קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות פליטים בישראל: 1. לפני עתירה שהגישו יוהנס למה באיו (להלן - העותר) ואליס נגלה (להלן - העותרת) על החלטת משרד הפנים (להלן - המשיב) מיום 27.8.08, הדוחה את בקשת העותרים להעניק לעותרת רשיון ישיבה בישראל ומורה לה לצאת מהארץ עד ליום 10.9.08 (נספח 3 לעתירה). 2. העתירה שלפניי מעלה שאלה עקרונית הנוגעת לזכויותיו של מי שהוכר בישראל כפליט ובעיקר לזכותו לחיי משפחה בישראל. רקע עובדתי 3. העותר, יליד אתיופיה, רווק, הגיע לישראל כדין בשנת 1997. העותר הוכר על-ידי נציבות האו"ם לפליטים כפליט, בינואר 2002 (נספח ע/4 לעתירה). לקראת סוף השנה הודיעה גם הוועדה המייעצת לפליטים כי העותר הוכר על-ידי שר הפנים כפליט על-פי אמנת הפליטים וכי יקבל מעמד של פליט בישראל (נספח ע/5 לעתירה). בעקבות הכרתו כפליט, הוענק לעותר מעמד של תושב ארעי בישראל (א-5). מאז שנת 2002 שב ונבחן מעמדו של העותר והוא חי בישראל במעמד של פליט משך תקופה של 11 שנים. מעמדו של העותר כפליט בישראל תקף בשלב זה עד ליום 24.6.2010. 4. העותרת, אזרחית ליכטנשטיין, משפטנית בהכשרתה, בעלת תואר שני במשפטים מאוניברסיטה בוינה, הגיעה לישראל על פי רשיון ישיבה זמני מיום 27.11.06. ביום 30.8.07, ביקש מר דורי אנג'ל, אזרח ישראלי (בן זוגה של העותרת באותה עת), להעניק לעותרת מעמד זמני בישראל כבת זוגו. המשיב אישר את הבקשה והעותרת קיבלה רשיון זמני מסוג ב-1 למשך שנה. בסוף נובמבר 2007 מערכת היחסים בין העותרת לבין מר אנג'ל עלתה על שרטון והם נפרדו. 5. העותר והעותרת הכירו זה את זו במהלך עבודתם המשותפת. בינואר 2008 עברה העותרת להתגורר עם העותר בדירתו השכורה בשכונת תלפיות בירושלים והשניים הפכו להיות בני זוג מאז ועד היום. 6. ביום 27.8.08 פנו העותרים למשיב וביקשו להגיש בקשה למעמד בישראל עבור העותרת מכוח זוגיותה עם העותר. העותרים הביאו עימם את כל המסמכים הנדרשים בהתאם לנוהל הטיפול בהסדרת מעמד בני זוג של אזרחים ישראליים (נוהל 5.2.0009). העותרים ביקשו להגיש למשיב בקשה מסודרת, בהתאם לנוהלים, אולם הפקידה שטיפלה בבקשתם לא הסכימה לקבל מהם את הבקשה (העתק הבקשה שהעותרים ביקשו להגיש, נספח ע/7 לעתירה). במעמד זה נמסרה לעותרים החלטת המשיב לאמור: "הריני להודיעך כי בקשתך מיום 27.8.08 להחלפת רשיון הישיבה מסוג ב-1 ל-ב-2 נדונה במשרדנו ונדחתה מאחר וחשש להשתקעות. עליך להסדיר יציאתך עד ליום 10.9.08". (נספח ע/3 לעתירה). ביום 31.8.08, הגישו העותרים ערעור על דחיית בקשתם, אולם גם הפעם סרבו הפקידים בלשכת המשיב לקבל את הערעור (העתק הודעת הערעור, נספח ע/9 לעתירה). על רקע זה הוגשה העתירה שלפני. 7. ביום 25.2.09 התקיים דיון בעתירה. בעקבות הערות בית המשפט, הודיע המשיב, ביום 4.3.08, כי הוא מסכים להעניק לעותרת אשרת שהיה בישראל מסוג ב/1 לתקופה של חצי שנה וכי לאחר חלוף תקופה זו יוענק לעותרת מעמד ארעי מסוג א-5 אותו ניתן יהיה לחדש מדי שנה, בכפוף לקיומו של קשר בין בני הזוג והוכחת כנותו, עד שהעותרים ימלאו אחר התנאים במדינת ליכטנשטיין המאפשרים לעותר לקבל אשרה ולעבור לגור שם עם העותרת, המחייבים מגורים יחדיו של בני הזוג משך 5 שנים. המשיב הוסיף: "לאחר חלוף תקופה זו, היה והעותרים יהיו מעוניינים להמשיך ולהאריך את אשרת השהייה של העותרת 2 בישראל, יהיה עליהם להוכיח להנחת דעתו של המשיב, בנוסף להמשך כנות הקשר, כי אין באפשרותם לעבור לגור במדינת ליכטנשטיין. בהקשר זה יצוין, כי העותרים לא הוכיחו כי מעמדו של העותר 1 כפליט יפקע היה ויעזוב לליכטנשטיין, אולם מכל מקום, יוכלו לעשות כן בבוא הזמן, כאשר תיפתח בפניהם האפשרות לעבור ולגור שם, כאמור". 8. בעקבות השינוי בהחלטת המשיב התקיים דיון נוסף בעתירה (ביום 13.5.09), במהלכו התייחסו הצדדים לעמדת המשיב החדשה. בתום הדיון הודיע ב"כ המשיב: "אנו ננסה להגיע איתם לאיזה שהיא הבנה. אם לא נצליח להגיע להבנה נבקש שבית משפט יתן פסק דין על בסיס החומר שבפניו וטיעוני הצדדים". 9. ביום 26.5.09 הודיע המשיב לבית המשפט כי - "נוכח הערות בית המשפט ובשל נסיבות המקרה הייחודיות, החליט המשיב להעביר את עניינם של העותרים לוועדה המייעצת לשר הפנים לענייני פליטים". המשיב טען כי הצורך להעביר את עניינם של העותרים לוועדה המייעצת לענייני פליטים מתחדד בשל העובדה שמדובר במתן מעמד לבן זוג של בעל מעמד ארעי שהינו מקרה יוצא דופן. לפיכך ביקש המשיב להורות על מחיקת העתירה, ללא צו להוצאות. בתגובה שהגישו העותרים (ביום 3.6.09) הם התנגדו לבקשת המשיב. להלן אבחן את החלטות המשיב, את טענות הצדדים ואת המצב המשפטי. טענות העותרים 10. העותרים טוענים כי אין הצדקה לקבל את עמדת המשיב לפיה העותר יאלץ לעזוב את ישראל בתום 4 שנים. העותרים טוענים כי העותרת זכאית לקבל מעמד בישראל כל עוד בן זוגה העותר נהנה ממעמדו כפליט בישראל. לטענתם, הפרשנות הנכונה והיישום של נוהל הטיפול בהסדר מעמד של בני זוג של אזרחים ישראלים ונוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל, מחייבים הענקת מעמד לבת זוגו של פליט כל עוד בן הזוג (הפליט) נהנה מהגנה בישראל על-פי הוראות האמנה הבינלאומית משנת 1951 בדבר מעמדם של פליטים. 11. העותרים טוענים כי בעוד 4 שנים ימלאו כ-16 שנים לישיבתו של העותר בישראל (העותר הגיע לישראל כדין בשנת 1997). לטענתם, דרישת המשיב כי במועד זה יאלץ העותר - בהנחה שעדיין יהנה מהגנה על-פי אמנת הפליטים - לעזוב את ישראל בשל סירוב המשיב להמשיך לתת מעמד לבת זוגו, אינה סבירה. העותרים טוענים כי תוצאה זו עומדת בניגוד לסעיף 34 לאמנת הפליטים, לפיו על המדינות שהן צד לאמנה, להקל ככל האפשר על הליכי ההתאזרחות של פליטים, ואף אינה מתיישבת עם הצהרות המשיב כי הוא שוקל את ההצעות של נציבות האו"ם לפליטים והמלצות מבקר המדינה להעניק מעמד של קבע לפליטים, לאחר פרק זמן בו שהו בישראל. 12. העותרים מוסיפים וטוענים כי עמדת המשיב המנצלת את זוגיותו של העותר לצורך הפסקת ההגנה שהוא זכאי לה (ברגע שיתמלאו, לדעת המשיב, התנאים לכך), פוגעת באופן חמור בתחושת הביטחון והיציבות שהוא זכאי לה כפליט שהיא אחת מהמטרות הבסיסיות והחשובות של אמנת הפליטים. העותרים מדגישים כי המשיב הפר את אמנת הפליטים בניסיונו לאלץ את העותר לעזוב את ישראל בטרם הסתיימה ההגנה שהוא נהנה ממנה על פי אמנת הפליטים, וזאת בטענה שהעותרים יכולים לקיים את הקשר המשפחתי שלהם בארצה של העותרת. לטענתם, גם אם יוכל העותר לזכות במעמד במדינת ליכטנשטיין, יהא זה מכוח זוגיותו עם העותרת ולא כפליט. לטענתם, האפשרות של פליט להתגורר באופן זמני, ללא קבלת אזרחות, במדינה כלשהי, כבן/בת זוג של אזרח אותה מדינה, אינה עומדת בתנאים שקובעת אמנת הפליטים. 13. העותרים מתנגדים לבקשת המשיב להעביר את עניינם לוועדה המייעצת לענייני פליטים. לטענתם, כפי שעולה מהודעתו האחרונה של המשיב לבית המשפט, נמנע המשיב מלהביע את עמדתו בשאלה האם בעוד כארבע שנים - בתום התקופה בה תשהה העותרת במעמד א/5 - יהיה רשאי המשיב לשקול, בין שיקוליו לעניין הארכת מעמדה בישראל, גם שיקולים הנוגעים ליכולתם של העותרים להגר למדינת ליכטנשטיין. לטענתם, לא זו בלבד שהמשיב נמנע מלהביע את עמדתו בשאלה זו, אלא שעתה עמדתו היא שיש לקיים היוועצות נוספת וכפועל יוצא מכך הוא מבקש למחוק את העתירה. העותרים טוענים כי על המשיב לקיים את החלטותיו כפי שהודיע עליהן לבית המשפט ולהעניק לעותרת מעמד בישראל (מסוג א/5) בתום חצי שנה לאחר שהוענק לה מעמד של ב/1. העותרים סבורים כי למשיב היה זמן די והותר לקיים התייעצויות (בחלוף כ-9 חודשים מהגשת העתירה) ואין כל הצדקה כיום להורות על מחיקת העתירה בשל רצונו של המשיב לקיים התייעצות נוספת. העותרים מוסיפים וטוענים כי הוועדה המייעצת לפליטים אינה מוסמכת כלל לדון בנושאים של הענקת מעמד לבני זוג של פליטים, והם מפנים בעניין זה לנוהל של המשיב אשר בסעיף 2(א) שבו מוגדר תפקיד הוועדה. העותרים מוסיפים וטוענים כי קיימים ליקויים בתפקוד הוועדה המייעצת שאין לה יו"ר עוד מיום 1.6.08, פגם אשר לטענתם משפיע על יכולת תפקודה. 14. העותרים מבקשים לקבוע כי השיקול של יכולת העותרים לעקור מישראל לליכטנשטיין הינו שיקול זר ובלתי רלבנטי ולפיכך המשיב אינו רשאי להביאו במניין שיקוליו, גם לאחר שימלאו 5 שנים לקשר הזוגי שבין העותרים. טענות המשיב 15. המשיב טוען כי החלטתו ראויה ומאזנת נכונה בין מעמדו הארעי של העותר והוראות "נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל" שאינן מאפשרות לעותר לקבל מעמד עבור בת זוג שאינה זכאית למעמד בישראל, ובין רצונם של העותרים לממש את זוגיותם בישראל. 16. המשיב טוען כי העקרון העומד בבסיס האפשרות הניתנת למי שהוכר כפליט, לבקש מעמד עבור בני משפחתו, הינה למנוע את הפרדתו של הפליט ממשפחתו, בשל ההכרה במעמדו בפליט. המשיב מוסיף וטוען כי בנוסח המעודכן של הנוהל נאמר כי מי שהוכר כפליט יכול להגיש בקשה לקבלת מעמד א-5 עבור בני משפחתו. המשיב טוען כי בענייננו רציונאל זה אינו מתקיים שכן במועד בו הוכר העותר כפליט הוא טרם הכיר את העותרת ובוודאי שבאותה עת היא לא הייתה בת זוגו. לטענתו, לעותרים אין זיקה לישראל שבה העותר מוכר כפליט לתקופה ארעית בלבד ואינו נהנה ממעמד של קבע. לטענתו, זיקתם של העותרים נתונה למדינת אזרחותה של העותרת. המשיב טוען כי מאחר והעותרת היא אזרחית במדינת ליכטנשטיין, היא זכאית לקבל מעמד עבור בן זוגה העותר, בהתאם לתנאים במדינת ליכטנשטיין. לטענתו, זוהי נקודת המוצא הנכונה לקבלת החלטה ראויה וסבירה בעניינם של העותרים, כפי שפעל. 17. עמדת המשיב הינה כי מרגע שהעותרים יוכלו לממש את זוגיותם במדינת ליכטנשטיין, כך יש לנהוג. לטענתו, בתקופת הביניים, עד אשר ימלאו העותרים אחר התנאים במדינת אזרחותה של העותרת, הוא מוכן להעניק לעותרת מעמד בישראל מסוג א-5, אותו ניתן יהיה לחדש מידי שנה, בכפוף לקיומו של קשר זוגי בין בני הזוג והוכחת כנותו. המשיב מוסיף וטוען כי משעה שבתוך פרק זמן מוגדר וקצוב יוכלו העותרים לעבור לגור יחדיו במדינת אזרחותה של העותרת ובהתחשב בכך שעד אשר יוכלו הם לעשות כן, תקבל העותרת מעמד בישראל, הרי שאין לומר כי נפגעת זכותם של העותרים לחיי משפחה. לטענתו, היה והעותרים יעברו לגור במדינת ליכטנשטיין וזוגיותם תעלה על שרטון, ניתן להניח כי מדינת ליכטנשטיין, אשר גם היא חתומה על אמנת הפליטים, תמשיך להעניק לעותר הגנה ולא תשלח אותו למדינת מוצאו, אם תהיה צפויה לו שם סכנת חיים. 18. המשיב טוען כי מימוש זוגיותם של העותרים במדינת אזרחותה של העותרת היא החלופה העדיפה, שכן זכויותיה במדינתה עולות על זכויותיו של העותר בישראל. לטענתו, עד שהעותרים יוכלו לעבור לגור במדינת ליכטנשטיין, יוענק לעותרת מעמד בישראל, בכפוף להמשך היותו של העותר פליט בישראל ובכפוף להמצאת אישור רשמי של מדינת ליכטנשטיין לגבי התנאים שעל העותרים למלא על מנת לאפשר להם להתגורר שם. 19. אשר לוועדה המייעצת לענייני פליטים, המשיב טוען כי הדיון בהענקת מעמד לבת זוגו של העותר הינו עניין הנלווה למעמדו של העותר. לטענתו, המעמד המבוקש לבת הזוג הינו מכח הנכונות להעניק לעותר רשיון ישיבה ארעי בישראל על בסיס בקשתו למקלט מדיני בישראל. המשיב טוען כי לאחר שהעותרים דחו את הצעתו הקודמת להעניק לעותרת מעמד מסוג א/5 עד לקיומם של התנאים לקבלת מעמד לעותרים במדינת אזרחותה של העותרת, גיבש המשיב עמדה חדשה זו. המשיב מוסיף כי שר הפנים בוחן כעת מינוי ליו"ר חדש לוועדה המייעצת וכי, מכל מקום, מדובר בוועדה מייעצת שאינה סטטוטורית היכולה להתכנס ולדון בעניינים המובאים בפניה גם מבלי שהתמנה לה יו"ר קבוע. דיון והכרעה החלק הנורמטיבי 20. מדינות החברות באמנת הפליטים ומדינת ישראל ביניהן, מכירות בצורך המיוחד והאנושי להכיר באדם כפליט על מכלול הזכויות הנובעות מהכרה זו. אמנת הפליטים מגדירה פליט כאדם הנרדף בארץ אזרחותו מטעמים של גזע, דת, אזרחות או השקפה מדינית מסוימת. ככלל, הבסיס להכרה באדם כפליט הוא קיומו של חשש אמיתי ומוחשי לחייו או לחירותו אם יחזור לארצו. פליט מוכר בישראל או במדינות אחרות שהן צד לאמנת הפליטים, זוכה להיקף רחב של זכויות ובין השאר הזכות לקניין, זכות הגישה לערכאות, הזכות לעבודה, הזכות לחינוך והזכות החשובה במיוחד לחיי משפחה, אשר עומדת במוקד העתירה שלפני. 21. "נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל ובמי שהוכרו כזכאים למקלט מדיני בישראל על ידי שר הפנים" קובע בסעיף ג(4) שבו לאמור: "מי שהוכר על-ידי שר הפנים, בהמלצת הוועדה המייעצת, כזכאי למקלט מדיני בישראל ואושר לו מעמד מסוג א-5, יוכל להגיש בקשה לקבלת מעמד א-5 עבור בני משפחתו. בקשה זו תבחן על ידי מטה רשות אומ"ה". (נספח מש/1 לכתב התשובה, להלן - "נוהל פליט מוכר"). הסעיף בנוסח האמור עודכן רק לאחרונה. סעיף ג(4) לנוהל הישן קבע כך: "מי שהוכר על-ידי שר הפנים, בהמלצת הוועדה המייעצת, כזכאי למקלט מדיני בישראל ואושר לו מעמד מסוג א-5, יוכל להגיש בקשה לקבלת א-5 עבור בן/בת הזוג והילדים. בקשה זו תבחן על ידי מטה מנ"א". (נספח ע/8 לעתירה). 22. המשיב טוען כי על-פי "נוהל פליט מוכר" בנוסחו החדש יש לאפשר קבלת מעמד בישראל רק למי שהיה בן זוג של הפליט במועד הכרתו כפליט. טיעון זה יש לדחות. על פי לשון הנוהל - ובעיקר על פי תכליתו - עולה בבירור כי אין לסייג את ההכרה בבן הזוג של הפליט רק למועד הכרתו במעמד של פליט בישראל. הנוהל קובע כי לאחר שהמשיב הכיר באדם כזכאי למקלט מדיני בישראל, הוא יוכל להגיש בקשה לקבל מעמד בישראל מסוג א-5 גם עבור בני משפחתו. הנוהל אינו מסייג עצמו רק לבני משפחה שהיו כאלה בעת מועד ההכרה כפליט, אלא נוקט לשון כללית "עבור בני משפחתו". יתרה מכך, השוואה בין הנוהל החדש לבין זה הישן (נספח ע/8 לעתירה), מלמדת על מגמת המשיב להרחיב את זכויותיו של הפליט המוכר בישראל. בעוד שעל-פי הנוהל הקודם הפליט המוכר יכול היה לבקש מעמד רק ל"בן/בת הזוג והילדים", הרי שעל-פי הנוהל החדש הוא יכול לעשות זאת עבור "בני משפחתו", מושג רחב יותר היכול לכלול גם הורים או אחים. מכאן, שלא ניתן לייחס את המונח "בני משפחה" במשמעותו הרחבה, למועד ההכרה כפליט שהרי ברור שאם מדובר ב"בני משפחה" (כגון הורים), אין הדבר יכול להיות קשור כלל למועד ההכרה כפליט. לפיכך, על בסיס הוראות הנוהל שקבע המשיב כלשונן, עולה בבירור כי ההגבלה והפרשנות המצמצמת לה טוען המשיב בנוגע להוראת הנוהל הרלבנטית, אינה מבוססת ודינה להידחות. 23. אולם, מעבר לפרשנות המילולית של הנוהל, יש לעמוד גם על תכליתו המרכזית שעיקרה יצירת מעמד מיוחד של פליט בישראל, כמו במדינות נאורות אחרות בעולם. אין חולק כי הכרה של אדם כפליט בישראל היא עניין יוצא דופן ומורכב ונדרשות בדיקות מדוקדקות ויסודיות להענקת מעמד זה. מדובר במעמד בעל משמעות מיוחדת המעניק לאדם הזכאי הגנה במדינה שאינה מדינת אזרחותו מכורח נסיבות מיוחדות וקשות במיוחד של סכנה ממשית ומוחשית לחייו ולחירותו. 24. מדינה המכירה באדם כפליט, חבה כלפיו חובה מיוחדת להקל עימו ככל הניתן במצבו הקשה אליו נקלע שלא מרצונו ובמיוחד, להעניק לו את מכלול זכויות היסוד המאפשרות לו לחיות בה כאדם חופשי היכול לקיים אורח חיים סביר ואלמנטארי. אך מובן הוא כי כפועל יוצא מן ההכרה באדם כפליט - וכל עוד הוא נהנה מהכרה זו - יש לאפשר לו לקיים חיי משפחה עם בן הזוג בו בחר, בכפוף לתנאים המקובלים של בטחון הציבור ושלום הציבור. ברור כי הכרה באדם כפליט, בלא לאפשר לו לקיים חיי משפחה בישראל, משמעותה למעשה שלילת הזכות המוענקת לו לחיות חיים סבירים בישראל. התכלית המרכזית של הכרה באדם במעמד של פליט היא לא רק להעניק לו הגנה על חייו במדינה המכירה בו, אלא גם לאפשר לו לחיות באותה מדינה עם זכויות יסוד בסיסיות לחיים תקינים וסבירים הכוללים גם את האפשרות לממש את זכות היסוד החשובה לחיי משפחה. 25. יש לזכור כי מעמדו של אדם כפליט עשוי להימשך שנים רבות ועניינו של המערער, החי במדינת ישראל מזה כ-12 שנים, ממחיש זאת היטב. אך ברור הוא כי אדם השוהה מכורח הנסיבות שנים רבות בישראל והמדינה מכירה בזכותו לחיות בה, לא ניתן לשלול ממנו את זכותו לחיי משפחה בישראל, דבר שמשמעותו המעשית היא פגיעה מהותית בעצם מעמדו כפליט בישראל. ואכן נראה כי המדינה חזרה והכירה בזכותו של פליט לחיי משפחה הן בנוהל הקודם והן בנוהל החדש שעודכן לאחרונה. כך עולה גם מרשימת המקרים אליהם הפנו העותרים בעתירתם (ראו סעיפים 40-44 לעתירה וסעיפים 3-4 לתגובת העותרים מיום 15.3.09). 26. המשיב טוען כי אין להכיר במעמדה של בת זוגו של העותר מאחר ולעותר הוענק מעמד זמני בלבד בישראל (מסוג א-5) ולפיכך יש להשוות את מעמדו לבעלי מעמד ארעי מסוג א-5 שאינם פליטים, שגם הם אינם זכאים לקבל מעמד עבור בני זוג. טענה זו יש לדחות. מעמדו של פליט אינו זהה לבעלי מעמד ארעי אחר ואת זכויותיו של הפליט יש לבחון על פי מהות מעמדו זה, על-פי אמנת הפליטים בה הכירה מדינת ישראל והוראות "נוהל פליט מוכר" שעל-פיהם פועל המשיב. כפי שהוסבר לעיל, מהות המעמד המיוחד של פליט מחייב הכרה גם בזכותו לחיי משפחה בישראל, זאת כמובן כל עוד ההכרה בו כפליט בתוקף. 27. אכן, המשיב הלך כברת דרך לקראת העותרים בכך שאיפשר לעותרת לקבל אשרת ב-1 לתקופה של חצי שנה שלאחריה הוא מוכן להעניק לה מעמד מסוג א-5 שיתחדש מדי שנה בכפוף לקיומו של קשר זוגי כן בין הצדדים. עם זאת, אין הצדקה לכרוך הענקת מעמד זה בחיובו של העותר לצאת מישראל למדינת ליכטנשטיין, יחד עם בת זוגו, בתום תקופת 5 השנים (בהתאם לדרישה הנהוגה בליכטנשטיין). כאמור, זכותו של העותר לחיי משפחה עם בת זוגתו בישראל קמה לו מכוח הכרתה של המדינה בו כפליט. לפיכך, כל עוד העותר נהנה מהגנה וממעמד מיוחד זה בישראל, גם העותרת - במעמדה כבת זוגו - זכאית לחיות בה, בכפוף להוכחת זוגיות כנה, על פי הכללים והנוהלים המקובלים לעניין זה בידי המשיב. 28. אין לקבל את עמדתו החדשה של המשיב (מיום 26.5.09) כי יש להעביר את עניינם של העותרים אל הוועדה המייעצת לענייני פליטים ולהורות על מחיקת העתירה. יש לזכור כי החלטתו הראשונה של המשיב (מיום 27.8.08) היתה לדחות את בקשת העותרים בשל "חשש להשתקעות" של העותרת ולהורות על יציאתה מישראל עד יום 10.9.08. רק לאחר הגשת העתירה ולאחר קיום דיון בה לגופה, שינה המשיב את עמדתו והסכים להעניק לעותרת מעמד מסוג ב/1 לתקופה של חצי שנה ולאחר מכן להעניק לה מעמד מסוג א/5 לתקופה של 5 שנים. המשיב הוסיף כי בסיומה של תקופה זו, יהא על העותרים לעזוב את ישראל למדינת ליכטנשטיין. המשיב טוען כי משעה שהעותרים לא קיבלו את הצעתו במלואה - ובכלל זה התנאי כי בתום 5 שנים יעזבו את ישראל למדינת ליכטנשטיין - אין יותר מקום להתייחס להצעה זו ועכשיו הוא מבקש להעביר את עניינם לוועדת המייעצת לענייני פליטים ולמחוק את העתירה. עמדה זו יש לדחות. מאז הגישו העותרים את בקשתם להענקת מעמד לעותרת (ביום 27.8.08) ומאז הוגשה העתירה בפני, חלפה תקופה ממושכת במהלכה חזר המשיב והחליט בעניינם של העותרים בלא שמצא לנכון להביא את עניינם בפני הוועדה המייעצת לענייני פליטים. עיון בנוהל הסדרת הטיפול במבקש מקלט בישראל מעלה כי מדובר בוועדה מייעצת "לעניין החלטה בבקשה למקלט מדיני". בענייננו, מדובר בעותר שקיבל מעמד של פליט והוכר כזכאי ל"מקלט מדיני" בישראל ולכן ספק אם שאלת מעמדה של העותרת (בשונה ממעמדו של העותר), הוא עניין הנמצא בסמכות אותה וועדה. זאת ועוד, כפי שאישר המשיב, מזה זמן רב לוועדה המייעצת אין יו"ר ולא ברור מתי, אם בכלל, ימונה לה יו"ר. על פני הדברים דיון בוועדה המייעצת ללא יו"ר נראה בלתי תקין. גם אם אין מדובר בגוף סטטוטורי אלא בוועדה הפועלת מכח נוהלים פנימיים, נראה כי מינוי של יו"ר הוועדה שעל פי הנוהל הינו "איש ציבור - שופט בדימוס או משפטן בכיר שלא בקרב עובדי המדינה" (בניגוד לשאר חברי הוועדה שהם כולם עובדי מדינה), הינו עניין חשוב ומהותי ולפיכך דיון בוועדה ללא יו"ר יש בו חסר מהותי השומט את הבסיס לתפקודה התקין. זאת ועוד, נוכח הזמן הרב שחלף מאז הוגשה העתירה, לא מצאתי כל הצדקה להורות על מחיקת העתירה או להמתין לכינוסה של ועדה מייעצת הפועלת כיום בחסר מהותי בהרכבה. למעשה, העתירה שלפני מצומצמת כיום לשאלה אחת ויחידה, כפי שמיקדו אותה נכונה באי כוח העותרים, לאמור: האם השיקול הנוגע לשאלת יכולתם בעתיד של העותרים לעקור מישראל למדינת ליכטנשטיין הינו זר ובלתי רלבנטי שהמשיב אינו רשאי להביא בגדר שיקוליו. בשאלה זו ניתן להכריע עתה ואין כל הצדקה להורות על מחיקת העתירה ללא הכרעה בה. 29. בענייננו הסכים המשיב להעניק לעותרת (במעמדה כבת זוגו של העותר), מעמד בישראל מסוג ב/1 לתקופה של חצי שנה ובתום תקופה זו להעניק לה מעמד של תושבת ארעית (א/5), בכפוף לבדיקת כנות הקשר בין בני הזוג והמשך מעמדו של העותר כפליט. עמדה זו של המשיב ראויה ומוצדקת ויש לקבלה. עם זאת, לא ניתן לקבל את עמדת המשיב כי בתום תקופה של 5 שנים, בה תיבחן כנות הקשר הזוגי של העותרים, יהא עליהם לעזוב את ישראל למדינת ליכטנשטין בה נדרשים מגורים משותפים עם בן הזוג במשך תקופה של 5 שנים לצורך קבלת רשיון ישיבה לבן הזוג הזר (בענייננו העותר). צודקים העותרים בטענתם כי מדובר בשיקול זר שהמשיב אינו רשאי לשקול במסגרת השיקולים הרלבנטיים לצורך מתן מעמד לעותרת בישראל כבת זוגו של העותר. 30. כאמור, מתן מעמד בישראל לבת זוגו של העותר הוא פועל יוצא ממעמדו המיוחד של העותר בישראל כפליט. מדינת ישראל החליטה להעניק לעותר הגנה בישראל מכח אמנת הפליטים והוא חי בה במעמד מיוחד זה משך תקופה ממושכת של כ-12 שנים. ההכרה במעמד זה משמעה כי לעותר גם הזכות לחיי משפחה בישראל ובכלל זה לחיי משפחה משותפים עם בת זוגו. לפיכך השיקולים הרלבנטיים שעל המשיב להביא בחשבון בעניינם של העותרים הינם המשך מעמדו של העותר בישראל כפליט וכנות הקשר הזוגי בין העותרים. לכך יש להוסיף כמובן גם העדר מניעה ביטחונית או פלילית להענקת מעמד לעותרת בישראל. העיקר בענייננו הוא שמעמדה של העותרת בישראל הוא פועל יוצא ממעמדו של העותר בישראל. לפיכך אין כל הצדקה להפוך את היוצרות ולבחון אם יוכל העותר בעתיד להתגורר בארצה של העותרת מכח היותו בן זוגה, על פי הכללים הנהוגים באותה מדינה. משמעותו המעשית של שיקול ובחינה מעין זו היא פגיעה מהותית במעמדו של העותר כפליט בישראל שכן הוא מחייב אותו למעשה לעזוב את ישראל כדי לקיים חיי משפחה עם בת זוגו. במילים אחרות, הכנסת שיקול מעין זה לבחינת עניינם של העותרים אינה עולה בקנה אחד עם עצם ההכרה במעמדו של העותר כפליט בישראל ויש בכך פגיעה בלתי מידתית בזכותו של העותר לחיי משפחה בישראל במעמדו זה. לאור כל האמור החלטתי לקבל את העתירה. המשיב יעניק לעותרת, בת זוגו של העותר, מעמד מסוג א/5 (בתום חצי שנה במעמד ב/1) על בסיס הנוהלים המקובלים בדבר בדיקת כנות הקשר הזוגי שבין העותרים ובהעדר מניעה פלילית או בטחונית. כל זאת בכפוף לכך שהעותר ימשיך להיות מוכר בישראל כפליט וכל עוד הוא יהיה מוכר במעמד זה. המשיב לא יהא רשאי, במסגרת שיקוליו, להביא בחשבון את התנאים במדינת ליכטנשטיין להענקת מעמד לעותר מכח מעמדה של בת זוגו שם או להורות על יציאתם של העותרים מישראל למדינת ליכטנשטיין בשל קיומם של תנאים אלה. המשיב יישא בהוצאות ושכר טרחת העותרים בסכום של 5,000 ₪. משרד הפניםפליטים