06 ומזכר מיום 10.1.07 שנערכו ע"י רס"ר גלילי (ת/3). הודעתו של מר סויסה (2 עמודים) (ת/4). סקיצה של רס"מ יוספי (ת/5). מזכרים שנכתבו ע"י רס"מ יוספי) (ת/6). דו"ח פעולה בדיקת רכב שערך רס"מ יוספי (ת/7). דו"ח בוחן תנועה רס"מ יוספי (2 עמודים) (ת/8). שני תרשימים שערך רס"מ יוספי (ת/9). לוחות תצלומים מיום התאונה (27 תמונות) (ת/10). לוחות תצלומים אחרי התאונה לאחר שהרכב נבדק על ידי רס"מ יוספי (9 תמונות) (ת/11). הודעתו של מר גבאי מאיר (ת/12). מפרט של המשאית מאתר האינטרנט של חב' מאיר חב' למכוניות ומשאות בע"מ (ת/ 13). הודעתו של ישראל דוד (ת/14). הודעתו של הנאשם מיום 1.1.07 (ת/15). הודעתו של הנאשם מיום 2.1.07 (ת/16). מזכר מיום 31.12.06 שערך בן עזרי (ת/17). דו"ח אירועים וביקורת לאתר התאונה (7 עמודים) (ת/18). שרטוט שערך התצפיתן (ת/19). הודעתו של הנאשם מיום 31.12.06 (ת/20). הודעתו של שמעון כהן (ת/21). הודעת סולמאן ירבוע (ת/22). מטעם ההגנה הוגשו וסומנו המסמכים הבאים: תמונה (נ/1). תמונה (נ/2). תמונות שצולמו ע"י הנאשם מיום 11.5.09 (8 תמונות). גרסת המאשימה- בשתים חטא הנהג 10. לטענת המאשימה רשלנותו של הנאשם מתבטאת בשתיים: אחת, בכך שנהג במפרקית למרות שאינו בקיא בתפעולה. ומשכך, לא תפעל את ההילוכים כראוי, האיץ במצב של הילוך סרק ולא הצליח לשלב הילוך. כתוצאה מכך, המפרקית נתקעה, לא זזה מהמסילה וגרמה לתאונת הדרכים. לו היה בקיא בתפעולה, לא הייתה המשאית נתקעת. שתיים, בכך שלמרות שפעמון האזהרה בכיוון הנאשם החל לצלצל הנאשם התחיל להתקדם לכיוון המסילה מתוך רצון 'להרוויח' זמן וכדי למנוע המתנה. ונבדוק טענה טענה. האם ידע הנאשם לתפעל המשאית? (והתשובה, ידע גם ידע היות ומדובר בכלי פשוט לנהיגה) 11. הנאשם הוא נהג במקצועו. ביום התאונה הנאשם נדרש לעבוד על המפרקית מאחר והנהג הקבוע שהה בחופשה. אין מחלוקת כי הנאשם נהג במפרקית מספר פעמים קודם לכן. כמו כן, אין גם מחלוקת כי הפעם האחרונה בה הנאשם נהג במפרקית הייתה כחודשיים טרם התאונה. 12. אודה כי נוכח טענות המאשימה בכתב האישום סברתי כי המפרקית בה עסקינן היא כלי אשר תפעולו מצריך ידע ומיומנות מיוחדים שלא היו לנאשם. אולם, העיד בפני בוחן התנועה, רס"מ אייל יוספי, כי הוא ביצע מספר נסיעות על המפרקית, לאחר שהועמסה בחומר (אבני חצץ) כפי שהייתה עמוסה בערך ביום התאונה, וכי "זה כל כך פשוט" ו"קל לנהוג על המפרקית" (פרו' עמ' 21 שו' 20-23). ואף הוסיף וציין כי "הידית (הכוונה לידית ההילוכים - א.ט) נוחה לנהיגה". ובדו"ח הפעולה (ת/7) הוא מציין: "ערכתי מספר נסיעות במקום גם בעליות וגם בירידות וגם בסיבובים וראיתי שהמפרקית נוחה לנהיגה וקלה לתפעול. ישנה ידית הילוכים אחת אוטומטית כאשר מושכית את הידית לאחור בהילוך משתלב להילוך אחורי כשמעלים את הידית שלב אחד קדימה התיבה חוזרת להילוך ניוטרל (סרק) וכשמעלים את ידית ההילוכים קדימה משתלב להילוך קדמי אוטומטי". 13. כך גם הסביר הנהג הקבוע, סולימאן גבוע, מסר בהודעתו במשטרה כי תפעול המפרקית פשוט ודומה לתפעול רכב אוטומט "אני מכניס גיר דוחף קדימה את הידית והאוטו מתחיל לנסוע איך שאני לוחץ ברקס האוטו עוצר ואם נותנים גז האוטו נוסע" (ת/20 שו' 24-26). 14. יוצא אם כן כי מומחה התביעה עצמו מעיד כי מדובר בכלי פשוט להפעלה כמו כל מכונית אוטומטית. דהיינו, כל נהג יכול לנהוג בו. אלא שהנאשם לפנינו הוא נהג מקצועי, שנוהג על משאיות עוד מתקופת שירותו הצבאי על מבחר מגוון של רכבים. כמו כן, מדובר באיזור שמוכר לנאשם ובהתאם לגרסתו במשך 7 שנים בערך עבר כארבע פעמים ביום במפגש מסילת הברזל במקום בו ארעה התאונה (ת/16 שו 61-62). 15. לאור כל אלה אני קובע כי המפרקית לא נתקעה כתוצאה מחוסר מיומנותו של הנאשם או מתפעולו הלקוי של המפרקית. האם החלה המשאית לעבור לאחר שצלצל פעמון האזהרה כי הרכבת מגיעה? (והתשובה, המעבר היה לפני הסימנים על בוא הרכבת) 16. זוהי לאמיתו של דבר נקודת המחלוקת העיקרית. אין חולק כי המפרקית נתקעה, אך השאלה היא מתי? המאשימה טוענת כי הנאשם החל לחצות את מסילת הברזל אחרי שפעמון האזהרה החל לצלצל במקום לעצור כמתחייב ולהמתין. זאת פשוט כנראה מרצונו לחסוך את זמן ההמתנה. 17. מאידך גיסא, אליבא דהגנה הנאשם החל לחצות טרם החל הפעמון, טרם נדלק האור האדום ובוודאי טרם החלה זרוע המחסום לרדת. הנאשם העיד לפני מפורשות כי כשהגיע למפגש מסילת הברזל עצר. ורק אז החל לחצות את מסילת הברזל. חלקה הראשון (הגלגלים הקדמיים) עברו את המסילה, אולם הגלגלים האחוריים נתקעו על המסילה. 18. בהתאם לעדותו של בוחן התנועה אי אפשר לדעת אם המפרקית נתקעה טרם ירד המחסום או לאו שכן לגרסתו "איך אפשר לדעת אם הוא נתקע פה והמחסום אחר כך ירד" (פרו' עמ' 23 שו' 17). התביעה ניסתה לטעון כי סימנים במקום מראים על נסיעה באלכסון אך ייתכן שהנאשם פנה מעט באלכסון לבצע סיבוב גדול יותר, ובכל מקרה קשה ללמוד מהסימנים אחרי התאונה. אשר לכן, אין לנו כל עדות חפצית, וכל שיש לנו הוא הסתמכות על העדים. 19. בנקודה זו, הרי שני עדים מלבד הנאשם מעידים כי אכן הנאשם החל בנהיגה לפני שירד המחסום ולפני שהחל הפעמון. עת/5, מר סויסה, מסר בהודעתו שנגבתה במקום האירוע "הנהג עצר לפני הפסים המחסום היה למעלה" ת/6. ובעדותו בפני הסביר כי כאשר הנאשם הגיע למפגש מסילת הברזל הוא עצר בהתאם להוראת תמרור עצור שהיה במקום וכשהמשיכו בנסיעה הרכב נתקע ואז הוא קפץ מיד מהרכב ורץ אל התצפיתן שישב במכוניתו (פרו' עמ' 15 שו' 7 - 14). 20. בנוסף, עת/ 6, מר גבאי, נהג המשאית אשר הגיע מהנתיב הנגדי לכיוון נסיעת הנאשם, העיד בפני כי כאשר הגיע למפגש מסילת הברזל, המחסום היה מורם ופעמון אזהרה לא עבד. היות והשטח צר, הוא עצר על מנת לאפשר לנאשם להמשיך בנסיעה ולחצות את מפגש מסילת הברזל ו"כאשר המחסום היה מורם הוא התחיל לעבור ואז נתקע על המסילה" ת/12. עוד העיד מר גבאי כי מר סויסה והנאשם ניסו במשך מס' דקות להוריד את המפרקית מהפסים עד אשר פעמון האזהרה החל לצלצל ואז מר סויסה קפץ מהמפרקית ורץ לתצפיתן על מנת שיורה לרכבת לעצור. 21. כנגד עדותם של עדי התביעה, מר סויסה ומר גבאי, העיד בפני התצפיתן כי "אחרי שהזרועות ירדו המשאית נכנסה ואז נתקעה על הפסים" (פרו' עמ' 37 שו' 7-10). 22. נאמנות עלי עדויותיהם של מר גבאי ומר סויסה אשר העידו בפני כי הנאשם החל לחצות את מסילת הברזל כאשר המחסום היה מורם וטרם הופעלו פעמוני האזהרה. עדויותיהם ברורות ומתיישבות זו עם זו. אמנם מר סויסה העיד כי מיד כשנתקעה המפרקית קפץ ורץ לעבר התצפיתן, בעוד מר גבאי העיד כי ראה שהללו ניסו להניע את המפרקית במשך זמן מה ורק אחר כך קפץ מר סוויסה מהמשאית, אך אין הדבר משנה לשאלה העקרונית מתי החל הנאשם בחציית המסילה. 23. ככלל, מהימנה הייתה עלי עדותו של מר גבאי. יש לציין, כי מר גבאי העיד בפני כי הוא מעמיס במחצבה ולא עובד באותה חברה עם הנאשם וכמו כן, העיד כי לא דיבר עם הנאשם ממועד התאונה. לאור האמור, למר גבאי אין עניין בתוצאות ההליך והינו עד נטרלי. ונראה כי דוקא לעד הנטרלי יש לתת משקל רב במהלך החקירה שהרי הוא נטול אינטרסים. לפי עדותו של מר גבאי, מר סויסה "ניסה להתעסק בידיות של החשמל כמה דקות, דקה שתיים, ניסו לעשות משהו הזמזם התחיל לעבוד, שמעון קופץ רץ לבוטקה ולפסים..." (פרו' עמ' 26 שו' 4-5). עדות נהג הרכבת כמחזקת את גרסאותיהם של מר גבאי, מר סויסה והנאשם 24. נהג הרכבת מר דוד לוי (להלן: "לוי" או "נהג הרכבת" העיד בפרוטרוט על שאירע. הוא הסביר כי מדובר בתא נהג הנמצא כחלק אינטגרלי מקרון רכבת ובהמשך לתא נמצאים הנוסעים. עוד סיפר כי בהגיע הרכבת למרחק של כשמונה מאות מטרים לפני המחסום מתחילים סימני האזהרה. הוא הסביר גם כי לו היה מקבל הודעה מראש במרחק זה היה יכול לעצור בקלות ודבר לא היה קורה. 25. על פי עדותו, הרכבת מתקדמת למחסום בעיקול ולכן ניתן לראות את המחסום מהרכבת רק במרחק של 120 מטר לערך (פר' עמ' 5 ש' 24-26). רק שהגיע לעיקול ראה לפתע אדם עומד ומנפנף לו בזרועותיו כי על הרכבת לעצור, וראה את המפרקית כמה מטרים אחרי האדם. הוא הדגיש כי לפני זה לא שמע דבר במכשיר הקשר. נהג הרכבת מייד בלם בלימת חירום אך הבין שלאור המרחק הקצר תהיה תאונה. מיידית ולאחר שהרים את ידית החירום הסתובב אחרונית, יצא מתא הנהג לקרון וצעק לנוסעים כי תהיה תאונה וכי עליהם להיאחז במוטות ומייד אח"כ קרתה התאונה. 26. מכל אלו עולה כי מר סויסה (שישב ליד הנאשם) הספיק לרדת מהמפרקית, לרוץ לתצפיתן ולהעיר את תשומת ליבו, לרוץ אח"כ לכיוון המסילה ולנופף בידיו לנהג הרכבת. ברור כי לו הייתה המפרקית נכנסת למפגש אחרי שהחלה הזרוע לרדת, לא היה מספיק כלל לעשות כן. ממילא המסקנה הברורה היא כי הנאשם נכנס למפגש כשמותר היה. מדוע נתקעה המפרקית? והאם בעניין זה אפשר לבוא בטרוניא לנאשם? 27. שאלה זו של מדוע נתקעה המפרקית? נשארה לא פתורה ועד עתה אין זה ברור. האם אין די בכך כדי להטיל אחריות על הנהג? והתשובה היא שלא. אכן, בדרך כלל קיימת בנהיגה "חזקת הדרך". קרי, במקרים רבים כגון החלקה ו/או סטייה הרי עצם הסטייה מהווה הוכחה לכאורה של רשלנות. 28. כלל הדרך הוסבר היטב בדברי כב' השופטת ו.טויסטר בפרשת אחמד אלגבארין (ע"א 446/82 שמשון בלגשווילי (בר- ריס) נ' אחמד אלגבראין, פ"ד מב(2), 737): "..ההלכה החד משמעית המתבטאת ב"כלל חזקת הדרך", הינה כי סטיה של נהג למסלול נגדי (או למדרכה או לאי תנועה וכדומה) "מהווה הוכחה לכאורה של רשלנות", המטילה עליו את החובה להסביר את הסטיה. עליו להרים את הנטל להראות שלא התרשל ולסתור את החזקה (ראה ע"א 446/82 בלנגשווילי (בר-ריס) נ. אלגבארין ואח', פ"ד מב (2) 737; ע"א 506/64 גל ואח' נ' שטופר ואח', פ"ד יט(2) 556; ע"פ (ת"א) 70768/01 יצחק אלקיים נ. מ"י, ; ע"פ (ת"א) 70007/01 יצחק אלבו נ. מ"י, ; ע"פ (ת"א) 71208/03, 71190 אולגה וולודרסקי נ. מ"י (לא פורסם) ; ע"פ 50/68 יצחק דגני נ. מ"י, פ"ד כב(2) 274). וכן נקבע, כי הנטל להסביר את הסטיה לנתיב השני מוטל על כתפי הנאשם וזאת משום "כלל הדרך" (כפי שכונה בע"א 506/64 גל ואחרים נ. שטופר ואחרים פ"ד י"ט (2) 556) (ת"ד (חיפה) 30749/04 - מדינת ישראל נ' ביהם רפאל . ).   29. אולם, שונה המקרה שלפנינו שבו אין להחיל במקרה דנן את החזקה של "כלל הדרך". זאת משום שנהג איננו יכול להיות אחראי על כל תקלה מיכאנית שיכולה להיות. כבר בהודעתו של מר סויסה, ששימש מכונאי של המחצבה, והתלווה לנאשם הוא אמר שהמפרקית נתקעה כי "יכול להיות שהאיתוראן נעל לו את הגיר" (ת/6 עמ' 2 שו' 12). היה בכך כדי לעורר את תשומת הלב של החוקרים לתקלה באיתוראן, שהמשטרה הייתה אמורה לבדוק. הנאשם אף טען בהודעתו מיום 1.1.06 כי "אני יש לי מיומנויות במשאיות אני עובד על משאיות כבדות ואני לא חושב שחוסר מיומנות שלי ברכב גרמה לכך שנתקעתי על הפסים. לדעתי הייתה תקלה מכנית ברכב" (ב/15 עמ' 4 שו' 9-13) (ההדגשה שלי - א. ט). יתרה מזאת, הנהג הקבוע שעובד על המפרקית, סולימאן גבוע, מסר בהודעתו במשטרה כי "אין שום סיבה למעט תקלה בגיר" לכך שהנאשם נתן גז והמפרקית לא זזה ממקומה. 30. מעיון במזכרים שנכתבו ע"י בוחן התנועה, אייל יוספי, עולה כי אחרי התאונה היו למפרקית נזקים לא מעטים שוב ושוב. בין היתר, נטען כי "יש קצר באיתוראן שמונע מלהניע את הרכב". וביום 31.5.07, המפרקית עדיין הייתה במוסך לאור הליקויים שהתגלו, ת/6. לאמור, יש בכך כדי להוות חיזוק לטענתו של מר סויסה כי יכול להיות שהאיתוראן נעל את הגיר. משכך, היה על המאשימה לבדוק את האפשרות כי אכן קצר באיתוראן הוא שהיווה את הגורם לכך שהמפרקית נתקעה. אולם, בדיקה שכזו לא נעשתה והאמת היא שאחרי התאונה יקשה מאוד לדעת מה אירע. אחרי ככלות הכל, רכבת פגעה במפרקית וממילא נגרמו אין סוף תקלות. 31. בעניין זה חייבים אנו לציין את התנהגות הנאשם לאחר שנתקעה המפרקית על הפסים. הנאשם נשאל מדוע לא עזב את המפרקית אלא נשאר בה עד לתאונה. הוא הסביר כי ניסה בכל זאת להזיז את המפרקית. לו היה בורח לפני ההתנגשות ומותיר את המפרקית היה מונע נזק מעצמו אך וודאי הייתה תאונה. לכן לא מלאו ליבו לברוח ועד להתנגשות ניסה להזיז את המפרקית, מתוך תקווה שיצליח למנוע ההתנגשות. תשובה זו מקובלת עלי. התנהגותו של הנאשם בעניין זה ראויה לאהדה ולא אוסיף בכך. 32. בכל מקרה, אפילו הייתה רשלנות כלשהי לנאשם לגבי התקלה במפרקית (וכזו לא הוכחה), הרי נראה שמן הראוי היה לבדוק אשמה חמורה יותר של אחר, ומדברים אנו כאן על התצפיתן. האם לכאורה ישנה רשלנות לתצפיתן? (והתשובה: ראוי לבדוק התמיהות, אך בהליך שלפנינו איננו יכולים לקבוע קביעות בעניין זה) 33. כבר בהודעתו הראשונה (ת/1) מסר הנאשם כי "התצפיתן לא היה בבודקה אלא באוטו שלו" והוסיף וציין כי "שמעון דפק על החלון שלו ברכב ואז התצפיתן יצא מהאוטו". בדומה לו העיד שמעון סויסה העיד כי ירד מהמפרקית ורץ אל "השומר שהיה באוטו שלו" ת/4. כן העיד בפני כי "התצפיתן כאשר יצא מהאוטו נתן צעקה לא יודע מה הוא אמר" (פרו' עמ' 15 ש' 18). מכאן עולה כי שניהם מאוחדים בדעתם כי התצפיתן כלל לא ראה את הרכבת וכלל לא הביט על המפגש עד אשר סוויסה הספיק לרדת מהמפרקית ולרוץ אליו ולהודיעו. 34. נחזור בקצרה לעדותו של נהג הרכבת. כפי שהעיד בפני נהג הרכבת יש לו מכשיר מירס פתוח כל הנסיעה ומכוון על נוהל אירוע. הנהג הסביר כי "התצפיתן רק צריך ללחוץ על ה"מד" (מכשיר עזר דיבור) ובלחיצה אחת הוא נשלח לארוע וכל הרכבות שומעות". אולם, בהתאם לעדותו הוא לא קיבל כל הודעה, למרות שמכשיר המירס שלו היה תקין והשתמש בו לאחר האירוע על מנת לדווח על התאונה. רק כשהתקרב למקום האירוע, בערך כ- 120 מטר לפני, הבחין באדם המנפנף בידיו לעצור את הרכבת ואחריו ראה את המפרקית. ומשכך, עצר עצירת דחק (בלימת חירום). עוד העיד הנהג כי אם היו מודיעים לו 50 שניות מראש שהמפרקית תקועה הוא יכל לעצור, לאמור, באם היו מודיעים לו, ברגע שהרמזור ופעמוני האזהרה החלו לפעול כי המפרקית תקועה על המסילה הוא היה מספיק לעצור שכן כאשר הוא עוצר בנוהל דחק, אם אין התנגשות מבחינת הנוסעים לא קורה דבר. הוא העיד במפורש כי "אם ברגע שהפעילו את המחסום היו מודיעים לי הייתי עוצר בבלימה רגילה ולא פוגע במשאית" (פרו' עמ' 21 שו' 14-15). 35. התצפיתן העיד בפני כי כששמע את צלצול הפעמון יצא מהבוטקה עם כל הציוד ועמד במקום המיועד ולאחר מכן, "המשאית הגיעה לאחר שהזרוע ירדה, אחרי בערך 5-6 שניות אחרי שהזרוע ירדה בין 10-15 שניות לאחר שצלצל הפעמון, שני הגלגליים האחוריים נתקעו בפסים ובאה הרכבת" (פרו' עמ' 31 שו' 21-22). לגרסתו מאחר והוא חייב לדווח על כל דבר שמסכן את הרכבת אזי עוד "לפני שנתקעה המשאית התחלתי לדווח שהתקרב ולא עצר" (פרו' עמ' 31 שו' 24). ברם, הנאשם הודה בעדותו בפני כי בסמוך לאחר האירוע, מסר אחרת לשוטר. בהודעה שנגבתה ממנו במקום התאונה מסר כי כבר כאשר יצא מהבוטקה ראה את המשאית תקועה על המסילה (פר' עמ' 35 ש' 12-21).. גרסה זו שנמסרה בסמוך לאחר התאונה מתיישבת יותר עם גרסאות עדי התביעה וגרסת הנאשם למהלך הדברים. 36. רס"ר גלילי אליהו, ציין במזכר ת/3, כי הושמעה לו הקלטה של המירס במחשב המרכזי של רכבת ישראל משעה 07:32:48 של יום התאונה 31.12.06. אולם משום מה לא הייתה ההקלטה בתיק שלפני. רס"מ אייל יוספי העיד בפני כי "הוא הודיע לבקרה של הרכבת שהרכבת הייתה קרובה, בהקלטה שמעתי את הצופר של הרכבת שהוא הודיע" (פרו' עמ' 22 שו' 15-16). 37. לאור האמור, נראה כי אף אם התצפיתן הודיע כי המפרקית נתקעה על המסילה זה היה כבר לאחר שנהג הקטר הבחין בסויסה מנופף לו לעצור. ויתרה מזאת, ככל הנראה היה זה לאחר שנהג הקטר עזב את תא הניהוג. למסקנה זו אני מוצא חיזוק גם בעדותו של בוחן התנועה כי בהקלטה שומעים את הצופר של הרכבת, והרי על פי עדות הנהג הוא צפר בלם ועזב את תא הניהוג. 38. נחזור ונציין שוב כי כל עדי התביעה אשר נכחו במקום האירוע במועד התאונה העידו בפני כי התצפיתן לא היה בסמוך למסילה עת המפרקית נתקעה. אי אפשר להתעלם מכך.. 39. עוד יש להוסיף כי משום מה לא היה בידי התצפיתן את לוח הזמנים המשוער של הרכבות העוברות במפגש. אודה כי סברתי כי כל תצפיתן ברכבת ישראל מקבל את לוח הזמנים המשוער של הרכבות העוברות באותו מפגש מסילת ברזל בו הוא מוצב. סברתי כי הוא נדרש במסגרת תפקידו מספר דקות טרם הזמן המשוער להגעת הרכבת, לעמוד בסמוך למסילה ולבודקה על מנת שיוכל להתריע מבעוד מועד על מפגעים הקיימים על המסילה. אולם, נדהמתי מעדותו של התצפיתן אשר העיד בפני כי אין לו כלל את לוח הזמנים של הרכבות העוברות במקום. לדבריו, הוא יודע שהרכבת מתקרבת למפגש מסילת הברזל בה הוא מוצב רק כאשר פעמוני האזהרה מתחילים לפעול, שרק אז הוא יוצא מהבוטקה ומגיע אל מקום מפגש מסילת הברזל. כששאלתי למה אין לוחות זמנים לתצפיתן? היתה התשובה "אין" (פר' עמ' 36 ש' 18-25). 40. קשה להשתחרר מהרושם שלו התצפיתן היה ממלא את תפקידו כיאות, ממתין בחוץ ומודיע מיד ברגע שנתקעה המשאית, כל התאונה לא הייתה נגרמת. למען הסר ספק יש להדגיש כי איננו יכולים לומר דבר על שעשה התצפיתן ועל אחריותו אם קיימת כלל. ובוודאי ובוודאי איננו יכולים לקבוע זאת בהליך הנוכחי. זאת משום שגם אם יש טענות כלפיו, מן הראוי לתת לו את יומו ולשמוע את דבריו. התצפיתן לא נחקר על כך, ומשפט זה לא היה קשור אליו, ולא יהיה זה הוגן שייאמרו דברים על מי שאין ביכולתו להתגונן. אלא שהתעוררו תמיהות שמן הראוי שייבדקו. סוף דבר לסיכומו של דבר, לאחר ששמעתי את העדים, והתרשמתי מהופעתם בפני, ולאור כל מה שכתבתי למעלה, אני מזכה את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. העתק מהכרעת הדין יישלח ליועץ המשפטי של הרכבת משום שאולי ראוי שישקלו את תפקודי התצפיתן בתיק זה ובכלל. במיוחד לאור טענתו כי אין לוחות זמנים לתצפיתנים. המזכירות תשלח העתקי הכרעת הדין לצדדים. אבקש להסב את תשומת לב התביעה להערתי בסעיף 2 לפסק הדין. לאור התוצאה, המועד 15.7.09 בטל בזאת. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בירושלים..התנגשותרכבתמשאית