נטל ההוכחה בחוק הגנה על עובדים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נטל ההוכחה בחוק הגנה על עובדים: 1. לפני שתי בקשות שהגיש התובע האחת להיפוך סדר הבאת הראיות והשניה לחשיפת דו"ח פנים בנתבעת. 2. התביעה שלפנינו תחילתה בבקשה לסעד זמני שהגיש התובע במסגרתו עתר לבטלות פיטוריו ולהשבתו לעבודה היות ולטענתו פוטר שלא כדין לאור חשיפת שחיתויות בנתבעת. הבקשה נדונה ונדחתה ביום 30/12/08. היפוך נטל הראיה 3. תובע משתית תביעתו על הוראות חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997 (להלן:"החוק"). סעיף 3א' לחוק הוא הקובע את מסגרת הדיון בתביעה על פי חוק זה ובמסגרתו נקבע: "בתובענה של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהיה חובת ההוכחה על הנתבע כי פעל שלא בניגוד להוראות הסעיף האמור, אם טרם חלפה שנה מיום הגשת התלונה על ידו או בסיועו כאמור באותו סעיף, ואם הוכיח העובד את כל אלה: (1) כי המעביד פגע בענייני עבודתו או פיטר אותו או כי הממונה מטעם המעביד פגע בענייני עבודתו או גרם לפגיעה בענייני עבודתו או לפיטוריו, לפי העניין; (2) כי לא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפגוע בענייני עבודתו או לפטרו, ולענין פגיעה בענייני עבודה שלגביהם נקבעו תנאים או כישורים - גם כי התקיימו בו התנאים או הכישורים האמורים" 4. טענת התובע: לטענת התובע מתקיימות בעניינו הוראות סעיף 3א' לחוק שכן, הראה כי פיטוריו באו על רקע התלונה שהגיש בקשר עם אי סדרים בנתבעת ומכאן, לאור הוראות הסעיף, עובר הנטל לכתפי הנתבעת להראות כי הפיטורים נעשו כדין משיקולים ענייניים. לאור האמור, עותר התובע כי אורה על היפוך סדר הבאת הראיות ונטל ההוכחה לכתפי הנתבעת. 5. טענות הנתבעת: א. לתובע אין כל עילת תביעה לפי החוק וההחלטה לפטרו נפלה עובר להגשת התלונות שהגיש זאת, על רקע יחסיו הבינאישיים עם יתר העובדים במפעל בו עבד. ב. סעיף 3 א' עניינו נטל ההוכחה אולם אין עניינו בסדר הבאת הראיות. ג. לא ניתן לקבוע כי התובע הרים את נטל ההוכחה הראשוני המוטל עליו כנטען על ידו שכן טרם החל שלב ההוכחות בתיק והוראות סעיף 3א' ככל שחלות בעניינינו מקומן ימצא בסיומו של ההליך תוך בחינת מכלול הראיות שהביאו הצדדים. ד. טענות התובע לפיהן הרים נטל ההוכחה הראשוני הנדרש ממנו אף הן אינן נכונות לאור החלטת בית הדין במסגרת צו המניעה. ה. הוראות סעיף 9 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות") מתאימות אף לעניינינו ובמסגרתן נקבע כי נטל ההוכחה הראשוני מוטל על התובע. 6. דיון והכרעה: א. לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה אני סבורה כי דינה להידחות ומשכך, אין מקום להורות על היפוך סדר הבאת הראיות בעניינינו. ב. אכן סעיף 3 א' ככל שחל בעניינינו, מעביר את נטל ההוכחה לכתפי המעביד להראות כי פיטורי העובד נעשו כדין וללא קשר לתלונה שהגיש, עם זאת, מקובלת עלי טענת הנתבעת לפיה נטל ההוכחה הראשוני מוטל על כתפי התובע ומשטרם החל שלב ההוכחות בתיק, אין בידי לקבל טענות התובע לפיהן הרים הנטל הראשוני המוטל עליו לפיו פיטוריו נעשו בקשר עם תלונה שהגיש במסגרת הנתבעת. ג. הדבר מתיישב עם לשונו של סעיף 3 א' לפיה: "בתובענה של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהיה חובת ההוכחה על הנתבע כי פעל שלא בניגוד להוראות הסעיף האמור, אם טרם חלפה שנה מיום הגשת התלונה על ידו או בסיועו כאמור באותו סעיף, ואם הוכיח העובד את כל אלה... " כלומר, רק לאחר שהוכיח התובע כי נתקיימו בעניינו התנאים המצטברים המפורטים בסעיף, עובר הנטל לכתפי המעביד להראות כי פעל שלא בניגוד לאמור בסעיף. {בעניין זה ראה ע"ע 259/06 רפי רותם-מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 20/09/07 ) פסקאות 23-20 לפסק הדין}. ד. מקובלת עלי טענת הנתבעת לפיה ניתן לערוך היקש מסעיף 9 לחוק שיוויון הזדמנויות שעניינו נטל ההוכחה בתביעה שעניינה אפליה, לגביו כבר נפסק: "...לא רק שאין צורך להוכיח כוונה, אין צורך שתתקיים כוונה רעה, אלא גם, במידה וההתנהגות היתה פסולה, הרי לאחר שהמתלונן או המתלוננת מבססים עילה לכאורה עובר הנטל אל המעביד לסתור את הטענות. גישה זו משלימה את הגישה, שאין צורך להוכיח כוונה על מנת להטיל אחריות על מאן דהו. על כן הנטל הראשוני מונח על כתפי העובד אך משהעובד הביא ראשית ראייה, די בכך כדי להעביר את הנטל על כתפי המעביד" (ההדגשה שלי - א.ע.) (ראה דב"ע נו/ 3-129 פלוטקין- אחים אייזנברג בע"מ, פד"ע לג 48). בעניין זה ראה סעיף 2 לדברי הצעת חוק הגנה על עובדים (חשיפת עברות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין) (תיקון) (נטל ההוכחה), תשס"ב-2001 (ה"ח 3039, תשס"ב). חשיפת דו"ח ביקורת פנים: 7. התובע עתר לחשיפת דו"ח פנים במשיבה העוסק לטענתו בין היתר, בתלונה שהגיש למנכ"ל הנתבעת ולגורמים הרלוונטים. 8. טענות התובע: גילוי הדו"ח חיוני לניהול התביעה שהגיש התובע ותומכים בעובדה כי התלונות שהגיש לגורמים השונים מבוססות ונכונות. במסגרת תביעתו קובל התובע על הליך פיטוריו והליך השימוע שנערך לו, הליך השימוע הוא הליך מעין משמעתי ולגביו לא חלה הוראת העדר קבילות כמפורט בחוק הביקורת הפנימית, תשנ"ב-1992 (להלן: "חוק הביקורת"). 9. טענות הנתבעת: א. חוק הביקורת קובע כי מסמכי ביקורת פנים לא ישמשו כראיה בהליך משפטי, בניגוד להליך משמעתי. טענת התובע לפיה עסקינן בהליך השימוע שנערך לו המהווה הליך משמעתי אינה נכונה שכן, מצויים אנו בשלב המשפטי שלאחר עריכת השימוע מה גם שהליך השימוע לא היה הליך משמעתי שכן פיטוריו של התובע כמו גם הטענות שהועלו במסגרת השימוע לא נסבו על עברת משמעת כלשהיא. נוסף על כך, בתקופה בה נערך השימוע, דו"ח הביקורת שגילויו מבוקש כלל לא היה בנמצא שכן, טרם נערך. ב. חשיפת הדו"ח עומדת בניגוד להוראות החוק ופוגעת במוסד הביקורת הפנימית כשלעצמו. ג. הדו"ח המבוקש הוא ראיה ואינו מהוה מסמך מהותי לכתב התביעה כך שאין כל הצדקה לגילויו. ד. אין כל רלוונטיות לדו"ח האמור ביחס לתביעה שלפנינו. התובע טוען כי פוטר היות והגיש תלונה בקשר עם ההתנהלות הכספית במפעל בו עבד, טענתו לפיה הנתבעת התנהלה באופן בעייתי אינה מעלה ואינה מורידה לצורך ההכרעה העומדת בפני בית הדין. 10. דיון והכרעה: א. בפתחו של פרק זה אציין כי הגעתי לכלל הכרעה לפיה דין הבקשה להידחות. ב. התובע טוען כי דו"ח הביקורת נחוץ לו על מנת לחזק טענתו לפיה התלונות שהגיש למנכ"ל הנתבעת ולגורמים הרלוונטים היו מבוססות ונכונות, לעומתו טענה הנתבעת כי קיימת מניעה חוקית בהגשת הדו"ח לאור הוראות סעיף 10 לחוק הביקורת הקובעות: "דו"ח, חוות דעת או כל מסמך אחר שהוציא או הכין המבקר הפנימי במילוי תפקידו לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי, אך לא יהיו פסולים בשל כך לשמש ראיה בהליך משמעתי" התובע טען כי תביעתו נסבה על הליך הפיטורים ועל הליך השימוע שנערך לו. לדידו, הליך השימוע הוא הליך מעין משמעתי ומשכך, אין מניעה לעשות שימוש בדו"ח האמור אף בהתאם להוראות חוק הביקורת. איננו מקבלים טענה זו, אנו מצויים בעיצומו של הליך משפטי אשר במסגרתו קובעות הוראות חוק הביקורת במפורש כי אין לעשות שימוש ראייתי בדו"חות פנים. ג. סוגיית פרשנותו של הסעיף הנדון נדונה בבית המשפט העליון אשר הבחין בין זכות העיון בדו"חות פנים לעומת קבילות הדו"חות כראיה במסגרת ההליך השיפוטי וכך קבע: "סעיף 10 לחוק הביקורת קובע אי קבילות ('לא ישמשו ראיה') של דו"ח הביקורת הפנימית. אין בהוראה זו, כשלעצמה, כדי ליצור חסיון בפני גילוי הדו"ח לצד למשפט. אכן, אי קבילות לחוד וחסיון לחוד. אי קבילותו של מסמך כראיה אינו מונע גילויו של המסמך (ראה המ' 121/58 קרן קיימת לישראל בע"מ נ. כץ, פ"ד יב 1472). אי קבילות נועד למנוע מבית-המשפט מלבסס ממצא על אותה ראיה. אי גילוי בשל חסיון נועד למנוע מבעל דין מלעיין במסמך. לעתים יש ערך רב לצד לעיין במסמך, גם אם אין הוא רשאי להגישו בשל אי קבילותו. על כן, הגישה המקובלת הינה, כי אי קבילותו של מסמך אין בו, כשלעצמו, כדי לחסנו בפני גילוי (ראה: 13 Halsbury's Laws Of England, 4th ed. (1975) 34-35; Matthews And Malex, Discovery (1992) 94). עדיין עומדת השאלה במקומה, אם אין לפרש את הוראת החוק בעניין אי הקבילות באופן שמשתמע ממנה גם חסיון בפני עיון. לשם מתן תשובה לשאלה זו יש לפנות לתכלית המונחת ביסוד הוראת סעיף 10 לחוק הביקורת. התכלית היתה 'לקבוע כי ממצאים שהכין המבקר לא ישמשו ראיה בהליך משפטי, כפי שהדבר חל לגבי דו"חות וחוות דעת של מבקר המדינה' (ראה הצעת חוק הבקורת הפנימית, התש"ן - 1990 (ה"ח 263, התש"ן, 265)). מטרת ההוראה הינה להבטיח 'שיהיה שיתוף פעולה מלא של העובדים עם המבקר הפנימי, וכדי למנוע ממנו את החובה לדווח על עבודת הבקורת בבתי המשפט' (ד"כ 125, תשנ"ב, עמ' 3734). נראה כי הגשמתן של תכליות אלה הובילה את המחוקק לקביעת הוראה באשר לאי קבילות הממצאים. לאור קיומה של הוראה זו, שוב אין מקום וצורך להוסיף ולהכיר בחסיון בפני גילוי הראיה לבעל דין"ב(ההדגשה שלי - א.ע.) {ראה רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי פ"ד מט (4), 54}. לאור האמור, לא קיימת מניעה חוקית למתן עיון בדו"ח הביקורת להבדיל מהאפשרות לעשות בו שימוש כראיה במסגרת הליך ההוכחות עם זאת אני סבורה כי אין מקום להורות אף על מתן עיון במסמך הנדון ולהלן אפרש החלטתי. ד. תקנה 46 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, קובעת כי: "(א) בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין, אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או לחסוך בהוצאות" "...זכות העיון במסמכי היריב וגילוים נגזרת מזכות היסוד של הגישה לערכאות, הכוללת בחובה גם את הזכות להליך ראוי (ראה רע"א 8473/99 כרטיסי אשראי נ' שגב, פ"ד נה (1) 337)...בבסיס הגילוי והעיון עומדים שני אינטרסים: אינטרס היעילות - באמצעות הגילוי מתאפשר לבעל הדין להכין כראוי את התשתית הראייתית לתביעתו או להגנתו בלא שיופתע על ידי ראיות יריבו במהלך המשפט; האינטרס של גילוי האמת - חשיפת המסמכים שבידי הצד שכנגד מסייעת לחשוף את האמת העובדתית" {י' עמית, " קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי - ניסיון להשלטת סדר", ספר קיטאי, עמודים 250 -247, 2008 (להלן:"עמית")}. לאור האמור, להליך גילוי מסמכים תפקיד חשוב במסגרת ההליך המשפטי, עם זאת: "צד המבקש גילוי מסמכים ספציפיים מהצד שכנגד צריך להראות כי המסמכים המבוקשים רלוונטיים לזירת המחלוקת... דרישת הרלוונטיות היא תנאי מקדמי שאין בלתו, ואין לקבל טענה נוסח "אם לא יועיל לא יזיק". אין להקדים נעשה לנשמע, ואין לאפשר לצד לדיון לעיין בחומר לפני שהוחלט שהחומר רלוונטי לדיון, שאם לא כן, נמצאנו מכבידים על ניהול ההליך ומרחיבים את זכות הגילוי מעבר למידה הנדרשת באיזון בין הצדדים. (ראה עמית בעמוד 250) (ההדגשה שלי - א.ע.). ה. המבקש מנמק בקשתו כדלהלן: "חשיפת הדו"ח הפנימי אינה קשורה כלל וכלל לעצם תוכנו ולבחינת הליקויים אשר נבדקו לגופם, שכן עניינה של תובענת המבקש אינה בבדיקת הליקויים עליהם התריע המבקש. מהות הבקשה לחשוף את דו"ח הביקורת הינה להוכיח כי טענותיו של המבקש לאי-סדרים לא רק שאינן מופרכות אלא אף שהמשיבה עצמה מצאה כי אכן היו אי סדרים וליקויים חמורים." (ראה סעיף 2 לבקשה). אני סבורה כי טענות אלו אינן רלוונטיות לצורך ההכרעה בתביעה שלפני. התובע טוען כי פוטר בעקבות תלונה שהגיש בתום לב, לגבי אי סדרים בנתבעת וכי לא נפל פגם בהתנהלותו באופן שיצדיק את פיטוריו ולאור האמור, אני סבורה כי אין נפקות לשאלה האם תלונתו של התובע התבררה כנכונה על מנת להוכיח טענותיו שלעיל. 11. יחד עם זאת, הנני מורה לנתבעת להודיע מה עלה בגורל התלונה שהגיש התובע. 12. סוף דבר: א. הבקשות נדחות. ב. בנסיבות העניין מצאתי שלא לחייב התובע בהוצאות. נטל ההוכחהחוק הגנה על עובדים