זיכוי מעבירת העסקת עובדים זרים ללא היתר

קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זיכוי מעבירת העסקת עובדים זרים ללא היתר: 1. בפתח הדברים אודיע, כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, כי החלטתי לזכות את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.   2. המאשימה הגישה כנגד הנאשמים כתב אישום, אשר לאחר מחיקת סעיף האישום בגין העסקה ללא ביטוח רפואי (בענין זה רלוונטי פרוטוקול ישיבת ההוכחות מיום 26/10/08) ייחס להם העסקת עובד זר, שלא כדין - עבירה על פי סעיפים 2(א)(1), 2(א)(2), 2(ב)(2), 2(ב) (7) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א - 1991 (להלן:"חוק עובדים זרים"). 3. בכתב האישום נטען כי נאשמת מס' 1 הינה אגודה שיתופית בע"מ אשר במועדים הרלוונטיים לכתב האישום עסקה במתן שירותי נופש באתר נופש בשם "נופש על רמה" (להלן:"האתר"). 4. בתאריך 16/9/03 נערכה באתר, ביקורת על ידי מר איתי לוי (שמאז שינה את שמו למר איתי צרפתי - להלן:"מר איתי"), מר אברהם לחיאני ומר יצחק ברבי. על פי הנטען בכתב האישום, במועד הביקורת נמצא באתר עובד זר אשר עבד בשטיפת כלים בתוך חדר האוכל של המושב (להלן:"העובד"). העובד לא היה במועד הרלוונטי אזרח ישראל או תושבה. הנאשמים העסיקו את העובד מבלי שהתקשרו עימו בחוזה עבודה בכתב ומבלי שמסרו לו פירוט שכר. 5. הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום. 6. בתיק התקיימו שתי ישיבות הוכחות, כפי שיפורט להלן: ישיבה ראשונה התקיימה ביום 23/6/08, ישיבה זו הופסקה באמצע חקירתו של מר איתי לאחר שב"כ הנאשמים טען מספר טענות, להן ביקש, ב"כ המאשימה להגיב בכתב. ישיבה שניה התקיימה ביום 26/10/08, לאחר שביום 31/7/08, ניתנה החלטה בקשר לטענותיו המקדמיות של ב"כ הנאשמים. במהלך ישיבה זו, הושלמה חקירתו של מר איתי וכן נחקרו שאר עדי המאשימה - מר ברבי ומר לחיאני וכן נאשמים מס' 2 ו -3 ועד הנאשמים - מר אביר שושני (מרכז המשק של נאשמת מס' 1, להלן:"מר שושני"). בנקודה זו יוערו, שתי הערות: א. ביום 2/6/08 תוקן כתב התביעה באופן שעד תביעה נוסף נרשם בו, הפקח שי טל (ולענין זה רלוונטית החלטת בית הדין בבש. 1027/08) ב. הפקח שי טל, לא נחקר, בסופו של יום וזאת לאחר שב"כ הנאשמים לא עמד על חקירתו ותוך שסוכם כי הודעתו תוגש לבית הדין (ולענין זה רלוונטיים עמודים 9 ו- 38 לפרוטוקול וכן רלוונטית הודעת הנאשמים מיום 11/11/08 והחלטת בית הדין מאותו יום). 7. המאשימה, הביאה מטעמה את הראיות הבאות: מסמך תיאור המקרה שנערך על ידי מר איתי בעת הביקורת (מ/1); רשימת עובדים (מ/2); הודעה שנגבתה מנאשם מס' 2 ביום הביקורת -6/9/03, כאמור (מ/3); תמונה של מי שלטענת המאשימה, הינו העובד (מ/4); תעודת עובד ציבור (מ/5). הודעה שנגבתה מנאשם מס' 3, ביום 10/11/03 במשרד העבודה בחיפה (מ/6). מטעם המאשימה העידו, כמצויין בסעיף 6 דלעיל, שלושה מפקחי משרד התמ"ת. הנאשמים, הביאו להגנתם, את הראיות הבאות: תעודת רישום של אגודה שיתופית, המתייחסת לנאשמת מס' 1 (נ/1); תעודת רישום מרשם החברות בדבר רישום שותפות מוגבלת - "נופש על רמה" (נ/2); ארבעה תלושי שכר של נאשם מס' 2 (חודשים 7/03 עד 10/03), שם מופיע כמעבידו "נופש על רמה" (נ/3); מסמך שהופק על ידי נאשמת מס' 1 ואשר במסגרתו רום כי "החבר יוסי הלר (הכוונה לנאשם מס 3. א.י.) חבר במושב שיתופי קשת גם בשנת 2003". במסמך זה מפורטים גם נתוני התקציב של נאשם מס' 3 (נ/4) עדי ההגנה היו נאשמים מס' 2 ו-3 וכן מר ירקוני, כאמור בסעיף 6 דלעיל. 8. האם הוכחו יסודות העבירה במשפט הפלילי, נטל השכנוע מוטל על התביעה, הנושאת בעול הוכחת האשמה ואין היא יוצאת ידי חובה זו, אלא אם כן יש בחומר הראיות כולו, בין זה הבא מטעמה ובין זה הבא מטעם ההגנה, כדי להוכיח את כל יסודות העבירה נשוא האישום, במידה שלמעלה מספק סביר (ראה י' קדמי; על הראיות, חלק ג', הוצאת דיונון, מהדורה 2004, ע' 1440).   די בכך שהנאשם יעורר ספק סביר בגרסת המאשימה על מנת שיזוכה מכל אשמה. 9. כאמור לעיל, בכתב האישום מיוחסות לנאשמים עבירה על סעיפים 2(א)(1), 2(א)(2), 2(ב)(2), 2(ב) (7) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א - 1991 (להלן:"חוק עובדים זרים"). סעיף 2 (א) לחוק עובדים זרים עניינו העסקה שלא כדין, סעיף 2(ב)(2) לחוק עובדים זרים עניינו העסקת עובד זר ללא הסכם (סעיף זה מפנה לסעיף 1ג לחוק, המאוזכר, אף הוא,בכתב האישום). סעיף 2(ב)(7) לחוק עובדים זרים עניינו אי מסירה לעובד הזר, של פירוט שכר העבודה ששולם והסכומים שנוכו משכר. בהתאם ללשון החוק מדובר ב"מעביד שעשה אחד מאלה.." ומכאן שכדי להרשיע את הנאשמים בעבירות שיוחסו להן, על המאשימה להוכיח, בראש ובראשונה, שהם היו בחזקת "מעביד". 10. כבר בנקודה זו אציין כי מסכימה אני עם הנאשמים באשר לכך שהמאשימה לא הוכיחה כי הם היו מעבידיו של העובד הזר (סעיפים 50-15 לסיכומי הנאשמים, סעיפים 87-72 וכן סעיפים 106-94). בנסיבות אלו, לא מצאתי לנכון להיכנס לבעייתיות הקיימת, לכאורה, בכל הקשור לכך שבכתב האישום מיוחסות לנאשמים עבירות בהתבסס על חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א - 1991, בעוד שבסיכומי המאשימה היא התייחסה לשמו של החוק לאחר שינויו, הוא חוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991. למען הסר ספק יובהר כי השימוש הנ"ל, שעשתה המאשימה, בשמות החוק, אינו ניתן לביטול כלא משמעותי שהרי, כפי שניתן לראות מעיון בהכרעת דינו המפורטת והמעמיקה של כבוד השופט חיים ארמון - ת"פ (נצרת) 1008/08 מדינת ישראל נ. יעקב שלמון (22/3/09) יש רלוונטיות רבה לענין זה. 11. האם הוכיחה המאשימה כי נאשמת מס' 1 היתה מעבידתו של העובד הזר? ביום 16/9/03 נערכה ביקורת במושב קשת שברמת הגולן ועל כך אין מחלוקת. מעיון ב-מ/1 עולה כי המפקחים הגיעו לביקורת ב"מושב קשת שברמת הגולן - "כפר נופש על רמה" (שורה 2 ל-מ/1). בהמשך מ/1 נרשם כי :"במקום נצפה עובד תאילנדי אשר עסק בשטיפת כלים בתוך חדר האוכל של המושב" (שורות 4 - 3 ל-מ/1). נקודת המוצא של החוקרים, היתה כי חדר האוכל "שייך" למושב. מדובר בהנחה, שהתבררה, כשגויה. שכן כפי שעלה מעדותו של מר איתי, הוא הניח הנחה זו כי:"בכניסה למושב יש שער "מושב קשת", אז שיערתי שאני במושב קשת" (עמ' 13 שורות 4-2 לפרוטוקול). מהראיות שהגישה המאשימה עולה בבירור, שהשם "נופש על רמה" ו/או "בית ספר שדה יהונתן" הועלה מספר פעמים, כבר בתחילת החקירה (ולענין זה רלוונטיים מ/1, מ/3 - שם נרשם בקטגוריית "שם העסק" - "נופש על רמה/קשת"). יש לציין כי ב-מ/6 - ההודעה שנגבתה מנאשם מס' 3 נרשם בפירוש כי:"בשטיפת כלים בחדר האוכל של האכסניה. האכסניה חברה פרטית בבעלות האגודה .." (עמ' 1 שורות 10-9 למ/6). הנה כי כן, כבר בשלבים מוקדמים של החקירה ניתן היה להתרשם מכך שחדר האוכל בו נצפה, העובד, איננו חדר האוכל "של המושב" (בנקודה זו יוער כי ככל שעדיין קיימים חדרי אוכל בישובים, הרי שאלו קיימים, על פי רוב בקיבוצים ולא במושבים) כשבמקרה של נאשמת מס' 1 , העיד מר שושני, בכנות כי "במושב קשת כל אחד מבשל לעצמו" (עמ' 28 שורות 6-5 לפרוטוקול) וכן ניתן היה לגלות שקיימת אישיות משפטית נפרדת, אחרת מנאשמת מס' 1 המפעילה את האכסנייה, אשר בחדר האוכל שלה נצפה העובד. הנאשמת הצליחה לבסס, יותר מספק סביר בשאלה האם היתה מעסיקתו של העובד, וזאת בעזרת הראיות/העדויות הבאות: א. נ/1 - תעודת רישום של אגודה שיתופית, המתייחסת לנאשמת מס' 1. ב. נ/2 - תעודת רישום מרשם החברות בדבר רישום שותפות מוגבלת - "נופש על רמה". ג. עדותו המהימנה של מר שושני - "נופש על רמה היא שותפות מוגבלת שעוסקת בענייני תיירות, בית ספר שדה וכיו"ב" (עמ' 26 שורה 7 לפרוטוקול). ד. עדותו המהימנה של נאשם מס' 2, עת נשאל האם זה נכון שהעובד נתפס במושב קשת:"לא. בנופש על רמה ויש הפרדה בין נופש על רמה לבין מושב קשת. נופש על רמה זה גוף בפני עצמו" (עמ' 29 שורות 17-16 לפרוטוקול). ה. נ/3 - תלושי שכרו של נאשם מס' 2, המצביעים על כך שהנאשמת לא מופיעה כמעסיקתו (מדובר בענין, שלכל הפחות, היה על המאשימה לבדוק אותו, בטרם בחרה להגיש את כתב האישום נגד הנאשמים). ו. העובדה שלנאשמת מס' 1 ול"נופש על רמה" חשבונות בנק נפרדים, הנהלת חשבונות נפרדת, הנהלה שונה ועובדים שונים, כפי שעלה מעדותו המהימנה של מר שושני - "אין קשר בין מושב קשת, חוץ מזה שהבעלים הם אותם בעלים, אין קשר בין מושב קשת לבין נופש על רמה. לכל אחד יש את הנהלת החשבונות שלו, חשבונות הבנק שלו וכיו"ב" (עמ' 26 שורות 16-14 לפרוטוקול); "..שתי הנהלות נפרדות, יושבי ראש נפרדים" (עמ' 26 שורות 19-18 לפרוטוקול). ז. העובדה שאין זהות בין מקבלי ההחלטות בנאשמת מס' 1 לבין מקבלי ההחלטות ב"נופש על רמה", בכל הקשור לנושאים של קליטת/פיטורי עובדים חדשים, כפי שלמדנו מעדותו המהימנה של מר שושני (עמ' 26 שורות 25-22 לפרוטוקול). ח. עדותו של נאשם מס' 2 באשר לכך שהעובד עבד, פיזית, בנופש על רמה (עמ' 29 שורות 5-4 לפרוטוקול וכן עמ' 29 שורות 15-14, שצוטט בסעיף ב' דלעיל). המאשימה איזכרה, בסיכומיה, את פסק דינה של כבוד השופטת לאה גליקסמן - תיק פ. 1072/01 מדינת ישראל נ. שוסטר (להלן:"עניין שוסטר") וציינה שבהתאם לפרשנות שניתנה שם למונחים "מעביד" ו"עובד זר" יש לקבוע כי גם הנאשמים שלפנינו הינם בגדר מעבידו של העובד שכן הם לא עשו דבר למניעת העסקתו שלא כדין ואף מילאו תפקיד בעצם העסקתו. המאשימה, הוסיפה וטענה כי על פי ההלכה על מעסיקיהם של עובדים זרים למלא אחר החוק ולדאוג להבטחת זכויותיהם ותנאי עבודתם, כאשר בהתאם לפסיקה כל "אישור" של חברת כח אדם, הינו חסר תוקף ואינו יכול לבוא תחת היתר כדין, כשהאחריות לוודא שהעסקה תתבצע בצורה חוקית, מוטלת על המעסיק בפועל, כשבמקרה זה, מדובר בנאשמים. הנאשמים, מנגד, איזכרו הכרעות דין ו/או פסקי דין אחרים, התומכים בטענתם [לדוגמא: ת"פ (נצרת) מדינת ישראל נ. יוסף נוינר (15/3/05); ת"פ (נצרת) 1033/04 מדינת ישראל נ. עומרי עיהאד חברה לבניין, ; ת"פ (נצרת) 1067/08 מדינת ישראל נ. מור עשת (22/3/09) ; ת"פ (נצרת) 1034/05 מדינת ישראל נ. גינונים - חברה לפיתוח ועבודות גינון אחרות ואח' (31/1/07) ]. הנאשמים אף התייחסו לפסקי הדין שאזכרה המאשימה והבהירו, בצורה מפורטת ומעמיקה, מדוע אין להקיש מהם למקרה דנן. בתפ (נצרת) 1034/04 מדינת ישראל נ. גינונים - חברה לפיתוח ועבודות גינון אחרות ואח' (31/1/07) , ציינה כבוד השופטת איצקוביץ כי: "המבחנים שנקבעו בענין שוסטר..., שהוזכר על ידי ב"כ המאשימה בסיכומיה, אינם ישימים בענייננו, מאחר ושם מדובר בפרשנות "העסקה" כמשמעות של יחסי עובד-מעביד (לעומת העסקה באמצעות "קבלן"), בשונה מטענות הנאשמים, לפיהן יש לבחון את זהות המעסיק". הווה אומר, בפרשת שוסטר לא נבחן מיהו המעביד אלא נבחנה אפשרות של העסקה באמצעות קבלן כניסיון להתחמק מאחריות. האמירה הנ"ל, של כבוד השופטת איצקוביץ, מתאימה גם למקרה שלנו, כפי שציין בצדק, ב"כ הנאשמים, במסגרת סעיף 85 לסיכומיו. בענין שוסטר, בשונה מהמקרה העומד בבסיס כתב האישום שלפניי, כלל לא הוטל ספק בדבר היות הנאשם המעביד, שכן הנאשם הודה בהעסקת עובדים, בכך שהיה מעוניין שהעובדים יבצעו בעבורו עבודה ואף התחייב לשלם להם תמורת עבודתם, אך טען להגנתו כי העסיק אותם לתקופה קצרה וכי מדובר בביצוע שירות אקראי על ידי אותם עובדים. להבדיל, במקרה שלפניי, השאלה המרכזית הינה האם הנאשמת היתה המעסיקה של העובד וכן האם דרשה ממנו לבצע לטובתה עבודה (הכל כאמור בסעיף 83 לסיכומיהם המפורטים של הנאשמים). בתפ (נצרת) 1067/08 מדינת ישראל נ. מור עשת (22/3/09), , ציטט כבוד השופט ארמון דברים שכתב בת"פ (נצרת) 1001/02 מדינת ישראל נ. יוסף נוינר (14/3/05) : "הרציונל היפה שנקבע בפסק הדין בעניין שוסטר (אף שאיני מסכים עמו, כאמור לעיל), יכול להיות יפה כשהוא בא להתמודד עם מצב שבו עובד זר מועסק כ"קבלן" והמזמין טוען כי הוא אינו "מעביד" כך שחוק עובדים זרים לא חל עליו. במקרה כזה ייתכן שיש מקום לנקוט פרשנות כגון זו שננקטה בעניין שוסטר. אולם, כאשר העובד הזר אכן מועסק כ"עובד", הרי שהאחריות לקיום הוראות חוק עובדים זרים מוטלת על המעביד של אותו עובד, ואין מקום לעשות שימוש באותו רציונל כדי לנסות להרחיב את האחריות אל אנשים אחרים". בנקודה זו וכדי שלא להאריך יתר על המידה אציין כי האמור בסעיפים 87-82 לסיכומי הנאשמים, מקובל עלי ובהתאם אסכם כי במקרה שלפניי נאשמת מס' 1 ו"נופש על רמה", הינן שתי ישויות משפטיות נפרדות, שונות ובעלות תחומי עיסוק שונים כשהמשותף העיקרי להן הוא מיקומם (במושב קשת), משכך גם אם היה מחדל בהעסקתו של העובד הרי שהוא לא היה מחדלה של נאשמת מס' 1, אשר, כאמור, באף שלב לא היתה מעסיקתו של עובד זה. 12. האם הוכיחה המאשימה כי נאשם מס' 2 היה מעסיקו של העובד אקדים ואציין כי מצאתי שהתשובה לשאלה זו הינה שלילית. גם לנאשם מס' 2, בדומה לנאשמת מס' 1, ייחס כתב האישום את העסקת העובד, מבלי שעמד בדרישות סעיף 2 לחוק עובדים זרים. בנקודה זו יצויין כי המאשימה לא ייחסה לנאשם מס' 2 עבירה של אחריות נושא משרה (סעיף 5 לחוק עובדים זרים) ולכן השאלה הראשונה בה יש לדון בעניינו של הנאשם (ואם התשובה עליה, תהיה שלילית, אז היחידה), היא האם הוא היה מעסיקו של העובד. נאשם מס' 2 הינו עובד כפר הנופש "נופש על רמה",כאשר מאישיות משפטית זו הוא אף מקבל את שכרו, כפי שהדבר הוכח באמצעות תלושי שכרו (נ/3). נאשם מס' 2 לא הועסק בתפקיד ניהולי ב"נופש על רמה" אלא שימש כטבח, כפי שהוא העיד, בצורה מהימנה (עמ' 28 שורות 19-18 לפרוטוקול). וכן, עת התבקש לתאר לבית הדין בכמה מילים, מה כוללת הפעילות שלו:"בנופש על רמה יש בית הארחה ומתפקידי לבשל אוכל" (עמ' 28 שורות 21-20 לפרוטוקול) וכן תשובתו החד משמעית והכנה, עת נשאל:"אתה מבשל את האוכל בעצמך או שאתה אחראי על העובדים" (עמ' 28 שורה 22 לפרוטוקול) - "אני רק מבשל אוכל. אני לא אחראי על עובדים ולא אחראי על שום דבר, אני רק אחראי להכין אוכל" (עמ' 28 שורות 24-23 לפרוטוקול). בהמשך הוסיף נאשם מס' 2 והבהיר כי הוא זה שמבצע את עבודת קילוף תפו"א וכן העיד:"..אני מבצע גם את העבודות השחורות לצורך הבישול" (עמ' 28 שורות 26-25 לפרוטוקול). עוד העיד נאשם מס' 2 כי בסה"כ יש שני עובדים במטבח - "אני ועוד משגיח כשרות" (עמ' 29 שורות 3-2 לפרוטוקול). במענה לשאלה איך הגיע העובד הזר באותו יום למטבח של נופש על רמה, השיב נאשם מס' 2:"מה שזכור לי, חברת כ"א שזה חברת פ.ל.ח. פנתה להנהלת נופש על רמה עם בקשה שיש להם עובד עם בעיה רפואית ויש להם את כל האישורים המתאימים ואם יכולה להעסיק אותה (צריך להיות "אותו", א.י.) עד שיבריא" (עמ' 29 שורות 7-4 לפרוטוקול). המאשימה הפנתה להודעה שנגבתה מנאשם מס' 2 (מ/3), שם נרשם מפיו כי הוא "משמש מזה כ-12 שנים מנהל מטבח כאן במושב המשמש את האורחים הפוקדים את המושב" (שורות 3-1 למ/3). במסגרת חקירתו הנגדית, השיב נאשם מס' 2 בחיוב עת נאמר לו: "אני הבנתי שאתה עובד כטבח, כך אמרת לבית הדין" (עמ' 29 שורות 31-30 לפרוטוקול). בנקודה זו נשאל נאשם מס' 2: "אבל במ/3 כתבת שאתה מנהל מטבח" (עמ' 30 שורה 1 לפרוטוקול) ותשובתו המיידית והכנה היתה:"מנהל מטבח מבחינתי זה לדאוג שהאוכל יצא טוב.." (עמ' 30 שורה 2 לפרוטוקול). בהמשך הבהיר נאשם מס' 2 שראה בשיחה שנערכה בינו לבין החוקר - מר ברבי, כשיחה חברית וכן ציין שהוא לא קרא את הודעתו, בטרם חתם עליה. בהמשך העיד נאשם מס' 2, כי כשאמר בהודעתו "קיבלתי עובד תאילנדי", לא התכוון פשוטו כמשמעו. נאשם מס' 2 הבהיר כי במסגרת תפקידו הוא אינו מקבל עובדים, "חייתי משמועות..ואני התכוונתי שהוא עובד כאחד העובדים" (עמ' 30 שורות 30-20 לפרוטוקול), בהמשך העיד נאשם מס' 2 כי הנהלת נופש על רמה "ביקשה ממנו להחזיק את העובד" (עמ' 30 שורות 32-31 לפרוטוקול) וכן נקב בשם של מי שהיה מנכ"ל שם - מר גלעד פלי (עמ' 31 שורות 3-1 לפרוטוקול). בהמשך עדותו של נאשם מס' 2 הוא ציין כי חברת כח אדם היא שדאגה למשכורתו ולתנאיו של העובד (עמ' 31 שורות 14-10 לפרוטוקול). במסגרת חקירתו הראשית התבקש נאשם מס' 2 להגיד "מה התגובה שלך לאישום נגדך - בגין העסקה שלא כדין" (עמ' 29 שורה 8 לפרוטוקול) ותשובתו המיידית והכנה היתה:"זה מוזר לי שאני עומד מול שופטת וצריך לטעון שאני לא צד בענין ואין לי יד במה שקרה פה. אני טבח נטו ולכן מוזר לי שאני עומד פה היום כנאשם" (עמ' 29 שורות 10-9 לפרוטוקול). עדי המאשימה מר איתי נשאל:"האם אתה יודע להסביר למה לא שאלתם את מנהל המטבח, מר יגאל חדד, אצל מי הוא עובד" (עמ' 13 שורות 25-24 לפרוטוקול) ותשובתו הכנה היתה:"אני לא יודע מה הוא קשור לזה. מבחינתי הוא היה אדם מאוד נחמד ונורמטיבי שהגיש תעודת זהות כמו שצריך.." (עמ' 14 שורות 2-1 לפרוטוקול). מר ברבי, התבקש, במסגרת חקירתו הראשית לספר על האירוע (עמ' 15 שורה 26 לפרוטוקול), במסגרת תשובתו, הוא התייחס גם לנאשם מס' 2:"אני אישית חקרתי את מר חדד, והסתבר מכל הענין שהעובד לא היה חוקי במושב קשת, הוא היה שייך למושב מגשימים וכתוצאה מכך נפתח התיק נגד מושב קשת. לא נגד מר חדד נפתח התיק, אלא כנגד מושב קשת, המשך התנהלות התיק היתה במשרד ואני לא יודע למה החליטו לצרף את מר חדד" (עמ' 16 שורות 5-1 לפרוטוקול). הכרעה מעדותו הכנה של נאשם מס' 2 עלה כי הוא היה שכיר ב"נופש על רמה", אשר שימש כטבח - עבודה אשר במסגרתה הכין את האוכל לנופשים. עוד עלה מעדותו הכנה של נאשם מס' 2 כי הוא לא העסיק מעולם את העובד ואף לא נשא בתפקיד אשר חייב אותו לבחון את אופן העסקת העובדים. דברים אלו זכו לחיזוק בתלושי שכרו, המלמדים על כך שהיה עובד שכיר, בעל משכורת ממוצעת ולא שימש, באף שלב כמנהל בכיר ב"נופש על רמה". בנוסף, גם עדי המאשימה לא ביססו את אשמת נאשם מס' 2, כמי שהעסיק את העובד. אשר על כן והואיל והמאשימה לא הוכיחה כי נאשם מס' 2 היה מעבידו של העובד, וכן לא הוכיחה כי הוא שהיה בעל האחריות להעסקת העובד, הכל, כפי שאף נטען בסעיפים 128-110 לסיכומי הנאשמים, הריני קובעת כי המאשימה לא עמדה, אף לכאורה, בהוכחת האישום כנגד נאשם מס' 2. 13. האם הוכיחה המאשימה כי נאשם מס' 3 היה מעסיקו של העובד אקדים ואציין כי גם התשובה לשאלה זו, הינה שלילית. בנקודה זו יצויין כי המאשימה לא ייחסה לנאשם מס' 3 עבירה של אחריות נושא משרה (סעיף 5 לחוק עובדים זרים) ולכן השאלה הראשונה בה יש לדון גם בעניינו של נאשם זה (ואם תהיה שלילית אז גם היחידה), היא האם הוא היה מעסיקו של העובד. נאשם מס' 3 העיד, בצורה מהימנה ואמינה על העובדות הבאות: א. הוא משמש כמנהל המטעים של נאשמת מס' 1, "מזה כשמונה שנים" (עמ' 32 שורה 27 לפרוטוקול). ב. הוא תושב וחבר נאשמת מס' 1 (כפי שעלה אף מנ/4) ומרכז המטעים שלה (עמ' 32 שורות 27 ו-29 לפרוטוקול וכן עמ' 35 שורה 25). ג. במסגרת תפקידו כמנהל המטעים של נאשמת מס' 1 הוא אחראי על כל ניהול המטעים וכן על קליטת עובדים במטעים (עמ' 35 שורות 27-26 לפרוטוקול). ד. ארז מחברת כ"א פ.ל.ח פנה אליו בבקשה כי יעזור לו למצוא תעסוקה חלופית לעובד זר אשר אינו יכול להיחשף לשמש עקב בעיה רפואית (עמ' 33 שורות 27-21 לפרוטוקול). ה. הוא לא ידע להגיד כיצד הגיע העובד, בסופו של דבר, לעבוד במטבח - "כנראה זה היה סיכום בין ארז לבין גלעד.." (עמ' 33 שורה 29 לפרוטוקול). ו. הוא לא קיבל את העובד לעבודה, מי שקיבל אותו היה גלעד (עמ' 35 שורות 8-7 לפרוטוקול). ז. גלעד "היה בזמנו מנכל נופש על רמה". ח. הוא לא מכיר את העובד והמידע שמסר בדבר בעייתו הרפואית של העובד, התבססה על המידע שמסר לו ארז מחברת פ.ל.ח (עמ' 35 שורות 31-28 לפרוטוקול). ט. הוא לא עבד ב"נופש על רמה", הוא לא חבר בהנהלה של "נופש על רמה" והוא לא קיבל את ההחלטה על העסקת העובד. מ/6 - ההודעה שנגבתה מנאשם מס' 3 ביום 10/11/03 בהודעה שגבה מר שי טל מנאשם מס' 3 נרשמו, בין היתר, הפרטים הבאים: א. נאשם מס' 3 מרכז המטעים מטעם האגודה השיתופית קשת והוא אחראי על כל כח אדם במטעים ועל קשרי החוץ והפנים של המטעים (עמ' 1 שורות 4-2 לפרוטוקול). ב. "כיום יש לנו כ-21 היתרים להעסקת עובדים זרים אך בפועל רק 16 ממומשים" (עמ' 1 שורות 5-4 למ/6). ג. בנאשמת מס' 1 מגדלים "פרחים, תפוחים, נקטרינות, דובדבנים, מנגו, ליצ'י, תמרים, לימונים, לול, בקר, גידולי שדה, רפת" (עמ' 1 שורות 7-6 למ/6). ד. האכסניה הינה חברה פרטית (עמ' 1 שורה 10 למ/6). ה. "את העובד הזר קיבלתי מחברת כ"א פלח בניסיון לעזור לבחור הנ"ל בגלל בעיה רפואית..." (עמ' 1 שורות 15-11 למ/6). ו. העובד עבד בין 7 ל- 8 שעות ביום (עמ' 2 שורה 19 למ/6). ז. לעובד היה ביטוח רפואי וחוזה העסקה עם רמת מגשימים (עמ' 2 שורה 11 למ/6). במסגרת חקירתו הנגדית, נשאל נאשם מס' 3 שאלות שונות בקשר לאמירות שיוחסו לו ב-מ/6, אמירות, אשר על היו לכאורה, בעייתיות ו/או מפלילות, בנוסף נשאל מספר שאלות ביחס למר גלעד - "ש. היום אני שומע את השם של מר גלעד, אתה הזכרת שהוא הביא את העובד הזר, נכון ת. כן ש. למה הדבר הזה לא בא לידי ביטוי בעדות שמסרת למפקח. ת. אני שקובע את השאלות למפקח? הוא קובע. הוא בא אלי ואומר לי שכל מה שאני אגיד יפעל כנגדי, אז אני צריך להביא לו מידע? הוא חוקר זה המקצוע שלו. מה שהוא שאל אני עניתי, ומה שהוא לא שאל, אני לא עניתי. ש. כלומר אתה מסכים איתי שלגבי מר גלעד לא נאמר מילה ת. אני לא אמרתי כלום בעניינו של מר גלעד כי לא נשאלתי לגביו" (עמ' 34 שורות 26-19 לפרוטוקול). בנקודה זו יובהר כי האמנתי לנאשם מס' 3 שהעובדה שלא העלה את שמו של גלעד ואת מעורבותו בנושא העובד בשל כך שהבין מהחוקר שכל מה שיגיד עלול לפגוע בו ולכן ענה רק על מה שנשאל ולא נידב מידע מעבר לכך. בהמשך חקירתו הנגדית נאמר לנאשם מס' 3 נאמר:"אני הבנתי שאת העובד הזר הזה קיבלת מחברת כח אדם פ.ל.ח." ותגובתו המיידית היתה:"לא. אני לא קיבלתי. קיבל אותו גלעד, הוא לא עובד אצלי. אם אמרתי "קיבלתי", אז אמרתי". בנקודה זו הופנה נאשם מס' 3 לשורה 11 ל-מ/6: "את העובד הנ"ל קיבלתי.." והוא נשאל - "זה נכון או לא" (עמ' 35 שורה 9 לפרוטוקול). תשובתו היתה:"זה נכון שזה מה שכתוב. זה אולי אמירה או סגנון שרצה החוקר לרשום. אבל בפירוש, הבהרתי לחוקר שאני עובד במטע ושהעובד עובד בנופש על רמה, שכל בר דעת יבין שתיירות אינה מטע" (עמ' 35 שורות 12-10 לפרוטוקול). בהמשך נשאל נאשם מס' 3:"זה נכון שאתה אחראי כח אדם במושב קשת" (עמ' 35 שורה 24 לפרוטוקול) ותשובתו המיידית והכנה היתה:"לא. אני מנהל מטעים. או בשפתנו המקצועית, מרכז מטעים" (עמ' 35 שורה 25 לפרוטוקול). בנקודה זו, הופנה נאשם מס' 3 לאמירה שנרשמה ב-נ/6:"אני אחראי על כח אדם במטעים" (עמ' 35 שורה 26 לפרוטוקול) ותשובתו היתה:"נו? אני מנהל המטעים ולכן אחראי על כח אדם במטעים"(עמ' 35 שורה 27 לפרוטוקול). נאשם מס' 3 הופנה לשורה מס' 24 ב-נ/6 והתבקש להסביר כיצד ידע שיש לעובד ביטוח (עמ' 36 שורה 11 לפרוטוקול) ותשובתו, אשר גם היא הרשימה אותי במהימנותה היתה:"אחרי שהיתה ביקורת, התקשר אלי מר חדד,בתור שכן, והוא סיפר לי שהוא אמר את השם שלי, אז אמרתי "אז מה" אני לא העסקתי את העובד. אבל רציתי לעזור, ולכן הרמתי טלפון לארז, וביקשתי שיביא את החוזה, כשאני יודע שארז דואג לטפל בנושא החוזים" (עמ' 36 שורות 14-12 לפרוטוקול). בנקודה זו יצויין כי הודעתו של נאשם מס' 2 נגבתה ממנו כחודשיים לאחר האירוע ולכן, מעבר לעובדה שנאשם מס' 3 הותיר עלי רושם מהימן הרי שתשובתו הנ"ל התיישבה גם עם הגיונם של דברים ועם לוחות הזמנים. למעשה, מעדותו הכנה של נאשם מס' 3 - מנהל המטעים בנאשמת מס' 1, למדתי, כי הוא לא היה בעל תפקיד ב"נופש על רמה" וכי מקום עבודה זה לא היה חלק ממערך חובותיו במסגרת תפקידו. בנקודה זו אציין כי נאשם מס' 3 אף חיזק את גרסת נאשמת מס' 1 שהיא לא העסיקה את העובד. בנסיבות אלו ובשים לב גם למקום תפיסתו של העובד (כפר הנופש) וגם למהות תפקידו של נאשם מס' 3 וכן בשים לב לאמור בסעיפים 144-129 לסיכומי הנאשמים, הריני קובעת כי המאשימה לא הצליחה להוכיח כי נאשם מס' 3 היה מעסיקו של העובד. 14. לסיכום לאור האמור לעיל, הריני קובעת כי המאשימה לא הצליחה להוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת, כי הנאשמים ו/או מי מהם היו מעסיקיו של העובד ועל כן הריני מזכה אותם מהעבירות שיוחסו להם בכתב האישום. 15. הגנה מן הצדק הנאשמים טענו כי התנהגות המאשימה העומדים מאחורי כתב האישום לעיל, הינה התנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפתם על לא עוול בכפם. כידוע, צומצמה הגנה מן הצדק, בפסיקה לנסיבות של התנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם (ראה ע"פ 2910/94 יפת נ. מדינת ישראל, פ"ד (2) 221), וכך נקבע: "לבית המשפט במדינת ישראל שיקול דעת לעכב הליכים משאין באפשרותו להעניק לנאשם משפט הוגן ו/או משיש בניהול המשפט משום פגיעה בחוש הצדק וההגינות, כפי שבית המשפט רואה אותו. המבחן הקובע כפי שאני רואה לאמצו, הוא מבחן ה"התנהגות הבלתי נסבלת של הרשות", היינו התנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם... המדובר במקרים בהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסאלית נפגעת, דבר שבית המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו. ברי כי טענה כגון זו תעלה ותתקבל במקרים נדירים ביותר, ואין להעלותה כדבר שבשיגרה ובעניני דיומא סתם". הלכה זו של בית משפט העליון , בענין הגנה מן הצדק, אומצה ע"י בית הדין הארצי לעבודה בפס"ד פ(ארצי) 1003/00 הנדימן נ. משרד העבודה הרווחה, פד"ע לח 262. בע"פ 4855/02 - מדינת ישראל נ. ד"ר בורוביץ, , נקבע כי לא כל מעשה נפסד של הרשות החוקרת או המאשימה מצדיק ביטול כתב אישום מטעמי הגנה מן הצדק, וכך נאמר בפסה"ד: "לא כל מעשה נפסד שעשו הרשויות החוקרת או המאשימה, או רשות מעורבת אחרת, יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל מטעמי הגנה מן הצדק; בין מפני שבאיזון בין האינטרסים הציבוריים המתנגשים גובר העניין שבקיום המשפט, ובין (וזה, כמדומה, המצב השכיח) מפני שבידי בית-המשפט מצויים כלים אחרים לטיפול בנפסדות מהלכיהן של הרשויות. ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה אפוא מהלך קיצוני שבית-המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר". 16. מן הכלל אל הפרט הנאשמים טענו כי הגשת כתב האישום בחלוף למעלה מארבע שנים מאז התרחשות האירוע הנטען, הינה התנהלות בלתי סבירה של הרשות. עוד טענו הנאשמים כי חלוף הזמן פגע ביכולתם להגן על עצמם הן מבחינת איסוף הראיות, הגשת מסמכים לבית הדין והן מהטעם שהעובד כבר אינו נמצא בארץ, דבר שמנע את האפשרות לקבל את גרסתו, אשר היתה מבהירה מי הגורם שהעסיקו. הוסיפו וטענו הנאשמים כי החקירה התנהלה במהירות, על ידי חוקרים לא מנוסים, אשר לא נתנו דגש לפרטים מהותיים שעלו במהלכה, רשלנות אשר הובילה לכך שכתב האישום הוגש כנגד הנאשמים הלא נכונים. הנאשמים הבהירו כי לדעתם נסיבות התיק מצדיקות זיכויים גם מחמת כללי הצדק הטבעי. מר יצחק ברבי - אחד מעדי המאשימה, העיד במהלך חקירתו הנגדית כי: "אנו מדברים על שנת 2003, זאת היתה תחילת כל הנושא של העובדים הזרים וגם אנו היינו מפקחים חדשים בסיפור הזה.."(עמ' 19 שורות 22-21 לפרוטוקול). יתכן ואמירה זו מתמצתת את הבעייתיות שעלתה בחקירת המקרה, נשוא כתב האישום שלפניי. הגם שקבעתי כי המאשימה לא הוכיחה כי הנאשמים ו/או מי מהם שהעסיקו את העובד והגם שיתכן והיה ניתן לחסוך את חוסר הנוחות שנגרמה לנאשמים לו היתה נבדקת, לעומק, סוגיית הגורם שהעסיק את העובד, הרי שאינני סבורה כי מדובר בהתנהגות שערורייתית של הרשות אשר מצדיקה את זיכוי הנאשמים מחמת הגנה מן הצדק וזאת, בין היתר, בשל אמירות כאלה או אחרות אשר אמרו הנאשמים, במהלך גביית הודעותיהם, אמירות אשר יכלו להחשב כמבססות את העבירות שיוחסו להם בכתב האישום. חלוף הזמן מאז התרחשות האירוע הנטען ועד להגשת כתב האישום - למרות שהדעת אינה נוחה מהשיהוי שנקטה המאשימה, עת הגישה את כתב האישום רק לאחר חלוף למעלה מארבע שנים מאז האירוע הרי שאין מקום לקבוע כי מדובר בהתנהלות אשר עולה כדי "סתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". למעשה קבלת טענת הגנה מן הצדק , במקרה שלפניי, מן הטעם של השיהוי עלולה לעשות פלסתר את הוראת ההתיישנות הקבועה בחוק. (ולענין זה ראה גם תפ(ת"א) 478/08 מדינת ישראל - משרד התמ"ת נ. רוח סתיו בע"מ (19/4/09) , אשר על כן הריני דוחה את טענות הנאשמים בכל הקשור לזיכויים מהטעם של הגנה מן הצדק. 17. בהתאם להוראות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, יש לקרוא את הכרעת הדין בפומבי, לפיכך, הריני מודיעה שאקרא את הכרעת הדין ביום 25/5/09 בשעה 9:20. עם זאת, מתבקשת המזכירות לשלוח לצדדים את הכרעת הדין בדואר, תוך שאני מבהירה כי הצדדים אינם חייבים להתייצב ביום 25/5/09, לשם שמיעת הכרעת הדין. 18. הצדדים רשאים להגיש ערעור על הכרעת הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 45 מיום המצאת הכרעת הדין לצד המערער. העסקת עובדים זריםעובדים זרים