התעלמות מצו הפסקת עבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התעלמות מצו הפסקת עבודה: זוהי עתירה כנגד החלטת משיבה 1 (להלן: "ועדת הערר") אשר דחתה את ערר העותרים על החלטת משיבה 2 (להלן: "הועדה המקומית") שלא ליתן להם היתר בניה ל"שיקום גג רעפים במבנה הרוס ללא גג בשטח חקלאי". עובדות 1. ביום 2.5.1972 רכשו העותרים והוריהם את הבעלות במקרקעין הידועים כחלקה 17 בגוש 3755 ששטחה כ- 63 דונם (להלן: "המקרקעין"). על המקרקעין נמצא, בין היתר, מבנה הרוס בן עשרות רבות של שנים (להלן: "המבנה"). לטענת העותרים, המבנה הוא בשטח של כ-90 מ"ר, והוא מופיע במפה המנדטורית משנת 1924. 2. בשנת 1994 ירשו העותרים את זכויות הבעלות של הוריהם במקרקעין ובמבנה. 3. לטענת העותרים, המבנה היה מקורה בגג רעפים אולם, במרוצת השנים, הגג קרס. בשנת 2005 לערך, החלו העותרים בביצוע עבודות שונות במבנה, בין היתר באמצעות התקנת קונסטרוקציית מתכת לקירוי גג רעפים, וזאת מבלי שניתן להם היתר לביצוע עבודות אלה. הועדה המקומית הוציאה צווים מנהליים להפסקת העבודות ולהריסת הגג שנבנה. בעקבות הוצאת הצווים ועתירת העותרים לביטולם, הגיעו הצדדים להסדר במסגרתו התחייבו העותרים להסיר את הרעפים שהספיקו לבנות על גג המבנה, תוך השארת קונסטרוקציית המתכת על כנה. 4. במועד מאוחר יותר, הגישו העותרים בקשה למתן היתר לשיקום גג המבנה וזו סורבה ע"י הועדה המקומית (נספח ב' לעתירה). 5. על החלטת זו הגישו העותרים ערר, אשר נדחה אף הוא ע"י ועדת הערר (נספח א' לעתירה). 6. החלטת ועדת הערר היא נשוא פסק דין זה. דיון 7. לטענת העותרים, כאמור, המבנה היה מקורה בגג רעפים אולם הגג קרס. לטענתם, יש להתיר להם "לשקם" את הגג מכח "גזירה שווה" לפי הוראת סעיף 20א(ה) לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970. סעיף זה קובע כדלקמן: "גרמו שריפה, הרס או אירוע אחר נזק לבנין, והבנין ניתן לשיקום בהתאם להיתר שעל פיו הוקם, תחדש הועדה המקומית את ההיתר בהתאם לבקשת בעל ההיתר אם אין מניעה תכנונית לכך, ובלבד שתנאי ההיתר אינם סותרים את החוק או תקנות לפיו, לרבות הוראותיה של תכנית החלה על המקום; חל שינוי בבעלות או בזכויות בנכס, יוצא ההיתר המחודש על שם הבעל או בעל הזכויות החדש בנכס". 8. ועדת הערר דנה בתקנה זו, וציינה כי במקרים האמורים בתקנה נשלל שיקול הדעת של הועדה המקומית והיא מחויבת לחדש את ההיתר אשר היה לנכס, לרבות הקלות אשר אושרו במסגרתו, בכפוף למניעה תכנונית. הרציונל בתקנה זו הוא כי שיקול הדעת התכנוני כבר הופעל, ואין צורך להפעילו שוב. ועדת הערר קבעה כי הרציונל בתקנה אינו חל בעניינם של העותרים, מאחר ואין בנמצא היתר קודם, ואין כל מידע לגבי מתכונת בנייתו של הגג אותו מבקשים לחדש. 9. לטענת העותרים, טעתה ועדת הערר בקביעה זו. לטענתם, ניתן היה להיווכח בצורת הגג המקורית באמצעות צילום אויר מיום 4.8.1972 (מספר חודשים לאחר רכישת החלקה), אשר הוצג בפני ועדת הערר בדיון מיום 5.12.05. בכתב העתירה התייחסו העותרים לצילום האויר הנ"ל וביקשו לבסס עליו את הטענה לפיה בעת רכישת המקרקעין המבנה לא היה הרוס וניצב עליו גג רעפים. על אף שהצילום הנ"ל היווה ראייה משמעותית ומהותית לביסוס טענותיהם בעתירה, לא צירפו העותרים את הצילום לעתירה ואף לא הציגו כל נימוק לאי צירופו. כל שציינו העותרים, בסעיף 2.4 לעתירה, כי הצילום יוצג בפני בית המשפט הנכבד. בהחלטה מיום 5.2.08 הותר לעותרים לצרף את הצילום כחלק מהעתירה, תוך שמירת זכותם של המשיבים לטעון כנגד קבילות הצילום, תוכנו וכל טענה אחרת כנגד הצילום. 10. הצילום הוגש לראשונה לבית המשפט, כאשר צורף לסיכומי העותרים. הצילום הוגש מבלי שנתמך בחוות דעת מומחה אשר קושרת את הצילום למבנה נשוא העתירה. הצילום גם לא נתמך בתצהיר מטעם עורכו, או בתעודת עובר ציבור, ולא הוגשה גם כל ראייה אחרת, המעידה כי הצילום אכן קשור למבנה נשוא העתירה. לפיכך, לא הציגו העותרים ראייה לכך שהצילום אכן מציג את המבנה נשוא העתירה. בנוסף על כך, לא ניתן ללמוד מן הצילום, בבירור, כי המבנה אינו הרוס וכי אכן מוצב עליו גג רעפים. לפיכך, אין בצילום כדי לבסס את טענות העותרים לפיהן המבנה לא היה הרוס בעת רכישתו וכי היה עליו גג רעפים. 11. אני ערה לטענת העותרים לפיה בדיון בועדת הערר, אשר במהלכו הוצג הצילום, לא הביעו הצדדים התנגדות להצגתו, ולא התייחסו למשקלו או לקבילותו (ר' עמ' 2 לפרוטוקול הדיון בועדת הערר, אשר צורף כנספח 1 לסיכומי העותרים). יחד עם זאת, אין בעובדה זו כדי להקנות לצילום משקל ראייתי במסגרת העתירה נשוא פס"ד זה. עוד אוסיף כי נוכח קביעותיה הנוספות של ועדת הערר, כפי שיפורטו בהמשך, אין בצילום הנ"ל כדי להועיל לעותרים. 12. אשר על כן, לא נפל פגם בהחלטת ועדת הערר אשר קבעה כי לא ניתן לדעת מה היתה מתכונת הגג על פי היתר קודם, ומדובר בהיתר חדש אשר תקנה 20א(ה) לתקנות התכנון והבניה אינה חלה עליו. 13. ועדת הערר הוסיפה וקבעה כי גם אם היה קיים למבנה היתר, וגם אם ההיתר כלל גג הרעפים, ממילא ישנה מניעה תכנונית לחידוש היתר זה, ולפיכך אין תחולה להוראת התקנה לעיל. לצורך קביעה זו, בחנה ועדת הערר את הרקע התכנוני הרלוונטי למבנה, כדלקמן: א. על פי תכנית מתאר R/6 (משנת 1942) החלה על המקרקעין, מסווגים המקרקעין כאזור חקלאי. תכנית זו אפשרת בניית בית מגורים לחקלאי, בשטח החקלאי. ב. על פי תכנית מתאר מקומית נס ציונה, נס/1/1 (משנת 1972), החלה על המקרקעין, מסווגים המקרקעין כאזור חקלאי. כמו כן נקבע בתכנית כי במגרשים ששטחם גדול מ-30 מ"ר, תותר בניית יחידת דיור אחת + 2 יחידות דיור לעובדים. ג. על פי תכנית מתאר מחוזית למחוז מרכז, תמ"מ/3 (משנת 1982) החלה על המקרקעין, מסווגים המקרקעין כאזור חקלאי. בתכנית נקבע כי היא אינה פוגעת בשימושים הקיימים כדין ערב תחילתה ואשר נעשו חורגים מיום תחילתה, כל עוד לא נקבע אחרת בתכנית מתאר מקומית או בתכנית מפורטת, ובכפוף לתנאים אלו: לא יותר כל שינוי מהותי בשימוש או בצורה מאלה שהותרו בזמנו, לא תותר כל תוספת או הרחבה ולא תותר העברה משימוש חורג אחד לשימוש חורג אחר. ד. על פי תכנית מתאר מחוזית מחוז מרכז, תמ"מ/21/3 (משנת 2003) מסווגים המקרקעין כאזור נופש מטרופוליני. בסעיף 10.2 לתכנית נקבע כי תכנית מתאר מקומית ותכנית מפורטת שאושרה לפני יום תחילתה של תכנית זו, תעמוד בתוקפה על אף האמור בתכנית זו, למעט תכנית שבוטלה ע"י תממ/3. עוד נקבע כי שימוש שהיה מותר ביום תחילתה של תכנית זו, לא ייהפך לשימוש אסור מחמת תחילתה של תכנית זו בלבד, ודינו יהיה כדין שימוש חורג שהותר. 14. הצדדים אינם חלוקים על העובדה לפיה על המקרקעין נשוא העתירה חלות תמ"מ/3 ותמ"מ/21/3, והן כשלעצמן אינן מאפשרות שימוש במקרקעין לצורך מגורים. דא עקא שהעותרים מבקשים להסתמך על ההגנה הקבועה בתמ"מ 3, לפיה היא אינה שוללת שימושים שהיו קיימים ערב אישורה, וכן על התכניות שחלו עובר לתמ"מ 3, לפיהן ניתן היה לבנות בית מגורים בקרקע חקלאית. ועדת הערר דנה בטענה זו וקבעה כדלקמן: "גם אם היה בפנינו היתר ישן אותו מבקשים לחדש, בדיוק לפי מה שמפורט בו, אין חולק כי המבנה היה הרוס ולא בשימוש כאשר רכשו אותו העוררים, כ-10 שנים לפני אישורה של תמ"מ 3. במצב דברים זה אין העוררים יכולים לחסות בצל ההגנה שנותנת התמ"מ לשימושים קיימים בעת אישורה. בעת אישור התמ"מ וכפי הנראה שנים רבות לפני כן, היה המבנה נטוש, הרוס וללא שימוש, ומכל מקום אין לנו כל ראיה המוכיחה אחרת. … במקרה שלפנינו ובנסיבות המתוארות, אין מדובר בחידוש היתר קיים המוצג בפנינו וגם אם היה קיים היתר כזה הרי שיש מניעה תכנונית ממשית להוצאת ההיתר". 15. העותרים שבים ומתבססים על צילום האויר וטוענים כי נוכח העולה מצילום זה, טעתה ועדת הערר כשקבעה כי המבנה היה הרוס כאשר רכשו אותו העותרים. כפי שפורט לעיל, אין בצילום כדי לבסס את טענת העותרים לפיה המבנה לא היה הרוס בעת רכישתו, ולא מצאתי מקום להתערב בקביעתה העובדתית של ועדת הערר בהקשר זה. ועדת הערר קבעה, על יסוד טיעוני הצדדים והממצאים שהוצגו בפניה, כי בעת רכישתו היה המבנה הרוס ולא שימש למגורים. העותרים לא הציגו נימוק ממשי אשר בגינו יש להתערב בקביעה עובדתיות זו של ועדת הערר, וגם צילום האויר הנ"ל אינו מבסס נימוק שכזה. 16. גם אם המבנה לא היה "הרוס" בעת רכישת המקרקעין, אין בכך כדי להעיד על מצבו בעת כניסתה של תמ"מ 3 לתוקפה, כ-10 שנים מאוחר יותר. העותרים לא הציגו כל ראיה באשר למצבו של המבנה נכון למועד זה. 17. ועוד. גם אם המבנה לא היה "הרוס" בעת כניסתה של תמ"מ 3 לתוקף, עדיין אין לקבל את טיעון העותרים. הסוגיה הקובעת לצורך תחולת ההגנה של תמ"מ 3 היא כי המבנה שימש למגורים בפועל. אין חולק, וממילא לא נטען או הוכח אחרת, כי מאז רכשו העותרים והוריהם את המקרקעין, לא נעשה כל שימוש במבנה, למגורים או לצורך אחר. לפיכך, בדין קבעה ועדת הערר כי מאחר וערב אישורה של תמ"מ 3 היה המבנה לא בשימוש, לא חלה ההגנה הקבועה בתכנית זו. אשר על כן, גם לו היה היתר לגג, ממילא ישנה מניעה תכנונית לחידוש היתר זה. 18. לטענת העותרים, בקשתם אינה למגורים אלא לחידוש גג בלבד, ולפיכך אין מניעה תכנונית להתיר להם מבוקשם. בסעיף 7.6 לסיכומיהם טענו העותרים כי משאלתם היא לשקם את הגג, להתקין בו חלונות ודלת כניסה שיהיו חסינים מפלישה באופן שניתן יהיה לשמור על המבנה מפני פגעי מזג האוויר והזמן, ולמנוע עשיית שימוש בו על ידי גורמים בלתי רצויים לרבות נרקומנים ופרוצות. בסעיף 7.7 לסיכומיהם טענו העותרים "בשלב זה, אין בכוונתם לאכלס את המבנה, וכל רצונם הוא לשקם את הגג, להתקין בו חלונות ודלת כניסה חסינים לפלישה" (ההדגשה אינה במקור - ש.ג). לטענתם, הם יאטמו את המבנה ולא יעשו בו שימוש כלשהו, אלא בכפוף לקבלת היתר. דין טענה זו להידחות. לא ניתן להפריד בין הבנייה נשוא ההיתר המבוקש לבין השימושים האפשריים במבנה כתוצאה מאותה הבנייה. שאלת השימוש קשורה בשאלת הבניה ולא ניתן לנתק בין העבודות הפיזיות המתוכננות במבנה לשימוש אשר ייעשה בו בעקבותיהן. ר' בעניין זה ע"א 482/99 בלפוריה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה יזרעאלים ואח', פ"ד נו(1) 895, בעמ' 907: "… חובה על הועדה המקומית לבחון את שאלת השימוש בעת מתן היתר הבנייה עם השאלות הקשורות בבנייה עצמה ובייעודה, שכן מדובר בשני עניינים השלובים זה בזה. אין בנייה אלא לתכלית מסויימת, לשימוש מסוים, והקשר שבין אופי הבניה ובין השימוש במבנים… חייב לקבל ביטוי גם בעת בחינת הבקשה להיתר ובעת מתן ההיתר עצמו". העותרים מבקשים לקרות את המבנה בגג ולסגור את פתחיו בדלתות וחלונות. כמו כן, תוכננה במקום גם יציקת רצפה מבטון (סעיף 9 לתגובת הועדה המקומית). פועל יוצא מהתקנת גג, חלונות, דלתות ורצפה, הוא, במידה רבה של סבירות, שימוש במבנה ובבנייה האמורה לצורך מגורים. הבנייה הפיזית אותה מבקשים העותרים לבצע קשורה ישירות לעשיית שימוש במבנה לצורך מגורים, ולפיכך אין להתירה אם שימוש כזה אינו אפשרי מבחינה תכנונית. 19. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת ועדת הערר, החלטת ועדת הערר היא סבירה ולא מצאתי מקום להתערב בה. 20. ראוי להוסיף, כי גם אופן התנהלותם של העותרים מהווה טעם לדחיית העתירה: א. במסגרת סיור שנערך ביום 27.4.05, ע"י פקח של הועדה המקומית, הוברר כי נציגים מטעם העותרים החלו בהקמת קונסטרוקציה של עמודים מברזל/מתכת כהכנה לקירוי גג רעפים ללא היתר בניה. באותו יום הוצא כנגד העותרים צו מנהלי להפסקת עבודה (נספח ד' לתגובה). ב. ביום 2.5.05 ביקרו שוב פקחי הועדה המקומית במקום ומצאו כי למרות צו ההפסקה המנהלי נמשכו העבודות ובוצע קירוי הגג ברעפים. אי לכך, ביום 3.5.05 הוצא צו הריסה מנהלי והודבק על המבנה (נספח ה' לתגובה). ג. למרות צו ההריסה המנהלי וצו ההפסקה המנהלי המשיכו העותרים בקירוי הגג ברעפים, ואף החלו בעבודות נוספות של חפירה, שבירת קירות ושיפוץ חלונות ודלתות. לטענת המשיבים, אשר לא נסתרה, נציג העותרים, אשר נכח במקום בעת ביקור הפקחים, הבהיר כי בכוונתו להמשיך את העבודות ולבצע חגורות בטון מסביב החלונות והדלתות ואף לצקת רצפה מבטון. ד. ביום 5.5.05 הגישו העותרים לבית משפט השלום ברחובות בקשה דחופה להתליית צו ההריסה המנהלי עד למתן החלטה בבקשה לביטול צו הריסה שהוגשה על ידם. ביום 25.5.05 הגיעו הצדדים להסדר לפיו התחייבו העותרים להסיר את כל הרעפים הנמצאים על הקונסטרוקציה וכי לא תעשנה כל עבודות נוספות מכל סוג שהוא. ה. ביום 24.8.05 הגישו העותרים בקשה להיתר בניה שכותרתו "שיקום גג המבנה", ולאחר שבקשתם נדחתה וגם הערר שהגישו נדחה הגישו, כאמור, את העתירה נשוא תיק זה. 21. התנהלות זו של העותרים, כמפורט בסעיפים 20 (א-ג) לעיל, לפיה בנו שלא כדין ובניגוד לצו מנהלי להפסקת עבודה וצו הריסה מנהלי, לוקה בחוסר תום לב וחוסר נקיון כפיים, ומהווה טעם נוסף וחשוב לדחיית העתירה. 22. אשר על כן ולסיכום, דין העתירה להידחות. 23. העותרים, ביחס ולחוד, ישלמו לכל אחת מהמשיבות שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ + מע"מ (סה"כ 40,000 ₪ + מע"מ). צו הפסקה מנהליהפסקת עבודה