קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זיכוי מעבירת הפרת תקן ישראלי: בפתח הדיון מודיע בית המשפט על זיכוים של הנאשמים מהעבירות שבכתב האישום כתב האישום, שהגישה עו"ד ק. בילנקה מפמת"א, מייחס לחברת מור-ים מרקטינג בע"מ (להלן: "החברה" ), לג'ק קמינקר (להלן: "נאשם 2") ולדרור עידה (להלן: "נאשם 3") עבירות כדלקמן: אי מילוי אחר הוראת תקן ישראלי רשמי - עבירה לפי סעיף 2(א) לצו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), התשנ"ט -1998 (להלן: "הצו") ביחד עם סעיפים 17(א), סעיף 23(ג)(7) ו- 25(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק"). אי סימון רכיבים תזונתיים של מוצר מזון בשפה העברית - עבירה לפי תקנה 2(א) לתקנות הבריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי), תשנ"ג - 1993, ביחד עם סעיף 22 לפקודת בריאות הציבור (מזון) (נוסח חדש), תשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת בריאות הציבור"). אי סימון פרטים בדבר הימצאות ג'לוטן במוצר - עבירה לפי סעיף 2 לתקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון גלוטן), התשנ"ו - 1996, ביחד עם סעיף 22 וסעיף 23 לפקודת בריאות הציבור. באמצעות בא כוחם עו"ד א.כץ (להלן: "הסנגור"), כפרו הנאשמים בכל העובדות שיש בהן לבסס עבירה ובמיוחד כפרו באחריותם לייבוא ושיווק המוצר הספציפי נשוא כתב האישום. המשפט לא התארך, שכן הסנגור הסכים להגשתן של כל ראיות התביעה, תוך ויתור על חקירות נגדיות. הנאשמים בחרו בזכות השתיקה ולא העידו. מהראיות שלפני עולה כדלקמן: (א) החברה הנאשמת עוסקת בייבוא מוצרי מזון. (ב) בזמן הרלבנטי היה נאשם 2 מנהל החברה ונאשם 3 היה מנהל פעיל, אחראי על שיווק. (ד) יוסף בקמן, מכהן כמפקח מזון בלשכת בריאות המחוזית (להלן: "בקמן" ו/או "המפקח"), ועבד בתפקיד זה גם בזמן הרלבנטי. (ה) אורן ויניב גיגי ניהלו בזמן הרלוונטי קיוסק ששמו המסחרי "קפה 78", ברח' סוקולוב 78 רמת השרון (להלן: "הקיוסק"). ב - 21.07.04 (להלן: "התאריך שבדיון"), ערך המפקח ביקורת בקיוסק. במהלך הביקורת תפס כמוצג מוצר מתוצרת חברת Hershey International, עוגיות שוקולד לבן המכונות cookies n cream (להלן: "המוצר" ו/או "העוגיות") שסומן ת/8א'. המפקח תפס את ת/8א', משום, שלא נרשמו על אריזתו בעברית שמו, רכיביו, הוראות אחסונו, הרכבו התזונתי, תאריך ייצורו, תאריך אחרון לשיווקו, שם היבואן, כתובתו ותכולת גלוטן, בהתאם לחוק ולתקן הישראלי הרשמי מס' 1145. את פעולותיו תיעד המפקח בדו"חות ת/5 ו- ת/6. בו במקום חקר המפקח את אורן גיגי וגבה ממנו את ההודעה ת/4. על פי ת/4 אדם ששמו אידה סיפק את המוצר לקיוסק. למרות הצהרתו שיש באפשרותו להציג את החשבונית שקיבל מאותו ספק, אורן לא עשה כן, וגם לא הופנתה אליו דרישה חוזרת לעשות כן. גיגי, לטענתו, לא ידע, שהחוק אוסר שיווק מוצרי מזון מיובאים אשר לא סומנו בעברית. הוא התחייב להקפיד על כך בעתיד. ב - 27.07.04 חקר המפקח את נאשם 3 וגבה את הודעתו ת/3. נאשם 3 טען שהנאשמת סיפקה לו את המוצר, הוא לא אמר דבר לעניין העדר סימונים בעברית. ב - 28.07.04 שלח המפקח לנאשמת את המכתב ת/2 ובו פירוט ממצאי הביקורת בקיוסק ככל שהם רלבנטיים למוצר, בנוסף לדרישה לפעול מיידית לתיקון הסימון והתאמתו להוראות החוק. כמו כן הובא לידיעת הנאשמים שנפתחו נגדם הליכים פליליים. ב- 2.08.04 העניק משרד הבריאות לנאשמת את האישור ת/7, שמתיר לה לייבא לישראל את העוגיות. כאמור לעיל: את המוצר שבדיון תפס המפקח ב- 21.07.04, כשבועיים קודם להנפקת האישור ת/7. ב- 9.12.04 נגבתה מנאשם 2 הודעתו ת/1. לדבריו במשך כשנה, לפני התאריך שבדיון החברה לא ייבאה את המוצר. בנוסף טען, שפועל בישראל יבואן נוסף המייבא ארצה את המוצר, ולכן אין ודאות, שהחברה היא שייבאה את ת/8א. הנאשם הדגיש שהוא והחברה עושים מאמצים לשמור על הוראות החוק ולסמן את המוצרים בעברית. הסיכומים התובעת ביקשה לקבוע, שהראיות מוכיחות את שרשרת העברת המוצר ת/8א', ומבססות את אחריות הנאשמים לייבואו ושיווקו, תוך הפרת החוק והתקנים. התובעת הפנתה להודעתו של גיגי (ת/4 ש' 2), שאמר שנאשם 3 סיפק לו את ת/8א, וכן לדברי נאשם 3 (ת/3 ש' 4), שאמר כי הנאשמת סיפקה לו את המוצר ת/8א. התובעת ביקשה לדחות טענת נאשם 2 (בת/1 ש' 2) לפיה במהלך השנה שקדמה לחקירה החברה, לא ייבאה את המוצר. אם השכלתי לרדת לסוף דעתה, לטענתה החברה כן עסקה בייבוא המוצר, קודם שקיבלה את ההיתר ת/7, הבקשה להעניק לחברת את ההיתר נוער להסדיר את הייבוא. היא הסבירה שהחברה לא הועמדה לדין בגין ייבוא ללא היתר, משום שקיימת אפשרות שבאותה עת הוענק לה רישיון זמני. התובעת הדגישה, שהעבירות לפי חוק הגנת הצרכן ופקודת בריאות הציבור המיוחסות לנאשמים אינן בגדר עבירות מנהליות, ומשכך המפקח לא מוסמך לשקול אם ניתן להסתפק בחיוב הנאשמים בתשלום קנס מנהלי. הסנגור ביקש, באופן טבעי, לזכות את מרשיו וטען שלא הוכחה אחריותם למוצר ת/8א'. עוד טען, שאין ראיה המבססת טענת המאשימה שערך תזונתי חייב להיות רשום בעברית, על גבי אריזת המוצר ולא הוכח שהמוצר ת/8א', מכיל גלוטן. כמו כן הדגיש את העובדה שאין בפני בימ"ש הסבר מדוע לא ניתנה לנאשמים אפשרות לשלם קנס מינהלי ולו בגין אי מילוי הוראות התקן הישראלי הרשמי, והם הועמדו למשפט פלילי גם בשל עבירה זו. בהתחשב בפגיעה בזכויות מרשיו, והעובדה שבעלי הקיוסק, אשר מכרו את המוצר, לא הועמדו לדין, המבססת מסקנה שהתביעה נקטה במדיניות אכיפה בררנית, עומדת למרשיו טענת הגנה מן הצדק. דיון ומסקנות הגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית - ככלל חזקת התקינות עומדת לרשויות ציבוריות-מנהליות. נקודת המוצא היא שהרשויות מפעילות סמכויותיהן באופן שוויוני וצודק. החזקה נשתרשה בפסיקה והיא תקפה גם בהקשר לפעילותיהן של לרשויות אכיפת החוק, ראו בין היתר, רע"פ 1088/86 מחמוד נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה הגליל המזרחי, פ"ד מד (2) 417, בג"צ 7351/95, גבעוני נ' השר לענייני דתות, פ"ד נ (4) 89, 128, ורע"פ 4142/05, טרבגודה נ' מדינת ישראל, . מהתקדימים עולה שהטוען אחרת, חייב לשאת בנטל ההוכחה הדרוש לסתירת החזקה. אכיפה בררנית על פי טיבה סותרת אכיפה שוויונית. ואף על פי כן לא כל אכיפה בררנית תשמש עילה לביטול כתב אישום, ראו בהקשר זה פסק דינו של בית המשפט המחוזי [ת"א] מפי כב' השופט המר בע"פ (ת"א) 80074/99 ג'רבי נ' מדינת ישראל, . מן המפורסמות הוא שמשאבי הציבור אינם מספיקים לאכיפה מלאה והמציאות מחייבת קביעת סדר עדיפויות, שהיא בגדר הכרח שאי אפשר להימנע ממנו. משכך - אכיפה בררנית תחשב פסולה רק אם הטוען אותה יוכיח קיומו של פגם בטוהר מניעיה של הרשות וישכנע, שננקטים נגדו ורק נגדו הליכי אכיפה, משיקולים זרים הנובעים משרירות גרידא. ראו לעניין זה ההלכה שבע"פ 4855/02, מדינת ישראל נ' ד"ר איתמר בורוביץ', פ"ד נט(6), 776, בעמ' 812 ואילך. במקרה שבדיון - הסנגור לא הצביע על שיקולים זרים שהניעו את הרשויות להגיש כתב אישום נגד שלושת הנאשמים דווקא. משכך דין טענה זו להידחות. אחריות הנאשמים למוצר ת/8א' - מבלי להתעלם מתוכן דבריו של נאשם 3 בחקירה, טען הסנגור באריכות לעניין אחריות מרשיו למוצר ת/8א, בין היתר: אין ליתן משקל מפליל לדברי נאשם 3 בהודעתו לפיהם רכש את המוצר מהנאשמת. נאשם 3 לא היה עד במשפט ומשכך דבריו בחקירה אינו קבילים. לא הוכח שנאשם 3 הוא זה שסיפק את המוצר לקיוסק. אמנם גיגי אמר בחקירה שאדם ששם משפחתו אידה, סיפק לו את המוצר (ת/4 ש' 2). נכון ש"עידה" הוא משפחתו של נאשם 3, הרי שאין להוציא מכלל אפשרות סבירה שבישראל חי עוד אדם ששם משפחתו עידה. מה עוד שאין התאמה באשר לאיות השם. ב-ת/4 נרשם ששם הספק הוא "אידה", בעוד ששמו של הנאשם 3 הוא "עידה". העובדה שהנאשמת ביקשה אישור לייבא את המוצר ות/7 הונפק ב- 2.08.04, לא מבססת מסקנה שהנאשמים ייבאו את המוצר שבדיון, כי אם להיפך. כמו כן ביקש לדחות טענת התובעת שהנאשמת ייבאה את המוצר על פי רישיון זמני שכן קיומו לא הוכח. הסנגור הדגיש את מחדלי החקירה. העובדה שלא נבדק בזמן אמת אם החברה מחזיקה במחסניה מלאי מוצרים מאותו סוג. המפקח ו/או מי מטעמו לא דאג לתפוס את החשבונית שיהיה בה להוכיח קשר בין הנאשמים למוצר הספציפי. לאחר שבדקתי את הראיות ושמעתי הסיכומים, אני מוצאת שההכרעה בתיק זה איננה מחייבת דיון בכל טענותיו של הסנגור חרף שנינותן, כפי שיפורט ויובהר להלן. אי מילוי תקן רשמי - סעיף 15 לחוק עבירות מינהליות, תשמ"ו -1985 קובע: "קביעת עבירה כעבירה מינהלית אין בה כדי לגרוע מסמכותו של תובע להגיש בשלה כתב אישום, כאשר הוא סבור שהנסיבות מצדיקות זאת מטעמים שיירשמו, ובלבד שטרם שולם קנס מינהלי בשל אותה עבירה" (הדגשה שלי ד.ר-ש.) פסק הדין שיצא מלפני בית המשפט העליון בבג"צ 5537/91, אפרתי נ' עו"ד כרמלה אוסטפלד ו-3 אח', פ"ד מו(3), 501, נפסק כדלקמן: הגשת אישום בגין עבירה מינהלית הינה חריג ויוצא - נדרשת לא אך ממגמתו הכללית של החוק אלא אף מלשונו של סעיף 15 לחוק גופו: תובע כי יבקש להגיש כתב אישום בגין עבירה מינהלית, סמכותו עומדת לו, ואולם זאת רק "כאשר הוא סבור שהנסיבות מצדיקות זאת מטעמים שיירשמו". החוק כמו מטיל על תובע נטל של הסבר על שום מה ולמה אומר הוא לנקוט בהליך פלילי תחת הליך מינהלי: מוסמך הוא לעשות כן רק אם הוא סבור שהנסיבות מצדיקות זאת "מטעמים שיירשמו" ". (הדגשים שלי ד.ר-ש.) בפסק הדין בבג"ץ 2126/99, דה הס נ' עיריית תל אביב יפו ו-2 אח',פ"ד נד(1), 468, מצא בית המשפט העליון לבטל הליך פלילי של ברירת קנס, שכמוהו ככתב אישום, רק בשל העובדה שלא ניתנה לעותר שם האפשרות לשלם קנס מנהלי וזאת ללא הסבר. מכאן, שהגשת כתב אישום, בעבירה שהיא מסוג עבירה מינהלית ללא הנמקה, מבלי שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת וללא רישום הטעמים, נוגדת את הוראת החוק ואת ההלכה שקבע בית המשפט העליון. משכך כתב אישום המייחס לנאשם עבירה מינהלית, המוגש לבית משפט ללא הסבר ובהעדר נימוקים מיוחדים שהתובע המעלה על הכתב הוא כתב אישום פגום. בהקשר לפגם בכתב האישום, רלבנטיות הוראות סעיפים 149(3) ו-151 לחוק לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"). סעיף 149(3) לחסד"פ קובע, שהמועד להעלאת הטענה הוא בפתח המשפט. רק ברשות בית המשפט ניתן להעלותה בשלב מאוחר יותר. במקרה שבדיון, הסנגור העלה את הטענה בתשובתו לכתב האישום (מיום 26.06.08 ע' 2 ש' 1 ואילך). התביעה לא חלקה במפורש על כך, שהעבירות המנויות בתקן הישראלי הן עבירות מינהליות. תקנה מס' 1 לתקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - חיקוקי צרכנות) תשמ"ח-1988 הקובע לאמור: "עבירה על הוראה מהוראות על חיקוקים כמפורט בתוספת היא עבירה מינהלית" התוספת מפנה לסעיף 17 לחוק הגנת הצרכן, שהוא הסעיף הרלוונטי לעבירות אי מילוי תקן ישראלי. מכאן המסקנה שהעבירה היא מסוג עבירות מינהליות. התובעת בתשובתה לטענתו הסנגור נדרשה לתכליתן החקיקתית של הוראות התקן, לחשיבותן לקידום ההגנה על בריאות הציבור ולסמכויותיו של המפקח המחוזי במשרד הבריאות (ראו הודעת פמת"א מיום 22.9.08). דא עקא - לכל הטיעונים החשובים הללו לא הוספו נסיבות מיוחדות והנמקות שנרשמו אשר עמדו בבסיס ההחלטה להגיש נגד הנאשמים בתיק זה, כתב אישום ולמנוע מהם אפשרות לשלם קנס מינהלי. כמפורט לעיל, מיוחסות לנאשמים שלוש עבירות, רק הראשונה עניינה אי מילוי הוראות תקן. התביעה טוענת בהודעתה מיום 22.09.08 סעיף 2, שהמפקח איננו מוסמך להטיל קנס מינהלי בעבירות לפי חוק הגנת הצרכן ופקודת בריאות הציבור, מבלי להפנות לאסמכתא ספציפית. הגם שהעבירות המנויות בתקן הישראלי נסמכות מהוראת סעיף 17 לחוק הגנת הצרכן אין בכך לשנות ממהותן כעבירות מינהליות לנוכח הוראתה המפורשת של תקנה מס' 1 אשר צוטטה לעיל. מכל מקום גדר סמכויותיו של המפקח המחוזי איננו פוטר את התביעה מחובתה לנמק מדוע במקרה זה הואשמו הנאשמים בבית משפט בהפרת התקן, ולא ניתנה להם אפשרות לשלם קנס מינהלי בגין העבירה הספציפית שבדיון. גם בטיעונים שהעלתה התובעת אין פירוט נסיבות מיוחדות ו/או טעמים מיוחדים, שעמדו בבסיס החלטת הפרקליטות להגיש נגד הנאשמים כתב אישום בעבירה מינהלית מבלי לאפשר להם לשלם קנס מינהלי. משכך, הכללת העבירה הזו בכתב האישום פגומה. הפגם הוא פגם מהותי מאוד, על הפרקליטות כרשות ציבורית, מוטלת חובה להיזהר בזכויות הנאשמים, מחדלה מעשות כן מחייב תגובה שיפוטית ובמקרה זה שורת הדין וההלכה מצדיקים מחיקת האישום המתייחס לעבירה המינהלית. אי סימון ערך תזונתי - על המוצר ת/8א רשום ערכו התזונתי בלועזית. עיון בהוראות הרלוונטיות בפקודת בריאות הציבור ובתקנה 2(א) לתקנות הבריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי), תשנ"ג - 1993, מעלה, שלהבדיל מהאמור בתקן הישראלי, בחוקים אלה אין הוראה המחייבת לרשום בעברית את הערך התזונתי של מוצר מזון. משכך, ולאחר שאשמה שיוחסה לנאשמים בגין עבירה על התקן נמחקה מחמת הפגם הנאשמים לא הואשמו בהפרת הוראה. אי סימון פרטים בדבר הימצאות גלוטן - תקנה 2 לתקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון גלוטן) מחייבת את היצרן ו/או היבואן ו/או המשווק לרשום שהמוצר מכיל גלוטן. על פי תקנה 3 בתנאים מסויימים מותר לייצרן לציין על האריזה שהמוצר לא מכיל גלוטן. על מנת להשתית את העבירה המיוחסת לנאשמים, על התביעה להוכיח, שני תנאים: שהמוצר מכיל גלוטן. שרמת הגלוטן המצויה במוצר לא נרשמה על גבי אריזתו. בהעדר הוכחה כנ"ל לא ניתן לקבוע שהיתה קיימת חובת רישום אשר הופרה. במקרה שבדיון לא הוכח לא בחוות דעת מעבדתית ואף לא בראיה אחרת כלשהי, שהמוצר ת/8א מכיל גלוטן, ומשכך יש לקבוע, כפי שטען הסנגור שהנאשמים לא הפרו חובה אשר היו מחוייבים בה על פי החוק. סוף דבר - חרף העובדה שהנאשמים לא התמודדו עם ראיות התביעה, ושתיקתם אשר לכשעצמה מחזקת את הראיות האלה, אין בכל מה שהובא בפני להוכיח מעל לכל ספק סביר וכנדרש במשפט פלילי את אשמת הנאשם, ואני מזכה את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.תקן (מכון התקנים)