נטל ההוכחה בעבירת חתימה על מסמך כוזב

קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נטל ההוכחה בעבירת חתימה על מסמך כוזב: כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של מסירת הודעה כוזבת, עבירה בהתאם לסעיף 241 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965 ולסעיף 243 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977. כנטען בעובדות כתב האישום, בתוקף תפקידו של הנאשם כמהנדס וכמודד מוסמך, הגיש הוא לוועדת התכנון והבניה "מעלה נפתלי", מידע כוזב, לפיו מיקום המבנה והמרווחים מגבולות המגרש שבבעלות מר נעים חוסין ומר נעים סיף מתרשיחא (להלן: "המבנה"), תואמים את הוראות התכנית החלה על המקרקעין ואת היתר הבניה שהוצא למבנה. עוד נטען, כי המידע שמסר הנאשם בכזב, לא גילה העובדה כי המבנה למעשה נבנה בסטיה משטח החלקה ועל תוואי דרך. כן נטען, כי הנאשם מסר המידע הכוזב במטרה להשיג אישור התכנית וקבלת ההיתר. הנאשם כפר באמור בכתב האישום וטען כי המסמך לגביו נטען כי הוא מהווה "ידיעה כוזבת", לא נחתם על ידו. כן טען, כי חתימתו על גבי המסמך זוייפה. לאור כפירת הנאשם נשמעו הראיות בפני. אין מחלוקת, כי ביום 15.04.04, ניתן למר נעים סיף, היתר לבניית שתי יחידות דיור (להלן: "המבנה") במעלות תרשיחא, כשההיתר הוצא על סמך מסמך שהוגש לוועדה המקומית לתכנון ובניה "מעלה נפתלי", לפיו בניית המבנה מתבצעת בהתאם להיתר הבניה, דהיינו, המבנה ממוקם בהתאם למסומן במסמכי ההיתר. יצויין כי אותו מסמך, אבד, לטענת המאשימה והעתקו כנטען, הינו המסמך - ת/9. במהלך החודשים יוני-יולי 2004 נמצא, כי בניית המבנה נעשתה בניגוד לתנאי ההיתר ולהוראות התכנית החלה על המקרקעין, בחריגה משטח המגרש כך, שהמבנה פולש לתוואי דרך מאושרת. מטעם התביעה העיד מר עזמי אבו חנא- מודד מוסמך, אשר ביצע, בעת הרלוונטית לכתב האישום, מדידה בגוש 18406, חלקה 7, עליו ממוקם המבנה נשוא כתב האישום. זאת עשה לצורך עריכת מפת חלוקה לצרכי הפקעת שטחים לצרכי ציבור, לרבות דרכים. ציין העד, כי לאחר ביצוע המדידה ועריכת התכנית, התגלה כי המבנה נשוא כתב האישום, נבנה שלא לפי המיקום המאושר לו- המבנה לא שמר על המרווח הנדרש והמאושר מתוואי הכביש, שצריך לעמוד על 5 מטרים ויתרה מכך, המבנה פלש אל תוך השטח שהיה מיועד להיות כביש בכ- 2 מטרים, דהיינו קיימת סטייה במיקום המבנה ביחס לתשריט לפיו נתקבל ההיתר. המבנה חרג לתוך הכביש המתוכנן, לכיוון צפון, צפון- דרום. מפת החלוקה, המפה המצבית והגרמושקה אשר שמשו בסיס להנפקת היתר למבנה נשוא כתב האישום, הוגשו וסומנו בהתאמה - ת/1, ת/2, ת/3. עד התביעה מר יוסי לוין, מהנדס הוועדה המקומית לתכנון ובניה "מעלה נפתלי", העיד מטעם התביעה וסיפר, כי הבקשה להיתר למבנה נשוא כתב האישום- בקשה מס' 233/02- התייחסה לבניית שתי יחידות דיור מוצעות + קומת עמודים בחלקה 7 בגוש 18406 מגרש 7/6/3 במעלות תרשיחא. ציין הוא, כי בהמשך לבקשה למתן היתר- ת/3, הוצא היתר שמספרו 7434- ת/4. תאר העד, כי במהלך ביצוע עבודות בניה, חייב המודד להעביר אישור בכתב לכך שהבניין שנבנה בפועל תואם את ההיתר הן מבחינת קווי המתאר ( להלן: "קונטור") והן מבחינת מיקום המבנה (להלן: "טופס התחייבות"). לדבריו וכך גם עולה מסעיף 16.00 (ג) לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל- 1970, טופס ההתחייבות, הינו רכיב מהותי להמשך הבניה ובלעדיו היה פועל להוצאת צו להפסקת הבניה. סיפר העד, כי לוועדה לתכנון ובניה הוגש טופס ההתחייבות למבנה- קונטור, שבו מפורטים פרטי המבנה נשוא כתב האישום ואשר חתום על ידי הנאשם, לפיו מיקום המבנה וקונטור המבנה תואמים להיתר בניה מס' 7434. לדבריו, ת/9, טופס ההתחייבות למיקום המבנה- קונטור, מהווה העתק של המקור, והמקור נעלם מתיק הבניה המצוי במשרדי הוועדה לתכנון ובניה "מעלה נפתלי", בנסיבות שאינן ידועות לו. אישר העד, כי לא הוגשה על כך תלונה במשטרה, אלא לאחר שהנאשם הגיש תלונה במשטרת ישראל בגין זיוף חתימתו על גבי טופס ההתחייבות. טען הסנגור כי המסמך ת/9 אינו קביל שכן, כלל הראיה הטובה ביותר מחייב הגשת מסמכים במקור. אציין, כי לכלל זה קיימים חריגים שהלכו והורחבו עד כי הפך כלל זה מכלל של קבילות לעניין של מהימנות ומשקל. (ראה לעניין זה: ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר נה(5) 71 וכן : ע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל). לפיכך, התקבל ת/9, בהמשך, אבחן מהימנותו ומשקלו. הוסיף העד ואמר, כי כאשר התגלה לוועדה כי המבנה נבנה בסטייה מהיתר הבניה וחרג ממנו וכי ההיתר הוצא בעקבות ההודעה הכוזבת מטעם הנאשם, שלח העד מכתב ליועץ המשפטי של הוועדה לתכנון ובניה- ת/7 בו התריע על הסטייה והחריגה שנעשתה במבנה נשוא כתב האישום ועל ההודעה הכוזבת. כמו כן, סיפר העד כי ביום 28.09.04, שלח הוא מכתב לנאשם, בו טען העד- מהנדס הוועדה, כי למבנה נשוא כתב האישום ניתן היתר, אשר התבסס על טופס ההתחייבות אשר מולא על ידי הנאשם נחתם על ידו- ת/8. מתאר העד כי בעקבות המכתב ששלח לנאשם - ת/8, נפגש העד עם מפקח הוועדה- מר שימנוביץ ועם הנאשם. כשבמהלך הפגישה, התנצל בפניו הנאשם על שחתם בכזב על טופס ההתחייבות למבנה קונטור, וטען כי עשה זאת בעקבות לחץ שהופעל כלפיו מצד בעלי ההיתר. ציין העד, כי במהלך פגישה זו ביניהם, לא טען בפניו הנאשם כי חתימתו זוייפה ולא הכחיש שהוא ערך וחתם את טופס ההתחייבות. עוד העיד מטעם התביעה, מר אדוארד שימנוביץ, מפקח בניה בוועדה לתכנון ובניה "מעלה נפתלי". סיפר המפקח, כי עוד בטרם החל בעל ההיתר, מר נעים סיף, בבניית המבנה נשוא כתב האישום, פנה אל הנאשם לקבלת אישור על מיקום המבנה. עוד סיפר העד, כי לאחר ששוחחו בטלפון, נפגשו הוא והנאשם במשרדו של קונסטרוקטור המבנה, מר שאקר הווארי במעלות תרשיחא ובמהלך הפגישה מסר הנאשם לידיו טופס ההתחייבות מקורי- אותו מילא בנוכחותו וחתם בנוכחותו, וכי העתקו הינו המסמך - ת/9. עוד ציין הוא, כי מר שאקר הווארי נכח במשרד במהלך הפגישה ביניהם. (ראה: עמ' 6 לפרוטוקול מיום 17.11.08). אציין, כי מר הווארי הנ"ל לא הובא לעדות מטעם התביעה והדבר תמוה בעיני שכן, עדותו מהותית. ב"כ המאשימה בסיכומיה טענה, כי היה על הנאשם להביאו לעדות. אין בדעתי לקבל טענה זו, נטל ההוכחה בפלילים מוטל על המאשימה - להוכיח מעל לכל ספר סביר המיוחס לנאשם, עדותו של עד זה היתה חיונית ומתחייבת בנסיבות העניין ובמיוחד כאשר המסמך המקורי עליו מבוסס כתב האישום ונטען כי הוא מהווה הידיעה הכוזבת, לא הוגש ונעלם בנסיבות עלומות. עוד סיפר המפקח שימנוביץ, כי על פי הנוהל התקין, בעל ההיתר- מגיש הבקשה, מר נעים סיף, הוא זה אשר אמור להמציא לוועדה המקומית לתכנון ובניה את טופס ההתחייבות. לטענתו של העד, לאחר שפנה מס' פעמים למר נעים סיף בבקשה שימציא לו טופס ההתחייבות ולא נענה לא על ידו ולא על ידי אביו, החליט הוא לפנות לנאשם, שהינו המודד המוסמך מטעמם. יצויין, כי העד לא ידע להשיב מדוע נרשם בת/9 שהמבנה נמצא בחורפיש כשלמעשה המבנה נמצא במעלות תרשיחא. עוד אישר העד, כי על גבי טופס ההתחייבות נרשם שמו של בעל המקרקעין ולא בעל ההיתר. לשאלת בית המשפט השיב העד כי את המסמך המקורי שם בתוך תיק הבניה שמספרו 233/02. לטענתו, ומסיבות לא ידועות- נעלם המסמך. מטעם ההגנה העיד הנאשם אשר סיפר כי הינו מודד מוסמך, מהנדס במקצועו. טען הנאשם, כי ביצע עבור בעל ההיתר/ המבנה, את המדידה הראשונית כחלק מהבקשה למתן היתר, כלומר, הכין המפה המצבית ולא נטל כל חלק בשום שלב משלבי הבניה. עוד סיפר הנאשם, כי במהלך אוגוסט 2004 זומן לפגישה עם מהנדס הוועדה מר לוין, בעקבות מכתב ששיגר אליו המהנדס, בו טען כלפיו כי מסר מידע כוזב בכך שחתם על טופס ההתחייבות לפיו מיקום המבנה תואם להיתר הבניה. לדבריו, במהלך הפגישה ביקש הוא לראות את טופס ההתחייבות המקורי, אך מר לוין טען כי המסמך המקורי נמצא אצל היועץ המשפטי של הוועדה לתכנון ובניה. ציין הנאשם, כי ניסה להסביר למר לוין כי אין לו כל קשר לטופס התחייבות וכי החתימה אינה חתימתו. הנאשם הכחיש כי התקיים מפגש בינו לבין המפקח במהלכו מסר לו את טופס ההתחייבות המקורי, לדבריו: "זה לא נכון ולא הגיוני. לא נכון מה שאומר המפקח שנתתי לו אישית את ת/9. בעל הבית הוא זה שצריך לתת את הטופס הזה ולא אף אחד אחר". (עמ' 14 לפרוטוקול מיום 23.02.09) אציין, כי תשובתו זו של הנאשם, מקבלת חיזוק בדבריו של המפקח, מר שימנוביץ, שאישר כי בעל ההיתר הוא זה שאחראי על המצאת טופס ההתחייבות. הנאשם הכחיש כל קשר לטופס ההתחייבות - ת/9, כן הכחיש כי חתם על טופס ההתחייבות וציין כי החתימה המתנוססת על גבי טופס ההתחייבות- ת/9 אינה חתימתו, וכדבריו: "לא, זו לא חתימתי. החותמת משובשת. מופיע שם מתחת לחותמת תאריך 31.08.07 ולמעלה התאריך הוא 31.08.04. לגבי מס' התיק- לא מופיע מספר התיק. לגבי הכתובת - מופיע שם כתובתי בכפר חורפיש. אתר הבניה של מגיש הבקשה הוא בכפר תרשיחא ולא בחורפיש" (עמ' 15 לפרוטוקול מיום 23.02.09) ציין הנאשם, כי רק לאחר הגשת כתב האישום ולאחר שאימץ המלצתו של בית המשפט, פנה להגשת תלונה למשטרת ישראל בגין זיוף חתימתו. לשם השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימתו הידועה כאמיתית, הציג הנאשם לבית המשפט דוגמת חתימה מחייבת, מטעם המדען הראשי של המרכז למיפוי ישראל- סומן נ/2 ואכן ועל פניו ניתן לראות כי המדובר בחתימה שונה. הנאשם הכחיש בכל תוקף כי התקיימה כל פגישה בינו לבין המפקח, מר שימנוביץ. שמעתי כאמור העדויות והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי. מהנאשם לא התרשמתי לחיוב, בגרסת הנאשם נותרו מספר פרצות, שלא מצאתי להן תשובות המניחות את הדעת. כך למשל, לא ברור לי מדוע, לא פנה הוא למשטרת ישראל להגשת תלונה בגין זיוף חתימתו מיד או בסמוך לאחר קבלת המכתב ממהנדס הוועדה לתכנון ובניה, מר לוין- ת/8 והגיש התלונה רק ביום 12.03.06. מאידך, עלו מספר ספקות ושאלות מעדותיהם של עדי התביעה, והעובדה היא כי המסמך המקורי עליו מבוסס כתב האישום לא הוגש כראיה וההעתק שהוגש הינו צילום משובש, מחוק חלקית ושאינו משקף נכונה את פרטי המבנה ומיקומו. בנוסף, תגובת המשטרה לתלונה שהגיש הנאשם- נ/7, בגין זיוף חתימתו מעלה, כי מאחר ואין בנמצא טופס ההתחייבות המקורי, לא ניתן לבדוק טענת הנאשם שכן, למעבדת המסמכים במטה הארצי של המשטרה דרוש המסמך המקורי לשם עריכת השוואה ובדיקת חתימות. מכאן, כי העדר המסמך המקורי, יש בו לסכל יכולתו של הנאשם להוכיח גרסתו ויש בו כדי לקפח הגנתו, שכן המדובר בראייה מרכזית וחיונית. זאת ועוד, התחקות אחר נקודות הדימיון והשוני בחתימה, מעלה כי רב השוני על הדימיון. לכך מתווספת העובדה כי המקום המיועד לחתימה בת/9 מחוק ברובו, חסר בחתימה המופיעה בת/9 שמו של הנאשם כפי שמופיע בנ/2. יתרה מכך, אין די במסמך לכשעצמו כדי ללמד, במידה הנדרשת בפלילים, מיהו החתום עליו, והצד אשר עליו מוטל נטל ההוכחה חייב להניח נדבכים ראייתיים נוספים, אשר ביחד עם המסמך יהיה בהם די כדי להרים את הנטל האמור. עוד אוסיף, כי הימנעות התביעה מלהביא למתן עדות את הקונסטרוקטור, מר הווארי, שבמשרדו התקיימה הפגישה הנטענת בין המפקח לבין הנאשם, פגישה במהלכה נטען כי נמסר לידי המפקח טופס ההתחייבות המקורי, יש בה כדי לפעול לחובת המאשימה ולחזק גרסת הנאשם.   לפיכך ולאור כל האמור לעיל, ומשנותר בליבי ספק ולא שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, אין לי אלא לזכותו מהמיוחס לו בכתב האישום וכך אני עושה.נטל ההוכחהמסמכיםמסמך כוזב