קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יציאת אסיר לאזכרה: העותרים אסירים פליליים מוחזקים בתנאי הפרדה ארצית מוגדרים כאסירי התראה ומשתייכים לארגון הפשיעה אבוטבול, עותרים בעתירתם כנגד החלטת המשיבים שלא לאפשר יציאתם באבטחה לצורך השתתפות באזכרת אביהם המנוח שתתקיים ביום 24.8.09 בבית הקברות בנתניה. עוד מלינים העותרים בעתירה כנגד תנאי המפגש עם עורכי דינם בין כתלי הכלא המתבצעים לטענתם מאחורי מחיצות ובנוכחות סוהרים. המשיבים מתנגדים להוצאת העותרים לאזכרת אביהם כאמור, הן מהטעם כי ארוע האזכרה אינו בא בגדר הארועים הקבועים בפקודה 04.40.01 להוצאת אסיר באבטחה, גם לא בזיקה לנסיבות מיוחדות אחרות, והן לאור הסכנה הממשית לפגיעה בעותרים ובשלום הציבור על רקע צבר התכנים המודיעיניים העומדים לחובתם. לענין המפגש עם עורך דין, פרטו המשיבים כי המפגש מתבצע בתנאים נאותיים כולל פתיחת פתח במחיצת הזכוכית, כאשר הסוהר הנוכח במפגש [נוכחות המותרת עפ"י הוראות הפקודה] מתמקם כך שהוא אינו יכול לשמוע את תוכן השיחה בין העותרים ובא כוחם. ב"כ העותרים בטיעוניו הלין תחילה על כך שאין בפנינו החלטה מינהלית מנומקת ובכתב הדוחה את בקשת העותרים לצאת לאזכרה. לגוף הענין פרט באשר לחשיבות נוכחות העותרים באזכרת אביהם. העותרים הינם בניו היחידים של המנוח ובהתאמה רק הם יוכלו לומר קדיש על קבר אביהם, כאשר הנסיבות לטעמו באות בגדר נסיבות מיוחדות עפ"י הוראת הסעיף הרלוונטי בפקודה 04.40.01, זאת גם אם יציאה לאזכרה בשנה השביעית לפטירה אינה כלולה במפורש בחלופות הסעיף הנ"ל. לטענתו, בעבר אפשר המשיב, גם לא בשנת הפטירה הראשונה, למי מהעותרים לצאת לאזכרה וכך גם נהג לטענתו המשיב ביחס לאסירים אחרים. בכל הנוגע לערכות המודיעיניות טוען ב"כ העותרים, כי מכל מקום ניתן למצוא פתרון מאזן שיאפשר יציאת העותרים לאזכרה תוך קביעת תנאי אבטחה מתאימים וכן נקיטת כל אמצעי רלוונטי שיבטיח את שלום העותרים והציבור. באשר לתנאי המפגש בין עורך הדין לעותרים, טוען ב"כ העותרים כי התנאים אינם ראויים ואינם תואמים את הוראות הפקודה 04.34.00. לטענתו, על המפגש להתקיים ללא כל מחיצה. בהקשר זה מפנה ב"כ העותרים לכך שכאשר פקודת הנציבות מבקשת לקבוע מפגשים עם עו"ד מאחורי מחיצה, היא עושה זאת במפורש כפי שהדבר קבוע לענין אסירים בטחוניים [פקודה 03.02.00]. עוד לטענתו, קרבת הסוהרים במהלך הפגישה אינה מאפשרת שיחה דיסקרטית בין העותרים לבא כוחם. בהמשך לדיון מיום 19.8.09 ובדגש לדרישה כי המשיבים יציגו את ההחלטה המינהלית שדחתה את בקשת העותרים לצאת לאזכרת אביהם, הוצגה הבהרת המשיבים כי ההחלטה נתקבלה בעל פה על ידי מפקד המחוז ולאחר התייעצות עובר להצגת כתב התשובה המקורי. מטעמים פורמאליים גם ניתנה ההחלטה החוזרת על ידי סגן מפקד המחוז סמוך לאחר מועד ישיבת 19.8.09 והעתקה צורף. ב"כ העותרים בהשלמת הטיעון בכתב טוען כי המשיב לא קיבל החלטה במקור כמתחייב מתפקידו כגורם מינהלי ובניגוד להצהרות במהלך הישיבה, כמשכל מקום, ההחלטה המאוחרת שניתנה על ידי הסגן הינה תמציתית וחסרת נימוק, מכלול המחדלים האמור מצדיק כשלעצמו את קבלת הבקשה לצאת לאזכרה. לאחר עיון ובחינה, אני רואה לדחות את עתירת המשיבים על מכלול חלקיה. בכל הנוגע ליציאה לאזכרה, אקדים וכפי שהתייחסתי בהחלטה מיום 19.8.09 כי נכון היה שהמשיב יקבל החלטתו בכתב , לכל הפחות, על מנת לאפשר שקיפות וביקורת לענין ההחלטה המינהלית המתקבלת, זאת מבלי שמצאתי להטיל ספק בהבהרות שניתנו באשר לעצם קבלת ההחלטה מראש ודרך קבלתה. מכל מקום, משבפועל הוצגה ההחלטה, גם אם בדיעבד, די באמור כדי לרפא פגמים אם היו וכפי שהדברים אף נקבעו מלכתחילה בהחלטתי המקורית בישיבת 19.8.09. למותר בהקשר זה להבהיר שלא מצאתי בסיס לטענת ב"כ העותרים כי די בדרך קבלת ההחלטות ובמחדלים הנטענים בענין כדי להצדיק את קבלת העתירה. לגופה של העתירה בסוגית האזכרה, לא מצאתי חוסר סבירות בהחלטת המשיבים שלא להעתר לבקשת העותרים בענין; הוראת פקודה 04.40.01 קובעת באשר לארועים החריגים בגינם רשאי הגורם המוסמך בשב"ס לאשר הוצאת אסיר באבטחה, כאשר לענין השתתפות באזכרה של קרוב משפחה, קובעת הפקודה השתתפות רק ביחס לתום שנת האבל הראשונה לפטירת הקרוב. בענייננו, האזכרה הינה לציון יום הפטירה השביעי של המנוח, אבי העותרים, ובהתאמה אינו בא בגדר הארוע עפ"י אותה חלופה. הטענה לפיה בנסיבות נכון לקרוא את הבקשה כבאה בגדר סעיף "הסל" באותה פקודה שעניינו "נסיבות מיוחדות אחרות", דינה להדחות. לגדר סעיף הסל הנ"ל יש לקרוא ארועים אחרים שאינם ממין החלופות הפרטניות שבסעיף, כאשר בענין זה ביקש המחוקק ליתן מענה לנסיבות חריגות שאינן מנויות בארועים הפרטניים של הסעיף. אילו ביקש המחוקק לאפשר יציאה לאזכרה בשנה השביעית, היה קובע זאת במפורש בסעיף הפרטני הרלוונטי כאמור. יתרה מזאת, צמצום ההיתר ליציאה רק לארוע האזכרה לשנה הראשונה, הינו בבחינת הוראה ברורה לפיה אזכרות מאוחרות יותר אינן בגדר ארוע המצדיק יציאה. בהתאם לאמור, סירוב המשיב להתיר יציאה מאחר ולא בא בגדר המקרים המנויים בפקודה, הינה על פניו בגדר החלטה סבירה והמתחייבת גם מהצורך לשמור על שוויון ואחידות כלפי כלל האסירים. על רקע האמור, יש לבחון את הנימוק הנוסף והמצטבר שהציג המשיב באשר להערכת המסוכנות הצפויה אם יצאו העותרים לאזכרה, כאשר נימוק זה במצטבר למפורט לעיל, מבסס היטב את סבירות החלטת המשיבים. על פי הערכה המודיעינית וצבר המידעים המודיעיניים הרחב שהוצג לעיוני, החלטת המשיבים כי יציאת העותרים באבטחה לאזכרה מקימה חשש לשלום העותרים, שלום המלווים והציבור הרחב בכלל, הינה בגדר החלטה סבירה. המידעים שהוצגו בפני מבססים את המסוכנות העולה מהעותרים לרבות על רקע פעילותם הפלילית וכן הסכסוכים העבריינים הקשורים בהם. מעבר לנדרש אני רואה להוסיף, כי לצד חשיבות המנהג היהודי לאמירת קדיש בבית העלמין על ידי ילדי הנפטר, אין המדובר, עפ"י מיטב ידיעתי, במצווה דתית ועל אחת כמה ונכונים הדברים, שעה שאין המדובר ביום השנה הראשון לפטירה. לצד האמור, בשולי ההחלטה לענין האזכרה, מבלי שהדבר יהווה הוראה שיפוטית, מתבקש המשיב לבחון אפשרות לאפשר לעותרים לומר קדיש במנין [10 גברים] בין כתלי הכלא ביום האזכרה לפטירת אביהם כאמור. לענין דרכי המפגש עם עוה"ד, לא מצאתי בסיס לטענות ב"כ העותרים; הוראת פקודה 04.34.00 קובעת בסעיף 19 כי פגישה בין אסיר לעו"ד תתקיים בחדר מתאים, נקי ומסודר שנקבע למטרה זו. סעיף 20 קובע לענין פרטיות המפגש באופן שיבטיח סודיות חלופי הדברים, ובהתאמה כי לא ימצא סוהר בטווח שמיעה. סעיף 20ב בהמשך לכך קובע, כי על מנת לאפשר פיקוח על תנועות האסיר ניתן להציב סוהר בטווח ראיה של האסיר ועורך דינו בטווח שיאפשר גישה מיידית אל האסיר בעת הצורך. לא מצאתי לקבוע כי מפגש המתאפשר מאחורי מחיצה, אשר בה פתח רחב דיו כדי לקיים מפגש בלתי אמצעי כולל מגע והעברת מסמכים בין עורך הדין לעותר, יש בו לפגום בתנאי הפגישה, על צד המהות. הוראות הפקודה אינן קובעות איסור בענין והדברים צריכים להבחן מהותית כאמור. העובדה שביחס לאסירים בטחוניים נקבעו הוראות מפורשות אחרות המתירות מפגש מאחורי מחיצה, אין כדי ללמד כי אצל אסירים פליליים, קיומה של מחיצה כזו או אחרת אסורה. אין מחלוקת כי העותרים שוהים בכלא גלבוע שתנאי הביקור בו ככלל מותאמים לביקור מאחורי מחיצה, כאשר המשיב נקט את האמצעים הראויים באילוצים המתחייבים על מנת לאפשר מפגש נאות בין עורך הדין ללקוח כמפורט. אין כל מקום בהקשר זה להרחיק לכת ולהורות על העברת העותרים השוהים בתנאי הפרדה מהכלא בו הם שוהים לצורך תנאי המפגש, כפי שהדברים משתמעים מטיעוני ב"כ העותרים. בכל הנוגע לנוכחות הסוהר, כאמור נוכחות שכזו מותרת עפ"י הוראת הפקודה הרלוונטית, כאשר לא נסתרה טענת המשיב, שהסוהר מתמקם כך שהוא אינו יכול לשמוע את תוכן השיחה בין עורך הדין לעותרים, מתוך הנחה שהשיחה מתנהלת ללא צעקות וכדומה. לאור האמור, מורה על דחית עתירת העותרים גם בסוגיה זו.בית סוהר / כלאאסירים