קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מיצוי הליכים בעניין תכנון ובניה לפני פניה לבית המשפט: 1. העותרים הנם תושבי שכונת מורדות בית וגן בירושלים. משיבה 3 הגישה בקשה להיתר בניה להקמת מוסד ציבורי במגרש המצוי בשכונה (להלן - מוסד שלו"ה). הבקשה אושרה על ידי רשות הרישוי ביום 7.10.08, כפוף לתנאים. משיבה 4, המחזיקה בבעלותה חלקות סמוכות לאותו מגרש, עררה על החלטת רשות הרישוי בפני ועדת הערר המחוזית. העותרים הצטרפו על פי בקשתם לערר ותמכו בו. ביום 8.6.09 החליטה ועדת הערר לדחות את הערר בעיקרו, תוך שהיא מתנה את הוצאת היתר הבניה בהסכמה של הוועדה המחוזית (משיבה 1) לשינוי נספח הבינוי של תכנית 2763, מכוחה התבקש היתר הבניה. התניה זאת נקבעה לנוכח אי-התאמה מסוימת בין הבינוי המבוקש בהיתר הבניה לבין הבינוי המופיע בנספח הבינוי, ובהתאם להוראת סעיף 17(א) לתכנית 2763 לפיה "שינויים מנספחי הבינוי המנחים מחייבים הסכמת הועדה המחוזית ללא צורך בהפקדה". 2. משיבה 4 הגישה לבית משפט זה ביום 2.9.09 עתירה מינהלית נגד החלטת ועדת הערר (עת"מ 1680/09) . עתירתה עודנה תלויה ועומדת. העותרים בתיק דנן לא הגישו עתירה נגד החלטת ועדת הערר. עתירתם, שהוגשה ביום 1.10.09, מכוונת נגד הוועדה המחוזית. לטענתם, הבקשה להיתר בניה שהגישה משיבה 3 עומדת בסתירה מוחלטת לתכנית המתאר החדשה לירושלים (להלן - תכנית 2000), שעל הפקדתה החליטה הוועדה המחוזית זה מכבר. דא עקא, תכנית 2000 טרם הופקדה בפועל, ולטענת העותרים עיכוב זה אינו כדין. בעתירה מתבקשים מספר סעדים. הסעד הראשון הוא מתן הוראה לוועדה המחוזית להפקיד את תכנית 2000 לאלתר. הסעד השני הוא חלופי: להורות לוועדה המחוזית לפרסם הודעה בדבר הכנת תכנית 2000 בהתאם לסעיף 77 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן - החוק), ובהמשך לכך לקבוע לפי סעיף 78 לחוק תנאים להוצאת היתרי בניה אשר יאסרו באופן כללי מתן היתר בניה שלא בהתאם לתכנית 2000, ובפרט בכל הנוגע לשטחים המיועדים על פי תכניות קודמות למבני ציבור. הסעד השלישי גם הוא חלופי: להורות לוועדה המחוזית ולוועדה המקומית לפעול בהתאם להוראות הדין שהיו חלות אילו תוכנית 2000 הופקדה כדין, היינו, לאשר היתרי בניה רק בכפוף להוראת סעיף 97 לחוק, למצער שעה שמדובר בבקשות להיתרי בניה למבני ציבור. הסעד הרביעי הוא מתן הוראה לוועדה המחוזית לקיים דיון בבקשת העותרים לפרסום הודעה וקביעת תנאים לפי סעיפים 77 ו-78 לחוק, לפני הדיון אותו עליה לקיים על פי החלטת ועדת הערר בבקשת משיבה 3 להיתר בניה להקמת מוסד שלו"ה. 3. בבקשה שלפניי מבקשים העותרים צו ביניים בעל שני ראשים: ראשית, צו זמני האוסר על הוועדה המחוזית לדון בבקשת משיבה 3 להיתר בניה למוסד שלו"ה עד להפקדת תכנית 2000 או עד לפרסום הודעה וקביעת תנאים לפי סעיפים 77 ו-78 לחוק האוסרים מתן היתר בניה החורג מהוראות תכנית 2000. שנית, צו הצהרתי זמני שלפיו תכנית 2000 תיחשב כ"תכנית שהופקדה" לצרכו של סעיף 97 לחוק, כך שעד להכרעה בעתירה יחולו תנאי הסעיף על הליך אישור הבקשה להיתר בניה למוסד שלו"ה ככל שהיא סותרת את תכנית 2000. 4. משיבות 1-3 מתנגדות לבקשה, וגורסות כי אין עילה למנוע בעד הוועדה המחוזית לקיים את הדיון בבקשת משיבה 3 להיתר בניה, הקבוע ליום 3.11.09. משיבה 4, למותר לומר, תומכת בבקשה. 5. בנסיבות המקרה ראיתי לנכון "להחליט בבקשה על יסוד כתב הבקשה והתגובה בלבד" כאמור בתקנה 9(ד) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, ולא מצאתי הצדקה לסטות מהוראה זו ולהתיר לעותרים להשיב לתגובות שהוגשו (השוו בר"ם 2517/06 מידף שירותי קייטרינג ואירוח בע"מ נ' המרכז הזואולוגי תל אביב רמת גן בע"מ, פסקה 7; בר"ם 6764/06 גאזי עומר בניה ותשתיות נ' ראש מועצה מקומית זמר, פסקה 9). 6. מסקנתי, לאחר שקילת טענות הצדדים, הנה שיש לדחות את הבקשה. בסעיף 10 לבקשה נטען כי "הוועדה המחוזית מסרבת לעשות כן והיא אף מסרבת לקיים דיון נפרד ומקדמי בסוגיה זו - של קביעת תנאים להוצאת היתרי בנייה - מן הדיון, לגופו של עניין, שתקיים בבקשה להיתר למוסד" (ההדגשה הוספה). הרישא של הדברים מתייחסת לאמור בסעיף 9 לבקשה, בדבר פניית העותרים אל הוועדה המחוזית בבקשה לפרסם הודעה על פי סעיף 77 לחוק ולקבוע תנאים על פי סעיף 78 לחוק. ניתן להבין זאת כאילו הוועדה המחוזית דחתה את הבקשה. בפועל - וכפי שעולה מהמשך הבקשה - אין הדבר כן. היועץ המשפטי של הוועדה המחוזית הבהיר במכתבו לב"כ העותרים מיום 1.9.09 (בסעיף 4) כי העותרים יוכלו להעלות בפני הוועדה, במהלך הדיון אותו תקיים בבקשת היתר הבניה למוסד שלו"ה, גם את הבקשה לפרסום הודעה בדבר הכנת תכנית 2000 וקביעת תנאים להוצאת היתרי בניה (ראו באותה רוח את מכתב היועץ המשפטי מיום 22.7.09). בקשה זו תוכל להיות נדונה באותה הזדמנות גם אם יעלה בידי העותרים לעטות עליה לבוש "סמכותי" הקושר בין הפעלת סעיפים 77-78 לחוק לבין סמכות הוועדה המחוזית לאשר את הבקשה להיתר במתכונתה הנוכחית. כך, שהרי "הסמכות להחליט בשאלת הסמכות היא חלק מן הסמכות הראשית של הרשות או, לפחות, סמכות עזר הנלווית לסמכות הראשית" (י' זמיר, הסמכות המינהלית (כרך ב, תשנ"ו) 694; ראו עוד רע"א 2425/99 עיריית רעננה נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ, פ"ד נד(4) 481, 494-495, 500; בג"ץ 3366/90 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י נ' הממונה על יחסי העבודה במשרד העבודה והרווחה, פ"ד מה(4) 324, 326-327). בנסיבות אלו, תנאי למתן צו ביניים - גם בהנחה שהעתירה הנה בעלת סיכויים להתקבל (סוגיה שלנוכח מסקנתי אין צורך לנקוט לגביה עמדה כעת) - הנו שהעותרים יצביעו על נזק בלתי-הפיך שייגרם להם כתוצאה מכך שהוועדה המחוזית תדון באותו מעמד הן בבקשתם לפי סעיפים 77-78 לחוק והן בבקשת משיבה 3 למתן היתר בניה למוסד שלו"ה. העותרים לא הראו נזק כזה. היה והוועדה המחוזית תקבל את בקשתם לפי סעיפים 77-78 לחוק, פשיטא שקיום הדיון במאוחד לא יסב להם כל נזק. היה והוועדה המחוזית לא תראה לנכון לפרסם הודעה לפי סעיף 77 ולקבוע תנאים לפי סעיף 78 - פעולות שהשפעתן נרחבת ביותר ומשנה את הצביון התכנוני בכל שטח ירושלים ולא רק בתחומי המגרש בו אמור להיבנות מוסד שלו"ה - עדיין יוכלו העותרים לנסות ולשכנע את חברי הוועדה ליישם את עקרונות תכנית 2000 בתוקף שיקול דעתם לאשר שינויים מנספחי הבינוי של תכנית 2763 על פי סעיף 17(א) שלה. העותרים הם אלה שטרחו להדגיש בפני הוועדה המחוזית כי היקף שיקול דעתה על פי סעיף 17(א) הנ"ל רחב ומתפרס על "כל ההיבטים התכנוניים הקשורים לבקשה להיתר", לרבות השלכותיה של תכנית 2000, וכי אין יסוד לסברה "כאילו המילים 'ללא צורך בהפקדה' מחיבות דיון צר-היקף בלבד" (מכתב ב"כ העותרים מיום 1.7.09; ההדגשה במקור). על העותרים להישאר נאמנים להשקפתם זו, ולהביאה תחילה לפתחה של הוועדה המחוזית, ואין להרשות להם למנוע דיון בוועדה על פי סעיף 17(א) בטענה הפוכה, הנסמכת על "ההיבט הצר של הדיון" (סעיף 19 לבקשה לצו ביניים). הצלחת מהלך זה מצד העותרים, של החלת עקרונות תכנית 2000 בגדרי שיקול דעת הוועדה על פי סעיף 17(א) לתכנית 2763, עשויה לאיין גם היא כל נזק לעותרים כתוצאה מאיחוד הדיון בבקשה לפי סעיפים 77-78 ובבקשה להיתר בניה. היה והעותרים ייכשלו בשני שלבים אלה, והוועדה המחוזית תחליט בכל זאת לתת את אישורה לבינוי המבוקש בהיתר למוסד שלו"ה, גם אז לא יעמדו העותרים בפני שוקת שבורה אלא יוכלו לעתור נגד החלטת הוועדה המחוזית לבית המשפט ולבקש במסגרת זו צו ביניים נגד האישור. יתרונן של עתירה ובקשה שיוגשו באותו שלב עתידי על פני העתירה והבקשה הנוכחיות, הנו שהגשתן תיעשה לאחר מיצוי ההליכים בפני רשות התכנון המוסמכת, באופן שבית המשפט לא יידרש לספקולציות באשר לעמדת הוועדה המחוזית אלא עמדה זו תהא מונחת לפניו באופן בהיר ומנומק, כך שיהיה ניתן להתייחס אליה בצורה מושכלת ועניינית. כפי שהוסבר בעע"ם 3319/05 פונטה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה באר שבע : "המדיניות השיפוטית, כפי שפותחה בבית משפט זה לעניין נושאים העשויים לבוא הן במתחם הפנימי של מערכת התכנון והבניה והן במתחם בית המשפט המינהלי, ברורה כשמש: הן היעילות והגישה המקצועית הראויה, הן הסדר המשפטי התקין, הן חלוקתם של תחומי העיסוק בין המערכות השונות, מצדיקים כי ככלל יש למצות הליכים במערכת התכנון והבניה פנימה, בטרם ייפתחו שערי בית המשפט". 7. מאותם טעמים יש לדחות את הבקשה לצו ביניים ככל שהיא נסמכת על סעיף 97 לחוק. גם בקשה זו טרם נדונה על ידי הוועדה המחוזית וטרם ניתנה לגביה החלטת הוועדה. 8. העותרים טוענים כי אם בקשת משיבה 3 להיתר בניה תאושר, לא יהיה ניתן במקרה של קבלת העתירה להשיב את הגלגל לאחור, באשר משיבה 3 תוכל להסתמך על ההחלטה ולקבוע עובדות בשטח. התשובה לחשש זה מצויה, כאמור לעיל, בכך שדלתות בית המשפט יישארו פתוחות בפני העותרים גם אם החלטת הוועדה המחוזית לא תהיה לרוחם. חזקה על העותרים כי אם ישובו ויפנו אל בית המשפט לאחר החלטת הוועדה, לא יזנחו את טענתם (המופיעה למשל בבקשתם מיום 12.10.09 להגשת תשובה לתגובה) לפיה ההחלטות שוועדת הערר נתנה לגבי היתר החפירה והדיפון ולגבי ההיתר להכשרת הדרך, שוללות טענת הסתמכות מצד משיבה 3. עוד יצוין בסוגיית ההסתמכות, כי בינתיים תלויות ועומדות הן עתירתה המינהלית של משיבה 4 נגד מתן ההיתר לבניית המוסד והן עתירתה של משיבה 4 לבית המשפט הגבוה לצדק נגד הקצאת הקרקע למשיבה 3 (בג"ץ 699/09). אפשרות הפנייה לערכאות נגד כל החלטה שתקבל הוועדה המחוזית, מהווה מענה מספיק גם לחשש הנוסף של העותרים מפני מצב בו דיון מאוחד בשתי הבקשות יגרום להשפעת עמדת חברי הוועדה בשאלת מתן ההיתר למוסד שלו"ה על עמדתם בשאלות העקרונית של פרסום הודעה וקביעת תנאים לפי סעיפים 77-78 לחוק ושל החלת הוראות סעיף 97 לחוק. זאת ועוד, קשה להלום טענה מצד העותרים בדבר חשש ליצירת זיקה בין שתי הבקשות, כאשר העותרים הם אלה שיוצרים את הזיקה ומבקשים, הן בעתירה והן בבקשה לצו ביניים, סעדים חלופיים המוגבלים להחלת עקרונות תכנית 2000 - בין באמצעות סעיפים 77-78 ובין באמצעות סעיף 97 - על המקרה הפרטי של מוסד שלו"ה. 9. לאור האמור, הבקשה לצו ביניים נדחית. העותרים ישלמו לכל אחת מהמשיבות 1-3 הוצאות בסך כולל של 5,000 ₪.מיצוי הליכיםבניהתכנון ובניה